נר חנוכה מצוה להניחה כו׳ משמאל, כדי שתהא…

1נר חנוכה1 מצוה להניחה2 כו׳ משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין3 ונ״ח משמאל. וצ״ל הטעם שאין הנ״ח ג״כ מימין כמו המזוזה. אך יובן בהקדים ביאור4 מ״ש כל אשר חפץ5 ה׳ עשה. וכתיב בדבר ה׳ שמים נעשו.67

2ובע״מ נברא העולם1 שהיו מאמר ודבור. ולא נברא בחפץ ורצון בלבד. והענין כי הנה נודע שלכל הדברים יש חומר וצורה23 שהחומר הוא ענין הדבר ההוא בכללות דהיינו להיות שמים או ארץ או שמש וירח.4 והצורה הוא כל ציור וכל תמונה במראה ושטח שיש לכל דבר בדמותו בצלמו על איזה אופן נעשה כמו השמים והארץ הם כדורים5 ומן הארץ לרקיע כו׳6 והשמש והירח הם גלגלים מאירים כו׳.7 וכן עד״ז בכל דבר נברא.89

3והנה החומר נברא בדבר ה׳ ובע״מ שבמאמר יהי אור נתהווה בחי׳ האור מאין ליש. וכן במאמר יהי רקיע נתהווה הרקיע מאין ליש.1 אבל אופן צורת הרקיע בדמותו בצלמו הוא נעשה בחפץ2 ה׳ שלא בא לכלל גילוי3 בדבור או מאמר.456

4והנה מה שנברא החומר במאמר ודבור ולא נברא הכל בחפץ ה׳ ורצונו בלבד היא מפני1 שאז לא הי׳ גילוי מאין ליש רק שהיה העולם בטל במציאות ממש2 רק עיקר גילוי היש הוא ע״י דבר ה׳ כי הוא צוה ונבראו3 פי׳ צוה מלשון מצות המלך4 כי מלכותך מכ״ע אין מלך בלא עם5 שבחי׳ מלכות היא בחי׳ התנשאות והסתלקות שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי׳ שם בלבד.6

5וזהו יהללו את שם1 ה׳ כי הוא צוה ונבראו כמו עד״מ מלך ב״ו שמלכותו היא שמו לבד אשר נקרא על מדינתו אבל לא בבחי׳ התלבשות כח הפועל בנפעל2 ממש והתלבשות כח הפועל בנפעל הוא למטה בע׳ שרים שר של מים שר של כו׳3 שהם משמרי האופנים.4

6ויש גבוה מעל גבוה שמקבלים ג״כ דרך עילה ועלול עד המלאכים שהם שכלים נבדלים.1 שהם פני ארי׳ פני שור שבמרכבה. אבל החיות של פני שור פני ארי׳ הוא יש מאין ממש. דהיינו שהמשכת החיות אשר להם הוא בבחי׳ אין והארה בעלמא שהוא בחי׳ שם בלבד ומזה נעשה גילוי היש. אך תכלית בריאת יש מאין הוא כדי להיות היש בטל לאין ונגלה כבוד2 ה׳ למטה כמו למעלה.3

7וכמו שיהיה לע״ל כי עין בעין יראו1 כו׳ וזה תלוי בעבודתנו כל ימינו היום לעשותם. וכל ישראל יש להם חלק לעוה״ב. וצריך כ״א להמשיך בחלקו2 גילוי זה להיות בטול היש והוא מחמת ההתבוננות בגדולת א״ס ב״ה שאתה הוא קודם שנבה״ע ואתה הוא כו׳ בלי שום שינוי כי אני הוי׳ לא שניתי שאין העולם מעלים לפניו ית׳ וכחשיכה כאורה שאין ההעלם וההסתר אלא לעיני בשר שלנו. אבל קמיה כולא כלא חשיב ממש ומעלה ומטה שוין לפניו שנמצא למטה כמו למעלה ממש.

8וא״כ גם בחי׳ היש בטל אליו ית׳. וזהו כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלקים. ופי׳ מכל אלקים1 הם ק״ך צירופי אלקים המעלימים ומסתירים אור ה׳ וקדושתו לבלתי יתגלה אוא״ס ב״ה כמו שהוא שלא יתבטלו העולמות במציאות. אלא שיהא נראה העולם ליש ודבר נפרד. אבל אור הוי׳ הוא גדול על כולם ומושל על כולם להיות היש בטל. (וזהו כי אני ידעתי כי גדול2 כו׳. אני זו כנס״י. אבל העכו״ם אומרים עזב הוי׳ את הארץ.3 ופרעה אמר לא ידעתי את4 הוי׳ כו׳. ולכן נאמר ביתרו אחר שנתגייר5 עתה ידעתי כי גדול6 הוי׳ כו׳) והיינו לפי שכל אשר חפץ הוי׳ נמשך ועשה גם בשמים ובארץ שכולם יש להם ציור ותמונה מבחי׳ חפץ ורצון הוי׳ שלא בא לידי גילוי בדבור ומאמר שהוא הפועל הישות.

9וזהו ענין שיתף מדה״ר. שבכל מע״ב כתיב ויאמר אלקים ואח״כ שיתף מדה״ר דכתיב ביום עשות1 ה׳ אלקים כו׳. וזהו למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם2 שבחי׳ אלקות הוא בבחי׳ איה דהיינו בבחי׳ הסתלקות לפי שאומרים עזב הוי״ה את הארץ ואין העולם מתנהג אלא בבחי׳ אלקים שהוא שם הצמצום והסתלקות להיות העולם יש ודבר נפרד אבל באמת כל אשר חפץ הוי״ה עשה.

10ועל ענין זה מדבר כל המזמור שלמעלה מזה הים ראה וינוס כו׳. ההופכי הצור כו׳. שמספר בשבח מעלת שם הוי״ה המושל על שם אלקי׳ ומשנה הטבע מצור החלמיש שהוא מיסוד האש וממנו מוציא מים והיינו לפי ששם אלקים שהוא הצמצום ומעלים להיות בבחי׳ יש ע״פ הטבע המוטבע בכל דבר לפי מזגו ותכונתו הוא בטל לגבי שם הוי״ה המושל עליו שהוא ענין גילוי אוא״ס ב״ה שכשמו כן הוא. ולכן גם הים ראה וינוס כו׳:

11והנה כאשר יתבונן וישכיל כל זה האדם. אזי תכלה ותכסוף נפשו ליבטל אליו ית׳ עד שתחפץ להתפשט מתענוגי עוה״ז ולהפך לבו לגמרי ולדבקה בו וכמ״ש מי לי בשמים1 כו׳. ובזוהר אמרו מאן דלא טעים מרירו למיתקו2 ומהפך חשוכא לנהורא3 לית ליה חולקא הכא שצריך להפוך טעם מרירו למיתקא.

12ומרירו הן תאוות עוה״ז ותענוגים שמושפעים מהיכלות הקליפות. שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למעלה כנגדו שממנו בא תוצאת הדבר ההוא והשפעתו. וכל תענוגי עוה״ז אפי׳ דבר קל ואפי׳ המסלסל בשערו הנה החיות ההוא נמשך מהיכלות הטומאה.

13ולכן נענש יוסף בשבתו בבית האסורים י״ב שנה על שהיה מסלסל בשערו כדאיתא בגמרא1 ע״פ ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה מיד ותשא אשת אדוניו כו׳. וצריך להפוך לבו לטעום ממש למיתקא טעמו וראו2 כי טוב ה׳. אז תתענג על הוי״ה.3

14וזה הי׳ ענין הקרבנות שנהפך חלב מנפש בהמה ועולה ונכלל באש שלמעלה אשר תאכל על המזבח להיות אשה ריח ניחוח לה׳. וכמו״כ תהיה התפלה שהיא במקום הקרבנות1 להלהיב נפשו באש שלמעלה ולהתענג על הוי״ה.

15וענין אתהפכא חשוכא לנהורא. הוא שחשך הגשמי של עוה״ז מעשה שמים וארץ שנראים ליש ודבר גשמי יתהפך לנהורא להיות בו גילוי אוא״ס ב״ה להיות היש בטל אליו ית׳ ונגלה כבוד ה׳ למטה כמו למעלה.

16והיינו שע״י בחי׳ טעים מרירו למיתקא שהוא ממטה למעלה להפוך לבו ותאוות עוה״ז לדבקה בו ית׳ בתשוקה וצמאון כו׳ יאיר אור ה׳ מלמעלמ״ט במקום החשך של העוה״ז שלא יהיה העולם מעלים אור ה׳ וקדושתו וזהו ג״כ ענין נר מצוה ותורה אור נר מצוה היא בחי׳ העלא׳ מלמטלמ״ע ותורה אור היא בחי׳ ההמשכה מלמעלמ״ט וע״י בחי׳ נר מצוה בא אור התורה:

17וביאור הדבר. הנה צ״ל ענין אותיות מה ענינם.1 כי הנה האותיות נחלקות במבטא ע״י2 ה׳ מוצאות הפה. אחה״ע מהגרון כו׳. והנה אין המוצאות כלי המבטא דומים לכנור3 שהוא כלי הנגון שבנגן המנגן עליו מוציא קול שהקול ההוא בא מן תנועת הכנור שמוציא את הקול. משא״כ האותיות אינן באות מחמת תנועות כלי המבטא שהן ה׳ מוצאות הפה שהרי מאליהן ומעצמן יוצאות4 תנועות האותיות בלי שום הכנה וכוונה מכוונת באדם להניע הלשון לאותיות דטלנ״ת. או השפתים לאותיות בומ״ף. אלא אדרבה האותיות מניעות את הלשון לאותיות דטלנ״ת והשפתים לאותיות בומ״ף והאותיות מצד עצמן הן מושרשות בנפש עצמה.

18והנפש היא המוציאה אותן מההעלם אל הגילוי מתחלה באותיות המחשבה ואח״כ באותיות הדבור. וז״ש ויהי האדם לנפש חיה.1 ות״א לרוח ממללא2 שבחינת האותיות הן בבחי׳ חיה. כי יש באדם נפש רוח נשמה חיה. נפש הוא בחי׳ אותיות מחשבה ודבור.

19ורוח הוא הבל הלב שהוא קול כלול מאש רוח ומים כנודע ונשמה היא בחי׳ השגת השכל ונשמת שדי תבינם.1 וחיה היא בחי׳ חכמה דהיינו מקור החכמה שלמעלה מן ההשגה ושם הוא שרש האותיות אלא שקבען בפה2 ולא שבראן שם בפה כי בריאותם והתהוותם בשרשם הוא למעלה בבחינת חיה ומשם נמשכו ונתחלקו לכ״ב אותיות לדבר בם איש ואיש כלשונו.

20ובזה יובן ענין מארז״ל שמט״ט קושר1 קשרים לקונו מתפלותיהן של ישראל. כי הנה המלאכים מעלים התפלות לפי שדבור האדם הוא גשמי2 והמלאכים הם רוחני׳ שהדבור שלהם הוא כמו מחשבה שלנו וע״י המלאך המקבל התפלה מזדככת התפלה מגשמיות לרוחניות ע״י המלאך ההוא.

21והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו משכן מט״ט והוא קושר כתרים שלמעלה מן הראש ומוחין. וע״י זה ממשיך אותיות חדשות. כי הנה התפלה היא בקשת יה״ר1 שיתהווה בחינת רצון שכמו שכבר נמשך רצה״ע בחכמה. הנה החכמה מחייבת ע״פ התורה אין יסורים בלא עון2 שהעון גורם יסורים ח״ו אבל ע״י התפלה יה״ר נמשך רצה״ע שלמעלה מבחינת חכמה ושם הוא רחמים פשוטים ורבו פשעיך34 כו׳.

22וזהו שארז״ל כשישראל אומרים יהא שמו הגדול מבורך1 כו׳ הקב״ה מנענע בראשו. פי׳ שמנענע וממשיך בראשו הוא רצה״ע ב״ה כי אותו מבקשים יהא שמו הגדול מבורך שיהא ברוך ונמשך שמו הגדול שלמעלה מבחינת השתלשלות שהוא גדול ומהולל מאד.

