Torah Ohr · Parshas Shemos · Maamar 3
ויאמר ה׳ אליו מי שם פה לאדם וגו׳
“And G‑d said to him: Who has given a mouth to man?”
Kept on this device only. Sign in to save it on every device
The big idea
Moshe was “heavy of mouth” because his soul came from Tohu, whose lights are too great for vessels. G‑d’s answer, “I will be with your mouth,” joins Tohu’s great lights with the vessels of Tikkun, through which the end gains an advantage that even the head lacks.
The maamar in brief
Why did G‑d need to tell Moshe who gives man a mouth? The Alter Rebbe begins with Sefer HaTemunah’s teaching that our world is the second of the cosmic cycles (shemittos), which the Arizal reads as the World of Tohu followed by the World of Tikkun. Two souls from Tohu, Chanoch and Moshe, came down to rectify our world. In Tohu the Sefiros were separate points with great lights and few vessels; in Tikkun they unfold into detailed, interincluded partzufim, like the soul’s powers invested in the body’s limbs. Through the vessels something new arises: “their beginning is wedged in their end.” The foot, which carries the head, has what the head lacks; so too practical mitzvos, and a simple Jew’s obedience, surpass Torah study and lofty kavanos in one respect. Moshe, rooted in Tohu, saw this in Tikkun, felt he lacked it, and asked G‑d to send another. G‑d agreed that his mouth was heavy, but as the essence that made both Tohu and Tikkun He promised to unite their advantages in him. A closing parenthesis adds parallels in David and in the Rabbinic mitzvos.
Outline
- The question and the two cyclesWhy did G‑d tell Moshe who gives man a mouth? Sefer HaTemunah’s two shemittos, which the Arizal reads as the World of Tohu and the World of Tikkun.¶1
- Two souls from TohuChanoch and Moshe came down from Tohu with great self-nullification, to rectify the world: Chanoch before the Flood, Moshe at the Exodus and the Giving of the Torah.¶2–4
- Points and partzufimTohu’s Sefiros are separate points, like the encompassing “circles” of thought; Tikkun’s are detailed, interincluded partzufim, like powers invested in limbs, and so “their beginning is wedged in their end.”¶5–7
- The advantage of the endThe feet carry the head; likewise practical mitzvos, and a simple Jew’s obedience, surpass in one respect Torah study and the kavanos of tzaddikim, by virtue of Tikkun’s vessels.¶8–9
- Moshe’s pleaSeeing this new quality in Tikkun, Moshe, a soul of Tohu who could not channel his intellect into speech, humbled himself and asked G‑d to send another.¶10–12
- The mouth of the Adam of TikkunG‑d agrees that Moshe is heavy of mouth, but the mouth that draws down encompassing light belongs to the Adam of Tikkun, and G‑d’s essence is its source.¶13–14
- “I will be with your mouth”G‑d unites in Moshe Tohu’s lights and Tikkun’s vessels; a closing parenthesis adds David, who is speech, and the Rabbinic mitzvos, which clothe lights beyond vessels in deeds.¶15–16
Key concepts
- Shemittah (cosmic cycle)שמיטה
- In Sefer HaTemunah, an age of the world governed by one divine attribute; ours is the second. The Arizal reads the first “cycle” as the spiritual World of Tohu.
- Tohu and Tikkunתהו ותקון
- Tohu (Chaos) has great lights in few vessels, its Sefiros separate points; Tikkun (Rectification) has fewer lights in many vessels, its Sefiros forming interincluded partzufim.
- Partzuf (configuration)פרצוף
- A Sefirah unfolded into a full, body-like structure with head, middle and end, as in Tikkun, where Chochmah becomes Abba and the emotive Sefiros Z’eir Anpin.
- Igulim and yosher (circles and line)עיגולים ויושר
- Tohu is like circles, encompassing, as thought pervades the whole body; Tikkun is like the straight line, invested in vessels, as powers in the limbs.
- “Their beginning is wedged in their end”נעוץ תחלתן בסופן
- Sefer Yetzirah’s phrase for the mutual dependence of the Sefiros in Tikkun, in which the end has an advantage the head lacks, as the feet carry the head.
- Encompassing light (or makif)אור מקיף
- Divine light too high to be invested within; the vessel of the mouth, through blessings and speech, draws it down.
- Adam and the Name Mahאדם, שם מ״ה
- Adam equals 45, the value of the Name Mah, the totality of Tikkun; the Adam “upon the Throne” is the Adam of Atzilus.
The question and the two cycles ¶1
“And G‑d said to him: Who has given a mouth to man?” etc. To understand this: what Moshe said, “I am not a man of words,” “for I am heavy of mouth,” etc.,
The maamar opens with G‑d’s reply to Moshe at the burning bush, after Moshe protested that he was “not a man of words” but “heavy of mouth.” The Alter Rebbe sets out to understand both Moshe’s claim and G‑d’s answer.
ומה שהשיב לו הקב״ה מי שם פה כו׳ שהוא כולו מקשה וכי לא ידע משה זאת בתחלה מי השם פה לאדם.
and what the Holy One, blessed be He, answered him, “Who has given a mouth,” etc. — all of it is difficult: did Moshe not know this at the outset, Who gives a mouth to man?
The difficulty is that G‑d’s answer seems to tell Moshe something obvious: surely he already knew that G‑d is the One who gives people the power of speech. The whole exchange therefore needs explaining.
הענין יובן ע״פ הקדמה דהנה איתא בס׳ התמונה4 (בהקדמה לתמונה ג׳ דכ״ז כ״ט ל״א) שזה העולם הוא שמיטה שניה ולפניה הי׳ ג״כ שמיטה אחת שהיתה נמשכת ממדת החסד והשמיטה דעכשיו
The matter will be understood through an introduction. It is stated in Sefer HaTemunah (in the introduction to Temunah 3, folios 27, 29, 31) that this world is the second shemittah (cycle), and before it there was also one shemittah, which was drawn from the attribute of Chesed (kindness); and the present shemittah
The answer begins with a teaching of Sefer HaTemunah, a Kabbalistic work that, according to the Kehot note, is attributed to Rabbi Nechunia ben HaKanah. History runs in great cycles called shemittos, like the seven-year sabbatical cycle; our world is the second of them, and the first was governed by Chesed, divine kindness.
(ר״ל שית אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב)5 הוא ממדת הפחד ולכן דרכיה חזקים וקשים ורעים כו׳. דהיינו שהי׳ בה חורבן בית ראשון ושני כו׳.
(that is, the “six thousand years that the world exists, and one [thousand that it is] desolate”) is from the attribute of Pachad (fear), and therefore its ways are strong, harsh and evil, etc.; that is, in it there was the destruction of the First and Second Temples, etc.
The Aramaic saying quoted here, that the world exists for six thousand years and lies desolate for one thousand, describes the present cycle. It is ruled by Pachad (fear), another name for Gevurah, divine severity, which is why its history includes harsh events such as the destruction of both Temples.
משא״כ בשמיטה הראשונה שהיתה ממדת חסד היתה העבודה באופן אחר וגם התורה הי׳ באופן אחר יעו״ש והיו רק טוב וחסד כו׳
Not so in the first shemittah, which was from the attribute of Chesed: the divine service (avodah) was of a different kind, and the Torah too was of a different kind (see there at length), and there was only goodness and kindness, etc.
In the first cycle everything flowed from kindness, so divine service, and even the Torah, took a different form there. The text refers the reader to Sefer HaTemunah for the details.
כך דעת ס׳ התמונה ואחריו נמשכו המקובלים האחרונים לדון מזה שמוכרח להיות עוד חמש שמיטות אחר שמיטה זו כי צ״ל ז׳ שמיטות כנגד ז׳ מדות עליונות כו׳
This is the view of Sefer HaTemunah; and after it the later Kabbalists were drawn to infer from this that there must necessarily be five more shemittos after this shemittah, for there must be seven shemittos, corresponding to the seven supernal attributes, etc.
Since each cycle corresponds to one attribute, later Kabbalists concluded that five more cycles must follow ours, making seven in all, one for each of the seven emotive attributes.
(וכמ״ש שם בסה״ת) אבל האריז״ל פליג ע״ז6 במה שלמדו שצ״ל עוד ה׳ שמיטות וגם בענין מה שעוה״ז הוא שמיטה שניה עם היות דס״ל ג״כ כן.
(as is written there in Sefer HaTemunah). But the Arizal disagrees with this, regarding what they inferred, that there must be five more shemittos; and also regarding the matter that this world is the second shemittah, even though he too holds so.
The Arizal, the great master of Kabbalah, rejects the conclusion that five more cycles must follow. He also reinterprets the idea that our world is the second cycle, even though he accepts the statement itself.
ולכן פתחה התורה בבי״ת בראשית7 לומר שכבר היתה שמיטה א׳ ועכשיו היא שמיטה שני׳. אבל
And therefore the Torah opened with the beis of Bereishis, to say that there had already been one shemittah, and now it is the second shemittah. But
On the Arizal’s view too, the Torah’s first word, Bereishis, opens with the letter beis, whose numerical value is two, to hint that an earlier cycle came before ours.
פי׳ האריז״ל דאין הכונה לומר8 שהי׳ עולם גשמי כמו עוה״ז דעכשיו עם שמים וארץ גשמיים ודצח״מ
the Arizal explained that the intent is not to say that there was a physical world like this present world, with physical heavens and earth, and the inanimate, vegetative, animal and speaking [kingdoms],
But in his reading, the earlier cycle was not a physical universe with heavens, earth and the four kingdoms of nature: minerals, plants, animals and human beings.
כי זה לא הי׳ רק בשמיטה זו דוקא לבד וענין השמיטה שהיתה לפני זו הוא ענין עולם התהו
for this existed only in this shemittah specifically, and in it alone. And the matter of the shemittah that was before this one is the matter of the World of Tohu (Chaos),
A physical world exists only in the present cycle. The “first cycle” is the World of Tohu (Chaos), a spiritual realm that came before the ordered world.
דהיינו ענין ז׳ מלכין קדמאין דתהו שמתו שהוא ענין ספירות רוחניי׳ כנודע וענין שמיטה דעכשיו הוא ענין עולם התקון שנעשה אח״כ (ועיין בלק״ת פ׳ קדושים9 ובעמ״ה שער עולם התהו פמ״ו ד׳ כ״ה ע״א) וכנודע בכהאריז״ל:
that is, the matter of the seven primordial kings (malchin kadma’in) of Tohu who died, which is a matter of spiritual Sefiros, as is known; and the matter of the present shemittah is the matter of the World of Tikkun (Rectification), which was made afterward (and see Likkutei Torah, Parshas Kedoshim, and Emek HaMelech, Shaar Olam HaTohu, ch. 46, folio 25a), as is known in the writings of the Arizal.
