האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף…

1האזינו השמים1 ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר2 לקחי וגו׳. הנה אמרו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן3 ויבא כגשם לנו4 (בהושע סי׳ ו׳) והקב״ה השיבה כהוגן אהיה כטל לישראל.5 להבין משל ומליצה דברי חכמים6 מה שהם המשילו7 השראת הקב״ה על כנס״י [כנסת ישראל] לגשם או לטל וההפרש שבין גשם לטל8 הענין כי הנה תשובה קדמה לעולם.910 וביאור ענין תשובה וגם מה שאמרו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] נמצא כל ימיו בתשובה11 איך הוא כל ימיו. הנה עיקר התשובה12 הוא כמ״ש והרוח תשוב1314 אל האלהים אשר נתנה (בקהלת סי׳ י״ב). וביאור הדבר הנה15 אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא16 אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי. פי׳ נפחתה הוא בחי׳ הבל העליול להיות נפרד דבר ויש בפני עצמו כאדם הנופח ההבל מפיו שההבל נעשה נפרד לעצמו וכן אצל הנשמה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים17 והוא בחי׳ רוח פיו ומוצא פי׳ ה׳ וכמ״ש כי על כל מוצא פי18 ה׳ יחיה האדם ומוצא היינו בצאתו מההעלם אל הגילוי19 וע׳ בזהר פ׳ תזריע (דמ״ז ע״ב).20 אבל בחי׳ בראתה הוא כמשל בחי׳ המחשבה שהיא עודנה בהעלם ומתאחדת עם הנפש.2122 והנה פרט ארבעה דברים בנשמה בצאתה מההעלם אל הגילוי להתלבש בגוף. נתת בראתה יצחרתה נפחתה לפי שמקור חוצבה הוא הגבה למעלה וכדי שתרד פלאים להתלבש בגוף צריכה להתצמצם ולהתפשט בכמה מיני צמצוצים והתפשטות. ודרך כלל נחלקים לד׳ בחי׳ כמ״ש (באיוב סי׳ כ״ח) אז ראה ויספרה הכינה23 וגם חקרה ויאמר לאדם.24 שעד שבאה לכלל ויאמר לאדם דהיינו להתלבש בגוף צריך בתחלה להיות בחי׳ ראה ויספרה וכו׳ שהם ד׳ בחי׳25 צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כנגד ד׳ אותיות הוי״ה וע״ז מורה ג״כ שם הוי״ה שהיו״ד בחי׳ צמצום והה״א הוא בחי׳ התפשטות אורך ורוחב והוי״ו הוא המשכה כו׳ כנודע (וע׳ מענין אז ראה כו׳ במדרש רבה ר״פ כי תשא פ״מ26 ובלק״ת [ובלקוטי תורה (להאריז״ל)] ר״פ בראשית27 ובזהר נזכר פסוק זה ח״א [חלק א׳] דף ה׳ סע״א [סוף עמוד א] ודקצ״ט א׳. ח״ב [חלק ב׳] דר״ו ב׳ ח״ג [חלק ג׳] קי״א ב׳28 ופסוק ויאמר לאדם בח״א [בחלק א׳] דע״ט סע״א [סוף עמוד א]) וזהו כי חלק29 ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. פי׳ שהנשמה היא חלק הוי׳ עצמו שיורדת דרך צמצום והתפשטות כו׳ כמו שם הוי׳ עד שבאה להתלבש בבחי׳ יעקב חבל נחלתו הוא הגוף30 (וע׳ מענין כי חקל ברבות פ׳ תולדות פס״ה ע״פ ואנכי איש חלק דע״ג א׳ ויצא פס״ח דע״ז [דעבודה זרה] ב׳ בפסוק והנה סולם וס״פ תרומה דק״נ ע״ד נשא רפ״ט דרכ״ח ע״ב פ׳ בלק פ״כ דרע״ט א׳ וע׳ בזהר ח״ב [חלק ב׳] דצ״ו א׳ ודפ״ו א׳ ח״ג [חלק ג׳] דצ״ד א׳ ק״ז א׳ דרע״ח ב׳). והנה לא כל הנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף רק הארה ממנה בלבד דרך צמצום כו׳ כנ״ל. אבל כל הנשמה ומקורה נשארה למעלה ונק׳ מזל ובזה אמרו אדם אית ליה מצזלא והכל תלוי במזלא. ומה שאמרו אין מזל לישראל היינו ענין מזלות השרים וכוכבים אשר חלק לכל העמים עובדי כוכבים אבל יש בחי׳ מזל מקור הנשמה ושרשה ונקרא מזל מלשון נוזל אלא שנוזל הוא לשון נפעל ומזל הוא לשון פועל (ועיין בפרדס בעה״כ [בערכי הכינויים] ערך מזל) שהוא המקור להיות נוזל ממנו ההשפעה ורוח חיים להחיות רוח שפלים31 גם שפע אלהי והרהורי תשובה שבאים לאדם הם באים מכח בחי׳ המזל כי אע״ג [אף על גב] דאיהו לא חזי מזלי׳ [מזליה] חזי שרואה ושומע הכרוזין של מעלה בת קול יוצאת ומכרזת כו׳. וע״י זה משפעת למטה להיות התעוררות בלב כו׳ כי ההארה שירדה ונתפשטה למטה בגוף אינו דבר נפרד לגמרי ממקורה ושרשה שלמעלה (ועמ״ש בד״ה כי תצא) לבד מחייבי כריתות שנכרתה הנפש דהיינו ההארה שנתפשטה וירדה למטה נכרתה ממזל׳ ושרשה (ועמ״ש מזה בד״ה ביום השמיני עצרת). והנה כתיב ונוזלים מן לבנון. פי׳ ע״ד והחכמה מאין תמצא32 כי החכמה תחיה שהוא ראשית התפשטות החיות נמשך מבחי׳ שלמעלה מן השכל והוא בחי׳ אין שאינו מושג. וזהו בחינת לבנון וממנו נוזל ההשפעה (ע׳ [עיין] בזהר פ׳ האזינו דף רצ״ח ע״א) ומזה יובן מהות התשובה שתשוב הנפש בבחי׳ ביטול במסירת נפש למקורה ושרשה העליון שממנה לוקחה ש הוא בחי׳ אין בחינת מזל וזהו תכלית ירידתה לעוה״ז שתהא במעלה ומדרגה יותר נעלה ממה שהיתה בגן עדן נהנית מזיו השכינה לפי השגתה והוא ע״י בחי׳ צמצום בחי׳ חכמה משא״כ על ידי התשובה היא בבחי׳ ביטול לגמרי למקורה ושרשה שלמעלה מעלה מבחי׳ חכמה שהוא בחי׳ אין.3334

2וזהו שכתוב בקריעת ים סוף עד יעבור עמך1 הוי׳ כי על ידי קריעת ים סוף נתעלו ישראל במעלה ומדריגה גבוה מאד נעלה למעלה מעלה מבחי׳ הוי׳ שהוא בחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ שעל זה מורה שם הוי׳ כנ״ל והוא שרש ענין ההתהוות כי שם הוי׳ פי׳ שהוא מהוה כל הנמצאים וההתהוות מאין ליש הוא ע״י צמצום והתפשטות כו׳. משא״כ בחי׳ מזל שהוא בחי׳ אין לא שייך שם בחי׳ התהוות כלל וזהו עד יעבור עמך הוי״ה כלומר שעברו למעלה מבחי׳ הוי״ה לבחי׳ מזל בחינת אין בחינת תשובה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כי נתינתה וירידתה למטה בבחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ שנתת בראתה יצרתה כו׳ והתשובה הוא להיות בבחי׳ ביטול לגמרי כמו קודם ירידתה ויתר על כן כנ״ל:

3ב (ועיין בבחיי פ׳ יתרו1 גבי לא תשא את שם מענין והרוח תשוב שהוא כמש״כ [כמה שכתוב] ועיין ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ בהר) (דק״ח סע״ב [סוף עמוד ב]) שבחי׳ והרוח תשוב כו׳ זהו כענין מ״ש בשנת היובל הזאת תשובו2 כו׳. ועמ״ש מענין יובל סד״ה וימצאו איש3 מקושש עצים4 וסד״ה והיה ביום ההוא5 יתקע בשופר גדול6. שזהו ג״כ בחי׳ יום הכפורים יום התשובה.

4ומ״ש אל האלקים אשר נתנה אף על גב דתשובה זו הוא בחי׳ עד יעבור עמך הוי׳ שהיא למעלה גם משם הוי׳ כנ״ל. וכה״ג [וכהאי גוונא] נתבאר לעיל בד״ה אתם נצבים גבי לעברך בברית1 כו׳ להיות לך לאלקים דפי׳ לעברך בברית היינו כענין עד יעבור עמך הוי׳ כו׳ ע״ש. אך הענין יובן ע״פ מ״ש ע״פ שוש אשיש2 גבי תגל נפשי באלקי3 ובד״ה ביום השמיני עצרת4 בענין פי׳ צור לבבי וחלקי אלקים לעולם ויובן זה עוד עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בזהר ע״פ עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה5 למחכה לו והוא בפרשה פנחס (דרל״ט ע״ב) ובפ׳ ואתחנן (דרס״ז ע״ב) ועיין מק״מ [מקדש מלך] שם ושם. ועיין עוד מזה בזהר ויקהל (דר״י [דרבינו יצחק] ע״ב). עוד נזכר מענין והרוח תשוב ברבות משפטים פל״א (דקמ״ט ע״ג [עמוד ג׳]) ובפ׳ מצורע פי״ח (דקפ״ה א׳). ובקהלת רבה על פסוק זה. ובכל זה אתי שפיר דקדוק לשון רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] במשנה פ״ד דאבות יפה שעה6 אחת של קורת רוח בעולם7 הבא כו׳ קורת רוח דוקא כדכתיב והרוח תשוב וע׳ עוד בזהר ח״ב [חלק ב׳] בפ׳ תרומה (קמ״א ב׳ עד קמ״ב א׳) ובפ׳ משפטים (צ״ז ב׳). ולכאורה הוא בענין אחר קצת ממש״כ [ממה שכתוב] דהרי שם מפרש ענין זה על עליית הרוח מגן עדן התחתון לגן עדן העליון וכאן נתבאר שזהו למעלה מבחי׳ גן עדן כו׳ כנ״ל. אך המעיין בזהר ח״ב [חלק ב׳] פ׳ תרומה שם (דקמ״ב א׳) במ״ש ועד דהאי נשמה עילאה לא סלקא גו נביעו דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין כו׳ ובזהר שלח (דקנ״ט א׳) גבי תלת עלמין כו׳ עלמא קדמאה כו׳ כגוונא דא כו׳ עד עין לא ראתה אלקים זולתך כו׳ ובפי׳ הרמ״ז [הרב משה זכות] שם ימצא שהכל כוונה אחת. ועוד דבזהר תרומה שם מדבר על בחי׳ ומדרגת הרוח8 שמבחי׳ נפש רוח נשמה שלמטה מבחי׳ ומדרגת נשמה. וכאן מדברים בענין והרוח תשוב גם על בחינת הנשמה ממש ומ״ש והרוח תשוב היינו לפי דעלייה זו הוא למעלה מעלה גם משם הוי׳ דהיינו למעלה מהחכמה. אשר שם הוא בחי׳ רוח וכמ״ש בזהר בפ׳ בראשית (דל״ז ע״ב9 ודנ״ח ע״א) ע״פ לא ידון רוחי10 באדם. כד בני עלמא זכאין כו׳ קודשא ב״ה אתער רוחא דחיי דלעילא עד דמטון אינון חיין לאתר דיעקב שריא ביה כו׳ ומבואר בלק״ת [בלקוטי תורה (להאריז״ל)] ס״פ בראשית דהמשכת רוחא דחיי דלעילא היינו מאריך אנפין דתמן אריכו דחיין וכ״ה בזהר תרומה (דקע״ח סע״ב [סוף עמוד ב]) וע״ד מ״ש במדרש בראשית רבה ספ״ב [סוף פרק ב׳] בפסוק ורוח אלקים מרחפת11 על פני המים זהו רוחו של משיח האיך מה דאת אמר ונחה עליו רוח ה׳ באיזו זכות ממשמשת ובאה. מרחפת ע״פ המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר12 שפכי כמים לבך13 עכ״ל [עד כאן לשונו].1415

5והטעם שנקרא בשם רוח יובן עוד מעט מזעיר עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בביאור דמזוזה מימין בענין אויר שלמעלה מבחי׳ אור כו׳ ע״ש ובס״י [ובספר יצירה] איתא אחת רוח אלקים חיים1 ולפי׳ הפרד״ס [הפרדס רמונים] ש״ג פ״ה היינו בחי׳ כתר ע״ש ומכ״ז [ומכל זה] יובן מ״ש והרוח תשוב כו׳ שלפי שעלייה זו ע״י התשובה הוא אל האלקים אשר נתנה דהיינו למעלה מד׳ צמצומים הנ״ל דבחי׳ שנתת בי ובראתה יצרתה נפחתה בי כו׳ ע״כ נאמר והרוח תשוב. והיינו לבחי׳ רוח עליון מה שבדור המבול נאמר לעונש לא ידון רוחי כו׳ וז״ש [וזהו שכתוב] עד יערה עלינו רוח ממרום2 כו׳ וע׳ בזהר ח״ג [חלק ג׳] (דק״ל ע״ב) ע״פ ונחה עליו רוח כו׳ וח״א [וחלק א׳] (דע״ז [דעבודה זרה] א׳) בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימו דנשמתא כו׳. וזהו אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו3 יאסוף (באיוב סי׳ ל״ד) ופי׳ בזהר תרומה (דקס״ב ב׳) רוח אמשיך רוח ואייתי רוח דהיינו שע״י רוח האדם העולה4 למעלה כשישים אליו ית׳ אזי רוחו ונשמתו מבחי׳ סוכ״ע5 אליו יאסוף כו׳ וכמ״ש במ״א. וברבות בראשית פי״ד [פרק י״ד / פרשה י״ד] ע״פ ויפח באפיו6 לפי שבעוה״ז בנפיחה לפיכך מת אבל לעתיד בנתינה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם7 וזהו ע״י התשובה בחינת והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה דוקא.8

6ומ״ש שבעוה״ז בנפיחה. היינו שבחי׳ הנשמה המלובשת בגוף היא נמשכת מבחי׳ ואתה נפחתה בי שהוא בחי׳ הבל העליון כו׳ אבל שרשה ומקורה היא מבחי׳ אשר נתנה אלא שלפי שבהגוף אין מאיר רק מבחי׳ אתה נפחתה בי ע״כ מת. אבל לעתיד יאיר בהגוף ממש מבחי׳ ונתתי רוחי כו׳ ועיין ברבות פ׳ כי תשא פמ״א [פרק מ״א / פרשה מ״א] ע״פ ויתן אל משה כי ה׳ יתן חכמה כו׳ ע״ש.

7וגם פי׳ ונתתי בחי׳ מתנה הוא כענין אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] שלמעלה מאתעדל״ת [מאתערותא דלתתא] ע״ד מתנה טובה יש לי בבית גנזי1 ושבת שמה כו׳ כמ״ש במ״א ועמ״ש ע״פ וממדבר מתנה בד״ה צאינה וראינה. גם ע״ד מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה] נותן בעין יפה2 הוא נותן3 כי כמו שיש באדם עד״מ עין יפה ובינונית במשנה פ״ד דתרומות4 כך עד״מ להבדיל הבדלות לאין קץ יש שרש ומקור לשני בחינות אלו ע״ד שנת׳ [שנתבאר] סד״ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר בעיני ה׳. שהן ב׳ בחינות השגחות כו׳ ע״ש.

8והנה שרש בחינת עין יפה זהו ענין עינא פקיחא. וע״ז נאמר ביוסף עלי עין1 וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך2 יעשה למחכה לו. ומבחי׳ זו נמשך ונתתי רוחי כו׳. עוד יובן ענין והרוח תשוב עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בזח״א [בזהר חלק א] ויחי (דרמ״ה א׳ ב׳) וע׳ עוד בזהר מענין והרוח תשוב (ח״א [חלק א׳] דף פ״ה סע״א [סוף עמוד א] ק״ו ב׳ ק״ל ע״ב דרי״ז ב׳ ח״ג [חלק ג׳] דרט״ו סע״ב [סוף עמוד ב] דרכ״ד סע״ב [סוף עמוד ב]) ושם מבואר דבחי׳ זבחי אלקים רוח נשברה3 שזהו ענין תשובה זהו בחי׳ והרוח תשוב אל האלקים כו׳ עכ״ה [עד כאן הגהה]:

9ג וזהו כל ימיו בתשובה כי בכל יום תשוב הנפש שהרי בכל לילה חוזרת נשמתו1 רק שבלילה היא חוזרת לבחי׳ ואתה נפחתה בי שהוא בחי׳ הבל העליון שמשם תפרד הנפש להתלבש בגוף ובלילה חוזרת להתכלל ולהתאחד במקורה להזוכים למעלה ומדרגה זו וכמ״ש מי יעלה בהר2 ה׳ נקי כפים ובר לבב וגו׳. משא״כ בכל יום צריך להיות בבחי׳ תשובה למקורא דכולא ושרשה העליון והוא בשעת התפלה בק״ש [בקריאת שמע].3

10וזהו שמע ישראל שמע לשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול1 פי׳ שיתאסף ויתקבץ פיזור הנפש בחי׳ ישראל שהם בחי׳ ג׳ שכלים וז׳ מדות באדם אשר נתפזרו בתענוגי עוה״ז במחשבות האדם ותחבולותיו איש לפי ערכו ומדרגתו ולאהפכא חשוכא לנהורא ולמסור נפשו באחד.2

11והדרך איך יתהפך לבו הוא בשומו ללבו מה שכתוב ראה נתתי לפניך1 היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים2 וגו׳ כי בכל דבר יש3 בחי׳ חיים ובחי׳ מות הרוחניות הוא בחי׳ חיים והגשמיות הוא בחי׳ מות וכן ע״ד זה אפי׳ [אפילו] בשמים ושמי השמים והגלגלים הנה לכל דבר יש חומר וצורה. והחומר הוא בחי׳ מות לגבי הצורה שהוא רוח חיים שבו וע״ז נאמר ובחרת בחיים שהוא חיי החיים ב״ה וכמ״ש לאהבה את4 ה׳ אלהיך כי הוא חייך (ועמ״ש בד״ה שמע ישראל בפ׳ ואתחנן ובד״ה שמאלו תחת לראשי בפרשה כי תשא) ואי לזאת יאמר מי לי בשמים5 ועמך לא חפצתי וגו׳. ואם לעוברי רצונו כך6 לעושי רצונו עאכו״כ [על אחת כמה וכמה]. פי׳ אחר שרואה שנמשך כ״כ [כל כך] חיים7 בתענוגי העוה״ז שהם בחי׳ עוברי רצונו8 כ״ש [כל שכן] וק״ו [וקל וחומר] בבחי׳ עושי רצונו שהם המצות שנמשכים מפנימית רצונו שאור א״ס ב״ה מתלבש בהם והוא חיי החיים אשר ע״כ יתהפך לבו מן הקצה אל הקצה מחשוכא לנהורא ולדבקה בה׳ אחד במסירת נפש ממש מחמת שרואה בנפשו איך שהוא נפרד מן החיים האמיתים ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים כו׳ להיות מהפכים מחשוכא לנהורא ויצעקו אל9 ה׳ בצר להם כי מחמת צרת ומרירות לבו שנגעה עד הנפש צועק אל ה׳ למעלה מהשגת נשמתו לדבקה בו במסירת נפש ממש ולכן בקריאת שמע הוא בחינת תשובה שמע ישראל דהיינו לאסוף ולקבץ פיזור הנפש מחשוכא לנהורא כדי למסור נפשו באחד וזהו בכל אדם אפי׳ [אפילו] מי שלא חטא מימיו. מ״מ בעל כרחך הרי הנפש מלובשת בגוף כו׳ וכמ״ש במ״א שזהו כל עיקר תכלית ירידת הנשמה לעוה״ז הגשמי כדי להיות בחי׳ בעל תשובה על זה. על שנפרד מן החיים האמיתיים חיי החיים ב״ה.101112

12וזהו ענין שבת אותיות תשב.1 כי הנה שבת כי בו שבת מכל מלאכתו2 והרי לא שייך עמל ויגיעה לפניו ית׳3 ואיך שייך לשון שביתה ומנוחה אלא הענין כי ששת ימים עשה4 וגו׳. פי׳ שנתפשט גילוי אור א״ס ב״ה בבחי׳ עשיה בעשרה מאמרות5 שנברא העולם.

13ובראשית נמי מאמר הוא1 וכמ״ש כולם חכמה עשית. שאפילו חכמה נחשבת כעשיה גשמיות לפניו ית׳ ובשבת הוא גילוי אור א״ס ב״ה בבחי׳ שלמעלה מבחי׳ החכמה וזו היא בחי׳ שביתה ותשובה ע״ד משל באדם המשים עיונו ומחשבתו במלאכתו אשר עשה וכששובת ממלאכתו משיב עיונו ומחשבתו אל מקורו שהוא מהותה ועצמותה של הנפש המשכלת (ועמ״ש מזה בד״ה לבאר ענין יוהכ״פ [יום הכפורים] ובד״ה שובה ישראל עד). וזהו תשובה קדמה לעולפ כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא שהוא בחי׳ חכמה. אבל בחינת התשובה היא קדמה והגבה למעלה מבחי׳ חכמה כנ״ל (ועיין מ״ש בזה באריכות בד״ה להבין ענין הפסוק מי אל כמוך2 כו׳) אך מי שטרח בערב שבת כנ״ל כו׳ הוא ענין התפלה בכל יום כדי שיגיע למדרגת שבת כי בכל יום הארה מעין שבת3 וזה יעשה האדם בשעת התפלה שיפנה מכל עסקיו שיהיה אצלו שביתה ומנוחה כבשבת ויסיח דעתו מכל המחשבות זרות הטורדות לקשר נפשו בה׳ ולמסור נפשו באחד בק״ש [בקריאת שמע] וזה הוא הכנה ליום השבת שבשבת כל היום בכללו הוא בחי׳ ומדרגת התשובה ובימות החול הוא רק הארה מעין זה בשעת תפלה:4

14ד והנה יו״כ [יום כפור] נקרא שבת שבתון שהוא השבת של כל שבתות השנה שכל שבתות השנה הם חשובים נגדו כימות החול לגבי שבת1 שהוא עיקר יום התשובה ובכל השבתות מאיר הארה ממנו בלבד.2

15וביאור הענין זה כי עיקר התשובה הוא ביול רצונו ולאהפכא מחשוכא לנהורא למעלה מהשגת שכלו ואית רצון ואית רצון1 כו׳. וביום כפור מתגלה רצון העליון ממדריגה יותר גבוה ונעלה וזהו לפני ה׳ תטהרו כלומר למעלה מבחינת הוי׳ ע״ד מ״ש עד יעבור עמך ה׳ כו׳ כנ״ל.2

16ולכן אומרים ביום כפור סלח לנו כי הסליחה היא התגלות הרצון וכמשל אדם שמבקש מחבירו מחילה אפילו אם יודע שלא יעשה לו מאומה אעפ״כ [אף על פי כן] אינו רוצה שיהיה ברוגז עמו וענין הרוגז הוא הפיכת הרצון רק רוצה שיטה רצונו אליו כך אנו מבקשים ומתפללים סלח לנו שיתגלה בחי׳ רצון העליון (ועד״ז נקרא התפלה צלותא דפי׳ צלותא כמו אצלי ודוך1 שהוא לשון הטייה שיטה כביכול להיות גילוי רצון העליון ב״ה וכמ״ש מזה ע״פ תבנה ותכונן עיר סיחון).2 וזהו סלחתי כדבריך3 כלומר כמו שאתה מבקש כפי אתערותא דלתתא כך אתערותא דלעילא. וכדרך שאדם מבטל רצונו למטה מחשוכא לנהורא כי הכל תלוי ברצון וכל מחשבות האדם ושכלו ומדותיו מתנהגים עפ״י [על פי] הרצון כך מתגלה אליו רצון העליון ב״ה כי אית רצון ואית רצון כנ״ל.

17וזהו המרבה לסלוח1 שיש רבות מדרגות בסליחה לכל אחד ואחד כפי אשר הכין לבו והנה המדרגה היותר נעלה בביטול הרצון באתעדל״ת [באתערותא דלתתא] הוא בחי׳ רעותא דליבא ופנימית הלב מחמת דעת ה׳ וכל מאמינים שהוא לבדו הוא2 ולית מחשבה תפיסא ביה כלל ובשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.34

18ואי לזאת אין לו שום רצון וחפץ זולתו וכמ״ש דוד המלך ע״ה [עליו השלום] מי לי בשמים וגו׳ וסלחתי כדבריך כתיב שכך יתעורר מלמעלה שיתגלה רצון העליון ב״״ה כמ״ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו1 אם יאדימו כתולע כצמר העליון יהיו וכמ״ש ושער רישי׳ [רישיה] כעמר נקא23 וזו היא בחי׳ תשובה של יום הכפורים (וע׳ מענין זה דילבינו ברבות ויחי פצ״ט4 בפסוק ולבן שינים מחלב. ור״פ ויקרא בפסוק ההר הטוב הזה והלבנון5 פ׳ אמור6 פכ״ז. במדבר פ׳ ב׳ נשא רפ״ח7 רפ״י8 ובשה״ש [ובשיר השירים] רבה בפסוק כאהלי קדר910 ובפסוק חכו ממתקים ובפ׳ צוארך כמגדל השן11 כו׳ אפך כמגדל הלבנון. בשה״ש [בשיר השירים] סי׳ ז׳ ה׳ ועיין בזח״ב [בזהר חלק ב׳]) (ד״כ ע״א כ״ז סע״ב [סוף עמוד ב] קל״ה א׳ ח״ג [חלק ג׳] מ״וט א׳ נו״ן סע״ב [סוף עמוד ב] ס״ז א׳ דרמ״ח ב׳ ודרנ״ה ב׳) ומש״ש [ומה שכתוב שם] (דרמ״ח ב׳) מענין לבון הלכתא12 יובן עפמ״ש [על פי מה שכתוב] בד״ה קול דודי בפ׳ שמות ולכן נתנו בו לוחות אחרונות כי הנה עיקר הלוחות הוא אנכי ולא יהיה לך שהם כללות הדברות וכללות כל התורה כולה אנכי כללות13 מצות עשה ולא יהיה לך כללות מצות ל״ת [לא תעשה]. וביאור הענין כי פי׳ אנכי מי שאנכי14 הוא בחי׳ עצמותו ומהותו ית׳ כביכול נתגלה להיות אלהיך להיות שורה ומתגלה בך ע״י בחינת הוי״ה שהוא בחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ (ועמ״ש מזה גבי חג שבועות בד״ה וידבר אלקים כו׳ אנכי כו׳ ובד״ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו׳) וכמה ריבוי רבבות צמצומים והתפשטות כו׳ עד שיהיה בחי׳ אלהיך והיינו ע״י כי אשר קדשנו במצותיו בקדש העליון למעלה מבחי׳ קדוש כו׳ כי רמ״ח מצות עשה הם רמ״ח אברים דמלכא הם רמ״ח המשכות אור א״ס ב״ה כמשל באברים שבאדם שבהם מתפשט הדם הוא הנפש והחיות כו׳ וזהו שמברכין קודם כל מצוה בא״י [בארץ ישראל] אמ״ה [אלקינו מלך העולם] אשר קדשנו במצותיו פי׳ מלך העולם שהעולם הוא מבחי׳ מלכותו ית׳ אבל אותנו קדשנו במצותיו והגיענו לבחי׳ קדש העליון ובחינת אנכי מי שאנכי כו׳ ודרך כלל נחלקים לג׳ בחינות תורה ועבודה וגמ״ח [וגמילות חסדים] גמ״ח [גמילות חסדים] קו ימין מלמעלה למטה ועבודה קו שמאל ממטה למעלה שמאלו תחת לראשי.15 פירוש שמרים ראשו למעלה מבחי׳ השגת שכלו ותורה קו אמצעי כו׳ כמ״ש במ״א (וע׳ מזה בד״ה אני ה׳ אלקיכם דפ׳ ציצית ובד״ה לסוסתי ובד״ה נאוו לחייך בתורים) ולא יהיה לך כללות ל״ת [לא תעשה]16 כי עוונותיכם מבדילים17 ביניכם לבין אלהיכם שעבירה מטמטמת18 לבו של אדם ואינו שורה ומתגלה אור ה׳ על נפשו וזהו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני כי כל העבירות נקראו בשם אלהים אחרים שכל העושה עבירה בורא קטיגור19 כו׳ והוא מקליפות20 וסטרא אחרא והזהיר הכתוב שלא יהיה לך כח הסט״א [הסטרא אחרא] על פני. פי׳ שהם המונעים ומבדילים את פני דהיינו גילוי השראתו וכמ״ש יאר ה׳ פניו אליך ישא ה׳ פניו (ועמ״ש מענין על פני סד״ה זכור את יום השבת לקדשו ובביאור ע״פ יביאו לבוש מלכות גבי הסתר אסתיר פני ביום ההוא). והנה לוחות הראשונות נתנו בשבועות בקולות וברקים21 ולכן לא נתקיימו כי ענין הרעש בקולות וברקים הוא מבחי׳ עלמא דאתגליא ויש משם יניקה לחיצונים ע״י ירידת המדרגות והשתלשלות העולמות וההיכלות. וכמ״ש רגליה יורודת22 מות ומלכותו בכל משלה.23 משא״כ לוחות אחרונות נתנו בחשאי כדכתיב ואיש לא יעלה עמך24 וגו׳ לפי שהם בחי׳ פנימית הלב בחי׳ עלמא דאתכסיא בחי׳ רעותא דליבא שאין שם אחיזה ויניקה לסט״א [לסטרא אחרא] כלל (ועמ״ש מזה בפרשה תבא בד״ה היום הזה ועיין בזהר ח״א [חלק א׳]) (ד״נ ע״ב) ובסה״מ [ובספר הדרת מלך] (סי׳ קל״ח) ובפרשה תרומה (קל״ו א׳) ובפ׳ שמיני (דל״ט א׳). וע׳ מענין מעלת לוחות האחרונות ברבות פ׳ כי תשא פמ״ו25 גבי ויגד לך תעלומות חכמה כו׳. וזהו שארז״ל [שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] עי קר הצעקה בלב26 עיין בזהר פ׳ שמות (ד״כ רע״א):272829

19ה וזהו ענין ויבא כגשם לנו כי הנה הגשם יורד בענן1 המכסה שמים בעבים2 ועבים נתהוו מאדים אשר יעלה מן הארץ3 להיות הענן והחושך דהיינו שישים אל לבו ריחוקו מאור פני ה׳ והסתר אורו ית׳ ישת חשך סתרו4 וכל נהורין מתחשכין קמיה דלית מחשבה תפיסא ביה. ואזי מרחוק ה׳ נראה באתערותא דלעילא שיבא כגשם לנו הוא חסד עליון ואהבה רבה שלמעלה לדבקה בה׳ אחד בגילוי אור א״ס ב״ה על נפשו בחי׳ רצון העליון (ועמ״ש מענין זה איך שהמרירות מהריחוק גורם התגלות אהבה רבה בד״ה אתם נצבים גבי ושקל בפלס הרים) וזהו יערוף כמטר לקחי5 לקחי שלוקחין אותו שע״י המצות אשר קדשנו במצותיו לוקחין אותו כביכול ממש וממשיכין אור א״ס ב״ה ממש כי רמ״ח מצות עשה רמ״ח המשכות אברין דמלכא6 כמו למשל האוחז באדם באחד מאבריו ומושכו אליו נמשך כולו אליו כך כביכול על ידי המצות שהם אברין דמלכא ממשיכין כביכול הארה והשפעה מאור א״ס ב״ה ממש ואף שהמצות הם בענינים גשמי׳ [גשמיים / גשמיות / גשמית] בחי׳ חיצונית מ״מ נתפס ונקלט בהם החיות אור א״ס ב״ה המתלבש בהם כמו למשל אברים שבהם מתפשט חיות הדם הוא הנפש.789

20וזהו יערוף כמטר בחי׳ עורף בחי׳ חיצוניות וע״י כן לקחי לוקחין אותו ממש כביכול והיינו כמטר וכגשם דהיינו ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] בבחי׳ תשובה מ עומקא דליבא להיות ואד יעלה מן הארץ המכסה שמים בעבים וגו׳ מרחוק ה׳ נראה כו׳ כנ״ל. (ובפי׳ האזינו השמים כו׳ יערוף כמטר י״ל [יש לומר] עוד כי השמים היינו המדות עליונות דאצילות הנק׳ זעיר אנפין דאצילות כמ״ש בזהר פ׳ האזינו) (דרצ״ו ב׳) השמים שמים עילאין אינון דאשתמודען דאקרון שמא דקוב״ה [דקודשא בריך הוא] כו׳ ותשמע הארץ ארץ עילאה כו׳ היא מדת מלכותו ית׳ ומרע״ה [ומשה רבינו עליו השלום] אמר להם האזינו ואדברה פי׳ שעל ידי התומ״צ [התורה ומצות] ממשיך בהם אור א״ס ב״ה מלמעלה מעלה מבחי׳ שמים דהיינו מבחי׳ ישת חשך סתרו שהוא בחינת כתר עליון ונקרא אריך אנפין וע״ז נאמר יערוף כמטר לקחי וכמ״ש בזהר ס״פ ויקרא (דכ״ה סע״ב [סוף עמוד ב])1 שזהו ענין הרעיפו מים ממעל ממעל ודאי מעתיקא קדישא קא אתייא ולא מההוא אתר דאקרי שמים כו׳ וע״ש במק״מ [במקדש מלך] והיינו שמשם נמשך בבחי׳ שמים להיות הגשם והמטר יורד מבחי׳ שמים לבחי׳ ארץ. אבל שרש המשכה זו באה מלמעלה וממעל מבחי׳ שמים וע״כ נאמר האזינו השמים כו׳ לבחי׳ המשכה עליונה זו דיערוף כמטר לקחי. וז״ש [וזהו שכתוב] במדרש פ׳ האזינו2 ובקהלת רבה (דצ״ב ע״ד) בפסוק ידעתי כי כל אשר יעשה וז״ל [וזה לשונו] גזר הקב״ה שיהיו השמים מקלסין אותו שנא׳ [שנאמר] השמים מספרים כבוד אל עמד משה ושיתקן שנאמר האזינו השמים ואדברה עכ״ל [עד כאן לשונו]. ועיין מזה ג״כ ברבות בראשית פ״ה והיינו לפי שמשה המשיך בהשמים מבחינה שלמעלה מעלה מבחי׳ שמים עצמן והנה החכם אינו מדבר בפני מי שגדול3 ממנו בחכמה כו׳ וזהו שעמד משה ושיתקן לקבל מבחי׳ המשכה וגילוי זה הגדול מהם עצמן.4

21ועד״ז נת׳ [נתבאר] במ״א בענין קי״ס [קריעת ים סוף] דאגלידו מיא כי איידי דטריד למבלע לא פליט בד״ה ששת ימים תאכל מצות ועמ״ש מענין מוריד הגשם בביאור ע״פ תורה צוה לנו משה מורשה כו׳. וע׳ בזהר פ׳ ואתחנן (דרס״ג ע״א) ע״פ שמע ישראל דק״ש [דקריאת שמע] כתיב האזינו השמים אוף הכא שמע ישראל וכולא חד מלה הוא וע״ש במק״מ [במקדש מלך]. והיינו כי בק״ש [בקריאת שמע] ממשיכים ג״כ מבחי׳ זו וזהו ענין הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד ולזה אמר שמע ישראל דלעילא לבחי׳ המשכה עליונה ועצומה זו וכו׳. אך הנה כדי להיות המשכה עליונה זו מבחי׳ כתר ישת חושך סתרו זהו ע״י ואד יעלה מן הארץ שהוא בחי׳ אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] כנ״ל והיא המרירות מהחושך המסתיר אורו ית׳ ולכן אתערותא דלתתא זו עולה עד בחינת החושך העליון שלמעלה מהאור דח״ע [דחכמה עילאה] והוא בחי׳ ישת חשך סתרו שמזה נמשך להיות הגשם יורד בענן אשר שרש הענן ההוא נמשך מבחי׳ ישת חשך סתרו ועמ״ש מזה ר״פ ויקרא בענין כי שכן עליו הענן כו׳.

22וזהו ענין כי עם קשה עורף הוא וסלחת.1 דאיתא במדרש דקשה עורף2 לשבח קאמר היינו החיזוק בעבודת ה׳ למעלה מהשכל ועי״ז ממשיך בחי׳ יערוף כמטר כו׳ ועד״ז בק״ש [בקריאת שמע] שכדי להיות ההמשכה הוא ע״י בחי׳ תשובה והרוח תשוב כו׳ כמבואר לעיל באריכות וע׳ מענין ואד יעלה ברע״מ [ברעיא מהימנא] פ׳ צו (דכ״ח סע״ב [סוף עמוד ב]) והנה בחי׳ תזל כטל זהו עוד המשכה עליונה יותר כדלקמן. אך אמרו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] לא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא. פי׳ שא״א להמשיך בחי׳ חסיד והארה מבחי׳ ורב חסד3 בחי׳ אהבת ה׳ אור א״ס ב״ה על נפשו בחי׳ גשם ומטר הנ״ל כשהוא עם הארץ שאין לו תורה כי אור א״ס ב״ה שלמעלה מעלה מבחי׳ חכמה מאיר ונמשך למטה בבחי׳ השתלשלות דוקא מעילה לעילה כו׳ (ועמ״ש מענין ולא ע״ה [עליו השלום] חסיד4 בביאור ע״פ וקבל היהודים)5 ולכן מתלבש בחכמה תחלה6 וכמ״ש בזה״ק [בזהר הקדוש] תלת קשרין קוב״ה [קודשא בריך הוא] ואורייתא וישראל7 ישראל מתקשראן באורייתא כו׳. וזהו האזינו השמים הוא בחי׳ תושב״כ [תורה שבכתב] שם מים הוא בחי׳ חכמה עילאה כמו מים שאין להם גוון כו׳.

23וכך הוא ענין תרוה שבכתב שהוא בחי׳ חכמה עילאה כמאמר רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] רע״ק [רבי עקיבא] היה דורש על כל קוץ וקוץ1 תלי תילין שכל קוץ וקוץ הוא מרמז על כמה עניני חכמה עילאה נפלאה עצמו מספר וכן כל תמונה וצורת אותיות וטעמיהן ותגיהן ונקודותיהן כולם בחכמה נפלאה למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית.

24ואדברה הוא לשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים תחתינו1 והיינו כדי להמשיך לישראל בחי׳ כמטר לקחי צריך להיות תחלה האזינו השמים ותשמע הארץ הוא בחי׳ תורה שבע״פ [שבעל פה] שהיא מקבלת מתושב״כ [מתורה שבכתב] שע״י תושב״כ [תורה שבכתב] ושבע״פ [ושבעל פה] יערוף כמטר לקחי וגו׳ הוא האהבה בהתגלות אור ה׳ על נפשו. משא״כ כשאין לו תורה אין אור האהבה שורה ומתגלה בנפשו כי תלת קשרין מתקשראן דא בדא קוב״ה [קודשא בריך הוא] ואורייתא וישראל. ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב״ה [בקודשא בריך הוא] (ועמ״ש בד״ה כי עמך מקור חיים בענין פי׳ המשפילי לראות בשמים ובארץ ובענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו׳ ע״ש ועמ״ש ע״פ השמים כסאי והארץ הדום רגלי):

25ו והנה כל הנ״ל בחי׳ גשם ומטר זהו בקשת כנ״י [כנסת ישראל] דהיינו שיהיה נמשך ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא]. אך הקב״ה השיב לה אהיה כטל טל הוא בחי׳ ומדרגה גבוה מאד נעלה מה שא״א להמשיך ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] שאין כח במעשה התחתונים לעורר את האהבה הגדולה הזאת ואעפ״כ [ואף על פי כן] אחרי התעוררות מעשה התחתונים שיבא כגשם כו׳ אזי מאליו וממילא נמשך בחי׳ הטל והוא בחי׳ חג הסוכות וסוכה תהיה לצל יומם וכתיב ה׳ צלך1 ובצל ידי כסיתך2 בחי׳ וימינו תחבקני (ואפשר לומר שגם ע״פ לה״ק [לשון הקודש] יש שייכות סוכה לטל והוא ע״פ מ״ש בנחמיה) (סי׳ ג׳ ט״ו) יבננו ויטללנו דפירושו כמו סוכה כמ״ש בשרשים וכ״כ [וכן כתב] במצודת ציון שהוא ענין צל כי בצל קורתי (בראשית י״ט) תרגם אונקלוס בטלל וכן בגמרא (פ״ג [פרק ג׳] דסוכה דל״א) האי כשורה דמטללתא וזהו תזל כטל ואזי יוכלו לבא לבחי׳ אמרתי להיות האמירה שלי ע״ד ואשים דברי בפיך ופי יגיד תהלתך3 יגיד מאליו וממילא כנ״ל (וזהו ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך שבחי׳ דברי שבפיך שזהו ענין כטל אמרתי זהו ענין ובצל ידי כו׳ בחי׳ א׳ עם חג הסכות ועמ״ש מזה בד״ה ביום השע״צ [השמיני עצרת] עו׳ בזהר בראשית) (דף ד׳ סע״ב [סוף עמוד ב]) ובפ׳ צו (דל״ה ע״א) והנה סיפיה דקרא הוא לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והיינו שבחי׳ טל נמשך בבחי׳ שמים וארץ וכמש״כ [וכמה שכתוב] האזינו השמים כו׳ תזל כטל כו׳ ועי״ז לאמר לציון כו׳ וכנ״ל בענין השקיפה כו׳ וברך כו׳ ולכן אין הטל נפסק4 כמארז״ל [כמאמר רבותינו זכרונם לברכה] לפי שמקורו מאד נעלה ממעשה התחתונים ואתערותא דלתתא שאין מגיעים אלא עד מקור נשמות ישראל ומזליהם העליון.5 אכן הטל יורד ונמשך מאור עליון הנק׳ טלא דבדולחא6 כמ״ש כי טל אורות טלך (בישעיה סי׳ כ״ו י״ט) (וע׳ בזח״א [בזהר חלק א]) (דק״ל סע״ב [סוף עמוד ב] ודרל״ב א׳) דפי׳ אורות ממש מאינון נהורין עילאין דנהרין לעילא כו׳ וח״ג [וחלק ג׳] (דקכ״ח ב׳) אורות נהורא דחוורתא דעתיקא כו׳ הה״ד [הדא הוא דכתיב] ועינו כעין הבדולח כו׳ שהוא למעלה מעלה מבחי׳ המזלות שהן נוצר חסד ונקה כו׳ כמ״ש בזה״ק [בזהר הקדוש] כו׳ (וזהו שבברכת יעקב נאמר ויתן לך האלקים7 מטל השמים כו׳ שזהו למעלה מעלה מבחי׳ שרש נש״י [נשמות ישראל] מצד עצמן שהוא מבחינת המזלות ובזהר פ׳ תזריע) (דמ״ט ע״א) גבי הזה עליהם מי חטאת שיורי טלא דבדולחא. וזהו ההמשכה שמבחי׳ מזל ונוצר חסד כמ״ש באגה״ק [באגרת הקודש] ד״ה למה נסמכה8 פ׳ מרים כו׳ ע״ש ונקראים רק שיורי טלא והיינו כדי לטהר טמא מת. אכן לע״ל [לעתיד לבוא] להיות תחיית המתים ממש זהו על ידי גילוי מבחי׳ עצמיות טל9 אורות ממש.101112

26ועמ״ש בביאור ע״פ ואהיה אצלו אמון גבי אחור וקדם צרתני שיש בבחינת הרצון עליון ב׳ בחינות כו׳ ע״ש ועד״ז הוא ענין יערוף כמט ר ותזל כטל כי יערוף מלשון עורף זהו נק׳ בחי׳ אחור לגבי בחי׳ תזל כטל שהוא פנימית תענוג העליון כו׳ אלא שאעפ״כ [שאף על פי כן] גם בבחי׳ יערוף נמשך הארה מבחי׳ הפנימית המתלבש בבחינת המזלות ולכן נק׳ שיורי טלא כו׳ ועמ״ש עוד מענין האתעדל״ע [האתערותא דלעילא] שלמעלה מאתעדל״ת [מאתערותא דלתתא] בביאור ע״פ צאינה וראינה1 כו׳ (בפ׳ קדושים) ובביאור ע״פ אני ישנה כו׳ שראשי נמלא טל עו׳ עוד בענין תזל כטל בזהר ויקהל דר״י [דרבינו יצחק] ע״א:

27קיצור מהדרוש ע״פ האזינו

28אות א יבאר ענין כל ימיו בתשובה ויש בו ד׳ ענינים. הא׳ הוא שיקדים פי׳ מאמר נשמה שנתת בי כו׳ והוא שהנשמה שרשה הגבה למעלה וכדי שתרד פלאים להתלבש בגוף צריכה להתצמצם ולהתפשט בכמה מיני צמצומים והתפשטות ודרך כלל הם ד׳ מיני ירידות וזהו נתת בי בראת יצרת נפחת כנגד ד׳ אותיות הוי׳ כו׳. ב׳ אך לא כל הנשמה נכנסת בתוך הגוף רק הארה ממנה בלבד דרך צמצום כו׳ כנ״ל. אבל כל הנשמה ועיקרה נשאר למעלה ונק׳ מזל. ג׳ וענין המזל היינו כמ״ש ונוזלים מן לבנון. לבנון הוא בחי׳ אין שממנו תמצא החכמה.

29וזהו ענין התשובה שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה דהיינו לבחי׳ שורשה העליון בחי׳ אין ומזל הנ״ל עד יעבור עמך הוי׳ למעלה מבחי׳ שם הוי׳ יו״ד צמצום כו׳ והיינו ע״י תשובה בביטול ומס״נ [ומסירות נפש]. ד׳ והשתא א״ש [אתי שפיר] ענין כל ימיו בתשובה כי בכל יום צ״ל בחי׳ תשובה זו למקורא דכולא באמרו שמע ישראל כו׳ שצריך למסור נפשו באחד:

30אות ב׳ הוא הג״ה [הגהה].

31באות ג יש בו ב׳ ענינים א׳ יבאר איך יתהפך לבו לבוא לבחי׳ תשובה מס״נ [מסירות נפש] ביטול הנזכר פ״א ויאמר שהוא בשומו ללבו מ״ש ובחרת בחיים. כי בכל דבר יש חיים ומות הגשמיות נק׳ מות והרוחניות שבו נקרא חיים והוא ית׳ חיי החיים.

32וא״כ יתבונן אם לעוברי רצונו שהוא בגשמיות נמשך כ״כ [כל כך] חיות ותענוג לעושי רצונו שהם המצות עאכו״כ [על אחת כמה וכמה]. וא״כ ועמך לא חפצתי כו׳ ויבא למס״נ [למסירות נפש] ממש מחמת שיחרה לו מאד על היותו נפרד כו׳. ב׳ יבאר כי תשובה זו הוא בחי׳ שבת אותיות תשב והשביתה היא למטה להסיח דעתו מכל המחשבות הטורדות לקשר נפשו בה׳ למס״נ [למסירות נפש] באחד ולמעלה ה״ע [הוא ענין] עליי׳ [עלייה] החכמה ומדות שנתפשטו בבחי׳ עשיה ובשבת התגלות אור א״ס בבחי׳ שלמעלה מהחכמה. אמנם דוקא מי שטרח בע״ש [בערב שבת] בתפלה שבכל יום מששת ימי החול שהוא ההארה מעין שבת למס״נ [למסירות נפש] בקריאת שמע כנ״ל יאכל בשבת:

33באות ד יש ב׳ ענינים. א׳ יבאר כי יוהכ״פ [יום הכפורים] נקרא שבת שבתון כי הוא עיקר יום התשובה ובשבת מאיר הארה ממנו בלבד כי עיקר התשובה ביטול רצון והנה אית רצון ואית רצון.

34וביוכ״פ [וביום כפור / וביום הכפורים] מתגלה רצה״ע [רצון העליון] שהוא בחי׳ לפני הוי׳ ומשם נמשך סלח לנו אך סלחתי כדברך כתיב ר״ל [רוצה לומר] כפי האתעדל״ת [האתערותא דלתתא] רעותא דליבא עי״ז מתגלה אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] רצה״ע [רצון העליון] הנ״ל שלג וצמר כו׳. ב׳ יבאר שלכך נתנו לוחות אחרונות ביוכ״פ [ביום כפור / ביום הכפורים] כי אנכי ולא יהיה לך כללות מ״ע [מצות עשה] ול״ת [ולא תעשה] ע״י מ״ע [מצות עשה] גילוי מהו״ע [מהותו ועצמותו] בחי׳ אנכי נמשך להיות אלקיך ע״י שם הוי׳ ובחי׳ ל״ת [לא תעשה] שלא יהיה הסתר ולא יבדילו אלהים אחרים וניתנו בחשאי פנימי׳ [פנימיות / פנימית] הלב:

35באות ה יבא לביאור הפסוק. ויש בו ב׳ ענינים. הא׳ הוא מה שנת׳ [שנתבאר] איך שע״י תשובה הנ״ל אזי הוא בחי׳ ויבא כגשם לנו בחי׳ ואד יעלה ע״י הריחוק יעורר אה״ר [אהבה רבה] גשם ואזי כמטר לקחי שלוקחים אותו כביכול. ב׳ יבאר שמ״מ א״א להיות המשכות הנ״ל אא״כ [אלא אם כן] יש לו תורה כי תלת קשרין כו׳ וזהו האזינו השמים1 ותשמע הארץ תשב״כ [תורה שבכתב] ותשבע״פ [ותורה שבעל פה] ואח״כ יערוף כמטר כו׳:

36אות ו יבאר שהמטר הוא הנמשך ע״י אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] אבל אהי׳ כטל הוא מבחי׳ שאין אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] מגעת שם יען שהוא למעלה מבחי׳ מקור נש״י [נשמות ישראל] ומזליהם בחי׳ טלא דבדולחא שלמעלה מהמזלות ונוצר ונקה: