ביאור ענין שחורה אני ונאוה

1ביאור ענין1 שחורה אני2 ונאוה3. הוא מאמר כנסת ישראל לבנות ירושלים הן הנשמות הופשטות מן הגוף. והענין כי השכינה היא מל׳ דאצי׳ המתלבשת בבי״ע ושכנתי בתוכם. השוכן אתם בתוך טומאותם.4 היא האומרת ששחורה אני ואעפ״כ נאוה. וביאור בנות ירושלים הוא כי הנה הנשמות מתחלה היו כלולים בבחי׳ עיבור באצי׳ ואח״כ נמשכים בבחי׳ לידה בבי״ע (ועמ״ש מזה בד״ה הים ראה5 וינוס)6 ואזי נעשו בעלי גבול כי אין בחי׳ א״ס אלא באצילות ששם מסתיים הארת הקו וחוט מאור א״ס כו׳ (ועמ״ש מזה בביאור ע״פ מי מנה עפר יעקב).7 משא״כ בבי״ע לא מיבעיא מלאכים מיכאל באהבה וגבריאל ביראה ופחד ג״כ קדוש בי״ב שעות כו׳ הכל הם בבחינת גבול כו׳ והמלאכים שקטרגו ואמרו מה אנוש הושיט אצבעו כו׳8 כי לא יוכלו לקבל יותר מבחי׳ גבול ומדה שבהם וז״ש להודיע לבני האדם גבורותיו9 וכבוד הדר מלכותו שלא כל מדת מלכותו ית׳ מלובשת בהם אלא כבוד וזיו ואעפ״כ זיו זה המעט מזעיר הדר הוא להם כו׳ אלא אפי׳ נשמות כמו נשמות האבות אברהם יצחק ויעקב10 יש בחי׳ אברהם יצחק ויעקב באצי׳ דאיהו וחיוהי חד. אבל אברהם יצחק ויעקב שבבריאה הם בבחי׳ בע״ג כו׳.11

2ובחינת גבול זה הוא בלידת הנשמות בבי״ע. משא״כ בבחי׳ עיבור באצי׳ שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד.1 כי שם מאיר אור א״ס ונשמות אלו שבבחי׳ עיבור נקראו בנות ירושלים שלפי שהן בבחי׳ עיבור במל׳ נקראו בנות ונקראו ע״ש ירושלים שמקבלות יראה שלם שלימות היראה בבחי׳ ביטול אמיתי דאיהו וחיוהי חד שבבחי׳ אצי׳.

3והנה מאמר השכינה להם שחורה אני1 ואעפ״כ נאוה כי הנה שחורה אני בירידה בבע״ג כי נעשה שחרות מחמת מרירות על עוצם ריחוקה מיחו״ע ועל זה נופל רחמנות גדולה כמאמר אלקי עולם ברחמיך הרבים כו׳ ואזי נקרא המל׳ שחרחורת ב׳ בחי׳ שחרות. הא׳ ממרירות הנ״ל ומבשרי אחזה2 מרירות האדם בנפשו לעורר רחמים רבים על נפשו שמרירות זו משכנה בלב בחלל השמאלי המלא דם כו׳ ועל בחי׳ מרירות זו שבמל׳ כתיב ששזפתני השמש3 פי׳ יחו״ע שנקרא שמש ומגן שזפתני בזכרי על בחי׳ יחו״ע נעשה בחי׳ שחרות ומרירות כנ״ל וכדפירש בפ׳ תזריע (דמ״ה ע״ב)4 ששזפתני השמש דאסתלק מני שמשא מלאנהרא לי כו׳ ע״ש:(וזהו ענין מארז״ל מצות נר חנוכה משתשקע החמה.5 פי׳ כי עיקר ירידת המל׳ לבי״ע היינו בזמן שאין בהמ״ק קיים ואז הוא בחי׳ דאסתלק מני שמשא כו׳ וזהו ענין משמשקע החמה. וכדי להאירה הוא ע״י נר חנוכה וכמ״ש מזה בביאור ע״פ רני ושמחי67 בת ציון כו׳ אור ושמן ופתילה כו׳ הכל ממשיכים גם למטה כו׳ ע״ש והנה מצות נר חנוכה היא מדברי סופרים שהוא בחינת מקור האור כו׳ שעי״ז הוא המשכת בחינת ונאוה בבחינת שחורה אני כנ״ל) והשחרות הב׳ הוא הירידה עצמה להתלבש במצות מעשיות ולא מחמת ששזפתני השמש לבד אלא מחמת גשמיות הירידה עצמה שמלובשת בענינים גשמיים שבהם נעשו המצות קרבנות מבעלי חיים ציצית מצמר תפילין מקלף כו׳ (ועמ״ש בפ׳ במדבר סד״ה וידבר8 כו׳ במדבר סיני מענין בחינת ומדרגת הרחמנות די״ב שבטים לעורר רחמים על ניצוץ אלקות שירד ממקום כבודו כו׳ והרחמנות דבחינת ע׳ נפש יוצאי ירך יעקב לעורר רחמים רבים מאד על נפשו ולא בשביל הירידה לבדה שירדה ממקום כבודה אלא אף גם זאת שנתלבשה בגוף החומרי ע״ש. וזהו ענין ב׳ בחינות שחרות הנ״ל הא׳ מה שירדה ממקום כבודה. הב׳ גם זאת שנתלבשה בגוף החומרי כו׳) והנה זאת נחמתה הגם כי שחורה אני אעפ״כ ונאוה שמזה השחרות דוקא נעשה בחינת ונאוה כי הנה ע״י השחרות שבמרירות הריחוק הנה ע״ז נאמר ורב תבואות בכח שור9 דכד אתכפיא סט״א אסתלק10 כו׳ וע״י השחרות בהתלבשות במצות מעשיות הנה המצות הן תרי״ג ארחין ועם ז׳ דרבנן תר״ך בחינת כתר11 דהיינו רצון עליון כי יש רצון תחתון המתפשט מחו״ב למדות. אבל רצון העליון הוא הממוצע בין מאציל לנאצלים כנודע.

4וזהו ונאוה יותר מבנות ירושלים שהן הנשמות שבאצילות שעם היות שמדורם ומשכנם באצילות עצמו ואין להם ירידה בבי״ע הנה חיותם וקיומם הוא מבחינת אותיות כי ס״ר נשמות הן ס״ר אותיות התורה1 והאותיות הן בחינת כלים אלא שהנשמות הן מבחינת פנימית הכלים ומ״מ בחינת כלים הם משא״כ ע״י ירידת המל׳ הנה היא עולה בבחינת האורות (ועמ״ש מזה ע״פ ושמתי כדכד)2 ולא עוד אלא שעולה מעלה מעלה עד רום המעלות עד עצמיות א״ס הפשוט כו׳:3

5כאהלי קדר. אברהם שיצא ממנו1 כו׳2 בחינת קדר סיגים ופסולת3 אך מ״מ יש בו איזה חיות מועט דקדושה שאם לא כן היה כלה ונפסד אלא שהחיות ההוא הוא בבחינת מקיף והוא ענין לבונה שבי״א סממני הקטורת4 כי עשרה סממנים הן מתלבשים בקליפות והי״א הוא בבחינת מקיף שהוא בעצם לבן כו׳. וזהו כאהלי קדר שיש להם אהל ומקיף. כך יש אצלי בחינת אוהל ומקיף מבחינת יחודא עילאה ששזפתני השמש כו׳ שמש ומגן כו׳ (ור״ל דאם יש בחינת מקיף המחיה אותם שהם משבירת הכלים כו׳ מכ״ש וכ״ו שנמשךמ מקיפים עליונים בקיום המצות מעשיות שהוא תיקון ובירור5 ק״נ ולהיות ובערת הרע כו׳ ועמ״ש לקמן סד״ה לסוסתי ברכבי פרעה6 דמיתיך ועיין בד״ה ויהי בשלח פרעה בענין לעושי רצונו על אחת כמה וכמה):

6כיריעות שלמה.1 מקיפים יותר עליונים כי יש2 בחינות במקיפים האחד שמתגלים עתה. והב׳ שאין באים לידי גילוי אלא לימות המשיח (ועמ״ש מזה בפ׳ שמות בביאור על פסוק הבאים ישרש כו׳)3 ואותן נק׳ יריעות שלמה ע״ש הפסוק או יחזיק במעוזי4 יעשה שלום לי פי׳ ענין שלום הוא התחברות ב׳ הפכיים דהיינו אורות עליונים שטבעם לעלות ולהסתלק למעלה יאירו למטה5 וב״פ שלום6 בפמליא של מעלה ושל מטה פמליא של מטה התחברות מל׳ דאצילות להיות עתיק לבריאה ופמליא של מעלה להיות המשכה והתחברות מבחינת א״ס דכולם בחכמה עשית7 שהחכמה נקרא עשייה גשמיות לפניו ית׳ להיות עתיק לאצילות (ועמ״ש מזה בד״ה צאינה וראינה8 במלך שלמה) וכל העוסק בתורה לשמה ע״י קריאה באותיות התורה ממשיך זאת. וזהו אשר יקראוהו באמת.9 באמת זו התורה כי חכמה נקרא אמת אורייתא מחכמה נפקת10 כו׳ ויקראוהו באמת פי׳ בתוך אמת יקראוהו וימשיכוהו כו׳ ונקרא יריעות שלמה בה׳ ה׳ עילאה ה׳ תתאה.

7והנה ענין שלום ושלמה עצמן היינו בבחינת התלבשותו בעולמות ועושה שלום ביניהם. אבל כיריעות שלמה היינו מקיפים עליונים ואין לעומתם בקליפות כלל כי אהלי קדר בחינת לבונה נגד בחינת מקיף דקדושה. אבל נגד יריעות שלמה אין לעומת זה כלל וזה יתגלה לע״לדוקא כו׳.

8וזהו שחורה אני בב׳ מיני שחרות הנ״ל ואעפ״כ ונאוה כנ״ל והנה כל זה מרומז ג״כ בפסוק מפני שיבה תקום1 כו׳. פי׳ שיבה היינו מ״ש ושער רישי׳ כעמר נקא2 שהשערות הם בבחינת לבנונית והן ההלכות רבות שבמ״ע והדרת פני זקן היינו מ״ש קווצותיו תלתלים3 שחורות כעורב וכמארז״ל דפי׳ זקן היינו שקנה חכמה.4 והן ההלכו׳ שנמשכו ונתפשטו במצות ל״ת כו׳. ויראת מאלקיך היינו דברי סופרים וז׳ מצות דרבנן וכמארז״ל חמורים דברי סופרים מדברי תורה אני הוי׳ דכולא חד:5