שימני כחותם על לבך כו׳

1שימני כחותם12 על לבך כו׳. הנה החותם הוא ענין תפילין חותם על לבך תפילין של ראש דהיינו רצועות דתליין על לבא חותם על זרועך תפלה של יד (ברבות בשה״ש [בשיר השירים] ע״פ זה ת״ז [תיקוני זהר] תיקון כ״ב3 ובזח״ג [ובזהר חלק ג] מצורע נ״ד ב׳ במדבר ק״כ ע״ב4 ועיין ברבות וישב פ׳ פ״ה גבי חותמך ופתילך ובפ׳ במדבר ספ״ה גבי ד״א ותהלתי אחטם לך כ׳ו שימני כחותם) והיא בקשת כנס״י [כנסת ישראל] להיות החותם ממנה וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו5 ומי כעמך כישראל6 כו׳ ומי גוי גדול7 כו׳. וביאור ענין חותם זה הוא עד״מ יש חותם שחותמין אותו בשעוה ונעשה עוד חותם על השעוה והנה אם האותיות שעל החותם שוקע נעשה על השעוה בולט ואם האותיות שעל החותם בולט נעשה על השעוה שוקע.

2ולהבין זה בנמשל הנה נודע שניצוץ אלהות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה והוא בחי׳ אהבה המסותרת וצריך להוציאה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה ונקרא בחי׳ הר שבולט מן מישור הארץ. וזהו לא כאברהם שקראו הר1 שבחי׳ הר הוא בחי׳ אברהם אהבה להיות ואהבת לשון רצון את הוי׳ שיהיה אלהיך ולא כמו שמלובש בנפש כו׳ (ועמ״ש בד״ה כי ההרים ימושו ובד״ה קול דודי כו׳ מדלג על ההרים) והיינו ע״י שמע ישראל ישראל הוא ניצוץ אלהות המלובש בנפש ומפוזר בפיזור הנפש בהתחלקות שכל ומדות מחשבה דבור ומעשה ושמע מלשון אסיפה וקיבוץ שיתקבץ למעלה לשרשו מחמת כי הוי׳ אלקינו בחי׳ תרין ריעין כו׳ שההתחדשות מאין ליש הוא תמיד כמאמר המחדש בטובו כו׳ הוי׳ אחד בלי שום שינוי. לפי שאינו מלובש ממש כל הפועל בנפעל כי לא מחשבותי מחשבותיכם2 כו׳ רק בשכמל״ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] כי הארץ הלזו הגשמי׳ [הגשמיים / הגשמיות / הגשמית] הוא בחי׳ מל׳ דעשיה וג״ע [וגן עדן] תחתון היא מל׳ דיצירה וג״ע [וגן עדן] עליון מל׳ דבריאה והכל רק בחי׳ מל׳ בלבד צדיקים נהנין מזיו השכינה3 ושכינה היא מל׳ שהיא בחי׳ שם בלבד יחיד חי העולמים מלך ולכן ואהבת את הוי׳ אלהיך כי מי לי בשמים4 כו׳ כלה שארי ולבבי5 כו׳ בבחי׳ ובכל מאדך בלי גבול שאין לו כלי המגביל רק לדבקה בו ממש בא״ס ב״ה מקור החים מקור התענוגים. אך איך יבוא למדרגה זו הוא ע״י פסוד״ז [פסוקי דזמרה] וברכות ק״ש [קריאת שמע] פסוד״ז [פסוקי דזמרה] רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות לזמר עריצים על ידי רוממות אל ק״ש [קריאת שמע] וברכות ק״ש [קריאת שמע] איך שהמלאכים מקדישים בבחי׳ ביטול והאופנים ברעש גדול מפני שהם בבחי׳ יש אלף אלפין ורבו רבבן וכשרואין ביטול היש כי קדוש הוי׳ צבאות דהיינו הנמשך בצבאות הוא עצמו בחי׳ קדוש ומובדל ע״כ מרעישים בקול רעש גדול. משא״כ שרפים עומדים ממעל לו67 וכ״ש [וכל שכן] הארץ וכל אשר עליה8 צ״ל יותר בקול רעש גדול מחמת ביטול היש וזהו ענין ק״ש [קריאת שמע] בבחי׳ רעש על הביטול למהוי אחד באחד עד שמסיים אני הוי׳ אלקיכם ממש ואח״כ שמו״ע [שמונה עשרה] תפלה בלחש כמדבר באזני המלך בלחישו וע״ז אומרים אדני שפתי תפתח כדי להיות ופי יגיד תהלתך9 ברוך אתה כו׳ וכ״ז [וכל זה] נקרא בחי׳ הר הוא גילוי האהבה המסותרת לצאת מהעלם אל הגילוי כו׳ אך יש עוד בחי׳ הר ההר הר ע״ג [על גבי] הר בחי׳ כפה עליהם הר כגיגית10 שנמשך הר העליון ע״ג [על גבי] הר התחתון להיות הר ע״ג [על גבי] הר כי ע״י בחי׳ ובכל נפשך לאתדבקא רוחא ברוחא11 מחשבה במחשבה כו׳ נמשך אתערותא דלעילא מאליו וממילא בלא יגיעה להיות והיו הדברים האלה12 אשר אנכי כו׳ והוא בחי׳ הר העליון כי אורייתא מחכמה נפקת פי׳ חכמה שבבחי׳ ביטול (כי כולם בחכמה עשית ומה יתרון לחכמת התורה13 אלא שהיא חכמה שבבחי׳ ביטול שמן משחת קדש) שכל התורה היא להביא הכל לבחי׳ ביטול לאחד לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולהפריד הרע מן הטוב לברר כו׳ ובחכמה אתברירו להיות ביטול לה׳ אחד ע״י רמ״ח מ״ע [מצות עשה] ושס״ה ל״ת [לא תעשה] ע״י מ״ע [מצות עשה] לדבקה שהם רמ״ח איברים דמלכא14 כלים ומכון לשבתו ית׳ וע״י ל״ת [לא תעשה] להפריד הרע כו׳ ובחי׳ ביטול זה נמשך באתערותא דלתתא להעלות את הנפש להיות מה הוא רחום כו׳ אשר קדשנו במצותיו במצותיו דייקא וע״ז נאמר ותרם כראם קרני15 בלותי בשמן רענן:16

3ב וכל זה הוא בחי׳ עליות העולמות ממטה למעלה והוא בחי׳ חותם הבולט ונעשה מלמעלה למטה בחי׳ חותם השוקע כי לאו דאית לך צדק ידיעא1 ולאו מכל מדות כו׳ אלא ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] כל העוסק בתורה2 הקב״ה שונה כנגדו כו׳ התלבשות אור א״ס ב״ה בחכמה כו׳ ועשיתם אתם כתיב3 לעשות ולקיים את כל דברי כו׳ (ועמ״ש בד״ה ועשית ציץ גבי ופתחת עליו פתוחי4 חותם ועמ״ש בד״ה השמים כסאי בפי׳ לעשות ולקיים כו׳ עד וזהו השמים כסאי כו׳ ע״ש וזהו ענין אחד עם מש״כ [מה שכתוב] בענין החותם שוקע שנמשך מלמעלה ע״י הבליטה שמלמטה) וזהו ענין שוקע וירד ה׳ על הר סיני שנעשה התלבשות אור א״ס בבחי׳ העלם כו׳ וזהו תפילין של יד דמיושב5 שהוא כנגד ק״ש [קריאת שמע] וברכותיה בחי׳ תפלה דמיושב בחי׳ רעש גדול ממטה למעלה קדש לי כל בכור6 הוא חכמה ראשית וכנגד זה מלמעלה למטה למען תהיה תורת ה׳ אורייתא מחכמה נפקת בפיך בבחי׳ שוקע.

4ופ׳ שנייה יציאת מצרים הוא גילוי האהבה המסותרת מהעלם המוח אל הלב שכל זמן שהוא במוח לבד הוא בבחי׳ מיצר וגלות שאינה בגילוי. משא״כ בהתגלות נקרא בחי׳ לידה ומולדותיך ומכורותיך ביום הולדת1 כו׳ והוא בחי׳ גילוי השמחה של מצוה אם הבנים שמחה תחת אשר לא עבדת כו׳ בשמחה2 כו׳ והיינו גילוי פ׳ שמע והיה א״ש [אתי שפיר] שהם אהוי״ר [אהבה ויראה] ובמעשה הגילוי הוא בצדקה כשם שע״י פרשה ראשונה נמשך תורה כך ע״י פרשה זו נמשך צדקה שהוא בחי׳ רחמנות ועי״ז מעורר למעלה ג״כ בחי׳ רחמנות כי לאו מכל מדות כו שהרחמנות הוא התפעלות ולא שייך זה באור א״ס ב״ה שאין בו שום שינוי רצון ח״ו [חס ושלום] אלא שמתלבש בבחי׳ רחמנות ע״י מעשה הצדקה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כן צדקה לחיים3 כן ובסיס לחיי החיים מכון לשבתך וזהו ג״כ בחי׳ שוקע מלמעלה למטה כי להיות התלבשות אור א״ס ב״ה במדות הוא ענין שוקע ובחי׳ העלם.

5והנה כל ענין חותם זה שממטה למעלה הוא בולט ומלמעלה למטה הוא שוקא נקרא חותם על זרועך כי שמאלו תחת לראשי.1 לראשי אותיות ישראל ולהיות תחת לראשי דהיינו להיות גורם העלאת ישראל הוא ניצוץ אלקות מלמטה למעלה הוא מבחי׳ שמאלו:

6ג אך בחי׳ חותם הב׳ שממטה למעלה1 הוא שוקע הוא ענין שמו״ע [שמונה עשרה] תפלה בלחש השתחוואות בחי׳ ביטול באור א״ס ב״ה ממש (וכמ״ש בד״ה יהודה אתה יודוך2 וסד״ה השמים כסאי הנ״ל3 בפי׳ איזה בית כו׳) והלוואי שיתפלל4 אדם כל היום הוא ענין רשימו להיות ונפשי כעפר לכל ולא בבחי׳ יש שאינו יכול לבטל א״ע [את עצמו] רק בטל רצונך כו׳ והיינו בבחי׳ מצות ל״ת [לא תעשה] שהם למעלה מבחי׳ מ״ע [מצות עשה] שמי עם5 י״ה שס״ה שבחי׳ תפילין של יד הוא בחי׳ ו״ה לדבקה בו במ״ע [במצות עשה] להיות העלאה בבחי׳ הר כו׳. אבל י״ה הוא להיות הביטול במצות ל״ת [לא תעשה] בבחי׳ לא כו׳ ועי״ז נמשך מלמעלה חותם הבולט כי הנה בזמן שאין בהמ״ק [בית המקדש] קיים אותותינו לא ראינו6 כו׳ שהכל הוא בבחי׳ העלם ועמ״ש מזה בד״ה אני ישנה ולבי ער. משא״כ לע״ל [לעתיד לבוא] ולא יכנף עוד מוריך7 כו׳.

7וביאור ענין זה הנה יש תורה ויש תורה יש תורה ודברי אשר שמתי בפיך1 בבחי׳ שוקע להיות התלבשות אור א״ס ב״ה בחכמה והחכמה היא לבוש כמ״ש עוטה אור כשלמה.2 אך שלא יהיה לבוש זה מסתיר ומעלים את אור א״ס המלובש בה אלא כי עין בעין יראו3 כו׳ חשף ה׳ את זרוע קדשו כו׳ וראו כל אפסי ארץ4 כו׳ לעיני הגוים גלה צדקתו כו׳ ע״ז נקרא קורא בתורה. כי ענין לימוד התורה אף שכבר יודע ההלכה מצוה לעסוק בה כדי להמשיך אור א״ס ב״ה שיהיה גילוי אור א״ס למטה ולא יהיה הלבוש מסתיר כלל (ועמ״ש סד״ה כי תשמע בקול) וגילוי זה הוא וימינו תחבקני5 כאדם החובק את חבירו ואינו מניחו ליפרד כו׳ ועמ״ש מענין וימינו תחבקני בד״ה ביום השמע״צ [השמיני עצרת] ונקרא כחותם על לבך מרצועות דתליין על ליבא כי הנה התפילין הם אותיות הכתובים על הקלף וצריך להיות מוקף גויל6 מד׳ רוחותיו כי האותיות הם בחי׳ העלאת הנפש בהשגתה. אבל הקלף הוא למעלה מן האותיות כי הוא הנושא וסובל את האותיות והנה קלף זה הוא העור שממנו הרצועות הכל הוא רק בי׳ [ביה] עור בהמה טהורה והרצועות הנמשכות מן הקלף הזה הם תליין על ליבא להיות גילוי האהבה בלב להיות וימינו תחבקני.

8וזהו שימני כחותם על לבך כי עזה כמות אהבה כמו שהנשמה אע״פ [אף על פי] שאינה צריכה לגוף מ״מ קשה עליה פרידתה הגם שהגוף מחשיך ומעלים את אור הנשמה לפי שהגוף הוא הכלי להנשמה כך מבקשת כנס״י [כנסת ישראל] שימני כחותם על לבך אע״פ [אף על פי] שיהיה חשך והעלם דאזיל אנה ואנה1 כו׳ דיוקנא אשתאר בך הוא בחי׳ הביטול בשמו״ע [בשמונה עשרה] ואע״פ [ואף על פי] שאחר התפלה האהבה היא חולפת ועוברת יהיה כחותם להיות וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו מאחוריו כך תהיה וימינו תחבקני אפי׳ [אפילו] בבחי׳ אחוריים דהיינו כשפונה אנה ואנה מפני שכנס״י [שכנסת ישראל] היא בחי׳ כלי וכמ״שנושאי כלי ה׳ שבשעת התפלה הוא בבחי׳ ביטול ולכן דייקא אשתאר להיות הלואי שיתפלל אדם כל היום כנ״ל (ועיין בזהר ויחי דף רמ״ד סע״ב [סוף עמוד ב] ודף רמ״ה2 ובמשפטים דף קי״ד ע״א) וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר וארז״ל [ואמרו רבותינו זכרונם לברכה] אשה מזרעת תחלה3 יולדת זכר פי׳ כשההעלאה ממטה למעלה הוא בבחי׳ שקיעה כי יסוד דנוק׳ [דנוקבא] שוקע והיא בחי׳ היראה כענין ותתצב אחותו מרחוק4 ועי״ז יולדת זכר שנמשך מלמעלה בחי׳ חותם בולט.5

9וזהו וצאצאיו חתם באות ברית קדש.1 ועמ״ש בפ׳ ויקהל ע״פ קחו מאתכם תרומה בענין אתכפיא ואתהפכא איך שע״י אתכפיא בבחי׳ נפשי כעפר מעורר אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] מבחי׳ סוכ״ע למעלה ממה שמעורר ע״י בחי׳ אתהפכא כו׳ ע״ש וזהו ג״כ ממש כענין המבואר כאן. ועמ״ש בפ׳ בחקתי ע״פ ואפו עשר נשים כו׳ דר״ל [דרוצה לומר] שעשר כחות שבנפש יהיו בחי׳ נוק׳ [נוקבא] דהיינו שידע שבאמת הטוב שיש בו הוא מקבל זה מלמעלה שבעל האמת נותן לו האמת ע״ד וה׳ יגיה חשכי2 כו׳ וזהו ג״כ ענין אשה כי תזריע כו׳:(עוי״ל [עוד יש לומר] בענין שימני כחותם שהם תפילין כי הנה ענין הקב״ה מניח תפילין היינו מה שנמשך אא״ס [אור אין סוף] ומאיר בחכ׳ [בחכמה] ובינה כו׳ ולכן בפ׳ ראשונה נאמר כי מי3 גוי גדול כו׳. ומי גוי גדול. כי היא חכמה עילאה ובהתלבשות אא״ס [אור אין סוף] בחכמה עילאה דאורייתא מחכמה נפקת אזי ישראל נראים גוי גדול וכמש״ש [וכמה שכתוב שם] בד״ה כי עמך מק״ח [מקור חיים] בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל כו׳ יעו״ש [יעויין שם]. והנה החכמה נק׳ חותם כמ״ש בד״ה אלה מסעי בענין ויכתוב משה כי חותמו של הקב״ה אמת וזהו מדרגת החכמה.) (ועיין בסש״ב [בספר של בינונים] פרק ל״ה בהג״ה [בהגהה]). וזהו שימני כחותם שבתפילין דמארי עלמא שהן חותמו של הקב״ה מה כתיב בהו כי מי גוי גדול כו׳ אף כי עכשיו אותותינו לא ראינו זהו לפי שההמשכה מבחי׳ חותם שוקע ועמ״ש סד״ה ואלה שמות בנ״י [בני ישראל] הבאים מצרימה. אך לע״ל [לעתיד לבוא] כי עין בעין יראו זהו ענין חותם בולט והיינו לפי שיהיה גילוי בחי׳ חכמה עילאה סתימא דכל סתימין כו׳ וזהו כחותם על לבך4 וימינו תחבקני בחי׳ חסד דלגאו הנק׳ חסד דקשוט (באד״ר [באדרא רבא] קל״ג ב׳) בחי׳ מקור האמת שהוא ית׳ אחד האמת ואין זולתו כו׳. ועפ״ז [ועל פי זה] אפ״ל [אפשר לומר] מ״ש בגמרא (פ״ק [פרק קמא] דתענית דף ד׳) שני דברים5 שאלה כנס״י [כנסת ישראל] שלא כהוגן והקב״ה השיב כהוגן. א׳ ויבא כגשם והקב״ה השיבה אהיה כטל כו׳. הב׳ שימני כחותם כו׳ והקב״ה השיבה הן על כפים חקותיך6 ובשה״ש [ובשיר השירים] רבה בפסוק שימני כחותם מבואר הענין באריכות יותר והנה ענין ויבוא כגשם זהו ענין אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] הבאה ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] ואד יעלה כו׳ אבל אהיה כטל הוא אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שנמשכה מאליה שלא ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] מבחי׳ שאין אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] מגעת שם כמ״ש במ״א בד״ה האזינו השמים.7

10ועד״ז יובן ג״כ ענין שימני כחותם כי הנה עד״מ החותם הוא עשיה גשמיות שחוקק שמו על החותם רק שמ״מ הוא קיום על כל דבר. והוא ענין חכמה עילאה שנקרא חותמו של הקב״ה אמת1 והחכמה נקרא עשייה אצלו ית׳ כמ״ש כולם בחכמה עשית ויש בזה חותם בולט וחותם שוקע ח״ע [חכמה עילאה] וח״ת [וחכמה תתאה] כנ״ל.

11וכוונת הבקשה בזה כי בהתלבשות א״ס בחכמה דאורייתא מחכמה נפקת שם נראה כנס״י [כנסת ישראל] לדבר חשוב מאד נעלה שבכל התורה נאמר דבר אל בני ישראל צו את בנ״י [בני ישראל] כו׳ אבל בבחי׳ שלמעלה מהחכמה כתיב אם צדקת1 כו׳.

12ולכן בקשה שימני כחותם דוקא. והקב״ה השיבה כהוגן הן על כפים חקותיך כי בקשתה זו שימני כחותם הוא נקרא עדיין שלא כהוגן שהרי החותם הוא עדיין עשייה גשמיות ודבר נבדל מהעצמות וכך אור א״ס ב״ה מרומם רבות מדרגות אין קץ למעלה מהחכמה כמ״ש בסש״ב [בספר של בינונים] ח״ב [חלק ב׳] ספ״ט ואף בחי׳ הנקרא חותם בולט בחי׳ גילוי נפלאות כמו יצ״מ [יציאת מצרים] ולא כמו שאותותינו לא ראי נו הרי כתיב עושה פלא שגם בחי׳ פלא הוא עשייה גשמיות אצלו ית׳ שנקרא אדון הנפלאות וכמ״ש מזה בד״ה אשירה להוי׳ כי גאה גאה. אבל באמת ישראל עלו במחשבה1 שהיא בחי׳ מחשבה הקדומה שלמעלה מהחכמה ועמ״ש בד״ה למנצח על השמינית ומ״ש בפ׳ ציצית בענין פי׳ ישראל לי ראש.

13וזהו ענין על כפים חקותיך בחי׳ אותיות החקוקים בעצמותו ית׳ משא״כ החותם הוא אותיות החקוקים בדבר נפרד כו׳ ועמ״ש ע״פ אם בחקתי תלכו וע״פ זאת חקת התורה והוא ענין גליף גליפו בטהירו עילאה1 שלמעלה מהחכמה ושם שרש נש״י [נשמות ישראל] כו׳:2