תורה אור · פרשת וישב · מאמר 5
כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי תלך כו׳…
״כה אמר ה׳ צבאות: אם בדרכי תלך״
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 485 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
מלאכים ונשמות למעלה הם בבחינת ״עומדים״, קבועים במדרגה אחת; רק נשמה המלובשת בגוף ונפש הבהמית יכולות ״ללכת״, ועל ידי עבודתה היא יוצרת תנועה כלפי מעלה וכלפי מטה, ואפילו המלאכים מתעלים על ידה. לשם כך יש תחילה ״לשפוט״ את נפש הבהמית במלחמה הנמשכת לאורך הגלות, ושעתידה להגיע לשלמותה לעתיד לבוא.
המאמר בקצרה
המאמר נפתח בהבטחת זכריה ליהושע הכהן הגדול: ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. מלאכים ונשמות קודם ירידתן נקראים ״עומדים״, משום שהם עשויים מאותיות אלוקיות, שהן פסיביות כאבנים. המלאכים מתנועעים רק כאשר ישראל אומרים למטה את הקדושה. כדי להסביר זאת, אדמו״ר הזקן מבחין בין ממלא כל עלמין לבין סובב כל עלמין. הנשמה יורדת כדי לברר את נפש הבהמית, ששורשה בחיות הקודש, ולמעלה יותר בעולם התוהו, נעלה משורש הנפש האלקית. כמו סוס הנושא את רוכבו למקום רחוק יותר מכפי שהיה יכול להגיע בהליכה, נפש הבהמית המתבררת מרוממת את התפילה בעוצמה כזו, עד שהיא פועלת על המלאכים להתעלות. באמצעות התורה ותר״ך המצוות, השוות לכתר, ישראל ממשיכים גם את האור הסובב כלפי מטה, והמלאכים מקבלים גם השפעה זו. אלה הם שני ה״מהלכים״. הם תלויים ב״אם בדרכי תלך״ — בתורה ובמצוות — ובשפיטה תקיפה של נפש הבהמית. לעתיד לבוא גם ה״שוב״ יהיה בבחינת הליכה, כפי שחג החנוכה בא לאחר המלחמה.
מבנה
- השאלה: מהלכים בין העומדיםמלאכים ונשמות למעלה הם ״עומדים״ משום שמקורם באותיות אלוקיות, שהן פסיביות כאבנים; רק נשמות בגופים הן ״מהלכים״.¶1–2
- הקדושה של המלאכים ושני האורותהמלאכים מתנועעים רק בתגובה לקדושה של ישראל; האור שממלא את כל העולמות נמשך ממלכות ה׳, ואילו אמירת ״קדוש קדוש קדוש״ ממשיכה את האור הסובב כלפי מטה.¶3–4
- ירידת הנשמה והמלחמה בנפש הבהמיתהנשמה יורדת כדי לברר את נפש הבהמית; באמצעות קריאת שמע והברכות שלפניה, המגיעות לשורשה הנעלה של נפש הבהמית בחיות, היא נכפפת ומתבררת, במלחמה הנמשכת לאורך הגלות כולה.¶5–9
- סוס ורוכבו: העלייה מלמטהכאשר הנפש האלקית רוכבת עליה, נפש הבהמית מתעלה בכוח רב יותר ומעלה את המלאכים בתפילה.¶10–11
- תורה וכתר: ההמשכה מלמעלהבאמצעות התורה ותר״ך המצוות ישראל ממשיכים למטה את האור הסובב; המלאכים מקבלים את שתי התנועות — ה״מהלכים״ שבתוך ״העומדים״.¶12–14
- התנאים: דרכי ובית ה׳כוחם של ישראל בא מיעקב, הבריח התיכון, ועובר דרך התורה והמצוות כולן; יש למשול בנפש הבהמית בתוקף, בדומה לזיעת החיות הנעשית נהר של אש, ולשמור עליה כמו על חצר פתוחה.¶15–20
- לעתיד לבוא וחנוכהכעת העבודה היא רצוא ושוב; לעתיד לבוא גם השוב יהיה בבחינת הליכה, אך תחילה באה המלחמה, כפי שהיה בחנוכה ובפורים.¶21
מושגים
- עומדים ומהלכיםעומדים ומהלכים
- נבראים הקבועים במדרגה אחת — מלאכים ונשמות למעלה — לעומת נשמות בגופים, היכולות לעלות ממדרגה למדרגה.
- ממלא כל עלמין וסובב כל עלמיןממלא כל עלמין וסובב כל עלמין
- אור אלוקי המותאם לכל נברא, לעומת אור גדול מכדי להיכנס לעולמות, המשפיע עליהם מלמעלה מהם.
- אתכפיא ואתהפכאאתכפיא ואתהפכא
- הכנעת נפש הבהמית, ולאחר מכן הפיכתה כך שגם היא תרצה רק את ה׳.
- סוס ורוכבוסוס ורוכבו
- משל לנפש הבהמית, שכאשר הנפש האלקית רוכבת עליה היא מגיעה רחוק יותר מכפי שהנפש האלקית יכולה להגיע לבדה.
- תר״ך מצוות ככתרתר״ך בגימטריא כתר
- תרי״ג מצוות התורה ושבע מצוות דרבנן עולות בגימטרייה כתר — המדרגה שלמעלה מהשתלשלות — וממנה ישראל ממשיכים את האור הסובב.
- רצוא ושוברצוא ושוב
- הכמיהה כלפי מעלה והחזרה כלפי מטה בעבודה כעת; לעתיד לבוא שתיהן יהיו בבחינת ״מהלכים״.
השאלה: מהלכים בין העומדים ¶1–2
1כה אמר12 ה׳ צבאות אם בדרכי תלך כו׳ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. להבין מהו ענין מהלכים3 בין העומדים.
״כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי תלך כו׳ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״ (mahlechim, כלומר ״הולכים״). [יש להבין] מה פירוש ״מהלכים בין העומדים״.
המאמר פותח בהבטחת ה׳ ליהושע הכהן הגדול בחזונו של זכריה: אם ילך בדרכי ה׳, יינתנו לו ״מהלכים״ בין ״העומדים״. השאלה היא מה פירוש להיות ״מהלך״ בין ישויות שעומדות.
הנה נודע שהמלאכים נק׳ עומדים כמ״ש שרפים עומדים.4
ידוע שהמלאכים נקראים ״עומדים״, כפי שנאמר: ״שרפים עומדים״.
המלאכים מתוארים כ״עומדים״ משום שהם נשארים ברמה קבועה, כפי שנאמר על השרפים בדברי ישעיהו.
וגם הנשמות קודם בואם לעוה״ז נק׳ ג״כ עומדים5 כמ״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו.6 רק אחרי ירידת הנשמות לעוה״ז בהתלבשותן בגוף ונפש הבהמית נק׳ מהלכים.
גם הנשמות, קודם בואן לעולם הזה, נקראות ״עומדות״, כפי שנאמר: ״חי ה׳ אשר עמדתי לפניו״. רק לאחר שהנשמות יורדות לעולם הזה ומתלבשות בגוף ובנפש הבהמית, הן נקראות ״מהלכים״.
גם הנשמות, קודם ירידתן והתלבשותן בגוף, נמצאות במצב הקבוע הזה של ״עמידה״, כפי שמראות דברי הנביא ״אשר עמדתי לפניו״. רק כשהנשמה מתלבשת בגוף ובנפש הבהמית היא יכולה להיעשות ״מהלך״ — מי שמתקדם ועולה מדרגה לדרגה.
הפסקה מציגה את שאלת המאמר: מה פירוש ״מהלכים בין העומדים״? היא מציבה זה מול זה את המלאכים ואת הנשמות למעלה, ש״עומדים״, ואת הנשמות בגופים, ש״הולכות״.
הנקודה היא שהנשמה מקבלת את היכולת לעלות באמת דווקא באמצעות ירידתה לגוף; למעלה, רמתה קבועה כמו רמתו של מלאך. המאמר יראה שתנועה זו עוברת מישראל אל המלאכים עצמם.
מראי מקומות
- 1כה אמר ה׳ צבאות · נדפס גם בסה״מ תקע״א ע׳ ו. ביאור שם ע׳ י. הנחה אחרת מהביאור שם ע׳ יט. וראה באוה״ת פ׳ משפטים ע׳ א׳רפ קטע מהנחת מהרי״ל. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. המאמר עם הגהות וביאורים וקיצורים באוה״ת בראשית כרך ה תתקיג, א ועם שינוים באוה״ת בהעלותך ע׳ תז. ביאור עם הגהות באוה״ת בראשית כרך ה תתקיח, א. תתקכו, ב. וראה גם מאמרי אדמו״ר הצ״צ הנחות תרי״ד-תרט״ו ע׳ קמט. לקמן קיב, ב מציין לכאן בענין ב׳ מיני הילוך. נזכר בלקו״ת ויקרא ז, ב. בחקותי מה, ב מט, ד נשא כה, ב. שלח לח, ד. מסעי צא, ד. ראה כ, ג. כז, ד. שה״ש כט, ב. לג, ג.
- 2כה אמר ה׳ · Zechariah 3:7
- 3להבין מהו ענין מהלכים · ראה מאמרי אדה״א ויקרא ח״ב ע׳ עתר. ובסה״מ תרנ״ד ע׳ רסג בענין מהלך.
- 4שרפים עומדים · Isaiah 6:2
- 5וגם הנשמות . . נק׳ ג״כ עומדים · ראה לקו״ת בחוקתי מה, א. נשא כ, ג. שלח לח, ד. בלק סז, ד. מסעי צא, ג. סה״מ תקס״ב ע׳ קיז ואילך. ביאוה״ז לאדה״א ע׳ פ, ד. מאמרי אדה״א ויקרא ח״ב ע׳ תרסז. בסה״מ תרנ״ד ע׳ רסג כ׳ ”לכאורה יש סתירה לזה שהרי גם הנשמות נק׳ עומדים כמ״ש אליהו חי ה׳ אשר עמדתי לפניו, הרי שגם הנשמה הוא בבחי׳ עמידה . . אך הענין הוא דמ״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו קאי על הנשמה כמו שהיא למעלה קודם התלבשותה בגוף . . ואז נק׳ עומדים, ומ״ש ונתתי לך מהלכים כו׳ שהנשמות נק׳ מהלכים זהו בירידת הנשמה בגוף דוקא ועבדה עבודת ה׳ בתורה ומצות אז זכתה להיות בחי׳ מהלך בעילוי אחר עילוי באמת”.
- 6חי ה׳ אשר עמדתי לפניו · II Kings 5:16
2והטעם שהמלאכים ונשמות נק׳ עומדים כי שרש התהוותם הוא מבחי׳ אותיות והמלאכים הם מאותיות הדבור1 כמ״ש ל, בוברוח פיו כל צבאם.2
הסיבה לכך שהמלאכים והנשמות נקראים ״עומדים״ היא ששורש התהוותם הוא מבחינת האותיות. המלאכים נמשכים מאותיות הדיבור, ככתוב: ״וברוח פיו כל צבאם״.
המלאכים והנשמות ״עומדים״ מפני שנבראו מאותיות אלוקיות. המלאכים נמשכים מדיבורו של ה׳, כפי שנאמר בפסוק שהצבאות העליונים נבראו ברוח פיו.
וישראל עלו במחשבה34 הם מאותיות המחשבה והאותיות הם בחי׳ דומם כמ״ש בס״י [בספר יצירה] שתי אבנים בונות5 כו׳ לפי שהן בטילות לגבי השכל המנהיגן
וישראל, ש״עלו במחשבה [של ה׳]״, הם מאותיות המחשבה. האותיות הן בחינת הדומם, כמאמר ספר יצירה: ״שתי אבנים בונות [שני בתים]״ וכו׳, מפני שהן בטלות לפני השכל שמכוון אותן,
נשמות ישראל נמשכות ממקור נעלה יותר — מחשבת ה׳ — אך גם המחשבה מורכבת מאותיות. ספר יצירה מכנה את האותיות ״אבנים״, כלומר דבר דומם, מפני שאין להן רצון משלהן; הן רק מקבלות את צורתו של הרעיון שהן מבטאות.
כי האותיות הן לפי השכל כו׳ ולכך נק׳ עומדים כבחי׳ דומם שאין להם בחי׳ הילוך.
שהרי האותיות מותאמות לשכל וכו׳, ולכן הם נקראים ״עומדים״, בדומה לבחינת הדומם, שאין לה יכולת לנוע.
מכיוון שהאותיות רק פועלות בהתאם לשכל שמניע אותן, הנבראים שמקורם באותיות דומים לדומם. הם נשארים במקומם ואינם יכולים לנוע בכוחות עצמם מדרגה לדרגה.
הפסקה מסבירה מדוע המלאכים והנשמות שלמעלה הם ״עומדים״: שורשם באותיות אלוקיות, שהן פסיביות כאבנים ומונעות רק מכוח השכל שמאחוריהן.
הדימוי שבספר יצירה לאותיות כאבנים ש״שתי אבנים בונות [שני בתים]״ (מילים) עומד בבסיס הטיעון כולו: אות היא צורה קבועה וחסרת חיים. התנועה באה רק מן הרעיון שבתוך האותיות, ובהמשך המאמר מוסבר שהיא מגיעה למלאכים רק באמצעות עבודת ישראל.
מראי מקומות
- 1והמלאכים הם מאותיות הדבור · ראה אוה״ת פ׳ משפטים ע׳ א׳רפ.
- 2וברוח פיו כל צבאם · Psalms 33:6
- 3וישראל עלו במחשבה · ב״ר בתחילתה.
- 4וישראל עלו במחשבה · Bereshit Rabbah 1:4
- 5כמ״ש בס״י שתי אבנים בונות · פ״ד מט״ז. ראה לעיל כא, א. כב, א.
הקדושה של המלאכים ושני האורות ¶3–4
3ומ״ש ובשתים יעופף1 הרי שמצינו להם בחי׳ הילוך הוא ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא]2 כשישראל אומרים קדושה למטה גם המלאכים אומרים קדוש למעלה ואזי נאמר ובשתים יעופף וקרא זה אל זה3 כו׳.
אשר לנאמר ״ובשתים יעופף״ — כאן אכן אנו מוצאים בהם בחינה של הליכה; היא באה בעקבות אתערותא דלתתא. כשישראל אומרים קדושה למטה, גם המלאכים אומרים ״קדוש״ למעלה, ואז נאמר ״ובשתים יעופף״ ו״וקרא זה אל זה״ וכו׳.
ישעיהו אומר על השרפים ״ובשתים יעופף״, כלומר שיש בהם תנועה. תנועה זו אינה באה מהם עצמם: היא מתעוררת כאשר ישראל אומרים קדושה למטה, ואז המלאכים אומרים ״קדוש״ למעלה ונכנסים לתנועה.
אך להבין ביאור הדבר איך הוא אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] הנה נודע שיש ב׳ בחי׳ ממכ״ע [ממלא כל עלמין] וסוכ״ע.
כדי להבין כיצד אתערותא דלעילא באה באמצעות אתערותא דלתתא, ידוע שיש שתי בחינות: ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.
כדי לראות כיצד היוזמה של ישראל למטה יכולה לעורר תגובה מלמעלה, אדמו״ר הזקן מציג שני סוגים של אור אלוקי. האחד נכנס לכל עולם וממלא אותו; השני גדול מכדי להיכנס לעולמות, והוא מקיף את כולם.
פי׳ ממכ״ע [ממלא כל עלמין] היינו לפי סדר המדרגות בהשתלשלות וירידות המדרגות מעילה לעילה כו׳ ומהוה ומחיה לכאו״א [לכל אחד ואחד] לפי מזגו ותכונתו בבחי׳ השתלשלות ממש והשפעת והמשכת חיות זה הוא מבחי׳ מלכותו ית׳ מלכותך מכ״ע [מלכות כל עולמים]4 וכבוד הדר מלכותו.5
פירוש ממלא כל עלמין הוא שהאור נמשך לפי סדר המדרגות שבהשתלשלות, בירידת המדרגות מעילה לעילה וכו׳; הוא מהווה ומחיה כל אחד לפי מזגו ותכונתו, בדרך של השתלשלות ממש. השפעה והמשכה של חיות זו באה מבחינת מלכותו ית׳, ככתוב ״מלכותך מכ"ע״ ו״וכבוד הדר מלכותו״.
האור הממלא כל עלמין יורד שלב אחר שלב, כשכל מדרגה גורמת לבאה אחריה, ומחיה כל נברא בהתאם לטבעו. הענקת חיות מדורגת זו באה ממלכותו של ה׳, כפי שאומרים הפסוקים על מלכותו על כל העולמות.
פי׳ הדר הוא תפארת גדולתו ית׳ ברבוא רבבות עולמות אלף אלפין ישמשונה6 כו׳ ולגדודיו אין מספר7 שכל זה יקר תפארת גדולתו ית׳
פירוש ״הדר״ הוא תפארת גדולתו ית׳ בריבוא רבבות עולמות: ״אלף אלפין ישמשונה״ וכו׳, ו״ולגדודיו אין מספר״. כל זה הוא יקר תפארת גדולתו ית׳.
ה״הדר״ של מלכותו מתבטא בריבוי העצום של העולמות ובאינספור המלאכים המשרתים אותו. כל הריבוי הזה הוא רק כבוד גדולתו כמלך.
ואין זה אלא מבחי׳ מלכותו ית׳ וכל המלאכים זמירות יאמרו רק למלך אל חי וקים כי הוא לבדו פי׳ בבחי׳ עצמותו ית׳ מרום וקדוש כו׳.
וזה אינו אלא מבחינת מלכותו ית׳. כל המלאכים אומרים זמירות רק ״למלך אל חי וקים״, כי הוא לבדו — כלומר, בבחינת עצמותו ית׳ — ״מרום וקדוש״ וכו׳.
כל זה בא רק ממלכותו, מבחינת ה׳ כמלך על הבריאה. המלאכים שרים לו כמלך, אך הוא לבדו, בעצמותו ממש, ״מרום וקדוש״, למעלה מכל מה שהם יכולים להשיג.
פסקה זו מוצאת סוג אחד של ״תנועה״ אצל המלאכים בתגובתם לקדושה של ישראל, ומתחילה להסביר זאת באמצעות שני האורות: ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ממלא כל עלמין, על כל הדרו העצום, בא רק ממלכותו של ה׳.
ממלא כל עלמין הוא חיות ה׳ כפי שהיא מותאמת לכל נברא; מקורה, מלכות, היא הנמוכה שבספירות. הניגוד לעצמותו של ה׳, ״מרום וקדוש״, מכין את הקרקע לפסקה הבאה: אמירת הקדושה שלוש פעמים ממשיכה אור שמעבר להשתלשלות המסודרת של העולמות.
מראי מקומות
- 1ובשתים יעופף · Isaiah 6:2
- 2ומ״ש ובשתים יעופף הרי שמצינו להם בחי׳ הילוך הוא ע״י אתעדל״ת · בסה״מ תרנ״ד ע׳ רסא: ”היינו מה שנעשה בהם ע״י עבודת הנשמות כו׳ כמ״ש במ״א”. ראה אוה״ת נ״ך כרך א ע׳ קס.
- 3וקרא זה אל זה · Isaiah 6:3
- 4מלכותך מכ״ע · Psalms 145:13
- 5וכבוד הדר מלכותו · Psalms 145:12
- 6אלף אלפין ישמשונה · Daniel 7:10
- 7ולגדודיו אין מספר · Chagigah 13b:13
4וע״ז אומרים ג״פ [ג׳ פעמים] קדוש להיות המשכת קדושה עליונה מאא״ס [מאור אין סוף] ב״ה1 הסוכ״ע עד שיהיה הוי״ה צבאות ולהיות מכה״כ [מלא כל הארץ כבודו].2
משום כך אומרים שלוש פעמים ״קדוש״, כדי להמשיך קדושה עליונה מאור אין סוף ברוך הוא, הסובב כל עלמין, עד שההמשכה תהיה בבחינת ״הוי׳ צבאות״, וכדי שיהיה ״מלא כל הארץ כבודו״.
אמירת ״קדוש״ שלוש פעמים ממשיכה קדושה נעלית מאור אין סוף הסובב כל עלמין אל תוך העולמות. ההמשכה נעשית בבחינת ״הוי׳ צבאות״ — ה׳ כאדון הצבאות — וממלאת את הארץ כולה בכבודו.
ופי׳ כבודו התלבשותו וגם כבוד בגימ׳ [בגימטריא] ל״ב הם ל״ב נ״ח שבחי׳ התלבשות אא״ס [אור אין סוף] ב״ה היא בחכמה וכמ״ש (תהלים קד) מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית3 וכתיב מלאה הארץ קניניך.
פירוש ״כבודו״ הוא התלבשותו. נוסף על כך, כבוד (kavod) עולה בגימטרייה שלושים ושתיים, כנגד ל״ב נתיבות חכמה; שכן התלבשות אור אין סוף ברוך הוא היא בחכמה, וכמו שכתוב (תהלים קד): ״מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית״, ונאמר: ״מלאה הארץ קניניך״.
״כבוד״ פירושו שה׳ מתלבש בתוך הבריאה. ערכו המספרי של כבוד הוא 32, והוא רומז לל״ב נתיבות חכמה, משום שאור ה׳ מתלבש בעולם באמצעות חכמה, כפי שנאמר: ״כלם בחכמה עשית״.
קניניך הם בחי׳ קנה חכמה קנה בינה4 והן הן מלא כל הארץ שהוא ענין התלבשות אא״ס [אור אין סוף] ב״ה בבחי׳ ממכ״ע [ממלא כל עלמין] ונק׳ יחוד קוב״ה [קודשא בריך הוא] ושכינתיה:5
״קניניך״ [נכסיך] הם בחינת ״קנה חכמה קנה בינה״, והם הם ״מלא כל הארץ״. זהו עניין התלבשות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת ממלא כל עלמין, והוא נקרא ייחוד הקב״ה ושכינתו.
ה״קניינים״ שממלאים את הארץ הם חכמה ובינה, כמאמר הפסוק ״קנה חכמה קנה בינה״. האור המתלבש בעולם הוא ממלא כל עלמין, והתחברותו עם העולם נקראת ייחוד הקב״ה ושכינתו.
הפסקה מסבירה מה משיגה אמירת המלאכים ״קדוש״ שלוש פעמים: היא ממשיכה את האור המקיף אל תוך העולמות, כך שהוא מתלבש בעולם באמצעות חכמה וממלא את הארץ בכבוד ה׳.
כבוד עולה בגימטרייה 32 (כ = 20, ב = 2, ו = 6, ד = 4), כנגד ל״ב נתיבות חכמה שבספר יצירה (Sefer Yetzirah); משום כך נאמר שה׳ מתלבש בחכמה. הביטוי ״יחוד קוב״ה ושכינתיה״ מציין את הקשר שבין האלוקות שלמעלה מן העולמות לבין נוכחותה בתוך העולמות.
מראי מקומות
- 1ג״פ קדוש . . המשכת קדושה עליונה מאא״ס ב״ה · מובא באוה״ת נ״ך כרך א ע׳ קסח ושם מצויין להמקומות בדא״ח שמובא שם בענין ג״פ קדוש.
- 2הוי״ה צבאות ולהיות מכה״כ · Isaiah 6:3
- 3
- 4קנה חכמה קנה בינה · Proverbs 4:5
- 5כבוד בגימט׳ ל״ב · ראה מאו״א כ, ו.
ירידת הנשמה והמלחמה בנפש הבהמית ¶5–9
5והנה נודע כי תכלית ירידת הנשמה לעוה״ז לא ירדה בשביל עצמה כי הנשמה א״צ [אין צריך / אינו צריך] תיקון לעצמה12 אלא עיקר ירידתה להתלבש בנה״ב [בנפש הבהמית]
כעת ידוע שתכלית ירידתה של הנשמה לעולם הזה אינה למען עצמה, שכן הנשמה אינה זקוקה לתיקון לעצמה; אלא עיקר ירידתה הוא להתלבש בנפש הבהמית,
הנשמה לא ירדה לעולם הזה לטובתה שלה; היא שלמה כשלעצמה ואינה זקוקה לתיקון. היא ירדה כדי להתלבש בנפש הבהמית.
כדי להיות בחי׳ אתכפייא ואתהפכא בנה״ב [בנפש הבהמית] עד שלא יהיה לה כ״א רצון א׳ לאביה שבשמים וכמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי3 בארץ.
כדי שבנפש הבהמית יהיו אתכפייא (iskafya, [הכנעה]) ואתהפכא (is'hapcha, [הפיכה]), עד שלא יהיה לה אלא רצון אחד, לאביה שבשמים, כמו שכתוב: ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ״.
תכלית הירידה היא לזכך את הנפש הבהמית: תחילה להכניע אותה, ואחר כך להפוך אותה. המטרה היא שגם הנפש הבהמית תרצה רק את ה׳, כפי שנאמר במזמור: ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ״.
הפסקה מתארת את תכלית ירידת הנשמה: לא השלמתה שלה, אלא הכנעת הנפש הבהמית והפיכתה, עד שגם היא תרצה רק את ה׳.
ההוראה שבספר עץ חיים (עץ חיים), שלפיה הנשמה אינה זקוקה לתיקון לעצמה, מובאת בספר תניא (תניא), פרק 37, כיסוד לירידת הנשמה כדי לזכך את הגוף ואת הנפש הבהמית. זיכוך זה הוא שהופך את הנשמה ל״הולכת״.
מראי מקומות
- 1הנשמה א״צ תיקון לעצמה · ע״ח שער כו פ״א. הובא בתניא פרק לז. ראה לקו״ת תצא לד, ג.
- 2כי הנשמה א״צ תיקון לעצמה · Sefer Etz Chaim 26:1:2
- 3מי לי בשמים ועמך לא חפצתי · Psalms 73:25
6והיינו ע״י נפש האלקית המתלבשת בה המשכלת ומתבוננת בה׳ אחד בק״ש [בקריאת שמע] שמע ישראל1 שמע ל׳ [לשון] הבנה2 איך הוא ית׳ אחד בשמים וארץ.
הדבר נעשה באמצעות הנפש האלקית המלובשת בה, המשכילה ומתבוננת ב״ה׳ אחד״ שבקריאת שמע, ״שמע ישראל״ (״שמע״ משמש כאן במשמעות של הבנה): כיצד הוא יתברך אחד בשמים ובארץ.
הנפש האלקית מבררת את הנפש הבהמית באמצעות התבוננות באחדות ה׳ שבקריאת שמע. ״שמע״ פירושו ״הבן״: יש לתפוס שה׳ אחד בשמים ובארץ.
והח׳ והד׳ שהם ז׳ רקיעים והארץ וד׳ רוחות העולם כולם בטלים לבחי׳ האל״ף הוא יחודו ית׳ כי הוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם כי אני ה׳ לא שניתי3.
האות ח׳ והאות ד׳, שהן שבעת הרקיעים והארץ וארבע רוחות העולם, כולן בטלות לאל״ף, שהיא אחדותו יתברך. שהרי הוא לבדו קיים, כפי שהיה קודם שנברא העולם: ״כי אני ה׳ לא שניתי״.
המילה ״אחד״ נקראת אות אחר אות: ח׳ (8) היא שבעת הרקיעים והארץ, ד׳ (4) היא ארבע רוחות העולם, וכולן בטלות לאל״ף, לאחדותו של ה׳. ה׳ נשאר לבדו בדיוק כפי שהיה לפני הבריאה, כפי שנאמר: ״כי אני ה׳ לא שניתי״.
הפסקה עוסקת בהתבוננות באחדות ה׳ שבקריאת שמע: כל הבריאה בטלה אליו, והיא אינה משנה אותו.
זהו ״יחודא עילאה״ (האחדות העליונה): מנקודת מבטו של ה׳, העולם אינו מוסיף דבר ואינו משנה דבר. אותיות ״אחד״ — אל״ף (1), ח׳ (8) וד׳ (4) — ממחישות כיצד המרחב כולו נכלל באחדות ה׳.
מראי מקומות
- 1שמע ישראל · Deuteronomy 6:4
- 2שמע ל׳ הבנה · נסמן לעיל א, א. לקמן לח, ב.
- 3
7וברוך שאמר והיה העולם באמירה אחת. רק בשכמל״ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] שבחי׳ מלכותו ית׳ הוא שמחיה ומהוה את כל העולמות מאין ליש להיות נראה ונגלה לעיני בשר ליש ודבר בפ״ע [בפני עצמו] כו׳. ועי״ז ואהבת בכל לבבך1 בשני יצריך.2
״וברוך שאמר והיה העולם״ באמירה אחת. רק ״בשכמל״ו״, כלומר בחינת מלכותו יתברך, היא המחיה ומהווה את כל העולמות מאין ליש, כך שהם נראים ונגלים לעיני בשר כיש וכדבר בפני עצמו וכו׳. ועל ידי כך מתקיים ״ואהבת בכל לבבך״ — בשני יצריך.
העולם נברא באמצעות אמירה אלוקית אחת. אלא שמלכותו של הקב״ה, שעליה משבחים ב״בשכמל״ו״, היא הגורמת לעולמות להיראות לעיני בשר כמציאויות נפרדות. ההתבוננות בשני הדברים מובילה לאהבת ה׳ ״ואהבת בכל לבבך״; חז״ל דורשים זאת כאהבה אליו בשני היצרים, הטוב והרע.
אך קודם ק״ש [קריאת שמע] תקנו חכמים3 שתים לפניה4 לקיום הק״ש [הקריאת שמע] ומתחילין תחלה לספר מענין המלאכים איך שהם מקדישים ומעריצים כו׳ והאופנים ברעש גדול כו׳.
אולם לפני קריאת שמע תיקנו חכמים שתי ברכות לפניה, כדי לאפשר את קיום קריאת שמע. תחילה הם מתארים את עניינם של המלאכים, כיצד הם מקדישים ומשבחים וכו׳, וכן ״והאופנים ברעש גדול״ וכו׳.
לפני קריאת שמע תיקנו חכמים שתי ברכות. הראשונה מתארת כיצד המלאכים מקדישים את ה׳, וכיצד האופנים — סוג של מלאכים — מתרוממים ברעש גדול.
כי הנה להיות קיום ואהבת בשני יצריך שגם היצה״ר [היצר הרע] ישוב לאתכפיא ולאתהפכא הוא ע״י מלחמה גדולה
כדי ש״ואהבת״ תתקיים בשני יצריך, כך שגם היצר הרע ייכנע ויתהפך, הדבר נעשה באמצעות מלחמה גדולה,
כדי לאהוב את ה׳ גם עם היצר הרע, כלומר להכניע אותו ולאחר מכן להפוך אותו, נדרשת מלחמה גדולה.
וכמ״ש ולאום מלאום יאמץ5 וכתיב ויאבק איש עמו67 עד עלות השחר שעד עלות השחר לע״ל [לעתיד לבוא] כל ימי משך זמן הגלות הכל היא בבחי׳ מלחמה.
כמו שנאמר, ״ולאום מלאום יאמץ״, וכן נאמר ״ויאבק איש עמו עד עלות השחר״: עד עלות השחר שלעתיד לבוא, במשך כל ימי הגלות, הכול נמצא במצב של מלחמה.
הפסוקים על מאבקם של יעקב ועשו ממחישים את המלחמה הזאת. ״עד עלות השחר״ רומז לעתיד לבוא: לאורך כל הגלות, עבודת ה׳ היא מלחמה.
הפסקה קושרת את אהבת ה׳ שבקריאת שמע, ״בשני יצריך״, לברכות שלפניה, המתארות את המלאכים, ומסבירה שהפיכת היצר הרע כרוכה במלחמה הנמשכת לאורך הגלות.
אדמו״ר הזקן שואל מדוע הברכות שלפני קריאת שמע מתארות דווקא את המלאכים. התשובה, המובאת בפסקה 9, היא שנפש הבהמית מושרשת בחיות הקדושות, ולכן השבח שלהן יכול לעורר אותה.
מראי מקומות
- 1ואהבת בכל לבבך · Deuteronomy 6:5
- 2בכל לבבך בשני יצריך · Berakhot 54a:6
- 3אך קודם ק״ש תקנו חכמים · ראה לקו״ת תצא לד, ד.
- 4תקנו חכמים שתים לפניה · Berakhot 11a:24–25
- 5ולאום מלאום יאמץ · Genesis 25:23
- 6וכתיב ויאבק איש עמו . . וכתיב ורב יעבוד צעיר · נעתק באוה״ת במדבר ע׳ מג ומסיים שם: ”ומבואר שם דמבחי׳ ויאבק הנ״ל שנלחם עם הנה״ב ומהפכו מזה נעשה העלי׳ לע״ל כענין סוס ורוכבו”.
- 7ויאבק איש עמו · Genesis 32:25
8וכתיב ורב יעבד צעיר1 בחי׳ רב הוא בחי׳ לפני מלך מלך2 כו׳. אלא שירדה ונפלה בשבה״כ [בשבירת הכלים] כנודע.
ונאמר: ״ורב יעבד צעיר״. בחינת רב (״זקן״, וגם ״גדול״) היא בחינת ״לפני מלך מלך״ וכו׳, אלא שהיא ירדה ונפלה בשבירת הכלים, כידוע.
״ורב יעבד צעיר״ מתפרש כאן כעבודת נפש הבהמית את הנפש האלקית. נפש הבהמית היא בחינת רב, שפירושו גם ״זקן״ וגם ״גדול״, מפני ששורשה מעולם התהו, ״לפני מלך מלך״, הנעלה מעולם התיקון; היא נפלה בשבירת הכלים.
וירידה זו מאיגרא רמא3 כו׳ היא צורך עליי׳ [עלייה] ע״י ישראל בנפשות אלקיות שבהם למשול ולשלוט על רוח הנה״ב [הנפש הבהמית] עד שתשוב להיות בבחי׳ אתכפיא ואתהפכא כו׳ ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן.4
ירידה זו, ״מאיגרא רמא כו׳״ [לבור עמוק], נועדה לעלייה באמצעות ישראל, על ידי הנפשות האלקיות שבהם, המושלות ושולטות ברוח נפש הבהמית, עד שנפש הבהמית חוזרת להיות בבחינת אתכפיא (הכנעה) ואתהפכא (הפיכה) וכו׳. אין הדינים נמתקים אלא בשורשם.
נפילה זו מגובה רב נועדה לעלייה: כאשר הנפש האלקית שולטת בנפש הבהמית והופכת אותה, נפש הבהמית מתעלה למדרגה גבוהה יותר משהייתה קודם. הדינים הקשים נמתקים רק כשמגיעים לשורשם, ולכן יש להגיע אל נפש הבהמית דרך מקורה.
הפסקה מסבירה שנפש הבהמית באה משורש נעלה מאוד, שנפל בשבירת הכלים, ושירידתה נועדה לעלייה המתרחשת כאשר ישראל הופכים אותה.
הפסוק בבראשית 36:31, שבו נאמר ״לפני מלך מלך״, הוא המקור הקבלי לעולם התהו, שכליו נשברו. העיקרון שהדינים נמתקים רק בשורשם מובא גם בתניא, פרק 31.
מראי מקומות
- 1ורב יעבד צעיר · Genesis 25:23
- 2לפני מלך מלך · Genesis 36:31
- 3מאיגרא רמא · Chagigah 5b:16–17
- 4ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן · ראה פע״ח שער השופר פ״א. שער יוהכ״פ פ״א. לקו״ת להאריז״ל וישב. תניא ריש פל״א.
9ולכך א״א להכניע ולכבוש את רוח הנה״ב [הנפש הבהמית] תחת ממשלת הנה״א [הנפש האלקית]1 כ״א ע״י שרשה של הנה״ב [הנפש הבהמית] שמקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש2 הוא מחיות הקדש שבמרכבה פני ארי׳ [אריה] פני שור3 כו׳.
לכן אי אפשר להכניע ולכבוש את רוח הנפש הבהמית תחת שלטון הנפש האלקית אלא באמצעות שורש הנפש הבהמית, שמקור חציבתה ויסודה הוא ״בהררי קדש״ — מחיות הקודש שבמרכבה, ״פני ארי' פני שור״ וכו׳.
הנפש האלקית אינה יכולה לגבור ישירות על הנפש הבהמית. עליה להגיע אל שורש הנפש הבהמית, שהוא קדוש: חיות הקודש שבמרכבה האלוקית שראה יחזקאל, שבהן פני אריה ופני שור.
ולכך צריך להזכיר לפניה תחלה איך שהמלאכים וחיות הקדש מקדישים וממליכים כו׳. ומזה יבא לקיום הק״ש [הקריאת שמע]4 להיות ואהבת בכל לבבך בשני ל, גיצריך.
לכן יש להזכיר תחילה, לפניה, כיצד המלאכים וחיות הקודש מקדישים וממליכים [אותו] וכו׳. מתוך כך מגיעים לקיום קריאת שמע: ״ואהבת בכל לבבך״ [את ה׳], בשני יצריך.
זו הסיבה שהברכות שלפני קריאת שמע מתארות תחילה כיצד המלאכים וחיות הקודש מקדישים את ה׳ וממליכים אותו. השמיעה כיצד שורשה שלה בטל לפני ה׳ מעוררת את הנפש הבהמית, ומתוך כך אפשר להגיע לאהבת ה׳ בשני היצרים.
והנה בק״ש [בקריאת שמע] ממשיכים לה בחי׳ בטול ממש בה׳ אחד במס״נ [במסירות נפש] ממש באור א״ס ב״ה הסוכ״ע עד שתתפשט לצאת מנרתקה כו׳:
ובקריאת שמע ממשיכים אליה ביטול ממש ב״ה׳ אחד״, במסירות נפש ממש, באור אין סוף ברוך הוא, הסובב כל עלמין, עד שתתפשט ותצא מנרתקה וכו׳.
בקריאת שמע ממשיכים אל תוך הנפש ביטול אמיתי לפני אחדות ה׳, במסירות נפש. הדבר נמשך מן האור הסובב כל עלמין, ועוצמתו כה גדולה עד שהנפש משתוקקת לצאת מן הגוף, ה״נרתיק״ שלה.
הפסקה מסבירה מדוע הברכות שלפני קריאת שמע עוסקות במלאכים: הנפש הבהמית מושרשת בחיות הקודש, ולכן הביטול שלהן לפני ה׳ מעורר אותה. לאחר מכן קריאת שמע מביאה לביטול מתוך מסירות נפש.
בחסידות, האריה והשור שבצד שמאל ובצד ימין של המרכבה הם שורשי האהבה והיראה הטבעיות שבנפש הבהמית. כשמגיעים אליהם, אפשר להפנות את התשוקה של הנפש הבהמית עצמה אל ה׳.
מראי מקומות
- 1תחת ממשלת הנה״א · ראה לקו״ת פ׳ ראה ל, א.
- 2ויסודתה בהררי קדש · Psalms 87:1
- 3פני ארי׳ פני שור · Ezekiel 1:10
- 4ומזה יבא לקיום הק״ש · ראה לקו״ת ויקרא ב, ב. ד״ה וילך תרס״ו.
סוס ורוכבו: העלייה מלמטה ¶10–11
העניין הוא כפי שנאמר: ״סוס ורוכבו רמה בים״. הסוס בטל לפני רוכבו; בלי הרוכב, אין למעלתו של הסוס שום ערך.
שירת הים מביאה את דימוי הסוס והרוכב. הסוס כפוף לרוכבו, ובלי הרוכב כוחו אינו משיג דבר.
אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו.
אבל כשהרוכב עליו, מעלתו של הסוס ניכרת עוד יותר, שכן הוא יכול לרוץ למקום שהרוכב אינו יכול להגיע אליו בכוחות עצמו.
כשהרוכב עליו, כוחו של הסוס מתגלה ביתר שאת: הוא יכול לשאת את הרוכב למקומות שלא היה יכול להגיע אליהם ברגל. זהו הדגם לנפש הבהמית הנושאת את הנפש האלקית.
הפסקה מציגה את המשל של הסוס והרוכב: כוחו של הסוס אינו כלום כשהוא לבדו, אך כשהרוכב עליו הוא מגיע רחוק יותר מכפי שהרוכב יכול להגיע בכוחות עצמו.
מראי מקומות
- 1סוס ורכבו רמה בים · Exodus 15:1
11וכך בחי׳ נה״ב [נפש הבהמית] מצד עצמה היא מקושרת למטה אבל כשרוכב עליה הנה״א [הנפש האלקית] המתלבשת בה הנה זאת תהיה העלאת הנפש הבהמית ביתר שאת וביתר עז1 במס״נ [במסירות נפש] ממש.
כך גם הנפש הבהמית, מצד עצמה, קשורה למטה. אך כאשר הנפש האלקית, המתלבשת בה, רוכבת עליה, הדבר מביא לעליית הנפש הבהמית ביתר שאת וביתר עז, עד למסירות נפש ממש.
כשהיא לעצמה, הנפש הבהמית נמשכת לעניינים גשמיים. כאשר הנפש האלקית ״רוכבת״ עליה, הנפש הבהמית מתעלה בכוח גדול יותר מזה של הנפש האלקית עצמה, עד כדי מסירות נפש.
והיינו לפי ששרשה ממקום עליון יותר מלפני מלך מלך2 כו׳ ורב יעבד3 כו׳. ואזי גדול ורב כחה עד שבתפלת י״ח היא הממשכת ומשפעת המשכת בטול אא״ס [אור אין סוף] ב״ה במלאכים
הדבר נובע מכך ששורשה במקום נעלה יותר, מ״לפני מלך מלך כו׳״, וכן מ״ורב יעבד כו׳״. אז כוחה גדול ורב, עד שבתפילת שמונה עשרה היא הממשיכה ומשפיעה במלאכים המשכה של ביטול כלפי אור אין סוף ב״ה,
כוחה זה נובע מכך ששורשה נעלה יותר, מעולם התוהו, ״לפני מלך מלך״; משום כך ״ורב יעבד״. כוחה גדול עד כדי כך שבתפילת שמונה עשרה, תפילת העמידה, היא ממשיכה למלאכים ביטול לפני ה׳.
עד שהם אומרים קדוש כשישראל אומרים למטה. וזהו ענין באתעדל״ת [באתערותא דלתתא] אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שממטה למעלה להיות בטול באא״ס [באור אין סוף] ב״ה ממטה למעלה:
עד שהם אומרים ״קדוש״ כאשר ישראל אומרים [אותו] למטה. זהו עניין באתעדל״ת [באה] אתעדל״ע: מלמטה למעלה, שתהיה בחינת ביטול באור אין סוף ב״ה, מלמטה למעלה.
עד כדי כך שהמלאכים אומרים ״קדוש״ כאשר ישראל אומרים את הקדושה למטה. זוהי התעוררות מלמטה המביאה להתעוררות מלמעלה: תנועה מלמטה למעלה, המביאה את המלאכים לבטל את עצמם באור אין סוף.
הפסקה מיישמת את המשל: הנפש הבהמית שעברה שינוי, וששורשה נעלה יותר, מעניקה לתפילת ישראל את הכוח להעלות אף את המלאכים לביטול לפני ה׳. זוהי הראשונה מבין שתי העליות — מלמטה למעלה.
״ביתר שאת וביתר עז״ (בראשית 49:3) משמש בחסידות לתיאור התוספת בכוחו של דבר שהתברר מלמטה. כאן כוח זה הוא שמביא לכך שקדושת המלאכים באה בעקבות קדושת ישראל.
מראי מקומות
- 1ביתר שאת וביתר עז · Genesis 49:3
- 2לפני מלך מלך · Genesis 36:31
- 3ורב יעבד · Genesis 25:23
תורה וכתר: ההמשכה מלמעלה ¶12–14
12והנה כך הוא בענין המשכת אא״ס [אור אין סוף] ב״ה מלמעלה למטה הוא ע״י ישראל בעסק התורה שהיא חכמתו ורצונו ית׳ בתרי״ג מצות דאורייתא וז׳ דרבנן
בדומה לכך, המשכת אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה נעשית באמצעות ישראל, העוסקים בתורה, שהיא חכמתו ורצונו יתברך, בתרי״ג מצוות התורה ובשבע מצוות דרבנן,
התנועה השנייה היא מלמעלה למטה: הורדת אור אין סוף אל תוך העולמות. הדבר נעשה באמצעות לימוד התורה של ישראל, שהיא חכמתו ורצונו של ה׳, כפי שהם מתבטאים בתרי״ג מצוות התורה ובשבע מצוות דרבנן.
שהם תר״ך בגימ׳ [בגימטריא] כת״ר1 שהן הם בחי׳ כתר עליון בחי׳ כותרת ומקיף שלמעלה מעלה מבחי׳ סדר ההשתלשלו׳ [ההשתלשלות] ומשם ממשיכים ישראל הארת אא״ס [אור אין סוף] ב״ה הסוכ״ע.
שהן יחד 620, בגימטרייה כתר. הן בחינת כתר עליון — בחינת כותרת ומקיף [אור] הנמצא למעלה הרבה מסדר ההשתלשלות. משם ישראל ממשיכים למטה את הארת אור אין סוף ברוך הוא, הסובב כל עלמין.
ביחד הן 620, הערך המספרי של כתר. הדבר רומז לכתר העליון, ״כתר״ המקיף את הראש ולכן נמצא מעל לסדר ההשתלשלות; באמצעות התורה והמצוות ישראל ממשיכים משם למטה את האור המקיף.
הפסקה מציגה את ה״הילוך״ השני, מלמעלה למטה: באמצעות התורה ו־620 המצוות, המתאימות לכתר, ישראל ממשיכים למטה את האור הסובב כל עלמין.
כתר (620: כף 20, תי״ו 400, רי״ש 200) הוא בחינת הרצון, שלמעלה מחכמה ומכל סדר ההשתלשלות. אותו מספר של מצוות מופיע שוב בפסקה 16 כ״620 עמודי אור״.
מראי מקומות
- 1בתרי״ג . . בגימ׳ כתר · ראה של״ה יתרו שטז, א. מאו״א ת, נו. מאמרי אדה״ז פרשיות ח״א ע׳ שלח ובמ״מ שם.
13וזהו שאחר ואהבת בכל לבבך ממטה למעלה אומרים והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך1 כו׳ המשכת הדברים האלה מבחי׳ אנכי ממש מלמעלה למטה כו׳ שלא יסתיר ולא יעלים כו׳.
זהו הטעם שלאחר ״ואהבת [ה׳] בכל לבבך״, [שהיא] מלמטה למעלה, אומרים ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך״ וכו׳: המשכת ״הדברים האלה״ מבחינת אנכי (Anochi [״אני״]) ממש, מלמעלה למטה וכו׳, כך שלא יסתיר ולא יעלים וכו׳.
סדר קריאת שמע משקף את שתי התנועות. ״ואהבת״ היא העלייה מלמטה למעלה; אחר כך ״הדברים האלה אשר אנכי מצוך״ הם המשכת התורה מ״אני״ של ה׳ עצמו, מעצמותו ממש, מלמעלה למטה, כך ששום דבר אינו מסתיר אותו.
והמלאכים מקבלים מהם המשכת התורה הנמשכת בג״ע [בגן עדן] כמ״ש היושבת בגנים2 כו׳ וגם בעסק התורה בעוה״ז ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] על יש מהחכמים הגדולים שנתקבצו מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה3 כו׳.
המלאכים מקבלים מהם את המשכת התורה הנמשכת בגן עדן, כמו שכתוב ״היושבת בגנים״ וכו׳. וגם בנוגע לעיסוק בתורה בעולם הזה, אמרו חז״ל על כמה מגדולי החכמים שמלאכי השרת התקבצו ״כבמזמוטי חתן וכלה״ וכו׳.
המלאכים מקבלים מישראל את המשכת התורה הן בגן עדן, שבו הנשמות לומדות, והן בעולם הזה. הגמרא מספרת שכאשר גדולי חכמים למדו את תורת הסוד, התקבצו מלאכי השרת כמו בשמחת חתונה.
הפסקה מראה שקריאת שמע כוללת את שתי התנועות: אהבה מלמטה למעלה והמשכת התורה מלמעלה למטה; והמלאכים מקבלים מישראל את אור התורה.
אנכי (״אני״) נדרש בחסידות כביטוי לעצמותו של ה׳, שלמעלה מכל שם. למלאכים אין תורה משלהם, והם מתקבצים כדי לקבל את מה שישראל ממשיכים למטה.
מראי מקומות
- 1והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך · Deuteronomy 6:6
- 2היושבת בגנים · Song of Songs 8:13
- 3ארז״ל על יש מהחכמים . . כבמזמוטי חתן וכלה · Chagigah 14b:5
14ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל היא בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה.1 וזהו ונתתי לך מהלכים2 ב׳ מיני הילוך3 ממטה למעלה וממעלה למטה. בין העומדים.
נמצא שהשפעת המלאכים מישראל היא הן מלמטה למעלה והן מלמעלה למטה. וזהו ״ונתתי לך מהלכים״: שני סוגי הילוך, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. ״בין העומדים״:
המלאכים מקבלים מישראל בשני הכיוונים: עלייה מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה. אלה הם שני ה״מהלכים״ שבפסוק, שניתנים לישראל ״בין העומדים״.
פי׳ בפנימיות העומדים.4 הם המלאכים להיות השפעת בחי׳ הילוך בבחינת פנימית המלאכים בין ממטה למעלה ובין מלמעלה למטה:567
כלומר, בפנימיותם של העומדים, שהם המלאכים, נמשכת בחינת הילוך אל פנימיות המלאכים, הן מלמטה למעלה והן מלמעלה למטה.
״בין״ פירושו ״בתוך״: ישראל מכניסים תנועה אל פנימיות המלאכים. המלאכים נשארים קבועים במדרגתם, אך בפנימיותם הם מתנועעים, הן כלפי מעלה והן כלפי מטה, באמצעות ישראל.
הפסקה משיבה על השאלה שפתחה את הדיון: ה״מהלכים בין העומדים״ הם שתי התנועות, מעלה ומטה, שישראל מכניסים אל פנימיותם של המלאכים הקבועים.
במקום אחר בלקוטי תורה הדבר נקשר לסולם יעקב, שבו המלאכים עולים ויורדים: אלה הם שני סוגי ההילוך המתוארים כאן.
מראי מקומות
- 1ונמצא שהשפעת המלאכים . . בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה · בלקו״ת האזינו עח, א מציין לכאן.
- 2ונתתי לך מהלכים · Zechariah 3:7
- 3ב׳ מיני הילוך · ראה לקו״ת ראה כז, ד.
- 4פי׳ בפנימיות העומדים · ראה אוה״ת פ׳ נשא ע׳ רמא.
- 5כל ארחות ה׳ חסד ואמת · Psalms 25:10
- 6כל האומר אין לי אלא תורה · Yevamot 109b:4–5
- 7ונהר די נור · Daniel 7:10
התנאים: דרכי ובית ה׳ ¶15–20
15אך הנה כ״ז [כל זה] אם בדרכי תלך כו׳. והענין הוא כי הנה הכח הזה הניתן לישראל
אבל כל זה הוא בתנאי של ״אם בדרכי תלך כו׳״. והעניין הוא שהכוח הזה ניתן לישראל,
כל ההבטחה תלויה בתנאי ״אם בדרכי תלך״. כעת אדמו״ר הזקן מסביר מהיכן נובע כוחם של ישראל להעלות ולהמשיך למטה.
להיות בהם ועל ידם העלאה והמשכה זו הוא ל, דלפי שהם בני יעקב הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה.1
כדי שתהיה בהם ועל ידם העלאה והמשכה זו, הוא מפני שהם בני יעקב, ״הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה״.
ישראל הם בני יעקב, שנמשל ל״בריח התיכון״ שבמשכן, שעבר בכל קרשיו מקצה לקצה. כמו הבריח הזה, יעקב ובניו מחברים בין הגבוה ביותר לנמוך ביותר.
הפסקה מבססת את כוחם של ישראל להעלות ולהמשיך על כך שהם בני יעקב, ״הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה״, המחבר בין קצה אחד למשנהו.
בקבלה, יעקב הוא תפארת, הקו האמצעי המחבר בין ימין לשמאל ובין מעלה למטה.
מראי מקומות
- 1הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה · Exodus 26:28
ו[זה נעשה] באמצעות התורה והמצוות, שהן שש מאות ועשרים עמודי אור, כעמוד המחבר בין מעלה למטה וכו׳. וזהו ״אם בדרכי תלך״.
החיבור הזה נעשה באמצעות התורה והמצוות, שש מאות ועשרים ״עמודי אור״ המחברים בין מעלה למטה כעמוד. זו משמעות ״אם בדרכי תלך״.
דרך הוא המחבר מעיר לעיר כו׳. וכל התורה והמצות נק׳ דרך2 שבהם ועל ידם ע״י כולם דוקא עוברת ההשפעה.
דרך היא מה שמחבר עיר לעיר וכו׳. התורה כולה והמצוות נקראות דרך, שכן ההשפעה עוברת בהן ועל ידן, ועל ידי כולן דווקא.
דרך מחברת עיר אחת לעיר אחרת, ולכן התורה והמצוות נקראות ״דרך״: ההשפעה האלוקית עוברת דרכן. היא עוברת באמצעות כולן יחד, ולכן כל מצווה נחוצה.
הפסקה מסבירה את משמעות ״בדרכי״: התורה והמצוות הן הדרך והעמודים שלאורכם עוברת ההשפעה האלוקית בין מעלה למטה.
מראי מקומות
- 1וזהו אם בדרכי תלך · Zechariah 3:7
- 2וכל התורה והמצות נק׳ דרך · Zohar I, 175b
17וכנודע שהטפה יורדת דרך כל האיברים כו׳. ועז״נ [ועל זה נאמר] כל ארחות1 ה׳ חסד ואמת. שאין הילוך ההשפעה אלא בבחי׳ חסד דוקא. ובבחי׳ אמת דוקא.
כידוע, הטיפה יורדת דרך כל האיברים וכו׳. על כך נאמר: ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״: מהלך ההשפעה הוא רק בבחינת חסד דווקא, ובבחינת אמת דווקא.
ההשפעה צריכה לעבור דרך כל המצוות, כפי שטיפת זרע נמשכת מכל איברי הגוף. הפסוק ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״ מלמד שההשפעה נמשכת רק בדרך של חסד ואמת.
אך א״א להיות מלמעלה למטה כ״א שיהי׳ [שיהיה] תחלה ממטלמ״ע [ממטה למעלה] כל האומר אין לי אלא תורה2 כו׳.
אבל אי אפשר שההמשכה תהיה מלמעלה למטה אלא אם כן תחילה תהיה מלמטה למעלה: ״כל האומר אין לי אלא תורה״ וכו׳.
אבל ההמשכה מלמעלה אינה יכולה להתרחש אלא אם כן קודמת לה עלייה מלמטה. הגמרא אומרת שמי שטוען ״אין לי אלא תורה״, אין לו אפילו תורה: לימוד תורה לבדו, בלי העבודה העולה מלמטה, אינו ממשיך דבר מלמעלה.
הפסקה מוסיפה שההשפעה עוברת דרך כל המצוות, בבחינת חסד ואמת, ושההמשכה מלמעלה תלויה בכך שקודם תהיה עלייה מלמטה.
הדין שביבמות נדרש כאן כעיקרון רוחני: ירידת התורה תלויה בעבודה העולה באמצעות תפילה ומעשים.
מראי מקומות
- 1כל ארחות ה׳ · Psalms 25:10
- 2כל האומר אין לי אלא תורה · Yevamot 109b:4–5
18ועוד זאת וגם אתה תדין את ביתי.1 תדין דינא דמלכותא דינא2 כי בדברים לא יוסר עבד3 היא הנה״ב [הנפש הבהמית].
ועוד: ״וגם אתה תדין את ביתי״. ״תדין״ פירושו: ״דינא דמלכותא דינא״. שכן ״כי בדברים לא יוסר עבד״: זו הנפש הבהמית.
הצלע הבאה בפסוק, ״וגם אתה תדין את ביתי״, מוסיפה דרישה נוספת. ״תדין״ כאן פירושו להנהיג בתקיפות על פי דין, משום שהנפש הבהמית דומה לעבד שאינו מקבל תוכחה בדברים בלבד, כפי שנאמר: ״כי בדברים לא יוסר עבד״.
וצריך להכותה בשבט4 לעולם ירגיז5 כו׳. והיא בחי׳ זיעתן של חיות.6 כענין זיעה שבאדם שהיא שמחמת פחדו נעשה תגבורת האש על המים שבו.
יש להכות אותה בשבט: ״לעולם ירגיז כו׳״. זו בחינת ״זיעתן של חיות״, בדומה לזיעה אצל האדם, שנוצרת כאשר, מחמת הפחד, האש שבו גוברת על המים שבו.
יש להכות את הנפש הבהמית, כפי שאומרת הגמרא: ״לעולם ירגיז כו׳״ — את היצר הטוב כנגד היצר הרע. הדבר נמשל ל״זיעתן של חיות״: כאשר אדם מפחד, האש שבו גוברת על המים שבו ודוחקת אותם החוצה בצורת זיעה.
הפסקה מוסיפה את התנאי השני, ״תדין״: יש למשול בנפש הבהמית בתקיפות, ולא להסתפק בשכנוע. היא מציגה את הזיעה כדימוי למים שנדחקים החוצה בשל אש גוברת.
הזיעה משמשת דגם לעוצמה הקשה שנובעת מיראה: האש (גבורה) דוחקת החוצה את המים (חסד). הפסקה הבאה עוקבת אחר התהליך הזה, מן החיות ועד נהר של אש.
מראי מקומות
- 1וגם אתה תדין את ביתי · Zechariah 3:7
- 2דינא דמלכותא דינא · Gittin 10b:12–14
- 3בדברים לא יוסר עבד · Proverbs 29:19
- 4וצריך להכותה בשבט · ראה סד״ה ואתה הרם — בהמשך והחרים תרל״א. וככה תרל״ז פקי״ט, פקכ״ח. ד״ה לא יצא האיש לא בסייף לכ״ק אדמו״ר מהר״ש (ברוקלין, תשט״ז).
- 5לעולם ירגיז · Berakhot 5a:2
- 6ועוד זאת . . זיעתן של חיות · ע׳ באוה״ת פ׳ שופטים ע׳ תתכא.
19ודוחה האש את המים לחוץ בבחינת זיעה. כך הנה כתיב ונהר די נור כו׳. שהוא מזיעתן של חיות1 שהם בבריא׳ [בבריאה / בבריאת] ומשם יורד ליצירה ועשיה ונעשה נהר די נור על ראש רשעים יחול23
האש דוחה את המים החוצה, בבחינת זיעה. כך גם נאמר ״ונהר די נור״ וכו׳, שמקורו בזיעת החיות, המצויות בבריאה; משם הוא יורד ליצירה ולעשיה ונעשה ״נהר די נור״ [שעליו נאמר] ״על ראש רשעים יחול״.
כשם שהיראה דוחקת את המים החוצה מן הגוף בצורת זיעה, כך החיות, מלאכי עולם הבריאה, ״מזיעות״ מחמת יראתן מה׳. הזיעה הזאת יורדת דרך יצירה ועשיה ונעשית ״נהר די נור״ שבחזון דניאל, היורד כעונש על הרשעים.
דהיינו הזיעה שהיא בחי׳ המים שדוחה בחי׳ האש שלהם שזעים וחלים מאימת כסא. ומגודל הפחד4 יוצא׳ [יוצאת] מהם בחינת הזיעה שהיא בחינת המים.
כלומר, הזיעה, שהיא בחינת המים, נדחפת החוצה על ידי בחינת האש שבהן, שכן הן זעות וחלות מאימת הכסא. מרוב הפחד יוצאת מהן בחינת הזיעה, שהיא בחינת המים.
הזיעה היא ה״מים״ שבחינת האש של החיות עצמה דוחקת החוצה, שכן הן זעות מאימת כסאו של ה׳. הפחד הגדול שלהן דוחק החוצה את ה״מים״ האלה.
שהיא בחינת השפעה והמשכה כמים. ומזה נעשה נהר די נור כו׳. וכענין כעס על ההפוך הנמשך מחמת המשכת האהבה כו׳:
[המים] הם בחינת השפעה והמשכה, כמו מים. מכך נעשה ״נהר די נור״ וכו׳. הדבר דומה לכעס על ההיפך, הנובע מהמשכת האהבה וכו׳.
המים מסמלים זרימה והמשכה, ובכל זאת כאן הם נעשים נהר של אש, כוח של דין. הדבר דומה לכעס על ההיפך ממה שאדם אוהב, הנובע מעצם המשכת האהבה.
הפסקה מתחקה אחר מקורו של ״נהר די נור״ בזיעת החיות: היראה שלהן גורמת להן להשפיע שפע, ובהמשך, למטה, הוא נעשה דין על הרשעים. בדומה לכך, הכעס על הרע נובע מהאהבה לטוב.
הגמרא והמדרש אומרים שנהר די נור נובע מזיעת החיות. בלקוטי תורה הדבר נקשר למלאכים שבמחנה גבריאל, ששורשם ביראה (גבורה). אותו דפוס מתקיים גם אצל האדם: כעס קדוש על הרע הוא אהבת ה׳ המופנית כלפי חוץ.
מראי מקומות
- 1ונהר די נור כו׳ שהוא מזיעתן של חיות · Daniel 7:10
- 2על ראש רשעים יחול · Jeremiah 23:19
- 3על ראש רשעים יחול · Jeremiah 30:23
- 4מאימת כסא ומגודל הפחד · ראה גם סה״מ אתהלך ע׳ לה.
20ותדין את ביתי היא בחי׳ נה״א [נפש האלקית] כי היכל1 ה׳ המה. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר2 כו׳.
״ותדין את ביתי״: זו בחינת הנפש האלקית, שכן ״היכל ה׳ המה״. ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ — לא נאמר ״בתוכו״ וכו׳.
״ביתי״ היא הנפש האלקית, שכן עם ישראל עצמם הם ״היכל ה׳ המה״. בפסוק נאמר ״ושכנתי בתוכם״ ולא ״בתוכו״, כלומר, ה׳ שוכן בתוך כל אדם.
וגם אתה הוא יהושע הכהן הגדול הוא שושבינא דמטרוניתא3 בהעלותך את הנרות4 כו׳. כהנא רבא חסד עלאה ואעפ״כ [ואף על פי כן] תדין בבחי׳ גבורות ועי״ז תשמור את חצרי.5 חצרי הוא בחי׳ נה״ב [נפש הבהמית].
״וגם אתה״: הכוונה ליהושע הכהן הגדול, שהוא ״שושבינא דמטרוניתא״ [השושבין של המלכה], כפי שנאמר ״בהעלותך את הנרות״ וכו׳. הכהן הגדול הוא חסד עליון, ואף על פי כן עליו ״תדין״ בבחינת גבורות, ועל ידי כך ״תשמור את חצרי״. ״חצרי״ היא בחינת הנפש הבהמית.
״אתה״ מתייחס ליהושע הכהן הגדול, המכונה ״שושבינא דמטרוניתא״ [השושבין של המלכה] ומעלה את הנרות. אף שהכהן הגדול מסמל חסד עליון, עליו ״תדין״ בבחינת גבורות, ובכך הוא מגן על ״חצרי״ — הנפש הבהמית.
כי ההפרש שבין בית לחצר הוא שבית מקורה בגג שהוא ענין פריסת אהל ומקיף מבחי׳ סוכ״ע. משא״כ חצר אינה מקורה כו׳. וצריך שמירה.
ההבדל בין בית לחצר הוא שבית מכוסה בגג, עניין של פריסת אוהל והקפה [אור] מבחינת סובב כל עלמין. לעומת זאת, חצר אינה מקורה וכו׳, והיא זקוקה לשמירה.
לבית יש גג, המסמל את האור המקיף את כל העולמות ומגן על מה שבתוכו; זהו משל לנפש האלקית. החצר פתוחה לשמים וחשופה, ולכן היא זקוקה לשמירה; זהו משל לנפש הבהמית.
הפסקה מפרשת את הביטויים ״ותדין את ביתי״ ו״תשמור את חצרי״: הנפש האלקית היא הבית המקורה, המוגן באור המקיף, ואילו הנפש הבהמית היא החצר הפתוחה, שיש לשמור עליה באמצעות דין תקיף.
הכהן הגדול, המגלם את מידת החסד, נדרש לדון: גם מי ששורשו בחסד צריך להשתמש בגבורה כדי להגן על הנפש הבהמית.
מראי מקומות
- 1כי היכל ה׳ המה · Jeremiah 7:4
- 2ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר · Exodus 25:8
- 3שושבינא דמטרוניתא · ראה לקמן לב, ב.
- 4בהעלותך את הנרות · Numbers 8:2
- 5תשמור את חצרי · Zechariah 3:7
לעתיד לבוא וחנוכה ¶21
21והנה אחר כ״ז [כל זה] ונתתי לך מהלכים1 ב׳ בחי׳ הילוך כו׳. והוא לע״ל [לעתיד לבוא] כי כהיום נק׳ בחי׳ רצוא ושוב. רצוא ממטה למעלה. ושוב מלמעלה למטה.
אחרי כל זה, ״ונתתי לך מהלכים״: שתי בחינות של הליכה וכו׳. הדבר יהיה לעתיד לבוא, שכן כיום המצב נקרא ״רצוא ושוב״ (ריצה כלפי מעלה ושיבה כלפי מטה): רצוא מלמטה למעלה, ושוב מלמעלה למטה.
אחרי הדין והשמירה באה ההבטחה ל״מהלכים״, וצורתם השלמה תהיה לעתיד לבוא. כיום העבודה היא ״רצוא ושוב״: הנשמה רצה כלפי מעלה אל ה׳, ואז חוזרת כלפי מטה אל תפקידה.
אבל לע״ל [לעתיד לבוא] כשיתגלה2 בחי׳ סוכ״ע כחשכה כאורה.3 ואין בו מעומ״ט [מעלה ומטה] יהי׳ [יהיה] הכל בחי׳ הליכה. שיהי׳ [שיהיה] גם השוב בחי׳ הליכה כמו הרצוא כו׳.4
אבל לעתיד לבוא, כשיתגלה אור סובב כל עלמין ויהיה ״כחשכה כאורה״, ולא תהיה בו הבחנה בין מעלה למטה, הכול יהיה בבחינת הליכה: גם השוב יהיה בבחינת הליכה, כמו הרצוא וכו׳.
לעתיד לבוא יתגלה אור סובב כל עלמין, והחושך יהיה כמו האור, בלי הבחנה בין ״מעלה״ ל״מטה״. אז גם השוב יהיה הליכה קדימה, כמו הרצוא.
רק שמקודם צ״ל בחי׳ תדין כנ״ל. וזהו ענין הנס שהי׳ [שהיה] בחנוכה (וכן בפורים) שהי׳ [שהיה] תחלה מלחמה ואח״כ הנס ביום מנוחה:5
אלא שקודם לכן צריכה להיות בחינת ״תדין״, כפי שנתבאר לעיל. וזהו עניין הנס שהיה בחנוכה (וכן בפורים): תחילה הייתה מלחמה, ואחר כך התרחש הנס ביום מנוחה:
אלא שקודם לכן צריכה להיות בחינת ״תדין״ — המלחמה עם הנפש הבהמית. חנוכה (וכן פורים) ממחישים זאת: תחילה הייתה מלחמה, והחג נקבע ליום שבו הסתיימה הלחימה, יום המנוחה.
הפסקה מסכמת שה״מהלכים״ השלמים יבואו לעתיד לבוא, כשגם השוב יהיה בבחינת עלייה; אך תחילה באה מלחמת ה״תדין״, כפי שהיה בחנוכה ובפורים, שחגיהם מציינים את יום המנוחה שלאחר הקרב.
בלקוטי תורה (צו) שואל אדמו״ר הזקן מדוע פסח חל ביום הנס, ואילו חנוכה ופורים חלים ביום המנוחה שלאחריו, ומפנה למאמר זה. המנוחה שלאחר המלחמה היא גילוי אור סובב כל עלמין הבא בעקבות המאבק.
מראי מקומות
- 1ונתתי לך מהלכים · Zechariah 3:7
- 2אבל לע״ל כשיתגלה · ראה לקו״ת אמור לה, ב.
- 3כחשכה כאורה · Psalms 139:12
- 4שיהי׳ גם השוב בחי׳ הליכה כמו הרצוא כו׳ · תי׳ אלו נוספו בסה״מ תקע״א ע׳ ט בגוכתי״ק הצ״צ.
- 5ואח״כ הנס ביום מנוחה · Shabbat 21b
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
המאמר מבקש מן האדם להשתמש בנפש הבהמית ולא רק לדכא אותה: תחילה למשול בה בתוקף (״ושפטת את ביתי״), באמצעות הברכות שלפני קריאת שמע וקריאת שמע עצמה, ואחר כך לאפשר לכוחה לשאת את האהבה לה׳ למקום גבוה יותר מזה שהנפש האלקית לבדה יכולה להגיע אליו. פירוש הדבר הוא ללכת בכל דרכי ה׳ — לעסוק בתורה יחד עם התפילה ועם קיום כל מצווה — ולדעת שהמאבק של הגלות קודם למנוחה.
שאלות לשיחה
- מדוע מלאכים ונשמות למעלה נקראים ״עומדים״, ומה מאפשר לנשמה בגוף ״ללכת״?
- כיצד יכולה נפש הבהמית, הנמוכה מבין השתיים, לשאת את הנפש האלקית למקום גבוה יותר מכפי שהיא יכולה להגיע אליו לבדה?
- מדוע הברכות שלפני קריאת שמע מתארות את המלאכים ואת החיות לפני שאנו מגיעים ל״ואהבת״?
- מהם שני ה״מהלכים״, וכיצד סדר קריאת שמע משקף אותם?
- מדוע דרושה מלחמה (״ושפטת את ביתי״) לפני המנוחה, וכיצד חנוכה ופורים ממחישים זאת?