ביאור ע״פ כי כאשר השמים כו׳

1ביאור ע״פ כי כאשר השמים1 כו׳. הנה השמים בחינת תשובה עילאה כסאי הוא השפלת הגוף והמדות. הנה איתא בתיקונים2 שבאצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. הנה נפש רוח נשמה יש להם בחי׳ כלים היינו שהם בחי׳ אור פנימי שמתלבש בכלי נשמה במוח ורוח בלב כו׳ ובחי׳ חיה יחדה אין להם בחי׳ כלים כ״א [כי אם] הם בבחי׳ מקיף לבד והם ב׳ מקיפים למ״ד מ״ם דצלם.

2ויובן עד״מ [על דרך משל] באדם אנו רואים שיש בחי׳ אור וכלי בחכמה שבמוחו וגם לבוש דהנה כח השכלי המשכיל על כל דבר חכמה אינו מעצמות הנפש ממש כ״א [כי אם] הוא בחי׳ התפשטות הנפש ולכן יש בו שינויים פעם הוא בגדלות ופעם לא כן שמוחו ושכלו אינו זך וצלול כ״א [כי אם] מבולבל כו׳ והנפש עצמה אין שייך בה שינויים אלא שכח השכל הוא בחי׳ כלי שמקבל השפע הנמשך לו מהנפש והנפש היא האור המאירה בתוך הכלי שהוא כח השכל (ומזה י״ל [יש לומר] שיובן ענין אוירא שלמעלה ממו״ס [ממוחא סתימאה] שי״ל [שיש לומר] שזהו האור המאיר לכח הכל וכמ״ש במ״א בענין אויר ואור) והדבר חכמה שמשכיל הכח השכלי כמו חכמת התכונה ודומיה מה שמבין איזה דבר פרטי זהו רק בחי׳ לבוש שמלביש את כח השכל וכמ״כ [וכמו כן] עד״מ [על דרך משל] בענין המדות כח האהבה מה שמתאוה לאיזו דבר וכן כח החסד הוא בחי׳ כלי להנפש ע״ד [על דרך] הנ״ל בכח השכל וחיצוניות המדה מה שגומל חסד והיא השפעת החסד זהו בחי׳ לבוש (וכח החסד נק׳ חיצונית הכלי לגבי כח האהבה שהיא פנימית הכלי כמ״ש במ״א) אף שלכאורה נראה שהתהוות המדות הוא רק מהשכל כי לפי שכלו יהולל איש1 באמת זה אינו דמ״מ [דמכל מקום] הם ג״כ כלים להנפש ואור מהנפש נמשך ומאיר בהם רק שהם רחוקים יותר מהנפש ומקבלים מהנפש ע״י אמצעות חב״ד [חכמה בינה ודעת] שדרך המוחין נמדד ונמשך השפע ואור הנפש להכלים שהן המדות כו׳. נמצא כלל העולה שכל עשר בחינות הנפש חב״ד [חכמה בינה ודעת] ומדות הם רק כלים של הנפש והיא הנפש היא האור המאיר בתוכן אך בענין השכל יובן הדבר היטב יותר ממה שיובן בענין המדות וכנ״ל.

3וכמ״כ [וכמו כן] יובן עד״מ [על דרך משל] למעלה ענין חיוהי וגרמוהי שהן בחי׳ אורות וכלים פי׳ גרמוהי נק׳ כלים דאצילות כמו עד״מ [על דרך משל] המדות דאצילות הם רק בחי׳ כלים של המאציל א״ס [אין סוף] ב״ה כמאמר אליהו1 חסד דרועא ימינא כו׳ שהם נק׳ בחי׳ גוף לגבי האור הנמשך ומתלבש בהם מא״ס [מאין סוף] ב״ה והאורות נק׳ חיוהי. אך המאציל א״ס [אין סוף] ב״ה הוא למעלה מעלה מבחי׳ אור ולא כמו במשל נפש שהנפש עצמה היא האור המאיר בתוך הכלים משא״כ א״ס [אין סוף] ב״ה הוא למעלה מעלה (מבחי׳ אור של הכלים וזהו ישת חשך סתרו2 שהוא למעלה אפי׳ [אפילו] מבחי׳ אור מקיף כו׳) רק שממנו נמשכים האורות וזהו ענין איהו וחיוהי איהו היינו עצמות המאציל חיוהי הם הא ורות גרמוהי הם הכלים והנה זהו הכל בחי׳ נר״נ [נפש רוח נשמה] שהם בחי׳ אורות המתלבשים בכלים כנ״ל בענין המשל אבל חיה יחידה אין להם בחי׳ כלי להתלבש בה כ״א [כי אם] הם בחי׳ מקיפים:

4(קיצור. ענין נר״נ [נפש רוח נשמה] יש להם כלים היינו כח השכל הוא כלי והשכל שמשכיל הוא לבוש להכלי ואמנם האור הוא הנשמה הנמשך בכח השכל ועד״ז [ועל דרך זה] הרוח במדות כמ״כ [כמו כן] למעלה זהו ענין חיוהי וגרמוהי כי למעלה גם האור אינו רק הארה מהעצמות והנה חיה יחידה הם אורות מקיפים שאין להם כלים):

5ב ועתה צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] ענין השמים כסאי דהנה ידוע שבאמת עצמות א״ס [אין סוף] ב״ה לאו מכל אלין מדות דאצילות איהו כלל ואצילות המדות הוא כדי לאנהגא בהון עלמין. אך באמת צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] כיון שהמדות דאצילות נק׳ עכ״פ [על כל פנים] גופא לגבי אור המאיר מא״ס [מאין סוף] ב״ה ואין ערוך כלל המדות שבנבראים דבי״ע [דבריאה יצירה עשיה] לגבי המדות דאצילות כמו שאין ערוך הגוונים אדום ולבן גשמיים לגבי המדות חו״ג [חסד וגבורה] רוחניים שבנפש האדם שהרי גם הגוונים מורים על בחי׳ המדות חו״ג [חסד וגבורה] שנמשכו ממש ממדות עליונות בהשתלשלות רבות עד שנעשו למטה בחי׳ גוונין גשמיים גוון לבן נמשך ממדת החסד וגוון אדום מגבורה וכמ״ש בפרדס בשער הגוונים1 וכן כסף וזהב גשמיים מורים על חו״ג [חסד וגבורה] שנמשכו בהשתלשלות רבות והרי עכ״ז [עם כל זה] נראה בחוש שאין להם ערך ודמיון לגבי מדת חסד וגבורה רוחניים שבנפש האדם דמה דמיון גוון לבן לגבי חסד והאהבה כו׳ כמ״כ [כמו כן] ויותר מכן אין ערוך המדות רוחניים שבנפש לגבי מקורם המדות דאצילות שנבראו מהן נר״נ [נפש רוח נשמה] שבאדם שהרי מה שנק׳ הקב״ה [הקדוש ברוך הוא] רחמן א״א [אי אפשר] לומר שהוא מעין ואופן הרחמנות שבאדם שהוא בחי׳ התפעלות ממש אבל הקב״ה [הקדוש ברוך הוא] כתיב ביה אני הוי׳ לא שניתי ואין שייך בו ית׳ התפעלות ושינוי כ״א [כי אם] בחי׳ הרחמים שלמעלה הוא באופן ומהות נעלה לאין קץ ממהות הרחמים שבנבראים לכן גם הנביאים לא השיגו2 רק עד בחי׳ נו״ה [נצח והוד] שהוא תולדות של המדות ולא יוכלו להשיג המדות עצמן וגם מה שהשיגו בחי׳ נו״ה [נצח והוד] היינו ע״י התלבשות גמור בבריאה כו׳ וגם משרע״ה [משה רבינו עליו השלום] שזכה להשיג בחי׳ המדות עצמן היינו ג״כ רק בחי׳ אחוריים וכמ״ש וראית את אחורי3 כו׳.

6וא״כ [ואם כן] לפ״ז [לפי זה] צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] איך יכול להתהוות בחי׳ ג״ע [גן עדן] יושבין ונהנין מזיו שהוא תענוג של הנבראים איך יומשך זה מהמדות דאצילות מאחר שאין ערוך כלל השכל והתענוג והמדות שבנבראים אל המדות דאצילות וכמ״ש במ״א ע״פ ואנכי עפר ואפר.1 אך הענין הוא דהנה מבואר בע״ח [בעץ חיים] שמ״א שיש פרסא ומסך המבדיל בין עולם האצילות לבריאה ומה שנמשך מהמדות דאצילות בבריאה היינו הארה שלהם שעובר דרך המסך הנ״ל (ועיין בע״ח [בעץ חיים] שמ״ז פ״א2 בשם הרר״ג הלוי) ולא העצמיות המדות וע״י דוקא הוא שיוכל לימשך מהם ג״כ השפע בג״ע [בגן עדן] לנשמות הנבראים. וזהו השמים כסאי פי׳ כמשל באדם כשיושב על הכסא שנשפל בחי׳ אחוריים של הגוף לישב על הכסא וגם על ידי זה נשפל ראשו שכשעומד ראשו ומוחיו גבוהים מן הארץ וע״י הישיבה נשפל קומתו כך הוא ענין הפרסא הנ״ל שנק׳ כסא שבו וע״י נמשכים ונשפלים המדות דאצי׳ [דאצילות] הנק׳ גופא ועובר ונמשך הארתם בהפרסא להאיר בבריאה כדי שיתהוו מזה תענוג נברא [ועמ״ש מזה בד״ה פתח אליהו:3

7קיצור. כיון ע״ס [עשר ספירות] שבנבראים אין ערוך כלל לגבי מהות ע״ס [עשר ספירות] דאצילות איך אפשר שמע״ס [שמעשר ספירות] דאצי׳ [דאצילות] יומשך ויתגלה בג״ע [בגן עדן] לנשמות דבי״ע [דבריאה יצירה עשיה] אך זהו ע״י הפרסא שבין אצי׳ [אצילות] לבריאה והיא הנק׳ כסאי]:

8ג והנה בחי׳ כסא הנ״ל נמשך מבחי׳ שמים פי׳ שמים הוא תפארת דאימא שת״ת נק׳ שמים שכלול מאש ומים שהם חו״ג [חסד וגבורה] וגם שמים הם מקיפים והיינו תפארת דאימא שנעשה כתר לז״א [לזעיר אנפין] אשר בחי׳ כתר הוא יחידה שהוא בחי׳ מקיפ והמקיף דיחידה הוא מקיף הראש והרגל בהשוואה אחת כמ״ש בע״ח [בעץ חיים] שער העקודים פ״ה בהג״ה [בהגהה] ממה״ק [ממהדורא קמא] שלכן נק׳ יחידה כו׳ ולכן כמו שמקיף על חב״ד [חכמה בינה ודעת] דז״א [דזעיר אנפין] מלמעלה עד״מ [על דרך משל] כך הוא מקיף ג״כ מתחת רגליו מלמטה ולכן ממנו נמשך ג״כ הפרגוד והמסך שבין אצילות לבריאה (וכמ״ש בע״ח [בעץ חיים] שמ״א1 שהמסך הוא החשמל2 שנמשך מבחי׳ בינה ומבואר בהרמ״ז [בהרב משה זכות] ס״פ יתרו) (בדף ע״ח) שסוד החשמל הוא בת״ת בין דאימא בין דז״א [דזעיר אנפין] נמצא שהמסך הנ״ל נמשך מת״ת דאימא וזהו השמים ממש כסאי אלא שמ״מ [שמכל מקום] מבואר שם בע״ח [בעץ חיים] פ״א3 ואל תטעה לומר כי זהו האור המקיף כו׳ ע״ש [עיין שם] דהמסך הוא החיצוניות דת״ת דאימא ואמנם היחידה והמקיף דז״א [דזעיר אנפין] הוא עצמיות ת״ת דאימא ומ״מ [ומכל מקום] המקיף עצמו הוא הגורם להיות בחי׳ כסא ומסך הנ״ל ולכן המסך הנ״ל נק׳ רקיע כנודע מענין יהי רקיע כו׳4 ויהי מבדיל כו׳ ולכן נק׳ ג״כ ג״ע [גן עדן] מתיבתא דרקיע לפי שהתענוג הנמשך בג״ע [בגן עדן] נמשך ע״י בחי׳ רקיע הנ״ל ועמ״ש מזה בד״ה קא מיפליג במתיבתא דרקיע אם בהרת כו׳ והגם שנאמר וממעל לרקיע כו׳ דמות כסא כו׳ אך כי יש כמה בחי׳ מסכים בין עולם לעולם יש שנק׳ רקיע ויש שנק׳ כסא וע׳ [ועיין] במק״מ [במקדש מלך] פ׳ נח (דע״א ב׳) וס״פ ויגש ובע״ח [ובעץ חיים] שער כסה״כ [כסא הכבוד]5 והוא ג״כ הגורם שנשפל הגוף בבחי׳ אחוריים לישב על הכסא ומאירים המדות דרך המסך שיוכל להיות בחיי׳ [בחינת] השפעת חסדו בג״ע [בגן עדן] בחי׳ זיו כו׳ והנה גם בין אריך לאצילות יש ג״כ בחי׳ פרסא תפארת דאריך כתר לאו״א [לאבא ואימא] (ועמ״ש בביאור ע״פ כי על כל כבוד חופה ועיין בפ׳ נח דס״ה א׳) והנה המשכת6 בחינת השמים כסאי הנ״ל הוא ע״י תשובה עילאה בכל מאדך רעותא דליבא שזהו בחי׳ הכתר דכנ״י [דכנסת ישראל] שהוא בחי׳ יחידה (ועיין בד״ה כי על כל כבוד חופה הנ״ל וע״פ מקושש בענין עושין רצונו של מקום) שמתוקף רצון זה שמעומקא דליבא אזי אין יוכל להיות במוחו שום הרהור ורצחן אחר ע״כ [על כן] נק׳ יחידה שאין בלבו אלא אחד והוא כמו עד״מ [על דרך משל] כשמוליכין את האדם לדון דיני נפשות אין לו שום מחשבה ורצון אחר רק לדבר זה להציל נפשו כו׳ שרצון זה לפי שנוגע לעצמיות נפשו ממלא כל מוחו ולבו ומקיפו מראשו עד רגלו עד שא״א [שאי אפשר] ליכנס במוחו שום רצון אחר משא״כ ברצון שאינו נוגע כ״כ [כל כך] עד מיצוי הנפש ממש אע״פ [אף על פי] שנוגע לו הרבה כמו כשיעסוק בפרנסה ברצונו אעפ״כ [אף על פי כן] יכול להיות אצלו רצון אחר ועד״ז [ועל דרך זה] יובן ענין בחי׳ יחידה באלקות שנגע כ״כ [כל כך] הרצון עד שהנפש ממש ועד בכלל עד שאין לו שום רצון אחר כלל וכלל מעניני עוה״ז [עולם הזה] כו׳ ועז״נ [ועל זה נאמר] מכפירי׳ יחידתי לכן עי״ז ממשיכים ג״כ למעלה בחי׳ יחידה וכתר דז״א [דזעיר אנפין] שיהיה השמים כסאי ולכן פעם נקרא בחי׳ תשובה עילאה בינה ופעם נק׳ כתר היינו תפארת דאימא שנעשה כתר לז״א [לזעיר אנפין] (ועד״ז [ועל דרך זה] נק׳ שער החמשים דבינה בשם כתר וכמ״ש במ״א וע׳ [ועיין] בזהר ויקרא) (דט״ו ע״ב ודף י״ו ע״ב) בענין תשובה וזהו נכון כסאך מאז7 ועפמ״ש [ועל פי מה שכתוב] סד״ה ביום השמיני שלח בענין אז תשמח כו׳ וזהו שארז״ל [שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] גדולה תשובה שמגעת8 עד כסא הכבוד וזהו ענין בינה מקננא בכורסייא9 ועי״ז נמשך תוספת אור בג״ע [בגן עדן] כי ולתבונתו אין מספר10 כתי׳ [כתיב] משא״כ על בחי׳ מל׳ [מלכות] נאמר המוציא במספר צבאם11 וע״י כורסייא נמשך בג״ע [בגן עדן] מבחי׳ בינה ולתבונתו כו׳ וזהו שבינה ותבונה נק׳ העולם הבא:1213

9(קיצור. והנה כסא ופרסא הנל שרשה נמשך מת״ת דאימא שהוא כתר לז״א [לזעיר אנפין] המקיף ונק׳ יחידה וגם בין א״א [אי אפשר] לאצי׳ [לאצילות] יש ג״כ פרסא שנמשך מת״ת דא״א [דאי אפשר] שנעשה התר לאו״א [לאבא ואימא] והוא נמשך ע״י תשובה עילאה בכל מאדך יחדה שאינו סובל שושם רצן אחר כו׳ נכון כסאך מאז):

10ד והארץ הדום רגלי. היינו להשפיל א״ע [את עצמו] מי אנכי להתקרב ויירא מגשת אליו וגם התורה ירדה ונתלבשה בלבושים גשמיים רק בחי׳ שום תשים עליך מלך עול מלכות שמים ועול מצות וכמ״כ [וכמו כן] מעורר למעלה שיורד מדת מלכות להחיות נבראים (וזהו כמשל הרגל שיורדת למטה מהכסא ועמ״ש בזה בד״ה ותחת רגליו1 כמעשה לבנת הספיר) ולכן בנין המל׳ [המלכות] מהגבורות וז״א [וזעיר אנפין] מחסדים (ועמ״ש מזה בד״ה וכל בניך2 בענין א״ת בניך אלא בוניך) כי בחי׳ מלכות אין מלך בלא עם3 דינא דמלכותא דינא4 ולכן נק׳ מזבח דכתיב והאש תמיד תוקד על המזבח5 ונק׳ אשא תכלא6 דאכיל כו׳ ולפעמים נק׳ בחי׳ נר בהעלותך את הנרות שיש כמה גבורות שונים ומיני צמצומים בספי׳ [בספירה / בספירות] המלכות אבל הכלל שבנינה מן הגבורות ע״כ [על כן] המשכה זו הוא ע״י קבלת עול כו׳ (ועמ״ש סד״ה זכור את אשר עשה לך עמלק). והנה בזהר פקודי (דרמ״א א׳) פי׳ ובגין דבעי לאתפשטא יתיר לתתא אמר הדום רגלי דהיינו כידוע מענין רגליה יורדות כו׳ שמתלבשת גם בהשרים של עובדי כוכבים להחיותם אבל בזמן בהמ״ק [בית המקדש] לא היתה מתלבשת בהם לכן נק׳ בהמ״ק [בית המקדש] הדום רגלי אלקינו (בדברי הימים) ועמ״ש סד״ה הנך יפה בענין הנה עין ה׳ אל יראיו כו׳ להציל ממות נפשם כו׳ ועד״ז [ועל דרך זה] משחרב בהמ״ק [בית המקדש] אין להקב״ה [להקדוש ברוך הוא] אלא ד״א7 של הלכה וזהו ג״כ והארץ הדום רגלי כי ארץ נק׳ תשבע״פ [תורה שבעל פה]. ואולי הדום זהו הפרסא שבבי״ע [שבבריאה יצירה עשיה] עצמו בין עולם לעולם או היכל ק״ק דיצירה ועשיה ועד״ז [ועל דרך זה] נאמר בשבת אם תשיב משבת רגלך.8 ועמ״ש ע״פ9 הזהר פ׳ קרח (דקע״ח ע״א) בשעתא דבעא יומא לאתקדשא כו׳ ועמ״ש בד״ה ויקהל משה בענין סמיכת שבת למלאכת המשכן כי אחר המשכה צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] א״ח שלא יומשך יותר מדאי ועמ״ש ע״פ המאמר שמות רבה פכ״ג ע״פ אז ישיר10 בענין אגוסטוס יושב כו׳ דמעלת הישיבה על העמידה שהרגלים נגבהים כו׳ והיינו שלא יהיה רגלי׳ יורדות. וזהו ע״פ שני עדים כו׳ יקום דבר11 ופי׳ ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ שופטים (דער״ה א׳) דהיינו מ״ש העדותי בכם היום12 את השמים ואת הארץ כי הנה פי׳ יקום דבר הוא עליית המל׳ [המלכות] להיות לה קימה מעלייתא וכינין אגוסטוס יושב וכמ״ש בפ׳ ויחי (דרל״ט ע״א) מתל למלכא דהוה יתבי בכורסייא כו׳ אקרי מלך עילאה כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי ועמ״ש מזה בד״ה והיה מדי חדש13 שזהו ההפרש בין שבת לחול שבשבת הוא עליות הדב ור לבחי׳ תענוג העליון וח״ע [וחכמה עילאה] וזהו אם תשיב כו׳ ודבר דבר כו׳ וז״ש [וזהו שכתוב] ותקם את דבריך כי צדיק אתה14 וקימה זו הוא ע״פ ב׳ בחי׳ הנ״ל דשמים וארץ כו׳ רצוא ושוב כי השמים כסאי וזהו בחי׳ מלך עילאה כנ״ל והארץ הדום שלא יתפשט יותר מדאי כנ״ל:

11(קיצור. ענין והארץ הדום כו׳ כי ארץ שפלות שמשפיל א״ע [את עצמו] בבחי׳ שוב ועד״ז [ועל דרך זה] למעלה המשכה בעשיי׳ [בעשייה] אך צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] הדום שרפרף כו׳ ואפ״ל [ואפשר לומר] שמים ג״ע [גן עדן] עליון כנ״ל ע״י כסאי. והארץ ג״ע [גן עדן] התחתון שנמשך מבחי׳ רגלי נה״י [נצח הוד יסוד] מדלג ומקפץ כו׳ והדום ג״כ פרסא שבבי״ע [שבבריאה יצירה עשיה] עצמו בין עולם ועולם כו׳ ואולי היכל ק״ק דעשיי׳ [דעשייה] או דיצירה):

12ה ועתה צ״ל [צריך להיות / צריך לומר / צריך להבין] ענין ההפרש בין בחי׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי ובין בחי׳ השמים החדשי׳ [החדשים] כו׳. דהנה ידוע שג״ע [שגן עדן] הוא רק לפי שעה ועיקר הגמול הוא רק באלף השביעי למחר לקבל שכרם והנה בזה הזמן הכל ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שלפי הערת המ״ן [המיין נוקבין] הוא המשכת המ״ד [המיין דוכרין] שהוא המשכת המוחין ולפי המוחין הוא הכתר שלפי ערך הפנימי כך הוא המקיף רק שכתר הז״א [הזעיר אנפין] האמור למעלה הוא בחי׳ גדלות ואף בראשית בריאת העולמות שהיה שלא ע״י העלאת מ״ן [מיין נוקבין] אעפ״כ [אף על פי כן] הוא ע״י שעלה במחשבה התענוג מההעלאת מ״ן [מיין נוקבין] שיהי׳ [שיהיה] אח״כ [אחר כך] כמאמר בראשית בשביל ישראל1 שנק׳ ראשית ישראל עלו במחשבה2 שיעלו מ״ן [מיין נוקבין] וארז״ל [ואמרו רבותינו זכרונם לברכה] ע״פ עם המלך ישבו במלאכתו במי נמלך בנשמתן של צדיקים3 והיינו ע״י בחי׳ בכל מאדך נמשך הכתר כנ״ל. אמנם לע״ל [לעתיד לבוא] כתיב וגבה מאד4 פי׳ שגם המאד יוגבה ברום המעלות יותר מבחי׳ ההעלאה והמשכ׳ דבחי׳ בכל מאדך כי הנה מאד אותיות אדם והענין כי בחטא אדה״ר [אדם הראשון] ירדו העולמות ולע״ל [ולעתיד לבוא] יתעלו העולמות כמו שהיה מקומם באמת. עיין מזה בספר הגלגולים פי״ז5 אך לא זו בלבד כ״א [כי אם] שיומשכו נשמות חדשו׳ מה שלא נכללו באדה״ר [באדם הראשון] כלל והם גבוהים ומעולים מכל הנשמות שנכללו באדה״ר [באדם הראשון] וכמ״ש בספר הגלגולים פ״ז [פרק ז׳] שבחי׳ יחידה דנשמות אלו הוא למעלה גם מיחידה דאצי׳ [דאצילות] שבאדה״ר [שבאדם הראשון] והיינו לפי שהם יומשכו מפנימיות עתיק משא״כ בכל ההמשכות עכשיו הוא רק מחיצוניות עתיק ופנימית עתיק הוא למעל׳ [למעלה / למעלת] מהשבירה והתיקון והוא ענין אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שלמעלה מאתעדל״ת [מאתערותא דלתתא] לגמרי וזהו ענין השמים החדשים והארץ החדשה6 המשכת מקיפים ופנימים חדשים שלמעל׳ [שלמעלה] מהשבירה והתיקון כו׳ שהם מ״ן [מיין נוקבין] ומ״ד [ומיין דוכרין] כו׳ אשר אני עושה שנמשכי׳ [שנמשכים / שנמשכין] באתעדל״ע [באתערותא דלעילא] לבד עומדים לפני לפני הפרסא וגם פי׳ לפני שהוא מפנימיות עתיק (וזהו ההפרש בין השמים כסאי כו׳ שנמשכים ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] וא״א [ואי אפשר] להמשיך רק מחיצוניות עתיק ע״כ [על כן] נק׳ כסאי כמשל היושב על הכסא שרק אחוריים שלו נמשכים על הכסא ועד״ז [ועל דרך זה] נאמר וראית את אחורי ופני לא יראו משא״כ בהשמים והארץ החדשים כתיב עומדים לפני דייקא שהם מפנימי׳ [מפנימיות / מפנימית] עתיק שלמעלה מעלה לאין קץ מבחי׳ אחוריים וחיצוניות ובמ״א נת׳ [נתבאר] שהמשכה זו שרשה מלמעלה מהקו וחוט כו׳ כמ״ש מזה ע״פ ואכלתם אכול). אך השמים והארץ דכעת לא שיתבטלו לגמרי רק גם הם יתעלו ויעמדו לפני למעלה מהפרסא כי כעת הכל בירורים אבל לע״ל [לעתיד לבוא] שלא יהיה שייך עוד בירורין שכבר נתברר הכל בהיום לעשותם יעלו הם ג״כ לפני (ועמ״ש כעין זה בביאור ע״פ והיה מספר בנ״י [בני ישראל] כו׳ אשר לא יספר כו׳ ובפי׳ הרמ״ז [הרב משה זכות] במדבר דקי״ז סע״ב [סוף עמוד ב]) כחן יעמוד זרעכם כתיב אור זרוע לצדיק שבחי׳צדיקים זרוע להם האור מכבר ובבעלי תשובה זורעי על כל מים שזורעים תמיד ע״י שמהפכים חשוכא לנהורא כו׳ והבטיח להם הנביא שכ״ז [שכל זה] יעמדו לפני כנ״ל ושמכם הוא בחי׳ ויעש דוד שם היינו הארץ כו׳ יעמוד ג״כ לפני ועמ״ש בד״ה הבאים ישרש שבחי׳ הזריעה זהו דוקא בבחי׳ ארץ היא כנס״י [כנסת ישראל] וזהו ענין ושמכם.

13והיה מדי חדש כו׳. פי׳ שיש ב׳ בחי׳ בעליית הנשמות לעתיד לעמוד לפניו ית׳ שיש שיתעלו לגמרי שיעמדו שם תמיד וע״ז [ועל זה] נאמר כן יעמוד זרעכם1 ושמכם ויש שלא יתעלו לעמוד לפניו תמיד כי אם מיד חדש ומדי שבת יתעלו גם הם להשתחוות לפני כו׳:

14קיצור. ענין השמים החדשים כו׳ מקיפים ופנימים חדשים שלא באו עדיין בהשתלשלות ונק׳ עומדים לפני למעלה מהפרסא: