ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו׳

1ויהי מקץ12 שנתים ימים ופרעה חולם וגו׳. הנה פ׳ זו מחוברת לפרשה שלפניה ולא זכר שר המשקים3 את יוסף וגו׳.

כי מפני4 שלא זכר נתהוה ויהי מקץ. וביאור הענין כי כמו שיש פרעה ושר המשקים בקליפה כך זלעו״ז [זה לעומת זה] עשה אלקים5 שכמו״כ [שכמו כן]6 בסט׳ [בסטרא] דקדושה יש ג״כ בחי׳7 אלו:

2והנה יש ד׳ יסודות בנפש האדם ארמ״ע [אש רוח מים עפר].1 יסוד האש משכנו בלב. ומקור הליחות2 מהמוח ששם הוא משכן יסוד המים. והריאה שואבת כל מיני משקה3 וליחות מהמוח ע״י הקנה לקרר את חום הלב.4

3וכך בנפש1 אלקית יסוד המים במוח2 היא בחי׳ חכמה ודעת בעבודת3 ה׳ במוחו ובמחשבתו.

ואף כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל.4 הלא כתיב נודע בשערים בעלה5 כל חד לפום שיעורא דיליה.678

4והיינו ההתבוננות בבחי׳1 התפשטות גדולתו ית׳ למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית

אין עוד מלבדו2 כי ברוח פיו כל צבאם3 וכולא קמי׳ [קמיה] כלא חשיב.4 וכמו למשל דבורו של אדם שהוא בטל אליו ונחשב כאין נגדו.

5וזה כל אדם לפום שיעורא דיליה יכול לדעת ולהשיג כי אין עוד בשמים ממעל1 וכל העליונים והתחתונים הם נמשכים מרוח פיו ית׳ ואין דבר חוץ ממנו.

ולכן הם ממש כלא חשיבי קמיה ויסוד האש הוא הצמאון שבלב המבין בהתבוננות בגדולתו ית׳ ואיך ממש כולא קמיה כלא חשיבי.

6ולזאת כלתה נפשו1 אליו ית׳ באהבה עזה כרשפי אש שלהבת2 העולה מאליה להתכלל באור ה׳ ויחודו ית׳ ואינו חפץ להיות למטה כטבע אור האש שנמשך בטבעו מלמטלמ״ע [מלמטה למעלה].

משא״כ בחינת המים הוא מלמעלה למטה שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך3 דהיינו שממשיך על נפשו אור ה׳ זו תורה ומצות להאיר על נפשו גם בהיותו למטה בבחי׳ בעל כרחך אתה חי4 כו׳.

7וכמו שהמים מכבין אש כך עי״ז ירוה צמאון נפשו כמ״ש הוי כל צמא לכו למים1 כמ״ש במ״א.2

והיינו ע״י בחי׳ המחבר יסוד המים שבמוח עם בחי׳ יסוד האש שבלב הוא הקנה.

והוא בחי׳ מקור אותיות3 התורה כמ״ש קנה חכמה קנה בינה4 ונק׳ בחי׳ זו שר המשקים שבו שואב הריאה משקה מליחות המוח מיסוד המים שבו:

8וזהו ענין החלום של שר המשקים והנה גפן לפני1 וגו׳ ואשחט את הענבים2 וגו׳ ואתן את הכוס על כף פרעה. פי׳ גפן נק׳ כנס״י [כנסת ישראל]3 שהיא כללות כל נשמות ישראל.

9והענבים הם ניצוצי נשמות שכל ניצוץ נק׳ בשם ענב אחד כי בכל ניצוץ יש בחי׳ יין המשמח1 אלהים ואנשים שהוא בחי׳ אהבה מסותרת לשמוח בה׳ והיא ירושה לנו מאבותינו

אלא שהיא מסותרת מאד כמו יין הנטמן בענבים שהענב הוא עגול וחלק ומקיף אותו מכל צד

וא״א להוציא ממנו יין כ״א ע״י סחיטה ודריכה בגת להסיר מעליו הקליפה הסובבת אותו. כך א״א לגלות מצפוני האהבה כ״א ע״י בחי׳ מבטשים.2

10והוי שפל רוח1 בפני כל אדם2 ולא שישפילוהו אחרים כ״א והוי שפל רוח הוי בעצמך ונפשי כעפר לכל תהי׳ [תהיה]3 כאסקופה הנדרסת כדי להסיר קליפת ערלה החופפת4 על הלב

דהיינו אפילו מי שלא פגם ונטמא בח״נ [בחטאות נעורים] ממש מ״מ צריך הוא למול ערלת לבו כמ״ש ומלתם את ערלת לבבכם5 דהיינו מה שלבו בוער ומתאוה למותרות.

11ונק׳ בחי׳ ערלה החופפת ומכסה על גילוי אלהותו ית׳ בבחינת הסתר פנים וצריך הוא שלא יהיה בבחי׳ הסתר פנים ולא יהיה מסך מבדיל כלל ואפי׳ [ואפילו] קרום דק שהוא בחינת עור הפריעה.1

12ועי״כ [ועל ידי כך] ואתן את הכוס על כף פרעה.1 כמ״ש על כפים חקותיך.2 וכתיב על כפים כסה אור. ויצו עליו במפגיע זו תפלה3

כי בחי׳ פרעה בקדושה זלע״ז [זה לעומת זה] כמו שפרעה בקליפה הוא קליפה קשה. כך זלע״ז [זה לעומת זה] פרעה בקדושה הוא בחי׳ גילוי אלהותו ית׳ לשון פריעה

והתגלות דבר ה׳ ע״י בחי׳ שר המשקים שהוא בחי׳ קנה שהקול מעורר הכוונה לשמוח בה׳ בתפלתו.

וזהו ואתן את הכוס כי בחי׳ קנה הנ״ל הוא המוליך התעוררות האהבה למעלה מעלה מהשגת בני אדם:

13אך בחי׳ יין המשמח הנ״ל לא כל אדם זוכה לזה רק ישרי לב כמ״ש ולישרי לב שמחה12 דהיינו מי שהלך בדרך ישר כל ימיו.

אבל מי שפגם דרכיו ונטמא3 בח״נ [בחטאות נעורים] א״א לו לשמוח בה׳ בתפלתו כי רבות מחשבות זרות מבלבלות אותו.4

14ולכן זאת העצה היעוצה כי יש עוד בחינת יין והוא בחי׳ יין המשכר. כמ״ש תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו1 וגו׳.2

וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] גבי הרוגי ב״ד [בית דין]3 שהיו משקין אותו כוס יין קודם המיתה כדי שתטרף דעתו עליו כדי שיוכל לסבול צער המיתה

ולכן בק״ש [בקריאת שמע] שעל המטה ג״כ מי שרוצה לקבל עליו ד׳ מיתות ב״ד [בית דין] כמ״ש בנוסח האריז״ל [האר״י זכרונו לברכה] אם פגמתי באות י׳ ונתחייבתי סקילה.

15ובפרט כשרואה בעצמו שלבו מטומטם בקרבו והיה לאבן1 זו היא בחי׳ סקילה שהוא חייב בודאי.

וכן כשלבו בוער ומתאוה לדברים אסורים זו היא בחי׳ שריפה וכש״כ [וכל שכן] אם יודע בעצמו שפגם ונטמא בח״נ [בחטאות נעורים] וכן כל חד לפום שיעורא דיליה כי ידע אינש בנפשיה.

זאת היא עצה היעוצה שיוכל לקבל עליו ד׳ מיתות ב״ד [בית דין] בשלימות ישתה בחי׳ כוס יין הנ״ל.

16והענין דהנה איתא בזוה״ק [בזוהר הקדוש] זכאי קשוט1 כל יומא מסתכלי בנפשייהו כאלו ההוא יומא מסתלקי מעלמא.

ולכאורה אינו מובן2 כי זכאי הם צדיקים וזכאי קשוט הם יותר במעלה עליונה ואיך שיבח אותם במעלת ומדרגת יראת עונש לבד.

אלא הענין הוא כי אפי׳ [אפילו] צדיק גמור כשהולך לג״ע [לגן עדן] צריך טבילה בנהר די נור345 והטבילה הוא להעביר כח הזוכר מזה העולם. כי א״א לירש6 מקומו בג״ע [בגן עדן] כל זמן שזוכר אפי׳ [אפילו] מקצת דמקצת7 מעניני עוה״ז.8

17וכן כשהולך מחיל אל חיל1 מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו2 יבא כל בשר להשתחוות לפני3 וגו׳ צריך עוד טבילה בנהר די נור אחר לשכוח גם ההשגה4 שהשיג בג״ע [בגן עדן] התחתון ועליון.

וזאת ישים האדם אל לבו כי הנה ענין ג״ע [גן עדן] הוא שנהנין מזיו השכינה5 ואין זה אלא זיו כו׳

ומה אם לא בא אלא ליהנות מזיו השכינה צריך הוא להסיר כח הזוכר מהעוה״ז. הבא לדבקה בו ית׳ ע״י תורה ותפלה על אחת כמה וכמה.6

(וזהו כוונת הזוהר מסתכלי בנפשייהו כו׳ להסיר כח הזוכר מעניני עוה״ז כדי לדבקה בו ית׳ בתורה ותפלה).

והנה יש בחי׳ נהר די נור אחר למטה הנעשה מזיעתן של חיות הקדש.7 פי׳ חיות הקדש היא אהבה עליונה בבחינת יין המשמח.

וזיעתן הוא פסולת שלהן שבהשתלשלות האהבה למקום נמוך מאד נעשה שמרים ופסולת בירידתן לעוה״ז החומרי.

18וזאת ישים האדם אל לבו בחי׳ הירידה איך שירד מטה מטה מאד ויתמרמר לבו מאד

ויצעק אל1 ה׳ בצר לו כמ״ש צעק לבם אל אדני.2 עד שיצא מדעתו. פי׳ מדעתו ומחשבתו שהיה קשור בה כל היום.

19ויתקע מחשבתו בחוזק בעומק במרירות נפשו עד שיסיר כח הזוכר מעניניו ומעסקיו. וזהו בחי׳ יין המשכר וישתה וישכח רישו1 ועל ידי זה יוכל להתפלל ולומר ברוך אתה לנוכח מעומקא דלבא.

כי ענין המרירות הוא על העבר כי מר נפשו על הסתר פניו ית׳ כי אילו היה גילוי אלהותו ית׳ עכ״פ [על כל פנים] כמורא בשר ודם. כמאמר רבן יוחנן בן זכאי2 לתלמידיו הלואי שיהי׳ [שיהיה] מורא שמים עליכם וכו׳.

20ולכן כשישוב אל ה׳ יבקש גילוי אלהותו ית׳ מעומקא דלבא וזהו ברוך אתה כו׳ וכל התפלות ובקשות הם מסודרים עד״ז.1

וכן בקבלת מ״ש בק״ש [בקריאת שמע] באמת כי באמת רצונו וחפצו לדבקה בו ומר נפשו על ריחוקה מאור פני מלך2

ואף כי באמת עדיין הוא רחוק מ״מ עכ״ז [עם כל זה] יש בחי׳ הבדלה מי הוא הרחוק כמ״ש במ״א.

וגם בבחי׳ יין זה צריך מקודם הסחיטה לשום עצמו כשיריים במה שיעמיק במחשבתו ענין כל המעשים ודבורים ומחשבות שעברו עליו אשר לא לה׳ המה ויהיה שפל רוח מאד:3

21אך עוד אחת היא צריך לשית עצות בנפשו בב׳ בחי׳ יין הנ״ל והוא מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה] על וירא אלקים את האור כי טוב כי טוב הוא לגנוז.1

וביאור הענין כמ״ש בקשתי את שאהבה נפשי וגו׳ אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.23

בית אמי זו תושב״כ [תורה שבכתב] חדר הורתי זו תושבע״פ [תורה שבעל פה] שהם בחי׳ כלים להכניס בתוכם גילוי אלהותו ית׳ בחי׳ כוס פרעה.

22וכמ״ש כוס ישועות אשא1 ואז מתקיים היין בתוכו משא״כ בבטול הכלים מסתלק האור כנודע.

ועוד יזכור לו ענין מעשיו שלא יהיה בשביל עצמו כ״א לעשות נח״ר [נחת רוח] לפניו ית׳ להיות מכון לשבתו להיות לו דירה בתחתונים2

והיינו שיכין אורו בתוך אותיות התורה שהם כלים לאורו ית׳ וזהו בחי׳ יוסף פי׳ יוסיף תענוג ונח״ר [ונחת רוח] לפניו ית׳.

23וזהו שאמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף1 וישכחהו2 ויהי מקץ3

פי׳ כי ע״י ולא זכר בחי׳ יוסף שהוא להרבות תענוג4 לפניו ית׳ נתהוה עי״ז ויהי מקץ לשון סוף ותכלה לבחי׳ שנתים ימים

פי׳ שיכלה ח״ו [חס ושלום] אצלו בחי׳ התורה שהיא בחי׳ שנתים ימים כמ״ש ואהיה שעשועים יום יום56 אלפים שנה קדמה התורה לעולם.78

24והיינו כמ״ש בתיקונים1 חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא בחי׳ חכמה תשב״כ [תורה שבכתב] בחי׳ בינה תשבע״פ [תורה שבעל פה]

כי מחמת שכוונתו בשביל עצמו אינו חושש לגנוז האור בכלי ודי לו בהתגלות האור לבד בתפלה.

אך במשך הזמן נעשה ופרעה חולם2 פי׳ שאפילו בחי׳ התגלות בחי׳ יין הנ״ל שיש לו אינן אמתיים כ״א דרך דמיון וחלום שגורם הסתלקות האור כו׳.3

25ולכן נופל לבחינת מדות שהמדות הן נרגשות בנפשו שבע פרות הטובות1 כו׳ ומיד עולות אחריהן שבע פרות אחרות ותאכלנה2 כו׳

ולא נודע כי באו אל קרבנה3 פי׳ שנסתלק ונתעלם האור כ״כ [כל כך] עד שנדמה לו כאלו לא התפלל מעולם.

משא״כ בבחי׳ יוסף שהוא מוסיף ומרבה תענוג ונח״ר [ונחת רוח] לפניו ית׳ להיות מכון לשבתו ולהיות לו דירה בתחתונים

ואז4 אין המדות נרגשות בנפשו כלל לא שבע פרות הטובות כו׳ ומכש״כ [ומכל שכן] שאין רע יורד מלמעלה5 רק טוב גנוז בתוכו: