תורה אור · פרשת וישלח · מאמר 1
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו׳
וישלח יעקב מלאכים לפניו
הרבי על מאמר זה
מאמרי הרבי המבוססים עליו: ד״ה וישלח יעקב מלאכים לפניו (ה׳תשל״א)ד״ה עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי (ה׳תשמ״ב)ד״ה וישלח יעקב מלאכים לפניו (ה׳תשמ״ג) (הסיכומים באנגלית)
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 164 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
יעקב, ששורשו בעולם התקון המסודר, שלח אל עשו, ששורשו העליון הוא באורות המקיפים של תהו, כדי להוריד אורות אלה אל התקון. הוא האמין שהדבר אפשרי משום שהתקון הושלם, והברכה שורה רק במקום שלם.
המאמר בקצרה
המאמר קורא את הפסוקים הפותחים את פרשת וישלח כסדרם, ומציג אותם כתיאור קבלי. שורשו של יעקב הוא בשם מ״ה שבעולם התקון, ואילו שורשו של עשו הוא בעולם התהו, שאורותיו היו גדולים מכדי שהכלים יוכלו להכילם. האורות הסתלקו ונעשו מקיפים, ואילו הכלים נשברו ונפלו; משום כך עשו שלמטה הוא רשע. אולם בשורשו העמוק ביותר עשו עומד למעלה מיעקב, שכן אורות התהו גבוהים מאורות התקון. יעקב חשב שעשו כבר נתברר וחזר לשורשו זה, ולכן שלח מלאכים ״לפניו״ — אל בחינה שלמעלה ממנו — כדי להמשיך את האור המקיף אל האור הפנימי של התקון, ושתי הבחינות יתאחדו. המסר שלו, ״עם לבן גרתי ואחר עד עתה״ ו״ויהי לי שור וחמור״, הודיע שהתקון של עולם האצילות הושלם: כל הבחינות תוקנו באמצעות שם מ״ה, תוך המשכה מלובן העליון. מאחר שהזהר מלמד שהברכה שורה רק באתר שלים, ובעולם התקון החושך נהפך לאור, היה יעקב ראוי ״למצא חן״ בעיני עשו, כלומר לקבל את האור המקיף של תהו.
מבנה
- שני שורשים: תקון ותהושורשו של יעקב הוא בשם מ״ה שבתקון, ושורשו של עשו בתהו. הכלים השבורים של תהו מסבירים מדוע עשו שלמטה הוא רשע, אך אורות תהו, שורשו העמוק ביותר, גבוהים מאורות התקון.¶1
- השליחות ״לפניו״מתוך מחשבה שעשו כבר נתברר, שלח יעקב אל בחינה שלמעלה משורשו שלו — מלכין קדמאין דתהו — כדי להמשיך את האור המקיף שלהם אל האור הפנימי של התקון.¶2
- המסר: התקון הושלםהשנים שבהן היה עם לבן, וכן השוורים, החמורים והעבדים שלו, מבטאים שכל הבחינות בעולם האצילות תוקנו באמצעות שם מ״ה.¶3
- מקום שלם לברכהבאמצעות ההמשכה מלובן העליון השלים יעקב את התקון. הברכה שורה רק במקום שלם, ולכן כעת הוא ראוי ״למצא חן״ ולקבל את האור המקיף של תהו.¶4
מושגים
- תהותהו
- העולם הראשון והלא יציב, שאורותיו העזים לא יכלו להתלבש בכלים. האורות הסתלקו למעלה, והכלים נשברו ונפלו.
- תקוןתקון
- עולם האצילות המסודר שבא אחרי תהו, ובו האורות מדודים לפי הכלים ונבנה באמצעות שם מ״ה. יעקב הוא שורשו.
- שם מ״השם מ״ה
- איות שם הוי׳ שערכן המספרי של אותיותיו הוא 45; זהו הכוח שמתקן ומסדר את הבחינות בעולם האצילות.
- אורות מקיפיםמקיפים
- אורות גדולים מכדי להיכנס לכלי, והם משפיעים עליו מבחוץ. אורות תהו נעשו מקיפים לאחר שהסתלקו מכליהם.
- אור פנימיאור פנימי
- אור שמתלבש בתוך כלי ומותאם אליו, כמו בעולם התקון. המטרה היא שהאור המקיף יאיר בתוך האור הפנימי.
- מלכין קדמאיןמלכין קדמאין
- מלכי אדום שמלכו לפני שהיה מלך בישראל, ובקבלה הם נקראים עולמות תהו. הם שורשו של עשו.
- לובן העליוןלובן העליון
- לבן פירושו ״לבן״. המאמר מפרש את השם כרומז ללובן העליון, בחינה גבוהה מאוד של חסד טהור, שממנה המשיך יעקב את הכוח לתקן את כל עולם האצילות.
- אתר שליםאתר שלים
- התנאי שמציב הזהר להשראת הברכה: כלי שלם. התקון שהושלם הוא מקום כזה עבור האורות המקיפים.
שני שורשים: תקון ותהו ¶1
1וישלח יעקב1 מלאכים2 לפניו אל עשו אחיו כו׳. הנה ידוע שיעקב שרשו הוא מבחי׳ שם מ״ה [שם מ״ה] דעולם התקון ושרשו של עשו הוא מבחי׳ עולם התהו.3
״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו״ וכו׳. ידוע ששורשו של יעקב הוא מבחינת שם מ״ה שבעולם התיקון, ושורשו של עשו הוא מבחינת עולם התוהו.
המאמר פותח בפסוק המתאר את יעקב שולח מלאכים אל עשו בשובו מבית לבן. הוא מציב את שני השורשים: יעקב בא מעולם התיקון, העולם המסודר של אצילות, שנבנה באמצעות שם מ״ה — שם הוי׳ במילוי אלפין, שגימטרייתו 45, מ״ה — ואילו עשו בא מעולם התוהו, העולם הקדום והכאוטי שקדם לו.
והאורות דתהו הם גדולים מאד ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים.4 ונסתלקו מהכלים והן בחינת מקיפים והכלים נשברו ונפלו למטה לכן הי׳ [היה] עשו שלמטה רשע
אורות התוהו גדולים מאוד, ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים. הם הסתלקו מן הכלים, והם בחינת מקיפים [אורות]; והכלים נשברו ונפלו למטה. לכן עשו כפי שהוא למטה היה רשע.
בתוהו היו האורות עזים מכדי להתלבש בכלים, ולכן הם הסתלקו כלפי מעלה ונותרו כאורות מקיפים (מקיפים), ואילו הכלים נשברו ושבריהם נפלו לעולמות התחתונים. עשו כפי שהוא מופיע כאן למטה מושרש בשברים שנפלו, ולכן הוא רשע.
אבל מצד שרש שרשו במקיפים דתהו הרי האורות דתהו הם למעלה מהאורות דתקון וכמשי״ת [וכמו שיתבאר] לקמן בעז״ה [בעזרת השם] ע״פ ויקח מן הבא בידו מנחה5 כו׳. וכמשנ״ת [וכמו שנתבאר] ג״כ בפ׳ תולדות ע״פ ראה ריח בני6 כו׳.
אבל מצד שורש שורשו, במקיפים של תוהו, הרי אורות התוהו נעלים מאורות התיקון, כפי שיתבאר להלן בעזרת ה׳, על הפסוק ״ויקח מן הבא בידו מנחה״ וכו׳. וכפי שנתבאר גם בפרשת תולדות, על הפסוק ״ראה ריח בני״ וכו׳.
אולם מקורו העמוק ביותר של עשו הוא באורות התוהו שהסתלקו, והם נעלים מאורות התיקון. המאמר המאוחר יותר על הפסוק ״ויקח מן הבא בידו מנחה״ (תורה אור, וישלח 4:15–16) מסביר שמה שנעלה יותר אינו יכול להתלבש למטה אלא באמצעות נפילה, ושעשו, הבכור, בא מן המלכים שמלכו ״לפני מלך מלך לבני ישראל״, כמו השליה המקיפה את הילד וקודמת לו; המאמר בפרשת תולדות (תורה אור, תולדות 5:4) מסביר ש״ראשו״ של עשו, שורשו המקיף, נותר בחיק יצחק, בתוך הקדושה.
הפסקה מציבה את היסוד הקבלי למאמר כולו: יעקב מושרש בתיקון ועשו בתוהו. אף שעשו למטה רשע בגלל הכלים השבורים של התוהו, שורשו העמוק ביותר באורות המקיפים של התוהו נעלה משורשו של יעקב.
על פי הערת קה״ת, הקישור בין יעקב לתיקון ובין עשו לתוהו מבוסס על לקוטי תורה של האריז״ל בסוף פרשת וישלח. הרבי העיר (במאמר וישלח תשמ״ג, המצוין בהערה) שמאמר זה יוצא דופן בכך שהוא מבאר פסוק אחר פסוק לפי הסדר, במסגרת מאמר אחד.
מראי מקומות
- 1וישלח יעקב · ב׳ הנחות אחרות בסה״מ תקס״ה ע׳ פב. וראה בספר השיחות קיץ ת״ש ע׳ נ אודות מאמר זה שנאמר בשנת תקס״ב, וכנראה שנאמר עוד פעם. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. באוה״ת כרך ה תתעב, ב. בד״ה וישלח יעקב תשמ״ג מציין דבמאמר זה ביאור כל פסוק ופסוק על הסדר בדרוש אחד, הוא דבר בלתי רגיל בדרושי חסידות, כי בדרך כלל רוב הדרושים הם על פסוק אחד, ואף שבסידור יש ג״כ דרושים המבארים כו״כ פסוקים על הסדר, מ״מ נראה שדרושים אלו נאמרו כמה פעמים על כל פסוק בפ״ע, ואח״כ נתחברו יחד בדיבור או בכתב, משא״כ בדרוש זה וישלח גו׳ נראה שמלכתחילה הי׳ ביאור על כל הפסוקים הנ״ל. ראה גם ד״ה וישלח תשמ״ז.
- 2וישלח יעקב מלאכים · Genesis 32:4
- 3שיעקב . . דעולם התקון . . עשו . . עולם התהו · לקו״ת להאריז״ל ס״פ וישלח. הענין נתבאר באוה״ת וישלח רלא, ב [מובא גם באוה״ת תבוא ע׳ תתרלו, ובהערות וקיצורים לתניא ע׳ מט].
- 4ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים · ראה לעיל ט, ג (ובהנחות הר״פ ע׳ נח). לקמן קיד, ב. סה״מ תרמ״ג ע׳ קמו.
- 5ויקח מן הבא בידו מנחה · Genesis 32:14
- 6ראה ריח בני · Genesis 27:27
השליחות ״לפניו״ ¶2
2והנה יעקב חשב שעשו נתברר כד, גכבר וחזר לשרשו הנעלה בחי׳ המקיפים דתהו שלפני התקון. לכך שלח יעקב מלאכים לפניו לפניו ממש
כעת, יעקב חשב שעשו כבר התברר וחזר לשורשו הנעלה, לבחינת האורות המקיפים של תהו, שקודמים לתקון. לכן שלח יעקב מלאכים ״לפניו״ — לפניו ממש,
יעקב האמין שעשו כבר התברר, ולכן שוב לא היה עשו הרשע של הכלים השבורים, אלא חזר למקורו הנעלה באורות המקיפים של תהו. במובן הפשוט, ״לפניו״ פירושו שהמלאכים יצאו לדרך לפני יעקב; אדמו״ר הזקן דורש זאת ״ממש״ — אל מה שנמצא לפניו, תהו, שקדם לתקון ונעלה ממדרגתו שלו.
כלומר, אל הבחינה שמעליו במדרגה, ״אל עשו אחיו שעירה״, שהיא בחינת מלכין קדמאין דתהו, בחינת המקיפים [האורות], כנזכר לעיל,
יעקב שלח אל מדרגה נעלית ממדרגתו, אל עשו שבשעיר, המסמל את המלכין קדמאין של תהו. אלה הם מלכי אדום שמלכו ״לפני מלך מלך לבני ישראל״; הקבלה דורשת פסוק זה על עולמות תהו שקדמו לתקון.
כדי להמשיך בחי׳ המקיפים דתהו אליו למטה בתקון שהוא בחי׳ האו״פ [האור פנימי] ויאיר המקיף בפנימי ויתייחדו יחד.
כדי להמשיך את בחינת המקיפים [האורות] דתהו אליו למטה, לתוך התקון, שהוא בחינת האור הפנימי (או״פ), כדי שהאור המקיף יאיר בתוך האור הפנימי ויתאחדו יחד.
מטרת השליחות הייתה להמשיך את האור המקיף של תהו למטה, לתוך התקון, שהוא אור פנימי המתלבש בכלים. כך יתאחדו האור המקיף והאור הפנימי, והתקון יקבל את העוצמה הגדולה של תהו.
בקריאה מילולית של ״לפניו״, הפסקה מסבירה את שליחותו של יעקב כניסיון להמשיך את האורות המקיפים הנעלים של תהו — שורשו של עשו — אל האור הפנימי והמיושב של תקון, כדי שיתאחדו.
איחוד המקיף והפנימי — כשהאור המקיף מאיר בתוך האור הפנימי — הוא היעד שמציב המאמר. התקון מספק את הכלים שיכולים להכיל את האור, ותהו מספק את העוצמה שחסרה לתקון מצד עצמו.
מראי מקומות
- 1אל עשו אחיו · Genesis 32:4
- 2אל בחי׳ שלמעלה . . בחי׳ מלכין קדמאין דתהו · ראה לקו״ש ח״ה ע׳ 402. חט״ו ע׳ 299 ובהערה 46.
המסר: התקון הושלם ¶3
3ולכן צוה אותם כה תאמרון לאדני לעשו1 כו׳ עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור2 כו׳ דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם כל סדר התקון דאצי׳ בתכלית השלימות
ולכן ציווה אותם: ״כה תאמרון לאדני לעשו כו'״, ״עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור כו'״. כלומר, הם הודיעו לו שכל סדר התיקון של אצילות כבר הסתיים והושלם בשלמות גמורה,
המסר שיעקב העביר לשליחים נועד להודיע לעשו שעבודת התיקון הושלמה. השנים שבהן שהה אצל לבן והעושר שרכש שם מסמלים את השלמת תיקונו של עולם האצילות.
כי כל הבחי׳ ומדרגות שבעולם האצי׳ בחי׳ שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו׳. כולם נתבררו ונתקנו ע״י שם מ״ה [שם מ״ה].
שכן כל הבחינות והמדרגות שבעולם האצילות — בחינות ״שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו'״ — התבררו ותוקנו כולן באמצעות שם מ״ה.
השור, החמור, הצאן, העבד והשפחה שבפסוק מייצגים את כל הבחינות השונות באצילות. כל אחת מהן כבר התבררה ותוקנה באמצעות שם מ״ה, כוחו של התיקון.
הפסקה מפרשת את תוכן המסר של יעקב כהודעה שהתיקון של אצילות הושלם, כאשר כל אחד מנכסיו מייצג בחינה שתוקנה.
מראי מקומות
- 1כה תאמרון לאדני לעשו · Genesis 32:5
- 2ויהי לי שור וחמור · Genesis 32:6
מקום שלם לברכה ¶4
4וזהו ויהי לי כו׳. וכ״ז [וכל זה] בא מפני שעם לבן גרתי. פי׳ בחי׳ לובן העליון שמשם הי׳ [היה] עיקר כח השפע ליעקב בעל עולם האצילות לברר ולתקן הכל וכיון שכן שנגמר ונשלם
וזהו ״ויהי לי כו׳״. וכל זה אירע משום ״עם לבן גרתי״ [לבן, שפירושו ״לבן״], כלומר בחינת הלובן העליון (לובן), שממנו בא עיקר כוח השפע ליעקב, בעל עולם האצילות, כדי לברר ולתקן את הכול.
הצלחתו של יעקב נבעה מ״לבן״ — שם שמשמעותו לבן, הנקרא כאן לובן: הלובן העליון, מדרגה גבוהה מאוד שממנה קיבל את הכוח לברר ולתקן את כל עולם האצילות. המאמר מכנה את יעקב ״בעל עולם האצילות״: מלאכת התיקון של העולם הייתה מוטלת עליו.
מלאכת התקון בשלימות מעתה ראוי ויוכל להיות השראת והמשכת המקיפים דתהו שאם לא היה נגמר התקון בשלימות לא היה יכול להיות המשכת המקיפים כמ״ש בזוהר דלית ברכתא שריא1 באתר ריקניא כו׳ אלא באתר שלים2 כו׳
ומאחר שכך, שמלאכת התיקון הושלמה ונשלמה בשלמות, מעתה ראוי ואפשר שתהיה השראה והמשכה של המקיפים [האורות] של תהו. אילו התיקון לא היה מושלם, לא היה אפשר להמשיך את המקיפים [האורות], כפי שנאמר בזוהר: ״דלית ברכתא שריא באתר ריקניא כו׳״, ״אלא באתר שלים כו׳״.
משום שמלאכת התיקון הושלמה, האורות המקיפים של תהו יכולים עכשיו לשרות בו; כל עוד התיקון לא הושלם, הדבר לא היה אפשרי. הזוהר מלמד שהברכה שורה רק במקום שלם ולא במקום ריק, ותיקון שעדיין לא הושלם היה נחשב למקום ריק כזה.
אבל עכשיו שנגמר התקון בתכלית ה״ז [הרי זה] אתר שלים שראוי להיות בו המשכת המקיפים עליונים לכן ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך.
אבל עכשיו, לאחר שהתיקון הושלם בתכלית, הרי זה ״אתר שלים״, מקום שלם הראוי להמשכת המקיפים העליונים [האורות] לתוכו. לכן: ״ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך״.
כיוון שהתיקון הושלם, זהו ״אתר שלים״, מקום הראוי לקבל את האורות העליונים. משום כך שלח יעקב להודיע לעשו: הוא כבר מוכן ״למצא חן בעיניך״.
דהיינו שתשפיע ותאיר את המקיף שלך אלי בעולם התקון וזהו מציאת החן. והיינו מפני כי ויהי לי שור וחמור צאן3 כו׳.
כלומר, שתשפיע עליי ותאיר עליי את המקיף [האור] שלך בעולם התיקון, וזוהי מציאת החן.
ה״חן״ שיעקב מבקש הוא שעשו, המייצג את האור המקיף של תהו, יאיר את האור הזה בתוך עולם התיקון של יעקב.
דאתהפכא חשוכא לנהורא בעולם התקון וה״ז [והרי זה] אתר שלים ממש א״כ ראוי אני למצא חן בעיניך שהוא השראת הברכה דבחי׳ המקיפי׳ [המקיפים] כו׳:
וזה משום ״ויהי לי שור וחמור צאן כו׳״: החשכה נהפכה לאור בעולם התיקון, והרי זה ״אתר שלים״ ממש. אם כן, ראוי אני ״למצא חן בעיניך״, כלומר להשראת ברכת הבחינה המקיפה [האורות], כו׳.
הוא ראוי לכך משום שכל ״רכושו״ — המדרגות של אצילות — כבר תוקן: בתיקון החשכה עצמה נהפכה לאור, ולכן זהו באמת מקום שלם. משום כך יעקב ראוי לקבל את ברכת האורות המקיפים.
הפסקה מסבירה מדוע השלמת התיקון מאפשרת לקבל את האורות של תהו: הברכה שורה רק במקום שלם, ותיקון שבו החשכה נהפכה לאור הוא מקום כזה. לכן מבקש יעקב ״למצא חן״ — כלומר שהאור המקיף יאיר בו.
במקום אחר (תורה אור, ויצא 3:1) מסביר אדמו״ר הזקן שלבן הוא הלובן העליון, מקור החסד והרחמים הפשוטים לגמרי — עתיקא, שאין בו צד שמאל; משם המשיך יעקב את הכוח לתקן את האצילות. העיקרון שלפיו אור מקיף יכול לשרות רק על כלי שלם מסביר מדוע יש להשלים את התיקון לפני שהאורות העליונים של תהו יוכלו להיכנס אליו.
מראי מקומות
- 1דלית ברכתא שריא · Zohar II, 155a
- 2אלא באתר שלים · Zohar, Terumah 52:565–53:572
- 3ויהי לי שור וחמור צאן · Genesis 32:6
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
שאלות לשיחה
- מדוע אורות תהו גבוהים מאורות התקון, אף שתהו הסתיים בשבירה?
- איך ייתכן שעשו רשע למטה, ובכל זאת שורשו בבחינה שלמעלה מיעקב?
- מדוע מפרש אדמו״ר הזקן את ״לפניו״ כ״אל בחינה שלמעלה ממנו״?
- מדוע התקון צריך להיות שלם לפני שהאורות המקיפים יכולים לשרות בו, וכיצד דברי הזהר על הברכה ועל מקום פנוי מסבירים זאת?
- מה פירוש הדבר שהחושך נהפך לאור בעולם התקון?