ביאור על זה

1ביאור על זה1

2הנה כתיב והחיות רצוא ושוב1 שיש ב׳ מיני עבודה מלמטה למעלה בעבודת האדם בחי׳ רצוא ובחי׳ שוב. בחי׳ רצוא נק׳ חותם הבולט ובחי׳ שוב נק׳ חותם השוקע. ופי׳ בחי׳ רצוא היא אהבה ורשפי אש בתשוקה והוא הגתלות האהבה המסותרת ממטה למעלה מישראל לא״ס ב״ה וזהו ענין כאברהם שקראו הר2 כמו הר הבולט מן מישור הארץ כמ״כ [כמו כן] התשוקה הנ״ל שרוצה לצאת מנרתקו זהו בחי׳ בליטה ונקרא חותם הבולט.

3והנה עד״מ כשמדפיסים בחותם הבולט על השעוה נעשה בהשעוה חותם שוקע. כך על ידי בחי׳ אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] שבבחי׳ רצוא שהוא בבחי׳ חותם בולט והוא בחי׳ יש מי שאוהב כו׳ עי״ז נמשך אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] מלמעלה בחי׳ חותם שוקע והיינו שנמשך מה התגלות והמשכת אורות בכלים. וכמו שיתבאר. וזהו ענין הר ההר הר ע״ג [על גבי] הר1 (ועיין בפ׳ משפטים) (ק״ט ב׳) ובז״ה [ובזוהר הרקיע] שם כי חג״ת [חסד גבורה תפארת] דז״א הם נקרא הרים אמנם נה״י [נצח הוד יסוד] דאימא נקרא הרים ע״ג [על גבי] הרים כו׳ וכ״כ [וכן כתב] בלק״ת [בלקוטי תורה (להאריז״ל)] בישעיה ע״פ כי ההרים ימושו ולכן א״ש [אתי שפיר] שהר ההר נק׳ חותם שוקע שמלמעלה שנה״י [שנצח הוד יסוד] דאימא הם לבוש וכיסוי להמוחין והם מתלבשים בז״א ועיין בזהר בשלח (ד״נ סע״א [סוף עמוד א])2 בענין עד לא אשתקע אוירא דכיא. ואפשר שייך ג״כ לבחי׳ חותם שוקע ועמ״ש עוד בענין הר ההר בד״ה נשא את ראש בני גרשון345 משא״כ ע״י העבודה הב׳ שמלמטה למעלה בחי׳ שוב היינו ביטול הרצון בתכלית ונפשי כעפר ירא׳ בושת זהו בחי׳ חותם השוקע שמלמטה ועי״ז נמשך אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] מלמעלה בחי׳ חותם בולט דהיינו התגלות אור א״ס שלא בהתלבשות כלל כמו שיהיה לעתיד דכתיב ולא יכנף כו׳ עין בעין כו׳ התגלות אלקות וזהו ג״כ בחי׳ מצות ל״ת [לא תעשה] וכנודע של״ת [שלא תעשה] גדלה מעלתן מבחי׳ עשה6 כי ל״ת [לא תעשה] הם מבחי׳ י״ה ומ״ע [ומצות עשה] ו״ה. דהנה נודע ד׳ אותיות הוי׳ יוד בחי׳ חכמה בחי׳ צמצום וביטול כמו נקודה והוא בחי׳ יראה עילאה יראה פנימית יראה בושת.7 ה׳ בינה המשכת אהבה עילאה וזהו דחילו ורחימו וענין ו״ה ו׳ אהבה זוטא ה׳ יראה תתאה וזהו רחימו ודחילו8 נמצא ל״ת [לא תעשה] שהם מבחי׳ י״ה י׳ ביטול במציאות כו׳ (ועוד יובן מענין זה ענין חותם שוקע שמלמטה שממשיך מבחי׳ גבוה יותר שהרי ע״י אהבה זוטא דבחי׳ ו׳ חג״ת [חסד גבורה תפארת] דאצילות בחי׳ הרים חותם בולט ממשיכים מלמעלה מבחי׳ בינה ה׳ ראשונה אהבה רבה חותם שוקע אבל יראה תתאה חותם שוקע שרשה ביראה עילאה אבא עילאה שנק׳ חותם בולט לגבי בינה וזהו בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא9 וכונן שמים בתבונה10 כו׳ וכמ״ש לקמן בענין אשה מזרעת תחלה) והנה להמשיך מבחי׳ א״ס שלמעלה מע״ס [מעשר ספירות] אי אפשר רק ע״י ביטול היש שהוא בחי׳ שקיעה מלמטה שעי״ז נעשה התגלות ובליטה מ למעלה עין בעין כו׳ וזהו ענין הל״ת [הלא תעשה] כי זהו הכלל דסט״א [דסטרא אחרא] הכל בחי׳ יש ודבר ולכן ע״י מצות ל״ת [לא תעשה] לא תלבש שעטנז11 מבטל היש וכו׳ אתכפיא סט״א [סטרא אחרא] וכן באדם ביטול עצמותו הן ולאו שוין בחי׳ שקיעה ממילא נעשה מלמעלה בחי׳ בליטה התגלות אור א״ס ולא יכנף12 עוד כו׳. אכן ע״י בחי׳ אהבה וקיום מ״ע [מצות עשה] לא יוכלו להמשיך מלמעלה מהשתלשלות כי אהבה הוא ג״כ בבחי׳ יש וכלי לכן ממשיכים מלמעלה ג״כ התגלות אורות בכלים אשר הכלים מלבישים להאורות וזהו בחי׳ חותם שוקע שמלמעלה כנ״ל. וזהו זוכר חסדי אבות אבות היינו או״א [אבא ואימא] ומביא גואל לבני בניהם היינו נה״י [נצח הוד יסוד] כי בניהם היינו חג״ת [חסד גבורה תפארת] ובני בניהם היינו נה״י [נצח הוד יסוד] (עיין בזהר ר״פ שמיני דל״ו סע״א [סוף עמוד א] ובמק״מ [ובמקדש מלך] שם) למען שמו היינו מל׳ נמצא זהו ענין התלבשות אור א״ס בע״ס [בעשר ספירות] דאצי׳ מאו״א [מאבא ואימא] עד מלכות. וזהו באהבה ב׳ אהבה דהיינו שע״י האהבה מלמטה למעלה נמשך מלמעלה ג״כ אהבה להיות האהבה דוחקת שיומשך אור א״ס להתלבש בע״ס [בעשר ספירות].13

4וזהו כמים הפנים כ׳ו וזהו ואהבת ב״פ [ב׳ פעמים] אור1 שע״י גילוי אור האהבה המסותרת מלמטה למעלה נמשך מלמעלה אור אהבה עליונה וכן ע״י קיום מ״ע [מצות עשה] כמו שע״י צדקה מעורר מלמעלה ג״כ רחמנות וצדקה כל המרחם על הבריות2 מרחמין עליו מן השמים שמצד עצמות המאציל אין שייך שום מדה כי לאו דאית לך צדק ידיעא כו׳ רק ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] נמשך מלמעלה מדות הנ״ל אורות בכלים:

5ב אמנם ע״י קיום מצות ל״ת [לא תעשה] ובטול היש בחי׳ שקיעה שמלשמטה נמשך מזה מלמעלה ג״כ שלא בדרך השתלשלות בבחי׳ גילוי ובליטה וכמו שמבואר בע״ח [בעץ חיים] שיש ב׳ בחי׳ העלאות1 היינו עליית העולמות בשבת הוא שפנימית עולם התחתון עולה ומלביש עולם העליון וחיצוניות עולם העליון נמשך לפנימי׳ [לפנימיות / לפנימית] עולם התחתון והיינו מחמת כי ההעלאה מעולם התחתון הוא ע״י אהבה בחי׳ בליטה ולא בבחי׳ ביטול ממש לכן נמשך מלמעלה בחי׳ שקיעה להתלבש בתוך פנימית עולם התחתון בבחי׳ צמצום. אבל יש עוד2 העלאת בחי׳ מ״ן [מיין נוקבין] בבחי׳ עיבור בבטן אימא תלת כלילן גו תלת3 היינו שנתבטל ממהותו לגמרי בחי׳ שקיעה ונכלל בעליון ממש ונמשך מזה מ״ד [מיין דוכרין] המשכת מוחין חדשים4 וזהו ענין יצ״מ [יציאת מצרים] כי גלות מצרים היה בבחי׳ עיבור ונעשה הגאולה ויצ״מ [ויציאת מצרים] מוחין חדשים (וע׳ בפע״ח [בפרי עץ חיים]) (שער כ״א פ״א) שהם מוחין עליונים מאד מאד כו׳ וגם באו שלא בהדרגה משא״כ בשום פעם אחרת רק במדרגה כו׳ ע״ש ועמ״ש לעיל בד״ה קול דודי5 בפי׳ שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה ועוד שיצ״מ [שיציאת מצרים] וקי״ס [וקריעת ים סוף] גילוי הנסים בשינוי הטבע לגמרי בשמים ובארץ בחי׳ חותם בולט שהוא ההפך מבחי׳ אותותינו לא ראינו כו׳ וזהו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר6 היינו כשההעלאה ממטה למעל׳ [למעלה / למעלת] הוא בבחי׳ שקיעה כנודע יסוד דנוק׳ [דנוקבא] שוקע אזי יולדת זכר שנמשך מלמעל׳ [מלמעלה] בחי׳ בליטה ולהיפך איש מזריע תחלה ממטה למעלה בחי׳ בליטה ע״י אהבה יולדת נקבה מלמעלה בחי׳ שקיעה המשכת אורות בכלים (בענין חותם שוקע וחותם בולט שמלמעלה י״ל [יש לומר] כי הנה ע״י תרי״ג מצות דאורייתא וז׳ מצות דרבנן ממשיכים מבחי׳ כתר אך מ״ע [מצות עשה] שהן מבחי׳ ו״ה היינו ז״ת [ז׳ תחתונות] דא״א ולפי שהן מתלבשים באצי׳ כי או״א [אבא ואימא] מלבישים חו״ג [חסד וגבורה] דא״א כו׳. ולכן נקרא חותם שוקע. אמנם הל״ת [הלא תעשה] שהן מבחי׳ י״ה היינו ג״ר [ג׳ ראשונות] דא״א שאינם מתלבשים כלל לכן נקרא חותם בולט כו׳ ולפמשנ״ת [ולפי מה שנתבאר] בביאור ע״פ שחורה אני7 ונאוה8 בענין מצות ל״ת [לא תעשה] ומ״ע [ומצות עשה] שהמ״ע [שהמצות עשה] ממשיכין האור מז״ת [מז׳ תחתונות] דע״י והל״ת [והלא תעשה] ממשיכין מג״ר [מג׳ ראשונות] דע״י. והנה איתא בע״ח [בעץ חיים] שער א״א) (פרק9 א׳ ב׳) שז״ת [שז׳ תחתונות] דעתיק מתלבשין תוך א״א והוא מושג ונודע אצלנו ע״ח [עץ חיים] וא״א אך ג״ר [ג׳ ראשונות] דעתיק א״א שיתלבשו תוך א״א. וזהו ענין רישא דלא אתיידע כי אפילו א״א עצמו לא ידע ליה יעו״ש [יעויין שם].10

6ונודע דבחי׳ עתיק הוא מבחי׳ מל׳ דא״ס ובחי׳ א״א הוא שרש הנאצלים וא״כ ז״ת [ז׳ תחתונות] דעתיק זהו ההארה מא״ס הנמשך ומתלבש עכשיו בשרש הנאצלים. אכן ג״ר [ג׳ ראשונות] דעתיק שאי אפשר שיתלבשו תוך א״א היינו האור מא״ס מה שאינו נמשך ומתלבש עכשיו כלל אפילו בשרש האצילות.

7ולעתיד יהיה גילוי בחינה זו זהו הנק׳ חותם בולט. ועוי״ל [ועוד יש לומר] ועיק ר עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בפע״ח [בפרי עץ חיים] בכוונת ק״ש [קריאת שמע] שהמדרגה היותר עצומה שאפשר להמשיך מוחין עכשיו הוא מחיצוניות עתיק כו׳. משא״כ פנימית עתיק הוא סתום וגנוז ולכן פנימית יסוד עתיק זהו בחי׳ חותם בולט וזהו שיתגלה רק לעתיד וע״ז נאמר וברית שלומי לא תמוט1 כו׳ ועיין בהרמ״ז [בהרב משה זכות] בזהר ח״א [חלק א׳] (בד׳ ד׳ סע״ב [סוף עמוד ב]) בד״ה ועלאת בח״י עלמין כו׳2 ובפ׳ בא (בדף מ׳ ע״ב). עוי״ל [עוד יש לומר] בזה עפמ״ש [על פי מה שכתוב] במ״א בענין וקבל היהודים כו׳ מה ראו כו׳ שם נזכר ג״כ מענין אשה מזרעת תחלה והוא בד״ה חיי אינש. ועיין מ״ש הרח״ו [הרבי חיים ויטאל] בספר מבוא שערים שער שלישי ח״ב [חלק ב׳] פ״ב [פרק ב׳] וזהו ענין השני חותמות כחותם על זרועך3 כחותם על לבך תפילין של יד ותפילין של ראש:4

8ג ויובן בהקדים מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה] כל אות שאין גויל מוקף1 לה מארבע רוחותיה פסולה כי ענין האותיות הוא2 לשון אתא שבא דבר חדש והתהוות חדשה דהיינו שיתהווה מבחי׳ חסד דאצילות יהי רקיע או שיתהווה מחכמה מדות נק׳ אותיות כמ״כ [כמו כן] שיתהוה מלמעלה מן הדעת בחי׳ חכמה נק׳ ג״כ אותיות אך שם הוא רק בבחי׳ שערות שאין ערוך לעצמותו כלל כמו שאם חותך השער אין נוגע למהותו כלל ולא איכפת ליה כלל רק אעפ״כ [אף על פי כן] השערות הוא המשכה כל שהוא ממהותו.

9וזהו אבא יונק ממזל ח׳1 בחי׳ שערות כו׳. ומקור שרשן הוא בחי׳ גלגלתא לבנונית חסד דעתיק ומשם נמשך הארת שערות שיתהוה מזה בחי׳ חכמה דאצילות ראשית ומקור השתלשלות כמו כן באדם הגלגלת בעצם היא לבנה ומקפת על המוחין ומשם צומח שערות (ועיין מזה בע״ח [בעץ חיים] שער א״א פ״ה ויש בחי׳ שערות מעולין כו׳ ויש בחינה אחרת כו׳2 וזה נתבאר במבוא שערים ש״ג ח״ב [חלק ב׳] ספ״ט)3 וזהו ענין סופר וספר4 פי׳ סופר היא חכמ׳ [חכמה] ראשי׳ [ראשית] ומקור ההשתלשלות שמאתו בא האותיות והתהוות חדשות בספר שהוא בינה ונקרא פתוחי חותם כשנבקע יסוד אימא נפתח ונתגלה בחי׳ אותיות המדות (כאן מדבר בענין ההמשכה5 מחו״ב [מחכמה ובינה] לז״א ע״י אותיות שלכן הלבנונית הסובל האותיות זהו בחי׳ חכמה כו׳ ולעיל דיבר בהמשכה מכתר לחו״ב [לחכמה ובינה] ע״י אותיות שהלבנונית הוא גלגלתא דא״א כו׳ ועיין ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ שופטים) (דער״ה א׳) גבי גרמין בנויין על מוחא כו׳ אינון חיוורין כו׳ וכתיבא אוכמא לא אשתמודע אלא מגו חוורא כגוונא דאורייתא כו׳ ובפי׳ הרמ״ז [הרב משה זכות]6 שם דחוורו ואוכמא הם חו״ב [חכמה ובינה] כו׳ וכמו עצמיות השכל הוא נושא וסובל את האותיות שנתהוו בו כשנמשך השכל בהשגה והבנה כו׳ וכמ״ש במ״א7 וזהו שבינה נקרא ספר בחי׳ אותיות וחכמה סופר ראשית ומקור כו׳ בחי׳ חוורו.

10וכן נתבאר בביאור ע״פ ועשית ציץ1 בפ׳ תצוה גבי ופתחת עליו פתוחי חותם. ובע״ח [ובעץ חיים] שער כ״ה דרוש2 ה׳ בענין ת״ת דאימא שנעשה כתר לז״א3 כתב כי כל בחי׳ אימא לובן ורחמים בערך ז״א ורישא חוורא דגלגלתא היא לבנונית ת״ת דתבונה כו׳ ועד״ז תבין בא״א כו׳ ע״ש א״כ לפ״ז [לפי זה] י״ל [יש לומר] דספר דהיינו בינה כולל הגויל הלבן שהוא בחי׳ חוורא דגלגלתא שמת״ת דאימא וגם כולל האותיות שנמשכים מיסוד דאימא כו׳ וסופר שהוא ח״ע [חכמה עילאה] היא למעלה מב׳ בחי׳ דספר דחוורא ואוכמא.

11וע״ד שנתבאר במ״א בענין ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה לפי ששרשם מח״ע [מחכמה עילאה] שנק׳ סופר שלמעלה מבחי׳ תשב״כ [תורה שבכתב] שנק׳ ספר והרי תשב״כ [תורה שבכתב] שנקרא ספר יש בה חוורא ואוכמו כנ״ל שכל אות שאינו מוקף גויל כו׳ וצ״ל דסופר הוא למעלה מזה והיינו כמ״ש בע״ח [בעץ חיים] דרישא חיורא דגלגלתא הוא לבנונית ת״ת דתבונה וא״כ ח״ע [חכמה עילאה] שהוא בחי׳ סופר הוא למעלה מבחי׳ זו ואפשר לבאר זה עפמ״ש [על פי מה שכתוב] ע״פ שחורה אני ונאוה שבחי׳ ספר היא בחי׳ מקור האור המקיף שלמעלה מבחי׳ נהורא חיוורא ונהורא אוכמא כו׳ ע״ש וזהו ענין האותיות שבתפילין והגויל כי ד׳ פרשיות הם המשכת ד׳ מוחין קדש לי כל בכור חכמה להיות נמשך ומתגלה למטה בחי׳ חכמה כדכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך אני המשנה המדברת בפיך עוסק בתורה לשמה להמשיך לה אורות בכלים. והיה כי יביאך מוח בינה כו׳ והגויל הלבן המקיף את האותיות הוא בחי׳ גלגלתא לבנונית אשר הוא מקיף ומקור למוחין כו׳:

12ד ועתה יובן ענין כחותם על לבך דקאי על תש״ר [תפילין של ראש] ונקרא על לבך כי רצועות תש״ר [תפילין של ראש] תליין על ליבא1 כי הנה הרצועות נעשים ג״כ מעור שהוא ג״כ כמו קלף וגם כשרים כשנעשים הרצועות מקלף2 כי הרצועות הם המדות עליונות (עיין בזהר פ׳ פנחס דרל״ו ע״ב)3 שהם נמשכין ג״כ מבחי׳ לבנונית דגלגלתא שזהו ענין הגויל כנ״ל ואף שאנו רואין שהמדות נמשכים מן השכל והתינוק ששכלו קטן אהבתו ג״כ בדברים קטנים אעפ״כ [אף על פי כן] יש במדות מקור ג״כ מלמעלה מהשכל וכמו שאיתא באדרא זוטא (דף רצ״ב ע״א)4 ז״א בעתיקא קדישא תלייא ואחיד ששרש המדות דאצי׳ מבחינת עתיקא וגלגלתא רק ההמשכה הוא דרך השכל וכמכו שאנו רואים בחוש שהתפעלות המדות נעשה התחלתן מן השכל. אבל אח״כ כשנתפעל גדלה ההתפעלות למעלה מן השכל כמו שאם אדם רואה אוהבו שלא ראה אותו מזמן כביר נעשה השמחה והתפעלות גדולה למעלה מן השכל והטעם שהוא מפני שמקור המדות הם מלמעלה מהשכל כו׳ כי או״א [אבא ואימא] אתכלילו במזלא וביה תליין וביה אחידן שנמשכין מבחי׳ שערות וז״א שהוא המדות בעתיקא אחיד ותלייא (ועמ״ש מזה ג״כ בד״ה ענין האבות הן הן המרכבה5 בפ׳ יתרו) שהוא הגויל הלבן לכן הרצועות נמשכו ונעשו ג״כ מגויל שבעצמות הגויל הוא בחי׳ לובן היינו חסד דעתיק ומשם נמשכו על הלב שהוא בחי׳ מדות רק שהארה והמשכה זו מחסד דעתיק למדות אי אפשר להתלבש בפנימית המדה כמו התלבשות השכל רק בבחי׳ מקיף על המדה וזהו וימינו תחבקני6 פי׳ ימינו חסד דעתיק תחבקני בבחי׳ מקיף כמו אדם המחבק חבירו הוא בבחי׳ מקיף לכן הרצועות נמשכין ותליין על הלב בבחי׳ מקיף ושרשן מהגויל שהוא לבנונית דלעילא היינו הקלף הלבן המקיף להאותיות כנ״ל רק מחמת שנשתלשלו למטה במדות אין בהם בהירות והארה כמו שהן במקורן לובן הגויל כי אין ערוך בחי׳ הרצועות שהם המשכות בחי׳ חסד דעתיק למטה כו׳ למקור בחי׳ הגילוי שהוא לבנונית חסד דעתיק.

13ולכן אמרו רצועות שחורות הלמ״מ [הלכה למשה מסיני]1 ואף על הבתים מבואר בפוסקים שצריכין להיות שחורים ולא כמו הפרשיות עצמן שהקלף הוא לבן כו׳. וזהו שימני כחותם על לבך אלו תש״ר [תפילין של ראש] שרצועות תליין על ליבא (ועמ״ש בביאור ע״פ שחורה אני2 ונאוה בענין מצות ל״ת [לא תעשה] שנמשכים ג״כ מבחי׳ קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כו׳ ואעפ״כ [ואף על פי כן] זהו לפי שאדרבה שרשן למעלה ממ״ע [ממצות עשה] הנמשכות מבחי׳ שער רישיה כעמר נקא3 ועד״ז י״ל [יש לומר] כאן שהרי הרצועות שהן שחורות שרשן מבחי׳ לבנונית דגלגלתא חסד דעתיק שלמעלה מבחי׳ שער רישיה כעמר נקא. שהשערות אינן ערוך לעצמיות הגלגלתא כנ״ל רק שיש להם אחיזה שם והרצועות שהן עצמן קלף לבן ה״ז [הרי זה] מעצמיות הגלגלתא וחסד דעתיק רק שכדי להיות בחי׳ זו נמשך למטה צ״ל ע״י שיהיו שחורות כו׳. והיינו ע״ש שנתבאר דתש״ר [דתפילין של ראש] הוא בחי׳ חותם בולט הנמשך ע״י שקיעה שמלמטה תפלת שמונה עשרה כו׳ וזהו ג״כ בחי׳ האור הנמשך ע״י קיום מל״ת [מצות לא תעשה] וכנ״ל שהל״ת [שהלא תעשה] הן בחי׳ שקיעה וביטול עצמותו שעי״ז נמשך מלמעלה בחי׳ חותם בולט. ולכן כמו של״ת [שלא תעשה] הן מבחי׳ שחורות כעורב דוקא כמבואר שם באריכות. כך נק׳ חותם זה דתש״ר [דתפילין של ראש] כחותם על לבך שהוא בחי׳ הרצועות דתליין על לבא שהן שחורות כו׳ והיינו לפי ששרשם ממקום גבוה מאד הלבנונית דגלגלתא לכך לא יוכלו להתגלות למטה כ״א בבחי׳ שחרות כו׳. וכן הבתים הם שחורים דייקא. וממש״כ [וממה שכתוב] יובן ג״כ לשם בענין המבואר שם דשרש האור הנמשך ע״י שערות שחורות דז״א ע״י קיום מל״ת [מצות לא תעשה] הוא גדול במעלה מבחי׳ שער רישיה כעמר נקא דא״א והיינו ששרשו ממקור הלבנונית ע״ש די״ל [דיש לומר] ענין מקור הלבנונית היינו לבנונית גלגלתא דא״א שבו חסד דעתיק שזהו ודאי למעלה מבחי׳ שער רישיה כעמר נקא עצמן. והגם דשם נתבאר בע״א [באופן אחר] מ״מ גם פי׳ זה יש לו פנים ועיין מ״ש בביאור ע״פ שוש אשיש וע״פ כי כארץ תוציא צמחה בנין י״ג מדה״ר [מדות הרחמים] שהם ממלאים כל הפגמים כו׳ וע״פ תורה צוה דממש״ש [דממה שכתוב שם] אפשר שיש ראיה לפי׳ זה):

14ה וענין כחותם על זרועך הוא תש״י [תפילין של יד] וזהו ענין ק״ש [קריאת שמע] ושמו״ע [ושמונה עשרה] שאמרו בזהר פ׳ במדבר (דק״כ ע״ב) שצלותא דמיושב לקבל תפלה של יד והיינו עד שמונה עשרה. לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל תפלה דרישא ודא כגוונא דדא כו׳ פי׳ כי ק״ש [קריאת שמע] וברכותיה הוא תפלה מיושב שהוא בחי׳ נוק׳ [נוקבא] באשה קראה מושב כו׳ וישב ה׳ מלך לעולם בחי׳ מלכות דאצילות שמתלבשת בבי״ע (ועמ״ש מזה סד״ה מי כהוי׳ אלקינו המגביהי לשבת ועיין מ״ש בד״ה ואהיה אצלו אמון בפי׳ ממושבותיכם תביאו כו׳) והיינו האהבה שממטה למעלה בבחי׳ ובכל מאדך הוא בבחי׳ בליטה והר שיש מי שאוהב כו׳ נמשך מזה מלמעלה בחי׳ הר ההר היינו המשכת ההר עליון לפי ערך העלאת ההר מלמטה והיינו התלבשות אור א״ס ב״ה בע״ס [בעשר ספירות] בחי׳ כלים דאצילות ואור א״ס מלובש ומכוסה בתוך כלים דאצי׳ וזהו ענין המשכת ובנין רמ״ח איברים דמלכא ז״א דאצילות ע״י רמ״ח תיבין שבק״ש [שבקריאת שמע] שיש ג״כ תשעה בראש (כנזכר במשנה ספ״ק [סוף פרק קמא] דאהלות) והיינו כל בחינת זעיר (ועמ״ש מענין זה דרמ״ח תיבין שבק״ש [שבקריאת שמע] הם בנין והמשכת רמ״ח איברים דמלכא בד״ה צאינה וראינה) ולכן נק׳ המשכה הנ״ל תפלה של יד שכתוב בה והיה לך לאות ולא לאחרים לאות מפני שהאורות מכוסים ומלובשים בתוך הכלים בבחי׳ שקיעה. משא״כ שמו״ע [שמונה עשרה] בחי׳ ביטול היש שהוא ענין כריעות והשתחוואות ולכן הוא בלחש מחמת שע״י הביטול נתקרב כו׳ והוא כמשל המדבר עם הקרוב אליו בלחש ונמשך מזה בחי׳ בליטה גילוי אור א״ס שלמעלה מי״ס [מי׳ ספירות] דאצי׳ והוא תפילין שבראש בבחי׳ גילוי וזהו שמאלו תחת לראשי בחי׳ ק״ש [קריאת שמע] ותש״י [ותפילין של יד] ואח״כ וימינו תחבקני תש״ר [תפילין של ראש] כנ״ל. (והנה בכ״ז מתורץ מה שהקשה הרמ״ז [הרב משה זכות] ס״פ במדבר וז״ל [וזה לשונו] שלפי הנזכר תפילין אלו הכל הוא באצי׳ והנה הרב ז״ל [זכרונו לברכה / זכרונם לברכה] מסר לנו בפי׳ שתפלה של יד הוא בבריאה ותש״ר [ותפילין של ראש] הוא באצילות וכן מוכח מכאן כו׳ עכ״ל [עד כאן לשונו]. ועמ״ש במ״א בד״ה עיין בע״ח [בעץ חיים] שמ״ט דתש״י [דתפילין של יד] בבריאה היינו שהתקון נעשה לדחות החיצונים מג״ת [מג׳ תחתונות] דבריאה ע״ח המשכת האור מאצי׳ כו׳ ע״ש אכן לפמש״כ [לפי מה שכתוב] לק״מ [לא קשה מידי] דמ״ש דתש״י [דתפילין של יד] הוא בבריאה היינו ממש מ״ש בזהר שם צלותא דמיושב לקבל תפלה של יד. וצלותא דמיושב הוא בבריאה והרי לא אמר רק דהוא לקבל תש״י [תפילין של יד]. ור״ל [ורוצה לומר] שצלותא דמיושב הוא העלאת מ״ן [מיין נוקבין] המעורר וממשיך המשכה דתש״י [דתפילין של יד] וכנ״ל. דצלותא דמיושב הוא בחי׳ רצוא שהוא חותם בולט שמלמטה. וזהו ודאי בחי׳ בריאה ששם שייך בחי׳ הרצוא והתשוקה ליכלל באצי׳. אבל ההמשכה שעי״ז מלמעלה שהיא בחי׳ חותם שוקע שמלמעלה דהיינו תש״י [תפילין של יד] הוא ודאי באצילות המשכת אור א״ס בכלים דאצי׳ כו׳ וכנ״ל. ומ״ש דתש״ר [דתפילין של ראש] הוא באצילות היינו מ״ש בזהר שם לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל תפלה דרישא. ור״ל [ורוצה לומר] שגם מה שהוא בחי׳ לקבל תפלה דרישא דהיינו ההעלאת מ״ן [מיין נוקבין] הגורם המשכת חותם בולט דתש״ר [דתפילין של ראש] שזהו פי׳ לקבל תפלה דרישא הנה בחי׳ זו הוא באצילות. וזהו ענין שמו״ע [שמונה עשרה] שהוא בחי׳ אצילות שהוא בחי׳ ביטול כי אצילות הוא חכמה בכלל שהיא בחי׳ ביטול יראה בושת כו׳ חותם שוקע שמלמטה בחי׳ שוב ואולם ההמשכה שעי״ז הוא תש״ר [תפילין של ראש] דמארי עלמא חותם בולט שמלמעלה גילוי אור א״ס שלמעלה מע״ס [מעשר ספירות] דאצי׳ כנ״ל ועיין מ״ש בפ׳ ויחי בד״ה יהודה אתה יודוך דק״ש [דקריאת שמע] ואמת ויציב הם בחי׳ המשכות מאור א״ס ב״ה לבחי׳ ממלא כל עלמין. אבל בחי׳ שמו״ע [שמונה עשרה] שהוא בחי׳ יהודה הודאה וביטול והתכללות באור א״ס ב״ה הסוכ״ע כו׳ ועמ״ש בד״ה השמים כסאי כו׳ אך אי זה בית כו׳ המשכת מקיפין מבחי׳ סובב כ״ע [כל עלמין] הנמשך ע״י תפלת שמו״ע [שמונה עשרה] וממש״ש [וממה שכתוב שם] יובן ג״כ ענין חותם שוקע הנזכר כאן שהוא ע״ד בחי׳ השמים כסאי כו׳ וחותם בולט הוא בחינת המשכת המקיפים מבחי׳ סוכ״ע כו׳ שזהו ענין אי זה בית כו׳ ואל זה אביט כו׳):