LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת וישלח · מאמר 5

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו׳

״ויקח מן הבא בידו״

  • 21 פסקאות · 63 קטעים
  • כ־35 דק׳ לימוד
  • 79 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 499 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 63 קטעים

הנקודה

המנחה (minchah) שיעקב נתן לעשו הייתה העלאת מיין נוקבין (mayin nukvin) שמעבר למידת הנפש, שהוגשה לשורשו הנעלה של עשו באור המקיף של עולם התהו (Tohu). על ידי בירור הטוב שבעשו המשיך יעקב את האור המקיף לתוכו, וכך יעקב, האור הפנימי של תיקון (Tikkun), כלל בתוכו גם את האור המקיף.

המאמר בקצרה

מדוע נקראת מתנתו של יעקב לעשו מנחה, כשם כל קרבן? העולמות מקבלים רק הארה של ה׳, המשתלשלת חוליה אחר חוליה: או כאור פנימי, שמידתו מותאמת לכלי, או כאור מקיף, שלמעלה מכל כלי. כך גם בתפילה: אהבה אחת היא במידה שהנפש יכולה להכיל; אהבה אחרת, שנולדת מההכרה שה׳ אינו משתנה ומריחוקה של הנפש ממנו, חורגת ממידתה. מה שלמעלה אינו יכול להתלבש למטה: האריה, הנמצא לימין המרכבה, הוא חיה טמאה, ועשו, ששורשו באור המקיף של תהו, נולד ראשון, כמו השליה הקודמת לילד. יעקב, י׳ עקב, מקבל את האור המצומצם שנכנס פנימה באמצעות המצוות. הקרבנות מעלים מיין נוקבין; מה שעולה מהעולם הגשמי הוא חידוש שמניע את העליון, כמו ציפור מדברת בפני מלך. כדי להמשיך את האור המקיף העלה יעקב מיין נוקבין שמעבר למידה, באמצעות מנחה מתהו שאינה מפורטת בתורה, ובה אפילו גמלים. בהשתחווייתו ליקט את הטוב שבעשו; עשו רץ לחבק אותו, הנשיקה גילתה את החכמה, והם בכו מרוב שמחה, כפי שנאמר על זמן הגאולה.

מבנה

  1. מדוע כל קרבן נקרא מנחהקרבנות הבכורות של הבל נקראו מנחה, וכך גם כל הקרבנות. כהקדמה לכך: ה׳ אינו משתנה והוא למעלה מהעולמות, המקבלים חיות רק מהארתו, המשתלשלת חוליה אחר חוליה — הארה של הארה.¶1–2
  2. שתי דרכים שבהן האור נמשךהאור נמשך או כאור פנימי, שמוגבל על ידי הכלי שלו, או כאור מקיף שלמעלה ממנו. כך גם בתפילה: אהבה שנולדת מההתבוננות בכך שה׳ הוא חיי כל העולמות היא במידה שהנפש יכולה להכיל; אהבה שנולדת מכך שה׳ אינו משתנה, ומנפילתה של הנפש לעולם הפירוד, חורגת ממידתה — ״בכל מאדך״.¶3–4
  3. האריה, השור והבכורמה שלמעלה אינו יכול להתלבש למטה, ולכן האריה, הנמצא לימין המרכבה, הוא חיה טמאה, שמקבלת רק מהאור המקיף, הלבונה. כך גם עשו, שמקורו בתהו, ״לפני מלך מלך לבני ישראל״, נולד ראשון, כמו השליה הקודמת לילד; יעקב, י׳ עקב, מקבל את האור המצומצם שנכנס פנימה באמצעות המצוות, ואילו למעלה מהאומות ה׳ נשאר רק בבחינת מקיף.¶5–9
  4. הקרבנות כהעלאת מיין נוקביןהקרבנות מעלים מיין נוקבין וממשיכים אלוקות לתוך הנפש. מה שעולה מנשמות בגופים, שעצם הדיבור שלהן תלוי באכילה, הוא חידוש שמניע את המלך, כמו ציפור מדברת; משום כך נקראת המתנה מנחה. הניצוצות נפלו בין העמים, ובזמן הגאולה יתברר שורשו של עשו בתהו בקדושה וייכלל ביעקב.¶10–12
  5. קרבן לתהוכדי להמשיך את האור המקיף, מיין נוקבין צריכים לחרוג ממידת הנפש. לכן הקריב יעקב מנחה לעשו אחיו שלמעלה, בתהו, עם קרבנות ומידות שהתורה אינה מפרטת, אפילו גמלים, שכן שם ״כחשכה כאורה״.¶13–16
  6. ההשתחוויות והחיבוקבהשתחווייתו שבע פעמים ליקט יעקב את הטוב שבעשו, אחיו שמקורו באותו מקור; הכוח שבתוך עשו רץ לקראתו כמו נרות אל אבוקה, והחיבוק שלו המשיך אל יעקב את האור המקיף העליון.¶17–18
  7. הנשיקה והבכיהנשיקה גילתה את החכמה, שנסתלקה בשבירה. שמחה גדולה מכפי שהכלי יכול להכיל הופכת לדמעות: האחים, שהיו נפרדים מאז השבירה, בכו כשהעליון התקרב למה שנפל למטה מכול, כפי שנאמר על זמן הגאולה: ״בבכי יבאו״.¶19–21

מושגים

מנחהמנחה
מתנה, הכינוי שניתן לכל הקרבנות; המאמר דורש את האותיות הראשונות שלה כראשי התיבות של מיין נוקבין, וקושר את המילה גם לניחוח ולירידה.
מיין נוקביןמיין נוקבין
״המים הנוקביים״ — ההתעוררות מלמטה שממשיכה אלוקות; כשהיא עולה מנשמות בגופים ומדברים גשמיים, היא חידוש יקר למעלה.
השתלשלותהשתלשלות
שרשרת הירידה, הארה של הארה, שבאמצעותה העולמות יכולים לקבל חיות מה׳ שאינו משתנה.
אור פנימי ואור מקיףפנימי ומקיף
אור שנמשך לתוך כלי בהתאם למידתו, ואור ששום כלי אינו יכול להגביל; בעבודת התפילה — אהבה שהנפש יכולה להכיל ואהבה שמעבר לה.
י׳ עקבי׳ עקב
שמו של יעקב, הנדרש כיו״ד ועקב: האור הקטן והמצומצם שיכול להיכנס לתוך כלי, האור הפנימי של תיקון.
לבונהלבונה
לבונה; כאן — האור המקיף החופף על מה שנפל, שבאמצעותו מתבררים ומועלים הניצוצות שבין העמים.
עולם התהועולם התהו
העולם של ״לפני מלך מלך״, שבו היה אור מקיף וכליו נשברו; זהו שורשו של עשו, שיתברר בקדושה בזמן הגאולה.

אל הטקסט

מדוע כל קרבן נקרא מנחה ¶1–2

1כה, גויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו׳. הנה כל הקרבנות נק׳ בשם מנחה כמ״ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו כו׳

״ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו״ וכו׳. כעת, כל הקרבנות נקראים בשם מנחה, כפי שנאמר: ״והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו״ וכו׳.

ביאור

קטע חדש נפתח במנחה שנתן יעקב לעשו. אדמו״ר הזקן מציין שכל קרבן יכול להיקרא מנחה, כפי שקרבנו מן החי של הבל נקרא בבראשית ״מנחתו״.

(הגם שהיה קרבן מנחה בפ״ע [בפני עצמו] כמו מנחת סלת ומחבת כו׳. אך כל התורה היא כלל ופרט וכן תפלה שכנגד קרבנות כל התפלות בכלל נק׳ מנחה ותפלת מנחה בפ״ע [בפני עצמו] היא פרט ועיין בתשו׳ [בתשובות] אמונת שמואל סי׳ כ׳)

(אף שהייתה גם מנחה כקרבן בפני עצמו, כגון מנחת סולת ומנחת מחבת וכו׳. אך כל התורה היא כלל ופרט, וכך גם התפילה, שהיא כנגד הקרבנות: כל התפילות נקראות בכלל מנחה, ותפילת מנחה בפני עצמה היא פרט. ועיינו בשו״ת אמונת שמואל, סימן כ׳.)

ביאור

הייתה גם מנחה מסוימת שנקראה מנחה, אך זהו השימוש הפרטי במילה שמשמעותה הכללית כוללת את כל הקרבנות. בדומה לכך, כל תפילה, שבאה במקום קרבן, היא מנחה במובן הכללי, ואילו תפילת מנחה של אחר הצהריים היא המקרה הפרטי; אדמו״ר הזקן מפנה לשו״ת אמונת שמואל, הדן בשאלה מדוע תפילת אחר הצהריים נקראת מנחה.

הרי שהיו בכורות צאנו נק׳ בשם מנחה. ויובן זה ע״פ הקדמה כי נודע כי אני הוי״ה לא שניתי כתיב ולמת״ב [וולית מחשבה תפיסא ביה] ואינו בגדר עלמין כלל ואעפ״כ [ואף על פי כן] כי ממך הכל כתיב.

מכאן שגם הבכורות של צאנו נקראו בשם מנחה. הדבר יובן על פי הקדמה: ידוע שנאמר ״אני הוי׳ לא שניתי״, וכן ״ולמת״ב״, והוא אינו בגדר העולמות כלל; ואף על פי כן נאמר ״כי ממך הכל״.

ביאור

כדי להסביר מדוע קרבנות נקראים מנחה, אדמו״ר הזקן פותח ביסוד: ה׳ עצמו אינו משתנה בעקבות הבריאה, והוא למעלה מכל מחשבה ומכל העולמות. ואף על פי כן, הכול בא ממנו.

אך הוא ע״י זיו והארה הודו על ארץ ושמים כו׳ וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית׳ לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע להיותן בבחי׳ גילוי עולמות כ״א ע״י השתלשלות דהיינו כשלשלת הארה והארה דהארה.

אך הדבר הוא באמצעות זיו והארה, ״הודו על ארץ ושמים״ וכו׳. וגם את ההארה הזאת עצמה, שמקורה בעצמותו יתברך, לא יכלו העולמות לקבל חיות ושפע [ממנה], כדי להתקיים כעולמות גלויים, אלא באמצעות השתלשלות, כלומר, בדומה לשלשלת: הארה והארה של הארה.

ביאור

העולמות אינם נובעים מעצמותו, אלא מהארה בלבד, הודו — ״הודו על ארץ ושמים״. גם ההארה הזאת גדולה מכדי שהעולמות יוכלו לקבל ממנה, ולכן היא צריכה לרדת שלב אחר שלב, כמו חוליות של שלשלת, כשכל שלב הוא הארה מן השלב שקדם לו.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה פותחת את הנושא השני, מנחתו של יעקב לעשו, מראה שמנחה היא שם כללי לכל קרבן, ומתחילה בהקדמה על כך שהעולמות מקבלים רק הארה שיורדת מה׳.

לעומק

הביטוי ״ולמת״ב״, שפירושו שאין מחשבה תופסת בו, מופיע בתפילת אליהו שבהקדמה לתיקוני זהר. המילה השתלשלות נגזרת מהמילה ״שלשלת״: כל דרגה מקבלת רק השתקפות מופחתת של הדרגה שמעליה.

מראי מקומות

  1. 1
    ויקח מן הבא בידו · ב׳ הנחות אחרות נדפסו בסה״מ תקס״ה ע׳ ס. ראה ברשימות המאמרים שבסה״מ תקס״ב ח״ב בסופו הערה 39. ספר השיחות קיץ ת״ש ע׳ 50. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. בסה״מ תרכ״ז (הוצאת תש״ס) ע׳ מט, חלק מהמאמר עם הוספות וקיצורים שם (הוצאת תש״ס) ע׳ נג ואילך.
  2. 2
    ויקח מן הבא בידו · Genesis 32:14
  3. 3
    והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו · Genesis 4:4
  4. 4
    שהי׳ קרבן מנחה · ירושלמי מגילה פ״א הי״א.
  5. 5
    הגם שהיה קרבן מנחה בפ״ע · Jerusalem Talmud Megillah 1:11:5–6
  6. 6
    תפלה שכנגד קרבנות · Berakhot 26b:5–6
  7. 7
    בתשובת אמונת שמואל · להרב אהרן שמואל ב״ר ישראל קאידנובר, נדפס לפעם הראשונה בפפא״מ שנת תמ״ג. השאלה למה קורין תפלת מנחה מנחה, ומבאר.
  8. 8
    אני ה׳ לא שניתי · Malachi 3:6
  9. 9
    ולמת״ב · ת״ז בהקדמה.
  10. 10
    כי ממך הכל · I Chronicles 29:14
  11. 11
    הודו על ארץ ושמים · Psalms 148:13

2וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו׳. וכל מיני מדרגות ברבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות הכל הוא בבחי׳ זיו והארה אם רב ואם מעט.

כל מה שיורד ומשתלשל מטה יותר ויותר אינו אלא הארה של הארה מן הדרגה שמעליו וכו׳. כל סוגי הדרגות, על ריבוי החלוקות שבין העולמות ועליותיהם וירידותיהם, הם כולם בבחינת זיו והארה, אם במידה רבה ואם במידה מועטה.

ביאור

כל דרגה נמוכה מקבלת רק הארה של הארה מן הדרגה שמעליה. כל העולמות הרבים וכל העליות והירידות שבהם אינם אלא דרגות של זיו זה, גדולות יותר או קטנות יותר.

ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו כמו עוה״ב [עולם הבא] ותחה״מ [ותחיית המתים] ואלף הז׳ יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם שהוא עילוי אחר עילוי והכל הוא בזיו וההארה כו׳.

ויש בכך כמה סוגי דרגות, זו למעלה מזו, כגון העולם הבא, תחיית המתים והאלף השביעי, ״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם״, שהוא עליה אחר עליה; וכל זה הוא בזיו ובהארה וכו׳.

ביאור

גם המצבים העתידיים הנעלים ביותר — העולם הבא, תחיית המתים והאלף השביעי, ״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם״ הנצחי — אינם אלא דרגות נעלות יותר של אותו זיו. אף אחד מהם אינו עצמותו של ה׳.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה משלימה את ההקדמה: כל עולם וכל שכר עתידי, נעלה ככל שיהיה, אינם אלא מידה גדולה או קטנה יותר של זיו ה׳, ולא עצמותו.

מראי מקומות

  1. 1
    יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם · Mishnah Tamid 7:4
  2. 2
    והכל הוא בזיו וההארה כו׳ · בסה״מ תרכ״ז ע׳ נה יש הגה״ה לכאן.

שתי דרכים שבהן האור נמשך ¶3–4

3והנה יש ב׳ מיני השתלשלות. השתלשלות האורות בכלים בבחי׳ פנימי׳ [פנימיות / פנימית] שהוא לפ״ע [לפי ערך] הכלי שהכלי יכול להגבילו.

כעת, יש שני סוגים של השתלשלות. [יש] השתלשלות של האורות בתוך הכלים בבחינת [אור] פנימי, בהתאם לכלי, כך שהכלי יכול להגביל אותו.

ביאור

האור נמשך בשני אופנים. הראשון הוא אור פנימי, הנכנס לכלי ומותאם ליכולת הקיבול שלו.

ויש בבחי׳ מקיף דהיינו שאינו מוגבל בכלי. ויובן זה בעבודת ה׳ שבלב זו תפלה ברשפי אש

ויש [השתלשלות] בבחינת מקיף, כלומר [אור] שאינו מוגבל בכלי. הדבר יובן בעבודת ה׳ שבלב, שהיא התפילה ברשפי אש.

ביאור

האופן השני הוא אור מקיף, שהכלי אינו יכול להכיל או להגביל. אדמו״ר הזקן ממחיש את שני האופנים באמצעות התפילה, ״עבודת ה׳ שבלב״, שבה האהבה בוערת ב״רשפי אש״.

שכאשר האהבה באה מהתבוננות כי הוא חייך וחיי החיים של כל העולמות נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת לפי מזגה ותכונתה.

כאשר האהבה נובעת מהתבוננות בכך שהוא חייך וחיי החיים של כל העולמות, נמשכת מכך תשוקת הנפש, כפי שהיא יכולה לשאת, בהתאם למזגה ולתכונתה.

ביאור

אהבה שנולדת מהתבוננות בה׳ כמקור חיי העולמות מקבילה לאור פנימי. זו תשוקה שהנפש יכולה להכיל, בהתאם למזגו של כל אדם.

משא״כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא כי אני ה׳ לא שניתי כתיב ולמ״ת [ולית מחשבה תפיסא ביה] כו׳. אשר ע״כ תכלה אליו נפש כל חי להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש.

אבל לא כך הוא כשהאהבה נובעת מכך שהוא שם אל לבו ומעמיק בעומק הלב את הכתוב: ״כי אני ה׳ לא שניתי״, ו״ולמ״ת״ וכו׳. משום כך תכלה אליו נפש כל חי, להתבטל במציאות ולהיכלל באחד ממש.

ביאור

אהבה שנולדת מהתבוננות בה׳ כפי שהוא בעצמו, ללא שינוי ומעבר להשגת המחשבה, מקבילה לאור מקיף. היא מעוררת בנפש כמיהה להתבטל במציאות ולהיכלל לגמרי באחד.

פסקה 3 בקצרה

הקטע מבחין בין אור פנימי לאור מקיף וממחיש זאת באמצעות שני סוגי אהבה בתפילה: האחת מדודה לפי יכולתה של הנפש, והשנייה היא כמיהה להיכלל כליל בה׳.

לעומק

בהגהה המצוטטת בהערת קה״ת שואל הצמח צדק כיצד יכולה הנפש להיכלל ב״כי אני ה׳ לא שניתי״, באור אין סוף שלמעלה אפילו מ״חיי החיים״, ומפנה לתניא, פרק 19, העוסק ברצונה של הנפש להיות ״אין ואפס ממש״ בה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    השתלשלות. השתלשלות · באוה״ת פ׳ פנחס ע׳ א׳קפה השתלשלות, האחד השתלשלות. ע״ש הגהות על קטע זה.
  2. 2
    ויובן זה בעבודת ה׳ · ראה אוה״ת פ׳ יתרו ע׳ תשצא.
  3. 3
    בעבודת ה׳ שבלב זו תפלה · Taanit 2a:11
  4. 4
    רשפי אש · Song of Songs 8:6
  5. 5
    וחיי החיים של כל העולמות · באוה״ת דברים כרך ו ע׳ ב׳רסח וז״ל: ”(נ״ב לכאורה חיים חו״ב וחיי החיים כתר, וצ״ע, עכ״ה)”, עכ״ל. בענין הצ״ע ראה גם אוה״ת כי תשא ע׳ א׳תתסז.
  6. 6
    לפי מזגה ותכונתה · באוה״ת דברים כרך ו שם וז״ל: ”(נ״ב ע׳ בד״ה שמאלו תחת לראשי בפ׳ כי תשא שזהו האהבה דבכל לבבך, עכ״ה)”, עכ״ל.
  7. 7
    כי אני ה׳ לא שניתי · Malachi 3:6
  8. 8
    כי אני ה׳ לא שניתי . . ולהתכלל באחד ממש · באוה״ת שם וז״ל: ”(נ״ב, והגם שצ״ל איך אפשר שהנפש תכלל בבחי׳ אני ה׳ לא שניתי שהוא אור א״ס שלמעלה מחיי החיים, מיהו במ״א בדרוש המילויים כתבתי [אולי הכוונה להנדפס באוה״ת-ענינים ע׳ רמ ואילך] שי״ל ע״ד ענין המילויים של השמות ועמ״ש בד״ה תקעו בחדש, דרוש השני פ״ב, וע׳ בסש״ב פי״ט הגם שתהי׳ אין ואפס כו׳ ע״ש, עכ״ה)”, עכ״ל.

4ולכן כאשר ישים אל לבו ג״כ ריחוקו מא״ס ב״ה אשר ירדה הנפש ותרד פלאים בעלמא דפרודא כו׳

לכן, כאשר הוא שם גם אל לבו את ריחוקו מאין סוף, יתברך, וכיצד הנפש ירדה ונפלה פלאים בעולם הפירוד (עלמא דפרודא), וכו׳,

ביאור

אדם יכול להתבונן גם עד כמה נפשו נפלה והתרחקה ממקורה באין סוף, אל עולם הפירוד, שבו ה׳ נסתר.

תהי התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת עד שאין כח בנפש לכלוא את האה״ר [האהבה רבה] וזהו בחי׳ בכל מאדך בחילא יתיר כו׳:

האהבה תתגבר עוד יותר מכפי ש[הנפש] יכולה לשאת, עד שלא יהיה לנפש כוח להכיל את האהבה הגדולה. וזוהי בחינת ״בכל מאדך״, בעוצמה יתירה, וכו׳.

ביאור

המודעות הזאת גורמת לאהבה לפרוץ מעבר למה שהנפש יכולה להכיל. זו האהבה ״בכל מאדך״, אהבה שמעבר למידה.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מוסיפה שהמודעות לריחוקה של הנפש מה׳ מעצימה את האהבה המקיפה מעבר ליכולת הנפש להכיל, וזוהי האהבה ״בכל מאדך״.

מראי מקומות

  1. 1
    ותרד פלאים · Lamentations 1:9
  2. 2
    בכל מאדך · Deuteronomy 6:5

האריה, השור והבכור ¶5–9

5והנה כתיב פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל שבחי׳ פני השור הוא למטה ממדרגת האריה במרכבה שבחי׳ פני אריה הוא אל הימין כו׳ ואעפ״כ [ואף על פי כן] למטה בעוה״ז הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חיה טמאה.

והנה נאמר: ״פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל״. פני השור נמוכים ממדרגת האריה שבמרכבה, שהרי פני האריה פונים לימין וכו׳. ואף על פי כן, למטה בעולם הזה, השור הוא בהמה טהורה, ואילו האריה הוא חיה טמאה.

ביאור

בחזון המרכבה של יחזקאל, פני האריה נמצאים מימין ופני השור משמאל, ולכן למעלה האריה נחשב לדרגה גבוהה יותר. ואף על פי כן, בעולם הזה השור כשר וניתן להקריבו, ואילו האריה הוא חיה טמאה; אדמו״ר הזקן שואל מדוע.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מעוררת שאלה: במרכבה האריה נעלה מן השור, ואף על פי כן למטה השור טהור והאריה טמא.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה כתיב · ראה אוה״ת פ׳ בראשית יד, א.
  2. 2
    פני ארי׳ אל הימין · Ezekiel 1:10
  3. 3
    ואעפ״כ למטה בעוה״ז . . חי׳ טמאה · ראה אוה״ת וירא צג, ב. וארא ע׳ קסד. נ״ך ע׳ תסו. כרך ב ע׳ א׳נז. מובא באוה״ת ואתחנן ע׳ תו. סה״מ תרכ״ז ע׳ נ. וראה גם בלקו״ת שה״ש ט, ד.

6והענין כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה אין לו התלבשות בכלי למטה להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה

העניין הוא שאדרבה, מה שנמצא בדרגה גבוהה יותר למעלה אינו מתלבש בכלי למטה באופן שבחינתו תתגלה כפי שהיא למעלה בקדושה.

ביאור

התשובה הופכת את הציפייה: דווקא משום שמדרגה זו גבוהה יותר, היא אינה יכולה להתלבש למטה באופן שיגלה אותה כפי שהיא בקדושה.

וכמו אריה שהוא בחי׳ גבורה גבור כארי שהוא התגברות האור במאד מאד עד שא״א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה וכמו בהמה טהורה אלא ע״י דרך נפילת האור ברפ״ח נצוצין שבשבה״כ [שבשבירת הכלים] בג׳ קליפות הטמאות

לדוגמה, האריה, שהוא בחינת גבורה, ״גבור כארי״: זוהי התגברות של האור בעוצמה גדולה מאוד, עד שאי אפשר שקדושתו תשרה ותתגלה למטה בכלי הכלול בקדושה, כמו בבהמה טהורה, אלא בדרך נפילת האור אל רפ״ח הניצוצין של שבירת הכלים, אל שלוש הקליפות הטמאות.

ביאור

האריה מבטא גבורה ועוצמה — התגברות של אור גדולה מכדי שתוכל לשרות בגלוי בכלי של קדושה למטה, כפי שקדושה שורה בבהמה טהורה. האור יכול להגיע לעולם הזה רק דרך נפילה: בשבירת הכלים, אל רפ״ח הניצוצין הכלואים בשלוש הקליפות הטמאות.

ואז הוא בחי׳ חיה טמאה שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מארי דקדושה.

ואז זו בחינת חיה טמאה, המקבלת חיות מן הניצוצות שנפלו מאריה של קדושה.

ביאור

לכן האריה שלמטה הוא חיה טמאה: הוא חי מן הניצוצות שנפלו מן האריה של קדושה שלמעלה.

אבל לא בהתגלות בחי׳ ארי׳ [אריה] בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה רק בחי׳ מקיף מלמעלה והוא בחי׳ לבונה כו׳ כמ״ש במ״א.

אבל [אין מדובר] בגילוי בחינת האריה בדרך השתלשלות והתלבשות, כמו בבהמה טהורה, אלא רק בבחינת מקיף [אור] מלמעלה. וזו בחינת לבונה וכו׳, כפי שנתבאר במקום אחר.

ביאור

קדושתו של האריה אינה נכנסת לתוכו כאור פנימי, כפי שקורה בבהמה טהורה, אלא מקיפה אותו מלמעלה. אדמו״ר הזקן מכנה זאת בחינת לבונה, שאותה ביאר במאמר קודם.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה משיבה על השאלה: האריה טמא למטה משום שמקורו גבוה מכדי להתלבש בכלי של קדושה; אורו נפל דרך שבירת הכלים ונוגע בו רק כאור מקיף.

לעומק

״גבור כארי״ הוא מן המשנה באבות. רפ״ח הניצוצין הם שברי הכלים השבורים של תוהו, שנפלו אל הקליפות ויש לבררם.

מראי מקומות

  1. 1
    כי אדרבה · באוה״ת פ׳ בראשית יד, א: כי הנה אדרבה. ראה ביאור התירוץ בביאוה״ז לאדה״א כז, רע״ד. ובאוה״ת בלק ע׳ א׳מז.
  2. 2
    גבור כארי · Pirkei Avot 5:20
  3. 3
    כמ״ש במ״א · לעיל בפ׳ תולדות ד״ה ראה ריח בני. וראה באוה״ת פ׳ פנחס ע׳ א׳קפו.

7וזהו שעשו היה בכור שהוא מבחי׳ לפני מלך מלך כו׳ בהר שעיר בארץ אדום כו׳

וזו הסיבה שעשו היה הבכור, שכן הוא מבחינת ״לפני מלך מלך״ וכו׳, ״בהר שעיר״, ״בארץ אדום״ וכו׳.

ביאור

הדבר מסביר מדוע עשו היה הבכור: שורשו במלכים שמלכו באדום ״לפני מלך מלך״ בישראל, שהקבלה מפרשת כעולם התוהו שקדם לתיקון.

ועשו היה מקור הז׳ מלכים שמלכו כו׳ וימת וימלוך וימת וימלוך כו׳ שהוא בחי׳ שליא המקפת על הולד שקדמה לולד.

ועשו היה המקור לשבעת המלכים שמלכו וכו׳, ״וימת וימלוך וימת וימלוך״ וכו׳; וזוהי בחינת השליה המקיפה את העובר, שקדמה לו.

ביאור

כל אחד ממלכי אדום ״וימת וימלוך וימת וימלוך״, כשם שאורות התוהו הופיעו ונשברו. עשו, מקורם, דומה לשליה המקיפה את העובר וקודמת לו.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה מיישמת את העיקרון על עשו: כשורש מלכי אדום, בחינת עולם התוהו, הוא קדם ליעקב, כשם שהשליה קודמת לילד ומקיפה אותו.

לעומק

בזוהר ובכתבי האריז״ל, מלכי אדום שעליהם נאמר ״וימת וימלוך וימת וימלוך״ הם הספירות של עולם התוהו, שכליהן נשברו. עולם התוהו קדם בזמן, אך התיקון הוא התכלית.

מראי מקומות

  1. 1
    לפני מלך מלך · Genesis 36:31
  2. 2
    בהר שעיר · Genesis 36:8
  3. 3
    וימת וימלוך · Genesis 36:33

8והעיקר הוא הולד שנולד ובצאתו זורקין השליא כו׳ שאינו מקבל רק בחי׳ מקיף. לפיכך עליהם נאמר רם על כל גוים הוי״ה ויעקב יו״ד עקב הוי״ה אלקינו ואהבת את ה׳ אלקיך כו׳

אבל העיקר הוא התינוק שנולד; כשיציאתו לאוויר העולם משליכים את השליה וכו׳, שכן היא מקבלת רק בחינת מקיף [אור]. לכן נאמר עליהם: ״רם על כל גוים הוי׳״. ואילו יעקב נקרא יו״ד עקב — יו״ד [ו]עקב: ״הוי׳ אלקינו״ ו״ואהבת את ה׳ אלקיך״ וכו׳.

ביאור

התינוק, ולא השליה, הוא העיקר; השליה מושלכת בלידה והיא קשורה רק לאור המקיף. לכן נאמר על האומות שה׳ ״רם על כל גוים הוי׳״, ואילו את השם יעקב דורשים כיו״ד (האות הקטנה ביותר, תחילת שם הוי׳) ועקב, כלומר שהוי׳ הוא ״אלקינו״ ונמשך בפנימיות.

הגם שיו״ד היא הארה מצומצמת הלא מצער היא ויכולה ליכנס בפנימי׳ [בפנימיות / בפנימית] ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע״י צמצום כמו יו״ד כו׳

אף שהיו״ד היא הארה מצומצמת (״הלא מצער היא״), היא יכולה להיכנס בפנימיות [כאור פנימי], והכלי יכול לקבל רק באמצעות צמצום, כמו היו״ד וכו׳,

ביאור

היו״ד היא נקודת אור מצומצמת וקטנה, ודווקא משום כך היא יכולה להיכנס בפנימיות. כלי יכול לקבל רק אור שעבר צמצום.

כדי שמזה יהיה לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה שמפני שהיא הארה מועטת יש כה, דכח בלב להיות מכילה.

כדי שמתוך כך יהיו לו רשפי אש והתלהבות בתפילה וכיוצא בה; שכן מכיוון שזו הארה מועטת, יש ללב כוח להכיל אותה.

ביאור

מכיוון שהאור קטן דיו כדי שהלב יוכל להכיל אותו, הוא נעשה אש פנימית, התלהבות בתפילה ובעבודת ה׳ דומה.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה עומדת על הניגוד בין האור המקיף, שהוא ״רם על כל גוים הוי׳״, לבין היו״ד המצומצמת של יעקב, שנכנסת פנימה ומציתה אהבה פנימית שהלב יכול להכיל.

לעומק

הניגוד הזה מתאר את מבנה האור במונחים קבליים, כפי שמלמדת המסורת; אין זו אמירה על אנשים יחידים. לפי הערת קה״ת, אור התורה משווה את קיצור היו״ד להוראה שיש ללמד תלמיד תמיד בקיצור.

מראי מקומות

  1. 1
    רם על כל גוים ה׳ · Psalms 113:4
  2. 2
    ויעקב יו״ד עקב · נסמן לעיל כא, א. קטע מכאן מובא באוה״ת פ׳ כי תצא ע׳ תתעא.
  3. 3
    הוי״ה אלקינו · Deuteronomy 6:4
  4. 4
    ואהבת את ה׳ אלקיך · Deuteronomy 6:5
  5. 5
    שיו״ד היא הארה מצומצמת · באוה״ת תבוא ע׳ תתרעב נוסף ”(ע״ד לעולם ילמד אדם לתלמידו בדרך קצרה, בבה״ז פ׳ אחרי דע״ט ע״ב)”. ראה באוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשפה.
  6. 6
    הלא מצער היא · Genesis 19:20

9והמשכת אלקות מלמעלה ג״כ ע״י התלבשות כלים אשר קדשנו במצותיו רמ״ח אברין דמלכא. ובימי האבות שלא ניתנה תורה היו להם עובדות אחרים כמו בארות ומקלות כו׳.

המשכת האלוקות מלמעלה נעשית גם באמצעות התלבשות בכלים: ״אשר קדשנו במצותיו״ — רמ״ח אברין דמלכא. ובימי האבות, כשעדיין לא ניתנה התורה, היו להם עבודות אחרות, כגון בארות ומקלות וכו׳.

ביאור

האלוקות נמשכת לתוך הנשמה באמצעות המצוות, המכונות ״רמ״ח אברין דמלכא״, שבהן רצון ה׳ מלובש. לפני שניתנה התורה היו לאבות מעשי עבודה אחרים, כגון הבארות של יצחק והמקלות של יעקב, ששימשו לאותה מטרה.

משא״כ עכו״ם [עובדי כוכבים ומזלות] לפי שהוא רם ונשא עליהם דהיינו בחי׳ המקיף בלבד אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו רק הוא יש ונפרד בפ״ע [בפני עצמו] שאין לו שייכות כלל הגם דקרו ליה אלקא דאלקיא:

אך אצל עובדי עבודה זרה אין הדבר כך: מכיוון שהוא רם ונישא עליהם, כלומר, יש כאן רק בחינת המקיף [האור], הוא אינו נכנס לתוך פנימיותם כדי שיהיו בטלים אליו; אלא [כל אחד מהם] הוא יש [מציאות עצמאית] ונפרד בפני עצמו, שאין לו כל שייכות [אליו], אף שהם קוראים לו ״אלקא דאלקיא״.

ביאור

לעומת זאת, עובדי עבודה זרה מתייחסים לה׳ רק כאור המקיף הנמצא ״רם ונשא עליהם״: הוא אינו נכנס לתוכם כדי שיהיו בטלים אליו, והם נותרים ישויות נפרדות. גם כשהם קוראים לו ״אלקא דאלקיא״, הם מכירים בו רק ככוח עליון ורחוק, ולא כמי ששוכן בתוכם.

פסקה 9 בקצרה

הפסקה מסבירה שהאור הפנימי נמשך למטה באמצעות המצוות (ולפני מתן תורה — באמצעות מעשיהם של האבות), ואילו אצל עובדי עבודה זרה ה׳ נשאר רק בבחינת אור מקיף, ״אלקא דאלקיא״, שאינו שוכן בתוכם.

לעומק

הקטע מתאר, במונחיה של המסורת, את יחסה של עבודה זרה לאלוקות: הכרה באל עליון, תוך שלילה שהוא המציאות היחידה. זו קטגוריה מטפיזית שמקורה בתלמוד, ולא שיפוט על קבוצה כלשהי כיום.

מראי מקומות

  1. 1
    דקרו לי׳ אלקא דאלקיא · Menachot 110a:5–6

הקרבנות כהעלאת מיין נוקבין ¶10–12

10והנה הקרבנות הם העלאת מ״ן [מיין נוקבין] להיות ריח ניחוח דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש כך הקרבנות הם מעלים מ״ן [מיין נוקבין] בבחי׳ ריח שיהיה ניחוח להוי״ה גילוי המשכת והשראת שכינתו שיהא שורה ומתגלה בחי׳ אלקות בנפשו

והנה, הקרבנות הם העלאת מ״ן (מיין נוקבין, מים נקביים), כדי שיהיו ״ריח ניחוח״. כלומר, כשם שריח משיב את הנפש, כך הקרבנות מעלים מ״ן בבחינת ריח, כדי שיהיה ניחוח להוי׳ — גילוי, המשכה והשראה של שכינתו, כך שבחינת אלקות תשרה ותתגלה בנפשו.

ביאור

הקרבנות מעלים ״מים נקביים״ — אתערותא דלתתא המעוררת תגובה מלמעלה. ״ריח ניחוח״ פועל כמו ריח המחיה אדם שהתעלף: הוא מביא לגילוי ולהשראת השכינה, כך שאלקות מורגשת בתוך הנפש.

וזהו ניחוח לשון ירידה דהיינו שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש

וזהו ״ניחוח״, לשון ירידה: שתהיה ירידה והשתלשלות של אלקות מדרגה לדרגה, עד שתיכנס ותתגלה בנפש האדם, בתוכו ובפנימיותו ממש.

ביאור

״ניחוח״, שבדרך כלל מתורגם כ״נעים״, נדרש כאן מלשון ירידה, כמו ״נחיתה״: המטרה היא שאלקות תרד מדרגה לדרגה עד שתתגלה בפנימיותו של האדם.

והטעם כי הנה ענין העלאת מ״ן [מיין נוקבין] היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך.

והטעם הוא שעניין העלאת מ״ן דומה להבאת דבר חדש לפני המלך, כדי שיפנה לבקשה קטנה ונמוכה ביחס לגדולתו ולמעמדו של המלך.

ביאור

זו הסיבה שהקרבנות פועלים כך: העלאת מים נקביים דומה להבאת דבר חדש למלך, כדי שיפנה לבקשה זעירה לעומת גדולתו.

שע״י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך כמו ע״י צפור המדברת

שבאמצעות דבר חדש מושכים את לב המלך, כמו באמצעות ציפור מדברת.

ביאור

מלך שיש לו הכול מתעורר מחידוש, כגון ציפור מדברת.

הגם שבנ״א [שבני אדם] מדברים בבינה יתירה אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי״ז ימשיך ויעורר לב מלכים אין חקר שיפנה לבקשת ההדיוט.

אף שבני אדם מדברים בתבונה רבה יותר, בכל זאת, בגלל החידוש שבכך שציפור מדברת, אפשר למשוך ולעורר את ״לב מלכים אין חקר״, כך שיפנה לבקשתו של אדם פשוט.

ביאור

בני אדם מדברים בתבונה רבה יותר, אבל אין בכך חידוש; הפלא שבציפור מדברת מעורר את ״לב מלכים אין חקר״, וכך המלך פונה לבקשתו של אדם פשוט. בדומה לכך, חידוש שבא מלמטה מעורר את שלמעלה.

פסקה 10 בקצרה

הפסקה מסבירה שהקרבנות מעלים מים נקביים כדי להמשיך אלקות אל תוך הנפש, וממחישה זאת באמצעות המשל על ציפור מדברת שמעוררת את המלך בזכות החידוש שבה.

לעומק

בלקוטי תורה על במדבר מובא אותו משל: בבית המלך לא חסר דבר, וזהב או כסף אינם חשובים לו; רק דבר חדש מעורר אותו. בהערת קה״ת נאמר שהמשל מופיע בלקוטי אמרים בשם המגיד ממעזריטש.

מראי מקומות

  1. 1
    ע״י צפור המדברת · בלקו״ת במדבר כ, א מביא זה וכמ״ש בלקו״א בשם המגיד נ״ע, וראה במ״מ לשם. המשל הזה מובא גם בלקו״ת שה״ש לז, א. וראה בד״ה אם בחקתי תרמ״ג ע׳ קלג. קטע מכאן מובא בסה״מ תרכ״ז (הוצאת תש״ס) ע׳ רצד. תרכ״ט (הוצאת קה״ת תשנ״ב) ע׳ ג.
  2. 2
    לב מלכים אין חקר · Proverbs 25:3

11ולכן העלאת מ״ן [מיין נוקבין] תלוי באתעדל״ת [באתערותא דלתתא] דייקא נפשות ישראל המלובשים בגוף כו׳. הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד מששת ימ״ב [ימי בראשית] בלי הפסק אומרים ביראה קדוש גם בדעת יותר ידברו שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה׳ לאין קץ.

לכן העלאת מ״ן (מיין נוקבין, מים נקביים) תלויה דווקא באתערותא דלתתא [של] נשמות ישראל המלובשות בגוף וכו׳. אף שהמלאכים עומדים ברום עולם, ומאז ששת ימי בראשית הם אומרים תמיד, בלי הפסק, ביראה ״קדוש״, וגם מדברים יותר בדעת, שכן השגתם גדולה ועצומה והם מתענגים על ה׳ בלי קץ.

ביאור

העלאת מים נקביים תלויה בנשמות המלובשות בגופים, ולא במלאכים. המלאכים משבחים את ה׳ תמיד, ביראה, מתוך הבנה עמוקה ובהנאה שאין לה קץ, אך עבודתם אינה חידוש.

משא״כ למטה שיש מחשבות זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו׳.

אבל למטה אין הדבר כך: יש מחשבות זרות רבות שמטרידות את האדם ומפילות את לבו, וגם האהבה שהוא מעורר חולפת ועוברת, ונפסקת וכו׳.

ביאור

למטה, מחשבות שמסיחות את הדעת מכבידות על לב האדם, וגם האהבה שהוא מעורר באה והולכת.

אך בשביל החדוש שבזה שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה.

אך יש בכך דבר יקר, בגלל החידוש שבזה: הרי כוח הדיבור של האדם למטה בא מאכילה ומשתייה.

ביאור

מה שהופך את עבודתו ליקרה הוא החידוש שבה: אפילו כוחו לומר מילות תפילה תלוי באוכל ובשתייה גשמיים.

פסקה 11 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע האתערותא דלתתא צריכה לבוא מנשמות המלובשות בגופים: בעבודתן, על אף חסרונותיה, יש חידוש, כמו בציפור מדברת, והיא מעוררת את ה׳ יותר משבחם התמידי של המלאכים.

12ומי שאינו אוכל ג׳ ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעת הקור כו׳

מי שאינו אוכל במשך שלושה ימים נחלש, ואין לו כוח דיבור מלא; וכך גם גורמים מעכבים שונים התלויים בגשמיות, כגון הקור וכדומה.

ביאור

התלות של הדיבור בגוף ברורה: לאחר שלושה ימים בלי אוכל האדם אינו מסוגל לדבר כראוי, וגם קור ותנאים גופניים אחרים עלולים להפריע לכך.

הרי כח הדבור שלמטה שחיותו מדברים גשמיים דבר זה יקר מאד בעיני ה׳. וכמשל צפור הנ״ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי״ע כו׳.

נמצא שכוח הדיבור שלמטה, שחיותו באה מדברים גשמיים, יקר מאוד בעיני ה׳, כמו במשל הציפור הנ״ל. וכך גם כל הקרבנות, כבשים ועזים, באים מהתלבשות בעולמות בריאה, יצירה ועשיה וכו׳.

ביאור

הדיבור שמקורו בחיים הגשמיים יכול לשבח את ה׳, ולכן הוא יקר בעיניו, כמו הציפור המדברת. גם הקרבנות מן החי באים מהעולמות התחתונים: בריאה, יצירה ועשיה.

ולכן כשעולה למעלה הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים ולכן הם המעלים מ״נ [מיין נוקבין] ולכן נק׳ בשם מנחה.

לכן, כשהוא עולה למעלה, הוא דבר חדש, שאינו נראה כך בעולמות העליונים; ולכן הם מעלים מיין נוקבין (מים נקביים), ומשום כך נקראים בשם מנחה.

ביאור

כאשר דבר מהעולמות התחתונים עולה למעלה, יש בכך חידוש שאינו מצוי בעולמות העליונים. משום כך הקרבנות מעלים מים נקביים, ונקראים מנחה.

מנחה ר״ת [ראשי תיבות] מ״ן [מיין נוקבין] מיין נוקבין. ח׳ חכמה ומזל הח׳ נוצר חסד ומשפיע בה׳ בה׳ בראם היא בחי׳ כנ״י [כנסת ישראל] (גם לשון מנחה מל׳ ניחוח)

[המילה] מנחה [ראשי התיבות שלה הם] מ״ן, מיין נוקבין (מים נקביים). האות ח׳ היא חכמה, וגם המזל השמיני, נוצר חסד, משפיע בה׳ — ״בה׳ בראם״ — שהיא בחינת כנסת ישראל. (גם לשון מנחה קשורה ללשון ניחוח.)

ביאור

אותיות מנחה מבטאות את הרעיון: שתי האותיות הראשונות, מ״ם ונו״ן, הן ראשי התיבות של מיין נוקבין; ח׳ היא חכמה ומקורה, המזל השמיני משלושה עשר תיקוני הרחמים, מזל נוצר חסד; וה׳, שעליה אומרת הגמרא ״בה׳ בראם״, היא כנסת ישראל, מלכות. המילה מנחה קשורה גם ללשון ניחוח.

והנה לע״ל [לעתיד לבוא] כתיב אז אהפך אל עמים שפה ברורה כו׳. וכן דהע״ה [דוד המלך עליו השלום] אמר הודיעו בעמים עלילותיו וכתיב הבו לה׳ משפחות עמים כו׳ ויאמרו בגוים כו׳.

על זמן העתיד כתוב: ״אז אהפך אל עמים שפה ברורה״ וכו׳. וכך גם אמר דוד המלך ע״ה: ״הודיעו בעמים עלילותיו״, וכתוב: ״הבו לה׳ משפחות עמים״ וכו׳, ״ויאמרו בגוים״ וכו׳.

ביאור

אדמו״ר הזקן פונה לפסוקים העוסקים בעמים: נבואת צפניה שלעתיד ה׳ יהפוך אותם ל״שפה ברורה״, וקריאותיו של דוד להודיע את מעשי ה׳ בעמים ולמשפחות העמים לתת לו כבוד.

ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים. אך הענין כי הנה כל הבירורין הוא מבחי׳ עמים ששם נפלו רפ״ח הנצוצין

וצריך להבין מדוע עלינו להזכיר את עובדי הכוכבים. אלא העניין הוא שכל הבירורים (בירור הניצוצות) הם מבחינת העמים, שבהם נפלו רפ״ח הניצוצות.

ביאור

אדמו״ר הזקן שואל מדוע הכתובים עוסקים בעמים. התשובה היא שעבודת הבירור נעשית בקרב העמים, שבהם נפלו רפ״ח הניצוצות בשבירת הכלים.

והוא ע״י בחי׳ לבונה שהוא המקיף שעליהם שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה ויהיה עשו במדרגתו הגבוה לפני מלך מלך כו׳ מעולם התהו בקדושה

וזה נעשה באמצעות בחינת לבונה (לבונה), שהיא האור המקיף שעליהם, כדי שתתברר ותעלה למעלה בקדושה; ועשו יהיה במדרגתו הגבוהה, ״לפני מלך מלך״ וכו׳, מעולם התהו שבקדושה.

ביאור

הניצוצות מתבררים באמצעות הלבונה, האור המקיף על העמים. אז עשו ישוב לשורשו הנעלה בקדושת התהו, ״לפני מלך מלך״.

כי יעקב י׳ עקב הוא בחי׳ פנימי׳ [פנימיות / פנימית] ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל ואתם קרויים אדם אדם מ״ה [שם מ״ה] עולם התקון

כי יעקב — י׳ עקב — הוא בחינת הפנימיות [האור הפנימי]: ״ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל״; ו״ואתם קרויים אדם״ — אדם, [השווה בגימטרייה לשם] מ״ה, עולם התיקון.

ביאור

יעקב, י׳ עקב, הוא האור הפנימי של התיקון: התורה שנקבעה ״ביעקב״. ישראל נקראים אדם, שערכו המספרי 45, כשם מ״ה, שם התיקון.

ולע״ל [ולעתיד לבוא] יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי׳ המקיף שיהי׳ [שיהיה] בחי׳ מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב שיהי׳ [שיהיה] ליעקב גם בחי׳ המקיף שהוא בחי׳ ומדרגה יותר עליונה שם ס״ג [שם ס״ג] שהוא גדול משם מ״ה [שם מ״ה] ואשת חיל כו׳:

בעתיד לבוא יתברר גם עשו, שמקורו בעולם התהו, בחינת המקיף [האור המקיף], והמקיף יהיה בחינת מקיף [אור מקיף] של קדושה; והכול ייכלל ביעקב, כך שגם ליעקב תהיה בחינת המקיף, שהיא בחינה ומדרגה עליונה יותר — שם ס״ג, הגדול משם מ״ה; ו״אשת חיל״ וכו׳.

ביאור

בעתיד גם עשו, שמקורו בעולם התהו, יתברר: המקיף של התהו יהפוך למקיף של קדושה, וגם יעקב יקבל אותו — בחינת שם ס״ג (63), הגבוה משם מ״ה (45). הדבר נרמז ב״אשת חיל״: המדרגה התחתונה נעשית כתר לבעלה, כתר שמעליו.

פסקה 12 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע קרבנות נקראים מנחה: דברים גשמיים העולים מלמטה הם חידוש, והם מעלים מים נקביים. אחר כך מוסבר מדוע הכתובים עוסקים בעמים: שם נמצאים הניצוצות שיש לברר. הפסקה מסתיימת בבירור העתידי של עשו, כאשר יעקב יקבל את האור המקיף של התהו.

לעומק

השם מ״ה והשם ס״ג הם שמות הוי׳ הנוצרים ממילויי אותיות שונים; בשיטת האריז״ל מ״ה קשור לתיקון וס״ג למדרגה גבוהה יותר. את הפסוק ״אשת חיל עטרת בעלה״ מפרשת החסידות כהעלאתה העתידית של מלכות, המקבלת, מעל המשפיע.

מראי מקומות

  1. 1
    ומי שאינו אוכל ג׳ ימים · Nedarim 15a:2
  2. 2
    ומי שאינו אוכל ג׳ ימים · Shevuot 25a
  3. 3
    ח׳ חכמה ומזל הח׳ נוצר חסד · ”ואולי י״ל שבמ״ש אדה״ז ”מזל הח׳ נוצר חסד”, מוסיף רמז בר״ת ד”מנחה”, מזל נוצר חסד” (או מזל נוצר שהוא מזל הח׳)” — סה״ש תשמ״ח כרך ב ע׳ 521.
  4. 4
    ומזל הח׳ נוצר חסד · ראה זח״ג רפט, ד. ע״ח שער הכללים פ״ה. וראה גם לקמן מח, ד. סט, א. לקו״ת צו טו, ג. ובכ״מ.
  5. 5
    בה׳ בראם · Menachot 29b
  6. 6
    אז אהפך אל עמים · Zephaniah 3:9
  7. 7
    דהע״ה אמר הודיעו בעמים עלילותיו · I Chronicles 16:8
  8. 8
    הבו לה׳ משפחות עמים · Psalms 96:7
  9. 9
    הבו לה׳ משפחות עמים כו׳ ויאמרו הגוים כו׳ · Psalms 96:7–10
  10. 10
    ויקם עדות ביעקב · Psalms 78:5
  11. 11
    ואתם קרויים אדם · Yevamot 61a:1–3
  12. 12
    ואשת חיל · Proverbs 12:4
  13. 13
    יעקב י׳ עקב · נסמן לעיל כא, א. ובאוה״ת תצא ע׳ תתעו מציין לכאן.

קרבן לתהו ¶13–16

13והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ״ל המ״ן [המיין נוקבין] שמלמטה וכדי להמשיך בחי׳ המקיף עליון דקדושה צ״ל העלאת מ״ן [מיין נוקבין] בבחי׳ מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ״ל.

כעת, כפי אופן ההמשכה מלמעלה, כך צריכה להיות העלאת המ״ן מלמטה. וכדי להמשיך את בחינת המקיף העליון [האור] שבקדושה, צריכה להיות העלאת מ״ן (מיין נוקבין [מים נקביים]) בבחינת מקיף, כלומר למעלה ממה שנפשו יכולה לשאת, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

ההתעוררות מלמטה צריכה להתאים למה שהיא מבקשת להמשיך מלמעלה. כדי להמשיך את האור המקיף העליון, המ״ן של האדם צריכים להיות בעצמם בבחינת מקיף — אהבה שמעבר למה שהנפש יכולה להכיל.

ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים אזי צריך הוא לצעוק אל ה׳ בצר לו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת.

ובייחוד כאשר הוא רואה את השפלות שבנפשו, הנגרמת מריבוי המחשבות המכבידות עליו, מטרידות אותו ומפילות אותו, עליו ״לצעוק אל ה׳ בצר לו״, למעלה ממה שנפשו יכולה לשאת.

ביאור

הדבר נכון במיוחד כאשר האדם רואה עד כמה המחשבות המסיחות את דעתו הורידו אותו. אז עליו לזעוק אל ה׳ מתוך מצוקתו, בעוצמה החורגת ממידתו שלו.

פסקה 13 בקצרה

הפסקה מיישמת את העיקרון בעבודת ה׳: כדי להמשיך את האור המקיף, ההתעוררות מלמטה צריכה לחרוג מיכולת הנפש, ובייחוד כאשר האדם זועק מתוך תחושת השפלות שלו.

14ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו הקריב מנחה היא העלא׳ [העלאת / העלאה] לעשו אחיו שלמעלה מעולם התהו ששם הוא אחיו

לכן, כשראה יעקב את עשו שלמטה קם עליו, הקריב מנחה, שהיא העלאה [של מיין נוקבין], לעשו, אחיו שלמעלה, מעולם התוהו, שבו הוא אחיו.

ביאור

כשראה יעקב את עשו שלמטה קם עליו, הוא שלח מתנה — קורבן שמעלה מיין נוקבין — לעשו, ״אחיו״ שלמעלה. בעולם התוהו, שורשו של עשו, השניים אכן אחים.

כי יעקב יש לו ב׳ בחי׳ כו, ארו״ש [רצוא ושוב]. שוב בבחי׳ י׳ עקב ורצוא בבחי׳ ביטול לגמרי כו׳ להמשיך בחי׳ המקיף עליון.

ליעקב יש שתי בחינות, רצוא ושוב: שוב בבחינת יו״ד עקב, ורצוא בבחינת ביטול גמור וכו׳, כדי להמשיך את בחינת האור המקיף העליון.

ביאור

ליעקב יש הן רצוא והן שוב: שוב בבחינת יו״ד ועקב, האור הפנימי, ורצוא בבחינת ביטול גמור, שמגיע לאור המקיף העליון.

ואזי יהי׳ [יהיה] עשו שלמטה ממילא בטל ואזי יקוים אז אהפך אל עמים כי מעשה אבות סימן לבנים שהם עשו הכנה לבניהם לע״ל [לעתיד לבוא] במעשיהם.

ואז עשו שלמטה יהיה בטל מאליו, ואז יתקיים ״אז אהפך אל עמים״; שהרי מעשה אבות סימן לבנים, שכן במעשיהם הכינו האבות עבור בניהם לעתיד לבוא.

ביאור

כשאותו אור מקיף יומשך למטה, עשו שלמטה יהיה בטל מאליו, והנבואה ״אז אהפך אל עמים״, שלפיה העמים יפנו לה׳, תתקיים. מעשי האבות הכינו את הדרך לצאצאיהם בעתיד.

פסקה 14 בקצרה

הפסקה מפרשת את מתנת יעקב לעשו כהקרבה לשורשו הנעלה של עשו בעולם התוהו. הקרבה זו ממשיכה את האור המקיף, מכניעה את עשו שלמטה ומכינה את השינוי העתידי של העמים.

מראי מקומות

  1. 1
    אז אהפך אל עמים · Zephaniah 3:9
  2. 2
    מעשה אבות סימן לבנים · Bereshit Rabbah 40:6
  3. 3
    מעשה אבות סימן לבנים · Ramban on Genesis 12:6:1

15והנה העלאת מ״ן [מיין נוקבין] של התקון גלוי וידוע לנו ע״פ התורה פרים בני בקר שנים כו׳. בפסח כך. ובשבועות כך כו׳

כעת, העלאת מ״ן (מיין נוקבין [העלאה מלמטה למעלה]) של התיקון גלויה וידועה לנו מתוך התורה: ״פרים בני בקר שנים״ וכו׳; בפסח כך, ובשבועות כך וכו׳.

ביאור

קרבנות התיקון מפורטים בתורה, עד למספר הפרים בכל חג: מספר מסוים בפסח ומספר מסוים בשבועות.

משא״כ העלאת מ״ן [מיין נוקבין] לעולם התהו אין אתנו יודע עד מה האיך ומה הם הקרבנות ואיזה שיעור רק יעקב אע״ה [אבינו עליו השלום] ידע ענינם

אבל בנוגע להעלאת מ״ן לעולם התהו, ״אין אתנו יודע עד מה״: איך ומה הם הקרבנות ומה שיעורם; רק יעקב אבינו ע״ה ידע את עניינם.

ביאור

אבל איש אינו יודע אילו קרבנות עולים לעולם התהו, מאיזה סוג ובאיזו כמות; רק יעקב ידע אותם.

וכך שלח קרבנות עזים מאתים כו׳ שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתקון ושיעורים אחרים.

וכך שלח קרבנות: ״עזים מאתים״ וכו׳, שהם קרבנות אחרים, שאינם כתובים בתורה בין קרבנות התיקון, ושיעוריהם אחרים.

ביאור

המתנה ששלח — מאתיים עזים ושאר הקרבנות — הייתה קרבנות של תהו, מסוגים ובמספרים שאינם מופיעים בתורה בין קרבנות התיקון.

פסקה 15 בקצרה

הפסקה מבחינה בין קרבנות התיקון הידועים לבין קרבנות התהו הלא־ידועים, שרק יעקב הכיר, ושמתנתו לעשו גילמה.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה העלאת מ״ן . . השוה ומשוה כו׳ · נזכר באוה״ת נ״ך כרך א׳ ע׳ תרנה. נתבאר בלקו״ת חקת נט, ד. בלקו״ת בחוקותי נ, ד. חקת ס, א. שה״ש לו, ב מציינים לכאן.
  2. 2
    פרים בני בקר שנים · Numbers 28:19
  3. 3
    אתנו יודע עד מה · Psalms 74:9
  4. 4
    עזים מאתים · Genesis 32:15

16ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתקון. אך בקרבנות דתהו כתיב מי יתן טהור מטמא כו׳.

לכן הקריב גם גמלים, שהם טמאים בקרבנות של תיקון (Tikkun). אבל על הקרבנות של תהו (Tohu) נאמר: ״מי יתן טהור מטמא״ וכו׳.

ביאור

יעקב אף שלח גמלים, בעלי חיים שלא ניתן להקריב בקרבנות של תיקון. אולם בתהו, דבר טמא יכול להיעשות טהור, כפי שרומזת שאלתו של איוב: ״מי יתן טהור מטמא״.

ששם כחשכה כאורה כו׳ קטן וגדול שם הוא כו׳ השוה ומשוה כו׳. וזהו ענין ויחבקהו. שעשו חיבק את יעקב.

כי שם ״כחשכה כאורה״ וכו׳; ״קטן וגדול שם הוא״ וכו׳; ״השוה ומשוה״ וכו׳. וזהו עניין ״ויחבקהו״: עשו חיבק את יעקב.

ביאור

באותה מדרגה, חושך ואור, קטן וגדול, שווים לפני ה׳. משום כך עשו יכול היה לחבק את יעקב.

פסקה 16 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע המתנה של יעקב כללה גמלים: במציאות של תהו, שמעבר להבחנות של תיקון, טמא וטהור, חושך ואור שווים זה לזה, ומתוך כך עשו חיבק את יעקב.

לעומק

הביטוי ״השוה ומשוה״, המתייחס לקטן ולגדול, מקורו בפיוט מתפילות הימים הנוראים.

מראי מקומות

  1. 1
    מי יתן טהור מטמא · Job 14:4
  2. 2
    ששם כחשכה כאורה · ראה אוה״ת פ׳ פנחס ע׳ א׳פא.
  3. 3
    כחשכה כאורה · Psalms 139:12
  4. 4
    קטן וגדול שם הוא · Job 3:19
  5. 5
    ויחבקהו · Genesis 33:4

ההשתחוויות והחיבוק ¶17–18

17ובכ״מ [ובכל מקום] הזכר מחבק וכמ״ש וימינו תחבקני שהמשפיע מחבק את המקבל ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו׳. והיינו לפי שעשו שרשו מבחי׳ מקיף מעולם התהו.

בכל מקום הזכר הוא המחבק, כמו שנאמר ״וימינו תחבקני״: המשפיע מחבק את המקבל ומקיף אותו מכל צדדיו, כדי להגביהו למעלה וכו׳. והיינו משום ששורשו של עשו הוא מבחינת המקיף [האור], מעולם התהו.

ביאור

בדרך כלל הזכר, המשפיע, הוא המחבק; הוא מקיף את המקבל ומגביה אותו. עשו מחבק את יעקב מפני ששורשו הוא באור המקיף של עולם התהו, הנעלה מיעקב.

אך הדרך שיגיע לזה הוא ע״י כי והוא עבר לפניהם בחי׳ והוא כו׳ ואח״כ וישתחו ארצה שבע פעמים בחי׳ נפ״א [נפילת אפים] ללקט נצוצין.

אך הדרך להגיע לכך היא באמצעות ״והוא עבר לפניהם״ — בחינת ״והוא״ (vehu) וכו׳; ואחר כך ״וישתחו ארצה שבע פעמים״ — בחינת נפילת אפים (nefilas apayim), כדי ללקט ניצוצות.

ביאור

יעקב הגיע לכך בכך שהלך לפני בני משפחתו, ״והוא״ (vehu) — בחינה המציינת בחסידות את הנסתר — ולאחר מכן השתחווה שבע פעמים. אדמו״ר הזקן מפרש זאת כהשתחוואה בתפילה, נפילת אפים, שבה מלקטים ניצוצות שנפלו.

עד גשתו עד אחיו. פי׳ עד שגשש ופגע באחיו דהיינו שליקט את הטוב שבעשו בחי׳ לבונה שעי״ז הוא אחיו של יעקב שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום א׳.

״עד גשתו עד אחיו״: הכוונה היא, עד שגישש (gishesh) את דרכו ופגש את אחיו; כלומר, עד שליקט את הטוב שבעשו, בחינת לבונה (levonah). בעקבות זאת הוא אחיו של יעקב, שכן המקיף והפנימי [האורות] נלקחו ממקום אחד.

ביאור

״עד גשתו״ (ad gishto) נדרש כ״עד שגשש״ — עד שגישש את דרכו ופגש את אחיו: עד שליקט את הטוב שבעשו, בחינת לבונה. אז עשו הוא באמת אחיו של יעקב, שהרי המקיף והפנימי [האורות] באו ממקור אחד.

פסקה 17 בקצרה

הפסקה מסבירה את חיבוקו של עשו ליעקב כאור המקיף שמקיף את האור הפנימי, ומראה כיצד יעקב הגיע לכך באמצעות השתחוויה וליקוט ניצוצות הטוב שבעשו.

מראי מקומות

  1. 1
    וימינו תחבקני · Song of Songs 2:6
  2. 2
    והוא עבר לפניהם · Genesis 33:3

18ואזי וירץ עשו לקראתו. עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי רץ ממטה למעלה לקראתו וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו׳.

ואז ״וירץ עשו לקראתו״. עשו [כאן] הוא הכוח המלובש בעשו הגשמי, [אשר] רץ מלמטה למעלה לקראתו, כמשל הנרות שמתבטלים לאבוקה כאשר מקרבים את אורם אל אור האבוקה וכו׳.

ביאור

ריצתו של עשו לקראת יעקב מבטאת את הכוח הקדוש החבוי בתוך עשו הגשמי, העולה אל מקורו. הדבר דומה לנרות קטנים שאורם נבלע באבוקה כאשר מקרבים אותם אליה.

ואחר שנברר בחי׳ הטוב שבו אזי ויחבקהו מלמעלה למטה שנכנס המקיף עליון ג״כ ביעקב.

ולאחר שהתבררה בחינת הטוב שבו, אז ״ויחבקהו״ מלמעלה למטה, שכן גם [האור] המקיף העליון נכנס ליעקב.

ביאור

לאחר שהטוב שבעשו התברר, החיבוק בא מלמעלה למטה: האור המקיף העליון של תהו נכנס גם ליעקב.

פסקה 18 בקצרה

הפסקה מפרשת את ריצתו ואת חיבוקו של עשו כשתי תנועות: הטוב שהתברר בעשו עולה ומתבטל בתוך יעקב, ולאחר מכן האור המקיף העליון יורד לתוך יעקב.

מראי מקומות

  1. 1
    וירץ עשו לקראתו · Genesis 33:4

הנשיקה והבכי ¶19–21

19ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי׳ כנ״ל. ועי״ז וישקהו בחי׳ נשיקין ונקוד עליו בחי׳ נקודות הוא בחי׳ חכמה והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה ועתה אחר הבירור הנה נתגלה.

מכאן שכל הבחינות שהוזכרו לעיל נכללו ביעקב. ועל ידי כך ״וישקהו״ — בחינת נשיקות; ״נקוד עליו״ — בחינת נקודות (nekudos), שהיא בחינת חכמה. זאת משום שבשבירה הסתלקה החכמה, וכעת, לאחר הבירור, היא התגלתה.

ביאור

כעת, כששני האורות — הפנימי והמקיף — נמצאים ביעקב, עשו ״נשק לו״, ובספר התורה מסומנת המילה בנקודות. הנקודות, שהן נקודות זעירות, מייצגות את החכמה, שהסתלקה בשבירה וכעת מתגלה לאחר הבירור.

ואח״כ ויבכו הנה בכיה היא מפני שמחה או מרירות שע״י כיווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות.

לאחר מכן ״ויבכו״. הבכי נובע משמחה או ממרירות; באמצעות כיווץ במוח הוא דוחה את העודפים שבנוזל הדמעות.

ביאור

לאחר מכן הם בכו. בכי נובע משמחה או מצער; בצער המוח מתכווץ ולוחץ החוצה דמעות, שאותן מתאר אדמו״ר הזקן כעודפי לחות הנפלטים.

וע״י שמחה הוא כמ״ש בזוהר שה״ש [שיר השירים] גבי ר״ע [רבי עקיבא] שזלגו עיניו כו׳. והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות כמ״ש ושמועה טובה טובה תדשן עצם.

ובכי מתוך שמחה הוא ככתוב בזהר שיר השירים על רבי עקיבא, ש״זלגו עיניו כו׳״. זאת משום ששמחה היא התפשטות החיות, כמו שנאמר ״ושמועה טובה טובה תדשן עצם״.

ביאור

בכי מתוך שמחה מתואר בסיפורו של רבי עקיבא, שעיניו זלגו דמעות כאשר תפס את סודות שיר השירים, כפי שמסופר בזהר. השמחה מרחיבה את החיות, כמו שנאמר ״ושמועה טובה טובה תדשן עצם״.

וכמעשה דאספסיינוס כו׳ הוא הילוך הדם בעורקים וכן ברוח החיות שבו וכן בהמשכות מוחין חדשים כי יש בחי׳ עבור יניק׳ [יניקה / יניקת] מוחין.

וכמו במעשה אספסיינוס כו׳, כך גם בהילוך הדם בעורקים, ברוח החיות שבו ובהמשכת מוחין חדשים; שהרי יש בחינות של עיבור (ibbur [השלב העוברי]), יניקה (yenikah [הנקה]) ומוחין (mochin [שכל בוגר]).

ביאור

הגמרא מספרת שכאשר אספסיינוס שמע שנעשה קיסר, התנפחה כף רגלו עד שלא יכול היה לנעול את נעלו: השמחה הזניקה את זרימת הדם. השמחה מרחיבה גם את רוח החיים ומביאה שלבים חדשים של שכל, המתפתחים בקבלה דרך עיבור, יניקה ובגרות.

פסקה 19 בקצרה

הפסקה מפרשת את נשיקתו של עשו כהתגלות החכמה לאחר הבירור, ומתחילה להסביר את בכי האחים כדמעות של שמחה, שכן שמחה היא התפשטות החיות.

לעומק

עיבור, יניקה ומוחין הם שלבי ההתפתחות שמונה האריז״ל, שבאמצעותם גדלות ספירות ז״א. שמחה חדשה מביאה שלב חדש של מוחין.

מראי מקומות

  1. 1
    וישקהו · Genesis 33:4
  2. 2
    ונקוד עליו · Rashi on Genesis 33:4
  3. 3
    הנה בכיה . . בבכי יבואו · מובא בסה״מ תרכ״ט (הוצאת תשנ״ב) ע׳ שג בשינויים.
  4. 4
    דוחה המותרות בליחות הדמעות · ראה באוה״ת נ״ך כרך א ירמי׳ ע׳ שעב שכתב שיש להעיר ממ״ש בסידור שער הסוכות בענין ויעקב אמר אז יבקע. וממ״ש בת״א בד״ה יביאו לבוש. ע״ש.
  5. 5
    כמ״ש בזהר שה״ש · ראה מדרש הנעלם בזהר וירא צח, ב. לקו״ת תצא לז, ד. לקו״ש ח״ט ע׳ 208.
  6. 6
    כמ״ש בזוהר שה״ש גבי ר״ע שזלגו עיניו · Zohar, Vayera 3:33–37
  7. 7
    ושמועה טובה תדשן עצם · Proverbs 15:30
  8. 8
    וכמעשה דאספסיינוס · Gittin 56b:4

20והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים. וכן עי״ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ״ל. אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות.

והנה, כאשר יש למטה כלי לקבל את השמחה, היא מתפשטת ומעניקה מוחין [כוחות שכליים] חדשים; וכך גם, באמצעותה, רוח החיים מתפשטת כדי ״לדשן עצם״, כנזכר לעיל. אבל כאשר הכלי שלמטה קטן מכדי להכיל אותה, השמחה מתרכזת במוח ופולטת את העודפים בלחות הדמעות.

ביאור

כאשר האדם מסוגל להכיל את שמחתו, היא מתפשטת בו ומביאה עמה הבנה וחיות חדשות. כאשר השמחה גדולה מכפי יכולתו להכילה, היא מתרכזת במוח וגולשת החוצה בדמעות.

פסקה 20 בקצרה

הפסקה מסבירה שדמעות של שמחה באות כאשר השמחה גדולה מכפי יכולתו של הכלי לקבל אותה.

21וענין זה היה ג״כ גבי יעקב ועשו שהי׳ [שהיה] התגלות בחי׳ כתר למעלה מעלה כו׳ והיה רוב שמחה שנתקרבו כ״כ [כל כך] מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה״כ [בשבירת הכלים].

וזה היה גם אצל יעקב ועשו: התגלתה בחינת כתר, הגבוהה מאוד למעלה וכו׳, והייתה שמחה גדולה מכך שהגבוה ביותר התקרב כל כך אל מה שנפל למטה מטה והתרחק כל כך בשבירת הכלים.

ביאור

במפגש של יעקב ועשו התגלה כתר, הדרגה הגבוהה ביותר, והגבוה ביותר התחבר עם מה שנפל למטה ביותר בשבירת הכלים. השמחה הייתה גדולה מכדי להכילה, ולכן הם בכו.

עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא״ז [זה אל זה / זה את זה] זמן רב מאז היה שבה״כ [שבירת הכלים]. וז״ש [וזהו שכתוב] לע״ל [לעתיד לבוא] בבכי יבאו שע״י בחי׳ בכיה דוקא שהוא ע״י התגלות מדרגות הגבוהות כו׳. ובתחנונים אובילם אל נחלי מים:

עשו ויעקב היו כשני אחים שלא ראו זה את זה זמן רב, מאז התרחשה שבירת הכלים. וזהו שנאמר על זמן הגאולה העתידה: ״בבכי יבאו״ — דווקא באמצעות בחינת הבכי, שבאה באמצעות התגלות המדרגות הגבוהות וכו׳; ״ובתחנונים אובילם אל נחלי מים״.

ביאור

הם היו כאחים שנפגשו מחדש לאחר פרידה ממושכת, מאז שבירת הכלים. כך גם בגאולה העתידה יבואו ישראל ״בבכי יבאו״ — בדמעות של שמחה על התגלות המדרגות הגבוהות ביותר — וה׳ יוביל אותם אל נחלי מים.

פסקה 21 בקצרה

הפסקה מסכמת שבכיים של האחים היה שמחה גדולה שפרצה עם התגלות כתר, המאחדת את הגבוה ביותר עם הנמוך ביותר; וגם את הגאולה העתידה ילוו דמעות של שמחה.

מראי מקומות

  1. 1
    בבכי יבאו · Jeremiah 31:8
  2. 2
    בבכי יבאו · Jeremiah 31:9

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 499 KB

בעבודה

אדם לא צריך להתייאש מפני שתפילתו, בניגוד לשבח המתמיד של המלאכים, מלווה במחשבות זרות ואהבתו דועכת. עבודתה של נשמה בגוף, שעצם הדיבור שלה תלוי באכילה, היא חידוש יקר בעיני ה׳, כמו ציפור מדברת בפני מלך. וכדי להמשיך את האור המקיף, אהבתו צריכה לחרוג ממידתו: כשהוא נותן אל לבו עד כמה נפלה הנפש, ורואה כיצד המחשבות המסיחות את הדעת מפילות אותו, עליו לזעוק אל ה׳ מתוך מצוקתו, מעבר למה שנפשו יכולה להכיל.

שאלות לשיחה

  1. מדוע אהבה שנולדת מכך שה׳ אינו משתנה ומריחוקה של הנפש ממנו חורגת מאהבה שנולדת מכך שהוא חיי כל העולמות?
  2. כיצד ייתכן שהאריה, הנמצא לימין המרכבה, הוא למטה חיה טמאה, וכיצד הדבר מסביר מדוע עשו נולד ראשון?
  3. מה מלמד משל הציפור המדברת על ערכה של תפילת נשמה בגוף לעומת השבח המתמיד של המלאכים?
  4. מדוע כללה מתנתו של יעקב לעשו גמלים וקרבנות אחרים שהתורה אינה מפרטת?
  5. מדוע בכו יעקב ועשו כשנפגשו, ומה מלמד הבכי מרוב שמחה על גילוי גדול מכפי שהכלי יכול להכיל?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 499 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 162 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת וישלחוישלח

  1. 1וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו…וישלח יעקב מלאכים לפניו
  2. 2וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו…וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו...
  3. 3ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו׳״ויאמר יעקב: ׳אלקי אבי אברהם...׳״
  4. 4ויקם בלילה הוא ויקח את שתי…ויקם בלילה הוא
  5. 5ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו…״ויקח מן הבא בידו״
  6. 6ויאבק איש עמו כו׳״ויאבק איש עמו״
שאלו את פרעג על כל פסקה