הנך יפה רעיתי יפה עיניך יונים כו׳

1הנך יפה רעיתי123 יפה עיניך יונים כו׳. הנה ענין הכפל ב״פ הנך יפה וגו׳. הוא שהא׳ כנגד נעשה והב׳ כנגד נשמע. והנה רעיתי יש בו שני פירושים4 ושניהם עולים בקנה אחד. האחד הוא כמארז״ל במדרש שה״ש ע״פ5 לסובתי כו׳ רעיתי מפרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין בכל יום וארז״ל ישראל מפרנסין6 לאביהם שבשמים. וכתיב רועה ישראל האזינו7 דהפי׳ שהוא ית׳ רועה ומפרנס נש״י (וכמ״ש ביחזקאל) (ל״ד י״ד) במרעה טוב ארעה אותם וכתיב ותשב באיתן קשתו8 כו׳ משם רועה אבן ישראל וכתיב ביחזקאל (ל״ד י״ב) כבקרת רועה עדרו כו׳ כן אבקר9 את צאני ואומרים זה בפייט בר״ה והיינו לפי שאז הוא בחינת הרועה בשושנים וכמ״ש בבהמ״ז רוענו זוננו פרנסנו. והפי׳ השני ברעיתי הוא כפשוטו לשון ריעות ואהבה כמ״ש או רעך אשר כנפשך10 וכתיב למען אחי ורעי11 וכתיב זה דודי וזה רעי.121314

2והענין כמו עד״מ למטה שהתקשרות והתחברות הנשמה עם הגוף הוא ע״י המזון שכשאוכל לחמו שמתברר האכילה במעיו בבירור אחר בירור עד שהמובחר שבמאכל נתהפך לדם הנפש ועולה ללב ומהלב עולה המובחר אל המוח.

3וכמ״כ יובן למעלה כי הנה א״ס ב״ה אין ערוך אליו כלל וגם כל הנאצלים כלא חשיבי וכל התהוותם רק מבחינת מחשבה אחת לבד שעלה במחשבתו ית׳ אנא אמלוך כו׳ שמחשבה זו היא חיות כל העולמות ולפי שמחשבה זו הוא להיות בחי׳ מל׳ ע״כ נאמר אחת היא יונתי1 כו׳ וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה.

4ועד״ז כל אורך זמן של חורבן בהמ״ק נחשב ממש כרגע אחד אצלו ית׳ כמ״ש הסתרתי פני רגע ממך1 כו׳ ואי לזאת הרי מחשבה זו האחת צמצום גדול ועצום מאד הוא אצלו ית׳ ובתחלת הבריאה הי׳ זה בחסד חנם ועכשיו צריכים להמשיכו ולעשות רצון אצלו ית׳ להתלבש במחשבה זו והכח הזה בנש״י לפי שעלו במחשבה וזהו ענין ישראל מפרנסין שמשיכים גילוי אור א״ס במחשבה עילאה כמו שע״י המאכל מתחזק המוח שה״ז התחברות הנשמה עם המוח ומהמוח מתפשט ללב ולכל האברים כך הנה למעלה ממחשבה עילאה נמשך ומתפשט אח״כ בכל הט׳ מאמרות כו׳ אך הנה במה ממשיכים היינו פי׳ השני דרעיתי לשון אהבה וריעות שע״י שמעוררים בחי׳ הרצון אליו ית׳ שלא להיות חפץ ורצון אחר כמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו׳ עי״ז מעוררים ג״כ רצה״ע שישפיל א״ע להתלבש במחשבה זו:

5ב והנה כתיב יפה את רעיתי כתרצה.1 והענין כי יש ב׳ בחינות ברצון. הא׳ הוא הרצון השורה במוחו בהעלם שכשיתבונן המשכיל בגדולת א״ס ב״ה נולד ונתעורר הרצון במוחו ועיין בס׳ ש״ב פי״ו ועדיין הוא שורה במוחו ואינו מתפשט בלבו ממש וזהו הנקרא רצון בלה״ק (וכנודע דגלגלתא נקרא רצון כמ״ש והיה על מצחו תמיד לרצון2 ועמ״ש בד״ה תקעו בחדש גבי רצון העליון שלמעלה מעלה מבחינת חכמה והוא מתגלה בראש השנה שהוא בחינת ראש וגלגלתא דחפיא על מוחא כו׳ ע״ש). והב׳ כשהרצון נמשך בבחי׳ גילוי בלב ממש אזי נק׳ רעותא דליבא3 והוא תרגום של רצון שבלה״ק כמו שהתרגום ענינו הוא פי׳ הלשון הקדש4 וגילויו כמארז״ל אלמלא תרגומו דהאי קרא5 לא ידענא מאי קאמר כו׳ כמ״כ הרעותא דליבא זהו הגילוי של הרצון שבמוח כי כשמתגלה הרצון ונמשך בלב זהו גילוי יותר שהלב גשמי וקרוב לגוף יותר מהמוח כמש״כ בסש״ב ח״א פי״ו וזהו בחי׳ רעיתי לשון ריעות וחיבה והוא רעותא דליבא וזהו יפה את רעיתי בחי׳ הרעותא דליבא. כתרצה כבחי׳ הרצון שבמוח והיינו כשמתחברים הב׳ רצונות של הלב והמוח ביד וזהו ואהבת בכל לבבך6 ואהבת ב״פ אור7 היינו ב׳ רצונות הנ״ל.

6והנה עי״ז שנש״י מתעוררים במוח ולב להיות רעיתי כתרצה עי״ז מעוררים כן למ עלה גילוי רצון העליון במחשבה הא׳. ונקרא רעיתי פרנסתי כמשל המאכל שגורם התפשטות והתחברות הנשמה במוח ומשם ללב ולכל האברים כך נמשך למעלה גילוי אור א״ס בחכמה ובינה תרין ריעין1 כו׳.

7והנה עי״ז כשנמשך האור בח״ע אזי נמשך ג״כ המשכת ח״ע ורצון העליון המלובש בה גם בכל נש״י והוא כמו עד״מ כשמתחזק המוח ע״י המאכל ונמשך בו חיות הנפש אזי נמשך ומתפשט מהמוח החיות לכל אברי הגוף אף גם בבחי׳ הרגלים שיש לו כח להגביה רגליו ומעמידו על רגליו כו׳ וגם בכל צער וכאב שברגל מרגיש תומ״י במוחו כו׳ כמ״כ למעלה כשנמשך אור א״ס להתלבש בח״ע נק׳ אבינו כי ח״ע נק׳ אבא1 והצדיקים נקראים בניו כמ״ש בנים אתם לה׳ אלקיכם2 והיינו כי ברא כרעא דאבוה3 הוא בחינת רגל ועמ״ש ע״פ והארץ הדום רגלי4 וכשנתלבש אור א״ס ב״ה במחשבה עילאה אזי מתפשט ונמשך בבחינת רגל כמו שאנו רואים שהמחשבה נמשכת בהרגל להטותה ככל אשר תחפוץ והיינו דוקא כשנתלבש אור א״ס ב״ה בח״ע אזי נק׳ אבינו כו׳ וזהו שאומרים אבינו מלכנו רוענו כו׳ פי׳ שזהו שנק׳ הקב״ה רועה שמפרנס הנשמות שנמשך ומאיר חכמתו ורצונו ית׳ בנשמות שהן בחי׳ רגל וכמ״ש פותח את ידך5 יודיך ח״ע ומשביע לכל חי רצון כו׳ להיות מתקרבים יחד הרצון של הקב״ה עם הרצון של הצדיקים והיו לאחדים ממש שאין להם רצון אחר זולתי מה שרוצה הקב״ה. וכמ״כ הקב״ה עושה רצון יראיו ועמ״ש בד״ה כי עמך מקור חיים6 בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את כו׳ וענין מן השמים היינו כמש״כ בפי׳ מפרנסים לאביהם שבשמים (ועוי״ל בענין רעיתי כתרצה שהם ב׳ בחי׳ דחו״ב הנזכר ע״פ ראה אנכי7 כו׳ נקודה בהיכליה כו׳ ע״ש וזהו ותשב באיתן כו׳. משם דייקא רועה אבן כו׳ שעי״ז מעוררים למעלה ההמשכה בחו״ב ועי״ז אח״כ משם רועה אבן וכו׳ וכנ״ל) (ועיין בפ׳ ויחי דרל״א ע״ב). עוי״ל כי אביהם שבשמים היינו אור אבא המלובש בז״א שנק׳ שמים8 חו״ג והיינו כי התנהגות העולמות ע״י המדות אך צריך להמשיך בהם גילוי ח״ע כמ״ש בד״ה באתי לגני ועל כן אור המשכה זו הוא ע״י ב׳ הבחינות שבאדם הרצון שבמוח והרעותא דליבא וזהו ענין יפה את רעיתי כתרצה:

8ג והנה פי׳ הנך יפה רעיתי1 פי׳ כמו שלמטה בגשמיות עיקר היופי והנוי הוא בציור ומראה הכולל ג׳ גוונים יחד שאז הוא עיקר הנוי והתפארת והם דרך כלל ג׳ גוונים לבן, אדום וירוק2 שכאשר הם נכללים יחד אז הציור נאה ומהודר משא״כ גוון לבן לבדו או גוון אדום לבדו אין בו שלימות התפארת כ״כ (וכענין מ״ש כמראה הקשת3 אשר כו׳ וידוע דג׳ גווני הקשת הם חיוור סומק וירוק וע׳ בפ׳ נח דע״א ב׳)4 פי׳ גוון לבן שבכנ״י הוא מדת האהבה והחסד לאהבה את ה׳ ולדבקה בו שאהבה הוא בחי׳ כסף כמו נכסוף נכספתה לבית אביך5 שהוא גוון לבן ובמ״א נתבאר שזהו ענין האהבה הטבעית6 המושרשת בכ״א מישראל שלפיכך נמשל לגוון לבן שהוא גוון עצמי7 ואינו מורכב. כך הוא ענין האהבה הנ״ל שהיא מצד עצמיות הנשמה שלמעלה משכל המושג כו׳ אך אחר האהבה והכוסף והתשוקה הנ״ל צריך להשפיל א״ע בבחי׳ שמאל דוחה בבחי׳ יראה ועמ״ש ע״פ השמים כסאי8 כו׳ וזהו גוון האדום שבהנשמות שהוא מבחי׳ גבורה והם ב׳ בחי׳ דאברהם אוהבי ופחד יצחק.9

9וגוון שלישי הוא בחי׳ הירוק שהוא הממוצע בין שני גוונין ההפכיים הנ״ל והיינו מדתו של יעקב שהיא מדת הרחמים לעורר רחמים על נפשו בראותו גדולת ה׳ ית׳ אשר לגדולתו אין חקר ויתבונן בירידת נפשו מעיקרא רמה כו׳ ועי״ז יכמרו רחמיו אשר רחמנות זו ממוצעת בין חו״ג כי מה שיכמרו רחמיו ויחם לבו מאד זהו כעין בחי׳ גבורה כו׳ ומ״מ עיקרה מטה כלפי חסד ואהבה (וע׳ בפרדס שער1 הגווני׳ ספ״ג וספ״ב). והנה מדה אחת אינו יפה כ״א כשיש כל הג׳ מדות ביחד שע״י יוכלו להיות מהלכים לעלות בעילוי אחר עילוי כו׳. ועמ״ש בד״ה שניך כעדר הרחלים2 כו׳ ובביאור ע״פ וידעת היום גבי ונאספו שמה כל העדרים כו׳ וכל המדות האלו בתפלה איתנהו כי תפילות אבות תקנום3 שהם אברהם יצחק יעקב שהם מקור הג׳ מדות אלו ומפני כך כל המדות האלו חג״ת איתא בתפלות שתקנו האבות כנ״ל וזהו ליעקב אשר פדה את אברהם4 כי מדת אהבה מדת אברהם5 בלתי מדת רחמנות שהוא מדת יעקב6 אינו נחשב ליפה אבל כשיש התכללות זו המדה בג׳ מדות אזי היא יפה ויוכלו לעלות עד אין קץ ועמ״ש סד״ה שניך כעדר הרחלים וזהו כל המדות חג״ת אהבה ויראה ורחמנות אז הוא יפה כמו למטה במראות.7

10והנה זה הוא היפה הראשון הוא בחי׳ נעשה1 שהוא יפה על ידי עשיה שלנו באהבה ויראה ורחמנות לדבקה בו ולבטל רצונך מפני רצונו2 ביטול במציאות אבל יפה השני3 גדולה מבחינת יפה הראשון כמו שאמרו רז״ל הבא לטהר מסייעין לו4 הרבה שבא לטהר ולהתקדש והוא ענין המשכות המדות העליונות בחי׳ ישראל אשר בך אתפאר5 והוא בחינת ישראל דלעילא כי שרית עם אלקים6 כחתן יכהן פאר7 לך ה׳ הגדולה והגבורה8 והתפארת וכנס״י היינו שמקבלת הפאר מבחי׳ ישראל דלעילא וזהו ענין הנך יפה השנ ועמ״ש עוד מזה ע״פ ועשו להם ציצית9 כו׳ (ועמ״ש סד״ה בהעלותך את הנרות10 בענין שיורד ע״פ מדותיו דהיינו מדותיו של הקב״ה ועמ״ש סד״ה אני ישנה11 גבי פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כו׳ ועמ״ש בד״ה כי תצא12 בענין פי׳ יפת תואר ומ״ש בענין ורחל היתה יפ״ת ויפת מראה בד״ה אם לא תדעי לך13 כו׳ ועמ״ש בד״ה כה תברכו14 בענין יאר ה׳ פניו אליך ובביאור ע״פ אלה מסעי15 בענין תתן אמת ליעקב כו׳ ועמ״ש ע״פ מה יפית ומה נעמת16 אהבה בתענוגים וכ״ז הוא ענין הנך יפה בנשמע היינו בחינת יופי הנמשך מלמעלה ועמ״ש בביאור ע״פ יונתי17 בענין ומראך נאוה) והנה מ״ש עיניך יונים18 הוא עד״מ19 כמו זוג יונים20 אחד זכר ואחת נקבה והנקבה מקבלת השפעה מהזכר כך ע״ד משל למעלה הקב״ה נמשל לחתן21 וכנסת ישראל נמשלה לכלה והם נקראו בחינת מקבלים מהקב״ה וכמו יונים שמסתכלים זע״ז כך מכל דבר יוכלו להסתכל ולראות שאין עוד מלבדו22 והוא אחד כנ״ל ולהיות ביטול במציאות עד שיהיה בטל רצונך כו׳. וזהו עיניך יונים כי הנה היונים הם זכר ונקבה שמסתכלים תמיד זה בזה ומתענגים בראייתם זה את זה כך כנ״י היא בבחי׳ לאסתכלא ביקרא דמלכא23 ומכל דבר יוכלו לראות ולהסתכל שאין עוד מלבדו.

11והנה כתיב כי עין בעין יראו.1 פי׳ עין הראשון הוא ההסתכלות מלמטה למעלה והב׳ הוא השפעה מלמעלה לראות עין בעין כדרך שבא לראות2 כך בא ליראות וזהו עין ה׳ אל יראיו3 למיחלים לחסדו כו׳ ועי״ז להציל ממות נפשם דהנה כתיב רגליה יורדות מות4 שלפעמים יורד השפע של בחינת ממכ״ע להיכלות הקליפות וכמ״ש ראה נתתי לפניך היום את החיים5 ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים6 כו׳ וכמ״ש במ״א אבל על ידי המיחלים לחסדו אזי יציל ממות נפשם נפשם הוא בחי׳ ממכ״ע שלא יהיו רגליה יורדות וכמ״ש רחצתי את רגלי7 ועמ״ש ע״פ והארץ הדום רגלי ולהחיותם ברעב8 דהנה כתיב כי לא על הלחם לבדו9 יחיה האדם וגו׳ לחם היינו בחינת התורה.

12וזהו ענין הנך יפה בנעשה ולא זה בלבד הוא החיות כי על כל מוצא פי ה׳ הוא בחי׳ ההשפעה שנמשך מלמעלה דהיינו הנך יפה בנשמע ע״ד השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך1 ואזי נק׳ התורה מוצא פי ה׳ ודברי אשר שמתי בפיך2 תען לשוני אמרתך3 וכמ״ש במ״א סד״ה להבין מ״ש ביום4 השע״צ וזהו לחיותם ברעב שהחיות שלהם הוא מבחי׳ הרעב5 גופא מה שהם רעבים וצמאים אליו ית׳ וז הו רעבים גם צמאים6 נפשם בהם תתעטף פי׳ נפשם מבואר למעלה. בהם תתעטף היינו כמ״ש נפשנו חכתה לה׳7 וזהו ויענך וירעיבך ויאכילך8 את המן כו׳ כי על כל מוצא9 כו׳ ועמ״ש סד״ה ויאכילך את המן10 ועוד אפשר לומר בענין להחיותם ברעב שזהו ענין יוהכ״פ שנאמר בו ועניתם את נפשותיכם11 כי הוא למעלה מבחי׳ אכילה כו׳ כי אכילה הוא מה שמתברר המאכל ונהפך לדם ונכלל בבחינת חיצוניות הלב כמו שכל הקרבנות היו רק על מזבח החיצון אבל פנימיות הלב הוא למעלה מבחינת אכילה וכמ״ש בד״ה ביום השמיני שלח.12 וע״ז נאמר ולהחיותם ברעב כו׳ כנ״ל והיינו ע״י עין ה׳ אל יראיו כו׳:13