ויאבק איש עמו כו׳

1ויאבק איש עמו12 כו׳. הנה נודע שמלחמה זו היא מלחמת הס״מ בסטרא דקדושה.3 וכענין מלחמה לה׳ בעמלק4 וכנודע מן הפרדס5 שמה שנגע בכף ירך יעקב. דפגים אתר דנבואה עד דאתא שמואל ותקן הנצח כמ״ש וגם נצח ישראל לא ישקר.6

2ולכאורה אינו מובן איך יתכן להיות הס״מ נלחם נגד הקדושה והלא כל עיקר חיות הקליפות הוא מהקדושה וכענין לא כאברהם1 שיצא ממנו ישמעאל כו׳ מותרי החסד2 כו׳. ולע״ל כשיבורר אזי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר3 כו׳. חיל בלע ויקיאנו.4 בלע המות לנצח.5

3והיה כלא היה. וכתי׳ עת אשר שלט האדם באדם1 לרע לו. ואיך יהי׳ יכולת בידו להלחם כו׳. אך הענין הוא כי הנה המאציל העליון ב״ה הוא סוכ״ע ולפניו כחשכה כאורה.2 שממית בידים תתפש3 והיא בהיכלי מלך שאינה תופסת מקום ויכולה להיות גם בהיכלי מלך ואינו חושש.

4וכמ״ש ואלה המלכים אשר מלכו1 בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. שלפני מלך מלך לבנ״י היו מלכי ארץ אדום ג״כ אלא דהיינו דוקא לפני מלך מלך לבנ״י. אבל אח״כ הרי כתיב מלך אין באדום2 כו׳ לפי שנמשך להיות צמצום באוא״ס ב״ה שלא יומשך הפנימי׳ כ״א לסטרא דקדושה דוקא יאר ה׳ פניו אתנו סלה.3 והקליפות מקבלים מבחי׳ אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי ונק׳ אלקים אחרים לפי שישראל ממשיכים כך להיות אור א״ס שורה דוקא במי שבטל כו׳.

5והנה תחלת הבטול הוא בחב״ד שהם הם בחי׳ בטול ממש1 ואח״כ נמשך למדות שהן נמשכין מחב״ד ע״י התבוננות שנתהווה בחי׳ התפעלות הלב באהוי״ר מפני שמתבונן בגדולת א״ס ב״ה ואינן עצמות הבטול ממש2 כמו חב״ד3 ואח״כ לנו״ה שהן בחי׳ ירידה יותר גדולה שאין זה אלא בחי׳ התפשטות ממנו ולזולתו להוציא מכח אל הפועל ממש להשפיע לזולתו ללמד לאחרים או ליתן צדקה כו׳.

6ואעפ״כ נמשך בהן בחי׳ בטול לאוא״ס ב״ה עד שנמשך למל׳ דעשיה שהיא סוף הקדושה ונכללת בבחי׳ בטול ומשם יפרד להיות עלמא דפרודא בבחי׳ יש ודבר בפ״ע וקרו לי׳1 אלהא דאלהיא שתופסים מקום לעצמם.2 וקבלתם הוא רק מאחורי העור דנוקבא דהיינו בחי׳ צירופי אותיות דרך נקבי העור דהיינו בחלל ומקום ריוח שבין צירוף לצירוף כו׳ כנודע.

7והנה כתיב אם תגביה כנשר1 כו׳ שהן מגביהים א״ע בחוצפה וגסות הרוח כו׳. וענין חוצפה זו למעלה היא שרוצים לינק מאא״ס ב״ה שלא ע״י הקדושה2 שהיא המשכת הבטול הנמשך ע״י ישראל כי מזה אין להם יניקה רק מאחורי העור דנוקבא אלא רוצים שיושפע להם אוא״ס ממש שלפניו כחשכה כאורה שאין בחי׳ הבטול תופס מקום כלל לפניו.

8ואם צדקת1 כו׳ וגם שממית היא בהיכלי מלך ומשם יהיה להם יניקה שלא יצטרכו לקבל דרך הקדושה דרך נקבי העור בבחי׳ שערות וצפרנים כו׳ רק משם אורידך נאם הוי״ה. כי הוי״ה הוא בחי׳ השתלשלות צמצום והתפשטות כו׳ בבחי׳ עקודים נקודים כו׳ ומשם אורידך שע״פ סדר ההשתלשלות וצמצום להיות נמשך פנימי׳ כו׳ אין אור א״ס ב״ה שורה אלא במי שבטל כו׳.

9והנה המשכה זו היא ע״י אתערותא דלתתא מבחי׳ יעקב שהוא המשיך עקודים נקודים כו׳. דהיינו שיהיה צמצום אוא״ס דרך הקדושה דוקא ע״י בחי׳ בטול כו׳ ולכן ויאבק איש עמו שרצה הס״מ להגביה כנשר כו׳.

10והנה יעקב מובחר שבאבות1 והאבות הן הן המרכבה2 בחי׳ חג״ת שבבחי׳ בטול עצמו דהיינו בחי׳ חב״ד אין להם אחיזה כו׳ אלא בחג״ת שהן מדות ההתפעלות מן הבטול כו׳ ושם הוא אחיזת זלעו״ז דכר דקליפה נגד ז״א כו׳ משא״כ בחב״ד כנודע שכל המקיפים הם מבינה והמקיף הוא דוחה החיצונים וכמבואר מההיכלות שאין בזה לעו״ז3 רק נגד ז״ת4 ולא בהיכל ק״ק5 שהוא כולל כחב״ד כו׳. ויובן זה אצל האדם שאחר התפלה חולפת ועוברת האהבה כו׳ לפי שהאהבה היא נעשית פנימית (משא״כ ההתבוננות הוא בחי׳ מקיף כו׳) בתפלה. ושעת התפלה שסוגר עיניו ואינו רואה זה העולם מתעורר אצלו האהבה ההיא משא״כ אחר התפלה שרואה ענייני העולם ותענוגיו כו׳. ואין לך שדוחה את החיצונים אלא מה שהוא בבחי׳ מקיף היינו שאינו נגבל בכלי שהוא דבר קיים לעד. וכמ״ש בפ׳ קדש ולזכרון בין עיניך.6 לפי שפ׳ קדש היא בחי׳ חכמה7 מוחין דאבא (שם בחי׳ הזכרון) שמתלבשים באימא מקור המקיפים. ולכן כתיב במלחמת עמלק לא תשכח.8 שכחה היא הסתלקות המוחין דאבא שכשמסתלקין מוחין דאבא בבחי׳ המדות שאין להם אלא מוחין דיניקה שם יש זלעו״ז. וזהו ויאבק שהוא מלשון חבוק שהחבוק הוא בידים חסד דרועא ימינא9 כו׳. כך סיבב גופו בידיו חו״ג דהיינו שהלבישו חו״ג של ס״מ את גופא דיעקב כדי להפילו ולהמשיך לבו אחריהם וכמו המדות של נה״ב שמלבישין את נפש האלקי׳ ומונעין הדביקות כו׳ ואין התלבשות זו אלא בשעה שמסתלקים מוחין דאבא וכמארז״ל צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה10 פי׳ שכשהדעת מתקצר ומתצמצם בבחי׳ מוחין דיניקה אזי נעשו צרכי עמך מרובים רבים ונפרדים.

11ולתאוה יבקש נפרד1 כו׳. ואעפ״כ וירא כי לא יכול לו מפני שיעקב הוא2 י׳ עקב היינו הארת יסוד אבא3 שהוא שרש האצי׳ שיעקב הוא שהמשיך כל בחי׳ עקודים נקודים כו׳ שהיו תחלה תחת ממשלת לבן.

12וללבן שתי בנות לאה ורחל ויעקב הפכם לקדושה כו׳. ונמשך גם במדותיו בחי׳ בטול ממוחין דאבא ולא יכול לנגוע רק בכף הירך שהיא השפעה שממנו ולחוץ ששם הארת הבטול מועטת כנודע שכליו׳ מבשלין הזרע שנעשה גשמיות כו׳.

13ובזה טעה הס״מ1 שכסבור שיעקב אינו אלא מרכבה לחג״ת אבל באמת שרש יעקב ויסודתו בהררי קדש חכ׳ עלאה יסוד אבא מוח הזכרון כו׳ והנה מלחמה זו היא בזלעו״ז בבחי׳ דכר דקליפה שכנגד ז״א2 ועד״ז יש זלעו״ז בבחי׳ מל׳ דקליפה כו׳.

14וזהו ההפרש שבין עפר לאבק שנז׳ בזוהר1 כי הנה ד׳ יסודות ארמ״ע העפר היא תחתונה שבכולם ואש רוח מים הם הגבוהים יותר ואעפ״כ כולם אין מצמיחים פירות רק הכל היה מן העפר.2 והטעם כי העפר הוא מבחי׳ מל׳. ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.3 ובקדושה היא בחי׳ התכללות ונעוץ תחלתן בסופן דייקא וכנודע מ״ש אני ראשון ואני אחרון4 שהמל׳ הוא כתר אנ״י אותיות אי״ן5 (והחכמה מאין תמצא6 כי אי״ן הוא בחי׳ כתר) הוא כתר שהוא הממוצע בין המאציל לנאצלים להיות מאין יש ולכן יש כח זה גם להמל׳ הוא בחי׳ עפר להצמיח כל צמח האדמה בגשמיות וגם ברוחניות יש כח להמל׳ שהוא סוף המדרגו׳ מקור אתדל״ת להיות אתדל״ע להמשיך אור הי״ס כו׳ משא״כ אבק הוא דאשתאר מן נורא7 כמשל העצים שדולקים באש שהאש שואב יסוד אר״מ שבתוכו ולא נשאר אלא יסוד העפר8 שהוא האפר ואפר זה הוא אינו מצמיח כמו עפר (שמצמיח מעצמו אלא זורעין בו ומצמיח שלכן הוא כשר לכסוי הדם)9 כך עד״מ מל׳ דקליפה היא אחר גמר כל הבירורים שעיקר הויות הקליפות הוא ע״י שבה״כ ומה שנברר תחלה היותר מובחר הוא נעשה אצי׳ והנשאר נעשה בריאה כו׳ עד שהמדרגה התחתונה סוף כל הבירורים מה שא״א עוד לברר שם הם הקליפות ולא נשאר בהם אלא חיות מועט כמו אבק שכשזורעין בו עכ״פ מצמיח (ומ״מ אינו כמו עפר שמצמיח מעצמו ואם זורעים בו מצמיח בו כהנה וכהנה) וחיות הזה הוא ג״כ רק בזמן הגלות אבל לע״ל ואת רוח הטמאה אעביר כו׳. ולא יהיה להם חיות מכל וכל. וע״ז ארז״ל העלו אבק עד כה״כ10 היא מל׳ דאצי׳ שגם בחי׳ אבק נתכלל למעלה11 ע״י הבירור של יעקב כמו שכאשר ויאבק איש עמו גם יעקב נתחזק ובירר ממנו (והעלו ל׳ רבים לפי שהבירור היה ע״י שניהם יעקב הוא המברר וס״מ הוא המתברר כו׳) וכמו שחבק הס״מ ידיו חו״ג על גופו של יעקב כך חבק ידיו יעקב חו״ג שלו על גופו של ס״מ כי כן דרך המתאבקים במלחמה וכך הוא דרך מלחמת היצה״ר כמארז״ל לעולם ירגיז12 כו׳ ולכן גדול כח התשובה (כי הבירור היינו ענין תשובה כו׳) ובמקום שבע״ת כו׳13 דמשכין לי׳ בחילא יתיר14 כו׳ והיינו מלחמת זלעו״ז דז״א ועד״ז מתברר גם האבק במלחמת זלעו״ז דנוק׳ וכמ״ש בזוהר ע״פ בכל לבבך15 בב׳ יצריך דא הוא רזא כו׳. והאבק הוא מל׳ דקליפה.16 עלה עד כסה״כ17 מל׳ דקדושה שמבחי׳ מל׳ הוא שמשתלשל מעולם ועד עולם עד מל׳ דעשי׳ להיות מקור האבק כי משם יפרד כו׳ כי ז״א ונוק׳ דקליפה נגד ז״א ונוק׳ דקדושה והבירור הוא להיות מל׳ דקליפה נכללת במל׳ דקדושה וז״א בז״א דקדושה כו׳: