תורה אור · פרשת לך לך · מאמר 6
בעצם היום הזה נימול אברהם וגו׳
״בעצם היום הזה נימול אברהם״
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 283 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
יש שתי מילות הלב: מילה שאדם עושה בעצמו באמצעות תשובה ותורה, ומילה גדולה ממנה, שה׳ עושה מלמעלה ונמשכת מי״ג מדות הרחמים, למעלה מן השכל ולמעלה מן התורה עצמה. אברהם קיים בעצמו את התורה כולה, אך המתין למילה מפני שביקש את המילה העליונה שרק ה׳ יכול לתת.
המאמר בקצרה
המאמר שואל מדוע אברהם, שקיים את התורה כולה עוד לפני שניתנה, לא מל את עצמו עד שנצטווה על כך. התשובה ניתנת באמצעות הסבר מהותה של המילה. בפסוק ״מי יעלה לנו השמימה״ נרמזת המילה בראשי התיבות, ושם הוי׳ בסופי התיבות; מכאן שהמילה עומדת למעלה משם הוי׳ ולמעלה מן התורה, שעליה נאמר ״לא בשמים היא״, אלא היא הורדה לארץ. התורה מדברת על שתי מילות הלב: ״ומלתם״ — התשובה והעבודה שאדם עושה בעצמו, התעוררות מלמטה; ו״ומל ה׳״ — גילוי מלמעלה, שיבוא לאחר קיבוץ הגלויות, הטוב הגדול שה׳ הצפין. המילה העליונה הזאת היא ״המילה הגדולה״ של שלוש עשרה הבריתות: בדומה לברית בין חברים, היא למעלה מן השכל ונמשכת מי״ג מדות הרחמים, שלמעלה מן החכמה ומן התורה. לכן אברהם קיים בעצמו את כל התורה שמתחת למדרגה זו, והמתין לקבל את המילה הזאת מלמעלה. משום כך נאמר בתורה ״נימול אברהם״ בלשון סביל, וכן ״בעצם היום הזה״ — ביום שכולו טוב שלעתיד לבוא, שהתגלה לו אז.
מבנה
- השאלה והפסוק המפתחמדוע אברהם, שקיים את התורה כולה, לא מל את עצמו קודם לכן? בפסוק ״מי יעלה לנו השמימה״ נרמזות המילה ושם הוי׳.¶1
- שתי מילות, והמילה הגדולה שלמעלה מן התורהמילה מלמטה (תשובה, תורה ומצוות) ומילה מלמעלה (גילוי ה׳, מי״ג מדות הרחמים, למעלה מן השכל, משם הוי׳ ומהתורה); לכן המתין אברהם למילה העליונה.¶2
- ״נימול״ בעצם היום הזההפועל הסביל והביטוי ״בעצם היום הזה״ מראים שאברהם קיבל את המילה מלמעלה, מגילויו של היום שכולו טוב.¶3
מושגים
- מילה מלמטה למעלהמילה שמלמטה למעלה
- ״ומלתם את ערלת לבבכם״: התשובה והעבודה של האדם עצמו באמצעות תורה ומצוות, התעוררות מלמטה.
- מילה מלמעלה (המילה הגדולה)מילה גדולה שמלמעלה למטה
- ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך״: הגילוי של ה׳ עצמו, ה״טוב הגדול״ שהצפין, שאין מאמץ אנושי יכול להגיע אליו.
- ראשי תיבות וסופי תיבותר״ת מילה וס״ת הוי״ה
- במילים ״מי יעלה לנו השמימה״ ראשי התיבות יוצרים את המילה מילה, וסופי התיבות יוצרים את שם הוי׳; מכאן שהמילה למעלה משם הוי׳.
- התורה לא בשמיםלא בשמים היא
- התורה הורדה לארץ באמצעות שם הוי׳ (צמצום, התפשטות והמשכה), ולכן ההכרעה ההלכתית נעשית כאן למטה.
- י״ג מדות הרחמיםי״ג מדות הרחמים
- רחמי ה׳ שלמעלה מן החכמה ומן התורה, מקור הסליחה והמילה הגדולה, שנרמזו ב״שלוש עשרה הבריתות״.
- בריתכריתת ברית
- קשר שלמעלה מן השכל, כמו שני חברים שמתחייבים לאהוב זה את זה גם כאשר השכל כבר אינו מביא לידי אהבה זו.
- היום שכולו טוביום שכולו טוב
- הזמן העתיד לבוא, שמהותו היא גילוי הטוב הגדול של ה׳; גילוי זה נתגלה לאברהם בעת מילתו.
השאלה והפסוק המפתח ¶1
1בעצם היום הזה1 נימול אברהם2 וגו׳. להבין הקושיא שנזכר בספרים מפני מה לא מל אברהם3 א״ע [את עצמו] קודם מאחר שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה4 ואפילו עירובי תבשילין.5
״בעצם היום הזה נימול אברהם וגו׳״. יש להבין את השאלה שמובאת בספרים: מדוע אברהם לא מל את עצמו קודם לכן, שהרי קיים את כל התורה כולה לפני שניתנה, ואפילו עירובי תבשילין (התקנה המאפשרת לבשל ביום טוב לצורך שבת).
המאמר פותח בפסוק ״בעצם היום הזה נימול אברהם״, המתאר את מילתו של אברהם בגיל תשעים ותשע, ומעלה שאלה ידועה: אברהם קיים את התורה כולה לפני מתן תורה בסיני, עד לתקנת חכמים של עירובי תבשילין, המאפשרת לבשל ביום טוב לצורך שבת. מדוע, אם כן, המתין עד שנצטווה למול את עצמו?
ולהבץ זה צ״ל תחלה ענין המילה דהנה כתיב לא בשמים היא6 לאמר מי יעלה לנו השמימה ר״ת [ראשי תיבות] מילה7 וס״ת [וסופי תיבות] הוי״ה.8
כדי להבין זאת, יש להסביר תחילה את עניין המילה. שהרי נאמר: ״לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה״ — ראשי התיבות של ״מי יעלה לנו השמימה״ הם מילה, וסופי התיבות הם הוי׳.
לפני שהוא משיב על השאלה, אדמו״ר הזקן מסביר מהי המילה. בפסוק ״מי יעלה לנו השמימה״ ראשי התיבות של ארבע המילים יוצרים את המילה ״מילה״, וסופי התיבות יוצרים את שם הוי׳. הוא יראה כיצד הדבר מציב את המילה למעלה מבחינת הוי׳ והתורה.
הפסקה מציגה את שאלת המאמר: אברהם קיים את התורה כולה, ולכן מדוע לא מל את עצמו עד שנצטווה? לאחר מכן היא מצביעה על הפסוק שראשי התיבות שלו יוצרים את המילה ״מילה״ וסופי התיבות שלו יוצרים את שם הוי׳ — נקודת המפתח לתשובה.
בלקוטי תורה (ראש השנה) נעשה שימוש באותה קריאה של האותיות כדי ללמד ששמירת הברית ממשיכה את הוי׳ עד למדרגה הנמוכה ביותר, והמאמר הזה נזכר שם. תיקוני זהר הוא המקור לקריאה זו.
מראי מקומות
- 1בעצם היום הזה · Genesis 42:1
- 2בעצם היום הזה נמול אברהם · Genesis 17:26
- 3מפני מה לא מל אברהם · בפי׳ ריב״א על התורה כ׳ שמכיון שקיום מצות מילה שייך רק פעם אחת, לכן לא מל א״ע עד שנצטווה על זה — וכן יש עוד תירוצים במפרשים. ראה לקמן מא, ב. הביאור ע״פ דרך הפשט ראה בלקוטי שיחות ח״ה ע׳ 146. ובפנימיות הענינים ראה לקו״ש שם ע׳ 79 הערה 25.
- 4שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה · Mishnah Kiddushin 4:14
- 5שקיים . . ואפי׳ עירובי תבשילין · Yoma 28b:10–11
- 6לא בשמים היא · Deuteronomy 30:12
- 7מי יעלה . . ר״ת מילה · ת״ז בהקדמה בתחלתה ותי׳ כב. תי׳ ע׳ (קלא, א). בלקו״ת נצבים מה, ד מציין לכאן.
- 8מי יעלה לנו השמימה ר״ת מילה וס״ת הוי״ה · Tikkunei Zohar 131a:1
שתי מילות, והמילה הגדולה שלמעלה מן התורה ¶2
2והענין דהנה תחלה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם1 וכתיב ומל ה׳ אלקיך את לבבך ופי׳ שיש ב׳ בחי׳ מילה2 האחת היא מלמטה למעלה שצריכים אנו למול את ערלת הלב והוא ענין התשובה
ההסבר: תחילה נאמר ״ומלתם את ערלת לבבכם״, וכן נאמר ״ומל ה׳ אלקיך את לבבך״. פירוש הדבר הוא שיש שתי בחינות של מילה. הראשונה היא מלמטה למעלה: עלינו למול את ערלת הלב, וזהו עניין התשובה (שיבה),
התורה מדברת על מילת הלב בשני אופנים: פעם אחת כציווי לנו, ופעם אחת כהבטחה שה׳ יעשה זאת. המילה הראשונה היא ״מלמטה למעלה״: המאמץ שלנו להסיר את ״ערלת״ הלב, החוסמת אותו מלחוש אלוקות. זהו עניין התשובה, השיבה אל ה׳.
כמ״ש ושבת עד3 הוי״ה אלקיך בקיום התורה ומצות וארז״ל [ואמרו רבותינו זכרונם לברכה] אם ישראל עושין תשובה4 נגאלין ואם לאו אין נגאלין.5
כמו שנאמר ״ושבת עד הוי׳ אלקיך״, באמצעות קיום התורה והמצוות. וחז״ל אמרו: ״אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין״.
הפסוק ״ושבת עד הוי׳ אלקיך״ מתפרש כמתייחס לקיום התורה והמצוות. דברי הגמרא קושרים את הגאולה לתשובה הזאת: עבודת השיבה שלנו היא התנאי לגאולה.
ואחר קבוץ גליות כתיב והביאך אל הארץ והטיבך6 כו׳. והוא המילה שמלמעלה למטה ומל ה׳ את לבבך
ואחרי קיבוץ גלויות נאמר ״והביאך אל הארץ והטיבך״ וכו׳. וזוהי המילה שמלמעלה למטה: ״ומל ה׳ את לבבך״.
רק אחרי קיבוץ הגלויות מבטיחה התורה שה׳ יביא את ישראל אל הארץ וייטיב להם, ורק אז נאמר שה׳ ימול את לבבם. זוהי המילה השנייה, הבאה ״מלמעלה למטה״, כפעולה של ה׳ עצמו.
(וזהו והטיבך מאבותיך בחי׳ מה רב טובך אשר צפנת7 כו׳ כי במשה שנולד מהול8 כתיב ותרא אותו כי טוב הוא9 כו׳)10
(וזהו [הפירוש של] ״והטיבך מאבותיך״: בחינת ״מה רב טובך אשר צפנת״ וכו׳; שכן על משה, שנולד מהול, נאמר ״ותרא אותו כי טוב הוא״ וכו׳.)
במאמר מוסגר קושר אדמו״ר הזקן את ״והטיבך״ — מלשון ״טוב״ — ל״רב טובך״ שה׳ צפן. חז״ל למדים מן המילה ״טוב״ שנאמרה על משה התינוק שהוא נולד מהול: ה״טוב״ מתאר מילה שניתנה מלמעלה, ולא הושגה במאמץ אנושי.
והיינו שבחי׳ מילה ראשונה שמלמטה למעלה11 היא אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] והאתעדל״ע [והאתערותא דלעילא] הוא הגלוי בחי׳ ומל ה׳ את לבבך כו׳.
כלומר, בחינת המילה הראשונה, שהיא מלמטה למעלה, היא אתערותא דלתתא; ואתערותא דלעילא היא גילוי בחינת ״ומל ה׳ את לבבך״ וכו׳.
הוא מנסח מחדש את שתי המילות במונחים חסידיים. מילת הלב שאנו עושים היא אתערותא דלתתא, יוזמה אנושית; מילת הלב של ה׳ היא אתערותא דלעילא, גילוי שבא ממנו.
והנה על מילה שניה הזאת שיהיה לאחר קבוץ גליות ולאחר קיום התורה כולה כתיב מי יעלה לנו השמימה ר״ת [ראשי תיבות] מילה שהיא למעלה מבחי׳ התורה
והנה, על המילה השנייה הזאת, שתהיה לאחר קיבוץ גלויות ולאחר קיום התורה כולה, נאמר ״מי יעלה לנו השמימה״ — שראשי התיבות שלהן [מאייתים] מילה, והיא למעלה מבחינת התורה.
הפסוק ״מי יעלה לנו השמימה״, שראשי התיבות שלו מאייתים מילה, מדבר על המילה השנייה, שתבוא לאחר קיבוץ הגלויות ולאחר קיום התורה כולה. מקומה של המילה בראשי התיבות מראה שהיא גבוהה מן התורה.
כי על התורה נאמר לא בשמים היא12 שהיא נשפלת למטה דוקא וכנז׳ [וכנזכר] בגמ׳ [בגמרא] שא״ר [שאמר רבי] יהושע אין משגיחין בבת קול13 מפני שאין התורה בשמים כ״א למטה הימנה ונק׳ תורת הוי״ה
כי על התורה נאמר ״לא בשמים היא״, שכן היא הורדה דווקא למטה. וכפי שמובא בגמרא, רבי יהושע אמר: ״אין משגיחין בבת קול״, מפני ״שאין התורה בשמים כ״א למטה הימנה״. והיא נקראת ״תורת הוי׳״,
״לא בשמים היא״ מלמד שהתורה הורדה לעולם הזה, ולכן ההכרעה ההלכתית נעשית כאן, על פי שיקול דעת אנושי. הגמרא מספרת שרבי יהושע דחה בת קול מן השמים על יסוד זה. מכיוון שהתורה ירדה באמצעות שם הוי׳, היא נקראת ״תורת הוי׳״.
כי שם הוי״ה יו״ד צמצום14 ה׳ התפשטות ו׳ המשכה כו׳ שעי״ז נמשכה למטה15 אבל מילה הנ״ל היא למעלה משם הוי״ה עד שהיא בר״ת [בראשי תיבות] ושם הוי״ה הוא בס״ת [בסופי תיבות] וע״כ היא מבחי׳ ומדרגת השמימה.
כי שם הוי׳ הוא: היו״ד — צמצום; הה״א — התפשטות; והוי״ו — המשכה וכו׳, ועל ידי כך נמשכה התורה למטה. אבל המילה הנזכרת לעיל היא למעלה משם הוי׳, עד שהיא נמצאת בראשי התיבות ואילו שם הוי׳ נמצא בסופי התיבות; ולכן היא מבחינת ומדרגת ״השמימה״.
אותיות שם הוי׳ מתארות כיצד האלוקות יורדת: היו״ד, נקודה אחת, היא צמצום; הה״א היא התפשטות; והוי״ו, קו אנכי, היא המשכה. המילה נמצאת בראשי המילים בפסוק, ואילו שם הוי׳ נמצא בסופן; מכאן שהמילה שייכת למדרגה הגבוהה של ״השמימה״, למעלה משם הוי׳.
ולמעלה מבחי׳ התורה שנשפלה למטה מבחי׳ שמים אלו.16 וע״ז ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] גדולה מילה17 שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.
ו[היא] למעלה מבחינת התורה, שירדה למטה ממדרגת שמים אלה. ועל כך אמרו חז״ל: ״גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות״.
כלומר, המילה היא למעלה מן התורה, שירדה מאותו ״שמים״. שבח המשנה, ״גדולה מילה״, והזכרת שלוש עשרה הבריתות מובאים כתמיכה: המילה ״ברית״ מופיעה שלוש עשרה פעמים בפרק העוסק במילתו של אברהם.
פי׳ גדולה מילה היא בחי׳ המילה הגדולה שמלמעלה למטה (ע׳ [עיין] במק״מ [במקדש מלך] על הזוהר ח״ג [חלק ג׳] דרל״ג ע״ב1819 ובלק״ת [ובלקוטי תורה (להאריז״ל)] פ׳ קדושים20 בטעמי מצות מענין גדולה מילה) שימול ה׳ את לבבך
פירוש ״גדולה מילה״ הוא בחינת המילה הגדולה, שמלמעלה למטה (עיינו במקדש מלך על הזוהר, חלק ג׳, דף רל״ג ע״ב, ובליקוטי תורה [של האריז״ל], פרשת קדושים, בטעמי המצוות, בעניין ״גדולה מילה״) — ״שימול ה׳ את לבבך״.
״מילה גדולה״ מתפרשת כמילה הגדולה, העליונה, שה׳ פועל מלמעלה. אדמו״ר הזקן מפנה את הקורא בסוגריים לפירוש מקדש מלך על הזוהר ולליקוטי תורה של האריז״ל, בפרשת קדושים, בטעמי המצוות (הטעמים למצוות, שנרשמו בידי רבי חיים ויטאל), העוסקים בביטוי ״גדולה מילה״ באופן זה. זהו ספרו של האריז״ל, ולא ליקוטי תורה של אדמו״ר הזקן.
ולכן נכרתה בי״ג בריתות פי׳ כידוע שענין הכריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת21 ע״ד ב׳ אוהבים שעושים כריתת ברית להיות אוהבים זע״ז [זה עם זה / זה על זה]
ולכן נכרתו עליה שלוש עשרה בריתות. ההסבר לכך, כידוע, הוא שעניין כריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת, בדומה לשני אוהבים שכורתים ברית להיות אוהבים זה לזה;
מדוע נכרתו שלוש עשרה בריתות? ברית, מטבעה, היא למעלה מן השכל: שני אוהבים כורתים ברית כדי שאהבתם תעמוד בעינה גם אם בהמשך שכלם יוביל אותם למסקנה אחרת.
דהיינו שיוכרח להיות אוהבו אף אם לא היה נמשך אצלו אהבה זו אליו אח״כ מצד יג, דהשכל והדעת מ״מ מכריח א״ע [את עצמו] לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת.
כלומר, הוא יהיה מחויב לאהוב אותו: גם אם בהמשך אהבה זו אליו לא תתעורר בו מכוח השכל והדעת, בכל זאת הוא מכריח את עצמו לאהוב, בבחינה שלמעלה מן השכל והדעת.
הברית מחייבת אדם להמשיך לאהוב את חברו גם אם בשלב מאוחר יותר השכל וההבנה שלו כבר לא יביאו אותו לאהבה זו. אז האהבה באה ממקום שלמעלה מן השכל, וזה מה שהברית יוצרת.
וכך כדי להיות גילוי והמשכה בחי׳ מילה הגדולה הנ״ל (שהוא בחי׳ מה רב טובך כו׳)
וכך גם, כדי שתהיה התגלות והמשכה של בחינת המילה הגדולה הנזכרת לעיל (שהיא בחינת ״מה רב טובך״ וכו׳),
בדומה לכך, יש להמשיך מלמעלה מן השכל את המילה הגדולה, שהיא ה״טוב הגדול״ שה׳ צפן.
הוא ע״י י״ג מדה״ר [מדות הרחמים]22 שהן למעלה מהחכמה והשכל ולכך היא למעלה מבחי׳ שם הוי״ה ולמעלה מבחי׳ תורה
הדבר נעשה באמצעות י״ג מידות הרחמים, שהן למעלה מן החכמה והשכל; ולכן בחינה זו היא למעלה מבחינת שם הוי׳ ולמעלה מבחינת התורה.
בחינה זו היא י״ג מידות הרחמים, שהן למעלה מן החכמה והשכל. מאחר שהתורה היא חכמת ה׳ הנמשכת למטה באמצעות הוי׳, מילה הנמשכת מי״ג מידות הרחמים היא למעלה גם מהוי׳ וגם מן התורה.
(כמו שי״ג מדה״ר [מדות הרחמים] הן בחי׳ שלמעלה מהתורה ולכן שם הוא סליחת עון) וע״ז נאמר עד יעבור עמך23 הוי״ה פי׳ עד יעבור בבחי׳ שלמעלה משם הוי״ה (וגם בי״ג מדה״ר [מדות הרחמים] כתי׳ [כתיב] ויעבור24 כו׳).
(כשם שי״ג מידות הרחמים הן בחינה שלמעלה מן התורה, ולכן שם נסלח העוון.) ועל כך נאמר: ״עד יעבור עמך הוי׳״, כלומר, ״עד יעבור״ — עד [שהם] יעברו אל הבחינה שלמעלה משם הוי׳. (וגם לגבי י״ג מידות הרחמים נאמר ״ויעבור״ [הוא] וכו׳.)
משום כך סליחת העוון באה באמצעות י״ג מידות הרחמים: המחילה חורגת מן הדין שהתורה, שהיא חכמה, הייתה פוסקת. הפסוק ״עד יעבור עמך הוי׳״ מתפרש כמעבר אל מעבר לשם הוי׳, ואותו פועל, ״ויעבור״, מופיע גם בתחילת י״ג מידות הרחמים בסיני.
והנה בזה יובן ענין שאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ולא קיים מצות מילה מפני שרצה להגיע לאותה מילה גדולה שמלמעלה למטה.
כעת יובן העניין שאברהם קיים את כל התורה כולה עוד לפני שניתנה, אך לא קיים את מצוות המילה, מפני שרצה להגיע לאותה מילה גדולה שמלמעלה למטה.
כעת נענית השאלה שפתחה את המאמר. אברהם לא מל את עצמו ביוזמתו, מפני שמילה שהיה עושה בעצמו הייתה רק המילה התחתונה, שמלמטה; הוא רצה במילה הגדולה שבאה מלמעלה.
ולכך קיים כל התורה כולה שלמטה מאותה מילה ואח״כ זכה לאותה מילה גדולה שמלמעלה.25
ולכן קיים את כל התורה כולה, שהיא למטה מאותה מילה, ולאחר מכן זכה לאותה מילה גדולה שמלמעלה.
כך קיים את כל שאר התורה, שהיא למטה מאותה מילה, במסגרת עבודתו שלו מלמטה, ולאחר מכן העניק לו ה׳ את המילה העליונה.
הפסקה מבחינה בין שתי מילות הלב: האחת מלמטה, התשובה שלנו באמצעות התורה והמצוות; והשנייה מלמעלה, גילוי של ה׳ הנמשך משלוש עשרה מידות הרחמים, למעלה מן השכל, משם הוי׳ ומהתורה. הדבר מסביר מדוע אברהם קיים בעצמו את שאר התורה, אך המתין למילה.
כפי שמובא בלקוטי תורה (תזריע) בשם מקדש מלך, המילה הגדולה נמשכת מיסוד דאריך אנפין, שבו שלושה עשר תיקוני הזקן הם שלוש עשרה מידות הרחמים. הגהת שוליים בתורה אור מוסיפה שקריעת ים סוף הייתה בזכות המילה, ומקשרת זאת בין ״עד יעבור עמך״ לבין מילה. ספר המאמרים תרע״ט מסביר את מילת אברהם באופן אחר, כזיכוך מלמטה, ומציין שהדבר דורש עיון.
מראי מקומות
- 1ומלתם את ערלת לבבכם · Deuteronomy 10:16
- 2שיש ב׳ בחי׳ מילה · ראה אגה״ק סי׳ ד.
- 3ושבת עד ה׳ אלקיך · Deuteronomy 30:2
- 4אם ישראל עושין תשובה · Sanhedrin 97b:14–15
- 5ואם לאו אין נגאלין . . ומל ה׳ את לבבך · בסה״מ תקס״ג ע׳ יא ”ואם לאו אין נגאלין כו׳ והוא ע״י המילה שמלמטה כו׳ למול את ערלת הלב כו׳ לשוב אל ה׳ ע״י קיום התורה כו׳ שעי״ז נגאלין כו׳. והמילה הב׳ הוא ע״ד שיהי׳ אחר הגאולה כדכתיב ושבת כו׳ והביאך אל הארץ כו׳ והטיבך כו׳ שהוא לאחר קיבוץ הגליות”.
- 6והביאך אל הארץ והטיבך · Deuteronomy 30:5
- 7מה רב טובך אשר צפנת · Psalms 31:20
- 8במשה שנולד מהול · Sotah 12a:17
- 9ותרא אותו כי טוב הוא · Exodus 2:2
- 10(וזהו והטיבך . . טוב הוא כו׳) · הענין ליתא בסה״מ תקס״ג.
- 11שבחי׳ מילה ראשונה שמלמטה למעלה · ראה בסה״מ עטר״ת ע׳ פה דשם מבאר דענין המילה דאברהם הוא ”ע״ד הבירור מלמטלמ״ע (ועמ״ש בתו״א והוספות בד״ה בעצם היום, וצ״ע)”.
- 12לא בשמים היא · Deuteronomy 30:12
- 13וכנז׳ בגמ׳ שא״ר יהושע אין משגיחין בבת קול · Bava Metzia 59b:5
- 14כי שם הוי״ה יו״ד צמצום . . . · ראה אגה״ת פ״ד.
- 15שו״ה בבת קול — ונק׳ תורת הוי׳ . . נמשכה למטה · ליתא בסה״מ תקס״ג.
- 16ושם הוי׳ הוא בס״ת . . מבחי׳ שמים אלו · ליתא בסה״מ תקס״ג.
- 17גדולה מילה · Nedarim 31b:8–9
- 18ע׳ במק״מ על הזהר ח״ג דרל״ג ע״ב · מובא בלקו״ת פ׳ תזריע כא, ב. ”מארז״ל . . גדולה מילה . . ופי׳ במק״מ . . דהיינו שנמשך מיסוד דא״א שיש בו י״ג ת״ד שהם י״ג מדות הרחמים”.
- 19ע׳ במק״מ על הזוהר ח״ג דרל״ג ע״ב · Zohar, Pinchas 57:348–350
- 20ובלק״ת פ׳ קדושים · ראה גם לק״ת עקב טו, ב ”גדולה מילה שנכרתו עליה י״ג כריתות שכמו שיש י״ג ת״ד בדיקנא עילאה דא״א כך הוא ג״כ בדיקנא תתאה בבחינת יסוד כו׳ כמ״ש בלק״ת פ׳ קדושים”.
- 21שענין הכריתות ברית הוא למעלה מן השכל והדעת · ראה לקו״ת נצבים מד, ב.
- 22הוא ע״י י״ג מדה״ר · Rosh Hashanah 17b:7–8
- 23עד יעבור עמך ה׳ · Exodus 15:16
- 24וגם בי״ג מדה״ר כתי׳ ויעבור · Exodus 34:6
- 25ומל ה׳ אלקיך · Deuteronomy 30:6
״נימול״ בעצם היום הזה ¶3
3וז״ש [וזהו שכתוב] נמול אברהם1 ולא כתיב וימל א״ע [את עצמו] כמ״ש תחלה גבי מילת ישמעאל ומקנת כספו דכתיב וימל2 כו׳
ולכן נאמר ״נמול אברהם״, ולא נאמר ״וימל א״ע״, כפי שנאמר קודם לכן בנוגע למילתם של ישמעאל ושל מקנת כספו, שכתוב בהם ״וימל״ וכו׳.
נוסח הפסוק מאשר זאת: על ישמעאל ועל העבדים התורה אומרת בלשון פעילה שאברהם ״וימל״ אותם, ואילו על אברהם עצמו נאמר בלשון סבילה שהוא ״נמול״, ולא שהוא מל את עצמו.
לפי שהיא המילה שמלמטה כדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם אבל אברהם זכה לגילוי בחי׳ ומל ה׳ את לבבך ע״כ נאמר נמול אברהם כו׳.
כי זו המילה שמלמטה, כמו שנאמר ״ומלתם את ערלת לבבכם״. אבל אברהם זכה לגילוי בחינת ״ומל ה׳ את לבבך״, ולכן נאמר ״נמול אברהם״ וכו׳.
הלשון הפעילה מתאימה למילה שמלמטה, שהאדם עושה בעצמו. הלשון הסבילה מראה שאברהם קיבל את המילה מלמעלה, זו שה׳ עושה.
וזהו [פירוש] ״בעצם היום הזה נמול״: כלומר, בעצם המהות של היום הזה. ו״היום הזה״ הוא היום שכולו ארוך ושכולו טוב וכו׳.
המילה ״בעצם״, שבביטוי ״בעצם היום הזה״, פירושה גם ״במהות״. ״היום הזה״ הוא היום שחכמים מכנים ״שכולו ארוך״ ו״שכולו טוב״ — העולם הבא.
והעצמיות של היום הזה היינו אותו הגילוי הגדול שיהי׳ [שיהיה] לע״ל [לעתיד לבוא] גילוי בחי׳ רב טובך5 וזהו שכולו טוב וכשנתגלה לו בחי׳ העצם של היום הזה אז נמול אברהם כו׳:
ועצמותו של היום הזה היא אותו גילוי גדול שיהיה לעתיד לבוא: גילוי בחינת ״רב טובך״. וזהו ״שכולו טוב״. וכאשר התגלתה לו בחינת העצם של היום הזה, אז נמול אברהם וכו׳.
״עצמותו״ של אותו יום היא הגילוי הגדול של טובו של ה׳ הגנוז, שיהיה לעתיד לבוא. הגילוי הזה הראה לאברהם בשעת מילתו, ולכן מילתו באה מלמעלה.
לשון הפסוק מבססת את התשובה: ״נמול״, בלשון סבילה, מראה שאברהם קיבל את המילה מלמעלה; ו״בעצם היום הזה״ מראה שהיא באה מן הגילוי של היום העתידי ש״כולו טוב״.
אור התורה (פינחס) מפרש את ״היום הזה״ כז״א דאצילות, ואת ״עצמותו״ כאור אין סוף המלובש בו. הוא משווה זאת לשמש המאירה את היום, שהיא יסוד אבא המאיר בז״א.
מראי מקומות
- 1נמול אברהם · Genesis 17:26
- 2גבי מילת ישמעאל ומקנת כספו דכתיב וימל · Genesis 17:23
- 3בעצם היום — פי׳ בעצמיות של היום · באוה״ת פ׳ פינחס ע׳ א׳רא: ור״ל כי היום הזה היינו ז״א דאצי׳ שנק׳ יום ונק׳ זה ע״ד משה רבינו ע״ה נתנבא בזה היינו בחי׳ אספקלריא המאירה, אמנם העצמי׳ של בחי׳ ז״א היינו אוא״ס המלובש בו ע״ד שנת״ל בפי׳ בי נשבעתי כו׳ וכן בגשמיות ביום מאיר השמש אשר שמש הוא בחי׳ יסוד אבא המאיר בז״א כדפי׳ הרמ״ז ר״פ בהעלותך ור״פ אמור בענין שמש צדקה.
- 4היום שכולו ארוך שכולו טוב · Kiddushin 39b:8
- 5רב טובך · Psalms 31:20
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
תחילה על האדם לעשות את חלקו: למול את ״ערלת״ לבו באמצעות תשובה, וקיום התורה והמצוות, כפי שאברהם קיים את התורה כולה. העבודה הזאת מלמטה מכינה אותו למילה העליונה, שבאה כמתנה מלמעלה ושאינה בהישג ידו של השכל והמאמץ שלו.
שאלות לשיחה
- מדוע מילה שאברהם היה עושה בעצמו הייתה רק המילה ״התחתונה״, ומה הרוויח מכך שהמתין עד שנצטווה?
- כיצד קריאת האותיות בפסוק ״מי יעלה לנו השמימה״ מראה שהמילה למעלה מן התורה, אף שבאותו פסוק נאמר שהתורה ״לא בשמים היא״?
- באיזה מובן ברית בין חברים היא ״למעלה מן השכל״, וכיצד הדבר מאיר את משמעותן של שלוש עשרה הבריתות של המילה?
- מדוע המילה מלמטה (תשובה ותורה) צריכה לבוא לפני המילה מלמעלה, ומדוע המילה השנייה קשורה לזמן שלאחר קיבוץ הגלויות?
- מה ההבדל במשמעות בין ״וימל״ לבין ״נימול אברהם״?