LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת וישלח · מאמר 2

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך…

וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו...

  • 4 פסקאות · 18 קטעים
  • כ־10 דק׳ לימוד
  • 20 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 193 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 18 קטעים

הנקודה

יעקב ביקש את האור המקיף הנשגב של תהו, ששורשו בעשו; אך עשו עדיין נתון במצב של נפילה ואינו יכול להעבירו אליו. לכן על יעקב להמשיך את האור בעצמו, באמצעות התעוררות מלמטה, וזה היה עניינה של המנחה שנתן לעשו.

המאמר בקצרה

דברי המלאכים ליעקב נקראים כאן כהסבר. יעקב, שמבטא את שלמות התיקון, ראוי לקבל את האור המקיף של תהו, אך עשו, ששורשו בתהו, עדיין נתון במצב הנפילה של השבירה ולכן אינו יכול להעניק אותו. ההוכחה לכך היא ארבע מאות האנשים שעמו: דינים קשים המזינים את הכוחות החיצוניים. שורשם העליון הוא ארבע מאות שקל הכסף שנתן אברהם לעפרון, שהם ת׳ עלמין דכסופין — עולמות של תענוג עליון שהוכנו לצדיקים. התענוג הזה נובע מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר, ועובר דרך כתר, ה״סוחר״ או המקיף, כפי שנרמז בביטוי ״עובר לסוחר״. נתינת הכסף לעפרון הייתה ירידה לצורך בירור, אך בינתיים האור ירד נמוך כל כך עד שנעשה ארבע מאות האנשים של עשו, בחינת שק, כיסוי של שק; רק לעתיד לבוא הוא יחזור בשלמותו אל הקדושה. מכיוון שעשו אינו יכול לתת ליעקב את האור הזה, על יעקב להמשיך אותו בעצמו באמצעות העלאת מ״ן (מיין נוקבין, התעוררות מלמטה), שכן ״רוח אייתי רוח ואמשיך רוח״. המנחה שנתן לעשו הייתה התעוררות זו, והיא יכלה לכלול אפילו גמלים טמאים, משום שלפני האור הזה ״כחשכה כאורה״.

מבנה

  1. תשובת המלאכיםיעקב ראוי לקבל את המקיף של תהו, אך עשו, שעדיין נתון בשבירה, אינו יכול להעבירו אליו.¶1
  2. ארבע מאות האנשיםארבע מאות האנשים של עשו הם דינים קשים, והם מוכיחים שהוא עדיין נתון במצב השבירה.¶2
  3. ארבע מאות השקליםשורשם של האנשים הוא ארבע מאות השקלים שנתן אברהם — עולמות של תענוג עליון, שירדו למקום נמוך ויחזרו לקדושה רק לעתיד לבוא.¶3
  4. המנחה של יעקבעל יעקב להמשיך את המקיף בעצמו באמצעות העלאת מ״ן; המנחה שנתן לעשו, ואפילו הגמלים שבה, ביטאה את ההתעוררות הזאת.¶4

מושגים

המקיף של תהומקיף דתהו
האור המקיף של עולם התהו הקדום, שהיה עוצמתי מכדי שהכלים יוכלו להכילו, ונעלה מן האורות של עולם התיקון.
תהו ותיקוןתהו ותקון
תהו הוא עולם של אורות עוצמתיים שכליו נשברו; תיקון הוא עולם מסודר של אורות וכלים מאוזנים. שורשו של עשו בתהו, ושורשו של יעקב בתיקון.
שבירהשבירה
שבירת הכלים של תהו, שניצוצותיה נפלו לעולמות התחתונים וממתינים לבירור.
ארבע מאות עולמות הכיסופיםת׳ עלמין דכסופין
ארבע מאות עולמות של תענוג עליון, שעל פי הזוהר הוכנו לצדיקים לעולם הבא, ומזוהים כאן עם ארבע מאות שקל הכסף של אברהם.
עובר לסוחרעובר לסוחר
״שוטף עם הסוחר״; כאן נדרש במשמעות של מעבר דרך המקיף: התענוג נובע מעצמות אור אין סוף ועובר דרך כתר, הבחינה המקיפה.
בירוריםבירורים
בירורם של ניצוצות הקדושה שנפלו, וכן הניצוצות עצמם, היורדים כדי שאפשר יהיה להעלותם אחר כך בתוספת ברכה.
מ״ן ומ״דמ״ן ומ״ד
מיין נוקבין, התעוררות מלמטה, המעוררים מיין דכורין, השפע הבא מלמעלה.

אל הטקסט

תשובת המלאכים ¶1

1וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.

״וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו״

ביאור

המאמר פותח בדיווח שמסרו שליחיו של יעקב לאחר שהלכו אל עשו. אדמו״ר הזקן קורא את דבריהם לא רק כידיעה על איום, אלא גם כתשובה למה שיעקב ביקש באמת מעשו.

פי׳ תשובת המלאכים הוא כך שעם היות שמחמתך ראוי ונכון מאד שיומשך אליך מבחי׳ המקיף דתהו מאחר שנמצא בך השלימות של התקון

הביאור הוא כך: תשובת השליחים הייתה שאף שמצדך ראוי ונכון מאוד שיומשך אליך מבחינת המקיף [האור המקיף] של תוהו [עולם התוהו], מאחר שנמצאת בך השלמות של תיקון, מה אפשר לעשות? המניעה היא מצד עשו אחיך, שעדיין נמצא למטה, במצב של שבירה [שבירת הכלים], ועדיין לא התברר כלל.

ביאור

תוהו הוא העולם הקדום של אורות עזים וחסרי ריסון, שלא יכלו להתקבל בכלים; תיקון הוא עולם מסודר של אורות מאוזנים וכלים מתאימים. יעקב מגלם את השלמות של תיקון, ולכן, באופן עקרוני, ראוי לו לקבל את האור המקיף והנעלה שמקורו בתוהו. המניעה היא מצד עשו, שעדיין נמצא במצב השבור של השבירה ועדיין לא התברר.

אבל מה לעשות שהמניעה היא מצד עשו אחיך שהוא עדיין למטה בבחי׳ שבירה ולא נתברר עדיין כלל וא״כ איך ישפיע לך משרשו המקיף דתהו הנ״ל מאחר שהוא בעצמו עדיין למטה.

אם כן, כיצד יוכל הוא להשפיע לך משורשו את המקיף של תוהו שהוזכר לעיל, מאחר שהוא עצמו עדיין למטה?

ביאור

שורשו של עשו הוא באורות של תוהו, אך הוא עצמו עדיין למטה, בין הכלים השבורים שנפלו, ועדיין לא התברר ולא התרומם. מי שעדיין נמצא למטה אינו יכול להעביר ליעקב את האור הנעלה שבשורשו.

פסקה 1 בקצרה

דיווח השליחים נקרא כהסבר: יעקב ראוי לקבל את האור המקיף של תוהו, אך האור אינו יכול להגיע אליו דרך עשו, שעדיין נתון במצב השבירה והנפילה.

לעומק

ההקבלה בין עשו לתוהו ובין יעקב לתיקון עומדת ביסוד המאמר כולו: שורשו של עשו נעלה משורשו של יעקב, אך רק לאחר בירורו אפשר לקבל את אורו בכלים של תיקון.

מראי מקומות

  1. 1
    וישובו המלאכים · Genesis 32:7

ארבע מאות האנשים ¶2

2והראי׳ [והראיה] ע״ז שהוא בשבירה הוא כי וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. פי׳ ד׳ מאות איש הם דינים קשים של החיצונים הנמשכים מן ת׳ בתי דינין קשין דמשתכחין כמ״ש באד״ר [באדרא רבא].

והראיה לכך שהוא נמצא במצב של שבירה היא הפסוק: ״וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו״. כלומר, ארבע מאות האנשים הם דינים קשים של החיצונים (הכוחות המתנגדים לקדושה), הנמשכים מ״ת' בתי דינין קשין דמשתכחין״, כפי שנאמר באידרא רבא (אד״ר).

ביאור

ארבע מאות האנשים המלווים את עשו מראים שהוא עדיין במצב של שבירה. הם מסמלים דינים קשים הנמשכים מארבע מאות ״בתי דינין קשין דמשתכחין״ המתוארים באידרא רבא, חלק מן הזוהר, ומזינים את כוחות החיצונים.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה מוכיחה שעשו עדיין נמצא במצב של שבירה: ארבע מאות האנשים שעמו הם דינים קשים המזינים את כוחות החיצונים.

מראי מקומות

  1. 1
    וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו · Genesis 32:7

ארבע מאות השקלים ¶3

3וכנודע ששרש שרשם של ד׳ מאות איש הנ״ל נתהווה מן ד׳ מאות שקל כסף שנתן אברהם אע״ה [אבינו עליו השלום] לעפרון.

כידוע, שורש שורשם של ארבע מאות האנשים הנזכרים לעיל נוצר מארבע מאות שקל כסף שנתן אברהם אבינו ע״ה לעפרון.

ביאור

אדמו״ר הזקן מתחקה אחר שורשם של ארבע מאות האנשים ומגיע למקור קדוש: ארבע מאות שקל הכסף ששילם אברהם לעפרון תמורת מערת המכפלה. אותו מספר מקשר בין השניים, ובהמשך הפסקה מוסבר כיצד דבר נעלה כל כך הגיע להזין את מחנה עשו.

שהד׳ מאות שקל הנ״ל הם ת׳ עלמין דכסופין דירתי צדיקייא לעלמא דאתי דהיינו שהם בחי׳ אורות שפע ענג העליון הנמשכים מבחי׳ עתיקא קדישא

כי ארבע מאות השקלים הללו הם ארבע מאות עולמות של כסופין (כיסופים), שהצדיקים יורשים בעולם הבא; כלומר, הם בחינת אורות של שפע התענוג העליון, הנמשכים מבחינת עתיקא קדישא (העתיק הקדוש),

ביאור

הזוהר מדבר על ארבע מאות ״עלמין דכסופין״ (עולמות של כיסופים) שהצדיקים יורשים בעולם הבא, והאידרא רבא מקשרת אותם ל״ד' מאות שקל כסף״ שבפסוק. אלה גילויים של התענוג האלוקי הנעלה ביותר, הנמשך מעתיקא קדישא, הדרגה הפנימית ביותר שבכתר.

שהוא בחי׳ ממוצע בין עצמיות הא״ס לעולם האצי׳ כנודע שהכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ומשם נמשכו השפעות ענג העליון לצדיקים לע״ל [לעתיד לבוא].

שהיא הבחינה הממוצעת בין עצמות אין סוף לבין עולם האצילות, כידוע שכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים; ומשם נמשכים שפעי התענוג העליון לצדיקים לעתיד לבוא.

ביאור

כתר עומד בין עצמות ה׳, המאציל, לבין ספירות האצילות, הנאצלות, ובמובן מסוים שייך לשניהם. באמצעות מדרגת ביניים זו מגיע התענוג העליון הגנוז אל הצדיקים לעתיד לבוא.

וזהו ענין ת׳ עלמין דכסופין והם ד׳ מאות שקל כסף הנ״ל. ונק׳ עובר לסחר כי כתר נק׳ סוחר לשון (שבת יג.) סחור סחור שהוא בחי׳ המקיף לכל ההשתלשלות.

זהו עניינם של ארבע מאות עולמות הכיסופים, והם ארבע מאות שקל הכסף הנזכרים לעיל. הם נקראים ״עובר לסחר״, משום שכתר נקרא סוחר, על פי הביטוי בגמרא (שבת יג ע״א) ״סחור סחור״, שכן הוא בחינת המקיף (האור המקיף) לכל סדר ההשתלשלות.

ביאור

התורה מתארת את הכסף ששקל אברהם לעפרון כ״עובר לסחר״ — מטבע עובר לסוחר, כלומר כסף שמקבלים במסחר. אדמו״ר הזקן דורש את המילה ״סחר״ במשמעות של הקפה, על פי הביטוי התלמודי ״סחור סחור״, ומחיל אותה על כתר, האור המקיף את כל סדר העולמות.

ות׳ עלמין דכסופין הנ״ל הם עובר לסוחר שהם באים ונמשכים מעצמות אא״ס [אור אין סוף] שלמעלה גם מהכתר ועוברין ונמשכין בהכתר ומשם נהרין לצדיקיא לע״ל [לעתיד לבוא].

וארבע מאות עולמות הכיסופים הנזכרים לעיל הם ״עובר לסחר״ [עוברים דרך הסוחר המקיף], שכן הם באים ונמשכים מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר; הם עוברים ונמשכים דרך כתר, ומשם מאירים לצדיקים לעתיד לבוא.

ביאור

כעת ״עובר לסחר״ פירושו גם ״עובר דרך המקיף״: עולמות הכיסופים נובעים מעצמות אור אין סוף, שלמעלה אפילו מכתר, ועוברים דרך כתר לפני שהם מאירים לצדיקים. לכן מקורם נעלה מכל מדרגה מקיפה.

וענין הנתינה לעפרון הי׳ [היה] בדרך ענין ירידת הבירורים כדי להוציאם אח״כ ממנו בתוס׳ [בתוספת] ברכה כו׳.

והנתינה לעפרון הייתה בדרך של ירידת הבירורים (ניצוצות הקדושה שיש לברר ולהעלות), כדי להוציאם ממנו לאחר מכן בתוספת ברכה וכו׳.

ביאור

בירורים הם ניצוצות הקדושה שנפלו לעולמות התחתונים ויש לבררם ולהעלותם. נתינת הכסף לעפרון הייתה ירידה מכוונת של ניצוצות קדושים למקום נמוך, כדי שאפשר יהיה להוציאם משם לאחר מכן בתוספת ברכה.

אך ביני לביני הן שירדו כ״כ [כל כך] למטה מטה ונעשו בחי׳ ד׳ מאות איש לעשו. והוא בחי׳ ש״ק כמ״ש (ישעיה נ) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.

אלא שבינתיים הם ירדו נמוך כל כך, עד שנעשו בחינת ארבע מאות אנשי עשו. זוהי בחינת ש״ק (שק, שערכו בגימטרייה ארבע מאות), כמו שנאמר (ישעיהו נ׳): ״אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם״.

ביאור

לפני שהניצוצות הושבו, הם נפלו נמוך כל כך עד שנעשו לכוחם של ארבע מאות אנשי עשו. המילה שק, שאותיותיה עולות בגימטרייה לארבע מאות, מבטאת זאת: האור הנעלה נעשה לבוש של חושך, כפי שמתאר ישעיהו בדימוי השמים הלבושים שק.

וכן ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] (סנהדרין קא.) התורה חוגרת שק כו׳ דהיינו שנתהווה בחי׳ לבוש שק שהחיצונים יונקים ממנו ולע״ל [ולעתיד לבוא] בגמר כל הבירורין כשיבולע המות לנצח (זכריה יג)

וכן אמרו חז״ל (סנהדרין קא ע״א): ״התורה חוגרת שק״ וכו׳; כלומר, נוצר לבוש שק, שממנו יונקים החיצונים.

ביאור

חז״ל אומרים שכאשר שרים פסוק משיר השירים כלחן רגיל, התורה חוגרת שק ומתלוננת לפני ה׳. אדמו״ר הזקן משתמש בדימוי כדי לתאר את אותו הסתר: אור קדוש שהפך ללבוש גס, שממנו יונקים הכוחות החיצוניים.

ואת רוח הטומאה אעביר כו׳ אז יחזיר עפרון הד׳ מאות שקל כסף לשרשם אל הקדושה בשלימות.

ובעתיד לבוא, עם השלמת כל הבירורים (birurim), כאשר המוות ייבלע לנצח (זכריה 13), ״ואת רוח הטומאה אעביר״ וכו׳, יחזיר אז עפרון את ארבע מאות שקלי הכסף לשורשם, לקדושה, בשלמות.

ביאור

הדבר נמשך עד לעתיד לבוא, כאשר כל הניצוצות יתבררו, המוות ייבלע לנצח (ישעיהו 25:8), וה׳ יעביר את רוח הטומאה (זכריה 13:2). אז יחזיר ״עפרון״ את ארבע מאות השקלים: האור שירד יחזור בשלמות לשורשו הקדוש.

ומעתה ידע יעקב שא״א שישפיע לו עשו משרשו את המקיף דתהו אשר הוא מבקש מאחר שהוא בעצמו למטה.

מכאן ידע יעקב שאי אפשר שעשו ישפיע לו, משורשו, את המקיף (makif) של תהו (Tohu) שהוא מבקש, מאחר שעשו עצמו נמצא למטה.

ביאור

כך מתבארת הודעת השליחים ליעקב. מאחר שהאור שבשורשו של עשו עדיין שבוי למטה, הבין יעקב שעשו אינו יכול להיות הצינור להמשכת האור המקיף של תהו שהוא ביקש.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מתחקה אחר שורשם של ארבע מאות אנשי עשו ומגיעה לארבע מאות השקלים שנתן אברהם לעפרון. שקלים אלה הם עולמות הכיסופים הנעלים של התענוג העליון. הפסקה מראה שאור זה עדיין נתון בנפילתו ויוחזר רק לעתיד לבוא; לכן יעקב אינו יכול לקבלו מעשו.

לעומק

הערות קה״ת מפנות לאידרא רבא (זוהר 3:128b), שם נאמר שהצדיקים יורשים ארבע מאות עולמות מזיו לבנונית הגולגולת העליונה, וכן לזוהר 1:123b, העוסק בארבע מאות עולמות הכיסופים. הן מפנות גם לעץ חיים, שער 41, פרק 3, בעניין כתר כממוצע בין המאציל לנאצלים. אותו עיקרון מובא בפרק הראשון של שער דרושי אבי״ע, עץ חיים 42:1: נדרשת מדרגת ביניים הקרובה לשני הצדדים, ומדרגה זו היא כתר. אותה קריאה כפולה של ״עובר לסחר״ — כמגיע מעצמות אור אין סוף שלמעלה מהמקיפים — מופיעה שוב בלקוטי תורה, עקב, המפנה למאמר הזה.

מראי מקומות

  1. 1
    ששרש . . של ד׳ מאות איש . . מן ד׳ מאות שקל כסף · Zohar III, 128b
  2. 2
    מאות שקל כסף · Genesis 23:16
  3. 3
    שנתן אברהם אע״ה לעפרון · חיי שרה כג, טז.
  4. 4
    עלמין דכסופין · Zohar, Idra Zuta 1:23–29
  5. 5
    כנודע שהכתר הוא ממוצע · ע״ח שמ״א פ״ג. נסמן לעיל לדף כב, ד.
  6. 6
    ומשם נמשכו השפעות עונג העליון · בתו״ח נח מז, ג מבאר ת׳ עלמין דכסופין נק׳ יש גמור שעונג הנעלם בא במורגש ממש. וראה שם תולדות קפב, ד שנמשכים מעצמות התענוג שבשעשועי המלך ע״ש בארוכה, ובדף קפג, ב.
  7. 7
    עובר לסוחר · בלקו״ת ברכה צט, ג מציין לכאן.
  8. 8
  9. 9
    ת׳ עלמין דכסופין · Zohar I, 123b
  10. 10
    עובר לסוחר שהם באים ונמשכים מעצמות אוא״ס · בלקו״ת עקב טז, ד. ברכה צט, ג מציין לכאן.
  11. 11
  12. 12
  13. 13
    המות לנצח · Isaiah 25:8
  14. 14
    ד׳ מאות איש לעשו והוא בחי׳ ש״ק . . אז יחזיר עפרון · מובא באוה״ת נ״ך כרך א ע׳ קצז ע״ש בשם לקו״ת מהאריז״ל. ישעי׳ עה״פ מ, יב מי מדד.
  15. 15

המנחה של יעקב ¶4

4ואין עצה אלא רק כד, דשימשיך יעקב בעצמו את המקיף הנ״ל. ולזאת כשידע שבעצמו צריך להמשיך המקיף הנ״ל

אין עצה אחרת אלא שיעקב עצמו ימשיך את המקיף (האור המקיף) הזה.

ביאור

מאחר שהאור המקיף אינו יכול להימשך באמצעות עשו, על יעקב להמשיכו בכוחות עצמו. כך הדיון עובר ממצבו של עשו לעבודתו של יעקב.

לכן הוצרך להעלות מ״ן [מיין נוקבין] כנגדו כדי להמשיך עי״ז את המקיף כי רוח אייתי רוח כו׳.

לכן, משהבין שעליו עצמו להמשיך את המקיף הזה, היה עליו להעלות מ״ן (מיין נוקבין, ״מים נקביים״) כנגדו, כדי להמשיך באמצעות כך את המקיף, שכן ״רוח אייתי רוח כו׳״.

ביאור

״מיין נוקבין״ (מ״ן, ״מים נקביים״) הוא מונח קבלי להתעוררות מלמטה, העולה כדי לעורר תגובה מלמעלה. כפי שנאמר בזהר, ״רוח אייתי רוח כו׳״: התעוררות מלמטה מושכת מלמעלה שפע מקביל.

וזהו ענין המנחה ששלח יעקב לעשו הוא בחי׳ העלאת מ״נ [מיין נוקבין] להמשיך מ״ד [מיין דוכרין] דמקיף דתהו הנ״ל.

זהו עניינה של המנחה ששלח יעקב לעשו: העלאת מ״ן כדי להמשיך את המ״ד (מיין דוכרין, ״מים זכריים״) של המקיף דתהו הנזכר לעיל.

ביאור

המנחה ששלח יעקב לעשו הייתה העלאת מ״ן זו. היא נועדה לעורר את המ״ד (מיין דוכרין, ״מים זכריים״) — השפע שמלמעלה — של האור המקיף של תהו.

ולכך שלח גמלים אף שהם בהמות טמאות כי לגבי או״מ [אור מקיף] הנ״ל כחשכה כאורה כו׳. וכמשי״ת [וכמו שיתבאר] לקמן בעז״ה [בעזרת השם] בענין ויקח מן הבא בידו מנחה כו׳:

לכן שלח גמלים, אף שהם בהמות טמאות, שכן ביחס לאור המקיף הנזכר לעיל ״כחשכה כאורה כו׳״. וכפי שיתבאר להלן בעזרת ה׳ בעניין ״ויקח מן הבא בידו מנחה כו׳״.

ביאור

גמלים אינם בהמות טהורות, ובכל זאת יעקב כלל אותם במנחתו, משום שביחס לאור מקיף נעלה כל כך אין משמעות להבדל בין חושך לאור. שם (תורה אור, וישלח 4:25) מסביר אדמו״ר הזקן שגמלים טמאים ביחס לקרבנות התיקון, ואילו על קרבנות התהו נאמר ״מי יתן טהור מטמא״, שכן שם ״כחשכה כאורה״.

פסקה 4 בקצרה

מאחר שעשו אינו יכול להעביר הלאה את האור המקיף של תהו, על יעקב להמשיך אותו בעצמו באמצעות התעוררות מלמטה; המנחה ששלח לעשו, שכללה אפילו גמלים טמאים, הייתה אותה התעוררות.

לעומק

העיקרון ש״רוח אייתי רוח כו׳״ (זהר 2:162b) עומד ביסוד רעיון המ״ן: השפע שמלמעלה מתאים להתעוררות שמלמטה ומתעורר על ידה. הכללת הבהמות הטמאות במנחה מבטאת את הרעיון שאור התהו מושרש למעלה מן ההבחנה בין קדושה לטומאה.

מראי מקומות

  1. 1
    רוח אייתי רוח · Zohar II, 162b
  2. 2
    כחשכה כאורה · Psalms 139:12
  3. 3
    ויקח מן הבא בידו מנחה · Genesis 32:14

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 193 KB

בעבודה

כאשר אור עליון אינו יכול להגיע לאדם מבחוץ, משום שהצינור שלו עדיין נתון בנפילה, עליו להמשיכו בכוחות עצמו, באמצעות התעוררות מלמטה; ובעבודה זו אפשר להקריב גם דברים נמוכים, שכן לפני האור העליון ביותר ״כחשכה כאורה״.

שאלות לשיחה

  1. מדוע האור ששורשו בעשו גבוה מן האור של יעקב עצמו, ומדוע אינו יכול להגיע ליעקב כל עוד עשו נתון בנפילה?
  2. כיצד קושר המאמר בין ארבע מאות האנשים של עשו לבין ארבע מאות השקלים ששילם אברהם לעפרון?
  3. אילו שני פירושים ל״עובר לסוחר״ מפתח אדמו״ר הזקן, ומה הם מלמדים על מקורו של התענוג העליון?
  4. מהו הקשר בין העלאת מ״ן להמשכת המקיף, וכיצד הייתה המנחה של יעקב דוגמה לכך?
  5. מדוע יכלה המנחה של יעקב לכלול גמלים, שהם בעלי חיים טמאים, ומה הדבר מלמד על טבעו של האור המקיף הזה?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 193 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 85 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת וישלחוישלח

  1. 1וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו…וישלח יעקב מלאכים לפניו
  2. 2וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו…וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו...
  3. 3ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו׳״ויאמר יעקב: ׳אלקי אבי אברהם...׳״
  4. 4ויקם בלילה הוא ויקח את שתי…ויקם בלילה הוא
  5. 5ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו…״ויקח מן הבא בידו״
  6. 6ויאבק איש עמו כו׳״ויאבק איש עמו״
שאלו את פרעג על כל פסקה