כי כאשר השמים החדשים כו׳

1כי כאשר השמים החדשים1 כו׳. כתיב השמים כסאי כו׳ להבין ההפרש שבין שני בחינות אלו כתיב ויניחהו בג״ע [בגן עדן] לעבדה זו רמ״ח מ״ע [מצות עשה] וזהו תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה לעבוד את הג״ע [הגן עדן] (ועמ״ש בד״ה עלי באר) כי ג״ע [גן עדן] מצד עצמו הוא בחי׳ זיו השכינה כי הנה א״ס ב״ה נקרא מקור התענוגים כי עמך מקור חיים2. אך מאחר שהנשמות הם נבראים ובע״ג [ובעלי גבול / ובעל גבול] א״א להם לקבל התענוג מא״ס ב״ה עצמו כ״א ע״י זיו מבחי׳ מלכותו ית׳ ממכ״ע [ממלא כל עלמין] מלשון ושכנתי בתוכם. אך הנשמות שירדו למטה בעולם הזה הם ע״י עבודתם לבטל את הגוף שממשכא דחויא עי״ז ממשיכים תוספת אור בג״ע [בגן עדן] מעצמותו ית׳ וזהו העבודה דלעבדה כו׳ (והענין י״ל [יש לומר] כמ״ש באתי לגני3 אחותי כלה. ופי׳ ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ ויקרא) (דף ג׳ סע״ב [סוף עמוד ב]) לגני איהי מל׳ אד׳ ופי׳ בז״ה [בזוהר] היינו מל׳ שירדה לבריאה כו׳ וא״כ פי׳ באתי לגני היינו שנמשך שם תוספת אור מעצמותו ית׳ וכענין הנז׳ [הנזכר] בד״ה אסרי לגפן בענין מקדשי שמך שישראל ממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ ושמך קדוש כו׳ עד וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא וז״ל [וזה לשונו] כ״י [כנסת ישראל] אדמו״ר [אדוננו מורנו ורבנו] נ״ע [נשמתו עדן] בת״א פ׳ חיי שרה והנה ג״ע [גן עדן] העליון הוא מבריאה.

2וא״ש [ואתי שפיר] הא דתנן יפה שעה א׳ כו׳ מפני שהזיווג זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] הוא באצילות והמצות ממשיכות מ״ד [מיין דוכרין] דאצילות ושרשן ממו״ס [ממוחא סתימאה] דא״א עכ״ל [עד כאן לשונו] וא״כ פי׳ באתי לגני היינו יחוד זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] שהוא ענין המשכה ממו״ס [ממוחא סתימאה] הנק׳ עדן העליון סתימא דכל סתימין (באדר״ז [באדרא זוטא] דר״צ ע״א) שלמעלה מעלה מבחי׳ ג״ע [גן עדן] עצמו. וזהו ג״כ ענין הנז׳ [הנזכר] בזח״ב [בזהר חלק ב׳] בא (דל״ו ע״ב) בשעתא דקודשא בריך הוא אתחזי על גנתא. ועמ״ש בד״ה ששים המה מלכות1 בענין מ״ש לע״ל [לעתיד לבוא] ומעין מבית ה׳ יצא. שזהו המשכה מבחי׳ חכמה עילאה הנק׳ מעיין שלמעלה ממדרגת ונהר יוצא מעדן להשקות2 את הגן שהוא בחי׳ בינה. והנה כנס״י [כנסת ישראל] נקרא מעיין גנים היינו שע״י העבודה ממשיך בג״ע [בגן עדן] מבחי׳ מעיין כו׳ והוא מלמעלה מן ההשתלשלות או כענין ההמשכה מבחי׳ בינה שלמעלה מבחי׳ תבונה הנקרא עלמא דאתי. והנה במדרש רבה בראשית ס״פ ט״ז פי׳ לעבדה ולשמרה3 אלו הקרבנות. שנאמר תעבדון את אלקים וכתיב תשמרו להקריב לי במועדו4. והענין כמ״ש בזח״ג [בזהר חלק ג] פנחס (דר״ב ע״ב) באתי לגני בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כולהו סלקין לגו גנתא דעדן בקדמיתא רזא דכנ״י [דכנסת ישראל]. ובמק״מ [ובמקדש מלך] שם בשם הרח״ו [הרבי חיים ויטאל] שנכנסים ביסוד דנוק׳ [דנוקבא] לשורש מ״ן [מיין נוקבין] עכ״ל [עד כאן לשונו]. ועי״ז נמשך המ״ד [המיין דוכרין] שזהו ענין באתי לגני וזהו ענין ויניחהו בג״ע [בגן עדן] לעבדה ולשמרה דהיינו שע״י עבודת הקרבנות ממשיך בחינת באתי לגני. ובזח״א [ובזהר חלק א] מקץ (דקצ״ט ב׳) איתא פתח ואמר ויניחהו בג״ע [בגן עדן] לעבדה ולשמרה. ואוקמו ה ברזא דקרבנין איהו ת״ח [תלמיד חכם / תלמידי חכמים] לעבדה דא מלכא עילאה ולשמרה דא מלכא תתאה עלמא עילאה ועלמא תתאה לעבדה ברזא דזכור ולשמרה ברזא דשמור כו׳ ופי׳ במק״מ [במקדש מלך] וז״ל [וזה לשונו] שע״ח [שעץ חיים] מצות עשה שעושה האדם מתקן זעיר וממשיך לו מוחין מאימא.

3וזהו לעבדה. וע״י לשמרה שהוא שומר מלעבור על ל״ת [לא תעשה] מתקן המל׳ ושומרה מן החיצונים כו׳ עכ״ד [עד כאן דבריו]. וזהו כענין מ״ש במ״א בד״ה מה טובו1 ענין ג׳ תשובות שע״י סור מרע שלא להיות עונותיכם מבדילים ממשיך בחינת ממכ״ע [ממלא כל עלמין] וזהו תיקון המל׳ וע״י ועשה טוב ממשיך בחי׳ סוכ״ע. וזהו ענין לעבדה ולשמרה2. ודקדוק לשון ויניחהו בג״ע [בגן עדן] הענין עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בזח״א [בזהר חלק א] ר״פ נח (דנ״ט ע״ב)3 ונהר יוצא מעדן כו׳ ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא כו׳ ופי׳ הרמ״ז [הרב משה זכות] שזהו ענין המתקת הגבורות בחסדים ועמש״ש [ועיין מה שכתוב שם] ומבחי׳ נייחא ותענוג זה נמשך ג״כ לאדם וזהו ויניחהו וכן פי׳ במדרש דלעיל ויניחהו כד״א [כמה דאת אמר] וינח ביום השביעי כו׳ ועיין בזח״א [בזהר חלק א] תולודת (קמ״א א׳ ב׳) ע״פ ונחך ה׳ תמיד והשביע בצחצחות נפשך כו׳ ויניחהו בג״ע [בגן עדן] כו׳. ויותר י״ל [יש לומר] כי הנה בקרבנות כתיב לריח ניחוח להוי׳ אשר פי׳ ניחוח לשון נחת רוח וגם לשון חות דרגא והמשכה זו היא מעצמותו ית׳ לשם הוי׳ וזהו ניחוח להוי׳. והיינו ענין מקדשי שמך שממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ שמך כו׳ וזהו ענין לעבדה ולשמרה ומבחי׳ זו נמשך ג״כ לאדם וזהו ויניחוה המשכת תענוג שמבחי׳ ניחוח להוי׳ כו׳ ועיין עוד מענין לעבדה ולשמרה ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ ואתחנן (דרס״ג ע״א) ובזח״ב [ובזהר חלק ב׳] ויקהל (דר״י [דרבינו יצחק] ע״ב) גבי דא עדן עילאה כו׳ דאיהו ידע לנקודה תתאה כו׳ הנק׳ גנתא שהוא ההמשכה מאור אבא במל׳ הנק׳ ג״ע [גן עדן] וגם אבא מקבל מאריך ועתיק עד א״ס כמ״ש במק״מ [במקדש מלך] שם ובאדר״ז [ובאדרא זוטא] (דר״צ ע״א הנ״ל) נמצא המשכה זו היא מעצמותו ית׳ ועמ״ש מענין פי׳ מוחין ע״פ והנצח זו ירושלים4 דלשם נת׳ [נתבאר] שהמשכה זו באה מלמעלה מסדר השתלשלות ממו״ס [ממוחא סתימאה] ורדל״א [ורישא דלא אתידע] ומזה יובן פי׳ ענין לעבדה שנת״ל [שנתבאר לעיל] שהוא המשכת מוחין דז״א כו׳. ועמ״ש בד״ה במדבר סיני גבי מאין מאת ולאן אתה הולך כו׳ ועיין עוד בזח״ב [בזהר חלק ב׳] תרומה (דקמ״ב) דהאי נשמה סלקא גו נביעא דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין כו׳ ואמנם איך יוכלו הנשמות שהם נבראים לקבל גילוי אור שבבחי׳ א״ס אך זה א״א כ״א ע״י הלבושים שנעשו להם מתומ״צ [מתורה ומצות] וכמ״ש באגה״ק [באגרת הקודש] בד״ה אחעט״ב [אשת חיל עטרת בעלה] שמבחי׳ אור זה תשתלשל כו׳ עד שיברא ממנה לבוש אחד כו׳.56

4ודרך לבוש זה כו׳ ויבא משה בתוך הענן1 כו׳ ועמ״ש מזה בת״א פ׳ חיי שרה בד״ה ואברהם זקן2 ובפ׳ מקץ בד״ה ת״ר [תנו רבנן] נר חנוכה3 בש״א [בשער א׳] יום ראשון מדליק שמונה כו׳ שהוא כענין המשל שבו ועל ידו עומדים על השכל כו׳ ע״ש באריכות. ומזה יובן שעד״ז הוא ענין השמים כסאי דלקמן שהוא ענין הפרסא שבין אצילות לבריאה שבה ועל ידה דוקא נמשך האור עליון בג״ע [בגן עדן] כו׳ כמו המשל שבו ועל ידו נמשך השכל כו׳:

5קיצור ג״ע [גן עדן] זיו השכינה וע״י לעבדה ממשיכים אור בג״ע [בגן עדן] מעצמותו ית׳. ובהג״ה [ובהגהה] שזהו ענין באתי לגני מבחי׳ אתה קדוש לשמך קדוש המשכת יחוד זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] שרשו ממו״ס [ממוחא סתימאה] עדן עילאה לעבדה ולשמרה מוחין דזו״נ [דזעיר אנפין ונוקבא] ע״י עשה טוב וסור מרע ויניחהו נייחא וינח ונחך ה׳ כו׳ ואיך יוכלו לקבל זהו ע״י הלבושים):

6ב והיכולת הזה להמשיך מעצמותו ית׳ תוספת אור בג״ע [בגן עדן] הוא דוקא כשהנשמה מלובשת בגוף שמפני שהגוף מחשיך ומסתיר עי״ז מתעורר בתשובה בכח גדול בחילא יתיר אשר ע״ז ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] במקום שבע״ת [שבעלי תשובה] עומדים1 כו׳ כי בצדיקים האהוי״ר [האהבה ויראה] הן לפי ערך ההשגה אם אין חכמה אין יראה אבל הבע״ת [הבעלי תשובה] שנמשך לו הרעו״ד [הרעותא דליבא] מצד המנגד הוא למעלה מכח ההשגה וכמשל המים העוברים דרך עפר הארץ שעי״ז נעשים צלולים יותר ונק׳ מים חיים כמ״ש במ״א או כמשל המים שמעכבים אותם שכשהם גוברים על העיכוב אזי הולכים בכח גדול יותר ועמ״ש בד״ה עלי באר ובד״ה ראה ריח בני והנה תשובה זו אינו דייקא על עבירות כ״א על הריחוק כו׳ ורעו״ד [ורעותא דליבא] זו היא ליכלל בעצמותו יתברך ממש.

7ועמ״ש מענין רעותא דליבא בד״ה וישב יעקב1 ובד״ה מי מנה2 עפר יעקב3 ושם נת׳ [נתבאר] בענין אף עשיתיו שבעשיה דוקא יוכלו להגיע לבחי׳ רעות׳ דליב׳ שלמעל׳ [שלמעלה] מהשכל ולהמשיך עי״ז גילוי רצון עליון בחי׳ כתר עליון שלמעלה מהחכמה כו׳ ע״ש באריכות והנה לזאת תיקנו אכנה״ג התפלה קודם הלימוד מפני שהתפלה היא בחי׳ תשובה עילאה וזהו סולם מוצב ארצה4 וראשו מגיע השמימה דפי׳ סולם קאי על התפלה5 שהיא עליית הנפש מלמטה למעלה וראשו מגיע השמימה שהוא בחי׳ בכל מאדך בחי׳ יחידה שבנפש שהיא בחי׳ אור מקיף למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת בבחי׳ או״פ [אור פנימי] ולכן נק׳ שמימה הוא אור מקיף וכמשי״ת [וכמו שיתבאר] לקמן.

8ועי״ז ממשיכים ברוך אתה להמשיך מלמעלה למטה גילוי אור א״ס ממש שיהיה בבחי׳ אתה לנוכח להיות הוי׳ אלקינו. ועמ״ש מענין פי׳ בא״י [בארץ ישראל] בד״ה מה טובו ובת״א סד״ה השמים כסאי וזהו שמע ישראל כו׳ פי׳ שהוי׳ יהיה בבחי׳ אלקינו והיינו ע״י ואהבת בכל נפשך דכמו שלמעלה יש ע״ס [עשר ספירות] שעל ידם נמשך השפע מא״ס בעולמות כך יש באדם עשר בחי׳ הנפש שכל ומדות וזהו עבודת האדם לקשר כל בחי׳ הנפש בשכל ומדות של הקב״ה הנק׳ ע״ס [עשר ספירות] והיינו להתקשר עי״ז באור א״ס המלובש בהן כי צ״ל אליו ולא למדותיו ע׳ [עיין] בפרדס של״ב1 אלא שהתקשרות זו הוא ע״י שמקשר מוחו ושכלו בחב״ד [בחכמה בינה ודעת] של הקב״ה שהוא התורה וכן הדבק במדותיו וזהו אהבת בכל נפשך היינו עשר בחינות שבנפש אך הנה נמצא למעלה עוד בחי׳ אחת שלמעלה מע״ס [מעשר ספירות] אשר אינה נמנה עמהן כלל לפי שהיא ג״כ בחי׳ א״ס והיינו בחי׳ רצון העליון ב״ה וכמ״כ [וכמו כן] נמצא בחי׳ זו בנפש בחי׳ רצון שלמעלה מהשכל (ועמ״ש מזה בד״ה ענין ק״ש [קריאת שמע]2 שזהו ענין יחידה שבנפש) להיות מי לי בשמים כו׳ כלה שארי כו׳ וזהו ענין בכל מאודך והיינו שבחי׳ בכל נפשך זהו בחי׳ נר״נ [נפש רוח נשמה] שהם שכל ומדות ובחי׳ בכל מאדך זהו בחי׳ רצון הנ״ל שהוא מבחי׳ יח ידה וחיה שהם מקיפים על השכל והמדות ולמעלה מהשגה (והזוכה לזה הוא בחי׳ הבעל תשובה וכמשנת״ל [וכמו שנתבאר לעיל] ממשל המים כשמעכבים אותם כו׳. ועמ״ש מזה בפ׳ תשא סד״ה שמאלו תחת לראשי3 כו׳) אך איך יגיע האדם למדרגה זו לעורר בחי׳ רצון עליון שבנפשו מה שאינו נמנה בעשר ספירות שבנפש שהוא בחי׳ מאדך הוא ע״י התעוררות רחמים שהוא מדתו של יעקב שנק׳ נחלה בלי מצרים4 והיינו מה שאנו מקדימים בברכת יוצר אור ברחמיך הרבים רחם עלינו לעורר רחמים רבים על הנשמה שירדה מאיגרא רמה5 כו׳.

9והנה באמת בחי׳ רחמים רבים שייך גם על עולמות עליונים מים תחתונים בוכים1 אנן בעינן למהוי קדם מלכא ואפילו על ג״ע [גן עדן] העליון משום שהוא רק זיו והארה כו׳ ועמ״ש בזה בד״ה כי ההרים ימושו2 ולכן נק׳ נחלה בלי מצרים כיון ששייך בחי׳ זו גם על עולמות היותר עליונים כו׳. והנה ע״י התעורות רחמים יוכל להגיע ולבוא לבחי׳ ומדרגת בכל מאדך וכמ״ש ואשא אתכם על כנפי נשרים3 ואביא אתכם אלי. שבחי׳ נשר הוא התעוררות רחמים שעי״ז ואביא אתכם אלי ממש למהותו ועצמותו ית׳ (וזהו ג״כ ענין דרך הנשר בשמים4 וכמשי״ת [וכמו שיתבאר] דבחי׳ בכל מאודך ורצון העליון נק׳ שמים. ולהגיע לבחי׳ זו זהו דרך הנשר כו׳ כי קו האמצעי נק׳ בריח התיכון שמבריח מן הקצה5 העליונה בחי׳ סוכ״ע ורצון העליון עד קצה התחתונה וכמ״ש בזהר תרומה) (דקע״ה ע״ב). ועמ״ש מזה ג״כ סד״ה וידבר כו׳ במדבר סיני6 בענין שאו כו׳ למשפחותם לבית אבותם. דפי׳ למשפחותם היינו ע׳ [שבעים] נפש יוצאי ירך יעקב שהוא הכל בחי׳ רחמים שעי״ז יבואו לגולגלתם הוא בחי׳ רצון העליון כנודע. וז״ש [וזהו שכתוב] בזהר פקודי (דרמ״א ע״א) ת״ח [תלמיד חכם / תלמידי חכמים] השמים כסאי דא רקיעא דיעקב שריא ביה. פי׳ שע״י מדת רחמים דבחי׳ יעקב7 יוכל לבא לבחי׳ השמים כסאי כו׳ וזהו מי יעלה לנו השמימה8 כו׳ כי קרוב אליך הדבר9 היינו ע״י בחי׳ רחמים הנ״ל ולכן ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] צורתו של יעקב חקוקה10 תחת כסה״כ [כסא הכבוד] שהוא בחי׳ השמים כסאי כו׳.111213

10והנה בחי׳ בכל מאודך בחי׳ תשובה עילאה1 נק׳ בחי׳ שמים כי הוא מבחי׳ יחידה שבנפש שהוא בחי׳ אור מקיף כי נר״נ [נפש רוח נשמה] מתלבשים בכלים משא״כ חיה יחידה והיינו כי נשמה היא בחי׳ בינה שהיא השכל המושג ומובן והוא אם הבנים הם המדות שנולדו מהבינה ודעת אבל החכמה היא כח מה הביטול שלמעלה מהשכל המושג ומובן וכמ״ש בסש״ב [בספר של בינונים] ס״פ י״ח ובאגה״ק [ובאגרת הקודש] סי׳ ד׳. לכן נק׳ מקיף והוא בחי׳ חיה וחכמה תחיה.

11ובחי׳ יחידה הוא ג״כ למעלה מהחכמה ונקראו שמים ושמי השמים1 כמ״ש במ״א. ועוד טעם שבחי׳ תשובה עילאה בכל מאדך נקרא שמים דהנה איתא בס״י [בספר יצירה] שלש אמות2 אמשבעולם רוח מים אש. שמים נבראו תחלה מאש.

12וארץ נבראת ממים. ואויר נברא מרוח מכריע בינתיים וכן איתא שם ג׳ בחי׳ אלו בנפש ראש נברא מאש כו׳. ומבואר במ״א בד״ה אתם נצבים ושאר דוכתי בענין כי ה׳ אלקיך אש1 אוכלה הוא שהוא בחי׳ הסתלקות והיינו לפי שאין ערוך לך כו׳ כי גם אצילות הוא השפלה מלשון ויאצל מן הרוח כו׳ ונק׳ אדם דעשייה וע״כ האור א״ס הוא בבחי׳ הסתלקות ליכלל במקורו. וזהו אל עליון כו׳.

13והנה מזה נמשך בנפש ג״כ הרצוא בבחי׳ אש ליכלל למעלה נר הוי׳ נשמת אדם. וכנס״י [וכנסת ישראל] נק׳ אשה עולה אשה אש ה׳ כו׳ וגם עולה כשלהבת העולה מאליה ולכן נק׳ בחי׳ זו שמים שהם מאש. ומ״ש ראש נברא מאש כי עיקר הרצון הוא בראש כמ״ש והיה על מצחו תמיד לרצון1 גלגלתא דחפיא על מוחא כמ״ש בד״ה אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ״צ [מארץ מצרים].

14והנה שמים וארץ הם מ״ה [שם מ״ה] וב״ן [ושם ב״ן] והיינו כמ״ש במ״א דהרצוא ושוב שבכל עולם הם בחי׳ מ״ה [שם מ״ה] וב״ן [ושם ב״ן] הרצוא נמשך משם מ״ה [שם מ״ה] בחי׳ ביטול ליבטל ולהכלל באור א״ס ממש והשוב נמשך מבחי׳ ב״ן [שם ב״ן] וזהו ענין והארץ הדום רגלי1 כמשי״ת [כמו שיתבאר] לקמן אי״ה [אם ירצה השם] וזהו יקרא אל השמים מעל2 ואל הארץ3 לדין עמו וארז״ל [ואמרו רבותינו זכרונם לברכה] בסנהדרין ר״פ חלק (דצ״א ע״ב) אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף וכ״ה במדרש רבה פרשה ויקרא פ׳ ד׳. ויש לפרש בזה עוד עפמ״ש [על פי מה שכתוב] ברבות ס״פ האזינו השמים ד״א למה לשמים ולארץ כו׳ ואיני יודע להיכן נפשי הולכת אם לשמים אם לארץ שנאמר מי יודע כו׳ עא״ש דלכאורה תמוה שיסתפק מרבע״ה [משה רבינו עליו השלום] שמא ח״ו [חס ושלום] לארץ. אך הענין עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בזח״א [בזהר חלק א] פ׳ ויחי (דרמ״ה סע״א [סוף עמוד א]) תלת נשמתין אינון כו׳ עד כגופא דאיהו מאנא לנשמתא. והמכוון שע״י יחוד זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] נמשכים ב׳ בחינות בהנשמה. כי ז״א הוא סוף עולמות הא״ס כמ״ש בענין הכרובים כרוב אחד מקצה מזה45 ובו ועל ידו נמשך מא״א ועתיק עד א״ס והנוק׳ [והנוקבא] היא שרש דבי״ע הנקרא גופא והנשמה הנולדה מיחוד זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] כלולה מב׳ בחי׳ אלו והיינו ענין מ״ה [שם מ״ה] וב״ן [ושם ב״ן] שהם זו״נ [זעיר אנפין ונוקבא] הנק׳ שמים וארץ וזהו שהנשמה יש בה ג״כ בחינות שמים וארץ והיינו בחי׳ מ״ה [שם מ״ה] וב״ן [ושם ב״ן] או מקיפים ופנימיים יחידה חיה ונר״נ [ונפש רוח נשמה] כו׳ אשר בחי׳ נר״נ [נפש רוח נשמה] נק׳ גוף לגבי חיה יחידה כו׳ והנה יש נשמות עליונות שעיקר הנשמה מז״א הנק׳ שמים וקצת מהמל׳ הנק׳ ארץ ויש להפך וכמ״ש במק״מ [במקדש מלך] בראשית (דל״ז ע״ב) וזה היה ענותנותו דמשה שנסתפק מאיזה משני בחי׳ הנ״ל הוא עיקר נשמתו כו׳ ובאמת שרש נשמתו מלמעלה מעלה וע״ש ברבות:

15קיצור וכדי שיהיה נמשך תוספת אור הנ״ל זהו דוקא ע״י העלאת מ״ן [מיין נוקבין] מעוה״ז בבחי׳ רעו״ד [רעותא דליבא] בכל מאדך שזהו ענין במקום שבע״ת [שבעלי תשובה] עומדים ועמ״ש בד״ה וישב יעקב ובד״ה מי מנה בענין אף עשיתיו ובד״ה עלי באר. וענין בכל נפשך ע״ס [עשר ספירות] שבנפש ובכל מאדך רצון יחידה ולבוא לבחי׳ זו זהו ע״י רחמים. וזהו דרך הנשר בשמים1 כי בחי׳ זו דיחידה נק׳ שמים מקיף סולם כו׳ מגיע השמימה. שמים מאש רצוא מ״ה [שם מ״ה] ארץ שוב ב״ן [שם ב״ן] יקרא אל השמים מעל כו׳):23

16ג והנה ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] שבבחי׳ בכל מאדך שהוא בחי׳ תשובה נמשך מלמעלה אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שיהי׳ [שיהיה] השמים כסאי. פי׳ כמו עד״מ האדם כשיושב על הכסא שנשפל בחי׳ אחוריים של הגוף לישב על הכסא וגם עי״ז נשפל ראשו כו׳. כך ענין בחי׳ כסא למעלה הוא להיות ישיבת והמשכת א״ס ב״ה ממש עי״ז (כדכתיב) (דניאל ז׳ ט׳) עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין1 יתיב וידוע הפי׳ עתיק יומין הוא בחי׳ המתנשא מימות עולם דהיינו למעלה מגדר השתלשלות כו׳ והגם שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהוא בחי׳ ז״א. אך כי בז״א מלובש בחי׳ ע״ק [עתיקא קדישא] וא״א ממש ולכן נאמר כמראה אדם דהיינו כמו בחי׳ א״א עיין בפ׳ משפטים (דקכ״ב א׳) ובמק״מ [ובמקדש מלך] שם נשא (קל״ה א׳) אחרי (ס״ו ב׳) גבי בי נשבעתי ועמ״ש עוד מענין כסה״כ [כסא הכבוד] בסידור אחר עלינו לשבח בד״ה ביאור למ״ש בלק״א [בלקוטי אמרים] פנ״ב כי הנה עם היות שהיושב על הכסא הוא בחי׳ הגוף עד״מ ולמעלה הוא בחי׳ המדות עליונות שנק׳ גופין חסד דרועא ימינא2 כו׳ תפארת גופא כו׳. שהע״ס [שהעשר ספירות] נק׳ רק גופא3 וכלי של המאציל ב״ה כדי שעי״ז יהיה הנהגת העולמות אך כמו שהנשמה מתלבשת בגוף ומיוחד עמו בתכלית כמ״כ [כמו כן] א״ס ב״ה מלובש במדותיו ית׳ ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד.4

17וע״ז ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] בעשרה לבושים1 נתלבש הקב״ה וברא את העולם כו׳ ולכן כאשר נמשכים המדות עליונות הנק׳ גופא ע״י הכסא להאיר בג״ע [בגן עדן] זהו תוספת אור מעצמותו ית׳ ממש וכמש״ל [וכמה שכתוב לעיל] אות א׳ בענין באתי לגני כו׳ ועמ,ש בד״ה והיה לכם לציצית וזהו השמים כסאי. פי׳ שמים הוא בחי׳ אש ומים2 חו״ג [חסד וגבורה] דאצילות רצוא ושוב3 שמתייחדים ע״י תפארת קו האמצעי הוא נשפל לישב על הכסא. להאיר למטה להתהוות בחי׳ ג״ע [גן עדן] נברא (ופי׳ שמים הם אש ומים יחד היינו יחוד הרצוא ושוב אז גם השוב הוא במעלה עליונה מאד כי השוב מבחי׳ ב״ן [שם ב״ן] וכשנפרד מבחי׳ הרצוא דמ״ה יוכל להיות נמשך בבחי׳ יש אבל כשמיוחד בתכלית עם הרצוא יחוד מ״ה וב״ן [ושם ב״ן] זהו ענין שמים היינו שגם במה כלול ב״ן [שם ב״ן]) ומי הוא הגורם לזה שיתהוה בחי׳ כסא הנ״ל ושיושפלו המדות למטה לישב על הכסא הוא בחי׳ שמים שהוא רצון העליון ב״ה בחי׳ מקיף על הכלים שא״א לו להתלבש בכלים הנה משם דוקא נמשך להיות בחי׳ ישיבה והשפלה זו (וביאור הענין כי הכסא הוא הפרסא המפסיק בין אצילות לבריאה שבה וע״י דוקא יומשך להיות נמשך אור האצילות בבריאה משא״כ אם לא היה הפרסא לא היה אפשר כלל להיות התחברות אצילות בבריאה וכמו בעולם התהו לא היה כלל התחברות וגילוי אצילות בבריאה. וכדי שיהיה התחברות זו זהו דוקא ע״י הפרסא וכענין ויבא משה בתוך הענן4. וכענין המשל שבו ועל ידו דוקא אפשר להשיג השכל ואף שהמשל מעלים עליו הנה זהו סיבה שיוכל להשיגו משא״כ בלא המשל א״א להשיגו כלל. א״כ ההעלם של המשל הוא סיבת הגילוי. ובאמת שרש פרסא זו נמשך ממקום גבוה מאד וכמ״ש בת״א בד״ה והבדילה הפרוכת וזהו ענין השמים כסאי שע״י שמים תשובה עילאה רצון העליון ממשיכים בחי׳ כסא הנ״ל וזהו ענין סולו לרוכב בערבות בי״ה שמו ועיין מזה בהרמ״ז [בהרב משה זכות] תרומה) (קס״ה ב׳). גם י״ל [יש לומר] בענין השמים כסאי עפמ״ש [על פי מה שכתוב] במ״א בביאור ע״פ ונקדשתי בתוך בנ״י [בני ישראל] בענין ג׳ פעמים קדוש אשר הקדוש הראשון דאסתלק ו׳ רזא דשמים עילאין לעילא כו׳ ולבתר נהיר ההו נהירו עילאה על כורסייא דאיהו שמים כו׳ וכדין אקרי קדוש כו׳ ע״ש. ומבואר שם פי׳ דאסתלק ו׳ זהו ענין למסור נפשו באחד ועי״ז נמשך יחוד או״א [אבא ואימא] להיות נמשך אור חדש כ׳ו נמצא בחי׳ שמים שייך לתשובה עילאה. אלא שבחי׳ כסאי היינו כשנמשך אח״כ האור מלמעלה למטה כו׳ ועמ״ש ע״פ השמים מספרים כו׳ מנהרי ומנצצי כו׳ ועיין עוד בזח״א [בזהר חלק א] ויחי (דרכ״ט ע״א) ע״פ היושבי בשמים כו׳ על כורסייא דאקרי שמים כו׳ ועמ״ש סד״ה המגביהי לשבת כו׳. ועפ״ז [ועל פי זה] אפשר לפרש עוד במ״ש ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם כו׳ ואח״כ נאמר ויקח כו׳ את האדם ויניחהו בג״ע [בגן עדן] ולכאורה הוא כפל ענין שכבר נאמר וישם שם את האדם אך הענין דמבואר במ״א ע״פ שמח כו׳ כשמחך יצירך בג״ע [בגן עדן] מקדם דהיינו כמו שבתחלת בריאת העולם היה הגילוי באתעדל״ע [באתערותא דלעילא] מצד עצמו וזהו ענין מ״ש תחלה וישם שם את האדם אשר יצר דהיינו בחי׳ אדם העליון וכמ״ש בפ׳ בראשית (דכ״ו ע״א) וזהו אשר יצר ע״ד יוצר אור ובורא חושך כו׳ כמ״ש במ״א. ופסוק ויקח כו׳ את האדם קאי על אדה״ר [אדם הראשון] ויניחהו בג״ע [בגן עדן] לעבדה ולשמרה5 דהיינו שמעתה ימשיך זה ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] דוקא:67

18קיצור וזהו השמים תשובה ממשיך כסאי וע״י יתיב לרוכב בערבות. וישם שם את האדם כו׳ כשמחך כו׳:

19ד והארץ הדום רגלי. פי׳ שלצורך המשכת השמים כסאי1 צ״ל העלאת מ״ן [מיין נוקבין] בבחי׳ בכל מאדך שהוא בחי׳ רצוא מלמטה למעלה. אבל בחי׳ והארץ הדום רגלי הוא בחינת השוב בחי׳ שמאל דוחה שמשפיל א״ע [את עצמו] לומר מי אנכי אשר אבוא להתקרב אל המלך וירא מגשת אליו בבחי׳ יראה ופחד כמ״ש וירא העם וינועו2 ויעמדו מרחוק שמקבל עליו עול מלכות שמים ביראה ופחד כמ״ש שום תשים עליך מלך.3

20והנה ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] בקבלת עומ״ש [עול מלכות שמים] שמשפיל א״ע [את עצמו] שירא מגשת ומקבל עליו עול מצות כמ״כ [כמו כן] מעורר למעלה בזה האופן שיושפל שפע א״ס ב״ה להתלבש למטה בדברים תחתונים גשמיים היינו במעשה המצות גשמיים ועז״נ [ועל זה נאמר] והארץ הדום רגלי שהוא מדה כנגד מדה שכמו שמשפיל א״ע [את עצמו] להיות בבחי׳ יראה מרחוק כו׳ כמ״כ [כמו כן] נשפל ונמשך מלמעלה אור וגילוי בענינים גשמיים במצות מעשיות וזהו והארץ היא בחי׳ קבלת מלכות שמים הוא בחי׳ שוב הנ״ל הדום רגלי (ועיין מענין השמים כסאי ברבות בא ר״פ י״ז משפטים תוך פל״א בחקתי ר״פ ל״ו נשא ר״פ י״ב) והנה כ״ז [כל זה] הוא עתה שהשפע שלמעלה נמשכת ע״י העלאת מ״ן [מיין נוקבין] ואתעדל״ת [ואתערותא דלתתא] שכפי ערך ההעלאת מ״ן [מיין נוקבין] כך הוא האתעדל״ע [האתערותא דלעילא] והמשכת מ״ד [מיין דוכרין]. והיינו ענין השמים כסאי שהוא ע״י בחינת רצוא והארץ הדום שהוא בחי׳ שוב אבל לעתיד לבא באלף השביעי אשר אז יהיה עיקר הגמול והשכר כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני. פי׳ אני עושה אותן בעצמי בלתי אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] שאין מגיע לשם בחי׳ אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] כ״א הוא בעצמו ית׳ עושה אותם בלתי אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] כלל והם בבחי׳ עומדים לפני היינו בחי׳ פנימיות והוא למעלה מעלה מבחי׳ השמים כסאי שהרי על הכסא נמשך ומתגלה רק בחי׳ אחורי האדם היושב על הכסא וכנודע שגם בבחי׳ רצון העליון יש חיצוניות ופנימיות וכמ״ש במ״א בד״ה ואהיה אצלו אמון כו׳ ולכן בבחי׳ השמים החדשים והארץ החדשה כתיב עומדים לפני דוקא וזהו שנאמר אלעתיד לבא הנה ישכיל עבדי1 ירום ונשא וגבה מאד שיתעלו כל העולמות עד בחי׳ מאד הגבוה.

21והיינו כי מבואר למעלה בפי׳ וענין שמים שהוא בחי׳ בכל מאדך תשובה עילאה בחי׳ מקיף אכן וגבה מאד היינו שיהיה בחי׳ מאד ממדרגה הגבוה יותר הרבה ממדרגת בחי׳ בכל מאדך [שבחי׳ בכל מאדך נמשך מבחי׳ יחידה ולע״ל [ולעתיד לבוא] יומשכו נשמות חדשות שלמעלה גם ממדרגת יחידה שבאדה״״ר כמבואר בספר הגלגולים ר״פ שביעי וז״ל [וזה לשונו] ודע כי יש שני מיני נשמות. א׳ אותן שנכללו באדה״ר [באדם הראשון]. ב׳ הם אותם שלא נכללו באדה״ר [באדם הראשון] ואלו הנשמות הם יותר גבוהים ומעולים מכל הנשמות שנכללו באדה״ר [באדם הראשון] וכמו שביארנו בפ״א כי נשמות אדה״ר [אדם הראשון] כוללות מן נפש דעשייה עד יחידה דאצילות כן אותם הנשמות שלא נכללו באדה״ר [באדם הראשון] הם עד״ז כו׳ ובאלף השביעי יתעטרו אלו הנשמות שנכללו באדה״ר [באדם הראשון] באותם הנשמות היותר גבוהים מהם כל חלק וחלק עם הדומה לו עכ״ל [עד כאן לשונו].1