23והמשכת רצה״ע הזה הוא ע״י העלאת אותיות התפלה לשרשן ומקורן כתר העליון ע״י מט״ט. והיינו לפי ששרש האותיות היא בכתר העליון למעלה מבחי׳ חכמה ומוחין אלא שראשית הגלוי היא בחכמה שא״א להשכיל ולהשיג כל דבר מושכל כ״א ע״י אותיות. אבל האותיות עצמן אינן בחי׳ שכל שא״א לשכל המושג להשיג ענין מהות האותיות בעצמותם אלא שהן לבוש השכל והלבוש הזה הוא מבחי׳ חיצוניות עליון שירד ונתפשט למטה להלביש את השכל. ומשם יורד עוד להיות אותיות מחשבה ודבור:

24והנה התורה נתלבשה באותיות ג״כ עד״ז שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי׳ התורה. דאורייתא מחכמה נפקת1 והאותיות שרשן למעלה בבחי׳ כתר.2 ואותיות מלשון אתא3 שהוא לשון המשכה. שהאותיות הן המשכות שבהן ועל ידן נמשך להיות התורה.4

25והענין כי הנה כתיב כאשר יאמר משל הקדמוני1 והוא התורה שהתורה נקראת בשם משל הקדמוני.2 וביאור הדבר ההוא כי הנה ענין המשל הוא להמשיל את הנמשל באופן שיובן מתוך המשל. והרי המשל הוא ענין אחר שאינו מהות הנמשל. אלא שהנמשל מובן מתוכו ע״י שדומה לו בצד מה.

26וז״ש וביד הנביאים אדמה.1 וחז״ל המשילו מראה הנבואה לאספקלריא2 שכמו שרואין באספקלריא הגם שנראית דמות הצורה בתמונתה ובצלמה ממש מ״מ אין זאת גוף הצורה עצמה ממש אלא דמותה ותמונתה. כך כל השגת הנביאים באלקותו ית׳ אין זה אלא בחי׳ דמות ודמיון.

27והיינו כמו בחי׳ משל שממנו מובן הנמשל. אבל באלקותו ית׳ ממש כתיב כי לא יראני1 כו׳ וכמשארז״ל.2 וז״ש בשלמה וידבר שלשת אלפים משל3 על כל דבר מד״ת כו׳ דהיינו שאמר על כל דבר מד״ת רוחניות הענין כמו מצות קרבנות מן הבהמה. ומקריבים חלב ודם ע״ג המזבח בכהן ובגדי כהונה והיה אומר ענין הקרבנות ברוחניות ומהו נקרא חלב ודם ברוחניות ומהו כהן ומהו בגדי כהונה.

28והנה גבוה מעל גבוה כמה מדרגות רוחניות זו למעלה מזו. והשיג שלמה בחכמתו שלשת אלפים משל. דהיינו שלשת אלפים מדרגות1 זו למעלה מזו. וכולם אינן רק2 בחינת משל לגבי בחינת אלקות ממש השורה ומתלבש בתורה.

29והנה שלמה לא השיג אלא שלשת אלפים משל. אבל באמת כך הוא עד רום המעלות לאין קץ שכולם אינן רק בחינת משל לקדמונו של עולם. דהיינו אור א״ס ב״ה ממש שלמעלה מעלה מבחי׳ וגדר השתלשלות לא בבחי׳ ממלא ולא בבחינת סובב רק שהתורה נמשכה משם ע״י בחינת אותיות והמשכות.

30וע״ז ארז״ל דוד הע״ה היה מחבר1 תורה של מעלה בהקב״ה. דהיינו שהמשיך אותיות התורה מאוא״ס ב״ה ממש. ועז״נ אשר יעשה אתם האדם2 כו׳. לעשות אותם. שעשיית התורה היא ע״י האדם. וכמארז״ל מעלה אני3 עליכם כאלו עשאוני. וזהו ותורה אור שהתורה מאירה אוא״ס ב״ה ממש. אך אין אור התורה עולה בשם אור אלא ע״י נר מצוה:

31והענין שהארת אור הנר הוא ע״י שיש אויר סביב האור.1 משא״כ בלא אויר יכבה ולא יאיר כלל. ולכן אין כופין כלי ע״ג הנר בשבת2 שלא יכבה שמחמת כפיית הכלי מונע האויר שסביב האור.

32והיינו כי האויר גורם להיות הארת אור הנר לפי שאויר הוא אותיות אור1 י׳ שהאויר הוא מקור האור.2 כי היו״ד שבהעלם אותיות אויר הוא העלם האור ובו ועל ידו נמשך ויוצא האור מההעלם אל הגילוי.

33והיינו כמו בחינת אותיות שלמעלה מהתורה ושם הוא שרש ומקור המצות שהן מושרשות ברצה״ע ב״ה שלמעלה מהחכמה בחי׳ דאורייתא מחכמה נפקת. ולכן בעשיית המצות שהן בבחינת העלאה מלמטה למעלה למקורן ושרשן בחי׳ אוי״ר אור י׳ גורם להאיר אור התורה1 כי כל המצות נק׳ בשם צדקה.2 כמ״ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת כו׳.3

34וצדקה לדלים ואביונים היא המשכה והשפעה להחיות רוח שפלים. וכך מעוררים למעלה בחי׳ המשכות להחיות רוח שפלים דקמיה כולא כלא חשיב והכל נק׳ שפלים ודלים אצלו ית׳. וההמשכות וההשפעות הן הן אור התורה. כי אור ושפע הכל א׳.

35וזהו שארז״ל כל האומר אין לי אלא תורה1 אפילו תורה אין לו רק צ״ל תורה וגמ״ח כי בלא גמ״ח זו צדקה אין אור התורה מאיר לו. וזהו אפי׳ תורה אין לו. פי׳ שאין התורה שייכה ומתייחסת אליו רק התורה היא בחי׳ אותיות הנ״ל. וזהו אמשיך רוח ואייתי רוח.2 פי׳ רוח היינו בחינת אוי״ר הנ״ל ומתחלה אמשיך מקור בחי׳ אותיות. ואח״כ אייתי וממשיך המשכת אור א״ס ב״ה בחכמה ראשית גילוי האותיות להיות התורה אור:

36ובזה יובן ענין מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל כי מזוזה היא בחי׳ העלאה ממטה למעלה כמו בחי׳ המצות. וענין המזוזה הוא שכותבין פ׳ שמע והיה אם שמוע שכתוב שם אחד ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך בחי׳ העלאה.

37וקובעין בפתח הבית להעלות הבית וכל אשר בו כל רכושו וקנינו בכל התיבות להיות בטלים לאהבת ה׳ בכל מאדך בכל ממונך.1 ולכן קובעין המזוזה בימין כי וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו שמקרבו אצלו כך נמשך ימין מקרבת להעלות אליו ית׳ כל הבא לקרב אליו ית׳.2 אבל נ״ח הוא המשכת אור התורה. כי היונים רצו להשכיחם תורתך ולכן הוא משמאל. כי מימינו אש דת3 למו שהתורה נמשלה לאש כנודע.4

38ובפרט שעיקר מצות נ״ח להאיר בחוץ ברה״ר ובחי׳ רבים היינו טורא דפרודא1 מבחי׳ ז׳ אומות שגם שם יאיר אור ה׳ וקדושתו שלא יהא העלם והסתר כמו שהיה בימי חשמונאי שרצו היונים להשכיחם תורתך. וכשגברה מלכות בית חשמונאי תקנו להמשיך אור התורה גם במקום הרבים טורי דפרודא:

39והנה שרש הז׳ אומות רישיה דעשו בעטפא דיצחק1 שהוא מבחי׳ גבורות שהן בחי׳ שמאל. אך הגורם להיות המשכת נר חנוכה בשמאל היינו בחי׳ המזוזה שבימין שהיא בחי׳ ההעלאה שע״י העלאה זו נעשה בחי׳ ההמשכה הנ״ל ונמשך גם במקום החשך בחינת טורי דפרודא. כי עיקר הדבר הוא להיות החשך דוקא מאיר דהיינו בחי׳ אתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו שארז״ל (סוטה מ״ט) עלמא אמאי קא מקיים23 אאיש״ר דאגדתא. כי אגדתא הוא בחי׳ תרגום שכל התלמוד הוא4 בל׳ תרגום. ותרגום הוא בחי׳ אחוריים דקדושה5 כנודע. וכשנמשך להיות שמיה רבא מברך ונמשך גם בבחי׳ תרגום שהוא בבחי׳ אחוריים אזי אתהפכא חשוכא לנהורא וזהו עיקר קיום העולם: