בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול…

1בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו שנא׳ (תלים סי׳ ק״ג כ׳) ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו1 ברישא עושי והדר לשמוע. (בגמרא פ״ט דשבת דפ״ח סע״א). להבין ענין זה צריך מתחלה להבין ענין מתן תורה והלא כבר קיים אברהם אבינו ע״ה את כל התורה עד שלא ניתנה כמ״ש וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי2, ופרט ד׳ דברים משמרתי אלו מצות ל״ת. מצותי אלו מצות עשה וחקותי ותורתי אלו בחי׳ פנימיות של מצות עשה ולא תעשה.3

2וכמ״ש למען אשר יצוה12 את בניו וגו׳ והרי היתה התורה ירושה להם מאבותיהם.3 וגם להבין ענין ירידת ה׳ על הר סיני בקולות וברקים בעשרת הדברות ועל כל דבור ודבור4 פרחה נשמתן ומה כתיב בהון לא תרצח לא תנאף5 וגו׳. שהם דברים פשוטים6 שגם שכל אנושי מחייבן. ויובן כל זה בהקדים מה שכתוב במשנה תורה אחר עשרת הדברות כי ישאלך בנך מחר7 לאמר8. מה העדות וגו׳. ואמרת לבנך וגו׳. ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה9 את ה׳ וגו׳. והוא שאלת בן חכם כמ״ש בירושלמי10 (פרק ערבי פסחים ה״ד) בהיות כי הנה כלל כל המצות11 לא שייך אל הנשמה רק בהיותה מלובשת תוך הגוף הגשמי אשר מצאהו רעות רבות12 ועליו שייך הציווי סור מרע שהגוף נמשך אחריו ועשה טוב בקיום מצות עשה המצות מעשיות בגשמיות כמו ציצית ותפילין ושופר וסוכה ולולב ודומיהן. משא״כ הנשמה לעצמה בטרם ירידתה לעוה״ז להתלבש בגוף לא היתה צריכה לכך וא״כ למה זה ירדה13 הנשמה כל כך להתלבש בגוף גשמי בשביל קיום מצות מעשיות ומה יתרון לה בכל עמלה, וע״ז תירץ לנו הכתוב כי תכלית כל המצות כדי ליראה את14 ה׳ וגו׳. וביאור הענין הנה כתיב לך ה׳ הגדולה וגו׳ (בד״ה א׳ כ״ט) כי מה שהקב״ה נק׳ גדול כמ״ש גדול ה׳ ומהולל מאד15 אמרו רז״ל אימתי נקרא גדול כשהוא בעיר אלקינו16 פי׳ כי מה שנקרא גדול על שם גדולתו שמתפשט מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין להוות מאין ליש כל הנאצלים והנבראים וכו׳ ולהחיותם ולקיימם כדכתיב אתה עשית את השמים17 וגו׳ ואתה מחיה את כולם וכמה רבוא רבבות עולמות תלוי במאמרו. כמ״ש היש מספר לגדודיו18 וגו׳. הנה מדת גדולה זו אינה נחשבת ואינה נקראת בשם גדולה כלל אלא בהתהוות כח הפועל בנפעל ע״י עשרה מאמרות בצירופי אותיות כמ״ש במ״א (וזשארז״ל פ״ט דברכות דנ״ח סע״א לך ה׳ הגדולה זו מעשה בראשית19). והנה האותיות נקראין אבנים והצירופים נקראו בתים כמ״ש בספר יצירה שני אבנים בונות20 שתי בתים וכלליות כל הצירופים נקרא בשם עיר (ועמ״ש בד״ה אלה פקודי המשכן2122 בענין פי׳ כעיר שחוברה לה יחדו י״ל דהיינו צירופי אותיות המחשבה המהווה עלמין סתימין וצירופי אותיות הדבור המהוה עלמין דאתגליין). וזהו אימתי נקרא גדול כשהוא בעיר אלקינו. אבל לגבי קוב״ה בכבודו ובעצמו אינו נקרא בשם גדול כלל כי אני ה׳ לא שניתי23 כתיב ואתה הוא קודם שנברא העולם כו׳ ובמקום שאתה מוצא גדולתו24 שם אתה מוצא ענותנותו כי נשגב שמו לבדו25 רק הודו על ארץ ושמים בחי׳ הוד וזיו לבד שמתגלה בחי׳ מציאת התפשטותו ולא מהותו כי ולגדולתו אין חקר26 כתיב. וזהו לך ה׳ הגדולה שמדת גדולה זו בטל אליך ואינה עולה בשם כלל,27 (וזהו לך הוי׳ הגדולה שלהיות התהוות בחי׳ גדולה זהו ע״י שם הוי׳ דהיינו יו״ד צמצום כו׳ ולכן בחי׳ גדולה זו כלא חשיבא לגבי עצמותו ית׳ ובחי׳ אין ממש. וע״ד שנתבאר בד״ה אחרי ה׳ אלקיכם תלכו28 בפי׳ שהבריאה נק׳ יש מאין. שנמשך ונתהוה מהארה בעלמא שהיא בחי׳ אין וכלא חשיבא אצלו ית׳ וכמ״ש לקמן אות ג׳ שאצלו ית׳ כל מה שלמעלה נקרא בחי׳ יש לגבי שלמטה הימנו כו׳ ע״כ גם בחי׳ הגדולה שבבחי׳ עיר אלקינו היינו הדבור עליון המהווה מאין ליש נקרא אין ממש ועמ״ש מענין לך ה׳ הגדולה בת״א פ׳ ויצא בד״ה וישכם לבן. ובפ׳ וארא בד״ה וידבר אלקים אל משה). (וע׳ עוד על פסוק זה ברבות ר״פ ואלה המשפטים.29 ובפ׳ במדבר פרשה30 א׳ דר״י ע״א זח״א בראשית דל״א סע״ב.31 ויחי דרמ״א סע״א.32 ח״ב פ׳ בא מ״ב סע״ב.33 ח״ג אמור פ״ט א׳ צ״ב34 א׳. נשא קל״ז ב׳.35 האזינו דרצ״ה סע״א).36 וכמשל דבור האדם שבטל לגבי מקור חוצבו שהוא הבל הלב כך כביכול עד״מ הנה כתיב דבר מלך שלטון37 שבחינת גדולה והתפשטות זו נקרא בשם דבור שכמו הדבור של האדם אינו אלא לזולתו כך גדולה והתפשטות זו אינו אלא להוות כל הנמצאים וכו׳ וכשם שאין ערך דבור אחד של אדם לגבי מדותיו ומכ״ש לגבי השכל. כך אין ערך מדת גדולה זו שהיא רק התפשטות מב׳ אותיות משמו של הקב״ה כמ״ש בי״ה ה׳ צור עולמים38 ביו״ד נברא עוה״ב39 ובה׳ עוה״ז וכמו שהיא במדת גדולתו ית׳ כך הוא בכל מדותיו כי כל בשמים ובארץ40 כתיב שהכל בטלים אצלו ית׳. (ועיין מענין כי כל בשמים ובארץ ברבות ר״פ תרומה.41 זח״ב משפטים קט״ז42 א׳ נשא קמ״ח43 א׳. שלח קס״ח ב׳. פנחס דרנ״ז סע״א.44 וז״ש ברבות ריש קהלת ע״פ הבל הבלים45 ששבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעת ימי בראשית כו׳ ע״ש שהם בחי׳ ז׳ מדות הנ״ל שהם רק בחי׳ הבל והארה בעלמא שאין נוגע כלל למהותו ועצמותו ית׳. וע׳ מזה בזח״ג תזריע דמ״ז ב׳).46 וכך הוא בבחי׳ חכמתו ובינתו ית׳ שאפילו בחי׳ חכמה עילאה קמיה ית׳ כלא ממש נחשב אלא שכך עלה ברצונו להמשיך אור א״ס ב״ה בעשר ספירות שתהיינה בחי׳ חכמה ובינה כו׳. וכמאמר רז״ל בראשית נמי מאמר הוא47 שראשית הגילוי הוא בחי׳ חכמה ג״כ אינה אלא בחי׳ מאמר ועשיה כי מאמר ועשיה הכל אחד כמאמר ברוך אומר ועושה. והנה כתיב ה׳ בחכמה יסד ארץ48 פי׳ שבחי׳ ארץ היא בחי׳ דבר ה׳ דעשרה מאמרות שנברא העולם יסודו של בחינת הדבור הוא בחכמה (עמ״ש מזה באג״ה ע״פ ארץ אשר49 כו׳ עיני ה׳ כו׳ וע״פ ויעש דוד שם)50 כמו ע״ד משל באדם הגשמי שצרופי האותיות הם מחכמה שהרי התינוק כל זמן שאין בו דעת לא יכול לדבר. וזהו בראשית ברא אלקים51 ות״י בחוכמתא. ואמרו רז״ל בראשית נמי מאמר52 הוא פי׳ כדי שיומשך דבר ה׳ למטה בתחתונים יהי אור וגו׳ יהי רקיע53 וגו׳. הוצרך להיות ראשית הגילוי בחכמה בכללות.5455

3ואח״כ נחלק לפרטיות בתשעה מאמרות אחרות ותרגם אונקלוס בראשית בקדמין רומז על בחינה יותר עליונה שהוא ענין קדמות השכל מחשבה קדומה דהיינו בחי׳ רצון העליון מקור להיות בחי׳ חכמה ראשית הגילוי כי מה שהחכמה נקרא ראשית הוא בערך הנאצלים והנבראים וכו׳ משא״כ לפניו ית׳ הרי רם ונשא רבבות מדרגות כו׳ שאפילו שנקרא חכים ולא בחכמה ידיעה1 וכו׳ מ״מ הרי לית מחשבה תפיסא ביה ולא שייך לקרותו אפילו בשם זה כלל ועליו נאמר כולם בחכמה עשית שאפילו חכמה עילאה נחשבת כעשיה גשמיות לפניו.2

4וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה. פי׳ מה שהוא ראשית הגילוי שהוא בחי׳ חכמה הוא סוף מעשה של הקב״ה ע״כ תרגם אונקלוס בראשית בקדמין שהוא מחשבה קדומה להיות מקור לבחינת החכמה שתהיה ראשית הגילוי והוא בחינת רצון העליון והוא מקור התורה והמצות:

5קיצור. ברישא עושי דברו והדר לשמוע. ענין מתן תורה. ועל כל דבור פרחה נשמתן. ענין ויצונו כו׳ ליראה את. שזה תכלית כל המצות ותכלית ירידת הנשמה לתוך הגוף. לך ה׳ הגדולה. אימתי גדול כשהוא בעיר. בחי׳ הדבור עליון אבל אצלו ית׳ גדולה זו כלא חשיב ונק׳ אין כי כל כו׳. בראשית ח״ע נמי מאמר הוא. ות״א בקדמין בחי׳ רצון העליון מחשבה קדומה:1

6ב והנה כדי1 להיות צמצום זה וענוה זו לירד ולהתלבש בבחי׳ הדבור הנק׳ גדולה שזהו ירידה גדולה וכמארז״ל במקום גדולתו2 שם אתה מוצא ענותנותו. פי׳ שאין לך ענוה עצומה יותר מההשפלה להתלבש בבחי׳ הגדולה כו׳ מאחר שהוא באמת כאין ואפס חשיבא אצלו ית׳ וכנ״ל בענין הבל הבלים כו׳. הנה הוא ע״י תורה ומצות וכמארז״ל ע״פ בראשית ברא בשביל התורה3 שנקרא ראשית כו׳ גם כמאמר הספרי פ׳ האזינו אחד משלשה קנינים שקנה הקב״ה בעולמו תורה קנין אחד כו׳ שהקנין מורה על דבר שהוא יקר ביותר (וכמ״ש במ״א).4 והנה המצות5 נזכר בזהר שרמ״ח פקודין הם רמ״ח אברין דמלכא.6 פי׳ כמו דרך משל אבר שהוא בשר וגידין ועצמות שהם בחי׳ כלי והאור והחיות מתפשט בתוכן וכללותן נקרא בשם אבר כך המצות הם כלים לרצונו ית׳ שבהם ועל ידם מתפשט אור וחיות רצון העליון ית׳ מסובב כל עלמין להיות בחינת ממכ״ע בבחי׳ גילוי בתחתונים ע״ד שיתבאר (לקמן אות ג׳) בפי׳ ליראה את ה׳ והיינו ע״י ישראל עושי המצוה כמ״ש אשר קדשנו במצותיו כו׳ (ועמ״ש בד״ה וידבר משה7 אל ראשי המטות8 גבי כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם). והנה התורה היא בחי׳ הדם9 היא הנפש10 שהוא הוא הממשיך רוח חיים באברים מן הנפש עצמה והוא מקור חיות הנפש באברים (עיין לקמן בשיר השירים בד״ה לסוסתי ברכבי בדרוש השני) כך הוא ענין התורה שהיא נותנת חיים לבחי׳ המצות עצמן. וזהו זאת התורה אדם א׳ ד״ם שהן הם פירושי המצות ופרטי הלכותיהן איך שתהיה המצוה כתיקונה, ובזה יובן מארז״ל כל העוסק בתורת עולה11 כאלו הקריב עולה שנאמר זאת התורה לעולה וכו׳, ואמרו על פסוק ובכל מקום מוקטר12 מוגש לשמי ומנחה טהורה אלו תלמידי חכמים וכו׳ ולמה תהיה א״כ מעלת התורה זו עדיפא מהמצות עצמן שאינם נוהגות אלא בזמן שבית המקדש היה קיים דוקא במקום מזבח ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום ובכל זמן13 מעלה עליהם הכתוב וכו׳ וכן בשארי מצות התורה יש מהן שתלוין בזמן כמו שבת שופר סוכה ולולב אין נוהגין אלא בזמן. אבל שלא בזמנן לאו מצוה היא כלל. משא״כ ת״ת שהוא מצוה בכל זמן לעסוק בדברי תורה ואפילו בהלכות שבת וסוכה וכו׳. אלא הענין הוא כנ״ל שהתורה היא בחי׳ הדם הממשיך חיות לכל האברין בשוה בכללותן. משא״כ המצות שהם אברין דמלכא עד״מ יש בהן התחלקות עת וזמן כמ״ש לכל זמן ועת לכל חפץ14 תחת השמים פי׳ שהמצות אע״פ שהן חפץ ורצון ה׳ יש בהן עת וזמן לפי שהם תחת השמים פי׳ שהם למטה מבחינת התורה הנק׳ שמים לפי שהמצות הם התגלות המשכות הרצון להאיר אור א״ס ב״ה באיזה בחינה. כמו עד״מ לעשות סוכה וכו׳ שהוא התגלות אור א״ס ב״ה בבחינה עליונה ומדרגה עליונה מאורות עליונים מפני שכך עלה ברצונו והתורה היא התנהגות באיזה אופן תהיה ההתגלות הזאת כמו עד״מ בסוכה שתהיה דוקא ז׳ על ז׳ טפחים15 ושלא תהיה סככה מדבר המקבל טומאה וכיוצא בהן הרבה פרטי דינין באיזה אופן דוקא יהיה המשכות הרצון ואז דוקא יהיה שורה ומתגלה אור א״ס ב״ה בבחינה זו עד״מ בעל הבית מסדר בביתו שכלי פלוני יעמוד במקום פלוני וכלי פלוני במקום פלוני.16171819

7וכך הוא ענין בחי׳ התורה שנעשה כמו בעל הבית לעסק המצות ולכן נמשלו המצות להיות נקראים בשם אברים דמלכא שהחיות המתפשט בתוכן הוא לחלוחית המגדלם לבד בבחי׳ קרירות משא״כ התורה נמשלה לדם בחי׳ אדם א׳ ד״ם שהדם הוא הנפש והוא הוא הממשיך עיקר החיות ורוח החיים אשר בקרבו ולא בבחי׳ הגדלה לבד ולכן היא למעלה מבחינת מקום וזמן.

8וזהו זאת התורה אדם פי׳ האדם שעל דמות הכסא1 דמות כמראה אדם בחי׳ אדמה לעליון2 בחי׳ סוכ״ע למעלה מבחי׳ מקום וזמן. וכמ״ש הנה מקום אתי3 וגו׳ שלגבי החיות מעלה ומטה שוין כמו שאנו רואים בחוש שהדם הוא הנפש המתפשט בתוכם להגדילן נעשה כמוהם והיו לבשר אחד ממש ויש בהם התחלקות האברים ולכן הם נתונים תחת הזמן והמקום אבל התורה שאינה בבחי׳ התגלות המשכות הרצון בלבד רק בחי׳ התגלות הנהגות הרצון כנ״ל, והרי היא ממשכת הנהגות הרצון העליון לתוך הרצון המתפשט בתוך המצות הרי מקור המשכה זו נק׳ בחי׳ רעוא דכל רעוין שאינה בגדר מקום וזמן כלל (ולכן ארז״ל ע״פ וכל חפצים לא ישוו בה4 אפילו חפצי שמים5 כו׳) (ועמ״ש ע״פ אחרי ה׳ אלקיכם תלכו גבי ובקולו תשמעו ומ״ש בד״ה כי ביום הזה יכפר):6

9קיצור. ענין בראשית בשביל התורה, וענין רמ״ח אברי דמלכא עת לכל חפץ. וענין התורה שנק׳ אדם. וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וכל חפצים לא ישוו בה):1

10ג והנה תכלית ענין התורה והמצות בהמשכת גילוי רצונו למטה הוא שהכתוב אומר ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה׳ וכו׳ דהנה כתיב יראו את1 ה׳ קדושיו. וצ״ל מהו קדושיו דוקא הלא כתיב ייראו מה׳ כל הארץ.2 אך הענין כנודע מ״ש במ״א על פסוק כי לא מחשבותי מחשבותיכם שלפניו ית׳ כל מה שלמעלה נק׳ בחי׳ יש לגבי שלמטה הימנו כמ״ש להנחיל אוהבי יש3 משא״כ ממטה למעלה כל מה שלמטה הוא מושג ונראה לעין כל בשר נק׳ יש לגבי שלמעלה הימנו שנק׳ אין. שאינו מושג ונראה.4

11וזהו עיקר המשכה של גילוי רצונו ית׳ למטה להיות ממטה למעלה שוה כמו מלמעלה למטה, וכמו שמלמעלה למטה הכל בטל לפניו ית׳ וכאין ואפס ממש כמ״ש לך ה׳ הגדולה וגו׳ וקמיה כולא כלא חשיב1 ממש כך יהיה בבחי׳ גילוי ממטה למעלה וראו כל בשר יחדיו2 וגו׳ ובאו במערות צורים3 ובמחילות עפר מפני פחד ה׳ וגו׳ להיות בטל אליו ית׳ ועד״ז הוא ההפרש בין מ״ש ייראו מה׳ כל הארץ שהיא יראה תתאה כמו שנדמה לנו שלמטה היש. אבל פי׳ יראו את4 ה׳ היינו שיהיה בחי׳ את הטפל לשם5 הוי׳ דהיינו ביטול ממש כמו שלמעלה היש ולמטה כלא חשיבא וזהו כי אין מחסור ליראיו שיהיה בבחי׳ אין וביטול ועי״ז אין מחסור כו׳.

12ובחי׳ יראה עילאה זו נמשך ע״י עסק התורה שע״ז אמרו אם אין חכמה אין יראה1 וכמ״ש לקמן בד״ה וידבר אלקים כו׳ אנכי הוי׳. וזהו יראו את ה׳ קדושיו שבחי׳ יראה זו נמשך ע״י אשר קדשנו במצותיו וזהו ויצונו כו׳ ליראה את ה׳ דוקא. ובחי׳ יראה גדולה זו בבחי׳ גילוי רצון זה בגילוי רב ועצום היה בשעת מתן תורה (עמ״ש לקמן סד״ה וידבר אלקים את כל הדברים בשם הרבות יתרו פכ״ט בענין אריה שאג מי לא יירא דקאי על מתן תורה) על הר סיני בקולות וברקים ועל כל דבור פרחה נשמתן עד שאמרו רז״ל שפסקה זוהמתן2 אל תקרא חרות אלא3 חירות4 ממלאך המות ושיעבוד עד חטא העגל כו׳. (ועי׳ מענין חרות על הלוחות פ״ה דעירובין דנ״ד סע״א.5 ובפ״ו דאבות6 רבות פ׳ משפטים ר״פ ל״ב. כי תשא פמ״א קנ״ו ב׳. ס״פ מ״ז קס״א ג״ד. פקודי פנ״א קס״ג ד׳. מצורע פי״ח קפ״ה ב׳. נשא פ״י7 דר״מ ע״א. פי״ג רנ״ד א׳. בקרבן יששכר. שלח לך פט״ז רס״ז ד׳. זח״ב יתרו פ״ד משפטים קי״ד8 א׳ תצוה קפ״ג א׳ בשלח מ״ה ב׳. ח״א בראשית דל״ז סע״ב9 חיי שרה קל״א ב׳10 ויקרא ד״ו ע״ב). ועל כן הוצרך לעבודתנו מעט מעט כו׳ וכמ״ש מעט מעט אגרשנו וגו׳. וזהו יתרון מעלת נתינת התורה לישראל בשעת מתן תורה. הגם כי האבות ג״כ קיימו התורה הנה כתיב באברהם וישמור משמרתי שנק׳ משמרת מצותי שלא נתנה עדיין להאיר על הארץ בגילוי רב ועצום כבשעת מתן תורה (וע׳ מענין עקב אשר שמע111213 כו׳ בשמות רבה ר״פ א׳. ויקרא סוף פ׳ ב׳ שה״ש רבה בפסוק חכו ממתקים14 בגמרא יומא כ״ח ב׳ נדרים ל״ב א׳ שלהי קדושין פ״ב א׳ ועמ״ש מזה בד״ה משה ידבר). ובא הדבור לא תרצח וגו׳ שיומשך חיות גילוי רצונו ית׳ למטה אפילו בענינים אלו בשמירת לא תעשה זו. וענין לא תרצח כי הנה כתיב שופך דם האדם באדם כי זה לעומת זה עשה אלהים אדם בליעל הוא היצה״ר נגד אדם דקדושה.1516

13והנה ישראל עלו במחשבה ולכן הם גורמים ע״י חטאם במעשה דבור ומחשבה בחי׳ שפיכת דם וחיות אדם דקדושה באדם דקליפה. וכן עד״ז בשאר עבירות לא תנאף שלא יגרמו שפע לבטלה לחיצונים. וכן לא תגנוב וגו׳ שהוא ע״י שמירת וזהירת מצביעות ופניות כו׳.

14והנה בשעת מתן תורה הדבור בעצמו גוזר אומר לא תרצח פי׳ לשון עתיד שלא תהיה בחי׳ זו נראית לעולם. כי העתיד והציווי שניהם משמשין בלשון אחד אבל לאחר החטא שהוצרך לעבודתנו הוא ע״י דבורינו שאנו מדברים דברי תורה ממשיכין מעט מעט מרצונו העליון כמ״ש ואשים דברי בפיך ועי״ז יתמו חטאים מן הארץ. והנה התורה שבכתב היא עץ חיים למחזיקים בה ותורה שבעל פה נקרא בזהר אילן דטוב ורע שבו מפרידין הטוב מן הרע (וכמשנ״ת באריכות באגה״ק ד״ה בר״מ פ׳ נשא והמשכילים יזהירו). כמו עד״מ בשעה שלומדין אלו טריפות בבהמה כו׳ ואלו כשרות כו׳. נעשה בירור והבדלה בין הטמא לטהור ויתפרדו כל פועלי און כהמס דונג מפני אש וגו׳ עד ימות המשיח שיעביר רוח הטומאה מן הארץ וכתיב ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד ולמהוי אחד באחד וזהו מצות ראיה יראה כל זכורך כדרך שבא לראות כך וכו׳ (רפ״ק דחגיגה). פי׳ כשם שמלמעלה למטה קמיה כולא כלא חשיב כך הוא מלמטה למעלה כנ״ל. וזהו כי עין בעין יראו שיהיה ראיית העין שלמטה שוה ומכוון לראיית העין שלמעלה ועמ״ש סד״ה כי תשמע בקול גבי לעשות הישר בעיני ה׳ אך עכשיו בזמן שאין בית המקדש קיים אומרים ואין אנו יכולים לראות ולהשתחוות כו׳.

15והיינו מפני חטאינו כו׳. כי עונותיכם מבדילים1 ביניכם לבין אלהיכם פי׳ שעון עושה הבדל והפרש בין ראיית עין שלכם לבין ראיית עין אלהיכם שעי״ז קוב״ה סליק לעילא ונהר יחרב ויבש2 יחרב בבית ראשון ויבש3 בבית שני וכו׳ שאפילו בבחי׳ בית ראשון בחי׳ בראשית נמי מאמר הוא בחי׳ חכמה45 יחרב ויסתלק בחי׳ המשכת גילוי אלהות ית׳ ומכ״ש שיבש בבית שני שהוא בחי׳ גילוי המדות שבלבבו (ועיין מענין זה בזהר בראשית ד״ו ע״ב6 ודכ״ו ע״א7 ובפ׳ שמות ד״ט ע״ב)8 והדבר תלוי בתשובה (עמ״ש ע״פ כי ההרים ימושו) שע״י התשובה ומעשים טובים יתגלה האור כי טוב והיינו ע״י מרירות נפשו בהיותו ממארי דחושבנא כמו שהיה במצרים כמ״ש וימררו את חייהם9 בעבודה קשה וגו׳. ואזי זכו ותעל שועתם10 אל ה׳:111213141516171819202122232425262728293031

16קיצור. שתכלית ענין התורה והמצות ליראה את ה׳ יראו את ה׳ קדושיו. והיינו הגילוי כמו שלמעלה היש ולמטה כאין ואפס ממש וכנ״ל בפי׳ לך ה׳ הגדולה. וגילוי זה היה בשעת מ״ת. וזהו היתרון על קיים אברהם כו׳. לא תרצח לא תנאף. ל׳ ציווי ול׳ הבטחה. ועכשיו הבירור ע״י דבור התורה וזהו כדרך שבא לראות. ואין אנו יכולים כו׳ וענין תשובה:

17ד והנה בחי׳ ראיה זו וביטול זה הוא נקרא לשמוע בקול דברו בחי׳ שום תשים עליך מלך1 וגו׳ לשמוע בקולו ולדבקה בו2 וליבטל אליו ית׳ (וזהו פי׳ לשמוע בקול דברו.3 דברו ממש ע״ד מ״ש לע״ל וראו כל בשר4 יחדו כי פי ה׳ דבר היינו ולא יכנף עוד מוריך5 שלא יהיה עוד לבושים המסתירים על הדבור עליון להיות נראה העולם ליש ודבר נפרד כי אם יראו הכל איך שדבר ה׳ הוא המהוה ומחיה וכולא קמיה כאין ואפס ממש וכמ״ש בסש״ב פ״כ וכ״א ועמ״ש מזה סד״ה והניף ידו על הנהר.6 וזהו פי׳ לשמוע בקול דברו דגבי מתן תורה. ופי׳ בקול דברו יובן ע״ד מ״ש בד״ה כי תשמע בקול ומשם יובן איך שגם עכשיו שייך בחי׳ זו ע״י עסק התורה וכמ״ש בענין אם אין חכמה אין יראה כו׳ כנ״ל). אך צריך להקדים לזה להיות בחי׳ עושי דברו כי הנה מלכותך מלכות7 כל עולמים כתיב שכל העולמות עליונים ותחתונים קיומם והתהוותם מאין ליש הוא מבחי׳ מלכותו ית׳. ולכאורה א״כ איך יתכן להיות מלך שמו נקרא עליהם. אבל הענין שע״י תורה ומצות ממשיכין בחינת רצון העליון להיות מלך שמו נקרא וזהו קדשנו במצותיו. וזהו ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם פי׳ שיברך וימשיך בחי׳ אתה בחי׳ חסד להיות מלך העולם ע״י שהוי׳ אלהינו ואנחנו בטלים אליו וקדשנו במצותיו (ועמ״ש מזה ג״כ בד״ה תקעו בחודש שופר וסד״ה ביום השמיני שלח. וזהו ענין עושי דברו וזהו אל תקרי בניך אלא בוניך8 שבונים מדת מלכותו ית׳ ע״י שממשיכים רצון העליון ב״ה להיות גילוי מלכותו ית׳), והנה הכח הזה שניתן לבנ״י עם קרובו להיות הגורם להמשיך רצונו ית׳ הוא ע״י שגילה רז זה לבני שכל אחד מישראל יש לו בהסתר ובהעלם האהבה המסותרת לה׳ וצריך להוציאה מהעלם אל הגילוי ביגיעת נפש וביגיעת בשר כמו שהיה במצרים וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו׳ ואמרו בזהר בחומר דא9 קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא שע״י עסק התורה בעיון ובעומק.10

18ועד״ז נתקן לנו התפלה למסור נפשו באחד1 והעיקר למסור הרצון להיות ביטול הרצון מפני רצונו2 ית׳ בסור מרע ועשה טוב וקדש עצמך במותר לך3 וכן בעסק התורה יותר מרגילותו כי העסק התורה אשר לפי הרגילות הוא דרך הטבע והוא כמצות אנשים מלומדה ועי״ז אי אפשר לעורר המשכת הרצון העליון שהוא נקרא טמירא דכל טמירין (ע׳ בזח״ב ס״פ יתרו דף פ״ט ע״א) אלא ע״י התעוררות מקרב איש ולב עמוק למעלה מהטבע שעי״ז יצא מנרתיקו מהעלם אל הגילוי ולכן עתה בזמן שאין בהמ״ק חובה עלינו מצות התפלה4 שבשעת התפלה כל בעל נפש יתלהב בנפשו לעורר לבבו לה׳ שעי״ז יוכל אח״כ להמשיך הרצון העליון ע״י עסק התורה אלא א״כ מי שתורתו אומנתו5 דנשמתי׳ אחידא בי׳ להיטא בי׳6 כמ״ש במ״א שהוא פטור מתפלה מפני שא״צ הכנה לעורר לבבו כו׳ כמ״ש במ״א.

19וזהו בחי׳ תשובה ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד דמשכין בחילא יתיר1 מהעלם אל הגילוי. וזהו יפה שעה אחת בתשובה2 ומעשים טובים בעוה״ז מכל חיי עולם הבא לפי שבחי׳ עוה״ב הוא מה שנהנין מזיו השכינה3 דהיינו בבחי׳ מה שהוא בחי׳ גילוי ההתפשטות משא״כ ע״י הבעל תשובה נמשך ממקורא דכולא טמירא דכל טמירין כנ״ל והיינו ע״י דאתכפיא4 הסט״א ואתהפכת חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כי הנה החשך יכסה ארץ5 שלא יאיר בגילוי רב למטה כמו למעלה כנ״ל. אלא לפי סדר ההשתלשלות והתלבשות בכיסוים רבים וא״כ גילויו למטה לפי ערך המקבלים. משא״כ כד אתכפיא סט״א וכו׳ אזי למעלה ולמטה שוין. כמ״ש כי עין בעין יראו6 וגו׳ וכתיב ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד למהוי אחד באחד כנ״ל וזהו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע שבחי׳ נעשה שהוא ענין המשכת רצונו ית׳ להיות מלך העולם ע״י מעשה המצות אשר קדשנו במצותיו הוא תחלה לבחי׳ נשמע שהוא בחי׳ ביטול במציאות אליו ית׳ שבחי׳ נשמע נמשך מבחי׳ נעשה כנ״ל (ועיין במדרש פ׳ ויקרא7 רבה ר״פ א׳ וס״פ ה׳ מענין גבורי כח עושי דברו. ועיין בזח״ג פ׳ בלק דקצ״א ע״א מענין זה ובפ׳ לך לך ד״צ ע״א) והיינו ע״י שגילה רז זה לבני כו׳ שהוא ע״י יגיעת נפש ויגיעת בשר להוציא מהעלם אל הגילוי כנ״ל ובאתערותא דלתתא אתעדל״ע לעורר המשכת רצון העליון בחינת טמירא דכל טמירין כנ״ל ועיין בפ׳ בהר דק״ח ע״ב ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקוב״ה אקדימו עשיה לשמיעה.8

20וכמ״ש במ״א. ועיין בד״ה יביאו לבוש מלכות. ועיין מ״ש מענין בשעה שהקדימו ישראל נעשה בד״ה צאינה וראינה. לא זז מחבבה ואפשר לומר פי׳ שהקדימו נעשה היינו שבחינת ביטול דנעשה להיות בטל לבעל הרצון. הוא עולה לבחי׳ מחשבה קדומה הנקרא בקדמין ברא שהוא למעלה מבחי׳ חכמה והוא מקור התורה והמצות כמבואר למעלה. ועמ״ש בד״ה ביום השמיני שלח1 בענין פי׳ וקדם צרתני:

21קיצור. (ובחי׳ ביטול זה נק׳ לשמוע בקול דברו וצריך להקדים להיות עושי דברו להמשיך הרצון בהדבור עליון והיינו ע״י גילוי אהבה המסותרת בחי׳ ביטול רצון שעי״ז מעורר גילוי רצון העליון ולכן יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז כו׳ שעי״ז ממשיך מלמעלה מסדר ההשתלשלות להיות הגילוי למטה כמו למעלה, וזהו ענין שהקדימו נעשה לנשמע. שבחי׳ נשמע נמשך מבחי׳ נעשה שעולה לבחי׳ רצון העליון בחי׳ בקדמין ברא):

22ה וביאור הענין ע״פ מ״ש ברבות ר״פ ויקרא או שמא משוי שקשה לס״ר נוח לאחד כו׳ אם יוספים אנחנו1 לשמוע כו׳ ומשה שומע כו׳ וע״ש שעד״ז פי׳ גבורי כח כו׳ לשמוע כו׳ ע״ש.2

23והענין דמבואר במ״א פ׳ מטות ע״פ לאמר זה הדבר כו׳ ענין משה נתנבא בזה כו׳ גילוי קדש העליון משא״כ בחי׳ כה כדמותנו כו׳ ע״ש. וזה היה הגילוי במתן תורה וזה הי׳ קשה לס״ר נשמות לקבל כי גילוי אור א״ס עד״ז מאיר רק בחכמה עילאה שמשם בחי׳ משה כי חכמה כח מה1 והוא מ״ש במשה ונחנו מ״ה.2 משא״כ בס״ר נשמות ששרשן מו״ק שהן המדות שלמטה מבחי׳ חכמה.

24ולכן פרחה נשמתן כמ״ש נפשי יצאה בדברו1 וכמ״ש ברבות בשה״ש ע״פ חכו ממתקים. כי גילוי בחי׳ זו זהו כמו שלמעלה היש ולמטה בחי׳ אין ואפס ממש ועיין מזה בסש״ב ר״פ ל״ד וס״פ ל״ו. שעיקר גילוי זה הוא בחכמה עילאה כמש״ש פל״ה בהג״ה. וזהו הנקרא לשמוע בקול דברו, שרק משה יוכל לשמוע.2 ועמ״ש בד״ה בפי׳ כי תשמע בקול מפתחות הפנימי׳ כו׳ ובסידור בד״ה אדני שפתי תפתח בפי׳ בקול דברי אלקים חיים וע״פ קול דודי הנה זה בא מדלג כו׳. והיינו ע״י שהי׳ בחי׳ גבורי כח. וע׳ בגמרא שבת פ״י (דצ״ב א׳) ופ״ד דנדרים (דל״ח ע״א) לפי שהיה בעל קומה עשר אמות דהיינו שמאיר בו עשר ספירות עליונות דאצילות שראשיתן היא חכמה עילאה. והיינו כי כח זהו בחי׳ חכמה כח מ״ה ומשם נמשך כח הביטול למס״נ. (ועמ״ש הרמ״ז פ׳ פנחס דף ר״כ בפי׳ העונה אישר״מ3 בכל כחו). והנה ע״י משה יוכלו נש״י לקבל לשמוע בקול דברו, וזהו ג״כ ע״י גבורי כח. והנה כח ב״פ יד זהו ענין שאו ידיכם קדש4 שמבואר בד״ה צאינה וראינה.5 ועי״ז הם עושי דברו עושי לשון תיקון והיינו מ״ש ועתה יגדל נא6 כח אד׳ כמ״ש במ״א דהיינו שממשיכים גילוי אור א״ס סוכ״ע בהדבור עליון וזהו ענין העונה יהא שמיה רבא מברך והיינו ע״י בכל כחו גבורי כח כנ״ל וזהו ג״כ ענין שיעקב נתן לדוד כ״ח שנה משלו7 בחי׳ המשכת הכח בשם אד׳ כו׳.89

25ונקרא בחי׳ זו מלאכיו גבורי כח. ע״ד שנתבאר בד״ה ונקדשתי1 בתוך בנ״י בפי׳ שרפים עומדים ממעל לו כו׳. וע״כ נקראו מלאכיו גבורי כח גם ע״ד והחיות נושאות את הכסא2 ועל דמות הכסא3 דמות כמראה אדם והם נושאים ומרוממים בחי׳ זו לאור א״ס עצמו והכח בהם ע״י ששרשם מעולם התהו כמ״ש כ״ז בד״ה זכור ושמור בדבור אחד בת״א פ׳ יתרו ובפע״ח שער השבת4 גבי כתר יתנו לך כו׳ מלאכים פי׳ שחו״ב נק׳ מלאכים כו׳ ע״ש וע׳ במא״א אות מ׳ סס״א וכפשוטו גבורי כח כדפרש״י ספ״ק דקדושין (ד״מ ע״א) שלבש כח לכוף יצרו ע״ש. וזהוכמארז״ ל (רפ״ד דאבות) איזהו גבור הכובש את יצרו5. שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (במשלי ססי׳ ט״ז) והמכוון י״ל שעי״ז שכובש את היצה״ר שהוא מבחי׳ סיגי הגבורות וממתיקו שיהי׳ בטל ליצ״ט שהוא מבחי׳ אהבה וחסד עי״ז ממשיך המתקת הגבורות מבחי׳ ארך אפים ורב חסד6 כו׳ ועי״ז הוא עושי דברו שמתקן ובונה הדבור עליון שנק׳ עיר אלקינו שהוא מבחי׳ שם אלקי׳ ושם אד׳ והוא ממשיך בו הגדלת כח שם אד׳ כענין ועתה יגדל נא כח אד׳ כו׳ והיינו ע״י ה׳ ארך אפים כו׳.

26ועמ״ש לקמן בביאור ע״פ נשא את ראש בני גרשון בפי׳ מקדש אדני כוננו ידיך כו׳ וזהו משארז״ל שלעתיד עתיד הקב״ה לקרוא לירושלים שם חדש. היינו מ״ש ושם העיר מיום הוי׳ שמה (סוף יחזקאל) כמבואר ברבות תולדות (פס״ה) ובמדרש איכה (דס״ח ע״ב ס״פ) על אלה אני בוכיה טבא למדינתא דשמה כשם מלכה כו׳ דכתיב ושם העיר מיום הוי׳ שמה (עיין שם) והיינו כי ירושלים הוא יראה שלם1 ועכשיו נקראת עיר אלקינו והאלקים עשה שייראו מלפניו.2 אכן לע״ל יהיו בבחי׳ יראו את הוי׳ בבחי׳ ביטול ממש ע״י ונגלה כבוד הוי׳ כו׳ כמבואר למעלה. וזהו ע״י העבודה עכשיו בבחי׳ גבורי כח שהם הם עושי דברו כו׳. ועי״ז יוכלו לשמוע בקול דברו ממש. מה שעכשיו נאמר זה רק במשה כו׳. כנ״ל. וכמ״ש במדרש תהלים (סס״י י״ד) שלע״ל יתקיים מה שאמר משה ומי יתן כל עם ה׳ נביאים ומ״מ גם עתה בחי׳ זו בעבודה היינו ע״י עסק התורה שעי״ז הוא בחי׳ קול דברו ממש כמ״ש ואשים דברי בפיך וכתיב תען לשוני אמרתך3 כו׳ ועמ״ש בביאור ע״פ וידעת היום בסופו ע״פ מאמר הספרי שמתוך כך אתה מכיר כו׳ אך צריך להקדים לזה להיות גבורי כח עושי דברו כו׳:4