תורה אור · פרשת וישלח · מאמר 2
וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך…
וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו...
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 193 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
יעקב ביקש את האור המקיף הנשגב של תהו, ששורשו בעשו; אך עשו עדיין נתון במצב של נפילה ואינו יכול להעבירו אליו. לכן על יעקב להמשיך את האור בעצמו, באמצעות התעוררות מלמטה, וזה היה עניינה של המנחה שנתן לעשו.
המאמר בקצרה
דברי המלאכים ליעקב נקראים כאן כהסבר. יעקב, שמבטא את שלמות התיקון, ראוי לקבל את האור המקיף של תהו, אך עשו, ששורשו בתהו, עדיין נתון במצב הנפילה של השבירה ולכן אינו יכול להעניק אותו. ההוכחה לכך היא ארבע מאות האנשים שעמו: דינים קשים המזינים את הכוחות החיצוניים. שורשם העליון הוא ארבע מאות שקל הכסף שנתן אברהם לעפרון, שהם ת׳ עלמין דכסופין — עולמות של תענוג עליון שהוכנו לצדיקים. התענוג הזה נובע מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר, ועובר דרך כתר, ה״סוחר״ או המקיף, כפי שנרמז בביטוי ״עובר לסוחר״. נתינת הכסף לעפרון הייתה ירידה לצורך בירור, אך בינתיים האור ירד נמוך כל כך עד שנעשה ארבע מאות האנשים של עשו, בחינת שק, כיסוי של שק; רק לעתיד לבוא הוא יחזור בשלמותו אל הקדושה. מכיוון שעשו אינו יכול לתת ליעקב את האור הזה, על יעקב להמשיך אותו בעצמו באמצעות העלאת מ״ן (מיין נוקבין, התעוררות מלמטה), שכן ״רוח אייתי רוח ואמשיך רוח״. המנחה שנתן לעשו הייתה התעוררות זו, והיא יכלה לכלול אפילו גמלים טמאים, משום שלפני האור הזה ״כחשכה כאורה״.
מבנה
- תשובת המלאכיםיעקב ראוי לקבל את המקיף של תהו, אך עשו, שעדיין נתון בשבירה, אינו יכול להעבירו אליו.¶1
- ארבע מאות האנשיםארבע מאות האנשים של עשו הם דינים קשים, והם מוכיחים שהוא עדיין נתון במצב השבירה.¶2
- ארבע מאות השקליםשורשם של האנשים הוא ארבע מאות השקלים שנתן אברהם — עולמות של תענוג עליון, שירדו למקום נמוך ויחזרו לקדושה רק לעתיד לבוא.¶3
- המנחה של יעקבעל יעקב להמשיך את המקיף בעצמו באמצעות העלאת מ״ן; המנחה שנתן לעשו, ואפילו הגמלים שבה, ביטאה את ההתעוררות הזאת.¶4
מושגים
- המקיף של תהומקיף דתהו
- האור המקיף של עולם התהו הקדום, שהיה עוצמתי מכדי שהכלים יוכלו להכילו, ונעלה מן האורות של עולם התיקון.
- תהו ותיקוןתהו ותקון
- תהו הוא עולם של אורות עוצמתיים שכליו נשברו; תיקון הוא עולם מסודר של אורות וכלים מאוזנים. שורשו של עשו בתהו, ושורשו של יעקב בתיקון.
- שבירהשבירה
- שבירת הכלים של תהו, שניצוצותיה נפלו לעולמות התחתונים וממתינים לבירור.
- ארבע מאות עולמות הכיסופיםת׳ עלמין דכסופין
- ארבע מאות עולמות של תענוג עליון, שעל פי הזוהר הוכנו לצדיקים לעולם הבא, ומזוהים כאן עם ארבע מאות שקל הכסף של אברהם.
- עובר לסוחרעובר לסוחר
- ״שוטף עם הסוחר״; כאן נדרש במשמעות של מעבר דרך המקיף: התענוג נובע מעצמות אור אין סוף ועובר דרך כתר, הבחינה המקיפה.
- בירוריםבירורים
- בירורם של ניצוצות הקדושה שנפלו, וכן הניצוצות עצמם, היורדים כדי שאפשר יהיה להעלותם אחר כך בתוספת ברכה.
- מ״ן ומ״דמ״ן ומ״ד
- מיין נוקבין, התעוררות מלמטה, המעוררים מיין דכורין, השפע הבא מלמעלה.
תשובת המלאכים ¶1
״וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו״
המאמר פותח בדיווח שמסרו שליחיו של יעקב לאחר שהלכו אל עשו. אדמו״ר הזקן קורא את דבריהם לא רק כידיעה על איום, אלא גם כתשובה למה שיעקב ביקש באמת מעשו.
פי׳ תשובת המלאכים הוא כך שעם היות שמחמתך ראוי ונכון מאד שיומשך אליך מבחי׳ המקיף דתהו מאחר שנמצא בך השלימות של התקון
הביאור הוא כך: תשובת השליחים הייתה שאף שמצדך ראוי ונכון מאוד שיומשך אליך מבחינת המקיף [האור המקיף] של תוהו [עולם התוהו], מאחר שנמצאת בך השלמות של תיקון, מה אפשר לעשות? המניעה היא מצד עשו אחיך, שעדיין נמצא למטה, במצב של שבירה [שבירת הכלים], ועדיין לא התברר כלל.
תוהו הוא העולם הקדום של אורות עזים וחסרי ריסון, שלא יכלו להתקבל בכלים; תיקון הוא עולם מסודר של אורות מאוזנים וכלים מתאימים. יעקב מגלם את השלמות של תיקון, ולכן, באופן עקרוני, ראוי לו לקבל את האור המקיף והנעלה שמקורו בתוהו. המניעה היא מצד עשו, שעדיין נמצא במצב השבור של השבירה ועדיין לא התברר.
אבל מה לעשות שהמניעה היא מצד עשו אחיך שהוא עדיין למטה בבחי׳ שבירה ולא נתברר עדיין כלל וא״כ איך ישפיע לך משרשו המקיף דתהו הנ״ל מאחר שהוא בעצמו עדיין למטה.
אם כן, כיצד יוכל הוא להשפיע לך משורשו את המקיף של תוהו שהוזכר לעיל, מאחר שהוא עצמו עדיין למטה?
שורשו של עשו הוא באורות של תוהו, אך הוא עצמו עדיין למטה, בין הכלים השבורים שנפלו, ועדיין לא התברר ולא התרומם. מי שעדיין נמצא למטה אינו יכול להעביר ליעקב את האור הנעלה שבשורשו.
דיווח השליחים נקרא כהסבר: יעקב ראוי לקבל את האור המקיף של תוהו, אך האור אינו יכול להגיע אליו דרך עשו, שעדיין נתון במצב השבירה והנפילה.
ההקבלה בין עשו לתוהו ובין יעקב לתיקון עומדת ביסוד המאמר כולו: שורשו של עשו נעלה משורשו של יעקב, אך רק לאחר בירורו אפשר לקבל את אורו בכלים של תיקון.
מראי מקומות
- 1וישובו המלאכים · Genesis 32:7
ארבע מאות האנשים ¶2
2והראי׳ [והראיה] ע״ז שהוא בשבירה הוא כי וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.1 פי׳ ד׳ מאות איש הם דינים קשים של החיצונים הנמשכים מן ת׳ בתי דינין קשין דמשתכחין כמ״ש באד״ר [באדרא רבא].
והראיה לכך שהוא נמצא במצב של שבירה היא הפסוק: ״וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו״. כלומר, ארבע מאות האנשים הם דינים קשים של החיצונים (הכוחות המתנגדים לקדושה), הנמשכים מ״ת' בתי דינין קשין דמשתכחין״, כפי שנאמר באידרא רבא (אד״ר).
ארבע מאות האנשים המלווים את עשו מראים שהוא עדיין במצב של שבירה. הם מסמלים דינים קשים הנמשכים מארבע מאות ״בתי דינין קשין דמשתכחין״ המתוארים באידרא רבא, חלק מן הזוהר, ומזינים את כוחות החיצונים.
הפסקה מוכיחה שעשו עדיין נמצא במצב של שבירה: ארבע מאות האנשים שעמו הם דינים קשים המזינים את כוחות החיצונים.
מראי מקומות
- 1וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו · Genesis 32:7
ארבע מאות השקלים ¶3
3וכנודע ששרש שרשם של ד׳ מאות איש הנ״ל נתהווה מן ד׳ מאות שקל כסף12 שנתן אברהם אע״ה [אבינו עליו השלום] לעפרון.3
כידוע, שורש שורשם של ארבע מאות האנשים הנזכרים לעיל נוצר מארבע מאות שקל כסף שנתן אברהם אבינו ע״ה לעפרון.
אדמו״ר הזקן מתחקה אחר שורשם של ארבע מאות האנשים ומגיע למקור קדוש: ארבע מאות שקל הכסף ששילם אברהם לעפרון תמורת מערת המכפלה. אותו מספר מקשר בין השניים, ובהמשך הפסקה מוסבר כיצד דבר נעלה כל כך הגיע להזין את מחנה עשו.
שהד׳ מאות שקל הנ״ל הם ת׳ עלמין דכסופין4 דירתי צדיקייא לעלמא דאתי דהיינו שהם בחי׳ אורות שפע ענג העליון הנמשכים מבחי׳ עתיקא קדישא
כי ארבע מאות השקלים הללו הם ארבע מאות עולמות של כסופין (כיסופים), שהצדיקים יורשים בעולם הבא; כלומר, הם בחינת אורות של שפע התענוג העליון, הנמשכים מבחינת עתיקא קדישא (העתיק הקדוש),
הזוהר מדבר על ארבע מאות ״עלמין דכסופין״ (עולמות של כיסופים) שהצדיקים יורשים בעולם הבא, והאידרא רבא מקשרת אותם ל״ד' מאות שקל כסף״ שבפסוק. אלה גילויים של התענוג האלוקי הנעלה ביותר, הנמשך מעתיקא קדישא, הדרגה הפנימית ביותר שבכתר.
שהוא בחי׳ ממוצע בין עצמיות הא״ס לעולם האצי׳ כנודע שהכתר הוא ממוצע5 בין המאציל לנאצלים ומשם נמשכו השפעות ענג העליון6 לצדיקים לע״ל [לעתיד לבוא].
שהיא הבחינה הממוצעת בין עצמות אין סוף לבין עולם האצילות, כידוע שכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים; ומשם נמשכים שפעי התענוג העליון לצדיקים לעתיד לבוא.
כתר עומד בין עצמות ה׳, המאציל, לבין ספירות האצילות, הנאצלות, ובמובן מסוים שייך לשניהם. באמצעות מדרגת ביניים זו מגיע התענוג העליון הגנוז אל הצדיקים לעתיד לבוא.
וזהו ענין ת׳ עלמין דכסופין והם ד׳ מאות שקל כסף הנ״ל. ונק׳ עובר לסחר7 כי כתר נק׳ סוחר לשון (שבת יג.) סחור סחור8 שהוא בחי׳ המקיף לכל ההשתלשלות.
זהו עניינם של ארבע מאות עולמות הכיסופים, והם ארבע מאות שקל הכסף הנזכרים לעיל. הם נקראים ״עובר לסחר״, משום שכתר נקרא סוחר, על פי הביטוי בגמרא (שבת יג ע״א) ״סחור סחור״, שכן הוא בחינת המקיף (האור המקיף) לכל סדר ההשתלשלות.
התורה מתארת את הכסף ששקל אברהם לעפרון כ״עובר לסחר״ — מטבע עובר לסוחר, כלומר כסף שמקבלים במסחר. אדמו״ר הזקן דורש את המילה ״סחר״ במשמעות של הקפה, על פי הביטוי התלמודי ״סחור סחור״, ומחיל אותה על כתר, האור המקיף את כל סדר העולמות.
ות׳ עלמין דכסופין9 הנ״ל הם עובר לסוחר שהם באים ונמשכים מעצמות אא״ס [אור אין סוף]10 שלמעלה גם מהכתר ועוברין ונמשכין בהכתר ומשם נהרין לצדיקיא לע״ל [לעתיד לבוא].
וארבע מאות עולמות הכיסופים הנזכרים לעיל הם ״עובר לסחר״ [עוברים דרך הסוחר המקיף], שכן הם באים ונמשכים מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר; הם עוברים ונמשכים דרך כתר, ומשם מאירים לצדיקים לעתיד לבוא.
כעת ״עובר לסחר״ פירושו גם ״עובר דרך המקיף״: עולמות הכיסופים נובעים מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר, ועוברים דרך כתר לפני שהם מאירים לצדיקים. לכן מקורם נעלה מכל מדרגה מקיפה.
וענין הנתינה לעפרון הי׳ [היה] בדרך ענין ירידת הבירורים כדי להוציאם אח״כ ממנו בתוס׳ [בתוספת] ברכה כו׳.
והנתינה לעפרון הייתה בדרך של ירידת הבירורים (ניצוצות הקדושה שיש לברר ולהעלות), כדי להוציאם ממנו לאחר מכן בתוספת ברכה וכו׳.
בירורים הם ניצוצות הקדושה שנפלו לעולמות התחתונים ויש לבררם ולהעלותם. נתינת הכסף לעפרון הייתה ירידה מכוונת של ניצוצות קדושים למקום נמוך, כדי שאפשר יהיה להוציאם משם לאחר מכן בתוספת ברכה.
אך ביני לביני הן שירדו כ״כ [כל כך] למטה מטה ונעשו בחי׳ ד׳ מאות איש לעשו. והוא בחי׳ ש״ק כמ״ש (ישעיה נ) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם11.
אלא שבינתיים הם ירדו נמוך כל כך, עד שנעשו בחינת ארבע מאות אנשי עשו. זוהי בחינת ש״ק (שק, שערכו בגימטרייה ארבע מאות), כמו שנאמר (ישעיהו נ׳): ״אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם״.
לפני שהניצוצות הושבו, הם נפלו נמוך כל כך עד שנעשו לכוחם של ארבע מאות אנשי עשו. המילה שק, שאותיותיה עולות בגימטרייה לארבע מאות, מבטאת זאת: האור הנעלה נעשה לבוש של חושך, כפי שמתאר ישעיהו בדימוי השמים הלבושים שק.
וכן ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] (סנהדרין קא.) התורה חוגרת שק12 כו׳ דהיינו שנתהווה בחי׳ לבוש שק שהחיצונים יונקים ממנו ולע״ל [ולעתיד לבוא] בגמר כל הבירורין כשיבולע המות לנצח13 (זכריה יג)
וכן אמרו חז״ל (סנהדרין קא ע״א): ״התורה חוגרת שק״ וכו׳; כלומר, נוצר לבוש שק, שממנו יונקים החיצונים.
חז״ל אומרים שכאשר שרים פסוק משיר השירים כלחן רגיל, התורה חוגרת שק ומתלוננת לפני ה׳. אדמו״ר הזקן משתמש בדימוי כדי לתאר את אותו הסתר: אור קדוש שהפך ללבוש גס, שממנו יונקים הכוחות החיצוניים.
ואת רוח הטומאה אעביר כו׳ אז יחזיר עפרון14 הד׳ מאות שקל כסף לשרשם אל הקדושה בשלימות.
ובעתיד לבוא, עם השלמת כל הבירורים (birurim), כאשר המוות ייבלע לנצח (זכריה 13), ״ואת רוח הטומאה אעביר״ וכו׳, יחזיר אז עפרון את ארבע מאות שקלי הכסף לשורשם, לקדושה, בשלמות.
הדבר נמשך עד לעתיד לבוא, כאשר כל הניצוצות יתבררו, המוות ייבלע לנצח (ישעיהו 25:8), וה׳ יעביר את רוח הטומאה (זכריה 13:2). אז יחזיר ״עפרון״ את ארבע מאות השקלים: האור שירד יחזור בשלמות לשורשו הקדוש.
ומעתה ידע יעקב שא״א שישפיע לו עשו משרשו את המקיף דתהו אשר הוא מבקש מאחר שהוא בעצמו למטה.15
מכאן ידע יעקב שאי אפשר שעשו ישפיע לו, משורשו, את המקיף (makif) של תהו (Tohu) שהוא מבקש, מאחר שעשו עצמו נמצא למטה.
כך מתבארת הודעת השליחים ליעקב. מאחר שהאור שבשורשו של עשו עדיין שבוי למטה, הבין יעקב שעשו אינו יכול להיות הצינור להמשכת האור המקיף של תהו שהוא ביקש.
הפסקה מתחקה אחר שורשם של ארבע מאות אנשי עשו ומגיעה לארבע מאות השקלים שנתן אברהם לעפרון. שקלים אלה הם עולמות הכיסופים הנעלים של התענוג העליון. הפסקה מראה שאור זה עדיין נתון בנפילתו ויוחזר רק לעתיד לבוא; לכן יעקב אינו יכול לקבלו מעשו.
הערות קה״ת מפנות לאידרא רבא (זוהר 3:128b), שם נאמר שהצדיקים יורשים ארבע מאות עולמות מזיו לבנונית הגולגולת העליונה, וכן לזוהר 1:123b, העוסק בארבע מאות עולמות הכיסופים. הן מפנות גם לעץ חיים, שער 41, פרק 3, בעניין כתר כממוצע בין המאציל לנאצלים. אותו עיקרון מובא בפרק הראשון של שער דרושי אבי״ע, עץ חיים 42:1: נדרשת מדרגת ביניים הקרובה לשני הצדדים, ומדרגה זו היא כתר. אותה קריאה כפולה של ״עובר לסחר״ — כמגיע מעצמות אור אין סוף שלמעלה מהמקיפים — מופיעה שוב בלקוטי תורה, עקב, המפנה למאמר הזה.
מראי מקומות
- 1ששרש . . של ד׳ מאות איש . . מן ד׳ מאות שקל כסף · Zohar III, 128b
- 2מאות שקל כסף · Genesis 23:16
- 3שנתן אברהם אע״ה לעפרון · חיי שרה כג, טז.
- 4עלמין דכסופין · Zohar, Idra Zuta 1:23–29
- 5כנודע שהכתר הוא ממוצע · ע״ח שמ״א פ״ג. נסמן לעיל לדף כב, ד.
- 6ומשם נמשכו השפעות עונג העליון · בתו״ח נח מז, ג מבאר ת׳ עלמין דכסופין נק׳ יש גמור שעונג הנעלם בא במורגש ממש. וראה שם תולדות קפב, ד שנמשכים מעצמות התענוג שבשעשועי המלך ע״ש בארוכה, ובדף קפג, ב.
- 7עובר לסוחר · בלקו״ת ברכה צט, ג מציין לכאן.
- 8
- 9ת׳ עלמין דכסופין · Zohar I, 123b
- 10עובר לסוחר שהם באים ונמשכים מעצמות אוא״ס · בלקו״ת עקב טז, ד. ברכה צט, ג מציין לכאן.
- 11
- 12
- 13המות לנצח · Isaiah 25:8
- 14ד׳ מאות איש לעשו והוא בחי׳ ש״ק . . אז יחזיר עפרון · מובא באוה״ת נ״ך כרך א ע׳ קצז ע״ש בשם לקו״ת מהאריז״ל. ישעי׳ עה״פ מ, יב מי מדד.
- 15
המנחה של יעקב ¶4
4ואין עצה אלא רק כד, דשימשיך יעקב בעצמו את המקיף הנ״ל. ולזאת כשידע שבעצמו צריך להמשיך המקיף הנ״ל
אין עצה אחרת אלא שיעקב עצמו ימשיך את המקיף (האור המקיף) הזה.
מאחר שהאור המקיף אינו יכול להימשך באמצעות עשו, על יעקב להמשיכו בכוחות עצמו. כך הדיון עובר ממצבו של עשו לעבודתו של יעקב.
לכן הוצרך להעלות מ״ן [מיין נוקבין] כנגדו כדי להמשיך עי״ז את המקיף כי רוח אייתי רוח1 כו׳.
לכן, משהבין שעליו עצמו להמשיך את המקיף הזה, היה עליו להעלות מ״ן (מיין נוקבין, ״מים נקביים״) כנגדו, כדי להמשיך באמצעות כך את המקיף, שכן ״רוח אייתי רוח כו׳״.
״מיין נוקבין״ (מ״ן, ״מים נקביים״) הוא מונח קבלי להתעוררות מלמטה, העולה כדי לעורר תגובה מלמעלה. כפי שנאמר בזהר, ״רוח אייתי רוח כו׳״: התעוררות מלמטה מושכת מלמעלה שפע מקביל.
וזהו ענין המנחה ששלח יעקב לעשו הוא בחי׳ העלאת מ״נ [מיין נוקבין] להמשיך מ״ד [מיין דוכרין] דמקיף דתהו הנ״ל.
זהו עניינה של המנחה ששלח יעקב לעשו: העלאת מ״ן כדי להמשיך את המ״ד (מיין דוכרין, ״מים זכריים״) של המקיף דתהו הנזכר לעיל.
המנחה ששלח יעקב לעשו הייתה העלאת מ״ן זו. היא נועדה לעורר את המ״ד (מיין דוכרין, ״מים זכריים״) — השפע שמלמעלה — של האור המקיף של תהו.
ולכך שלח גמלים אף שהם בהמות טמאות כי לגבי או״מ [אור מקיף] הנ״ל כחשכה כאורה2 כו׳. וכמשי״ת [וכמו שיתבאר] לקמן בעז״ה [בעזרת השם] בענין ויקח מן הבא בידו מנחה3 כו׳:
לכן שלח גמלים, אף שהם בהמות טמאות, שכן ביחס לאור המקיף הנזכר לעיל ״כחשכה כאורה כו׳״. וכפי שיתבאר להלן בעזרת ה׳ בעניין ״ויקח מן הבא בידו מנחה כו׳״.
גמלים אינם בהמות טהורות, ובכל זאת יעקב כלל אותם במנחתו, משום שביחס לאור מקיף נעלה כל כך אין משמעות להבדל בין חושך לאור. שם (תורה אור, וישלח 4:25) מסביר אדמו״ר הזקן שגמלים טמאים ביחס לקרבנות התיקון, ואילו על קרבנות התהו נאמר ״מי יתן טהור מטמא״, שכן שם ״כחשכה כאורה״.
מאחר שעשו אינו יכול להעביר הלאה את האור המקיף של תהו, על יעקב להמשיך אותו בעצמו באמצעות התעוררות מלמטה; המנחה ששלח לעשו, שכללה אפילו גמלים טמאים, הייתה אותה התעוררות.
העיקרון ש״רוח אייתי רוח כו׳״ (זהר 2:162b) עומד ביסוד רעיון המ״ן: השפע שמלמעלה מתאים להתעוררות שמלמטה ומתעורר על ידה. הכללת הבהמות הטמאות במנחה מבטאת את הרעיון שאור התהו מושרש למעלה מן ההבחנה בין קדושה לטומאה.
מראי מקומות
- 1רוח אייתי רוח · Zohar II, 162b
- 2כחשכה כאורה · Psalms 139:12
- 3ויקח מן הבא בידו מנחה · Genesis 32:14
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
כאשר אור עליון אינו יכול להגיע לאדם מבחוץ, משום שהצינור שלו עדיין נתון בנפילה, עליו להמשיכו בכוחות עצמו, באמצעות התעוררות מלמטה; ובעבודה זו אפשר להקריב גם דברים נמוכים, שכן לפני האור העליון ביותר ״כחשכה כאורה״.
שאלות לשיחה
- מדוע האור ששורשו בעשו גבוה מן האור של יעקב עצמו, ומדוע אינו יכול להגיע ליעקב כל עוד עשו נתון בנפילה?
- כיצד קושר המאמר בין ארבע מאות האנשים של עשו לבין ארבע מאות השקלים ששילם אברהם לעפרון?
- אילו שני פירושים ל״עובר לסוחר״ מפתח אדמו״ר הזקן, ומה הם מלמדים על מקורו של התענוג העליון?
- מהו הקשר בין העלאת מ״ן להמשכת המקיף, וכיצד הייתה המנחה של יעקב דוגמה לכך?
- מדוע יכלה המנחה של יעקב לכלול גמלים, שהם בעלי חיים טמאים, ומה הדבר מלמד על טבעו של האור המקיף הזה?