בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה כו׳ שכשנכנסו יונים להיכל וכו׳

1בכ״ה בכסליו1 יומי דחנוכה2 כו׳ שכשנכנסו יונים3 להיכל וכו׳. וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום לא מצאו4 אלא פך א׳ של שמן כו׳. לשנה אחרת קבעום ח׳ י״ט בהלל והודאה.5 להבין ענין הלל וענין הודאה. וגם להבין למה תקנו בנס זה להדליק נרות זכר למקדש שמצאו פך א׳ של שמן כו׳ ולא תקנו כן בשאר נסים.6 וגם מה ענין נרות להלל והודאה. אך הענין הוא דכתיב נר מצוה ותורה אור7 כו׳. ויובן בהקדים לבאר ענין המנורה שבבהמ״ק שארז״ל וכי לאורה הוא צריך8 כו׳.

2והנה כתיב ובהעלות אהרן1 את הנרות בין הערבים יקטירנה. ובבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה. שבלילה היה מדליק כל ז׳ הנרות2 ולמחר מדשנם ומטיבם ולא היה מדליק אלא נר המערבי שהוא נר ששי3 שממנו היה מתחיל ובו היה מסיים. והענין כי הנרות הם המדות4 לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳ והן ז׳ נרות כנגד ז׳ מדות.

3והנה בכל מדה ומדה יש זה לעומת זה בקליפה נגד הקדושה והן יונקות מן הקדושה1 כמו מאהבה שבקדושה נמשך בהשתלשלות המדרגות להיות תאוה גשמית. וכן מיראה שבקדושה יראה רעה וכעס וכה״ג.

4וצריך לבררם ולהפכם להתכלל בקדושה עליונה שתהיינה המדות כולן לה׳ בבחי׳ בטול לך ה׳1 הגדולה והגבורה כו׳. והבירור הוא בחכמה כי בחכמה אתברירו2 כו׳. והחכמה הוא בחי׳ אור להאיר את המדות ולזככן. ובלילה שהוא זמן החשך היה צריך להאיר את כל ז׳ הנרות דהיינו להמשיך אור החכמה בכל מדה ומדה בפ״ע משא״כ ביום היה די בהדלקת נר הו׳ שהוא עיקר ההשפעה וממילא היה נמשך אור החכמה בכל המדות.345

5והנה יש עולם שנה נפש1 וכשם שהיה אהרן ממשיך המשכת אור החכמה בעולם שהן ז׳ בחי׳ ומדות עליונות שבסדר והנהגת העולם כך היה ממשיך אור החכמה בנפש ישראל שהם יוצאי ירך יעקב שבעים נפש2 נגד בחי׳ ז׳ הנרות והם יוצאי ירך יעקב יו״ד עקב דהיינו בחי׳ יו״ד הוא בחי׳ חכמה הנמשכת ומשתלשלת בבחי׳ עקב וסוף המדרגות התחתונות.3

6וזהו וידו אוחזת בעקב עשו1 כי ידו אותיות יו״ד2 אוחזת את העקב של עשו לבלתי נתון לו תוקף התפשטות וממשלה רק להכניעו תחת הקדושה ולאכפי׳ לס״א. וזה היה ענין המשכת אהרן בהעלותו את הנרות להמשיך בחי׳ יו״ד של יעקב3 הוא אור החכמה לבחי׳ עקב כדי שתהיינה גם מדות הטבעיי׳ שבנפש הבהמית עולות ונכללות בקדושה.

7והנה כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וכן בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה. בהעלות והדר יקטירנה וכן בבקר וכמ״ש בסדר המערכה הטבת שתי נרות קודמת לקטורת.1 ולהבין ענין הקטרת2 שהיה אחר הדלקת והטבת שתי נרות הוא כי הנה ענין הנרות כבר מבואר למעלה שהוא ענין העלאת המדות שירדו ונשתלשלו בגשמיות הנה״ב שתהיינה עולות ונכללות בקדושה. אך הקטרת הוא ענין העלאת האותיות שהן במחדו״מ לבושי המדות שהן בחי׳ דומם.

8ואותיות דקדושה נק׳ חומת בת ציון1 חומה של אבנים שתי אבנים בונות שני בתים2 כו׳ כנודע. וכמ״ש במ״א ע״פ גדול3 ה׳ ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי נק׳ גדול כשהוא בעיר אלקינו כו׳.

9והנה אותיות של המחדו״מ שנפלו בגשמיות תחת ממשלת הקליפות וסט״א אין להם עלייה ע״י המשכת אור החכמה כי אין אור החכמה אלא במדות עצמן אהוי״ר כו׳ שהן בחי׳ רוחניות (עמ״ש ע״פ וייצר כו׳ בפ׳ בראשית) אבל גשמיות האותיות אין להם עלייה כ״א ע״י הקטורת שסממני הקטרת היו מדברים שאין בהם טעם כלל ואינם ממין מאכל כלל הרי הן בבחי׳ דומם1 ובהקטרתן נעשה בחי׳ ריח העולה למעלה שמשיב את הנפש אשה ריח ניחוח להוי״ה שע״י הריח נעשה ניחוח דהיינו ירידה להשתלשלות המשכת בחי׳ הוי״ה יו״ד חכמה כו׳:

10והנה כ״ז היה בבהמ״ק שהיו מקריבין קרבנות ועכשיו היא התפלה במקום הקרבנות. ולהבין ענין זה בתפלה. הנה בסדר המערכה היה דם התמיד קודם להטבת שתי נרות ונרות לקטרת וקטרת לאברים נמצא שדם התמיד קודם לנרות וקטרת ואברי התמיד אחר נרות וקטרת.1 ויובן ענין זה בעבודת ה׳ בתפלה. כי הנה עיקר העבודה בק״ש ותפלה הוא למסור נפשו בק״ש.

11והנה יש ב״פ מס״נ1 למסור נפשו באחד.2 ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך3 כו׳. ולהבין מהו ענין ב״פ מס״נ הללו הנה למס״נ באחד קאי על נה״א שהיא בבחי׳ ביטול ממש וכמ״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו.4 בחי׳ עמידה היא ביטול באוא״ס ב״ה ממש.

12ובחי׳ ובכל נפשך היינו שגם בחי׳ נה״ב1 הי׳ בבחי׳ אתכפייא ואתהפכא כו׳ שמס״נ זו אינה באחד אלא בבחי׳ ברוך שם כבוד מלכותו כו׳. והענין כי הנה נודע שבחי׳ ממלא כ״ע וסוכ״ע הכל נק׳ בחי׳ שמי בלבד.

13וכמאמר מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. ועדי עד פי׳ כל העליות שמעולם עד עולם בעילוי אחר עילוי עוה״ב וג״ע העליון וימות המשיח ותחה״מ וכמה רבוא רבבות עולמות והיכלות המבואר בזוהר.

14ובאמת יש הרבה יותר עד אין קץ וכמ״ש ולגדודיו אין מספר1 וגדודיו הן מלאכים שהן בחי׳ חיצוני׳ העולמות ומכ״ש נשמות שהן פנימי׳ עולמות אין זה אלא בבחי׳ שמו שם כבוד מלכותו. כמשל התפשטות המלך במדינה שרק שמו הולך בכל מדינות מלכותו ולא עצמותו ומהותו כך כביכול התפשטות החיות הנמשך מאור א״ס ב״ה להחיות כל הברואים ונפש כל חי אין התפשטות והמשכה זו רק בבחי׳ שם שהוא רק זיו והארה בבחי׳ התפשטות בלבד ונק׳ אא״ס אבל עצמות א״ס ב״ה ממש הוא רם ונשא כי אני ה׳ לא שניתי2 כתיב ואין ערוך אליו ית׳ אפי׳ כערך טפה מים אוקינוס כו׳.

15והנה הנשמה ונפש האלקי׳ מחמת שהיא בבחי׳ פנימי׳ העולמות היא בטלה ונכללת ביחוד עליון ב״ה לגבי אור א״ס ב״ה ממש מחמת ששורה ומאיר עליה אור א״ס ב״ה ומשכלת ומתבוננת ברוממותו ית׳ איך שאין להעריך אליו ואני ה׳ לא שניתי כו׳. אבל בהשתלשלות וירידת המדרגות עד סוף המדרגות תחתונות דנה״ב המלובשת בגוף הגשמי ממש. הנה הגשמי הוא מסך מבדיל ומפריד היחוד עליון מחמת שנראה לעיני בשר ליש ודבר נפרד ומ״מ ע״י ירידת הנשמה ונפש אלקי׳ שלא ירדה בשביל עצמה שהרי גם קודם ירידתה היתה בבחי׳ אשר עמדתי כו׳ אלא הירידה היא צורך עליי׳ נפש הבהמית היא להאיר לה הארה מיחוד עליון ב״ה שתוכל גם היא לעלות וליכלל באא״ס ב״ה.

16והארה והמשכה זו היא מבחי׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו ע״י התבוננות שכל מה שנראה ליש ונפרד אין זה אלא בחי׳ זיו ושם כבוד מלכותו. ואי לזאת יהיה היש בטל כמו זיו השמש בשמש כו׳ וכמ״ש במ״א.

17והנה בעליית נה״ב1 להתכלל באור א״ס ב״ה גדול מאד ורב כחה שהיא בחי׳ בע״ת דמשכין בחילא יתיר.2 כי נה״ב נלקחה מחיות הקודש שבמרכבה.3 והחיות נושאות את הכסא4 ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

18וברעש גדול מתנשאים. וזה היה ענין דם התמיד צפונה לפני1 הוי״ה שהקרבנות היו בנפש הבהמה להעלותה לשרשה שנלקחה מבחי׳ פני שור שבמרכבה. והתמיד היה מקדשי קדשים ששחיטתן בצפון2 בחי׳ גבורה שמהשמאל בחי׳ רעש גדול.3 וגם צפונה צפון ה׳ דהיינו בחי׳ ה׳ אחרונה של שם הוי״ה שהוא בחי׳ העלם וצמצום א״ס ב״ה שמחמת זה היה הרעש. וזהו צפונה לפני הוי״ה. שמבחי׳ צפונה שהוא בחי׳ רעש גדול מתנשאים ונושאים את הכסא דמות כמראה אדם למעלה מבחי׳ אדם לפי ששרשם מעולם התהו לפני מלך מלך לבני ישראל.4

19והנה הוי״ה יו״ד חכמה כו׳ בחי׳ אדם. משא״כ ברעש גדול מתנשאים למעלה מבחי׳ אדם. וזהו לפני הוי״ה מקור בחי׳ הוי״ה שמשם נמשך להיות התהוות בחי׳ הוי״ה. והנה כמו שדם התמיד היו מקריבים מנפש הבהמה ממש כך התפלה במקום הקרבנות היא בעליות והתכללות נפש הבהמית שבאדם שהיא ג״כ ברעש גדול בחי׳ רשפי אש והתלהבות בתשוקה וצמאון כו׳.

20וזהו אדם ובהמה תושיע1 הוי״ה בחי׳ בהמה שבאדם תושיע להיות בה ג״כ המשכת בחי׳ הוי״ה. וצמאון זה ותשוקה זאת היא בחי׳ בכל לבבך. שבלב יש ב׳ חללים2 חלל הימני מלא אויר ורוח. וחלל השמאלי מלא דם שהדם הוא הנפש רביעית דם שהנפש תלוי בו משכנו בלב ששם יסוד האש והחום הטבעי. כנודע שכנפי הריאה3 מנשבי׳ על הלב לקררו מחמימות ושם הוא משכן התשוקה וצמאון האלקי להעלות ולהתכלל באוא״ס ב״ה:

21והנה אחרי בחי׳ ההעלאה והתכללות זו רוח אייתי רוח1 ואמשיך רוח להמשיך אוא״ס ב״ה למטה כמים הפנים. כשם שמבטל א״ע מיש לאין כך נמשך מלמעלה מאין ליש שתהא השראת אוא״ס ב״ה ממש למטה כמו למעלה.

22ובכל נפשך בכל כחות הנפש מחדו״מ. וגם כל נפש כלולה מנר״נ. ועיקר הנפש היא המשכלת1 כ״ח לפום שעורא דיליה. יש מארי מקרא. ויש מארי משנה ותלמוד. וזהו ענין הדלקת הנרות. אלא שבין הערבים מדליק כל ז׳ הנרות ובבקר בשעת הטבת שתי נרות היה מדליק נר הששי אחר הטבתו ואח״כ מדליק נר הז׳.

23והוא כענין ותורה אור להיות מאיר אור התורה בכל נפשך נפש השכלי׳. ומזה בא לבחי׳ ובכל מאדך בכל ממונך1 היא בחי׳ הצדקה שהיא סתם מצוה מעשיית. כנודע שהמצות שהן בעשייה גשמי׳ הן בבחי׳ קטרת הנעשה מסממנים שאין בהם טעם ואינם ממין מאכל.

24ומהם נעשה בחי׳ ריח העולה למעלה לחזק את המוח ולהשיב את הנפש שראשית גילוי כלליות הנפש הוא במוחין שבראש ופעולות הריח היא שלא תהיה הנפש בבחי׳ הסתלקות מן המוחין רק שתשוב ותתגלה מהעלם אל הגילוי.

25וכך הוא ענין המצות. וכללותן היא מצות הצדקה.1 שעליה נאמר וצדקה תרומם גוי.2 שמתרוממת ועולה למעלה מעלה. וכתיב וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. שריון הוא מקשקשים רבים. וכך הנה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת3 לחשבון גדול. להיות בחי׳ שריון שהוא מגן לכל החוסים בו. וכך הצדקה נעשה בחי׳ מגן ומחסה שלא יהיה יניקת הקליפה וסט״א. ונעשה בחי׳ כובע ישועה בראשו:

26וביאור ענין זה הנה כתיב עטרת תפארת1 שיבה2 בדרך צדקה תמצא. שמבחי׳ צדקה3 נעשה בחי׳ עטרת תפארת שיבה היא בחי׳ הדרת פנים יאר ה׳ פניו כו׳ בחי׳ פנימיות היא בחי׳ תעלומות לב ופנימית הלב שמתאחדת עם המוח בבחי׳ תרין ריעין דלא מתפרשין. כי חיצוניות הלב אינה מתאחדת עם המוח שהמוח ברשותו להשכיל ולהתבונן בגדולת א״ס ב״ה.4

27ואעפ״כ חיצוניות הלב אינה ברשותו אבל פנימי׳ הלב היא מתאחדת ממש עם המוח. ומחמת הצדקה נעשה בחי׳ ריח המשיב את הנפש ומאיר גילוי המוח להתאחד בפנימית הלב.1 וזהו שמן וקטורת ישמח לב.2 זה הקב״ה דכתיב צור לבבי.3 דכמו שהלב ממשיך חיות לכל האיברים. כך הנה כתיב ואתה מחיה את כלם.4

28ושמחת הלב היינו בחי׳ גילוי פנימיות דהיינו בחי׳ פנימית אור א״ס ב״ה אין ערוך אליו כו׳. וע״י הצדקה שהוא בחי׳ בטול היש לאין שנותן חיי נפשו מיגיעו. נמשך מלמעלה המשכה ליש מאין ממש הוא בחי׳ פנימית אור א״ס ב״ה ממש.1

29וזו היא בחי׳ עושים רצונו של מקום. כי הנה רצון הוא בבחי׳ שינוי. ואני הוי״ה לא שניתי כתיב. אלא ישראל עושים רצונו ש״מ להיות התפשטות רצונו ית׳ בבחי׳ מקום שהן הן המצות שהן רצונו ית׳ המלובשות בעשי׳ גשמית בבחי׳ מקום וזמן.

30ותרי״ג מצות דאורייתא וז׳ דרבנן הם תר״ך עמודי אור.1 כמו עמוד המחבר מעלה ומטה להיות אוא״ס שבבחינת פנימית שלמעלה מעלה מגדר עלמין שורה ומתלבש בבחי׳ רצון בתרי״ג מצות דאורייתא וז׳ דרבנן המלובשות בגשמיות.

31ולכך נק׳ מעשה הצדקה כובע ישועה. כי ישועה מלשון וישע1 ה׳ אל הבל2 כו׳. שפונה אל תפלתו דהיינו שגורם להיות הקב״ה פונה בעצמו ובכבודו להמשיך גילוי עצמותו ומהותו ממש. וגילוי זה מתחלק לש״ע נהורין3 והוא מקור התפארת שיבה בחי׳ הדרת פנים כדכתיב גבי כהנים ומגבעות תעשה להם4 לכבוד ולתפארת שהמגבעות שהם בחי׳ הכובע ישועה נמשך להיות בחי׳ תפארת שיבה5 והדרת פנים.

32וזהו עטרת תפארת שיבה וכ״ז בדרך צדקה תמצא כי מבחי׳ צדקה נעשה בחינת כובע ישועה להמשיך בחינת הדרת פנים יאר ה׳ פניו בחינת פנימיות כנ״ל. ואחר כך בחינת איברים. שבקרבנות היו שני דברים דם וחלב.1

33והדם קודם לנרות. וקטורת היא בחינת בכל לבבך והאיברים שהן החלב היה אחר הנרות והקטרת. והענין כי החלב הוא בחי׳ התענוג כמו שאנו רואים שמי שהוא בעל תענוג יש לו רבוי חלב. והיינו להיות כל חלב1 להוי״ה שיתענג על ה׳ בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ולא יהיה לו תענוג אחר כלל ועי״ז והיו הדברים האלה2 אשר אנכי מצוך כו׳. ואנכי ממש מצוך כו׳ שעי״ז יהיה בעיניו מתיקות התורה כו׳:

34ומעתה נבא לבאר ענין חנוכה מה שמברכין להדליק נר חנוכה. ומה ענין חנוכת המזבח וחנוכת הבית.1 הנה כתיב חנוך לנער2 ע״פ דרכו. שהוא כשרוצים ללמדו. והרי הוא רחוק מזה צריך לחנכו.

35והחינוך הוא במתנות רבות שנותנים לו.1 אך הנה כתיב נער הייתי שרו2 ש״ע אמרו שהחיות המתפשט בכל העולמות לכל חד לפום שיעורא דיליה הוא בבחי׳ נער. וכמ״ש והוא נער את בני בלהה3 כו׳. שם הקטנה רחל.4 ה׳ קטנה בחי׳ מל׳ ה׳ אחרונה של שם הוי״ה להיות ומלכותו בכל משלה. להוות הנבראים מאין ליש הוא בבחי׳ קטנה לפי שהיא בבחי׳ גבולים ומצרים.

36ולגבי א״ס ב״ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו׳ נק׳ כל כללות החיות בשם קטנות שאין ערוך אליו ית׳. ולכן כתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא.1 כי יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה2 ומאחר שיש קצה בראש וקצה בסוף הרי יש לו בחי׳ גבול3 וה״ז בבחי׳ קטן לגבי א״ס ב״ה.4

37וכדי להמשיך אוא״ס ב״ה ממש בקרבנות דם התמיד ונרות וקטרת ואברים היה המזבח קטן מהכיל ולכן התנדבו הנשיאים לחנוכת המזבח רבוי מתנות לחנך את המזבח והיה מתנתם מרובה מזה שהקריבו עליו בכ״י את הכבש אחד כו׳ שהקריבו משל צבור של כל ישראל.

38והנשיאים לפי שהיו במעלה יותר משאר כללות ישראל נתנו לחנוכת המזבח מתנה מרובה קערות כסף ופרים וכבשים ועתודים כדי שיהיה כח בקרבנות של ישראל להמשיך אור דבר יום ביומו בקרבנות של כל יום ויום. וכך היה ענין הנרות דחנוכה בימי חשמונאי שהיונים לא בקשו לשלוח ידם1 רק להשכיחם תורתך2 ולהעבירם כו׳ וכמארז״ל (בב״ר פ׳ ט״ז ופ׳ מ״ד) שאמרו כתבו לכם על קרן השור3 כו׳. ופי׳ לפי שכל העובדי כוכבים יש להם נה״ב מפני שור אלא שהם מקבלים מבחי׳ הפסולת והשמרי׳ בחי׳ קרנים וטלפים שמרים ופסולת שאין עולים ונכללי׳ בקדוש׳ פני שור שבמרכב׳ שנושאות את הכסא ודמות אדם שעליו מלמעלה שכח זה רק בהנפש אלקית שהוא מבחי׳ אדם שעל הכסא.

39והנה״ב היא מבחי׳ אדם שבחיות שבמרכבה ודמות אחד לארבעתן. ודמות פניהם פני אדם. ולכן יש להם כח להמשיך אור א״ס ב״ה ממש. והיונים נתקנאו בישראל ורצו שגם ישראל יכתבו על קרן השור שיקבלו מבחי׳ קרנים וטלפים כנ״ל שלא ליכלל בקדושת אדם העליון. וזהו שאין לכם חלק1 כו׳. והישראל היו חלשים ומעטים בזמן ההוא ואעפ״כ מסרו נפשם על קדוש השם2 ובכח מס״נ הי׳ להם כח להמשיך אור התורה מחדש והמשכ׳ זו היא בבחי׳ חנוכה בחי׳ מתנה מרובה המשכת כובע ישועה להיות עטרת תפארת שיבה כו׳:

40וזהו ענין הלל והודאה כי הלל הוא ל׳ שבח וגם לשון בהילו נרו12 כו׳. הארה בבחי׳ גילוי וזה נמשך מזה כי מחמת השבח שמשבחים את האדם3 במעלות ומדות שיש בו מעוררים את המעלות ומדות שבו לצאת מהעלם לגילוי.

41וזהו הללויה שיצא שם י״ה מהעלם לגילוי להיות בחי׳ יו״ד חכמה כו׳ מלמעלה מן החכמה כי חכמה כ״ח מ״ה בגימטריא אדם1 והמשכת בחי׳ אדם שעל הכסא הוא מבחי׳ שלמעלה מעלה מבחי׳ אדם הוא בחי׳ אור א״ס ב״ה ממש ועי״ז נעשה בחי׳ שם י״ה תרין ריעין דלא מתפרשין2 ואח״כ הללו את שם ה׳ להיות המשכת חכמה במדות שתהיינה גם המדות בבחי׳ בטול לך ה׳ הגדולה כו׳. אך כ״ז ההילול והשבח להמשיך מההעלם לגילוי הוא ע״י עבדי ה׳ שהם בבחי׳ עבדים שמקבלים עליהם עומ״ש בבחי׳ שום תשים כו׳ וכמ״ש במ״א שבחי׳ הלל והשבח הזה והמשכה זו היא בחי׳ מאה ברכות שחייב אדם לברך3 בכל יום שהוא בחי׳ הברכה והמשכה מהעלם אל הגילוי.

42וזהו יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. מעתה מהתחל׳ הזמן שהוא בבחי׳ מלכותו ית׳ שאז שייך ל׳ זמן מלך מלך כו׳ כמ״ש במ״א1 ועד עולם היינו שיומשך ויתפשט עד סוף כל המדרגות שיהי׳ גילוי אלקות כו׳.

43וכ״ז בחי׳ הלל והללויה להמשיך מההעלם אל הגילוי. אבל בחי׳ הודאה הוא בחי׳ שוב שצ״ל רצוא ושוב ולמעלה נק׳ מטי ולא מטי שבאמת אין אא״ס ב״ה בגילוי ממש בזה״ז כ״א לע״ל ונגלה כבוד הוי״ה1 כי עין בעין2 כו׳ משא״כ עכשיו אין הגילוי רק בבחי׳ קול דודי דופק אני ישנה ולבי ער כו׳ ומשחרב בהמ״ק אין להקב״ה בעולמו אלא ד״א של הלכה3 כו׳ ונמשך מזה בחי׳ הודאה ובטול לאור א״ס ב״ה הנמשך בתורתו ועבודתו. ודברי אשר שמתי בפיך.4 ואשים דברי בפיך.5 אני המשנה המדברת בפיך6 כו׳: