ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו כו׳…

1ויקם בלילה1 הוא2 ויקח את שתי נשיו כו׳ ויעבר את מעבר יבק ויקחם ויעברם את הנחל כו׳. פי׳ יב״ק הוא יחוד ברכה וקדושה.3 והענין דהנה כתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם4 מעולם ופי׳ הנהר הוא בחי׳ בינה5 כמ״ש ונהר יצא מעדן6 כו׳ ושרש האבות הוא מעבר הנהר היינו מבחי׳ הכתר שהוא למעלה מהנהר הנ״ל רק שמשם נמשכו האבות ונשפלו למטה בעבר השני של הנהר בז״א דאצילות7 (וע׳ בזהר פ׳ אמור8 מ״ש ע״פ זה) ויעקב שרצה שימשיך לו המקיף דתהו הנ״ל שלפני אצילות הוצרך מתחלה לעבור את הנהר הנ״ל וזהו ויעבר את מעבר יבק כי בחינת יחוד ברכה וקדושה הוא הכל בחי׳ נהר הנ״ל שעל ידו נמשכו כל השפעות ויחוד אורות עליונים כמ״ש ונהר יצא מעדן להשקות את הגן כו׳.

2וכשעבר את הנהר והגיע לבחי׳ שלמעלה מהנהר הנ״ל אז לא רחוק הוא מן המקיף דתהו הנ״ל שלפני האצילות וזהו ויעבר את אשר לו כל מה שתיקן העלה הכל לשם. אך הוא בעצמו נשאר למטה עדיין כמ״ש ויותר יעקב לבדו12 כי רצה לברר את עשו שהוא עדיין בשבירה כמו שהודיעוהו המלאכים כו׳ והוא ענין ויאבק איש עמו כנודע:

3ולהבין כללות ענין כוונת יעקב בהמשכת המקיף דתהו לעולם התקון וגם יובן זה בעבודת ה׳ הנה ידוע דיעקב הוא בחי׳1 ת״ת שמחבר ב׳ הפכים שהן חו״ג כי ע״י התכללות ב׳ הפכים יחד הוא עיקר הת״ת (כמו בגוונים כשמורכבים ב׳ וג׳ גוונים יחד הוא עיקר היופי) והמשכת והתגלות אוא״ס בקו האמצעי כו׳ לכך רצה ג״כ לחבר ולייחד ג״כ המקיף דתהו עם האו״פ דתקון שהם ג״כ ב׳ הפכים שיתחברו יחד ואז יהיה גילוי אוא״ס (ועיין בזהר פ׳ תרומה דקע״ה ע״ב ע״פ והבריח התיכון ושם דף קע״ו ע״א):23

4וביאור הדברים הנה יש ב׳ בחי׳ בעבודת ה׳. הא׳ האהבה ברשפי אש בתגבורת מאד לצאת מן הגוף וליפרד מן הפתילה כו׳ והוא בחי׳ אה״ר שאין כלי הלב מכילה אותה כי לא יכיל הלב ההתפעלות העצומה. לכן לא יוכל לעמוד בכלי גופו וחפץ לצאת מנרתקה חומר הגוף. והב׳ בחי׳ התפעלות המתיישב בכלי הלב ועיקר ענינה הוא בחי׳ המשכת אלקות מלמעלמ״ט דוקא בכלים מכלים שונים1 בתומ״צ. וזהו ענין רצוא ושוב.

5והנה בחי׳ עולם התהו הנ״ל היה בבחי׳ רצוא לכן נסתלקו האורות מן הכלים כמו האה״ר ליפרד מן הפתילה והכלים כו׳. אבל התקון הוא בחי׳ שוב והוא בחי׳ תומ״צ ובע״כ אתה חי1 להיות בתוך הגוף להמשיך אא״ס בכלים מכלים שונים2.

6וזה היה ההפרש ג״כ באותן ד׳ שנכנסו לפרדס1 בן עזאי הציץ ומת. וב״ז הציץ ונפגע. רק ר״ע נכנס בשלום2 ויצא בשלום. כי בן עזאי היה בבחי׳ רצוא דאה״ר הנ״ל בבחי׳ כלות הנפש ולא רצה להיות נשפל בבחי׳ שוב לכך לא רצה לישא אשה ואמר אפשר לעולם שיתקיים ע״י אחרים לכן הציץ ומת שנסתלק לגמרי מן הכלי כנ״ל כי עזה כמות3 אהבה כו׳ אכן אין זה דרך התורה שהיא בבחי׳ תקון כי לשבת יצרה ובע״כ אתה חי לכן ר״ע שהיה מבחי׳ תקון נכנס בשלום ויצא בשלום שהיה המ״ן ומ״ד שלו דהיינו בחי׳ הרצוא ושוב במדה ומזיגה נכונה4 שלפ״ע הרצוא כן היה השוב אח״כ.

7וזהו נכנס בשלום כו׳ הוא בחי׳ קו האמצעי המייחד ומחבר את הב׳ קוין ימין ושמאל שהם בחי׳ רו״ש לכך היה העלאת מ״ן שלו שהוא ענין שנכנס לפרדס במדה ומזיגה נכונה בבחי׳ רו״ש ונכנס בשלום בבחי׳ מ״ן ויצא בשלום בבחי׳ המשכת מ״ד בחי׳ שוב. (ועמ״ש פ׳ ויצא גבי בשלום ב׳ בחי׳ שלום ע״ש בד״ה והיה) משא״כ בן עזאי ששרשו היה מבחי׳ תהו ששם הוא בחי׳ שני קוין כנ״ל בענין ויחץ כו׳ לשני מחנות לכך לא הי׳ התחברות הרו״ש במזיגה נכונה והציץ ומת כו׳ התגברות הרצוא כו׳ ולכן היה ר״ע מקור כל התורה שבע״פ1 כי סתם משנה ר״מ2 וסתם ספרא ר׳ יהודה כו׳ וכולהו אליבא דר״ע. והוא לפי שהתורה ג״כ היא מבחי׳ התקון ויש בה התכללות ב׳ ההפכים דרו״ש כמ״ש מימינו אש דת למו3 כו׳ לכן היה גילוי התורה ע״י ר״ע שהיה בו בחי׳ זו כנ״ל:

8ועתה יובן ענין כוונת יעקב לייחד ולחבר המקיף דתהו עם האו״כ דתקון היינו שיהיה תמיד רו״ש במזיגה אחת שלפ״ע הרצוא כן השוב דהיינו שיהיה האה״ר ברשפי אש ליפרד מן הפתילה כו׳. ואעפ״כ יהיה אח״כ בחי׳ שוב לאחד. ובע״כ אתה חי להמשיך אא״ס למטה דוקא בתומ״צ1 (כמ״ש בתניא פ׳ נג). וה״ז יחוד והתחברות המקיף דתהו עם כלים דתקון. וז״ש ביעקב ויבא לו יין. ופי׳ בזוהר דארמי מיא לגו חמרא. כי יין הוא בחי׳ רצוא גבורות ורשפי אש ממטה למעלה. ויעקב ארמי מיא בחי׳ שוב.

9ולכן ויבא לו יין1 כו׳ הוא בתרי טעמי שהוא התכללות הרו״ש מים ויין כו׳ ולכן איתא דיעקב הוא שלימו דאבהן2 כי לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל.3 מפני שהיה אברהם מדת החסד הפשוט בלא מזיגה לכך נתפשט יותר מדאי עד שאמר לו ישמעאל כו׳ ויצחק היה בבחי׳ גבורה כו׳ אבל יעקב הוא שלימו דאבהן התכללות ההפכים רצוא ושוב כנ״ל:4

10ויקח מן הבא בידו12 מנחה לעשו אחיו כו׳. הנה כל הקרבנות נק׳ בשם מנחה כמ״ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו3 ומחלבהן וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו כו׳ (הגם שהיה קרבן מנחה4 בפ״ע כמו מנחת סלת ומחבת כו׳. אך כל התורה היא כלל ופרט וכן תפלה שכנגד קרבנות5 כל התפלות בכלל נק׳ מנחה ותפלת מנחה בפ״ע היא פרט ועיין בתשו׳ אמונת שמואל6 סי׳ כ׳) הרי שהיו בכורות צאנו נק׳ בשם מנחה. ויובן זה ע״פ הקדמה כי נודע כי אני הוי״ה לא שניתי7 כתיב ולמת״ב8 ואינו בגדר עלמין כלל ואעפ״כ כי ממך הכל9 כתיב. אך הוא ע״י זיו והארה הודו על ארץ ושמים כו׳ וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית׳ לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע להיותן בבחי׳ גילוי עולמות כ״א ע״י השתלשלות דהיינו כשלשלת הארה והארה דהארה.

11וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו׳. וכל מיני מדרגות ברבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות הכל הוא בבחי׳ זיו והארה אם רב ואם מעט. ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו כמו עוה״ב ותחה״מ ואלף הז׳ יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם שהוא עילוי אחר עילוי והכל הוא בזיו וההארה כו׳.1

12והנה יש ב׳ מיני השתלשלות. השתלשלות1 האורות בכלים בבחי׳ פנימי׳ שהוא לפ״ע הכלי שהכלי יכול להגבילו. ויש בבחי׳ מקיף דהיינו שאינו מוגבל בכלי. ויובן זה בעבודת2 ה׳ שבלב זו תפלה ברשפי אש שכאשר האהבה באה מהתבוננות כי הוא חייך וחיי החיים של כל העולמות3 נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת לפי מזגה ותכונתה.4 משא״כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא כי אני ה׳ לא שניתי כתיב ולמ״ת כו׳. אשר ע״כ תכלה אליו נפש כל חי להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש.5

13ולכן כאשר ישים אל לבו ג״כ ריחוקו מא״ס ב״ה אשר ירדה הנפש ותרד פלאים בעלמא דפרודא כו׳ תהי התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת עד שאין כח בנפש לכלוא את האה״ר וזהו בחי׳ בכל מאדך בחילא יתיר כו׳:

14והנה כתיב1 פני אריה אל הימין2 ופני שור מהשמאל שבחי׳ פני השור הוא למטה ממדרגת האריה במרכבה שבחי׳ פני אריה הוא אל הימין כו׳ ואעפ״כ למטה בעוה״ז הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חיה טמאה.3

15והענין כי אדרבה1 מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה אין לו התלבשות בכלי למטה להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה וכמו אריה שהוא בחי׳ גבורה גבור כארי שהוא התגברות האור במאד מאד עד שא״א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה וכמו בהמה טהורה אלא ע״י דרך נפילת האור ברפ״ח נצוצין שבשבה״כ בג׳ קליפות הטמאות ואז הוא בחי׳ חיה טמאה שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מארי דקדושה. אבל לא בהתגלות בחי׳ ארי׳ בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה רק בחי׳ מקיף מלמעלה והוא בחי׳ לבונה כו׳ כמ״ש במ״א.2

16וזהו שעשו היה בכור שהוא מבחי׳ לפני מלך מלך כו׳ בהר שעיר בארץ אדום כו׳ ועשו היה מקור הז׳ מלכים שמלכו כו׳ וימת וימלוך וימת וימלוך כו׳ שהוא בחי׳ שליא המקפת על הולד שקדמה לולד.

17והעיקר הוא הולד שנולד ובצאתו זורקין השליא כו׳ שאינו מקבל רק בחי׳ מקיף. לפיכך עליהם נאמר רם על כל גוים1 הוי״ה ויעקב יו״ד עקב2 הוי״ה אלקינו ואהבת את ה׳ אלקיך כו׳ הגם שיו״ד היא הארה מצומצמת3 הלא מצער היא ויכולה ליכנס בפנימי׳ ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע״י צמצום כמו יו״ד כו׳ כדי שמזה יהיה לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה שמפני שהיא הארה מועטת יש כח בלב להיות מכילה.

18והמשכת אלקות מלמעלה ג״כ ע״י התלבשות כלים אשר קדשנו במצותיו רמ״ח אברין דמלכא. ובימי האבות שלא ניתנה תורה היו להם עובדות אחרים כמו בארות ומקלות כו׳. משא״כ עכו״ם לפי שהוא רם ונשא עליהם דהיינו בחי׳ המקיף בלבד אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו רק הוא יש ונפרד בפ״ע שאין לו שייכות כלל הגם דקרו ליה אלקא דאלקיא:1

19והנה הקרבנות הם העלאת מ״ן להיות ריח ניחוח דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש כך הקרבנות הם מעלים מ״ן בבחי׳ ריח שיהיה ניחוח להוי״ה גילוי המשכת והשראת שכינתו שיהא שורה ומתגלה בחי׳ אלקות בנפשו וזהו ניחוח לשון ירידה דהיינו שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש והטעם כי הנה ענין העלאת מ״ן היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך. שע״י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך כמו ע״י צפור המדברת1 הגם שבנ״א מדברים בבינה יתירה אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי״ז ימשיך ויעורר לב מלכים אין חקר2 שיפנה לבקשת ההדיוט.

20ולכן העלאת מ״ן תלוי באתעדל״ת דייקא נפשות ישראל המלובשים בגוף כו׳. הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד מששת ימ״ב בלי הפסק אומרים ביראה קדוש גם בדעת יותר ידברו שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה׳ לאין קץ. משא״כ למטה שיש מחשבות זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו׳. אך בשביל החדוש שבזה שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה.

21ומי שאינו אוכל ג׳ ימים1 נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעת הקור כו׳ הרי כח הדבור שלמטה שחיותו מדברים גשמיים דבר זה יקר מאד בעיני ה׳. וכמשל צפור הנ״ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי״ע כו׳. ולכן כשעולה למעלה הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים ולכן הם המעלים מ״נ ולכן נק׳ בשם מנחה. מנחה ר״ת מ״ן מיין נוקבין. ח׳ חכמה ומזל הח׳ נוצר חסד23 ומשפיע בה׳ בה׳ בראם היא בחי׳ כנ״י (גם לשון מנחה מל׳ ניחוח) והנה לע״ל כתיב אז אהפך אל עמים4 שפה ברורה כו׳. וכן דהע״ה אמר הודיעו בעמים עלילותיו5 וכתיב הבו לה׳ משפחות עמים כו׳ ויאמרו6 בגוים כו׳. ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים. אך הענין כי הנה כל הבירורין הוא מבחי׳ עמים ששם נפלו רפ״ח הנצוצין והוא ע״י בחי׳ לבונה שהוא המקיף שעליהם שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה ויהיה עשו במדרגתו הגבוה לפני מלך מלך כו׳ מעולם התהו בקדושה כי יעקב י׳ עקב הוא בחי׳ פנימי׳ ויקם עדות ביעקב7 ותורה שם בישראל ואתם קרויים אדם8 אדם מ״ה עולם התקון ולע״ל יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי׳ המקיף שיהי׳ בחי׳ מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב שיהי׳ ליעקב גם בחי׳ המקיף שהוא בחי׳ ומדרגה יותר עליונה שם ס״ג שהוא גדול משם מ״ה ואשת חיל כו׳:9

22והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ״ל המ״ן שמלמטה וכדי להמשיך בחי׳ המקיף עליון דקדושה צ״ל העלאת מ״ן בבחי׳ מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ״ל. ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים אזי צריך הוא לצעוק אל ה׳ בצר לו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת.

23ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו הקריב מנחה היא העלא׳ לעשו אחיו שלמעלה מעולם התהו ששם הוא אחיו כי יעקב יש לו ב׳ בחי׳ רו״ש. שוב בבחי׳ י׳ עקב ורצוא בבחי׳ ביטול לגמרי כו׳ להמשיך בחי׳ המקיף עליון. ואזי יהי׳ עשו שלמטה ממילא בטל ואזי יקוים אז אהפך אל עמים כי מעשה אבות סימן לבנים1 שהם עשו הכנה לבניהם לע״ל במעשיהם.

24והנה העלאת מ״ן1 של התקון גלוי וידוע לנו ע״פ התורה פרים בני בקר שנים2 כו׳. בפסח כך. ובשבועות כך כו׳ משא״כ העלאת מ״ן לעולם התהו אין אתנו יודע עד מה האיך ומה הם הקרבנות ואיזה שיעור רק יעקב אע״ה ידע ענינם וכך שלח קרבנות עזים מאתים כו׳ שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתקון ושיעורים אחרים.

25ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתקון. אך בקרבנות דתהו כתיב מי יתן טהור מטמא1 כו׳. ששם כחשכה כאורה2 כו׳ קטן וגדול שם הוא3 כו׳ השוה ומשוה כו׳. וזהו ענין ויחבקהו. שעשו חיבק את יעקב.

26ובכ״מ הזכר מחבק וכמ״ש וימינו תחבקני1 שהמשפיע מחבק את המקבל ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו׳. והיינו לפי שעשו שרשו מבחי׳ מקיף מעולם התהו. אך הדרך שיגיע לזה הוא ע״י כי והוא עבר לפניהם2 בחי׳ והוא כו׳ ואח״כ וישתחו ארצה שבע פעמים בחי׳ נפ״א ללקט נצוצין. עד גשתו עד אחיו. פי׳ עד שגשש ופגע באחיו דהיינו שליקט את הטוב שבעשו בחי׳ לבונה שעי״ז הוא אחיו של יעקב שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום א׳.

27ואזי וירץ עשו לקראתו. עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי רץ ממטה למעלה לקראתו וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו׳. ואחר שנברר בחי׳ הטוב שבו אזי ויחבקהו מלמעלה למטה שנכנס המקיף עליון ג״כ ביעקב.

28ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי׳ כנ״ל. ועי״ז וישקהו בחי׳ נשיקין ונקוד עליו בחי׳ נקודות הוא בחי׳ חכמה והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח״כ ויבכו הנה בכיה1 היא מפני שמחה או מרירות שע״י כיווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות.2 וע״י שמחה הוא כמ״ש בזוהר שה״ש3 גבי ר״ע שזלגו עיניו כו׳. והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות כמ״ש ושמועה טובה4 טובה תדשן עצם. וכמעשה דאספסיינוס5 כו׳ הוא הילוך הדם בעורקים וכן ברוח החיות שבו וכן בהמשכות מוחין חדשים כי יש בחי׳ עבור יניק׳ מוחין.

29והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים. וכן עי״ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ״ל. אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות.

30וענין זה היה ג״כ גבי יעקב ועשו שהי׳ התגלות בחי׳ כתר למעלה מעלה כו׳ והיה רוב שמחה שנתקרבו כ״כ מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה״כ. עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא״ז זמן רב מאז היה שבה״כ. וז״ש לע״ל בבכי יבאו1 שע״י בחי׳ בכיה דוקא שהוא ע״י התגלות מדרגות הגבוהות כו׳. ובתחנונים אובילם אל נחלי מים: