בהעלתך את הנרות וגו׳

1בהעלתך את הנרות וגו׳. ופרש״י כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה. אמר לו הקב״ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ועיין במדרש. ולהבין זה גם מ״ש להלן הצאן ובקר ישחט להם1 כו׳ מהו התמיה הלא יש בעולם ע׳ אומות והם ריבוא רבבות יותר מת״ר אלף ואוכלים בשר ונמצא להם.2

2וגם מ״ש אם את כל דגי הים וגו׳ הלא הם שאלו בשר ולא שאלו דגים כלל. והענין יובן בהקדים ענין מעשה הקרבנות של הנשיאים שכל נשיא העלה שבטו על ידי קרבנו.1

3והענין דצ״ל דארז״ל ע״ה אסור לאכול בשר. דהיינו מפני שאינו יכול להעלות את הבשר כו׳ וא״כ מובן מזה שהאדם מעלה ומגביה את המאכל והיינו מפני שהאדם גבוה יותר שהוא מדבר והוא הראש לכל בחי׳ הדצ״ח וכמשנ״ת לעיל בפ׳ נשא ע״פ כה תברכו כו׳.

4ובמ״א משמע להפך דארז״ל רפ״ו דברכות אילן שאכל אדם הראשון חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות1 אביו ואמו עד שיטעום טעם דגן. הרי שאדם מקבל הדעת מהחטה וכן אמר ר״נ עד דלא אכילנא בישרא דתורא כו׳. אך הענין הוא ששניהם אמת שהם למטה מנפש האדם ולמעלה הימנו.

5והיינו כי כל הטעמים של כל מיני צמחים ופירות וכן הבשר של חיות ובהמות שרשם הוא מעולם התהו שהוא בחי׳ עולם הנקודים שלמעלה מאצילות שהוא ברודים והיינו כי שורש כל החי הוא מחיות המרכבה פני אריה הוא מקור נפשות החיות ופני שור הוא מקור נפשות הבהמות ופני נשר הוא מקור נפשות העופות.

6והנה החיות נושאות את הכסא ועל1 הכסא כו׳ כמראה אדם הוא בחי׳ ע״ס דאצילות דעולם התיקון שנתקנו בבחי׳ פרצוף אדם והיינו עד״מ סדר והדרגת השתלשלות אברי האדם שהוא רמ״ח אברים ושס״ה גידים וכציור הגוף כמ״כ מתלבשת הנפש שהרי התלבשות הארת הנפש בגוף הוא מתחלק לפי ציור הגוף שבמוח שורה המחשבה ובפה הדבור ובידים כח המעשה וזהו שנקרא אדם האלף הוא בחי׳ מחשבה וד׳ דיבור מ׳ מעשה וכמ״כ הוא למעלה בע״ס דאצילות משתלשלים בזה הסדר דבחי׳ אדם והשראת האור בתוכם הוא ממש כפי השראת הנפש בגוף האדם (ועמ״ש מזה בפ׳ אמור בד״ה ונקדשתי בתוך בנ״י). ויש בחי׳ מוחין דקטנות ומוחין דגדלות, משא״כ שארי הברואים כמו בהמות וחיות אין ציור הגוף שלהם שוה לאדם כלל וראשם כפוף ושוה עם הגוף, וכמ״כ סדר המשכתם ממקורם ושרשם שם הוא ג״כ ההשתלשלות והמזיגה באופן אחר ממש (וע׳ בזהר בראשית די״ט ע״א ודף כ׳ ע״ב). והנה החיות שבמרכבה הם נושאות את הכסא דהיינו כמו שהבהמות מגביהי׳ את האדם הרוכב עליהן כך הם מעלים ונושאים את בחי׳ אדם שעל הכסא למעלה ממנו והיינו לשרשם שהוא מעולם התהו שלמעלה מאצילות. אכן הם ג״כ נשואות עם הכסא דהיינו שהם נגבהים ומתעלים עם האדם שעל הכסא. שהוא המגביה ומעלה אותן כמו אדם בעוה״ז מעלה את בשר הבהמה שהבשר מתעלה באכילת אדם שנהפך לדם הנפש ונכלל בבחי׳ ומדרגת מדבר (ועמ״ש בד״ה אני ישנה ולבי ער2 גבי פי׳ רעייתי). אך מה שעי״ז נעשה התקשרות נפש האדם בגופו ותוספת השכל זהו בחי׳ נושאות כו׳ (ועמ״ש מענין זה בד״ה ששת ימים תאכל מצות3 כו׳):4

7ב והנה הבשר הוא מבחי׳ גבורות שלכך הוא סומקא ולכך גם אחר הבירור וההעלאה הוא נכלל בגבורות דקדושה והיינו שעי״ז נמשך התלהבות ורשפי אש והיינו לפי ששרש כל הבהמות וחיות הוא מאריה ושור שבמרכבה והם הם בחי׳ גבורות וכמ״ש במרכבת יחזקאל בוערות כמראה הלפידים וכן השרפים לשון רשפי אש ולכך גם הבהמות והחיות שנשתלשלו מהם הם ג״כ בחי׳ גבורות ולכך בשרא היא סומקא כו׳.

8ועיין בבחיי פ׳ בשלח ע״פ ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר כנגד מדת הדין ומדת הרחמים כו׳. וזהו שארז״ל ע״ה אסור לאכול בשר שאינו יכול להעלו׳ את הבשר כי מהגבורו׳ יש יותר יניקת החיצוני׳ וכמ״ש לקמן ע״פ זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה כו׳ וכמ״ש בזהר פ׳ נח (דס״ה ע״א) כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא תדיר וע״ש במק״מ בשם הרח״ו, וכיון שאינו יכול להעלותו הבשר מורידו ומשפילו וכמ״ש במ״א ע״פ וגלחה את ראשה. אבל התלמיד חכם שמקבל מבחי׳ חכמה ובחכמה אתברירו ע״כ מברר את הבשר ואז הבשר מוסיף בו התלהבות. אך מרע״ה אמר מאין לי בשר, פי׳ שהיה נעלה מאד מבחי׳ גבורות של הבשר אף כמו שהם לאחר הבירור. שההתלהבות ורשפי אש האהבה הוא עדיין בחי׳ יש מי שאוהב, ובמשה כתיב ונחנו מה שהוא בחי׳ אין תכליתהביטול.

9ואף שבו יש ג״כ בחי׳ התלהבות בבחי׳ גבורות אך ההתלהבות כלולה בבחי׳ ביטול ואין והוא נק׳ בחי׳ גבורות דאבא, משא״כ הגבורות הנולדים מבירור הבשר הוא בחינת גבורות דאימא או גבורות דז״א שהוא בחי׳ יש ודבר שנרגש ההתלהבות כו׳ והוא מילתא זוטרתא ולמטה מבחי׳ מרע״ה שהוא בחי׳ מ״ה תכלית הביטול בחי׳ אין כנ״ל (ועמ״ש סד״ה והיה מדי חדש בחדשו גבי יבוא כל בשר להשתחוות):

10וזהו ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. פי׳ שש מאות אלף רגלי דור המדבר היו תלמידיו שהיו ג״כ מבחי׳ יסוד אבא שהוא בחי׳ ביטול וזהו אשר אנכי בקרבו שמשה הוא בחי׳ מה ואין כנ״ל. ואתה אמרת בשר אתן להם פי׳ משה מדבר עם בחי׳ אור א״ס המלובש בחכמה שהוא בחי׳ משה וזהו ואתה כי חכמה נק׳ אתה כו׳ (ועיין בזהר פ׳ בלק דף קצ״ג ע״ב) דמשמע שאתה הוא אור א״ס המלובש בחכמה תתן בשר וזה א״א שיושפל כ״כ ממדרגה גבוה ונעלה שהוא בחי׳ חכמה ואין שהוא בחי׳ משה וא״כ איך המזון הנמשך על ידו יהיה הבשר שהבשר מדרגה תחתונה מאד לגבי משה שהוא בחי׳ יש ובחי׳ גבורות כו׳. וזהו הצאן ובקר ישחט להם. פי׳ מאחר שהם מבחי׳ גבורות ולכן צריכין שחיטה (ע׳ בלק״ת פ׳ ראה ופ׳ שמיני) וא״כ איך אפשר להיות למאכל להם שהם מיסוד אבא תכלית הביטול כנ״ל. אם את כל דגי הים כו׳ פי׳ דגים הם בחי׳ נעלה מצאן ובקר שהם א״צ שחיטה. ואעפ״כ הם נמוכים לנגד מדרגתם וא״א שימצא להם כו׳ ועיין מזה לקמן:

11ג ויאמר ה׳ אל משה היד ה׳ תקצר. פי׳ עם היות שהאמת שאתה נעלה מאד מבחי׳ היש דבשר כי אתה בחי׳ מ״ה וביטול אעפ״כ היד ה׳ תקצר. בתמיה. והיינו שיוכל להמשיך ולישפל אף מהאין דחכמה שהוא נעלה מאד להתלבש ולהתגלות למטה מטה בגבורות והיש של הבשר שגם בבחי׳ היש של הבשר יתגלה הביטול דחכמה. כי יד ה׳ יוכל לישפל מאד למטה מטה (וכמ״ש במ״א בענין המגביהי לשבת שלכך המשפילי לראות בשמים ובארץ בהשוואה אחת וכענין היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים כו׳ וכה״ג נת׳ בפי׳ לבי ובשרי ירננו אל אל חי. שלהיות נמשך הביטול בלבי ובשרי שהם גשמיים הוא דייקא כאשר ירננו אל אל חי מהותו ועצמותו ית׳ כמ״ש בד״ה וארשתיך לי כו׳ ובמתן תורה ההרים רקדו דהיינו אף הרים גבנונים בפ׳ בת׳ דפסחים) (דקי״ח ע״ב) ועמש״ל בד״ה ענין שניתנה תורה על הר סיני כש״כ שבנקל יותר שיומשך הביטול בבחינת בשר כו׳, וז״ש לע״ל והיה מדי חדש כו׳ יבא כל בשר להשתחוות לפני. שהרבותא היא שאפילו בבחי׳ כל בשר שהוא בחי׳ גבורות ויש יומשך בחי׳ ההשתחוואה וביטול עליון וכמ״ש במ״א.

12וזה היה ענין השליו שהיו עופות שמנים מאד כדאיתא בגמ׳ דיומא דע״ה ב׳ ומסקינן לה אתליסר ריפתי ואחרונה אינה נאכלת אלא1 ע״י תערובות מרוב השומן הנבלע בה וכ״ש העליונות.

13והענין כי שמן הוא בחי׳ חכמה שהוא חכים ולא בחכמה ידיעא כו׳, ובעוה״ז הגשמי ג״כ השמן הוא בחי׳ חכמה שנשתלשל מבחי׳ חכמה שלמעלה, והתורה שהיא בחי׳ חכמה עילאה נק׳ שמן כו׳.

14וזהו ענין השליו ששמן שהוא בחי׳ חכמה נמשך ונתפשט בבשר. שבשר השליו הוא בחי׳ גבורות והשמן שבה הוא בחי׳ חכמה בחינת מ״ה ואין. והיינו שנמשך הביטול גם בבחי׳ היש דבשר. וזהו היד ה׳ תקצר. שיוכל להמשיך מבחי׳ אין דח״ע גם לתוך הבשר עם היותו מצד עצם בחי׳ יש וגבורות, וכמ״ש בע״ח בענין כי יסוד אבא ארוך היינו השפעת כח הביטול.

15והיינו כי השליו הוא נמשך ג״כ מבחי׳ פני נשר שבמרכבה שהוא שרש נשמת כל העופות אך שמבחי׳ נשר מתהוים כל העופות שאינן מעורבים בשומן כ״כ שהם רק בחי׳ בשר וגבורות ויש בלבד. אמנם זה השליו הוא מעורב בשומן כ״כ והיינו שנמשך לתוכו מבחי׳ שמן ח״ע בחי׳ אין שהוא בחי׳ הרכבה והתכללות חו״ג ביחד שלתוך גבורות דיש דבשר השליו נמשך בחי׳ חסד דחכמה להמתיק הגבורות והוא השמן כו׳.

16וכמו העלאת נרות המנורה שהשמן נבלע ונמשך בפתילה ועי״ז דולקת הפתילה באור. שהוא ג״כ התכללות חו״ג חסד דחכמה הוא השמן ואור דפתילה הוא בחינת הגבורות והתלהבות, שהפתילה היא בחי׳ יש ונכל לת באור והוא ענין העלאת נפש האדם בבחי׳ רצוא והתלהבות. אך הנה העלאה זו הוא ע״י השמן שהוא בחי׳ ח״ע דהיינו שנמשך ג״כ בחי׳ ביטול דח״ע בההתלהבות כו׳ (ועמ״ש מענין השמן והפתילה ע״פ כי אתה נרי הוי׳. ובד״ה ת״ר מצות נר חנוכה) וזהו כענין השליו שהשמן נתפשט בהגבורות דבשר כנ״ל:

17ד וזהו ענין שלך גדול משלהם דהיינו מקרבנות הנשיאים כי הנה הקרבן נק׳ אכילת מזבח שכמו ע״י אכילה נתברר הבשר ונולד מזה התלהבות ורשפי אש כך עד״ז הוא ג״כ אכילת מזבח רק שהוא בבחינה גבוה הרבה יותר וכמ״ש במ״א ולכן ארז״ל משחרב בהמ״ק שולחנו של אדם מכפר עליו.

18וזה היה ענין הקרבנות של הנשיאים שכל נשיא העלה שבטו ע״י קרבנו דהיינו שעי״ז נמשך בשבטו בחי׳ הרצוא וההתלהבות ע״י הקרבן שהקריב שנק׳ אכילת מזבח כו׳, אכן בחי׳ אהרן שמדליק ומטיב את נרות המנורה הוא גדול מקרבנות הנ״ל, כי הנה המנורה היא בחי׳ מל׳ דאצילות, והי״ב שבטים הם מרכבה דבחי׳ מל׳ שהם הנק׳ י״ב בקר שלשה פונים צפונה כו׳ והים עליהם מלמעלה, הים היינו המל׳ דאצי׳ שהוא עליהם מלמעלה (ולכן הנשיאים הקריבו י״ב בקר לעולה דהיינו כמ״ש ששם עלו שבטים כו׳ ועלי׳ זו הוא ע״ד והחיות נושאות את הכסא), ואהרן שהעלה נרות המנורה היינו ג״כ לכללות י״ב שבטים הנכללים בבחי׳ מל׳ שהשפיע בהם ג״כ ההעלאה שיהיה לכל או״א מישראל בחי׳ העלאה זו. והעלאה זו הוא ג״כ בחי׳ גבורות ורשפי אש.

19ואהרן בעצמו הוא חסד אך לכנס״י השפיע בחי׳ גבורות והיינו לפי שהוא שושבינא דמטרוניתא שמגביה ומעלה כנס״י לגבי מלכא קדישא והוא ע״י הגבורות שהם בחי׳ העלאה. וזהו ענין העלאת הנרות, אך גבורות אלו אינן בבחי׳ יש כמו ההעלאה שמבירור הבשר שהוא בחי׳ יש. אלא הם בבחי׳ אין וביטול שהרי מעורבים בשמן ופתילה ואור אשר עם היות בירור והעלאת הפתילה היא בחי׳ גבורות דיש אכן ע״י השמן הנבלע בה שהוא בחי׳ ח״ע ביטול ואין עי״ז נעשה ההעלאה והגבורות בבחי׳ אין וביטול כו׳.

20ולכן הוא גדול מקרבנות הנשיאים שנק׳ אכילת מזבח שההעלאה נמשך מבירור הבשר שהגבורות הוא עדיין בחי׳ יש מי שאוהב והיינו כי הי״ב בקר הם בעולם הבריאה ואימא מקננא בכורסייא והגבורות הנמשכי׳ מבחי׳ בינה כשמקננא בבריאה הוא בחי׳ יש כו׳. אבל אהרן בהדלקת המנורה המשיך במל׳ שהיא המנורה גם מבחי׳ אבא להיות אבא יסד ברתא שהחכמה היא בחי׳ אין וביטול.

21ולכן עם היות שהשפיע בה בחי׳ גבורות דאימא ג״כ להיות עי״ז העלאה וזהו ענין שושבינא דמטרוניתא, אך אין הגבורות בבחי׳ יש כמו ההעלאה שע״י הבינה לבד דמקננא בכורסייא שבקרבנות הנשיאים, כ״א הם בבחי׳ אין וביטול ע״י גילוי הח״ע אבא דמקנן באצילות כו׳ והיינו שמשפיע בה מבחי׳ או״א יחד וזהו ענין השמן והאור. (ע׳ בלק״ת פ׳ בהעלותך סד״ה מצות הדלקת נרות ועיין עוד בלק״ת פ׳ וירא בענין כי ארנון גבול מואב כו׳ ע ד בחכמה יסד ארץ) ונמצא שאהרן הוא ממוצע בין הנשיאים ומרע״ה. שמשה הוא בחי׳ מה ואין תכלית הביטול ונק׳ שושבינא דמלכא פי׳ שנעלה מבחי׳ ז״א הנק׳ מלכא מאחר שהוא שושבינא דילי׳ והוא הממשיך מלמעלה למטה.

22והנשיאים הן בחי׳ העלאה ממטה למעלה מעולם הבריאה בגבורות ורשפי אש שמבחי׳ בינה דמקננא בבריאה שהוא בחי׳ יש. ואהרן נקרא שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה כללות נשמות ישראל ומאחר שהוא המעלה אותם מוכרח שהוא למעלה מהם כו׳ והיינו שמשפיע בהם מבחי׳ או״א שעי״ז ההעלאה הוא בבחי׳ אין וביטול כו׳ וזהו שהוא בחי׳ ממוצע בין הנשיאים ומרע״ה כי בצד א׳ הוא כמו בחי׳ הנשיאים שהוא המעלה כנ״י ממטה למעלה. משא״כ בחי׳ משה שהוא להמשיך גילוי אור א״ס מלמעלה למטה. אך עכ״ז בצד א׳ הוא כמו בחי׳ משה בהיות העלאה זו היא ע״י המשכת החכמה שהוא בחי׳ ביטול ואין כו׳. ועל ידי המשכה זו דייקא הוא ההעלאה. וזהו ענין שלך גדול משלהם (ועיין מ״ש כה״ג ע״פ להקריב לי במועדו שתפלת כל ימות החול נמשך משבת ע״י אמצעית המועדים שהם בחי׳ ממוצע כו׳ בחי׳ מוחין דאימא המחברים וממשיכים הארת מוחין דאבא בהמדות ועיין בבה״ז ר״פ ויצא ע״פ ויצא יעקב מבאר שבע כו׳. והנה ענין זה קרוב ג״כ למשנ״ת לעיל בדיבור הראשון שע״פ בהעלותך כו׳ שענין ההפרש בין אה״ר שמשפיע אהרן לבחי׳ אה״ע. שבחי׳ אה״ר היא הנמשך מבחי׳ ראיה והיינו כי ראיה היא בחי׳ חכמה. ומזה נמשך האה״ר שהגבורות ורשפי אש אינן בשביל לרוות נפשו הצמאה לבד שזהו בחי׳ יש מי שאוהב רק האהבה הוא להיות נגלה כבוד ה׳ שיהיה הגילוי למטה כמו למעלה והנה מיתוק גבורות אלו ושיהיה הגילוי למטה כמו למעלה זהו בחינת משה שושבינא דמלכא וכמ״ש במ״א ע״פ משה ידבר כו׳ ע״ש):

23ה והנה להבין בתוספת ביאור מעט בענין השליו הנה לקמן מבואר שהעופות הן נמשכים מבחי׳ כרובים ועמ״ש ע״פ שמן תורק שמך ע״כ עלמות אהבוך ג״כ כענין משנ״ת בדרוש זה והוא שלפי שבחי׳ התורה שהיא בחי׳ שמן הוא גבוה מאד ע״כ יכול לימשך מטה מטה עד גם בבחי׳ עלמות שהוא בחי׳ מי שלבו אטום והיינו שעי״ז לבי ובשרי ירננו כו׳ כנ״ל, וגם שליו מלשון שלוה כמ״ש בגמרא דיומא (דע״ה ב׳) צדיקים אוכלין אותו בשלוה1. ופי׳ שלוה י״ל ע״ד מ״ש באגה״ק בענין ועבודת הצדקה השקט ובטח ע״ש היטב והיינו בחי׳ אהל בל יצען בל יסע יתידותיו לנצח כמ״ש מזה סד״ה שובה ישראל עד, והיינו לפי שהשמן והביטול נמשך ממקום עליון מבחי׳ חכמה עילאה דכולא דשקיט ואשתכיך כו׳ ועיין בזהר פ׳ נשא דקכ״ח ע״ב וזהו מ״ש ויהי בערב ותעל השליו כו׳ ובבקר היתה שכבת הטל כו׳, הרי שיש יחוס ושייכות קצת זה לזה וכן בתהלים סי׳ ק״ה שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם ועיין בזהר פ׳ לך לך (דפ״ח ע״א) ע״פ כשמן הטוב כו׳ כטל חרמון כו׳ איהו שמן ואיהו טל כו׳. ובמא״א אות ש׳ סעי׳ נ׳ פי׳ שהבשר שרשו משם אלקים והשליו שרשו משני השמות הוי׳ אלקים ע״ש ויש לבאר ע״פ משנ״ת. ובזה יובן המעשה דרבב״ח בב״ב (דע״ג ב׳) בענין הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא2 נגדי נחלי דמשחא מתותייהו אמינא אית לן בגווייכו חולקא לעלמא דאתי כו׳. והיינו שלעתיד יומשך ויתגלה ח״ע גם למטה מטה בבחי׳ היש שהוא ענין יבא כל בשר להשתחוות כנ״ל.

24ובתרגום שני דמגלת אסתר בפסוק ישנו עם א׳ במלשינות המן שבערב יוהכ״פ נכסין חיוון ואווזין ואכלין ושתין כו׳. ומה שאמר אווזי דייקא לפי שבה יש הרמז להתפשטות וגילוי ח״ע גם למטה וכמארז״ל בברכות דנ״ז א׳ הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר1 חכמות בחוץ תרונה.

25והיינו חכמות דייקא תרי היינו שע״י התגלות ח״ע בח״ת. נמשך ג״כ בחוץ. ועמ״ש בענין חכמות בחוץ בפ׳ יתרו ע״פ זכור את יום השבת לקדשו, וזהו ג״כ מ״ש בפרק שירה אווז הבר המשוטטת במדבר כשרואה את ישראל עוסקים בתורה אומרת שיר קול קורא במדבר פנו דרך הוי׳ פי׳ קול היינו המשכה הקל קול יעקב שנמשך בבחי׳ מדבר ושממה הוא העוה״ז פנו דרך הוי׳ להיות בו המשכת דרך הוי׳ וכמ״ש מזה בד״ה וידעת היום ובד״ה ולא אבה.

26וזהו עצמו ענין חכמות בחוץ דהיינו שיהיה נמשך אפילו בבחי׳ מדבר ושממה והיינו ע״י שההמשכה באה ונמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות והוא מבחי׳ שמן משחת קדש. וע״ז בא הרמז בסיפור דרבב״ח שהאווזות הם שמנים במאד שהיה בהם תערובות והתכללו ת השמן. אך עיקר הגילוי פנימי׳ החכמה עילאה זהו ע״י תערובות והתכללות השמן בהם ביותר וכנ״ל והיינו כמ״ש בזהר פ׳ צו (דל״ד א׳) דשמן שריא בגו חכמה עילאה דכולא ולכן נמשך ומתפשט גם למטה יותר שגם היש הגשמי יתבטל שלפי ערך רבוי הגילוי מח״ע כך נמשך יותר הביטול כו׳ וכמ״ש בזהר באדרא דנשא (דקל״א ע״ב) בפי׳ הפסוק חכמות בחוץ תרונה כד נגיד ממוחא סתימאה דא״א כו׳ ועיין מזה עוד שם (דק״מ ע״א) ובפ׳ ואתחנן (דרס״ב א׳) ובפ׳ תולדות (דקמ״א ב׳) ובפ׳ אחרי (דע״ח א׳). ועמ״ש במ״א בענין ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים. ועמ״ש ע״פ הרע״מ פ׳ נשא אבנא למשקל בה דא יו״ד כו׳, וגם אווזי יש להם דמיון קצת לשליו שבשליו כתיב ויגז שלוים מן הים ובאווזות ג״כ ארז״ל (פא״ט דנ״ז) הני אווזי דידן כעוף של מים דמיין כו׳ והוא רמז ג״כ למ״ש ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. וגם שהאווזות הם לבנים אשר מורה על שרש החכמה ולכן קרא רבא לרב פפא ורב הונא בדר״י קאקי חיורי12 (בכתובות דפ״ה א׳ גיטין דף ע״ג סע״א) אך מה שאמר זה עליהם לגריעותא שלא כיוונו אל האמת היינו לפי שאף שהאווזות רמז לחכמות בחוץ עכ״ז האווזות הגשמיות הרי הן עדיין לא נתקנו שהרי הם ממה שנפל בשה״כ כשאר כל העופות והבהמה כו׳. והנה בפי׳ וענין עד דשמטי גדפייהו פרש״י נופלות נוצה שלהם מרוב שומן. ועיין בפרש״י (בחולין פא״ט דנ״ו ע״ב) בענין הנוצה ובתה״ד סי׳ קס״א. ויש לפרש כי עכשיו ההמשכה מחכמה עילאה באה ע״י צמצומים בבחי׳ שערות אבל לע״ל יהיה גילוי עצמיות חכמה עילאה בלי צמצומים וזהו דשמטי גדפייהו. ועיין בספר או״ת מהה״מ נ״ע ע״פ ומחץ פאתי מואב כו׳.

27ועוי״ל ע״פ מ״ש במ״א ע״פ ויהי קול מעל לרקיע כו׳ בעמדם תרפינה כנפיהן פי׳ לפי שהקול שהוא ההמשכה נמשך ממקום גבוה מאד היינו למעלה מבחי׳ פרסא שהוא נק׳ רקיע כמ״ש יהי רקיע כו׳ ויהי מבדיל כו׳ וע״י המשכה זו מלמעלה מהרקיע נמשך בהם בחי׳ הביטול וזהו בעמדם בחי׳ תפלה בלחש ואזי תרפינה כנפיהן דהיינו יראה ואהבה שהם בחי׳ גדפין כו׳ שהאוי״ר ורצוא ושוב הם עדיין בחי׳ יש מי שאוהב כו׳ אבל הביטול הוא למעלה מזה וכנ״ל בענין ונחנו מה דמשה שלמעלה מבחי׳ רשפי אש וכשנמשך בהם הביטול ע״י קול והמשכה הנ״ל אזי תרפינה כנפיהן ונכללו האהוי״ר בביטול זה כו׳ ועמ״ש מענין זה בפ׳ יתרו בד״ה וכל העם רואים את הקולות, ועד״ז יובן כאן בהיות שענין האווזות הנ״ל רומז לבחי׳ חכמות בחוץ תרונה כו׳ תתן קולה אשר קול והמשכה זו הוא מבחי׳ מו״ס מעל לרקיע וכמ״ש בזהר תולדות שם ועי״ז גם כל בשר יבוא לבחי׳ השתחוואה וביטול ומזה נמשך ג״כ דשמטי גדפייהו בחי׳ אהוי״ר הנק׳ גדפין והיינו משמנייהו שהשמן הוא המשכת חכמה עילאה דכולא גילוי הביטול העליון כו׳.

28ועיין מענין אגדה זו בספר עבודת הקדש ח״ב פמ״ג והוא ז״ל פי׳ דהנך תרי אווזי היינו חדא דליא לי אטמא וחדא כו׳ הן חכמה עילאה וחכמה תתאה הנק׳ חכמת שלמה וזהו ענין חכמות בחוץ חכמות תרי משמע וכנ״ל ועיין במהרש״א הובא בעין יעקב שם שהעיר ג״כ לענין אווזי הנ״ל מענין השליו: