כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי תלך כו׳…

1כה אמר12 ה׳ צבאות אם בדרכי תלך כו׳ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. להבין מהו ענין מהלכים3 בין העומדים. הנה נודע שהמלאכים נק׳ עומדים כמ״ש שרפים עומדים.4 וגם הנשמות קודם בואם לעוה״ז נק׳ ג״כ עומדים5 כמ״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו.6 רק אחרי ירידת הנשמות לעוה״ז בהתלבשותן בגוף ונפש הבהמית נק׳ מהלכים.

2והטעם שהמלאכים ונשמות נק׳ עומדים כי שרש התהוותם הוא מבחי׳ אותיות והמלאכים הם מאותיות הדבור1 כמ״ש וברוח פיו כל צבאם.2 וישראל עלו במחשבה3 הם מאותיות המחשבה והאותיות הם בחי׳ דומם כמ״ש בס״י שתי אבנים בונות4 כו׳ לפי שהן בטילות לגבי השכל המנהיגן כי האותיות הן לפי השכל כו׳ ולכך נק׳ עומדים כבחי׳ דומם שאין להם בחי׳ הילוך.

3ומ״ש ובשתים יעופף1 הרי שמצינו להם בחי׳ הילוך הוא ע״י אתעדל״ת2 כשישראל אומרים קדושה למטה גם המלאכים אומרים קדוש למעלה ואזי נאמר ובשתים יעופף וקרא זה אל זה כו׳. אך להבין ביאור הדבר איך הוא אתעדל״ע ע״י אתעדל״ת הנה נודע שיש ב׳ בחי׳ ממכ״ע וסוכ״ע. פי׳ ממכ״ע היינו לפי סדר המדרגות בהשתלשלות וירידות המדרגות מעילה לעילה כו׳ ומהוה ומחיה לכאו״א לפי מזגו ותכונתו בבחי׳ השתלשלות ממש והשפעת והמשכת חיות זה הוא מבחי׳ מלכותו ית׳ מלכותך מכ״ע3 וכבוד הדר מלכותו.4 פי׳ הדר הוא תפארת גדולתו ית׳ ברבוא רבבות עולמות אלף אלפין ישמשונה5 כו׳ ולגדודיו אין מספר6 שכל זה יקר תפארת גדולתו ית׳ ואין זה אלא מבחי׳ מלכותו ית׳ וכל המלאכים זמירות יאמרו רק למלך אל חי וקים כי הוא לבדו פי׳ בבחי׳ עצמותו ית׳ מרום וקדוש כו׳.

4וע״ז אומרים ג״פ קדוש להיות המשכת קדושה עליונה מאא״ס ב״ה1 הסוכ״ע עד שיהיה הוי״ה צבאות ולהיות מכה״כ. ופי׳ כבודו התלבשותו וגם כבוד בגימ׳ ל״ב הם ל״ב נ״ח שבחי׳ התלבשות אא״ס ב״ה היא בחכמה וכמ״ש (תהלים קד) מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית2 וכתיב מלאה הארץ קניניך. קניניך הם בחי׳ קנה חכמה קנה בינה והן הן מלא כל הארץ שהוא ענין התלבשות אא״ס ב״ה בבחי׳ ממכ״ע ונק׳ יחוד קוב״ה ושכינתיה:3

5והנה נודע כי תכלית ירידת הנשמה לעוה״ז לא ירדה בשביל עצמה כי הנשמה א״צ תיקון לעצמה1 אלא עיקר ירידתה להתלבש בנה״ב כדי להיות בחי׳ אתכפייא ואתהפכא בנה״ב עד שלא יהיה לה כ״א רצון א׳ לאביה שבשמים וכמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי2 בארץ.

6והיינו ע״י נפש האלקית המתלבשת בה המשכלת ומתבוננת בה׳ אחד בק״ש שמע ישראל שמע ל׳ הבנה1 איך הוא ית׳ אחד בשמים וארץ. והח׳ והד׳ שהם ז׳ רקיעים והארץ וד׳ רוחות העולם כולם בטלים לבחי׳ האל״ף הוא יחודו ית׳ כי הוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם כי אני ה׳ לא שניתי2.

7וברוך שאמר והיה העולם באמירה אחת. רק בשכמל״ו שבחי׳ מלכותו ית׳ הוא שמחיה ומהוה את כל העולמות מאין ליש להיות נראה ונגלה לעיני בשר ליש ודבר בפ״ע כו׳. ועי״ז ואהבת בכל לבבך בשני יצריך. אך קודם ק״ש תקנו חכמים1 שתים לפניה לקיום הק״ש ומתחילין תחלה לספר מענין המלאכים איך שהם מקדישים ומעריצים כו׳ והאופנים ברעש גדול כו׳. כי הנה להיות קיום ואהבת בשני יצריך שגם היצה״ר ישוב לאתכפיא ולאתהפכא הוא ע״י מלחמה גדולה וכמ״ש ולאום מלאום יאמץ2 וכתיב ויאבק איש עמו34 עד עלות השחר שעד עלות השחר לע״ל כל ימי משך זמן הגלות הכל היא בבחי׳ מלחמה.

8וכתיב ורב יעבד צעיר בחי׳ רב הוא בחי׳ לפני מלך מלך כו׳. אלא שירדה ונפלה בשבה״כ כנודע. וירידה זו מאיגרא רמא כו׳ היא צורך עליי׳ ע״י ישראל בנפשות אלקיות שבהם למשול ולשלוט על רוח הנה״ב עד שתשוב להיות בבחי׳ אתכפיא ואתהפכא כו׳ ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן.1

9ולכך א״א להכניע ולכבוש את רוח הנה״ב תחת ממשלת הנה״א1 כ״א ע״י שרשה של הנה״ב שמקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש הוא מחיות הקדש שבמרכבה פני ארי׳ פני שור כו׳. ולכך צריך להזכיר לפניה תחלה איך שהמלאכים וחיות הקדש מקדישים וממליכים כו׳. ומזה יבא לקיום הק״ש2 להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך. והנה בק״ש ממשיכים לה בחי׳ בטול ממש בה׳ אחד במס״נ ממש באור א״ס ב״ה הסוכ״ע עד שתתפשט לצאת מנרתקה כו׳:

10והענין כמ״ש סוס ורוכבו רמה בים.1 שהסוס בטל לגבי רוכבו שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו.

11וכך בחי׳ נה״ב מצד עצמה היא מקושרת למטה אבל כשרוכב עליה הנה״א המתלבשת בה הנה זאת תהיה העלאת הנפש הבהמית ביתר שאת וביתר עז במס״נ ממש. והיינו לפי ששרשה ממקום עליון יותר מלפני מלך מלך כו׳ ורב יעבד כו׳. ואזי גדול ורב כחה עד שבתפלת י״ח היא הממשכת ומשפעת המשכת בטול אא״ס ב״ה במלאכים עד שהם אומרים קדוש כשישראל אומרים למטה. וזהו ענין באתעדל״ת אתעדל״ע שממטה למעלה להיות בטול באא״ס ב״ה ממטה למעלה:

12והנה כך הוא בענין המשכת אא״ס ב״ה מלמעלה למטה הוא ע״י ישראל בעסק התורה שהיא חכמתו ורצונו ית׳ בתרי״ג מצות דאורייתא וז׳ דרבנן שהם תר״ך בגימ׳ כת״ר1 שהן הם בחי׳ כתר עליון בחי׳ כותרת ומקיף שלמעלה מעלה מבחי׳ סדר ההשתלשלו׳ ומשם ממשיכים ישראל הארת אא״ס ב״ה הסוכ״ע.

13וזהו שאחר ואהבת בכל לבבך ממטה למעלה אומרים והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו׳ המשכת הדברים האלה מבחי׳ אנכי ממש מלמעלה למטה כו׳ שלא יסתיר ולא יעלים כו׳. והמלאכים מקבלים מהם המשכת התורה הנמשכת בג״ע כמ״ש היושבת בגנים1 כו׳ וגם בעסק התורה בעוה״ז ארז״ל על יש מהחכמים הגדולים שנתקבצו מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה2 כו׳.

14ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל היא בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה.1 וזהו ונתתי לך מהלכים ב׳ מיני הילוך2 ממטה למעלה וממעלה למטה. בין העומדים. פי׳ בפנימיות העומדים.3 הם המלאכים להיות השפעת בחי׳ הילוך בבחינת פנימית המלאכים בין ממטה למעלה ובין מלמעלה למטה:456

15אך הנה כ״ז אם בדרכי תלך כו׳. והענין הוא כי הנה הכח הזה הניתן לישראל להיות בהם ועל ידם העלאה והמשכה זו הוא לפי שהם בני יעקב הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה.

16ועל ידי התומ״צ שהן תר״ך עמודי אור כעמוד המחבר מעלה ומטה כו׳. וזהו אם בדרכי תלך. דרך הוא המחבר מעיר לעיר כו׳. וכל התורה והמצות נק׳ דרך1 שבהם ועל ידם ע״י כולם דוקא עוברת ההשפעה.

17וכנודע שהטפה יורדת דרך כל האיברים כו׳. ועז״נ כל ארחות1 ה׳ חסד ואמת. שאין הילוך ההשפעה אלא בבחי׳ חסד דוקא. ובבחי׳ אמת דוקא. אך א״א להיות מלמעלה למטה כ״א שיהי׳ תחלה ממטלמ״ע כל האומר אין לי אלא תורה2 כו׳.

18ועוד זאת וגם אתה תדין את ביתי.1 תדין דינא דמלכותא דינא2 כי בדברים לא יוסר עבד3 היא הנה״ב. וצריך להכותה בשבט4 לעולם ירגיז5 כו׳. והיא בחי׳ זיעתן של חיות.6 כענין זיעה שבאדם שהיא שמחמת פחדו נעשה תגבורת האש על המים שבו.

19ודוחה האש את המים לחוץ בבחינת זיעה. כך הנה כתיב ונהר די נור כו׳. שהוא מזיעתן של חיות1 שהם בבריא׳ ומשם יורד ליצירה ועשיה ונעשה נהר די נור על ראש רשעים יחול2 דהיינו הזיעה שהיא בחי׳ המים שדוחה בחי׳ האש שלהם שזעים וחלים מאימת כסא. ומגודל הפחד3 יוצא׳ מהם בחינת הזיעה שהיא בחינת המים. שהיא בחינת השפעה והמשכה כמים. ומזה נעשה נהר די נור כו׳. וכענין כעס על ההפוך הנמשך מחמת המשכת האהבה כו׳:

20ותדין את ביתי היא בחי׳ נה״א כי היכל1 ה׳ המה. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר2 כו׳. וגם אתה הוא יהושע הכהן הגדול הוא שושבינא דמטרוניתא3 בהעלותך את הנרות כו׳. כהנא רבא חסד עלאה ואעפ״כ תדין בבחי׳ גבורות ועי״ז תשמור את חצרי. חצרי הוא בחי׳ נה״ב. כי ההפרש שבין בית לחצר הוא שבית מקורה בגג שהוא ענין פריסת אהל ומקיף מבחי׳ סוכ״ע. משא״כ חצר אינה מקורה כו׳. וצריך שמירה.

21והנה אחר כ״ז ונתתי לך מהלכים ב׳ בחי׳ הילוך כו׳. והוא לע״ל כי כהיום נק׳ בחי׳ רצוא ושוב. רצוא ממטה למעלה. ושוב מלמעלה למטה. אבל לע״ל כשיתגלה1 בחי׳ סוכ״ע כחשכה כאורה. ואין בו מעומ״ט יהי׳ הכל בחי׳ הליכה. שיהי׳ גם השוב בחי׳ הליכה כמו הרצוא כו׳.2 רק שמקודם צ״ל בחי׳ תדין כנ״ל. וזהו ענין הנס שהי׳ בחנוכה (וכן בפורים) שהי׳ תחלה מלחמה ואח״כ הנס ביום מנוחה:3