כי אתה נרי ה׳ והוי״ה יגיה חשכי

מראי מקומות

1. 1
   כי אתה נרי · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי (?) בסה״מ תקס״ח ע׳ תרמג. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. המאמר עם הגהות בבוך 1135 בגוכתי״ק הצ״צ רשום ”שבת חנוכה תקס״ח” (וכנראה שכת״י זה הגי׳ הצ״צ וממנו נדפס בתו״א, בגוכתי״ק נמצאים כמה הגהות בפנים שלא נדפסו בתו״א, וכמה הגהות בגוכתי״ק על צדי העמודים שנדפסו כאן). ראה גם ד״ה יונתי תר״מ סעי׳ ד. וראה פלח הרמון שמות ע׳ דש.
2. 2
   כי אתה נרי ה׳ · II Samuel 22:29
3. 3
   נר ה׳ נשמת אדם · Proverbs 20:27
4. 4
   שכל הארבעה אותיות דשם הוי׳ מרומזות בנר · באוה״ת שיט, ב מציין לפע״ח שער השבת ספ״ד. ובמשנת חסידים מסכת תוספת שבת פ״ג, ע״ש.

מראי מקומות

1. 1
   דברים — נהורא אוכמא · Tikkunei Zohar, Tikkun 6

מראי מקומות

1. 1
   וכי לאורה הוא צריך · Shabbat 22b:2

מראי מקומות

1. 1
   כי זלעו״ז עשה · Ecclesiastes 7:14
2. 2
   אשר שלט האדם באדם · Ecclesiastes 8:9

מראי מקומות

1. 1
   ולאם מלאם יאמץ · Genesis 25:23

מראי מקומות

1. 1
   הנה כתיב ארוממך · קטע מכאן מובא באוה״ת יתרו ע׳תשנא. פ׳ ואתחנן ע׳ עא. יהל אור ע׳ תעה. סה״מ תרל״ג כרך א ע׳ עא. וראה סידור עם דא״ח מו, סע״ב ואילך. ובארוכה בפירוש המלות לכ״ק אדה״א קח, ג ואילך. אוה״ת פ׳ תרומה ע׳ א׳שפא. בלקו״ת ראה כט, ד. שמע״צ פט, ד. מציין לכאן. לקמן קיד, א מפרש באופן אחר ע״ש שמציין לכאן.
2. 2
   ארוממך אלקי המלך · Psalms 145:1
3. 3
   ויש בזה ב׳ פירושים · ראה גם סידור עם דא״ח מו, ב ואילך. פיה״מ לאדה״א קח, ג ואילך. אוה״ת בראשית כרך ז תתשצט, א. סה״מ תר״ס ע׳ סד.

מראי מקומות

1. 1
   פי׳ אלקי מלשון אלי הארץ · II Kings 24:15
2. 2
   שהוא ל׳ כח · ”שהוא כח אור אלקי המהווה כל הנמצאים כו׳ מאין ליש וכמ״ש לאלקי האלקים שהוא בחי׳ כח ומקור לכל הכוחות האלקים שהן הן המלאכים שנק׳ בני אלקים כנודע” — סה״מ תקס״ח ח״ב ע׳ תרמד.

מראי מקומות

1. 1
   מלכותך מכ״ע · Psalms 145:13
2. 2
   שו״ה ולא ממהות — מלכותו כו׳ · בבוך 1135 גוכתי״ק הצ״צ (רק חלק מהמאמר והשאר חסר) ובבוך 1223 ניתוסף הגה״ה משנת תקצ״ה: ”והנה מה שנק׳ אלקי שהוא מלשון אילי הארץ וגם לשון אלקים כפשוטו, הענין הוא כי הנה פי׳ כח ואור וחיות הנז׳ תמיד בס׳ הקבלה, ולכאורה הוכפל לשון ללא צורך, אמנם באמת אינו כן, והענין כי הנה ענין הכח הוא ענין גילוי ההעלם הוא כמשל הכח שביד האדם לזרוק את האבן שהאבן הוא דומם וטבעו ליפול למטה וע״י כח הזורק נישא באויר היפוך טבעו האבן, והנה הכח הזה שיש ביד האדם לזרוק האבן, והנה הכח הזה כשלא זרקו עדיין הרי הי׳ הכח הזה בהעלם רק אחר שיצא אל הגילוי לזרוק האבן ממש אז נראה לעין כל שהכח מתגלה שהרי נושאו את האבן ביד זריקתו באויר נגד טבעו האבן ישאר, וגילוי זה של הכח שביד מן העלם אל הגילוי ברצון האדם תליא ואם יומשך בהעלם וגם איך וכמה יהי׳ הגילוי הכח, ועד״ז נק׳ בשמים ממעל כו׳, ע״כ שבח מעשי ידך שנמשל האור והחיות האלקים הנמשך ממנו ית׳ בכללות העולם בש׳ מעשי ידיך, שהוא כמשל גילוי הכח שביד האדם כו׳, ומזה נבראו העולמות מאין המוחלט ליש היפך הטבע, וגם עוד זאת כמו שע״י אצבעות היד מתחזק הכח לרוב מיני כחות לכתוב או לצייר או לזרוק כו׳, כן הן ריבוי מיני כחות לאין קץ נמשכים מבחי׳ ממכ״ע לבחי׳ לפושע״ד ולכן נק׳ שם אלקים לשון רבים כמ״ש אלקים קדושים ע״ש ריבוי התחלקות החיות, וכמו שיש גילוי כח מיד האדם לפעמים רק חיצוני׳ הכח לזרוק ולהגביה דבר קטן שאין צריך לזה פנימי׳ כוחו כלל ולפעמים יש גילוי פנימי׳ כוחו כו׳, וגם לפעמים מתלבש השכל בכח המעשה כמו לכתוב ולצייר ולפעמים הוא רק גילוי כח זה לבד בלי התלבשות השכל בו וכמו בכח הזריקה כו׳ כך בכח המהוה הצומח והדו״מ ע״כ יש כמה מיני המשכות כחות אלקים וכללות העולם פנימיות וחיצוניות, והתלבשות השכל בכח זה כמו בכח המהוה הנפש השכלית משא״כ בכח המהוה נפש הצומח והדומם כו׳, וכן בהתחלקות עולמות עליונים ש״י עולמות לכל צדיק כו׳, וע״כ נמשל לכח דוקא כי כל בחי׳ ריבוי המשכות אליו מובן עד״מ מהשמש כו׳ הכח שביד כו׳ ולא יובן כ״כ למשל המשכה האור מהשמש ואין שייך בו ריבוי התחלקות כ״כ, וזהו אלקים לשון כח, אך הוא ג״כ כפשוטי לשון אלקות שגילוי הכח שלמעלה אינו כמשל גילוי הכח שבאדם, שהאדם מתפעל עי״ז ומתיגע עד שמניח ויחזיר לאיתנו, משא״כ למעלה כתיב כי אני הוי׳ לא שניתי שאין בו שום שינוי והתפעלות ע״י המשכות וגילוי כח הנ״ל מההעלם אל הגילוי והיינו לפי שגילוי זה הוא דוקא רק הארה בעלמא, כמשל האור הנמשך מהשמש כו׳ שהוא רק מבחי׳ מלכותך, מה שנק׳ מלך על עם והתנשאות זו היא חיותם וקיומם וזהו רק הארה ולא גילוי מהות ועצמות המלך וע״כ גילוי בחי׳ זו אין פועל שום שינוי כו׳, או שלא תמשך ולא כמשל האור מהשמש שנמשך ממילא כו׳, וזהו אלקי לשון אלקות כפשוטו לומר שכח זה הוא אלקות שלמעלה מהשגת האדם ולא כמשל הכח מהאדם כו׳”.

מראי מקומות

1. 1
   להודיע לבני האדם · Psalms 145:12
2. 2
   ואהבת את ה׳ אלקיך · Deuteronomy 6:5
3. 3
   בכל לבבך בשני יצריך · Mishnah Berakhot 9:5
4. 4
   מי לי בשמים · Psalms 73:25
5. 5
   ארוממך ממטה למעלה · אוה״ת בראשית שכ, ב ”והיינו שיהי׳ הזיו עד״מ עולה למקורו כמו שהוא כלול בעצמותו”. ראה ספר המאמרים ת״ש ע׳ 100.
6. 6
   (וע׳ בזהר וארא דכ״ח סע״ב) · ”ולאעלאה לי׳ לנהורא עילאה כו׳ ויתנהיר תדיר נהורא תתאה בנהורא עילאה” כן מעתיק באוה״ת שכא, ב לשון הזהר, וע״ש הביאור.
7. 7
   פעם אומרים · ראה ד״ה בכ״ה בכסלו תר״ס ע׳ עב. ספר המאמרים תש״ג ד״ה יו״ט של ר״ה ע׳ 6.
8. 8
   ופעם אומרים מלך יחיד חי העולמים · ראה סה״מ תקס״ט ע׳ קפה. דרך מצותיך ד״ה ואולם חי אני פ״ג קעח, ב. ובמ״מ לשם בתחלת המאמר. חלק מהמאמר נעתק בקונטרס עץ החיים לכ״ק אדמו״ר מהורש״ב. באוה״ת ויקהל ע׳ ב׳קנג — מציין לכאן.
9. 9
   המשכת הרוממות מלמעלמ״ט · ראה ביהל אור ע׳ תקלח.

מראי מקומות

1. 1
   נעוץ תחלתן בסופן · Sefer Yetzirah 1:7

מראי מקומות

1. 1
   והיו הדברים האלה · Deuteronomy 6:6
2. 2
   היום לעשותם · Eruvin 22a:5–6
3. 3
   היום לעשותם · Deuteronomy 7:11

מראי מקומות

1. 1
   וע״י התאחזותו בדבר גשמי נתהווה גילוי אור · באוה״ת בראשית שכא, ב מציין ע״ז: ”ור״ל שבעוה״ז דוקא מחברים בחי׳ יחיד שהוא הכתר עם בחי׳ מלך שהוא המל׳, וזהו שלא כדרך השתלשלות ע״כ נמשל אל אחיזת האור בפתילה שבבחי׳ החשך שהוא הפתילה נאחז ונתגלה אור גדול, וכך הו״ע המשכת בחי׳ יחיד בבחי׳ מל׳ . . נמצא המכוון מזה דבחי׳ נר זהו״ע מה שנמשך תוס׳ וריבוי אור במל׳ היינו בחי׳ יחיד חי העולמים מלך” עכ״ל שם.
2. 2
   ורוח אייתי רוח · Zohar II, 162b
3. 3
   ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח · Zohar, Terumah 66:669–678
4. 4
   אם ישים אליו לבו · Job 34:14

מראי מקומות

1. 1
   להדליק ולהמשיך האור · ראה באוה״ת שם שכב, א הדיוק בלשון הברכה שמברכין להדליק ולא כמ״ש בהעלותך ”כי נר דהיכל דוגמת נר שבת ארוממך מלמטלמ״ע ונר חנוכה דוגמת ארוממך מלמעלמ״ט, ע״כ נאמר להדליק”, ע״ש.
2. 2
   קרוב ה׳ לכל קוראיו · Psalms 145:18
3. 3
   כחשיכ׳ כאורה · Psalms 139:12
4. 4
   כדמותנו · Genesis 1:26
5. 5
   דמות כבוד ה׳ · Ezekiel 1:28
6. 6
   בצלם אלקים · Genesis 1:27
7. 7
   אמת ה׳ לעולם · Psalms 117:2

מראי מקומות

1. 1
   כי גבר עלינו חסדו · Psalms 117:2
2. 2
   לפני מלך מלך · Genesis 36:31
3. 3
   וכמ״ש במ״א מענין המאכל שעליו יחי׳ האדם · ראה לעיל ט, ד. לקמן סה, ד. לקו״ת צו יג, ב ועוד.
4. 4
   יחיה האדם · Deuteronomy 8:3
5. 5
   להודיע לבני האדם גבורותיו · Psalms 145:12
6. 6
   כי אתה נרי הוי׳ · II Samuel 22:29
7. 7
   יחוד קובה״ו כמ״ש בתניא פמ״א בהג״ה · Tanya, Likkutei Amarim 41
8. 8
   שמן משחת קדש · Exodus 30:31

מראי מקומות

1. 1
   בכל הדברים יש שמן ואפי׳ באבנים · לעיל לט, ד. בתקס״ח ע׳ תרמז מביא ראי׳: ”וכמ״ש ושמן מחלמיש צור כי בחי׳ שמן הוא בחי׳ פנימיות כל דבר נמצא והוא בכל הנמצאים כולן כו׳ וכמ״ש בפרדס”: וכמ״ש כולם בחכמה.
2. 2
   כולם בחכמה עשית · Psalms 104:24

מראי מקומות

1. 1
   להיות נגדו תמיד · Psalms 16:8
2. 2
   שהיא בחי׳ יראה עלאה · ”בד״ה כי אתה נרי [כאן] ובהביאור פי׳ כי יראה עילאה היא חכמה והיא למעלה מאהבה רבה וכן פי׳ ברוב הדרושים וכ״ה במאו״א אות י׳ סכ״ו”. אוה״ת נ״ך כרך א ע׳ תרכד, ומציין שם לאגה״ק סי׳ יח ששם מבאר שבחי׳ אהבה בתענוגים באה אחר יראה עילאה כי דרכו של איש לחזור צריך לפרש אשר יראה עילאה זהו בינה ואהבה בתענוגים זהו אבא, ע״ש ובאוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תרטו. וראה בלקו״ת שה״ש טו, ג וז״ל שם ”ועיין בפ׳ מקץ בביאור על פסוק כי אתה נרי שאהבה רבה היא בחינת ה׳ עילאה ויראה עילאה היא בחי׳ יוד כו׳”.
3. 3
   אם אין חכמה אין יראה · אבות פ״ג מי״ז.
4. 4
   אם אין חכמה אין יראה · Pirkei Avot 3:17
5. 5
   מה להלן באימה · Berakhot 22a:4

מראי מקומות

1. 1
   ודברי אשר שמתי בפיך · Isaiah 59:21
2. 2
   ודברת בם · Deuteronomy 6:7

מראי מקומות

1. 1
   בעמדם תרפינה כנפיהם · Ezekiel 1:24
2. 2
   שו״ה עיני כבודו — והוא · בכת״י הנ״ל: והיא.
3. 3
   ולא למרות עיני כבודו · Isaiah 3:8

מראי מקומות

1. 1
   ואהבת · Deuteronomy 6:5
2. 2
   ואהבת בגימט׳ ב״פ אור · נסמן לעיל לב, ג.
3. 3
   אהבה בתענוגים · Song of Songs 7:7

מראי מקומות

1. 1
   כי אתה נרי הוי׳ · II Samuel 22:29
2. 2
   נר הוי׳ נשמת אדם · Proverbs 20:27

מראי מקומות

1. 1
   והוי״ה יגיה חשכי · II Samuel 22:29
2. 2
   ה׳ ה׳ אל רחום וחנון · Exodus 34:6
3. 3
   פעם כתיב . . שבסדר ההשתלשלות · ראה ד״ה חייב אדם לברך תרל״ח פרק ד.
4. 4
   חנון ורחום ה׳ · Psalms 111:4
5. 5
   חנון ורחום הוי׳ · Psalms 145:8
6. 6
   והוי׳ . . על בחי׳ הוי׳ ביותר עליונה · ראה לקו״ת פ׳ חקת נז, ג בשם האדרא דשם הראשון בז״א והב׳ בעתיק ע״ש.

מראי מקומות

1. 1
   הוי׳ רחום וחנון · Exodus 34:6
2. 2
   דלאו מכל אלין מדות · ת״ז בהקדמה פתח אליהו.
3. 3
   דלאו מכל אלין מדות איהו כלל · Tikkunei Zohar 17b:5–7
4. 4
   חנון ורחום הוי׳ · Psalms 145:8
5. 5
   שו״ה המשכה — אך פי׳ . . דהיינו · בהכת״י שם: אך מבחי׳ חנון ורחום דהיינו.
6. 6
   כי חפץ חסד הוא · Micah 7:18
7. 7
   ועמ״ש ע״פ ואתחנן אל ה׳ · אוה״ת ואתחנן ע׳ פט.
8. 8
   וע״פ וירא ישראל · לקמן סא, ד.

מראי מקומות

1. 1
   עיקבא דמשיחא · Mishnah Sotah 9:15

מראי מקומות

1. 1
   והוי״ה יגיה חשכי · II Samuel 22:29
2. 2
   נר הוי״ה נשמת אדם · Proverbs 20:27
3. 3
   ולמענו למענו יעשה · Isaiah 48:11
4. 4
   כי חפץ חסד הוא · Micah 7:18
5. 5
   והוי״ה . . שלמעלה מההשתל׳ יגי׳ חשכי · ע׳ יהל אור ע׳ 96.

מראי מקומות

1. 1
   שנכנסו יונים להיכל · Shabbat 21b:10–11
2. 2
   היכל . . ה״י כ״ל בגימטריא נש״ב · נזכר בסה״מ תקס״ד ע׳ כז בהגהת הצ״צ וכ׳ שם: ”היינו ה׳ דבינה שהיא מקור דנש״ב הנק׳ כל, והוא בזהר פ׳ לך צד״ב. וכ״כ במאו״א אות ה״א סעיף יא היכל נק׳ יסוד דנוקבא בין דאימא בין דנוק׳ תתאה” ע״ש.
3. 3
   והיונים הנ״ל הם בחי׳ חכמה דקליפה · ראה לעיל לד, א. שערי אורה ד״ה כתיב כי אתה נרי פט״ז ואילך. לקו״ש לפ׳ תשא חכ״ו ע׳ 246.
4. 4
   שו״ה דקליפה — פילוסופיא שבזמן · בכת״י הנ״ל נוסף: כו׳ ובזמן.

מראי מקומות

1. 1
   טמאו כל השמנים · Shabbat 21b:10
2. 2
   שו״ה שרצו — להשכיחם תורתך · ”ויש לומר שהתגברות חכמת יון (חכמה דקליפה) עד כדי כך שרצו ”להשכיחם תורתך”, היא, מצד היניקה שלהם מחכמת התורה [שהרי כל החכמות שבעולם (ככל עניני העולם) שרשם ומקורם בחכמת התורה] (שהשתמשו בה) באופן בלתי רצוי” — ספר השיחות תשנ״ב כרך א ע׳ 197. וראה שם ע׳ 198 ”שרצו לטמא ח״ו את הקדושה שבחכמת התורה”.
3. 3
   בהעלות אהרן את הנרות · Exodus 30:8
4. 4
   אהרן שושבינא דמטרוניתא · נסמן לעיל לב, ב.
5. 5
   שלמעלה מעלה מן ההשתלשלות · בבוך 1223 נוסף: ”ועוי״ל הפך של שמן זהו יראה עילאה והי׳ חתום בחותמו של כה״ג הוא בחי׳ אה״ר כי יראה עילאה היא למעלה מבחי׳ אה״ר אלא שמתלבשת בה ונק׳ תרין ריעין דלא מתפרשין וזהו פי׳ לשון בהורות בדחילו ורחימו, וזהו ענין הנרות שהיו במקדש והנרות דחנוכה כי הנרות שהיו במקדש הוא ע״ד כי אתה נרי הוי׳ כי אז היו הנשמות גבוהות, וזהו שארז״ל וכי לאורה הוא צריך כו׳ פי׳ אורה בה׳ הוא בחי׳ ההארה והזיו הנמשך מבחי׳ ה׳ תתאה היא בחי׳ מלכותו ית׳ והוא בחי׳ אלקי הכח והחיות של כללות העולם הנמשך בהם מבחי׳ מלכותו ית׳ שנק׳ ג״כ בשם אור כמשל והוא הנק׳ אורה, ומבואר למעלה שבחי׳ זו הוא רק הארה וזיו בעלמא, וזהו וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא כו׳ שע״י הדלקת הנרות נמשך אור עליון בחי׳ שם הוי׳ ממש שהוא עצמיות האור ולא זיו והארה בעלמא שע״ז נאמר ואמת ה׳ לעולם, והוא בחי׳ נהורא חיוורא כו׳, אך מצות נר חנוכה שתיקנו להדליק הנרות בפתח הסמוך לרה״ר הוא להמשיך בחי׳ זו גם לנשמות הנמוכים בדורותינו אלה, והוא מבחי׳ והוי׳ יגיה חשכי, ועי׳ מ״ש במ״א ע״פ רני ושמחי איך יש ג׳ בחי׳ בעבודת ה׳, ולפעמים נק׳ כנס״י בשם בת ולפעמים כו׳, ומבואר שם בענין בחי׳ בת היינו שהוא בחי׳ מקבל, וזהו בחי׳ והוי׳ יגיה חשכי המבואר כאן שיש חושך המחשיך בנפשו עד שא״א לו לבא בעצמו לבחי׳ רצוא ומס״נ בק״ש, אע״פ שמתבונן ומבין בגדולת ה׳ וכי אליו יאתה למסור נפשו ורוחו ונשמתו ולמאוס בהבלי העולם עכ״ז אין לו כח המושך בפי׳ לאהבה ורצון זה כו׳, והיינו מצד שהנשמות הם נמוכות במדריגה כנ״ל, אלא שאעפי״כ והוי׳ יגיה חשכי וע״ז נאמר תתן אמת ליעקב שאין לו בחי׳ אמת מצד עצמו רק תתן אמת וכו׳ (משא״כ בנשמות הגבוהות נא׳ אשר יקראוהו באמת כמשל) שיבא לבחי׳ רצוא ומס״נ בק״ש, ולכן נק׳ בחי׳ זו בת שהוא בחי׳ מקבל האמת מלמעלה אבל מצד עצמו לית לי׳ כו׳, ובחי׳ אחותי זהו נשמות גבוהות שנק׳ אחי׳ ורעים למקום, והיינו מעלת בחי׳ הצדיקים שאמרו בגמ׳ תורתו אומנתו ונק׳ תורתו וכמ״ש ובתורתו יהגה שנק׳ התורה על שמו ממש, א״כ אינו בחי׳ מקבל כי התורה שהוא תורתו נותנת בו הכח והעוז לבא לבחי׳ הנ״ל, וזהו והנה כי אתה נרי הוי׳ אתה היינו אותיות התורה מא׳ ועד תי״ו וכו׳, והוא בחי׳ ובתורתו יהגה כו׳, והנה מ״ש רני ושמחי בת וכו׳ היינו שלע״ל תתעלה הבחי׳ בת ביתר שאת ע״ש, והטעם מובן עפ״י מ״ש כאן דבחי׳ יגיה חשכי נמשך ממקום עליון יותר מבחי׳ הוי׳ שלמעלה מהשתלשלות וכו׳, שהוא למעלה מבחי׳ כי אתה נרי הוי׳ כנ״ל באריכות, ולכן בחי׳ בת שהוא מקבל מבחי׳ זו תתעלה לע״ל לבחי׳ זו ממש שלמעלה מהשתלשלות. וזהו בית יעקב לכו ונלכה באור הוי׳, פי׳ באור המאיר בש׳ הוי׳ שאור זה הוא בחי׳ השם הוי׳ שלמעלה מהשתלשלות וכו׳, אך איך ומה מקבל מבחי׳ זו בשם ה׳ שלמעלה מהשתלשלות הנה הוא ע״י הצדקה שנק׳ בשם זריעה זורע צדקות כמו שהצמיחה מכח הצומח שבארץ הוא מצמיח הרבה, והיינו מפני שיש בו בחי׳ א״ס ממאמר תדשא הארץ כו׳ להצמיח עד אין קץ כך הצדקה הוא בבחי׳ זריעה שיש בה בחי׳ כח א״ס בהעלם וכו׳, ופרט מעשה הצדקה שבלי צמצום כ״א בויתור רב לחוש על דל ואביון ביותר מיכולתו וכדפי׳ באגה״ק ע״פ חסדי ה׳ כי לא תמנו שכח בחי׳ צדקה וחסד זה הוא דוקא הממשיך מבחי׳ חסד עילאה שלמעלה מהשתלשלות כו׳ ע״ש הטיב. וגם ע״י סור מרע בל״ת וכל ד״ס שחמורם יותר מד״ת וזהו ערבים עלי ד״ס יותר מיינה של תורה, דהנה בתושב״כ יש פסיק טעמא בין שם הוי׳ שלמעלה מעלה מהשתלשלות וכו׳, והיינו שאינו נמשך כ״א ע״י התשובה, וע״ז אמרו במקום שבע״ת עומדים צד״ג א״א לעמוד לפי שע״י התשובה מעומקא דליבא בחילא יתיר בבחי׳ כלות הנפש שממשיך י״ג מדה״ר שהן מבחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מההשתשלות, והנה מדברים סופרים בקיום מצות נר חנוכה הורו לנו שע״י קיום כל מצות עשה ול״ת דרבנן בסור מרע וע״ט בכל דקדוקי סופרים ואזהרותיהם נמשך להיות והוי׳ יגיה חשכי שהוא בחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מההשתלשלות מה שאינו נמשך ע״י תושב״כ כו׳, ולכן חמורים ד״ס מד״ת וכו׳ וכה״ג נת׳ במ״א ג״כ ע״פ מארז״ל ואיך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה, כי בחי׳ ישא ה׳ פניו ע״י הוא גילוי מבחי׳ שלמעלה מהשתלשלות וכמ״ש ג״כ בי״ג מדה״ר ויעבור הוי׳ על פניו וכו׳, וכן ביום כיפור כתיב לפני הוי׳ תטהרו לפני היינו בחי׳ פנימיות והרי גילוי בחי׳ זו נמשך דוקא ע״י שמדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה שהוא מד״ס וזהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים יותר מיינה של תורה”.