22ועמ״ש מזה בד״ה ואכלתם אכול והנה ברבות ר״פ בראשית פרשה א׳ רב הונא בשם ר׳ [רבי] אליעזר בנו של ר׳ [רבי] יוסי הגלילי אמר אפילו אותן שכתוב בהן כי הנני בורא שמים חדשים (בישעיה סי׳ ס״ה) כבר הן ברואין מששת ימי בראשית הה״ד [הדא הוא דכתיב] כי כאשר השמים החדשים כו׳ ע״ש והיינו כמ״ש בספר הגלגולים שם שגם הנשמות החדשים הנ״ל נבראו בששת ימ״ב [ימי בראשית]. ועמ״ש בענין והיה אור הלבנה כו׳ בפי׳ אור שבעת הימים וע׳ עוד מענין כי כאשר השמים החדשים בפ׳ בראשית (כ״ה ב׳) ויקרא (י״ו א׳) אחרי (ס״ח ב׳) ס״פ ואתחנן דע״ר ע״ב] ע״כ אז יהיה שמים וארץ חדשים אשר אני עושה מעצמי:1

23ה כן יעמוד זרעכם ושמכם. הנה ידוע שע״י קיום המצות בעוה״ז בבחינת היום לעשותם מוסיפים אורות למעלה ויתגלו לע״ל [לעתיד לבוא] ונק׳ בשם זריעה וצמיחה וכמ״ש בד״ה הבאים ישרש1 ובד״ה כי תבואו2 אל הארץ כו׳ ושבתה הארץ כו׳ ובד״ה ששים המה3 מלכות כו׳ ע״ש והוא כמשל הזריעה שזורעין הגרעין בארץ וע״י כח הצומח שבארץ נצמח בתוספת וריבוי מאד ובעילוי רב וכל מה שמשתהה הגרעין בארץ יותר אזי יהיה הצמיחה והתוספת בעילוי רב כמ״כ [כמו כן] עד״מ בחי׳ היום לעשותם הוא בחי׳ זריעה שזורעים בארץ העליונה ע״י קיום המצות והצמיחה יהיה לע״ל [לעתיד לבוא] ועד״ז נק׳ ג״כ בשם עיבור ולידה כמ״ש חלה וגם ילדה ציון4 כו׳.

24וכל מה שמשתהה עתה בהארץ יותר היינו אריכות הזמן שעד ימות המשיח ותחה״מ [ותחיית המתים] שהמשכות אלקות הוא בהעלם עדיין בבחי׳ זריעה או בבחי׳ עיבור יהיה הצמיחה לע״ל [לעתיד לבוא] בתוספת עילוי רב. וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו1 זה קוינו לו פי׳ זה ה׳ הנגלה לנו עתה הוא ע״י שקוינו לו דהיינו שעשינו בחי׳ קוין2 והמשכות כל משך היום לעשותם רק שאותותינו לא ראינו ועתה רואים בבחי׳ גילוי ואומרים זה ה׳ אשר קוינו לו כו׳ ועיין במדרש שמות רבה ס״פ כ״ג3 והנה בצדיקים כתיב אור זרוע לצדיק4 ובבעלי תשובה כתיב אשריכם זורעי על כל מים5 שלצדיקים כבר נזרע האור. אבל הבע״ת [הבעלי תשובה] הם הזורעים עתה בכל משך דעכשיו וע״ז מבטיח להם הנביא כן יעמוד זרעכם הוא בחי׳ זריעה הנ״ל ושמכם הוא כמ״ש ויעש דוד שם6 והוא קבלת עול מלכות שמים שקדם לעול מצות כמארז״ל [כמאמר רבותינו זכרונם לברכה] שמתחלה יקבל עליו עומ״ש [עול מלכות שמים]7 ואח״כ יקבל עליו עול מצות כי להיות בחי׳ כח הצומח להצמיח האור מהזרע הזורע זהו ע״י קבלת עול מלכות שמים ועמ״ש בד״ה הבאים ישרש.

25ואז יהיו מתעלים בחי׳ שמים וארץ דעכשיו שהם בחינת השמים כסאי והארץ הדום רגלי שזהו ענין זרעכם ושמכם רצוא ושוב ג״כ לעמוד לפני כמו בחי׳ השמים החדשים והארץ החדשה אשר למעלה מבחי׳ השמים כסאי שעל הכסא אינו יכול לישב רק הגוף ולא הראש:

26ו והנה איתא ברבות פ׳ אמור ס״פ כ״ט יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה כו׳ בכל המוספים כתיב והקרבתם וכאן ועשיתם כו׳ כאלו היום נעשיתם לפני כו׳ בריה חדשה כו׳ הה״ד [הדא הוא דכתיב] כי כאשר השמים החדשים כו׳ עכ״ל [עד כאן לשונו] וצ״ל מהו ענין נעשיתם לפני לענין השמים החדשים.

27ואפ״ל [ואפשר לומר] דהנה מבואר באגה״ק [באגרת הקודש] סי׳ י״ד ע״פ ארץ אשר כו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מראשית השנה שבכל ר״ה [ראש השנה] נמשך אור חדש יותר שבמדרגת חכמה עילאה להאיר לארץ העליונה1 כו׳ וא״כ הרי זה כעין ארץ חדשה מה גם כי ודאי גם בח״ע [בחכמה עילאה] נמשך אור חדש זה מלמעלה דוגמת יחוד חו״ב [חכמה ובינה] שבק״ש [שבקריאת שמע]2 כו׳ וענין שמים חדשים היינו כמ״ש בד״ה שובה ישראל ע״פ וידעת היום כו׳ בשמים ממעל כו׳ שגם בנשמה יש שמים וארץ שכל ומדות כו׳ וי״ל [ויש לומר] שהם ח״י ונר״נ [ונפש רוח נשמה] כנ״ל.

28ובד״ה שוש אשיש נתבאר איך נשמת אדה״ר [אדם הראשון] מתחדש בכל ר״ה [ראש השנה] כי ר״ה [ראש השנה] יום ברוא אדה״ר [אדם הראשון] ומבואר לעיל שהנשמה יש בה מבחי׳ שמים וארץ וה״ז [והרי זה] כענין התחדשות בחי׳ שמים וארץ גם הנה אדה״ר [אדם הראשון] הוא חכמה עילאה כמ״ש בדה מי יתנך והתחדשותו י״ל [יש לומר] מבחי׳ כי לא אדם הוא א״א כו׳ וע״כ שמים וארץ חדשים שהם רו״ש [רצוא ושוב] חדשים שנמשכים ממקורם באתעדל״ע [באתערותא דלעילא] כי הרצוא דשמים שמבחי׳ יחידה הרי מתחדש בר״ה [בראש השנה] וכמ״כ [וכמו כן] השוב שמבחי׳ ארץ כו׳ וזהו ענין יום תרועה כי התרועה רו״ש [רצוא ושוב] תכופים שזהו רו״ש [רצוא ושוב] כמו שמיוחדים ביחוד גמור בחי׳ מטי ולא מטי שאין השוב נפרד כלל מהרצוא כו׳ גם ענין ועשיתם עולה ועמ״ש ע״פ והקרבתם עולה אשה. גם כי הנה מבואר בד״ה אתם נצבים שבכל השנה הוא בחי׳ אחרי הוי׳ ילכו ולכן כארי׳ [כאריה] ישאג אבל בעשי״ת [בעשרת ימי תשובה] בקשו פני כו׳ א״כ זהו כמו השמים כסאי בחי׳ אחוריים לגבי שמים חדשים אשר עומדים לפני בבחי׳ פנימיות. גם כמו בחי׳ ראש הוא למעלה מבחי׳ גוף כך ראש השנה בחי׳ ראש גלגלתא כו׳.

29ועמ״ש בד״ה ויקרא אל משה כו׳ לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה ס״פ תבא שבר״ה [שבראש השנה] נמשכים דו״ר [דחילו ורחימו] עילאין מלמעלה. גם י״ל [יש לומר] דהנה איתא מלכא משיחא1 עתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא שהתשובה בחי׳ מאדך אכן שהצדיק שלא חטא יבא לבחי׳ זו זהו כענין שמים חדשים. היינו שאין התשובה מחמת ההיפוך רק מחמת כי גם ג״ע [גן עדן] עליון מדבר יחשב וגם ח״ע [חכמה עילאה] עשייה ממש.

30וזהו ענין וגבה מאד לכן בחי׳ זו לא יהיה רק ע״י משיח שאז יתגלה בחי׳ עתיק מה שאפילו ח״ע [חכמה עילאה] נחשב כעשייה ממש נגד גילוי זה ולכן דוד בקש במזמור בהיותו במדבר יהודה1 כן בקדש חזיתיך2 שיזכה לבחי׳ זו כמו שיוכל לבוא לבחי׳ צמאון מבחי׳ מדבר כו׳ כך גם בקדש יהיה בחי׳ זו והיינו נגד קדה״ק [קודש הקדשים] או נגד בחי׳ קדושתי שלמעלה כו׳ וזה יומשך רק ע״י משיח וכמו אלו לא ח טא אדה״ר [אדם הראשון] היה תשובה עד״ז והנה מעין זה יש בעשי״ת [בעשרת ימי תשובה] שגם הצדיקים גמורים והנביאים שאין בהם שום חטא צריכים לתשובה אז ועמ״ש סד״ה שובה ישראל בענין מ״ש יעקב אם יהיה כו׳. א״כ אין השמים והארץ שהם תשו״ע ותשו״ת או רו״ש [רצוא ושוב] באים מצד ההיפך כמו מחמת הסתר כו׳ כ״א כעין שמים וארץ חדשים והיינו ע״י את פניך3 הוי׳ אבקש ושבת שבתון שאפילו שבת חשוב נגדו כימות החול כו׳ גילוי רעוא דכל רעוין וזהו דרשו ה׳ בהמצאו היינו עשי״ת [עשרת ימי תשובה] גילוי עשר עמקים כו׳ מבחי׳ ע״ס [עשר ספירות] הגנוזות במאצילן כו׳ וכך באדם בכל השנה העבודה ע״י חו״ב [חכמה ובינה] אבל בעשי״ת [בעשרת ימי תשובה] ע״י עומק הרצון שלמעלה מהשכל כנז׳ [כנזכר] בדרוש שובה ישראל (השני) ועוד י״ל [יש לומר] דהנה הרמ״ז [הרב משה זכות] ר״פ תולדות פי׳ שענין הנשמות כמו שיהיו לע״ל [לעתיד לבוא] בתחה״מ [בתחיית המתים] יהיו מבחי׳ יצחק ועמ״ש מזה בד״ה אלה תולדות יצחק כי יצחק הוא ענין צחוק ותענוג שיתגלה לעתיד כו׳. והנה ר״ה [ראש השנה] הוא ג״כ מבחי׳ יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי. וכמ״ש בזח״ג [בזהר חלק ג] פנחס (דרי״ד ב׳) ע״פ חשף ה׳ את זרוע קדשו. ועמ״ש במ״א ע״פ כי כארץ תוציא צמחה כו׳ כן אד׳ הוי׳ יצמיח צדקה כו׳ דקאי על ר״ה [ראש השנה] ויוהכ״פ [ויום הכפורים] שאזי אד׳ הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה יעו״ש [יעויין שם] וצמיחה זו זהו כעין בחי׳ שמשים החדשים והארץ החדשה שכמו״כ [שכמו כן] בר״ה [בראש השנה] בריה חדשה כנ״ל. ובחי׳ כי כארץ תוציא צמחה כו׳ זהו האתעדל״ת [האתערותא דלתתא] והאתעדל״ע [והאתערותא דלעילא] מקיום המעשה המצות שבכל השנה כולה וזהו ע״ד מ״ש כי כאשר השמים החדשים כו׳ כן יעמוד זרעכם כו׳ וכנ״ל:4