Kabbalah describes Tohu as “seven primordial kings” who reigned and “died,” spiritual Sefiros that could not endure in their first form; the present cycle is the World of Tikkun (Rectification) that followed. According to the Kehot note, the Likkutei Torah cited here is the Arizal’s work of that name.
The paragraph asks why G‑d needed to tell Moshe who gives man a mouth, and lays the ground for the answer: Sefer HaTemunah’s teaching of two cosmic cycles, which the Arizal reads as the World of Tohu followed by the World of Tikkun.
According to the Kehot note, the Arizal’s view appears in his Shaar Maamarei Rashbi on the Idra Rabba and in Sefer HaLikkutim (Ki Sisa and Kedoshim). The note quotes Sefer HaMaamarim 5668: the Arizal agrees that a world preceded ours, not a physical one but the World of Tohu, of which the Sages said that G‑d built worlds and destroyed them; and it seems that on his view too the first cycle was of Chesed, which is why Moshe, who came from it, was drawn “out of the water.”
Marei mekomos
- 1ויאמר . . מי שם פה · הנחה אחרת בסה״מ תקס״ה ע׳ קעח [כנראה דשם הוא כמו קודם שתיקן כ״ק הצ״צ לדפוס]. וראה במאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ ל ד״ה שלח נא. בלקו״ת שלח לז, ד מציין לד״ה זה ההפרש בין נקודים לברודים. בלקו״ת חוקת נז, א [אוה״ת חוקת (הוצאה חדשה) ע׳ תשנטײַ%]. מטות פג, ב — מציין לכאן. בסה״מ תרמ״ח ע׳ רי קטע מהמאמר עם הוספות. בסה״מ תרמ״ג ע׳ קמז כ׳ שד״ה לא איש דברים אנכי בס׳ תקס״ג שהוא המאמר מי שם פה שבתו״א ע״ש. ראה לעיל ציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. לכללות המאמר ראה תורת שמואל תרכ״ז (הוצאה חדשה) ע׳ פד המאמר עם הוספות. תרכ״ח ע׳ קסא. סה״מ תרל״ג ע׳ קיד. ד״ה אלה שמות תש״כ. ד״ה מי שם פה תשכ״ב. תשכ״ו. תשל״ג.
- 2ויאמר ה׳ אליו מי שם פה לאדם · Exodus 4:11
- 3לא איש דברים אנכי · Exodus 4:10
- 4בס׳ התמונה · Tikkunei Zohar, Tikkun 36
- 5שית אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב · Sanhedrin 97a:12
- 6אבל האריז״ל פליג ע״ז · בשער מאמרי הרשב״י לאד״ר (מד, ב), בס׳ הלקוטים פ׳ כי תשא, שם פ׳ קדושים — ראה ג״כ שיעור קומה להרמ״ק סי׳ פג. לבנת הספיר (ירושלים תרעג). וראה ד״ה ואתם הדבקים תרפ״ד ע׳ רמח ואילך בארוכה.
- 7בבי״ת בראשית · Genesis 1:1
- 8עם היות דס״ל ג״כ כן . . דאין הכוונה לומר · בסה״מ תרס״ח בד״ה ויהי לי שור ע׳ מז וז״ל: אבל בזה מודה דהעולם הזה הוא שמיטה שני׳ והי׳ עולם קודם לזה העולם, אבל לא עולם גשמי כ״א הוא עולם התהו שע״ז אמרז״ל שהי׳ הקב״ה בונה עולמות ומחריבן כו׳, ונראה דגם לפ״ד האריז״ל השמיטה הא׳ דהיינו שמיטת התהו הי׳ מבחי׳ החסד ולכן מרע״ה שהי׳ משמיטה הראשונה, כתי׳ בי׳ מן המים משיתיהו שהי׳ מבחי׳ החסד, ע״ש. וראה גם משיחות ש״פ נח תשמ״ט (הערה 14).
- 9בלקו״ת פ׳ קדושים · להאריז״ל.
Two souls from Tohu ¶2–4
2והנה שתי נשמות משמיטה הראשונה דהיינו מבחי׳ עולם התהו שלפני עולם התיקון ירדו ונמשכו למטה לשמטה שניה
Now, two souls from the first shemittah, that is, from the level of the World of Tohu that preceded the World of Tikkun, descended and were drawn down below to the second shemittah,
Two souls from the first cycle, the World of Tohu, came down into the second cycle, the World of Tikkun. The text now identifies them.
שהוא בחי׳ התקון והם חנוך ומשה דבחנוך כתי׳ ויתהלך חנוך1 את האלקי׳ לומר שכבר התהלך את2 האלקי׳ בשמטה הא׳
which is the level of Tikkun. And they are Chanoch and Moshe. For of Chanoch it is written, “And Chanoch walked with G‑d,” to say that he had already walked with G‑d in the first shemittah.
They are Chanoch and Moshe. The Torah says, “And Chanoch walked (vayis’halech) with G‑d,” and the verb is read as saying he had already walked with G‑d before, in the first cycle.
And likewise of Moshe it is written, “Out of the water I drew him (min ha-mayim meshisihu)”: that is, from the first shemittah, which was of the level of Chesed (kindness), which is called water.
Pharaoh’s daughter named Moshe because “out of the water I drew him.” Water stands for Chesed, the attribute of the first cycle, so the verse hints that Moshe’s soul was drawn from there.
The paragraph names the two souls that came from Tohu into our world, Chanoch and Moshe, and finds hints of their origin in the verses about them.
According to the Kehot note, Sefer HaMaamarim 5658 explains that vayis’halech implies the past, since otherwise the verse would have said vayelech. Likkutei Sichos explains Moshe’s “first shemittah” as the World of Tohu, and remarks that elsewhere in this maamar the wording implies somewhat that he was from Chochmah of Tohu. Sefer HaMaamarim 5668 adds that when Tohu is elsewhere called Gevurah and Tikkun Chesed, it is because the Chesed of Tohu is in truth Gevurah, especially as it fell in the shattering, while the Gevurah of Tikkun is in truth Chesed.
Marei mekomos
- 1ויתהלך חנוך · Genesis 5:24
- 2שכבר התהלך את האלקים בשמטה הא׳ · ”ויתהלך משמע ל׳ עבר (דהול״ל וילך) אלא פי׳ שהלך מכבר בשמיטה הא׳ כו׳” — סה״מ תרנ״ח ע׳ ו. ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ב ע׳ נח. סג.
- 3במשה . . משמטה הראשונה · ראה ד״ה וידבר . . שאו את ראש תרס״ו ע׳ רלג. בלקו״ש ח״ו ע׳ 244 מפרש: ”דהיינו מעולם התהו, ושם [בתו״א כאן] רס״ה משמע קצת דהיינו מבחי׳ חכ׳ דתהו” עכ״ל.
- 4מן המים משיתיהו · Exodus 2:10
- 5משמטה ראשונה שהיא היתה מבחי׳ חסד · בסה״מ תרס״ח ע׳ מז מציין ע״ז: ומ״ש במ״א דתהו הוא בחי׳ גבורה ותיקון חסד, היינו לפי שהחסד דתהו הוא בחי׳ גבורה באמת (ובפרט כמו שנפל בשבירה כו׳) וגבורה דתיקון זהו בחי׳ חסד באמת שהרי זהו התיקון כו׳, ע״ש. ראה סה״מ תרנ״ח ע׳ ו.
3ומשם משיתהו לשמיטה דעכשיו כו׳ ועיקר ירידתם לזו השמיטה הוא כדי לתקן העולמות כי הם שרשם גבוהים מאד יען היותם למעלה מבחי׳ נשמות דשמטה זו
And from there “I drew him” to the present shemittah, etc. And their descent to this shemittah is chiefly in order to rectify the worlds, for their root is very high, since they are above the level of the souls of this shemittah;
From the first cycle Moshe was “drawn” into ours. These two souls came down chiefly to rectify the worlds, because their root is very high, above the souls that belong to the present cycle.
דהיינו ששם נמצא הביטול הרבה יותר מאשר נמצא בשמיטה זו ולכן נאמר במשה ונחנו מה.1
that is, there self-nullification (bittul) is found far more than it is found in this shemittah. And therefore it is said of Moshe, “And what are we?”
Their superiority is a greater bittul, self-nullification before G‑d, than exists in our cycle. That is why Moshe could say, “And what are we?”
Chanoch and Moshe came down to rectify the worlds; their root in Tohu gave them a self-nullification beyond that of the souls of our cycle, heard in Moshe’s words “And what are we?”
Marei mekomos
- 1ונחנו מה · Exodus 16:7
“And the man Moshe was very humble,” etc. And he also saw there lofty souls that were above him, such as Chanoch, Lemech, etc.
Moshe’s great humility is linked to what he saw “there,” in his source: souls even higher than his own, such as Chanoch and Lemech.
ולכן ירדו לשמטה זו לתקנה ג״כ. שחנוך הי׳ קודם דור המבול שהיה העולם בתכלית השפלות כמ״ש קץ כל בשר2 בא לפני כו׳.
And therefore they descended to this shemittah, to rectify it as well. For Chanoch was before the generation of the Flood, when the world was in utter lowliness, as it is written, “The end of all flesh has come before Me,” etc.
These souls came down to rectify our cycle too. Chanoch lived before the generation of the Flood, when the world had sunk to its lowest point, as G‑d told Noach, “The end of all flesh has come before Me.”
ולכן ירד חנוך לזה העולם לתקן אותו שלא יחזור לגמרי לתהו ובהו. רק שיהי׳ מבול על הארץ לטהר הארץ וישארו נח ובניו קיימי׳ בתיבה.
And therefore Chanoch descended to this world to rectify it, so that it would not return entirely to tohu vavohu (chaos and void), but only that there would be a flood upon the earth to purify the earth, and Noach and his sons would remain alive in the ark.
Chanoch’s descent kept the world from falling back into complete chaos (tohu vavohu). Instead the Flood came to purify the earth, and Noach and his sons survived in the ark.
אבל אם לא הי׳ חנוך הי׳ העולם חרב לגמרי ולא הי׳ נשאר אף נח ובניו. וכן משה ירד לגאול את ישראל ושיהי׳ מתן תורה על ידו כו׳:
But had there not been Chanoch, the world would have been utterly destroyed, and not even Noach and his sons would have remained. And likewise Moshe descended to redeem Israel, and so that the Giving of the Torah would be through him, etc.
Without Chanoch the world would have been destroyed entirely, and not even Noach’s family would have survived. In the same way, Moshe came down to redeem Israel and to be the one through whom the Torah was given.
Each of the two souls from Tohu came to rectify our cycle at a decisive moment: Chanoch preserved the world before the Flood, and Moshe redeemed Israel and brought the Torah.
Marei mekomos
- 1והאיש משה ענו מאד · Numbers 12:3
- 2קץ כל בשר · Genesis 6:13
Points and partzufim ¶5–7
5והנה ההפרש בין תהו לתקון1 ידוע בע״ח שהתהו לא2 הי׳ בחי׳ פרצופים רק העשר ספירות היו בבחי׳ נקודות ר״ל נקודת החסד נקודת הגבורה3 כו׳.
Now, the difference between Tohu and Tikkun is known from Etz Chaim: Tohu was not at the level of partzufim (configurations); rather, the ten Sefiros were at the level of points (nekudos), that is to say, the point of Chesed (kindness), the point of Gevurah (restraint), etc.
The text now explains the difference between Tohu and Tikkun as the Arizal’s Etz Chaim describes it. In Tohu the Sefiros were not partzufim, full “configurations” with many parts, but single points (nekudos): a point of Chesed, a point of Gevurah, and so on.
דהיינו שלא נתחלקה הספי׳ לפרטי פרטיות באורך ורוחב כ״א היתה נקודה א׳ בדרך כללי וקיצור מופלג זו חסד וזו גבורה4 כו׳
That is, the Sefirah was not divided into minute particulars in length and breadth; rather, it was a single point, in a general way and in extreme brevity: this is Chesed and this is Gevurah, etc.
Each Sefirah of Tohu was one undivided point, a general and highly concentrated quality without detail or extension. It was simply “kindness” or simply “severity.”
וגם היו הע״ס זה תחת זה שהיו מפורדים5 זה מזה שחסד הי׳ בפ״ע וגבורה בפ״ע ולא היו מתכללי׳ זה מזה (ולכן היו רק נקודות כו׳ דהא בהא תליא).67
And also the ten Sefiros were one beneath the other, so that they were separate from one another: Chesed by itself and Gevurah by itself, and they were not included in one another (and therefore they were only points, etc., for the one depends on the other).
The Sefiros of Tohu also stood one beneath the other, each separate and unmixed with the rest. The parenthesis adds that this separateness and their being mere points go together: each depends on the other.
משא״כ עולם התקון הוא שנעשו הספי׳ בבחי׳ פרצופי׳ מחכמה נבנה פרצוף אבא ומו״ק פרצוף ז״א8
In the World of Tikkun, however, the Sefiros were made into the level of partzufim: from Chochmah (wisdom) the partzuf of Abba was built, and from the six extremities (vav ketzavos) the partzuf of Z’eir Anpin (the emotive attributes);
In Tikkun each Sefirah grew into a partzuf: Chochmah became the partzuf called Abba (Father), and the six emotive Sefiros together became the partzuf called Z’eir Anpin. The Kehot note quotes Etz Chaim that likewise Binah became the partzuf called Imma (Mother), and the tenth point a partzuf called Bas (Daughter).
שהוא שנתחלק׳ הספי׳ בהתפשטו׳ לפרטי פרטיו׳ טפ״ט ובכל א׳ ראש תוך סוף וה״ח המגדילי׳ עד שנעשה רמ״ח איברים כו׳11
that is, the Sefirah was divided, in its extension, into minute particulars, nine times nine, and in each one head, middle and end, and the five chassadim (kindnesses) that bring growth, until 248 limbs were formed, etc.;
A partzuf is a Sefirah unfolded into fine detail, like a body. In the Kabbalistic count, nine times nine (81), each with head, middle and end (243), together with the five chassadim that bring growth, makes 248 limbs.
וגם נעשה התכללות הספי׳ זו מזו והמשל לשני בחי׳ אלו יובן ג״כ בכחות9 הנפש שבגוף. שרמ״ח כחות הנפש מתלבשים ברמ״ח איברי הגוף. כח הראי׳ מתלבשת בעין.10
and also an interinclusion of the Sefiros, one in another, came about. And the analogy for these two levels can also be understood from the powers of the soul in the body: the 248 powers of the soul are invested in the 248 limbs of the body. The power of sight is invested in the eye,
In Tikkun the Sefiros also became interincluded, each containing something of the others. Both features, detailed division and interinclusion, can be understood from the soul’s 248 powers invested in the body’s 248 limbs, beginning with sight in the eye.
The paragraph defines Tohu as separate, undivided points and Tikkun as detailed, interincluded partzufim, and introduces the analogy of the soul’s powers invested in the body’s limbs.
The Kehot notes quote Sefer HaMaamarim 5648: the Sefiros of Tohu were the Keser of each Sefirah, each in its simplicity above all division, like the soul’s powers as they are in its essence, which is why it is called a “general light.” Since they were simple lights, they could not combine, just as simple fire cannot join simple water, though water within fire and fire within water can; yet before they were invested in the vessels of Tohu, all were included in the Infinite One and utterly nullified.
Marei mekomos
- 1והנה ההפרש בין תהו לתיקון · באוה״ת פ׳ שמות ע׳ עו מציין: נ״ב אות ב. קטע מכאן מובא בסה״מ תרל״ג כרך א ע׳ קיד עם הגהות. ובד״ה וידבר כו׳ ויצוום תרמ״ח ע׳ רט ואילך עם עוד הגהות. באוה״ת בלק ע׳ תתקיב מציין לכאן.
- 2בע״ח שהתהו לא הי׳ בחי׳ פרצופים · ראה שער הכללים פ״ב. ובסה״מ תקס״ה ח״א ע׳ קעט. מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ קסב. ראה בארוכה בסה״מ אעת״ר ע׳ קלב ואילך. ראה לעיל כד, ד.
- 3ר״ל נקודת החסד נקודת הגבורה · ראה המשך תער״ב חלק א פרק רלו ואילך.
- 4נקודה א׳ בדרך כללי וקיצור מופלג זו חסד וזו גבורה · בסה״מ תרמ״ח ע׳ רי מוסיף: ”(וכמבואר דספי׳ דתהו היו בחי׳ כתר של כל ספי׳, והיינו כל ספי׳ בבחי׳ פשיטותה עדיין שלמעלה מבחי׳ התחלקות, והיינו שאינה בגדר התחלקות כלל, וכמו כוחות הנפש כמו שהן בעצם הנפש שהן כחות פשוטים עדיין, ואף שבהכרח לומר שנמצאו בהם כל הפרטים כו׳ . . וזהו שנק׳ אור כללי שאינו בגדר התחלקות כלל)”.
- 5וגם היו הע״ס זה תחת זה שהיו מפורדים · באוה״ת בראשית כרך ג תעה, א ביאר זה תחת זה אע״פ שהעלול צריך לעילתו אבל העילה א״צ לעלול הימנו כלל וע״כ נק׳ זה תחת ע״ש. ושם מציין לכאן.
- 6ולכן היו רק נקודות כו׳ דהא בהא תליא · ראה בארוכה בתו״ח בראשית יב, ד.
- 7דהא בהא תליא · בסה״מ תרמ״ח שם ע׳ רי נוסף: ”(דמאחר שלא היה בהם התחלקות כ״א אורות פשוטים כנ״ל א״א להיות התכללות, וכמו שא״א שיתחברו אש הפשוט עם מים פשוטים מפני שהם הפכים בתכלית, כ״א מים שבאש ואש שבמים אפשר שיתחבר כו׳, כמו״כ יובן בספי׳ דתהו אור החסד הפשוט עם אור הגבורה הפשוט א״א שיתכללו, ומ״מ קודם שנתלבשו בהכלים דתהו היו כולם כלולים בא״ס והי׳ בטלים בתכלית” ע״ש באריכות.
- 8מחכמה נבנה פרצוף אבא ומו״ק פרצוף ז״א · ראה ע״ח שער הכללים פ״ב וז״ל: ”וכן מנקודה של חכמה נעשה פרצוף א׳ שלם מי״ס ואז נק׳ אבא, וכן מבינה נעשה פרצוף א׳ שלם מי״ס ונק׳ אמא ומן הו׳ נקודות הנשברים נעשה מכולם פרצוף שלם מי״ס ונק׳ ז״א, ומנקודת עשירית נעשה פרצוף שלם כלול מי״ס ונק׳ בת” ע״ש. ובמ״מ לשם.
- 9כחות — בכלים שהן האיברים · בד״ה וידבר — ויצוום תרמ״ח ע׳ ריג מוסיף ע״ז ”והיינו הכוחות פנימים שהאור מתלבש בתוך הכלי בפנימיותו ולא שינו את תפקידם שכח הראי׳ מתלבש תמיד בעין ולא באוזן, וכח השמיעה נמשך תמיד באוזן כו׳ מפני שחומר העין ממוזג ומורכב באופן כזה שראוי לקבל בתוכו אור הראי׳ והאוזן ממוזג באופן שראוי לקבל אור השמיעה כו׳ שהכלים ממוזגים בערך האור כו׳”.
- 10ולא היו מתכללין זה מזה (ולכן היו רק נקודות · בסה״מ תרמ״ח שם ע׳ ריא ”דלכאורה הי׳ צ״ל בהיפך דמפני שהיו נקודות (היינו בחי׳ אור כללי כנ״ל) לכן לא היה בהם התכללות זמ״ז מפני שהיו אורות פשוטים כו׳ כנ״ל, ולמה אמר ולכן הי׳ נקודות לבד כו׳, י״ל דמפני שהי׳ מיעוט הכלי היינו בחי׳ רצוא דוקא, ועוררו למעלה ג״כ העילוי בעצמיות וההמשכה הי׳ בערך הכלי והיינו אור פשוט וכללי דוקא שהוא בחי׳ נקודות ולא היה ההתכללות זמ״ז כו׳ כנ״ל וד״ל, כן י״ל בדרך אפשר”.
- 11ובכל אחד ראש תוך סוף . . עד שנעשה רמ״ח אברים · בסה״מ תרמ״ח שם ע׳ ריא נוסף: ”(ונראה דזהו מה שהאור עצמו היה בו ריבוי הפרטים . . וגם היה התכללות זמ״ז שזהו מצד הכלים” ע״ש.
6וכח השמיעה באזן. וכח המעשה בידים. וכח ההילוך ברגלים כו׳. ובחי׳ זו הוא ענין התפשטות והתלבשות כחות הנפש בכלים שהן האיברים.
the power of hearing in the ear, the power of action in the hands, and the power of walking in the feet, etc. And this level is the matter of the extension and investment of the soul’s powers in vessels, which are the limbs.
Each power goes to its own organ: hearing to the ear, action to the hands, walking to the feet. This is the soul’s power extending and being invested in vessels, the limbs, the analogy for the partzufim of Tikkun.
ועוד נמצא בחי׳ אחת הכוללת את כל פרטי הכחות המתחלקי׳ באיברים הנ״ל ומקפת עליהם מכל צד מראשו עד רגלו.1
And there is also found one level that includes all the particular powers that are divided among the above-mentioned limbs, and encompasses them on every side, from head to foot.
Besides these there is one faculty that is not confined to any limb. It includes all the particular powers and surrounds them on every side, from head to foot.
The paragraph completes the picture of the soul’s powers invested in particular limbs and introduces a second kind of power, one that encompasses the whole body.
Marei mekomos
- 1
That is, the level of a person’s thought: as is plainly seen, when he is burned on his toenail, his thought feels the pain at once.
That encompassing faculty is thought. When a person burns his toenail, his mind feels the pain at once.
וכן כשירצה לנענע רגלו תתנענע תיכף ומיד שיעלה במחשבתו לנענע רגלו שמזה ראי׳ שהמחשבה ישנה ברגל ג״כ והיא שם בבחי׳ מקיף כו׳.2
And likewise, when he wants to move his foot, it moves at once, immediately, as soon as it rises in his thought to move his foot. From this it is proven that thought is present in the foot as well, and it is there at the level of makif (encompassing), etc.
Likewise, the moment he thinks of moving his foot, it moves. This shows that thought is present even in the foot, not as a power housed there but as an encompassing presence (makif).
והנה ענין התלבשות הכחות באיברים הוא משל לבחי׳ פרצופים דיושר שמתלבשי׳ בכלים כדוגמת פרצוף מוחין וזרועות כו׳.
Now, the investment of the powers in the limbs is an analogy for the level of the partzufim of yosher (the straight line), which are invested in vessels, in the manner of a partzuf: the intellect (mochin), arms, etc.
The powers invested in the limbs are the analogy for the partzufim of yosher, the “straight line” of Tikkun, whose lights are invested in vessels arranged like a body: intellect, arms and so on.
(ובחי׳ התהו הוא בחי׳ עיגולים שהם בחי׳ מקיפים וזהו כמשל המחשבה כו׳)3 (ועיין ע״פ ויאמר מלך מצרים למילדות4 כו׳ שנתבאר ענין זה באריכות מענין עגולים ויושר)
(And the level of Tohu is the level of igulim (circles), which are the level of makifim (encompassing [lights]); and this is like the analogy of thought, etc.) (And see on [the verse] “And the king of Egypt said to the midwives,” etc., where this matter is explained at length, concerning igulim and yosher.)
Tohu, by contrast, corresponds to igulim, “circles,” which are encompassing, like thought that pervades the whole body without being housed in one organ. The second parenthesis points to the maamar on “And the king of Egypt said to the midwives,” which, according to the Kehot note, is the Alter Rebbe’s from 5565 (1804–05), printed in Torah Chaim.
והנה לפי שביושר5 דתקון נתחלקו הספירות בפרטיות בבחי׳ פרצופים לכך נמצא בהם דבר חדש מעלה יתירה אשר לא היתה בעולם התהו בהיותן בבחי׳ נקודות זת״ז.
Now, since in the yosher of Tikkun the Sefiros were divided in detail, at the level of partzufim, there is therefore found in them something new, an added advantage that did not exist in the World of Tohu, when they were at the level of points, one beneath the other.
Because the Sefiros of Tikkun are divided into detailed partzufim, they gain something new, an advantage that Tohu, with its separate points one beneath the other, never had.
והיינו מ״ש בס״י נעוץ תחלתן בסופן67 וסופן בתחלתן.8 שיש מעלה בסוף מה שאין בראש. שזה לא נמצא בעולם התהו9 רק בעולם התקון מפני שנעשו בבחי׳ פרצופים.
And this is what is said in Sefer Yetzirah: “Their beginning is wedged in their end, and their end in their beginning”: that there is an advantage in the end that is not in the head. And this is not found in the World of Tohu, only in the World of Tikkun, because they were made into the level of partzufim.
This is Sefer Yetzirah’s teaching that the beginning of the Sefiros is “wedged” in their end and their end in their beginning: the end has an advantage the head lacks. Such mutual dependence exists only in Tikkun, where the Sefiros form partzufim.
Thought, which pervades the whole body, illustrates the encompassing “circles” of Tohu, and the invested powers illustrate the “line” of Tikkun, where a new quality appears: the end has something the head lacks.
The Kehot notes quote Sefer HaMaamarim 5648, which asks how thought can illustrate the circles of Tohu, since thought encompasses something inner, while the circles of Tohu have no inner aspect at all; it concludes that the point is that the circles, like thought, are beyond the grasp of the levels below and yet act upon them. Sefer HaMaamarim 5639 asks whether “their beginning is wedged in their end” means that the beginning is found specifically in the end, more than in the extending head, or only that the head needs the foot; according to the Rebbe Rashab’s transcript of that maamar, the Rebbe Maharash decided, when he said it, that the head needs the foot.
Marei mekomos
- 1בחי׳ המחשבה של האדם · בסה״מ תרמ״ח שם ”(שאין לו כלי מיוחדת בגוף)”.
- 2והיא שם בבחי׳ מקיף כו׳ · בסה״מ תרמ״ח שם ”(דאור המחשבה הוא בחי׳ אור כללי שאינו בבחי׳ התחלקות עדיין, ולכן אין לו כלי מיוחדת והוא נמצא בכל מקום בשוה מפני שאינו בבחי׳ התחלקות דהא בהא תליא כו׳ וכמ״ש במ״א)”.
- 3וזהו כמשל המחשבה כו׳ · בסה״מ תרמ״ח שם ”וצ״ע איך יצדק על בחי׳ עיגולים דתהו המשל מהמחשבה, אם שהוא בחי׳ מקיף כנ״ל מ״מ ה״ה מקיף לפנימי כו׳ משא״כ בחי׳ עיגולים דתהו הוא שאינו בגדר פנימי כלל ולכן נק׳ מקיפי׳ דתהו” ע״ש בארוכה. ומסיים ”ונראה מה שמביא משל המח׳ ר״ל שהוא ע״ד כח המחשבה בבחי׳ המקיף דיושר כמו״כ יובן בבחי׳ העיגולים שבודאי אינו מושג דלמתב״כ כו׳ ומ״מ פועל בהפנימי כו׳”.
- 4ע״פ ויאמר מלך מצרים למילדות · לאדה״ז משנת תקס״ה. נדפס בתו״ח שמות ח״א כז, ב. ובאריכות ותוס׳ ביאור מאדה״א שם לו, ג ואילך. וראה בדרך מצותיך עו, ב ואילך. אוה״ת שמות כרך ז ע׳ ב׳תצא ואילך. כרך ח ע׳ ב׳תתמט. בד״ה יפה שעה תרמ״ג ע׳ קמז מציין וז״ל ”ובד״ה מילדות מבואר ענין עיגולים כמשל הכחות בעצם הנפש, ועיגולים הוא בחי׳ התהו כמבואר בת״א מי שם פה, וי״ל שגם בת״א שם ג״כ הכוונה המשל כמו בד״ה מילדות הנ״ל, בת״א בד״ה מי שם ציון ע׳ בד״ה מילדות, משמע שמה שמבאר ענין עולם התיקון והתהו עיגולים ויושר הכוונה שענין עיגולים ויושר הוא כמ״ש בד״ה מילדות הנ״ל, והיינו כנ״ל. אך צ״ע לומר שבת״א כן הכוונה שה״ה אומר משל מהמח׳, ובד״ה ויצוום רל״ג מבואר הכוונה שהוא ספי׳ היינו קו, ויש עוד נקודה שלמעלה, והמשל דעצם הנפש זהו נקודה לפי מ״ש בתו״ח ד״ה הנ״ל, ואפשר אם נחבר ע׳ עיגולי׳ ויושר לתות״ק כמ״ש בד״ה מילדות אפשר י״ל שהכוונה שם שהשבירה הי׳ בעקודים כמ״ש בסידור שער ת״ת, אך דוחק לומר, ועוד דבד״ה מי שם א״א לומר כן . .” ע״ש בארוכה. ובסה״מ תרמ״ח ע׳ ריג.
- 5והנה לפי שביושר · באוה״ת שמות ע׳ עו מציין נ״ב אות ג.
- 6בבחי׳ פרצופים — מעלה יתירה אשר לא היתה בעולם התהו . . נעוץ תחילתן בסופן · בד״ה והי׳ ברכה תרל״ט ע׳ ד מציין ע״ז: (וצ״ע אם כוונתו שכוונת נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט כמשנ״ת בד״ה ועמדו רגליו [סה״מ תקע״א ע׳ ס]. או ענין ההתכללות לבד שהראש מצטרך להרגל שז״ע נעתב״ס וסוב״ת כו׳). וראה במ״מ לשם שבהנחת כ״ק מהורש״ב מהמאמר שבשעת אמירת המאמר הנ״ל הכריע כ״ק אדמו״ר מהר״ש שהראש צריך להרגל.
- 7בס״י נעוץ תחלתן בסופן · פ״א מ״ז. וראה לעיל א, ב. ראה בסה״מ תרל״ט ע׳ ד שצ״ע אם כוונתו שכוונות נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט. ע״ש.
- 8נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
- 9שזה לא נמצא בעולם התהו · בסה״מ תרמ״ח ”דבעולם התהו מפני שלא יש ראש וסוף כ״א בחי׳ אור כללי והכלים מועטים שזהו בחי׳ עיגולים דתהו שלא יש בהן ראש וסוף באו״כ כו׳ כנ״ל ממילא לא שייך בחי׳ ההתכללות כנ״ל כ״א העליון מחבירו משובח מחבירו” ע״ש שהאריך.
The advantage of the end ¶8–9
8והוא עד״מ מכחות הנפש שבגוף שהשכל מלובש במוח שבראש שהוא המעולה וראש לכל כחות הנפש
And this is, by way of analogy, as with the powers of the soul in the body: the intellect is invested in the brain in the head, which is the most excellent and the chief of all the powers of the soul.
The analogy: the intellect is housed in the brain, in the head, and it is the highest of the soul’s powers and the chief of them all.
ואח״כ בידים מתלבש כח המעשה לכתוב ולצייר ולעשות כל מלאכת אומן שהוא כח פחות בערך לגבי כח השכל שבמוח1
And then, in the hands, is invested the power of action: to write, to draw and to do every craftsman’s work; which is a lesser power by comparison with the power of the intellect in the brain.
Below it, in the hands, is the power of action: writing, drawing and every craft. Compared with the intellect in the brain, it is a lesser power.
ואח״כ ברגלי׳ מתלבש הכח היותר נמוך שבמעשה כח ההילוך לבד וכאשר נעריך הכחות בעצמן זה לזה מצד עצם מהותן
And then in the feet is invested the lowest power of action, the power of walking alone. And when we compare the powers themselves to one another, in terms of their very essence,
Lowest of all is the power in the feet, plain walking. The text now compares the powers as they are in their own essence.
כמו שהם קודם התלבשות באיברים ודאי ימצא שכח השכל הוא מרומם ונעלה לגמרי בכל מכל כל מכח המעשה שבידים ורגלים כו׳ כי הוא כח מפנימי׳ הנפש ונעלה מעלה מן כח ההלוך שהוא רק מחיצונית הנפש.
as they are before their investment in the limbs, it will certainly be found that the power of the intellect is exalted and utterly elevated, in every respect, above the power of action in the hands and feet, etc.; for it is a power from the inner dimension (pnimiyus) of the soul, and it is far above the power of walking, which is only from the outer dimension (chitzoniyus) of the soul.
Before they enter the limbs, the intellect is incomparably higher than the powers of action and walking. It comes from the soul’s inner dimension, while walking comes only from its outer dimension.
אמנם כשנתלבשו בכלים כח השכל בראש וכח ההילוך ברגלים אזי ימצא מעלה ברגל שאינו בראש
However, when they are invested in vessels, the power of the intellect in the head and the power of walking in the feet, then an advantage will be found in the foot that is not in the head;
Once the powers are invested in their vessels, the intellect in the head and walking in the feet, the foot turns out to have an advantage the head lacks.
שהרי הרגלים מעמידים את הראש ומוליכים אותו ממקום למקום ואין נמצא כח זה בראש כלל.
for the feet hold up the head and carry it from place to place, and this power is not found in the head at all.
The feet hold up the head and carry it from place to place, which the head cannot do at all.
הרי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן2 שיש מעלה בהסוף שאינו בהראש כו׳. וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא:3
Thus, “their beginning is wedged in their end and their end in their beginning”: there is an advantage in the end that is not in the head, etc. And this comes specifically from the investment of the power in the vessel of the foot, specifically.
This is “their beginning is wedged in their end”: the end has an advantage over the head. That advantage comes only from the power’s investment in the vessel of the foot.
In the soul itself the intellect is far above walking, but once the powers are invested in limbs the foot gains an advantage over the head, since it carries it; so the vessels are what give the end its advantage.
According to the Kehot note, Sefer HaMaamarim 5648 adds that the power of action in the hands is the level of Asiyah within the brain, and that the philosophers too say a person’s success rests on two things, theoretical intellect and practical intellect.
Marei mekomos
- 1לגבי כח השכל שבמוח · בסה״מ תרמ״ח שם ע׳ ריד ”(והוא בחי׳ עשי׳ שבמוח וכמ״ש במ״א, וכן חכמי המחקר אומרי׳ שהאדם עיקר הצלחתו בב׳ דברים שכל העיוני ושכל המעשה כו׳)”.
- 2נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
- 3וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא · בסה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קטז יש כאן הג״ה בענין מה שפירשו במ״א באופן אחר, וראה גם באוה״ת בראשית כרך ו תתרכו, ב.
9והנמשל יובן ההפרש בין עגולים דתהו ליושר דתקון. דשם בתהו היו זה תחת זה ולא היו בבחי׳ פרצוף. ע״כ לא1 הי׳ נמצא בחי׳ זו דנעוץ סופן כו׳.
And in the analogue, the difference between the igulim (circles) of Tohu and the yosher (straight line) of Tikkun will be understood. For there, in Tohu, they were one beneath the other and not at the level of a partzuf; therefore this level of “their end is wedged,” etc., was not found.
Applied above: in Tohu the Sefiros were circles, one beneath the other, not forming a partzuf. So the mutual dependence of end and beginning could not exist there.
אבל בתקון שנתלבשו בכלים רבים בבחי׳ פרצוף אזי נעשה בחי׳ זו מצד הכלים שיש ברגל מה שאין בראש כו׳.
But in Tikkun, where they were invested in many vessels at the level of a partzuf, this level came about by virtue of the vessels: that there is in the foot what is not in the head, etc.
In Tikkun, where the lights are invested in many vessels forming a partzuf, that quality arises through the vessels: the foot has something the head does not.
וכדוגמא זו דנעוץ סופן בתחלתן שהוא ענין מבלי אשר ימצא ראש וסוף2 שיש מעלה בסוף מה שאינו בראש3 יובן ג״כ במצות
And on the pattern of this “their end is wedged in their beginning,” which is the matter of there being neither head nor end, that there is an advantage in the end that is not in the head, it will also be understood regarding the mitzvos
The same pattern, in which there is neither head nor end because the end has an advantage the head lacks, appears in the mitzvos. A Kehot note quotes Sefer HaMaamarim 5671: head and end do exist in essence, but they are so interincluded that the end completes the head and the head receives from it.
(שהם ג״כ בחי׳ תקון כמ״ש זאת התורה אדם)4 שיש מעלה במצות מעשיות שהם גבוהים בבחי׳ א׳ יותר מן התורה (עם היות שהתורה היא בחי׳ פנימיות והמצות הם בחי׳ חיצוניות מעשה לבד)
(which are also of the level of Tikkun, as it is written, “This is the Torah: a man (adam)”), that there is an advantage in the practical mitzvos, which are higher in one respect than the Torah (even though the Torah is the level of the inner dimension (pnimiyus), and the mitzvos are the level of the outer dimension (chitzoniyus), mere action).
Mitzvos belong to Tikkun, as the verse “This is the Torah: a man (adam)” hints, since adam stands for Tikkun. Torah study is the inner dimension and practical mitzvos only the outer, yet in one respect the practical mitzvos are higher.
שהרי מבטלים מת״ת לצורך הלויית המת גם מצינו שבשביל הכנסת כלה ביטלו מק״ש כנז׳ בינוקא דבלק5 בריחא דלבושייכו כו׳
For we interrupt Torah study for the sake of escorting the dead; and we also find that for the sake of bringing in a bride they set aside the recital of the Shema, as mentioned [in the account] of the Yenuka (child) of [Parshas] Balak, “by the scent of your garments,” etc.
The proof: Torah study is interrupted to escort the dead. And in the Zohar’s story of the Yenuka, a wondrous child, two sages who had been helping a bride and groom to marry missed the Shema in its time, and the child knew it from the scent of their garments.
(even though in the recital of the Shema there are supernal unifications, etc.). Our Sages, of blessed memory, also said that a positive commandment overrides a prohibition, as with circumcision [over a mark of] tzaraas, and shaatnez in tzitzis.
This held even though the Shema brings about lofty unions above. The Sages’ rule that a positive commandment overrides a prohibition shows the same thing: circumcision is performed even where it removes a mark of tzaraas, and tzitzis may combine wool and linen (shaatnez).
אשר כ״ז הוא מפני שיש מעלה במעשה שהוא בחי׳ נה״י בחי׳ רגלין מה שלמעלה גם מח״ע.
All this is because action corresponds to Netzach, Hod and Yesod, the “legs” of the partzuf, and in a certain respect this level surpasses even supernal Chochmah.
ולכן גם הדיוט8 שבישראל המקיים איזו מצוה מעשיית בלי כוונות וסודות רק מפני שכך צוה הקב״ה יוכל להיות שיהי׳ זה יקר בעיני השם בבחי׳ אחת מכמה כוונות והשגות שבצדיקי׳ כו׳.
And therefore, when even a simple person among Israel fulfills some practical mitzvah without kavanos (mystical intentions) and secrets, only because the Holy One, blessed be He, so commanded, it can be that this is more precious in G‑d’s eyes, in one respect, than many kavanos and comprehensions of tzaddikim, etc.
So a simple Jew who does a mitzvah without knowing its mystical intentions, only because G‑d commanded it, may in one respect be more precious to G‑d than the many kavanos and insights of tzaddikim.
כי יש בחי׳ מעלה יתירה בבחי׳ תמכין דאורייתא יותר מעיני העדה כנ״ל במשל הרגל לגבי הראש כו׳
For there is a level of added advantage in the level of “the supports of the Torah” (tamchin de-oraysa) over “the eyes of the congregation,” as [explained] above in the analogy of the foot in relation to the head, etc.
“The supports of the Torah” (tamchin de-oraysa), a name for the level of Netzach and Hod, the legs, stand here for those who serve through deeds, and “the eyes of the congregation” for its sages, the head. Just as the foot has an advantage over the head, the supports have an advantage over the eyes.
(ועד״ז ארז״ל גדול העושה צדקה בסתר9 יותר ממשה רבינו וכמ״ש במ״א) וזהו דוקא מצד עולם התקון ששם נעשה בחי׳ זו דנעוץ סופן כו׳ והיינו לפי שבתקון הוא רבוי הכלים ומצד הכלים דוקא
(And along these lines our Sages, of blessed memory, said, “Greater is one who gives charity in secret than Moshe our teacher,” as explained elsewhere.) And this is specifically by virtue of the World of Tikkun, where this level of “their end is wedged,” etc., came about; that is, because in Tikkun there is a multitude of vessels, and specifically by virtue of the vessels
In the same way the Sages said that one who gives charity in secret is greater than Moshe. All this belongs to the World of Tikkun, because there the vessels are many.
נמצא בחי׳ זו כנ״ל משא״כ בתהו היו האורות מרובים והכלים מועטים לא הי׳ בחי׳ זו כו׳:
is this level found, as [explained] above. In Tohu, however, the lights were many and the vessels few, [and] this level did not exist, etc.
This quality exists only through the vessels. In Tohu, where the lights were many and the vessels few, it did not exist.
The paragraph applies the analogy: in Tikkun, through its vessels, the “end” gains an advantage over the “head,” which is why practical mitzvos, and a simple Jew’s obedience, can in one respect surpass Torah study and the kavanos of tzaddikim.
According to the Kehot note, Sefer HaMaamarim 5671 describes the circles of Tohu as wheels within wheels that never touch: each cause surrounds its effect, as the circle of Keser surrounds that of Chochmah without touching it. The note also records that Sefer HaMaamarim 5633 and 5648 do not bring these proofs, but rather that one interrupts Torah study for a mitzvah that cannot be done by others.
Marei mekomos
- 1שו״ה והנמשל — דשם בתהו היו זה תחת זה . . ע״כ לא הי׳ נמצא בחי׳ זו דנעוץ סופן כו׳ · בסה״מ אעת״ר ע׳ קלו מבאר: ”והע״ס דעיגולים אין להם קשר וחיבור זל״ז שהן זת״ז כו׳, וכאשר יהי׳ האופן בתוך האופן שאין א׳ נוגע לחבירו כו׳ אלא כל עילה סובב ומקיף לעילתו כעיגול הכתר שסובב ומקיף לעיגול החכמה, ולעולם אינו נוגע עיגול הכתר בעיגול החכמה . . וכן עיגול החכמה לעיגול הבינה”, ע״ש.
- 2שהוא ענין מבלי אשר ימצא ראש וסוף · ”דעם היות שיש בהם בחי׳ ראש וסוף בעצם, הנה ההתכללות הוא באופן כזה שהסוף משלים את הראש והראש מקבל ממנו” — סה״מ אעת״ר ע׳ קמ.
- 3שיש מעלה בסוף מה שאינו בראש · בסה״מ תרל״ג כרך א ע׳ קיז ובסה״מ תרמ״ח שם ”ונמצא כי בבחי׳ זו הסוף הוא הראש כו׳”.
- 4זאת התורה אדם · Numbers 19:14
- 5בינוקא דבלק · Zohar III, 186a
- 6עשה דוחה ל״ת · Shabbat 132b:9
- 7שהרי מבטלים מת״ת לצורך הלוית המת . . עשה דוחה ל״ת . . ושעטנז בציצית · בסה״מ תרל״ג ע׳ קיז ובסה״מ תרמ״ח ע׳ ריז אינם מביאים ראי׳ זו אלא ”מבטלים מצוה שא״א להתקיים ע״י אחרים”, ע״ש בארוכה.
- 8יובן ג״כ במצות . . ולכן גם הדיוט · בסה״מ תרל״ג קטע זה בשינויים.
- 9גדול העושה צדקה בסתר · Bava Batra 9b:7
Moshe’s plea ¶10–12
10והנה כבר נתבאר שנשמת משה הי׳ משמטה א׳ ונמשכה לעולם התקון והוא הי׳ מבחי׳ חכ׳ שהוא בחי׳ ראיה.
Now, it has already been explained that the soul of Moshe was from the first shemittah and was drawn down to the World of Tikkun; and he was of the level of Chochmah (wisdom), which is the level of sight.
As explained above, Moshe’s soul came from the first cycle, Tohu, and was drawn into Tikkun. It was a soul of Chochmah, and Chochmah is associated with sight.
כמ״ש בו וירא ראשית לו.1 לכך כשראה משה בבחי׳ ראי׳ ממש בכל עולם התקון דאצילות שירד ונמשך בו.
As it is written of him, “And he saw the first portion (reishis) for himself.” Therefore, when Moshe saw, at the level of actual sight, in the whole World of Tikkun of Atzilus (Emanation), into which he had descended and been drawn,
The text applies to Moshe the verse “And he saw the first portion (reishis) for himself”: reishis, “first,” is a name for Chochmah, and “saw” fits its quality of sight. With this vision he truly saw the whole World of Tikkun of Atzilus into which he had come down.
מה שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן2 שזה הי׳ בעיניו דבר חדש ממש שהרי לא נמצא זה בעולם התהו כו׳.
that “their beginning is wedged in their end and their end in their beginning,” which in his eyes was something truly new, since this is not found in the World of Tohu, etc.,
He saw that in Tikkun the beginning is wedged in the end and the end in the beginning. This was entirely new to him, since nothing like it exists in Tohu, where his soul is rooted.
נתפלא מאד ע״ז ולכן השפיל עצמו נגד הנשמו׳ דעולם התקון ואמר שלח נא ביד תשלח3 כו׳.
he marveled greatly at this. And therefore he humbled himself before the souls of the World of Tikkun and said, “Send, please, by the hand of whom You will send,” etc.
Amazed by this, he humbled himself before the souls of Tikkun and asked G‑d to send someone else: “Send, please, by the hand of whom You will send.”
כי יש בהם מעלה יתירה יותר ממנו מצד הכלים דתקון שנעוץ סופן כו׳. משא״כ אצלו ששרשו מתהו.4
For they have an added advantage over him by virtue of the vessels of Tikkun, in which “their end is wedged,” etc.; which is not so with him, whose root is from Tohu.
He felt that the souls of Tikkun had an advantage over him, because their vessels let the end have something the head lacks. His own soul, rooted in Tohu, did not have this.
Moshe’s plea “Send, please, by the hand of whom You will send” came from his vision of Tikkun: a soul from Tohu, he saw in Tikkun’s vessels a quality he lacked and humbled himself before its souls.
Marei mekomos
- 1וירא ראשית לו · Deuteronomy 33:21
- 2נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
- 3שלח נא ביד תשלח · Exodus 4:13
- 4והנה כתר נתבאר · באוה״ת שמות ע׳ עו מציין: נ״ב ד.
11וז״ש כי כבד פה וכבד לשון אנכי1 ר״ל ששרשו מתהו ששם היו האורות גדולים ולא היו יכולים להתלבש בכלים. וזהו ענין כבד פה שלא הי׳ יכול להשפיע אור שכלו לתוך כלי הפה.
And this is [the meaning of] what is written, “For I am heavy of mouth and heavy of tongue”: that is to say, his root is from Tohu, where the lights were great and could not be invested in vessels. And this is the matter of “heavy of mouth”: he could not channel the light of his intellect into the vessel of the mouth.
Moshe’s words “heavy of mouth and heavy of tongue” reflect his root in Tohu, where the lights were too great to be invested in vessels. So he could not channel the light of his intellect into the “vessel” of the mouth, that is, into speech.
Moshe’s difficulty in speech is explained as a mark of his root in Tohu: great lights that could not be contained in vessels, here the vessel of the mouth.
Marei mekomos
- 1כי כבד פה וכבד לשון אנכי · Exodus 4:10
12וזה הי׳ בעיניו חסרון גדול ומעלת התקון שהכלים מרובים להכיל האורות נפלאה ויקרה בעיניו ע״כ אמר שלח נא ביד תשלח1 דהיינו מי שהוא מעולם התקון כי בתקון
And this was in his eyes a great deficiency, and the advantage of Tikkun, whose vessels are many to contain the lights, was wondrous and precious in his eyes. Therefore he said, “Send, please, by the hand of whom You will send,” that is, one who is from the World of Tikkun. For in Tikkun
Moshe saw his heavy mouth as a great deficiency and marveled at Tikkun, whose many vessels can hold the lights. That is why he asked G‑d to send someone from the World of Tikkun.
נמצא מעלה יתירה מצד דבר שנתחדש שם דנעוץ סופן כו׳ והיינו דוקא מצד הכלים דתקון כנ״ל ואין זאת אצלו
there is found an added advantage by virtue of something newly brought about there, [namely] “their end is wedged,” etc.; and this is specifically by virtue of the vessels of Tikkun, as [explained] above; and this he did not have,
In Tikkun there is something new: the end is bound to the beginning and has an advantage over it, and this comes only from Tikkun’s vessels. Moshe did not have it.
שהרי הוא כבד פה כו׳. זה הי׳ טענת מרע״ה שהשפיל א״ע מאד להיותו עניו מכל האדם2 כו׳.
since he was “heavy of mouth,” etc. This was the claim of Moshe our teacher, peace be upon him, who greatly humbled himself, being the humblest of all men, etc.
His heavy mouth was the proof. This was Moshe’s argument, born of his great humility as the humblest of all men.
(ובאמת היא מעלה אצלנו מה שהי׳ כבד פה שהרי סיבה זו הוא מצד רבוי האורות שלכך לא יכלה הכלי להכיל.
(And in truth, in our view it is an advantage that he was heavy of mouth, for the cause of this is the abundance of the lights, so that the vessel could not contain [them].
The parenthesis adds that from our point of view his heavy mouth was in fact an advantage: it came from an abundance of light too great for the vessel to hold.
משא״כ בתקון הוא מיעוט האורות ורבוי הכלים. וגם זה אמת אלא שעכ״ז יש מעלה יתירה בתקון מצד הכלים כנ״ל בענין נעוץ סופן כו׳):
In Tikkun, by contrast, the lights are few and the vessels many. And this too is true; but nevertheless there is an added advantage in Tikkun by virtue of the vessels, as [explained] above concerning “their end is wedged,” etc.)
In Tikkun, by contrast, the lights are few and the vessels many. This is true, yet Tikkun still has an added advantage of its own: through its vessels, the end has something the head lacks.
Moshe’s request that another be sent expressed his humility: he valued Tikkun’s vessels above his own great lights, though in truth Tohu and Tikkun each have an advantage.
Marei mekomos
- 1שלח נא ביד תשלח · Exodus 4:13
- 2עניו מכל האדם · Numbers 12:3
The mouth of the Adam of Tikkun ¶13–14
Now, G‑d, blessed be He, answered him, “Who has given a mouth to man? Is it not I, Havayah?” Meaning: what you say is true, that you are heavy of mouth,
G‑d answered, “Who has given a mouth to man? Is it not I, Havayah?” The Alter Rebbe reads this as first agreeing with Moshe: he really is heavy of mouth.
שאין לך כלים כאלו הנמצאים בתקון שנעוץ תחלתן בסופן ומצד שרש נשמתך אתה כבד פה שאין השכל יוכל להתלבש בכלי הפה כו׳.
for you do not have such vessels as are found in Tikkun, in which “their beginning is wedged in their end”; and because of the root of your soul you are heavy of mouth, for the intellect cannot be invested in the vessel of the mouth, etc.
Moshe lacks the vessels of Tikkun, in which the beginning is wedged in the end. Because of his soul’s root, the intellect cannot enter the vessel of the mouth.
אך מי שם פה ל(אדם בניקוד קמ״ץ רומז על האדם הידוע4 היינו בחי׳ אדם דאצי׳ שעל הכסא שהוא שם מ״ה בגימט׳ אדם56 שהוא כללות התקון כנודע וענין כלי הפה הוא הממשיך אור מקיף
But “Who has given a mouth to man (la-adam)”: (la-adam, vocalized with a kamatz, alludes to the well-known Adam, that is, the level of the Adam of Atzilus (Emanation) who is upon the Throne, which is the Name Mah, which in gematria equals adam, which is the totality of Tikkun, as is known; and the matter of the vessel of the mouth is that it is what draws down encompassing light (or makif),
But the verse says la-adam, “to the man”: the kamatz under the lamed marks the definite article, “the” well-known Adam, the “likeness of a man” upon the Throne in the vision of the Chariot, the Adam of Atzilus. This is the Name Mah, whose value, 45, equals adam (alef 1, dalet 4, mem 40), and it is Tikkun as a whole; its vessel of the mouth draws down encompassing light.
כמ״ש בפע״ח7 שע״י הברכה של המצוה נמשך בחי׳ המקיף8 וע״י המצוה עצמה נמשך האור פנימי )(כי הבל הפה9 נעשה בחי׳ או״מ10 וע׳ בתניא פ״ה)
as is written in Pri Etz Chaim, that through the blessing over a mitzvah the level of the encompassing [light] is drawn down, and through the mitzvah itself the inner light (or pnimi) is drawn down) (for the breath of the mouth becomes the level of encompassing light; and see Tanya, ch. 5).
Pri Etz Chaim teaches that the blessing over a mitzvah draws down encompassing light, while the mitzvah itself draws down inner light. The second parenthesis adds that the breath of speech becomes encompassing light, as Tanya, chapter 5, explains.
And therefore, regarding the tefillin of the head, the Sephardim and the Ashkenazim disagree whether to recite a separate blessing over it, because the encompassing [light] of the head-tefillin is very high. Therefore
This is why there is a dispute over whether the head-tefillin need a blessing of their own: their encompassing light is very high.
מנהג ספרד שלא לברך דס״ל שא״א להמשיך המקיף ההוא כו׳. והאשכנזים ס״ל דיכולים להמשיך. עכ״פ למדנו דכלי הפה הוא הממשיך הא״מ כו׳.
the Sephardic custom is not to recite a blessing, for they hold that it is impossible to draw down that encompassing [light], etc.; and the Ashkenazim hold that it can be drawn down. In any case, we have learned that the vessel of the mouth is what draws down the encompassing light, etc.
The Sephardic custom is not to bless them, since such a high encompassing light cannot be drawn down; the Ashkenazim hold that it can. Either way, the dispute shows that the mouth, through a blessing, draws down encompassing light.
G‑d’s answer agrees that Moshe is heavy of mouth, but points to the “Adam” of Tikkun, whose “mouth” draws down encompassing light, as the blessings over mitzvos and the dispute over the blessing on the head-tefillin show.
In a note cited by Kehot, the Rebbe explains that makif, “encompassing,” does not mean surrounding in space, G‑d forbid, since place does not apply to the spiritual; it means an influence that remains hidden, beyond the grasp of the worlds, and is therefore called encompassing rather than invested. The Kehot note also points to the Tur and Shulchan Aruch, Orach Chaim, where the dispute over the blessing on the head-tefillin is recorded; it prints siman 28, se’if 5, but the ruling is in siman 25, se’if 5.
Marei mekomos
- 1והנה השי״ת השיב לו · באוה״ת שמות ע׳ עו נמצא קיצור: נ״ב ה. ובגליון נכתב שייך לסי׳ ג׳ <וכ״ק אדמו״ר זי״ע העיר שם:צ״ע הכוונה, ואולי צ״ל: לפ׳ א׳. כי אח״ז בא קיצור פ״א מד״ה. ע״כ.>. בפ׳ זו נתבאר מ״ש בסה״ת שעו״ז הוא שמיטה הב׳ ונק׳ שמיטה הפחד ולפני׳ הי׳ משיטה א׳ ממדת החסד. אמנם האריז״ל כתב דענין שמיטה הא׳ הו״ע עולם התהו ולא שהי׳ עולם בגשמיות כו׳, ובנשמות נמשכו משם לתקן שמיטה זו והום חנוך ומשה כו׳, ע״כ. באוה״ת שמות ע׳ עז נמצא קיצור: שייך לסי׳ ד׳ <לסי׳ ד׳: ראה הערה שלפני ו [=לסי׳ ג׳] וכאן בא בקיצור פ״ב (על תיבת מקפת). — כ״ק אדמו״ר שם. ופ״ג.>. נת׳ ההפרש בין תהו לתיקון שהם עיגולים ויושר, כי עולם התהו הי׳ עיגולים והוא שבתהו היו נקודות זת״ז, ותיקון פרצופים כמשל רמ״ח כחות הנפש כשהם ברמ״ח איברי הגוף זה מח׳ <זה מח׳: כנראה צ״ל: תהו מח׳. — הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע.> מקפת. ומצד התלבשותו בכלים נעשה בחי׳ נתחב״ס וסוב״ת מבלי שימצא ראש וסוף כו׳, יש מעלה ברגל מה שאינו בראש, וכן במצות מעשיות כו׳. ובחי׳ זו לא היה בתהו רק בתיקון רביוי הכלים). אוה״ת שמות ע׳ עז.
- 2והנה השי״ת השיב לו מי שם פה לאדם · מובא בסה״מ תרכ״ז [הוצאת תש״ס] ע׳ ב.
- 3מי שם פה לאדם הלא אנכי · Exodus 4:11
- 4לאדם בניקוד קמץ רומז על האדם הידוע · ראה אוה״ת יתרו ע׳ תשפג. סה״מ תרל״ד ע׳ צז. סה״מ תרע״ח ע׳ קלג.
- 5מ״ה בגימט׳ אדם · Genesis 3:2
- 6שם מ״ה בגימט׳ אדם · Pardes Rimmonim 23:1:43
- 7כמ״ש בפע״ח · ראה לקו״ת במדבר ח, ד. חקת נז, א. ואתחנן יא, א.
- 8שע״י הברכה . . נמשך בחי׳ המקיף · Tanya, Likkutei Amarim 48:5–6
- 9(כי הבל הפה . . פ״ה) · בסה״מ תקס״ה ע׳ קפג ליתא.
- 10הבל הפה נעשה בחי׳ או״מ · Tanya, Likkutei Amarim 5:13
- 11בתש״ר נחלקו הספרדים והאשכנזים · טוש״ע או״ח סי׳ כח ס״ה. ראה מה שכתב ע״ז כ״ק אדמו״ר זי״ע בקובץ ליובאוויטש הנ״ל. תורת חיים פ׳ שמות ע׳ קלו. ספה״מ תש״ג ע׳ 15.
- 12אם יברכו עלי׳ ברכה מיוחדת · Shulchan Arukh, Orach Chayim 25:5
- 13שהמקיף דתש״ר גבוה מאד ע״כ · בסה״מ תקס״ה ע׳ קפג נוסף כאן: אם יוכל להמשיך או״מ דש״ר מפני שהוא גבוה מאד נעלה: ע״כ.
And this is [the meaning of] what is written, “Who has given a mouth to man”: that is to say, who emanated the vessel of the mouth, which is a vessel that draws down encompassing light? Who emanated it for the Adam of Tikkun?
Read this way, the verse asks: who emanated the mouth, the vessel that draws down encompassing light, for the Adam of Tikkun?
הלא אנכי הוי״ה בחי׳ עצמות אא״ס שרש הקו וחוט דאור א״ס ב״ה המקור לכל או״פ ומקיפים כו׳.
“Is it not I, Havayah”: the level of the very essence of the Infinite Light (Or Ein Sof), the root of the kav (line of light) and thread of the Infinite Light, blessed be He, the source of all inner and encompassing lights, etc.
The answer, “Is it not I, Havayah,” points to the very essence of the Infinite Light: the root of the kav, the thin line of light, and the source of all inner and encompassing lights. The vessels of Tikkun, too, come from there.
The verse is read as saying that the mouth of the Adam of Tikkun was emanated by G‑d’s very essence, the source of every inner and encompassing light.
Marei mekomos
- 1מי שם פה לאדם · Exodus 4:11
“I will be with your mouth” ¶15–16
And if so, nothing is impossible for Me, and “I will be with your mouth” as well. Meaning: even though, because of your root in Tohu, you do not have such vessels,
Since G‑d is the source of all lights and vessels, nothing is impossible for Him, and so He promises, “I will be with your mouth.” Moshe’s root in Tohu leaves him without Tikkun’s vessels, but that does not decide the matter.
אבל אנכי הוי״ה שעשיתי את הכלים דתקון ואת עולם התהו אני יכול להפך הדבר להתערב בחי׳ תהו ותיקון יחד היינו המעלות דשניהם שיהיו האורות מרובים כמו בתהו כו׳.
yet I, Havayah, Who made the vessels of Tikkun and the World of Tohu, am able to reverse the matter: to blend the levels of Tohu and Tikkun together, that is, the advantages of both: that the lights be abundant as in Tohu, etc.,
G‑d, who made both the vessels of Tikkun and the World of Tohu, can turn the matter around and blend the two, giving Moshe the advantages of both. The first is Tohu’s abundance of light.
Because G‑d is the source of both Tohu and Tikkun, He can unite their advantages in Moshe: “I will be with your mouth.”
Marei mekomos
- 1ואנכי אהיה עם פיך · Exodus 4:12
16וגם בחי׳ המעלה דתקון שיהיו הכלים מרובים מאד. ואז יהיה נעוץ תחלתן כו׳ וזהו ואנכי אהיה עם פיך1 שהגם ששרשך מתהו עכ״ז יהיו לך כלים דתקון ובפרט כלי הפה שע״י נמשכו האורות מקיפים כו׳.
and also the aspect of Tikkun’s advantage: that the vessels be very many. And then there will be “their beginning is wedged,” etc. And this is [the meaning of] “And I will be with your mouth”: although your root is from Tohu, nevertheless you will have vessels of Tikkun, and in particular the vessel of the mouth, through which the encompassing lights are drawn down, etc.
The second advantage is Tikkun’s many vessels, which bring about the bond of beginning and end. This is “I will be with your mouth”: despite his root in Tohu, Moshe would have Tikkun’s vessels, above all the mouth, which draws down encompassing light.
ויהיה א״כ בך שני המעלות. והיינו מפני שכמו שנעוץ תחלתן בסופן כך נעוץ סופן בתחלתן2 לכך יוכל להיות נמצא מעלת התקון אף בתהו כו׳ לכך יתחברו יחד כו׳.3
And thus both advantages will be in you. And this is because, just as “their beginning is wedged in their end,” so “their end is wedged in their beginning”; therefore the advantage of Tikkun can be found even in Tohu, etc.; therefore they will be joined together, etc.
So Moshe would have both advantages. This is possible because the bond works both ways: just as the beginning is wedged in the end, the end is wedged in the beginning, so Tikkun’s advantage can be found even in Tohu.
(ועמ״ש במ״א ע״פ ארוממך45 כי דליתני6 איך דוד שהוא בחי׳ דבור היה כלול באדה״ר בחי׳ חכמה כו׳ והוא כענין כבד פה וגילוי בחינת הדבור בחינת דוד זהו
(And see what is written elsewhere on [the verse] “I will exalt You, for You have drawn me up”: how David, who is the level of speech, was included in Adam the first man (Adam HaRishon), the level of Chochmah (wisdom), etc. And this is like the matter of “heavy of mouth”; and the revelation of the level of speech, the level of David, this is
According to the Kehot note, from here to the end is a gloss by the Tzemach Tzedek. It refers to a maamar on “I will exalt You, for You have drawn me up,” which explains how David, who is speech, was included in Adam, who is Chochmah; this is like Moshe’s heavy mouth, and the revealing of speech, David, is like G‑d’s answer.
ענין מי שם פה לאדם הלא אנכי זהו בחינת ארוממך עומק רום7 כו׳ ע״ש וכדוגמא זו היא מ״ש במ״א מעלת מצות דרבנן כי הנה רמ״ח מ״ע רמ״ח איברים היינו המשכת אורות בכלים
the matter of “Who has given a mouth to man? Is it not I”; this is the level of “I will exalt You,” the depth of height, etc.; see there. And similar to this is what is written elsewhere about the advantage of the Rabbinic mitzvos: for the 248 positive commandments (mitzvos aseh) are the 248 limbs, that is, the drawing down of lights into vessels;
That revealing of speech is the level of “I will exalt You,” linked to the “depth of height.” A parallel is the advantage of the Rabbinic mitzvos: the 248 positive commandments correspond to the 248 limbs, lights drawn into vessels.
משא״כ שס״ה ל״ת שס״ה גידים הם בחינת אורות שלמעלה מהתלבשות בכלים ואיברים לכן אין בל״ת קום ועשה והיינו כענין אורות דתהו שלמעלה מאורות דתקון לכן אי אפשר לכלים להכילם
whereas the 365 prohibitions (lo saaseh), the 365 sinews, are the level of lights that are above investment in vessels and limbs; therefore in the prohibitions there is no active deed (kum va’aseh); and this is like the matter of the lights of Tohu, which are above the lights of Tikkun, [and] therefore the vessels cannot contain them.
The 365 prohibitions correspond to the 365 sinews: lights above investment in vessels, which is why a prohibition involves no deed. They are like the lights of Tohu, too great for vessels.
אבל במצות דרבנן שהם ג״כ מבחי׳ זו דל״ת ומ״מ מתלבשים בקום ועשה8 בכלים לפי שבינה יתירה כו׳ וכך נאמר למשה אנכי אהיה עם פיך שגם אורות שמבחי׳ תהו יתלבשו בכלים דתקון כנ״ל. וע׳ לקמן ע״פ זה שמי):9
But in the Rabbinic mitzvos, which are also from this level of the prohibitions, [the lights] are nevertheless invested in vessels through active deeds, because of the additional understanding (binah yeseirah), etc. And so it was said to Moshe, “I will be with your mouth”: that even lights from the level of Tohu will be invested in vessels of Tikkun, as [explained] above. And see below, on [the verse] “This is My Name.”)
The Rabbinic mitzvos stem from the same level as the prohibitions, yet in them these lights are clothed in positive deeds, because of “additional understanding” (binah yeseirah). So too G‑d’s promise to Moshe meant that lights of Tohu would be invested in vessels of Tikkun; the gloss ends by referring to a later maamar, on “This is My Name.”
G‑d’s promise “I will be with your mouth” gives Moshe both Tohu’s great lights and Tikkun’s vessels; the Tzemach Tzedek’s gloss adds parallels in David, who is speech, and in the Rabbinic mitzvos, which clothe lights beyond vessels in positive deeds.
According to the Kehot note, the Or HaTorah adds that to understand well why vessels have an advantage over lights one should see the maamar on “LeRoka HaAretz,” which also explains the joining of the lights of Tohu with the vessels of Tikkun, “the foundation of the ultimate purpose of divine service.” In a note to a maamar of 5700, the Rebbe remarks that this passage on the Rabbinic mitzvos may explain why several Rabbinic decrees were not counted, even though they have no basis in the Torah.
Marei mekomos
- 1ואנכי אהיה עם פיך · Exodus 4:12
- 2נעוץ סופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
- 3שו״ה נמצא — יחד כו׳ · בסה״ד קודם הגה״ה המתחיל וע׳ מ״ש במ״א ע״פ ראוממך כו׳. נת׳ דלכך <נת׳ דלכך: מכאן ואילך קיצור פד״ה. — הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע.> משה שהי׳ מתוהו שאורות מרובין והכלים מועטים ע״כ הי׳ כבד פה ולהיות שהכלים דתיקון יש בהם מעלה נפלאה לכך אמר שלח נא ביד תשלח יהי׳ מי שיהי׳ מתיקון כו׳, והשי״ת השיבו מי שם פה לאדם דתיקון הלא אנכי עצמות אוא״ס וא״כ אנכי אהי׳ עם פיך שיהי׳ בך מב׳ המעלות אורות דתהו וכלים דתיקון, — אוה״ת שמות ע׳ עז.
- 4ועמ״ש במ״א ע״פ ארוממך · מכאן עד הסיום הגה״ה מכ״ק הצ״צ. ראה דרך מצותיך מצות מינוי מלך קט, א. בלקו״ת שמע״צ פ, ד מציין לכאן.
- 5שו״ה ארוממך — וכדוגמא כו׳ · ולהבין זה היטב בענין הנ״ל שיש בכלים מעלה יתירה מבאורות תמצא ע״פ לרוקע הארץ <ע״פ לרוקע הארץ: כנראה הוא דשנת תקס״ב, הנדפס בסו״ס טעמי המצות להצ״צ. — הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע שם.> כו׳. ונת׳ ג״כ ענין התחברות אורות דתהו בכלים דתיקון שזהו יסוד תכלית העבודה. — אוה״ת שמות ע׳ עז.
- 6ארוממך כי דליתני · Psalms 30:2
- 7עומק רום · Sefer Yetzirah 1:5
- 8אבל במצות דרבנן . . בקום ועשה · ובזה יש לתרץ מה שלא נמנו כמה גזירות כו׳ דמדרבנן, אף שאין להם עיקר מן התורה — הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע בד״ה מאי מברך ה׳ת״ש.
- 9זה שמי · Exodus 3:15
Finished the maamar?
Mark it as learned; it counts toward the week and the year’s siyum.
In one’s avodah
The maamar draws its practical lesson from the advantage of the vessels: a practical mitzvah, even one done by a simple Jew without mystical intentions, only because G‑d so commanded, can in one respect be more precious to G‑d than the kavanos and insights of tzaddikim, just as the foot that carries the head has what the head lacks. For this reason Torah study is interrupted to escort the dead, and deed carries a quality that reaches above even supernal Chochmah.
Questions for discussion
- Why does the maamar call Moshe’s heavy mouth an advantage “in our view,” and yet say that Tikkun has something he lacked?
- How do the feet that carry the head illustrate “their beginning is wedged in their end,” and why does this exist only in Tikkun?
- In what sense can a simple Jew’s mitzvah, done only because G‑d commanded it, surpass the kavanos of tzaddikim?
- What do the blessing over a mitzvah and the dispute over the head-tefillin teach about the mouth as a vessel for encompassing light?
- How does “I will be with your mouth” unite the advantages of Tohu and Tikkun in Moshe?
Key terms in this maamar
- Chesed (kindness)חסד
- Expansive giving. ×7
- The Sefirosספירות
- The ten divine attributes through which G‑d relates to creation. ×3
- Self-nullification (bittul)ביטול
- Setting aside one's own sense of self before G‑d. ×1
- Gevurah (restraint)גבורה
- Measure, limitation and judgment. ×3
- Chochmah (wisdom)חכמה
- The first flash of insight. ×2
- Z'eir Anpin (the emotive attributes)ז״א
- The six emotive Sefiros as one configuration. ×1
- The intellect (mochin)מוחין
- Chochmah, Binah and Daas as a whole. ×1
- The inner dimension (pnimiyus)פנימיות
- The innermost core of a level. ×1
- The outer dimension (chitzoniyus)חיצוניות
- The external, expressive aspect. ×1
- Netzach (victory)נצח
- Perseverance, the drive to overcome.
- Hod (splendor)הוד
- Acknowledgment and yielding.
- Yesod (foundation)יסוד
- The channel that connects and transmits.
- The Holy One, blessed be Heקב״ה
- ×2
- The World of Atzilus (Emanation)אצילות
- The highest world, still one with G‑d. ×1
- The Name Havayahהוי׳
- The Tetragrammaton: G‑d as transcending time and bringing all into being.
- The Infinite Light (Or Ein Sof)אור אין סוף
- G‑d's light as it is, beyond all limits, before any contraction.
- The kav (line of light)קו
- The thin ray of light drawn into the space left after the tzimtzum. ×1
- Binah (understanding)בינה
- Developing and grasping an insight in detail. ×1
- Daas (knowledge)דעת
- Deep connection to an idea, bridging intellect and emotion. ×1
- The emotive attributes (middos)מדות
- Love, awe, compassion and the rest. ×1