תורה אור · פרשת בראשית · מאמר 9
יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה
״יבל — הוא היה אבי ישב אהל ומקנה״
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 279 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
כל עלייה למדרגה גבוהה יותר נעשית באמצעות ״שיר״ — ביטול מציאותו הקיימת של האדם, בדומה לזרע שצריך להירקב לפני שהוא נובט. יובל, המנגן בכינור, הוא השיר הזה; יבל, שעליו נאמר ״הוא היה אבי ישב אהל ומקנה״, הוא מקורו: אור מקיף שלמעלה מהתחלקות, שאפשר להמשיכו אפילו אל הדברים הנמוכים ביותר.
המאמר בקצרה
המאמר דורש את הפסוקים על בניו של למך, יבל ויובל, לאור דברי המשנה ״כל בעלי השיר יוצאין בשיר״, ומפרש שיר במשמעות של זמרה. השיר הוא ביטול היש: דבר אינו עולה למדרגה חדשה אלא אם כן הוא נעשה תחילה ״אין״, בדומה לזרע שצריך להירקב לפני שהוא צומח. נשמות ומלאכים עולים מהשגה אחת להשגה נעלית יותר רק כשהם מניחים בצד את ההשגה הראשונה; זהו ה״עמוד״ המחבר בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, וזו הסיבה שהשירה ליוותה את הקרבנות בבית המקדש. לביטול יש מדרגות: שיר פשוט של ביטול עצמי בלבד, ושירים כפולים, משולשים ומרובעים, המשולבים באהבה, ביראה וברחמים. מדרגות אלו מתבטאות בצבעי העמוד, בארבע הרוחות ובמהלך היומי של השמש. יובל, מלשון הולכה, הוא השיר שמעלה ומוליך כלפי מעלה. יבל הוא מקורו: ה״אהל״ שה׳ נתן לשמש, אור מקיף שבו הכול כלול, ושמכיוון שאין בו מעלה ומטה, הוא מגיע אפילו אל ״מקנה״. כך גם יעקב, שישב באהלים, המשיך מדרגה נעלית זו אל עבודתו כרועה צאן.
מבנה
- השיר כדרך לעלייה״כל בעלי השיר יוצאין בשיר״: כל עלייה דורשת ביטול של המציאות וההשגה הקיימות, בדומה לזרע שנרקב לפני שהוא צומח. זהו העמוד שבין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, וזהו גם עניינה של השירה בעת הקרבת הקרבנות.¶1–2
- מדרגות השירשיר פשוט, כפול, משולש ומרובע: ביטול בלבד, או ביטול המשולב באהבה, ביראה וברגשות נוספים. הדבר מתבטא בצבעי העמוד, בארבע הרוחות ובמסלול השמש.¶3
- יובל: הכינור שמעלה למעלהיובל, מלשון הולכה, הוא השיר שמעלה את הנשמה.¶4
- יבל: האהל והמקנהה״אהל״ הוא אור מקיף, מקור הביטול. מכיוון שהוא למעלה מהתחלקות, הוא מגיע גם עד ל״מקנה״, כפי שמלמד יעקב, יושב האהלים, שהיה גם רועה צאן.¶5
מושגים
- שירשיר
- במאמר זה, השיר הוא הביטול שבאמצעותו נשמה או מלאך עוזבים את מדרגתם הנוכחית ועולים למדרגה גבוהה יותר.
- ביטול הישביטול היש
- הנחת המציאות וההבנה הקיימות בצד; ״יש״ חדש ונעלה יותר יכול לבוא רק מתוך מצב של ״אין״.
- העמוד שבגן עדןעמוד שבין ג״ע התחתון לג״ע העליון
- העמוד שבזהר, שבאמצעותו נשמות עולות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון; כאן הוא מסמל את מצב הביטול עצמו.
- שיר פשוט, כפול, משולש ומרובעשיר פשוט, כפול, משולש, מרובע
- מדרגות של ביטול: ביטול עצמי בלבד, או ביטול המשולב ברגש אחד, בשני רגשות או ביותר, כגון אהבה, יראה ורחמים.
- אור מקיףמקיף
- אור המקיף את האדם ואינו נכנס לתוכו, והוא מסומל ב״אהל״. הוא למעלה מהתחלקות וכולל הכול, ולכן אפשר להמשיכו גם למדרגות הנמוכות ביותר.
השיר כדרך לעלייה ¶1–2
1יבל הוא12 היה אבי3 יושב אהל ומקנה. ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב. הנה ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] כל בעלי השיר יוצאין בשיר4 כו׳.
״יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב״. חז״ל אמרו: ״כל בעלי השיר יוצאין בשיר״ וכו׳.
המאמר פותח בפסוקים על בניו של למך: יבל, ״אבי יושב אהל ומקנה״, ואחיו יובל, ״אבי כל תופש כנור ועוגב״. לאחר מכן הוא מצטט משנה העוסקת בבעלי חיים שמותר להם לצאת בשבת: ״כל בעלי השיר יוצאין בשיר״. במשנה, ״שיר״ הוא קולר של שלשלת, אך אדמו״ר הזקן מפרש את המילה במשמעות אחרת — זמרה.
פי׳ שכל בחי׳ העלאה ממהות למהות כמו מג״ע [מגן עדן] התחתון לג״ע [לגן עדן] העליון וכדומה הוא ע״י השיר שהוא בחי׳ בטול היש
פירוש הדבר, שכל עלייה ממצב הוויה אחד למצב הוויה אחר — למשל, מגן עדן התחתון לגן עדן העליון וכדומה — נעשית באמצעות שיר, שהוא בחינת ביטול היש [הנחת תחושת ה״יש״ והמודעות העצמית].
הוא מסביר שכל עלייה ממדרגת קיום אחת למדרגה גבוהה ממנה — למשל, עליית נשמה מגן עדן התחתון לגן עדן העליון — מתרחשת באמצעות ״שיר״; השיר הוא ביטול היש, כלומר הנחת תחושת הקיום והמודעות העצמית.
וכנודע שלא יוכל להתהוות מיש ליש5 אא״כ [אלא אם כן] נעשה היש תחילה בחי׳ אין אז יוכל להתהוות ממנו יש אחר בתוס׳ [בתוספת] ברכה.
כידוע, דבר שהוא בבחינת ״יש״ אינו יכול להתהוות מדבר שהוא בבחינת ״יש״, אלא אם כן ה״יש״ נעשה תחילה בבחינת ״אין״; אז יכול להתהוות ממנו ״יש״ אחר, בתוספת ברכה.
זהו כלל יסודי: דבר חדש אינו נוצר מדבר בעודו נשאר כפי שהוא; תחילה עליו להיעשות בבחינת ״אין״, ואז יכולה להיווצר ממנו מציאות חדשה וגדולה יותר, ״בתוספת ברכה״.
כמשל הגרעין הנזרע בארץ שצריך להיות נרקב בארץ6 ואח״כ יכול לצמוח מזה הרבה גרעיני׳ [גרעינים].
כמשל גרעין שנזרע בארץ: עליו להירקב בארץ, ולאחר מכן יכולים לצמוח ממנו גרעינים רבים.
הגרעין שנזרע בארץ ממחיש זאת: עליו להתפרק תחילה ולאבד את צורתו, ורק לאחר מכן יכול לצמוח ממנו צמח הנושא גרעינים רבים.
הפסקה מציגה את הנושא המרכזי של המאמר: ״שיר״ הוא ביטול, ורק באמצעות ביטול כזה יכולה מציאות לעלות למדרגה גבוהה יותר, כשם שעל הגרעין להירקב לפני שהוא צומח.
במאמרי אדמו״ר הזקן על דברי חז״ל מוסבר שכאשר הגרעין נרקב, נשאר בו ״כוח התענוג״ — בחינת ה״אין״ — והוא שמצמיח את הצמיחה. מובאות שם גם הדוגמאות של עובר הנוצר מטיפה ושל אפרוח הבוקע מביצה.
מראי מקומות
- 1יבל הוא הי׳ אבי יושב · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי בסה״מ תקס״ח כרך א ע׳ תקנג, בהתחלה ”ותלד עדה את יבל”. בתו״א לעמבערג ב, ב הנחה אחרת משנת תקס״ט. ראה במפתח המאמרים משנת הנ״ל. באחד מהכת״י כותרת: על חתונת בנו. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. המאמר עם ביאורים והגהות באוה״ת כרך ג תקפה, א (מלקו״ת לג״פ מה, א). וביאור שם תקפו, א. הגהות בדף תקפט, א. לכללות מאמר זה ראה ד״ה כל המאריך באחד — מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ כב ואילך.
- 2יבל הוא הי׳ · Genesis 4:21
- 3
- 4כל בעלי השיר יוצאין בשיר · Shabbat 51b:8–10
- 5להתהוות מיש ליש · בבוך אדה״ז — יבל אבי יושב: להתהוות דבר יש מיש. ראה ג״כ מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ נג ואילך. אוה״ת בראשית ט, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז פמ״ב ואילך.
- 6להיות נרקב בארץ · באוה״ת בראשית כרך ג תקפה, א ובלקו״ת לג״פ מה, א: להתרקב מקודם. במאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ כג ”שיתרקב תחלה וישאר כח התענוג שבגרעין בחי׳ אין”, וכתב שם עוד דוגמא מהוולד שנוצר מטפה, ומאפרוח. וראה תו״ח בראשית לד, א שמבאר ב׳ המשלים.
2וכמו״כ [וכמו כן] למעלה בנשמות ומלאכים כדי שיהיה לו עלייה בתוספת השגה צריך מקודם להיות בבחי׳ בטול היש והשגה ראשונה1 שהיה לו ואח״כ יוכל לעלות השגה יותר גדולה
כך גם למעלה, בנשמות ובמלאכים: כדי שתהיה לאדם עלייה בתוספת השגה, עליו להיות תחילה בביטול היש ובביטול ההשגה הראשונה שהייתה לו; לאחר מכן יוכל לעלות להשגה גדולה יותר.
אותו עיקרון חל גם על הנשמות והמלאכים שלמעלה: כדי לעלות להשגה גדולה יותר באלוקות, צריך תחילה לבטל את תחושת הישות העצמית ואת ההשגה שכבר הגיע אליה; רק אז אפשר לעלות להשגה גבוהה יותר.
וזו בחינת העמוד שבין גן עדן התחתון לגן עדן העליון: בחינת הביטול, כנזכר לעיל.
זו משמעותו של ה״עמוד״ שעל פי הזוהר מחבר בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון: העמוד שבאמצעותו הנשמות עולות הוא מצב של ביטול.
וזהו כל בעלי השיר יוצאין בהשגתם ונמשכים לעלות למעלה ע״י השיר ולכן בשעת הקרבת הקרבן היה צריך להיות ג״כ שיר4
וזהו: ״כל בעלי השיר יוצאין״ — בהשגתם — ״ונמשכים לעלות למעלה״ באמצעות השיר. לכן, בשעת הקרבת הקרבן היה צריך להיות גם שיר,
זהו פירוש הדברים ״כל בעלי השיר יוצאין״ — הם יוצאים מההשגה הנוכחית שלהם — ו״נמשכים לעלות למעלה״ באמצעות השיר. משום כך ליווה השיר את הקרבת הקרבנות בבית המקדש.
כי ענין הקרבנות הוא העלאה ממטה למעלה אשה ריח ניחוח5 וצריך לזה ג״כ בחי׳ שיר בחי׳ בטול כנ״ל שיוכל להתעלות:6
כי עניין הקרבנות הוא העלאה מלמטה למעלה, ״אשה ריח ניחוח״; ולשם כך צריך גם בחינת שיר, בחינת ביטול, כנזכר לעיל, כדי שתוכל להיות עלייה.
קרבן הוא העלאה מלמטה למעלה — ״אשה ריח ניחוח״ — ולשם העלאה דרוש שיר, כלומר ביטול.
הנשמות והמלאכים עולים מהשגה אחת לבאה אחריה רק באמצעות ביטול ההשגה הקודמת. ה״שיר״ הזה הוא העמוד שבין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, והוא גם הסיבה לכך שהשיר ליווה את הקרבת הקרבנות.
במקום אחר בתורה אור, בפרשת תצוה, מתאר אדמו״ר הזקן מדרגות רבות בגן עדן. עמוד מחבר בין כל מדרגה תחתונה לזו שמעליה, עבור כל צדיק לפי דרגתו, וכך הם עולים מחיל אל חיל בעליות שאין להן סוף.
מראי מקומות
- 1והשגה ראשונה · בכת״י הנ״ל מהשגה ראשונה.
- 2וזהו בחי׳ עמוד שבין ג״ע התחתון לג״ע העליון · Zohar I, 219a
- 3עמוד שבין ג״ע התחתון לג״ע העליון · Zohar, Vayakhel 24:308–316
- 4בשעת הקרבת הקרבן היה צריך להיות ג״כ שיר · Arakhin 11a
- 5אשה ריח ניחוח · Leviticus 1:9
- 6
מדרגות השיר ¶3
3והנה יש שיר פשוט ושיר כפול1 וכנודע שבהעמוד יש ג׳ גוונים2 חיור וסומק שהוא בחי׳ חו״ג [חסד וגבורה] וירוק בחי׳ התכללות כו׳. כי הנה בבחי׳ בטול יש הרבה מדרגות.
והנה יש שיר פשוט ושיר כפול. כידוע, בעמוד יש שלושה גוונים: לבן ואדום, שהם בחינות חסד (נתינה) וגבורה (ריסון), וירוק, שהוא בחינת התכללות וכו׳. שכן בתוך בחינת הביטול יש דרגות רבות.
לביטול, וכך גם לשיר, יש דרגות רבות. אדמו״ר הזקן מבחין בין ״שיר פשוט״ ל״שיר כפול״, ומזכיר את העמוד שבגן עדן, שיש בו שלושה גוונים: לבן — חסד, אדום — גבורה, וירוק, המשלב ביניהם.
יש בחי׳ בטול פשוט נקודה אחת בחי׳ יו״ד ויש בחי׳ בטול שנכלל בזה גם מדות בחי׳ אהבה או יראה וכו׳ וכן בחיצוניות המדות שהן חו״ג [חסד וגבורה] יש התכללות ג״כ חסד שבגבורה
יש בחינה של ביטול פשוט, נקודה אחת, בחינת יו״ד; ויש בחינה של ביטול הכולל בתוכו גם מדות — בחינת אהבה או יראה וכו׳. וכך גם בחיצוניות המדות, שהן חסד וגבורה, יש התכללות: חסד שבגבורה,
הביטול הפשוט ביותר הוא נקודה אחת, כמו האות יו״ד: ביטול עצמי פשוט. בביטול מלא יותר כלולה גם מידה רגשית, כמו אהבה או יראה. גם הביטויים החיצוניים של חסד וגבורה עשויים להתמזג, כך שהחסד כלול בתוך הגבורה.
כמו המכה את בנו שהוא בחי׳ גבורה ונכלל בזה בחי׳ חסד ואהבה שמחמת אהבה רצונו להדריכו בדרך הישר ולכן מכה דייקא בנו ולא אחר כי את אשר יאהב יוכיח.
כמו אדם המכה את בנו, שזו בחינת גבורה, אך כלולה בה גם בחינת חסד ואהבה: מתוך אהבתו הוא רוצה להדריך את בנו בדרך הישרה, ולכן הוא מכה דווקא את בנו ולא אדם אחר, ״כי את אשר יאהב יוכיח״.
אב המכה את בנו פועל מתוך גבורה, אך מתוך אהבה, כדי להדריכו בדרך הישרה. משום כך הוא מכה דווקא את בנו ולא ילד של אדם אחר. כמו שנאמר: ״כי את אשר יאהב יוכיח״.
וכשהבטול הוא בטול פשוט נקרא שיר פשוט וכשיש בזה עוד מדה אחת אהבה או יראה (עמ״ש בפי׳ הזהר פ׳ קרח3 ע״פ קרואי מועד)45 נקרא שיר כפול
כאשר הביטול הוא ביטול פשוט, הוא נקרא שיר פשוט; וכשנוספת בו מידה אחת, אהבה או יראה (ראו מה שנתבאר בפירוש הזהר לפרשת קרח, על הפסוק ״קרואי מועד״), הוא נקרא שיר כפול.
ביטול פשוט נקרא ״שיר פשוט״; ביטול שאליו מצטרפת מידה אחת, אהבה או יראה, נקרא ״שיר כפול״. ההפניה שבסוגריים היא למה שנתבאר בקטע מהזהר על אנשי קרח, ״קרואי מועד״.
וכשיש התכללות המדות (אהוי״ר [אהבה ויראה] גם שניהם בהבטול) נק׳ שיר משולש ועד״ז יש ג״כ שיר מרובע6
וכשיש התכללות של המדות — אהבה ויראה, שתיהן יחד בתוך הביטול — הדבר נקרא שיר משולש; וכך יש גם שיר מרובע.
כאשר האהבה והיראה כלולות שתיהן בתוך הביטול, הדבר נקרא ״שיר משולש״, ובאותו אופן עשוי להיות גם ״שיר מרובע״.
(עמ״ש בענין תכלת וארגמן ותולעת שני ושש7 משזר שהן התכללות ד׳ בחי׳ יחד אהוי״ר [אהבה ויראה] ורחמנות ובחי׳ שש הוא האהבה מוסתרת כו׳)8
(ראו מה שנתבאר בעניין תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר, שהם התכללות של ארבע בחינות יחד: אהבה, יראה ורחמנות, ובחינת שש היא האהבה המסותרת וכו׳.)
ארבעת החומרים של יריעות המשכן — תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר — מסמלים ארבע איכויות המשתלבות זו בזו: אהבה, יראה, רחמנות ושש, היא האהבה המסותרת, האהבה הטבעית לה׳ הטמונה בכל נשמה יהודית.
שכן ״כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם״ — זו התכללות מצפון לדרום באמצעות הרוח הנושבת מצפון לדרום,
ההתכללות המרובעת דומה ל״ארבע רוחות השמים״ שבנבואת זכריה: רוח הנושבת מצפון לדרום משלבת את האיכויות של שני הכיוונים האלה.
וכן ממזרח למערב כו׳ (ולפעמים יש התכללות כל הד׳ בחי׳ מזרח מערב צפון ודרום ע״י הרוח המנשב כך כו׳)
וכן ממזרח למערב וכו׳ (ולפעמים יש התכללות של כל ארבע הבחינות — מזרח, מערב, צפון ודרום — באמצעות הרוח הנושבת כך וכו׳).
רוח ממזרח למערב עושה דבר דומה; לפעמים רוח משלבת יחד את כל ארבעת הכיוונים.
וזהו ג״כ ענין הליכת השמש ממזרח למערב הוא ג״כ ענין בטול
זהו גם עניין תנועת השמש ממזרח למערב: גם היא עניין של ביטול;
המסלול היומי של השמש ממזרח למערב הוא גם ביטוי לביטול.
והוא בחי׳ נפש שבשמש שהוא בחי׳ השגתה ומחמת זה גוף השמש הולך תמיד בגשמיות בבחי׳ בטול (כמבואר בענין שמש בגבעון דום12 כו׳ בדרוש דחרבות צורים).1314
וזוהי בחינת הנפש שבשמש, שהיא בחינת השגתה; ומחמת זאת גוף השמש נע תמיד בגשמיות במצב של ביטול (כפי שמבואר בעניין ״שמש בגבעון דום״ וכו׳, בדרוש ״חרבות צורים״).
הדבר נובע מ״נפש״ השמש, מהשגתה, ובגללה הגוף הגשמי של השמש נע תמיד בביטול. המאמר מפנה לדרוש על ״חרבות צורים״ (בסידור, בהערות קה״ת), שבו מוסבר הציווי של יהושע ״שמש בגבעון דום״; למילה ״דום״ יש גם משמעות של עמוד דום וגם של שתוק.
ויש בזה ב׳ דעות בהליכתה אם הוא מצד אהבה ותשוקה או מצד בטול הפשוט. ובאמת יש לפעמים בטול פשוט ולפעמים יש בזה ג״כ בחי׳ אהבה כנ״ל
יש שתי דעות באשר לתנועתה: האם היא נובעת מאהבה ותשוקה או מביטול פשוט. לאמיתו של דבר, לפעמים יש ביטול פשוט, ולפעמים יש בה גם בחינת אהבה, כנזכר לעיל.
יש שתי דעות בשאלה מה מניע את תנועת השמש: אהבה ותשוקה, או ביטול פשוט. לאמיתו של דבר, שני המצבים מתקיימים: לפעמים יש ביטול פשוט, ולפעמים ביטול שיש בו גם אהבה.
(וז״ש [וזהו שכתוב] וזרח השמש1516 כו׳ הולך אל דרום וסובב אל צפון17 כו׳ וכדפי׳ ע״ז בזהר ר״פ ויצא שהוא להיות בחי׳ התכללות ד׳ בחי׳ מזרח ומערב צו״ד [צפון ודרום] כו׳ וזרח ובא הן מזרח ומערב):18
(וזהו [הפירוש של] ״וזרח השמש כו' הולך אל דרום וסובב אל צפון כו'״, כפי שמפרש על כך הזהר בתחילת פרשת ויצא: הדבר הוא כדי שתהיה התכללות של ארבע בחינות — מזרח ומערב, צפון ודרום וכו׳; ״וזרח ובא״ הם מזרח ומערב).
קהלת מתארת את זריחת השמש ושקיעתה, במזרח ובמערב, ואת הליכתה אל הדרום וסיבובה אל הצפון. הזהר בתחילת פרשת ויצא מפרש את הפסוקים האלה על השמש, שיוצאת מדי יום במזרח, פונה לדרום ולצפון, ונאספת במערב; כך מסלולה מחבר את ארבעת הכיוונים, בהתכללות של ״שיר מרובע״.
הביטול, וכך גם ה״שיר״, מופיע בדרגות שונות: ביטול פשוט (שיר פשוט), וביטול שמשולבים בו אהבה, יראה או יותר (שיר כפול, משולש או מרובע). לכך מובאות דוגמאות של צבעים המתמזגים זה בזה, רוחות ומסלול השמש.
הצמח צדק (אור התורה, ויקהל) מציע שה״שיר הפשוט״ מתאים לבחינת יחידה, הרצון הפשוט של הנשמה, ואילו ״שיר כפול״ הוא אהבה ורצון הנמשכים באמצעות חכמה ובינה.
מראי מקומות
- 1שיר פשוט ושיר כפול · באוה״ת פ׳ ויקהל ע׳ ב׳קפז מציין ע״ז: ”וי״ל דשיר פשוט זהו כענין בחי׳ יחידה רצון פשוט וכשהאהבה והרצון נמשך ע״י חו״ב נק׳ שיר כפול” עכ״ל. ראה מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ כה.
- 2וכנודע שבהעמוד יש ג׳ גוונים · Zohar I, 219a
- 3בפי׳ הזהר פ׳ קרח · קעו, ב.
- 4קרואי מועד · Numbers 16:2
- 5קרואי מועד · Zohar, Korach 1:5–4:15
- 6שו״ה אחר — וכשהביטול . . ועד״ז יש ג״כ שיר מרובע · מובא באוה״ת בראשית כרך ז תתתג, א.
- 7תכלת וארגמן ותולעת שני ושש · Exodus 25:4
- 8שו״ה התכללות — האהבה מוסתרת כו׳ · בבוך מכתבים סלונים סג, א באוה״ת בראשית כרך ג תקפה, ב (מלקו״ת לג״פ מה, א) נוסף: וי״ל שהוא בחי׳ הביטול כו׳.
- 9כי כארבע רוחות · בהגהת הרה״ח ר׳ אשר נוסף: [וזהו ג״כ ענין].
- 10כי כארבע רוחות · זכרי׳, ב, י.
- 11כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם · Zechariah 2:10
- 12שמש בגבעון דום · Joshua 10:12
- 13בדרוש דחרבות צורים · בסידור שער המילה ובאוה״ת דרושים לחג השבועות ד״ה תורת ה׳ תמימה ע׳ קט.
- 14חרבות צורים · Joshua 5:2
- 15וזרח השמש · Ecclesiastes 1:5
- 16וזרח השמש · Zohar, Vayetzei 1:1–7
- 17הולך אל דרום וסובב אל צפון · Ecclesiastes 1:6
- 18
יובל: הכינור שמעלה למעלה ¶4
4ז, דוזהו ענין יובל אבי כל תופש כנור1 כו׳ פי׳ יובל לשון הולכה שמוביל וממשיך למעלה ע״י כנור ועוגב בחי׳ שיר כנ״ל שע״י השיר הוא העלייה יוצאין בשיר2 כו׳.
וזהו עניין ״יובל אבי כל תופש כנור״ וכו׳. פירוש: יובל הוא לשון הולכה (holachah, הובלה), שכן הוא מוביל (movil) וממשיך כלפי מעלה באמצעות הכינור והעוגב, בחינת השיר שהוזכרה לעיל; שכן באמצעות השיר באה העלייה — ״יוצאין בשיר״ וכו׳.
כעת מתבאר עניינו של הפסוק על יובל. יובל מתפרש כלשון הולכה, והשם קשור לשורש של ״מוביל״: הוא מוביל וממשיך כלפי מעלה באמצעות הכינור והעוגב — באמצעות השיר, שהוא ביטול. זוהי העלייה של ״יוצאין בשיר״.
יובל, ״אבי כל תופש כנור״, מייצג את השיר — את הביטול — שנושא את הנשמה כלפי מעלה.
מראי מקומות
- 1יובל אבי כל תופש כנור · Genesis 4:21
- 2יוצאין בשיר · Shabbat 51b:8–10
יבל: האהל והמקנה ¶5
5ויבל הוא היה אבי יושב אהל1 ומקנה2 כי כתיב לשמש שם אהל בהם3 פי׳ כדי שיהיה להשמש בחי׳ זו שיהיה לה בחי׳ בטול ותשוקה4 הוא ע״י אהל בהם.
״ויבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה״ [ומגדלי המקנה], שהרי נאמר ״לשמש שם אהל בהם״. פירוש הדברים: כדי שתהיה לשמש מעלה זו — שיהיו בה ביטול ותשוקה — הדבר נעשה באמצעות ״אהל בהם״.
יבל, אחיו האחר, מייצג את המקור לביטול הזה. בעל המזמור אומר שה׳ ״שם אהל״ לשמש ״בהם״: הביטול והתשוקה של השמש, שתוארו לעיל, נובעים מאותו ״אהל״.
אהל הוא בבחי׳ מקיף מלמעלה נמשך הארה זו שתהיה תמיד בבחי׳ בטול5 וזהו בחי׳ יבל לשון ויבל לחמורים6 שהוא ענין בלבול ותערובות
אהל הוא בבחינת מקיף [אור]: מלמעלה נמשכת הארה זו, כדי שתהיה השמש תמיד במצב של ביטול. וזו בחינת יבל, מלשון ״ויבל לחמורים״, שהוא עניין של בלבול ותערובת.
אהל מקיף את מה שנמצא בתוכו, ולכן הוא מייצג אור מקיף מלמעלה, שמשאיר את השמש תמיד בביטול. השם יבל מזכיר את הביטוי ״ויבל לחמורים״ — מספוא מעורבב — וכך הוא נקשר לבלבול, לערבוב ולמיזוג.
פי׳ שהיא הארה מבחי׳ מקיף ששם הוא בלי התחלקות ויוכל להתערב הכל שיומשך הארה גם למטה שיוכל להיות אח״כ בחי׳ יובל אבי כל תופש כנור שהוא בחי׳ בטול כנ״ל
פירוש הדברים: זו הארה מבחינת המקיף [אור], שבו אין חלוקה והכול יכול להתערבב; כך יכולה ההארה להימשך גם למטה, ולאפשר לאחר מכן את בחינת ״יובל אבי כל תופש כנור״, שהיא בחינת הביטול, כנזכר לעיל.
אור מקיף הוא למעלה מכל חלוקה, ולכן הכול יכול להתערבב בו והארתו יכולה להגיע גם למטה. כך מתאפשר השלב הבא, יובל והכינור שלו — הביטול שבשירה.
וזהו אבי יושב אהל ומקנה שבחי׳ אהל הוא בחי׳ מקיף כנ״ל ולכן יוכל להיות גם למקנה להמשיך למטה (כי המקיף אין בו מעלה ומטה כמ״ש ומתחת זרועות עולם)7
וזהו [פירוש] ״אבי יושב אהל ומקנה״ [אבי מגדלי המקנה]: בחינת ״אהל״ היא בחינת מקיף [אור], כנזכר לעיל; לכן היא יכולה להגיע גם למקנה ולהימשך למטה, שכן למקיף אין מעלה ומטה, ככתוב ״ומתחת זרועות עולם״.
יבל הוא ״אבי יושב אהל״ — האור המקיף — ומאותה סיבה ממש הוא יכול להיות גם ״אבי מקנה״, כלומר להמשיך את האור הזה אל הדברים הנמוכים ביותר. האור המקיף מקיף את הכול במידה שווה, ואין בו ״מעלה״ ו״מטה״, כפי שנאמר ״ומתחת זרועות עולם״.
כמו יעקב, שהיה רועה צאן — ״מקל לבנה לח כו׳״ (התכללות חסד, גבורה ותפארת; ראו זהר, ויצא).
יעקב הוא הדוגמה לכך: הוא רעה את צאן לבן בעזרת מקלות של לבנה לחה, לוז וערמון. הזהר מפרש את המקלות כמיזוג של חסד, גבורה ותפארת.
שאדם אחר רועה צאן הוא רועה בגשמיות משא״כ יעקב שהיה יושב אהלים המשיך מבחי׳ מקיפים להיות רועה צאן
אדם אחר הרועה צאן עושה זאת בדרך גשמית; אבל יעקב, שהיה ״יושב אהלים״, המשיך מבחינת האורות המקיפים כדי לרעות את הצאן.
רועה רגיל מטפל בצאן בדרך גשמית בלבד; אבל יעקב, שהיה ״יושב אהלים״ — קשור לאורות המקיפים — המשיך ממדרגה נעלית זו אל עבודתו כרועה.
וזהו יושב אהל ומקנה כנ״ל10 (ועמ״ש מענין יובל בפ׳ שלח ע״פ מקושש1112 ועיין עוד מענין מקנה בפ׳ ויצא ע״פ ושש שנים בצאנך1314 כו׳ וע״פ ואלה המשפטים1516 כו׳):1718
וזהו ״יושב אהל ומקנה״, כנזכר לעיל. (ראו גם את הביאור בעניין יובל בפרשת שלח, על הפסוק ״מקושש״ [עצים]; ועוד בעניין מקנה בפרשת ויצא, על הפסוק ״ושש שנים בצאנך״ וכו׳, ועל הפסוק ״ואלה המשפטים״ וכו׳.)
זהו עניין ״יושב אהל ומקנה״. הסוגריים מפנים למאמרים נוספים: על יובל — בפרשת שלח, בעניין האיש ״מקושש״ עצים; ועל ״מקנה״ — בפרשת ויצא, בעניין שש השנים של יעקב בצאן לבן, ובפרשת משפטים, על ״ואלה המשפטים״.
יבל מייצג את האור המקיף — ה״אהל״ — שהוא המקור לביטול. מכיוון שהוא למעלה מחלוקה, אפשר להמשיכו גם אל הדברים הנמוכים ביותר, אל ה״מקנה״; כך המשיך יעקב את מדרגת ה״אהלים״ הנעלית לתוך עבודתו כרועה צאן.
בבוך (Buch), כרך כתב־יד של מאמרי אדמו״ר הזקן, המאמר מסתיים בקטע נוסף: שירה נאמרת רק על היין, וגם הקרבנות זקוקים לשירה — לביטול — כדי להתעלות. היין ״משמח אלקים״, מפני ששירה על היין מביאה ביטול וגילוי, ומייחדת את הוי׳ (גילוי) עם אלקים (הסתר).
מראי מקומות
- 1יושב אהל · Genesis 25:27
- 2יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה · Genesis 4:20
- 3לשמש שם אהל בהם · Psalms 19:5
- 4בטול ותשוקה · ביהל אור ע׳ 64 נוסף: (דהיינו ענין סיבובה בהשתחוואה למערב בבחי׳ ביטול) עכ״ל שם.
- 5בבחי׳ בטול · ביהל אור שם: ”ובעמה״מ שער ששי פרק ס״ה דל״ז ע״א פי׳ וזו״נ דאצילות נתעלו בתוך או״א ומכסים עליהם כמו חופת חתן וכלה ועז״נ לשמש שם אהל בהם ר״ל בהם בתוך או״א עכ״ל”.
- 6ויבל לחמורים · Judges 19:21
- 7ומתחת זרועות עולם · Deuteronomy 33:27
- 8מקל לבנה לח · Genesis 30:37
- 9מקל לבנה לח · Zohar, Vayetzei 31:305–32:310
- 10יושב אהל ומקנה כנ״ל · סיום המאמר בבוך אדה״ז — יבל אבי יושב א, א ”וזהו אין אומרים שירה אלא על היין שנאמר יין המשמח כו׳ אם אנשים משמח כו׳ מכאן כו׳ כי ענין הקרבנות הוא ג״כ העלאה ממטה למעלה הוצרך לזה ג״כ בחי׳ שיר בחי׳ ביטול שיוכל להיות העלאה, וזהו המשמח אלקים כו׳ פי׳ כי הוי׳ הוא בחי׳ גילוי ואלקים הוא בחי׳ הסתר וע״י השיר על היין נעשה בחי׳ ביטול וגילוי לכן הוא משמח בחי׳ אלקים בחי׳ הסתר להיות יחוד הוי׳ באלקים, אשה בעלה משמחה נכנס יין יצא סוד כו׳”.
- 11ועמ״ש . . ע״פ מקושש · לקו״ת שלח מב, ד. ובאוה״ת בראשית כרך ג תקפו, א מעתיק הלשון מהלקו״ת עם תוס׳ ביאור.
- 12מקושש · Numbers 15:32
- 13בפ׳ ויצא ע״פ ושש שנים בצאנך · לקמן כג, ג ואילך.
- 14ושש שנים בצאנך · Genesis 31:41
- 15ע״פ ואלה המשפטים · ראה לקמן עו, ב.
- 16ואלה המשפטים · Exodus 21:1
- 17ע׳ בזהר ויצא · קסא, ב.
- 18
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
כדי להתקדם בהבנה ולהתקרב לה׳, על האדם להיות מוכן להניח בצד את מציאותו הנוכחית ואף את השגתו הקודמת באלוקות, כפי שזרע צריך להירקב לפני שהוא נובט. הביטול הזה, שיכול להיות ביטול פשוט או כזה המלא באהבה וביראה, הוא ה״שיר״ שמעלה אותו למדרגה גבוהה יותר. וכמו יעקב, שישב באהלים ובכל זאת רעה צאן, אפשר להמשיך את המדרגה הנעלית הזאת אל העבודה המעשית והיומיומית.
שאלות לשיחה
- מדוע ה״יש״ צריך להיות תחילה ל״אין״ לפני שיכול לבוא ממנו ״יש״ נעלה יותר? כיצד הזרע ממחיש זאת?
- כיצד הנחת השגה שכבר רכשנו בצד יכולה להוביל להשגה נעלית יותר? מה אפשר ללמוד מכך על לימוד חסידות?
- מה מבדיל בין שיר פשוט לשיר כפול, משולש או מרובע, ומה מלמד האב המכה את בנו על שילוב מידות?
- מדוע השמש משמשת דוגמה לביטול, ומהן שתי הדעות על תנועתה?
- כיצד ה״אהל״, שהוא אור מקיף, מאפשר להגיע עד ל״מקנה״, וכיצד יעקב ממחיש זאת?