LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת לך לך · מאמר 5

שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו׳

״שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי״

  • 2 פסקאות · 13 קטעים
  • כ־5 דק׳ לימוד
  • 14 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 174 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 13 קטעים

הנקודה

הדרך שבה מציאות חדשה מתהווה תלויה ברמה: למעלה, בבחינת חכמה עילאה (אברהם), ההולדה באה באמצעות צמצום, היו״ד; למטה, בבחינת חכמה תתאה (שרה), היא באה באמצעות התפשטות והתרחבות, שהאות ה״א הרחבה מבטאת. משום כך שרה יכלה ללדת את יצחק רק לאחר שהיו״ד שבה נעשתה ה״א.

המאמר בקצרה

המדרש מלמד ששרי לא יכלה ללדת, ואילו שרה יכלה. הדבר מעורר תמיהה: היו״ד שבשם שרי מורה על חכמה, בחינת אין [המקור הבלתי מוגדר], שהיא מקור להתהוות מציאות חדשה; ואילו הה״א שבשם שרה מורה על בינה, הנקראת יש [מציאות מוגדרת]. מדוע החלפת האות הגבוהה באות הנמוכה ממנה נתנה לה את הכוח ללדת ילד? אדמו״ר הזקן משיב שאברהם ושרה מייצגים את החכמה העילאה ואת החכמה התתאה. למעלה, מציאות חדשה מתהווה רק באמצעות צמצום: אילו אור אין סוף היה מתפשט כפי שהוא, שום מציאות סופית לא הייתה יכולה להתהוות לעולם. למטה ההפך הוא הנכון: צמצום היה משאיר רק חושך והסתר, והמציאות מתהווה באמצעות התפשטות והתרחבות, שהאות ה״א הרחבה מבטאת. שלושת הקוצים של היו״ד וצורתן של שתי אותיות הה״א ממחישים זאת. גם אברהם קיבל ה״א, אך רק כדי להיות ״אב המון גוים״ ולהעלות את מה שמחוץ לקדושה; לצורך יצחק, השייך לקדושה ושטבעו ביטול, הוא לא נזקק לה. שרה, לעומת זאת, נזקקה לה״א כדי ללדת את יצחק.

מבנה

  1. השאלה: מדוע ה״א לשרה?שינוי השם נתן לשרה את הכוח ללדת; ובכל זאת, היו״ד (חכמה, בחינת אין) היא מקור להתהוות מציאות חדשה וגבוהה מן הה״א (בינה, בחינת יש). המפתח הוא שאברהם ושרה מייצגים את החכמה העילאה ואת החכמה התתאה.¶1
  2. צמצום למעלה, התרחבות למטהלמעלה מציאות חדשה מתהווה רק באמצעות צמצום; למטה, ברמה של שרה, היא מתהווה באמצעות התרחבות. הה״א של אברהם שירתה את תפקידו כאב לעמים רבים, ולא את לידת יצחק; שרה נזקקה לה״א כדי ללדת את יצחק.¶2

מושגים

יו״ד וה״איו״ד וה״א
בקבלה, היו״ד, שהיא נקודה אחת, מסמלת את החכמה ואת הצמצום; הה״א, המתפשטת לרוחב ולאורך, מסמלת את הבינה ואת ההתרחבות.
אין וישאין ויש
החכמה נקראת אין, המקור הבלתי מוגדר שממנו מתהווה מציאות חדשה; הבינה נקראת יש, שבו הדברים כבר קיבלו צורה מוגדרת.
חכמה עילאה וחכמה תתאהחכמה עילאה וחכמה תתאה
שתי בחינות של חכמה. אברהם מקביל לחכמה העילאה, ששורשה בחכמה שבעולם האצילות; שרה מקבילה לחכמה התתאה. כל אחת מהן מביאה מציאות חדשה לידי התהוות בדרך הפוכה.
צמצוםצמצום
ההסתרה העצמית של אור אין סוף; ברמה העליונה זו הדרך היחידה שבה יכולה להתהוות מציאות סופית חדשה.
התפשטות והרחבההתפשטות והרחבה
ברמה התחתונה, שבה האור כבר מוגבל, מציאות חדשה מתהווה באמצעות התרחבות ולא באמצעות צמצום נוסף, שהיה משאיר רק חושך.
ביטולביטול
טבעו של הצד שבקדושה; משום כך לידת יצחק לא הצריכה את הה״א של אברהם, המבטאת התרחבות.

אל הטקסט

השאלה: מדוע ה״א לשרה? ¶1

1שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו׳. הנה שינוי השם של שרה הוא להיות לה בחי׳ הולדה

״שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו׳״. והנה שינוי שמה של שרה נועד לכך שתהיה לה [היכולת] ללדת,

ביאור

המאמר פותח בהוראת ה׳ לאברהם לשנות את שם אשתו משרי, המסתיים באות יו״ד, לשרה, המסתיים באות ה״א. אדמו״ר הזקן מציג את הנחת היסוד: מטרת השינוי הייתה להעניק לה את היכולת ללדת.

כמארז״ל [כמאמר רבותינו זכרונם לברכה] שרי לא תלד כו׳ וא״כ צ״ל הלא מעלת היו״ד גבוה מן הה׳ כי יו״ד חכמה ה׳ בינה.

כפי שאמרו חז״ל: ״שרי לא תלד״ וכו׳. אם כן, יש לשאול: וכי מעלת היו״ד אינה גבוהה ממעלת הה״א? שהרי היו״ד היא חכמה והה״א היא בינה.

ביאור

המדרש אומר שכאשר נקראה שרי לא יכלה ללדת, ואילו כשנקראה שרה יכלה ללדת. הדבר מעורר קושי: בקבלה היו״ד מסמלת את החכמה והה״א את הבינה, והחכמה היא הכוח העליון יותר. מדוע החלפת אות גבוהה באות נמוכה יותר תביא ליכולת ללדת?

ונודע כי עיקר הולדה מבחינת חכמה לפי שחכמה בחי׳ אין והחכמה מאין כו׳. משא״כ בינה נק׳ יש כו׳

וידוע שעיקר כוח ההולדה הוא מבחינת חכמה, משום שחכמה היא בחינת אין (אַיִן; העדר), [כמו שנאמר,] ״והחכמה מאין״ וכו׳; ואילו בינה נקראת יש (יֵשׁ; מציאות) וכו׳.

ביאור

השאלה מתחדדת. חכמה נקראת אין, משום שהיא נקודת ההבזק הראשונה של התובנה, בטרם הוגדר דבר כלשהו. הכוח להוליד דבר חדש — יש מאין — מושרש שם. הפסוק המצוטט נשען על דו־משמעות של מילה אחת: בספר איוב, ״מאין״ שואל מאין באה החכמה; וכאן קוראים זאת במשמעות ״מן האין״, כלומר שהחכמה באה מן האין. בינה, שבה הרעיון מתפתח ומקבל צורה מוגדרת, נקראת יש — מציאות שכבר קיימת.

ואיך נהפוך הוא שלהיות לה כח ההולדה לוקח מאתה כח היו״ד וניתן לה כח הה׳ במקומו כו׳.

ואיך נהפך הדבר, שכדי שיהיה לה כוח הולדה נלקח ממנה כוח היו״ד וניתן לה במקומו כוח הה״א וכו׳?

ביאור

לכאורה השינוי הפוך מן המצופה: כדי להעניק לשרה כוח ללדת, נלקחה ממנה היו״ד, האות המסמלת חכמה וממנה נובעת מציאות חדשה, ובמקומה ניתנה לה הה״א של בינה.

והענין כי אברהם ושרה הם בחי׳ ח״ע [חכמה עילאה] וח״ת [וחכמה תתאה] כו׳ ששרש אברהם הוא בבחי׳ חכמה דאצי׳.

והעניין הוא שאברהם ושרה הם בחינות חכמה עילאה וחכמה תתאה וכו׳, שכן שורשו של אברהם הוא בבחינת חכמה דאצילות.

ביאור

כאן מתחילה התשובה. אברהם ושרה מייצגים שתי בחינות של חכמה: אברהם את החכמה העילאה, ששורשה בחכמה דאצילות, ושרה את החכמה התתאה. מה שנכון לגבי אופן ההולדה בבחינה העליונה אינו נכון לגבי הבחינה התחתונה, כפי שמוסבר בפסקה הבאה.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה מציגה את שאלת המאמר: אם היו״ד — חכמה, בחינת ״אין״ — היא מקור המציאות החדשה, מדוע שרה קיבלה את הכוח ללדת דווקא כשהיו״ד שלה הוחלפה בה״א — בינה, בחינת ״יש״? לאחר מכן מובא המפתח לתשובה: אברהם ושרה מייצגים את החכמה העילאה ואת החכמה התתאה.

לעומק

חכמה עילאה וחכמה תתאה הן מונחים קבליים מקובלים: חכמה דאצילות עצמה, ומלכות, המקבלת ממנה ומשקפת אותה למטה. היו״ד היא נקודה יחידה, אות של צמצום, ואילו הה״א מתפשטת לרוחב ולאורך; תשובת המאמר תלויה בשאלה איזו משתי הדרכים הללו מביאה מציאות חדשה בכל אחת מן הבחינות.

מראי מקומות

  1. 1
    שרי אשתך · בבוך 1101 הוסיף כ״ק הצ״צ בגוכתי״ק על כת״י מעתיק: מוגה. הנחת מהר״א הלוי בספרו עבודת הלוי פ׳ לך לך טז, ד כותרת ”כי״ק בעת ששמע מאדמו״ר הזקן”. ראה לעיל בציונים מכ״ק אדמו״ר זי״ע.
  2. 2
    שרי אשתך לא תקרא שמה שרי · Genesis 17:15
  3. 3
    שרי לא תלד · Bereshit Rabbah 44:12
  4. 4
    שרי לא תלד · Bereshit Rabbah 44:10
  5. 5
    והחכמה מאין · Job 28:12
  6. 6
    ואיך נהפוך . . וניתן לה כח הה׳ במקומו · בלקו״ת בשלח א, ב מציין לכאן.

צמצום למעלה, התרחבות למטה ¶2

2והנה למעלה כך הוא המדה עיקר ההולדה להיות מציאות הולדה חדשה הוא ע״י צמצום דוקא כי אם הי׳ [היה] אא״ס [אור אין סוף] ב״ה מתפשט

למעלה, כך הוא הכלל: עיקר עניין ההולדה, כלומר שתיווצר מציאות חדשה, הוא דווקא באמצעות צמצום. אילו אור אין סוף ברוך הוא היה מתפשט

ביאור

כאן ניתנת התשובה. במדרגה העליונה, זו של אברהם, מציאות חדשה ממש נוצרת רק באמצעות צמצום, כלומר הסתרה עצמית של אור אין סוף. בלי צמצום כזה לא יכולה להיווצר מציאות נפרדת.

כמו שהוא בבחי׳ א״ס לא הי׳ [היה] אפשר להיות שום התהוות מציאות כלל אפי׳ [אפילו] ע״י רבוא רבבות השתלשלות כי כשמו כן הוא אין סוף להתפשטותו וכו׳.

כפי שהוא בבחינת אין סוף, לא ייתכן כלל שתתהווה מציאות כלשהי, אפילו באמצעות רבבות רבבות [של שלבים] של השתלשלות; שהרי ״כשמו כן הוא״ — ״אין סוף להתפשטותו״ וכו׳.

ביאור

אילו אור אין סוף היה מתפשט כפי שהוא באמת, לא הייתה יכולה להיווצר שום מציאות מוגבלת, יהיו אשר יהיו השלבים הרבים של הירידה שהוא יעבור: ״כשמו כן הוא״, ושמו, אין סוף, פירושו שאין לו סוף. לכן, במדרגה העליונה, היו״ד — נקודה מצומצמת אחת — היא אות ההולדה.

משא״כ למטה בבחי׳ שרה כו׳ הוא להיפך ממש שאם היה האור מתצמצם היה חשך והעלם והסתר גמור ועיקר התהוות המציאות הוא ע״י בחי׳ התפשטות והרחבה דוקא וכו׳

לעומת זאת, למטה, בבחינת שרה וכו׳, המצב הפוך לגמרי: אילו האור היה מצטמצם, היו נוצרים חושך, העלם והסתר מוחלט; ועיקר התהוות המציאות הוא דווקא באמצעות התפשטות והתרחבות וכו׳.

ביאור

במדרגה התחתונה, זו של שרה, המצב הפוך. שם האור כבר מוגבל, ולכן צמצום נוסף היה מותיר רק חושך והסתר; מציאות חדשה נוצרת דווקא באמצעות התפשטות והתרחבות. הה״א, אות שיש בה רוחב ואורך, מבטאת את ההתרחבות הזאת.

(וכנודע בענין ג׳ קוצין של היו״ד שהקוץ התחתון מקור וכח הבינה תלוי בקוץ העליון כו׳).

(וכידוע בעניין שלושת הקוצים של היו״ד: הקוץ התחתון, שהוא מקור הבינה וכוחה, תלוי בקוץ העליון וכו׳.)

ביאור

זו ראיה נוספת שמובאת בסוגריים במאמר עצמו: היו״ד נכתבת בשלושה קוצים — עליון, אמצעי ותחתון. במאמר הראשון של פרשה זו, המביא את דברי פרדס רמונים, מוסבר שהה״א נמשכת מהקוץ התחתון. הקוץ התחתון הוא המקור לבינה ולכוחה, והוא תלוי בקוץ העליון; מכאן שכוח ההתפשטות הקשור לבינה נמשך ממה שלמעלה ממנה.

וכנודע בענין תמונת ב׳ ההי״ן. ומה שנתוסף לאברהם ה׳ אברם אינו מוליד כו׳ אברהם הוא בחי׳ ח״ע [חכמה עילאה] כו׳

וכידוע בעניין צורתן של שתי ההי״ן. ומה שנוספה לאברהם הה״א — ״אברם אינו מוליד״ וכו׳ — [אף ש]אברהם הוא בחינת חכמה עילאה וכו׳:

ביאור

ראיה נוספת היא צורתן של שתי ההי״ן שבשם הוי׳ — אות המתפשטת לרוחב ולאורך. לאחר מכן עולה קושיה: גם לאברהם נוספה ה״א, שהרי המדרש אומר ״אברם אינו מוליד״, אבל אברהם מוליד; ואף על פי כן, אברהם הוא בחינת חכמה עילאה, שבה ההולדה אמורה לבוא באמצעות צמצום ולא באמצעות התפשטות.

היינו כמו שמפורש במקרא כי אב המון גוים כו׳ ע״ד בחי׳ הנפש אשר עשו בחרן בחי׳ העלאות מזלעו״ז [מזה לעומת זה] כו׳.

כלומר, [כך היה] כפי שנאמר במפורש בפסוק, ״כי אב המון גוים״ [נתתיך] וכו׳; בדומה לבחינת ״הנפש אשר עשו בחרן״ — בחינת העלאות ממזלעו״ז (הצד שכנגד) וכו׳.

ביאור

התשובה היא שהה״א של אברהם נועדה למה שנאמר במפורש בפסוק: ״כי אב המון גוים״ וכו׳, בדומה ל״הנפש אשר עשו בחרן״, ביטוי שמסורתנו מבינה כמתייחס לאנשים שאברהם ושרה קירבו לעבודת ה׳. זוהי העלאה מהצד שכנגד הקדושה, והיא דורשת התפשטות כלפי חוץ.

אבל להולדת יצחק סט׳ [סטרא] דקדושה לא היה צריך כי אדרבה כל סטרא דקדושה בחי׳ ביטול ולא התפשטות כו׳

אבל לצורך הולדת יצחק, [השייך ל]סטרא דקדושה, לא היה צורך בכך; אדרבה, כל סטרא דקדושה היא בחינת ביטול ולא התפשטות וכו׳.

ביאור

לצורך הולדת יצחק, השייך כולו לסטרא דקדושה, אברהם לא נזקק לה״א, משום שהקדושה מתאפיינת בביטול ולא בהתפשטות. לכן, במדרגתו של אברהם, הולדת ילד קדוש עדיין מתרחשת באמצעות הצמצום של היו״ד.

משא״כ לשרה נתוסף הה׳ ללידת יצחק כו׳ (וע׳ לקמן פ׳ חיי שרה בד״ה יגלה לן טעמי) :

לעומת זאת, לשרה נוספה הה״א לצורך הולדת יצחק וכו׳. (ועיינו להלן, בפרשת חיי שרה, במאמר המתחיל ״יגלה לן טעמי״.)

ביאור

שרה, לעומת זאת, שהיא בחינת חכמה תתאה, נזקקה לה״א לצורך הולדת יצחק, משום שבמדרגתה מציאות חדשה נוצרת באמצעות התרחבות. המאמר מפנה את הקורא למאמר בפרשת חיי שרה, ״יגלה לן טעמי״, להרחבה בעניין.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה מיישבת את השאלה: במדרגה העליונה, אברהם — חכמה עילאה — מציאות חדשה נוצרת באמצעות צמצום, היו״ד; ובמדרגה התחתונה, שרה — חכמה תתאה — היא נוצרת באמצעות התרחבות, הה״א. הה״א שנוספה לאברהם שימשה אותו בתפקידו כאב להמון גויים, ולא לצורך הולדת יצחק; ואילו שרה נזקקה לה״א כדי להוליד את יצחק עצמו.

לעומק

בהערות קה״ת מובא שביאורים אחרים בעניין חלוקים בנקודה אחת: ביאורי הזהר של אדמו״ר האמצעי מסביר שהה״א שנוספה לאברהם נועדה להולדת יצחק; והצמח צדק באור התורה מכנה את ההסבר שבמאמר זה דחוק, ומציע שאברם נזקק לה״א כדי שהנשמה תימשך לבריאה, ליצירה ולעשיה, משום שהולדה באצילות לבדה לא הספיקה. לקוטי תורה, בפרשת בשלח, מוסיף שצמצום זה אינו הסתר מוחלט, אלא דומה לאופן שבו מורה מצמצם את השיעור לתלמיד.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה למעלה כך הוא המדה · מובא בלקו״ת פ׳ כי תצא לז, ג.
  2. 2
    שו״ה ההולדה — הוא ע״י צמצום דוקא · ראה בלקו״ת בשלח א, א: ”ואין זה הצמצום העלם והסתר גמור, אלא ע״ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה” ע״ש. וראה באוה״ת בראשית כרך ד תשכג, ב.
  3. 3
    וכנודע בענין ג׳ קוצין של יו״ד · ראה לעיל יא, ב. ובמ״מ לשם.
  4. 4
    אברם אינו מוליד · Bereshit Rabbah 44:12
  5. 5
    אברם אינו מוליד · Bereshit Rabbah 44:10
  6. 6
    כי אב המון גוים · Genesis 17:5
  7. 7
    הנפש אשר עשו בחרן · Genesis 12:5
  8. 8
    להולדת יצחק . . לא הי׳ צריך · ראה ביאורי הזהר לכ״ק אדמו״ר האמצעי יג, ב דשם מבואר שהוספת הה׳ הי׳ בשביל לידת יצחק. באוה״ת בראשית כרך ד תשכד, א: ”ומ״ש אברם אינו מוליד היינו להיות אב המון גוים אבל לא בשביל יצחק זה דחוק, וההכרח שהביא לפרש כן היינו משום דהא באצי׳ הגילוי ע״י יו״ד, נ״ל דיש ליישב ולומר דהא אברם הוצרך להוולד שיומשך הנשמה בעשי׳ ולא די בלידה דאצי׳ א״כ לצורך הלידה בבי״ע צ״ל ה׳” ע״ש. ראה גם בספר הערכים-חב״ד ח״א ערך אברהם בהערה 116-7. ראה בסה״מ תרכ״ז ע׳ ש.

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 174 KB

שאלות לשיחה

  1. מדוע מכנה אדמו״ר הזקן את החכמה בחינת אין, ומדוע ה״אין״ הוא מקור להתהוות מציאות חדשה?
  2. לפי המאמר, מדוע שום מציאות סופית אינה יכולה להתהוות בלי שאור אין סוף יצטמצם?
  3. מדוע צמצום ברמה של שרה היה מוביל לחושך ולהסתר, ולא ללידה?
  4. מה השיגה הה״א שנוספה לאברהם, ומדוע היא לא נדרשה ללידת יצחק?
  5. כיצד שלושת הקוצים של היו״ד ממחישים שהרמה התחתונה תלויה ברמה העליונה?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 174 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 73 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת לך לךלך לך

  1. 1(ענין לך לך וילך למסעיו ממטה…עניינו של ״לך לך״: ״וילך למסעיו״ — מלמטה למעלה ומלמעלה למטה
  2. 2. פי׳ מגן אברהם. דהנה נודע…״אנכי מגן לך״: משמעות ״מגן אברהם״
  3. 3ולא יקרא עוד שמך אברם והיה…״לא ייקרא עוד שמך אברם״
  4. 4והבדילה הפרוכת לכם״והבדילה הפרוכת לכם״
  5. 5שרי אשתך לא תקרא שמה שרי…״שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי״
  6. 6בעצם היום הזה נימול אברהם וגו׳״בעצם היום הזה נימול אברהם״
שאלו את פרעג על כל פסקה