ירידתו של יעקב לחרן היא ירידת האור האלוקי לעולם שנדמה כנפרד מה׳. כשהוא מעלה את ה״אבנים״ שלו — אותיות הבריאה — וממשיך חכמה שלמעלה אל התורה והמצוות, החושך הופך לאור. כך מתגלה בעתיד תענוג גדול כל כך, שאפילו שם הוי׳ יהיה כמו אלקים בלבד ביחס אליו.
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי׳ לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו׳.
״ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי׳ לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו׳״.
ביאורהמאמר פותח בנדרו של יעקב כשיצא לחרן: אם ה׳ ישיב אותו בשלום, הוי׳ יהיה לו לאלקים, והאבן שהציב כמצבה תהיה לבית אלקים. הוי׳ הוא שמו של ה׳, המהווה את כל הדברים ומתעלה מהם; אלקים הוא השם הקשור להסתרה ולהגבלה.