LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת בראשית · מאמר 5

ולהבין בתוס׳ ביאור ענין וייצר ה׳ אלקים את…

להבין ביתר ביאור את עניין ״וייצר ה׳ אלקים...״

  • 20 פסקאות · 78 קטעים
  • כ־45 דק׳ לימוד
  • 50 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 420 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 78 קטעים

הנקודה

דרגות סמוכות בשרשרת של עילה ועלול מתהוות יחד, כמו המדות מן השכל, וכמו גופם ונפשם של בעל חיים או של מלאך. הדומם, מלכות ו״האותיות״, עומד מחוץ לשרשרת הזאת ונוסד ישירות על ידי חכמה; לכן רק הנשמה הגבוהה ביותר, נשמת אדם הראשון, ששורשה בחכמה עילאה, יכלה להתלבש בגוף של עפר דומם ולהפוך אותו.

המאמר בקצרה

המאמר מסביר ביתר הרחבה מדוע גוף האדם היה תחילה עפר דומם, ואילו שאר הנבראים נוצרו יחד, גוף ונפש, ומראה שארבע הדרגות קיימות גם ברוחניות. בנפש, האותיות הן דומם, המדות הן צומח והשכל הוא ״חי״; למעלה, אלה הן מלכות, ז״א ואמא עילאה. המדות מתעברות בשכל ויונקות ממנו, ולכן הצומח והחי סמוכים זה לזה ונוצרים יחד; לאותיות אין קשר לשכל. אותו מבנה ניכר גם במלאכים ובנשמות. תכלית הבריאה היא ביטול היש. גופם של המלאכים רוחני, והוא נוצר יחד עם נפשם ממלכות דאצילות; אך נפשותיהם, שמקורן בחיצוניות הכלים, אינן יכולות להפוך גוף גשמי, ואילו נפש האלקית, שמקורה בפנימיות הכלים, יכולה לעשות זאת. מחכמה ומטה הכול נמשך בדרך של עילה ועלול, מלבד מלכות: האותיות נובעות מעצם הנפש, ולכן אותן אותיות עצמן יכולות לבטא רעיונות מנוגדים. על כך נאמר ״בחכמה יסד ארץ״. נשמת אדם הראשון היא חכמה עילאה, שם ע״ב; לכן גופו היה דומם ממש, ושני שמות מחברים את החכמה עם המלכות.

מבנה

  1. ארבע הדרגות בנפש ולמעלה ממנההשאלה חוזרת: מדוע גוף האדם היה תחילה עפר דומם? ארבע הדרגות קיימות גם ברוחניות: בנפש, האותיות הן דומם והמדות הן צומח, המתפתח מן השכל; למעלה, אלה הן מלכות, ז״א ואמא עילאה, הנקראת ״חי״.¶1–3
  2. דרגות סמוכות ודרגות רחוקותהמדות מתעברות בשכל ויונקות ממנו, ולכן הצומח והחי סמוכים זה לזה, וגוף בעל החיים ונפשו נוצרו יחד. לאותיות אין קשר לשכל; רק הגבוה ביותר יכול לרדת אל הנמוך ביותר, ולכן הנשמה המדברת התלבשה לאחר מכן בגוף דומם.¶4–5
  3. מלאכים ונשמות; תכלית התיקוןגם למלאכים יש גוף ונפש, אך גופם עשוי אש ורוח רוחניות. תכלית העולמות היא ביטול היש: בתוהו הכלים לא יכלו להכיל את האורות, ואילו בתיקון הם מתאחדים.¶6–8
  4. רק נפש האלקית יכולה להפוך גוף גשמינפשות המלאכים נמשכות מחיצוניות הכלים; נפש האלקית, שנמשכת מפנימיות הכלים, יכולה להכניע גוף גשמי, כשם שמדורה גדולה מאירה למרחק רב יותר. גופם ונפשם של המלאכים נוצרו יחד ממלכות דאצילות, ״תוצא הארץ נפש חיה״.¶9–11
  5. מלכות והאותיות עומדות מחוץ לשרשרתהאבות, המרכבה, התעברו וינקו מאמא עילאה: זהו סדר של עילה ועלול. מלכות, בחינת האותיות, אינה נמשכת בדרך זו; האותיות נובעות מעצם הנפש, ולכן אותן אותיות יכולות לבטא רעיונות מנוגדים. מקורן גבוה יותר, ורק משם יכולה מלכות להתהוות.¶12–15
  6. ״בחכמה יסד ארץ״המדות מקבלות את צורתן המובחנת מתבונה, כמו שאברי הילד מתעצבים ברחם אמו; מלכות נוסדת על ידי החכמה עצמה, ״אבא יסד ברתא״. יש שתי דרגות של חכמה ושני סוגים של ״אדם״: תפארת, שהיא כללותו של ז״א, היא שם מ״ה; אדם הראשון הוא חכמה עילאה, שם ע״ב, ולכן גופו היה דומם. שני שמות מחברים את החכמה עם המלכות.¶16–18
  7. למעלה ולמטה כאחדנשמה גבוהה יכולה להתלבש דווקא בגוף נמוך, הן בעולמות העליונים והן בעולם הזה: בעלי חיים ומלאכים נוצרים יחד, גוף ונפש, ואילו הנשמה המדברת נכנסת לאחר מכן לגוף דומם. כך גם באצילות: ״כונן שמים בתבונה״, ואילו הארץ נוסדה על חכמה עילאה.¶19–20

מושגים

אותיות, מדות, שכלאותיות, מדות, שכל
ארבע הדרגות שבנפש: האותיות הן דומם, שאין בו צמיחה; המדות הן צומח, הצומח מהתעוררות קטנה ללהבה גדולה; השכל שמוליד אותן הוא ״חי״. למעלה, אלה הן מלכות, ז״א ואמא עילאה.
עיבור ויניקהעבור, יניקה
המדות נסתרות תחילה בשכל כעובר ברחם, ולאחר שהן יוצאות ממנו הן עדיין מקבלות ממנו חיות, כילד היונק מאמו; משום כך הצומח והחי סמוכים זה לזה.
שרשרת של עילה ועלולהשתלשלות עו״ע
ההמשכה ההדרגתית מחכמה לבינה, לדעת ולמדות, כשכל מדרגה נמשכת מזו שלמעלה ממנה. מלכות והאותיות אינן נמשכות בדרך זו; התהוותן היא ממקור גבוה יותר.
ביטול הישביטול היש
תכלית ירידת העולמות ותוכן עולם התיקון: חיבור האורות, בחינת ״אין״, עם הכלים, בחינת ״יש״, שבתוהו לא יכלו להכיל אותם.
חיצוניות הכלים ופנימיות הכליםחיצוניות הכלים, פנימיות הכלים
נפשות המלאכים נמשכות מחיצוניות הכלים ואינן יכולות להפוך גוף גשמי; נפש האלקית נמשכת מפנימיות הכלים, שמקורה גבוה ממקורם, ויכולה להפוך אפילו גוף גשמי.
״אבא יסד ברתא״אבא יסד ברתא
מלכות נוסדת ישירות על ידי החכמה: כשם שחכמה מתהווה מאין ליש ולא באמצעות שרשרת השתלשלות, כך מלכות, בחינת האותיות, נמשכת מבחינת ״אין״.
שם מ״ה ושם ע״בשם מ״ה, שם ע״ב
שני סוגים של ״אדם״: תפארת, כללותו של ז״א, היא שם מ״ה; אדם הראשון הוא חכמה עילאה, ראשית עולם האצילות, שם ע״ב, ולכן גופו היה דומם ממש.

אל הטקסט

ארבע הדרגות בנפש ולמעלה ממנה ¶1–3

1ולהבין בתוס׳ [בתוספת] ביאור ענין וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה ואח״כ ויפח באפיו נ״ח

כדי להבין ביתר ביאור את עניין ״וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה״, ולאחר מכן ״ויפח באפיו נ״ח״:

ביאור

המאמר פותח בביאור שני, מעמיק יותר, של הפסוק העוסק ביצירת האדם: תחילה ״וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה״, ורק לאחר מכן ״ויפח באפיו נ״ח״.

שהגוף שלו בתחלתו הי׳ [היה] בלא נפש עדיין והי׳ [והיה] דומם מעפר גשמי ואח״כ נתלבשה בו נפש חיה המדברת כו׳ משא״כ בשאר כל הנבראי׳ [הנבראים] דצומח וחי שגופם ונפשם יצאו כא׳ [כאחד] מן הארץ כו׳.

שבתחילה גופו היה עדיין ללא נפש, והיה דומם, עשוי עפר גשמי; לאחר מכן התלבשה בו הנפש החיה והמדברת וכו׳. לעומת זאת, אצל כל שאר הנבראים, הצומח והחי, גופם ונפשם יצאו מן הארץ כאחד וכו׳.

ביאור

גופו של האדם היה תחילה עפר דומם וחסר חיים, ורק לאחר מכן קיבל נפש; ואילו הצמחים ובעלי החיים קיבלו את הגוף ואת הנפש יחד מן הארץ.

הענין יובן בהקדם דכמו שיש בגשמיות ד׳ בחי׳ דצח״מ [דומם צומח חי מדבר]. ככה גם ברוחניו׳ [ברוחניות] נמצאים ד׳ בחי׳ אלו.

העניין יובן בהקדמה: כשם שבגשמיות יש ארבע בחינות — דומם, צומח, חי ומדבר — כך גם ברוחניות מצויות ארבע בחינות אלו.

ביאור

הנחת היסוד היא שלארבע הבחינות שבעולם הגשמי — דומם, צומח, חי ומדבר — יש מקבילות ברוחניות, בנפש האדם ובספירות שלמעלה.

פסקה 1 בקצרה

המאמר מתחיל בביאור מורחב של בריאת האדם, על יסוד ההנחה שארבע הבחינות שבבריאה הגשמית קיימות גם בצורה רוחנית.

מראי מקומות

  1. 1
    ולהבין בתוס׳ ביאור · הנחה אחרת [כנראה הנחת כ״ק אדה״א] במאמרי אדה״ז פרשיות ע׳ כב. בארוכה בתו״ח בראשית כג, ב. הגהות באוה״ת בראשית כרך ו תתרנב, ב (מלקו״ת לג״פ פרשיות). נמצא בגוכתי״ק הצ״צ בבוך מאמרים משנת תקע״א-ב.
  2. 2
    וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה · Genesis 2:7

2ועד״מ בנפש האותיות הן בחי׳ דומם שאין בהם גידול כו׳ והמדות הן בחי׳ צומח שהרי התפעלות קטנה בתחלתה מתלהבת אח״כ עד שתהי׳ [שתהיה] שלהבת עזה כו׳

דרך משל, בנפש: האותיות הן בחינת הדומם, שאין בו צמיחה וכו׳; והמדות הן בחינת הצומח, שהרי התעוררות רגשית קטנה בתחילתה מתלהבת לאחר מכן, עד שהיא נעשית שלהבת עזה וכו׳.

ביאור

בנפש האדם, אותיות המחשבה והדיבור הן בבחינת ״דומם״: מילה נשארת כפי שהיא ואינה גדלה. הרגשות הן בבחינת ״צומח״: הרגש מתחיל כתנועה קטנה ומתפתח לשלהבת עזה.

וצמיחותם הוא מן השכל כמו שהצומח גשמי הי׳ [היה] בתחלה צפון וטמון בארץ ואח״כ יוצא וצומח לחוץ כן המדות הם כלולים ונעלמים תחלה בשכל המולידם ואח״כ יוצאים בגילוי.

צמיחתן היא מן השכל: כשם שהצמח הגשמי היה בתחילה חבוי וטמון בארץ, ולאחר מכן יוצא וצומח החוצה, כך המדות כלולות ונעלמות תחילה בשכל המוליד אותן, ולאחר מכן יוצאות אל הגילוי.

ביאור

הרגשות צומחות מן השכל, כשם שצמח צומח מן הארץ: תחילה הן חבויות בתוך הרעיון שמוליד אותן, ולאחר מכן יוצאות אל הגילוי.

פסקה 2 בקצרה

בנפש, האותיות הן בבחינת ״דומם״ והרגשות בבחינת ״צומח״; הן צומחות מן השכל, כפי שצמחים צומחים מן הארץ.

מראי מקומות

  1. 1
    האותיות הן בחי׳ דומם · ראה גם בלקו״ת חקת נח, א. תו״ח בראשית יט, ד ואילך. ד״ה חביבין ישראל תרצ״ו. איזהו חכם תש״ב פ״ה. לקוטי שיחות ח״ו ע׳ 113 הערה 54.

3ובנמשל למעלה המל׳ נק׳ דומם וז״א דאצי׳ שהוא המדות נק׳ צומח

ובנמשל שלמעלה: מלכות נקראת ״דומם״, וז״א דאצילות, שהוא המדות, נקרא ״צומח״,

ביאור

ביישום לספירות דאצילות: מלכות (הדיבור האלוקי) היא ״דומם״, וז״א, המדות האלוקיות, הוא ״צומח״.

והיינו שצומח מן אימא עלאה שהוא בחי׳ השכל ד, בהעליון שנק׳ בשם חי כמ״ש בחוה כי היא הית׳ [היתה] אם כל חי וגם החכ׳ [החכמה] נק׳ חיה כדכתיב והחכמה תחי׳ כו׳.

כלומר, הוא צומח מאימא עילאה, שהיא בחינת השכל העליון, הנקרא ״חי״, כמו שנאמר על חוה: ״כי היא הית' אם כל חי״; וגם חכמה נקראת ״חיה״, כמו שכתוב: ״והחכמה תחי׳״ וכו׳.

ביאור

ז״א ״צומח״ מתוך אימא עילאה (האם העליונה), בינה, השכל העליון, הנקרא ״חי״ על שם חוה, ושם חוה עצמו מהדהד את המילה ״חי״, ״כי היא הית' אם כל חי״ (בראשית ג, כ); גם חכמה נקראת ״חיה״, שכן נאמר: ״והחכמה תחי׳״ (קהלת ז, יב).

פסקה 3 בקצרה

בין הספירות, מלכות היא ״דומם״, ז״א הוא ״צומח״, ובינה — ובמידה מסוימת גם חכמה — הן ״חי״.

לעומק

המאמר חוזר בפסקה 17 לפסוק ״והחכמה תחי׳״, ומסביר שהוא מתייחס לבחינה שנייה ונמוכה יותר של חכמה, ואילו הבחינה הראשונה נקראת ״מדבר״.

מראי מקומות

  1. 1
    כי היא היתה אם כל חי · Genesis 3:20
  2. 2
    והחכמה תחי׳ · Ecclesiastes 7:12

דרגות סמוכות ודרגות רחוקות ¶4–5

4ונמצא שהצומח עם החי הם סמוכים זל״ז [זה לזה] בלי דילוג והפסק מדריגה אחרת אמצעית ביניהן והם מתאחדים ומתדבקים זב״ז [זה בזה] מצד עצמותן ומהותן

נמצא שהצומח והחי סמוכים זה לזה, בלי קפיצה או הפסקה של מדרגה אחרת, אמצעית, ביניהם; והם מתאחדים ונצמדים זה לזה מכוח עצם מהותם.

ביאור

כלומר, הצומח (המידות) והחי (השכל) סמוכים זה לזה, בלי דבר המפריד ביניהם, וקשורים זה בזה מטבעם.

שהרי מתחלה הי׳ [היה] הצומח כלול בחי ממש שהוא ענין העלם המדות בבחי׳ עבור בהשכל כולד הצפון בבטן האם דירך אמו הוא ממש

שכן בתחילה הצומח היה כלול בתוך החי עצמו — זהו עניין הסתרת המדות במצב של עיבור בתוך השכל, כמו עובר הטמון ברחם אמו, ש״דירך אמו הוא ממש״;

ביאור

בתחילה המדות קיימות בהסתר בתוך השכל, בשלב שנקרא ״עיבור״, כמו עובר ברחם אמו, שהגמרא רואה אותו כחלק מגופה (״דירך אמו הוא ממש״).

וגם אח״כ ביציאתן לחוץ עדיין צריכין לאמן הם בימי יניקה שהשכל מחי׳ ומגדל את המדות והוא קיומן ממש.

וגם לאחר מכן, כשהן יוצאות החוצה, הן עדיין זקוקות לאמן בימי היניקה: השכל מחיה ומגדל את המדות, והוא ממש קיומן.

ביאור

גם לאחר שהן יוצאות, המדות עדיין תלויות בשכל, כמו שתינוק תלוי ביניקה: השכל ממשיך להזין אותן ולגדל אותן.

פסקה 4 בקצרה

הדימויים של עיבור ויניקה ממחישים עד כמה המדות קשורות לשכל, כמו ילד לאמו.

לעומק

עיבור (שלב ההיריון), יניקה (שלב היניקה) ומוחין (כוחות השכל) הם שלבי ההתפתחות של ז״א (זעיר אנפין) בשיטת האריז״ל; המאמר מזכיר אותם שוב בפסקה 17.

מראי מקומות

  1. 1
    שו״ה ומתדבקים — עצמותן · בגוכתי״ק הצ״צ: עצמיותן.
  2. 2
    כולד . . דירך אמו · Gittin 23b

5ולכן גם בגשמיו׳ [בגשמיות] במאמר תוצא הארץ נפש חיה יצא גוף הבהמות ונפשותן שהם בחי׳ צומח וחי כאחד מן הארץ על היותן סמוכים ומתאחדי׳ זע״ז [זה עם זה / זה על זה] גם בשרשן כנ״ל.

לכן גם בגשמיות, במאמר ״תוצא הארץ נפש חיה״, גופות בעלי החיים ונפשותיהם — שהן מדרגות הצומח והחי — יצאו יחד מן הארץ, משום שהן סמוכות ומאוחדות זו עם זו גם בשורשן, כפי שנאמר לעיל.

ביאור

זו הסיבה שבמאמר ״תוצא הארץ נפש חיה״ יצאו יחד גופות בעלי החיים, שהן מבחינת הצומח, ונפשותיהם, שהן מבחינת החי: הן מאוחדות אפילו בשורשן.

משא״כ הדומם רחוק מן החי ביותר שהרי בחי׳ צומח מפסיק ביניהן. ועד״מ האותיות אין להם שייכות כלל להשכל שאינן כמו המדות שהם בערך וסוג קרוב עם השכל.

לעומת זאת, הדומם רחוק מאוד מן החי, שהרי מדרגת הצומח מפסיקה ביניהם. לדוגמה, לאותיות אין כל קשר לשכל, שכן הן אינן כמו המדות, שהן קרובות לשכל בסוגן ובמינן.

ביאור

הדומם, לעומת זאת, רחוק מן החי, כשהצומח נמצא ביניהם. בנפש, לאותיות אין כל זיקה לשכל, ואילו הרגשות שייכים לאותו סוג כמוהו.

וראוי הוא שיהי׳ [שיהיה] התהוות ההתפעלות מן השכל כמ״ש לפי שכלו יהולל איש. וע״כ הם סמוכים זל״ז [זה לזה] כנ״ל.

וראוי שההתפעלות תתהווה מן השכל, כמו שנאמר: ״לפי שכלו יהולל איש״. לכן הם סמוכים זה לזה, כפי שנאמר לעיל.

ביאור

רגשות מתעוררים באופן טבעי מתוך הבנה — ״לפי שכלו יהולל איש״ (משלי יב, ח) — ולכן השכל והרגש סמוכים זה לזה.

אבל האותיות הן הנה ממהות וסוג אחר כי הם גשמיים ממש ואין להם שייכות כלל למהות השכל (ועמש״ל [ועיין מה שכתוב לעיל] בד״ה בכ״ה בכסליו גבי נרות וקטורת)

אבל האותיות הן ממהות ומסוג אחר, שהרי הן גשמיות ממש ואין להן כל קשר למהות השכל (וראו מה שנכתב לעיל במאמר המתחיל ״בכ״ה בכסליו״, בעניין הנרות והקטורת).

ביאור

האותיות, לעומת זאת, שייכות לסדר אחר לגמרי; אדמו״ר הזקן מפנה למאמרו לחנוכה, העוסק בנרות ובקטורת, להרחבה בעניין זה.

ולכן גוף האדם שהי׳ [שהיה] דומם וגולם נתהווה כמו שהוא בלא נפש החיונית כי לא יכלה נפש החיה כלל להתחבר עמו.

לכן גוף האדם, שהיה דומם וגולם, התהווה כפי שהוא, בלי הנפש החיונית, שכן נפש החי לא יכלה כלל להתחבר אליו.

ביאור

לכן גוף האדם, בהיותו דומם, התהווה בלי שום חיות; אפילו נפש הבהמית לא יכלה להתחבר אליו.

אמנם אח״כ נתלבשה בו נפש האדם עם היותה בחי׳ מדבר שהוא למעלה בערך גם מן החי.

אולם לאחר מכן התלבשה בו נפש האדם, אף שהיא מבחינת המדבר, הנעלה במדרגתו אפילו מן החי.

ביאור

ובכל זאת, נפש האדם, הגבוהה אפילו מנפש החי, אכן נכנסה בו לאחר מכן — דבר שנראה מפתיע.

אבל הענין כי היא הנותנת שבבחי׳ שלמטה מטה ביותר א״א שירד וישפיל א״ע [את עצמו] שם רק מי שהוא גבוה בערך ביותר

אלא העניין הוא שדווקא משום כך, אל המדרגה הנמוכה ביותר אין מי שיכול לרדת ולהשפיל את עצמו, מלבד מי שנעלה ביותר במדרגתו.

ביאור

העיקרון הוא שרק מי שנעלה ביותר יכול לרדת אל המקום הנמוך ביותר.

ולכן בגוף שמבחי׳ דומם היותר נמוך במדרגה נתלבשה נפש המדברת הגבוה מכולן משא״כ בצומח שלא נתלבשה בו רק נפש החיה.

לכן בגוף שמבחינת הדומם, הנמוך ביותר במדרגה, התלבשה נפש המדברת, הגבוהה מכולן; ואילו בצומח התלבשה רק נפש החיה.

ביאור

כך הגוף הנמוך ביותר קיבל את הנפש הגבוהה ביותר, ואילו הגוף הצומח קיבל רק את נפש החי.

רק שאותה הנפש יצאה כאחד עם הגוף אבל בדומם אינו כן שלא יצאה הנפש המדברת עמו כא׳ [כאחד] רק שאח״כ נתלבשה בו כו׳:

אלא שנפש זו יצאה יחד עם הגוף; אבל בדומם אין הדבר כך: הנפש המדברת לא יצאה יחד עמו, אלא התלבשה בו רק לאחר מכן וכו׳.

ביאור

ההבדל הוא שנפש הבהמית יצאה יחד עם גופה, ואילו הנפש המדברת נכנסה לגוף הדומם רק לאחר מכן.

פסקה 5 בקצרה

המשל מיושם: מדרגות סמוכות מתהוות יחד, אך רק הנפש הגבוהה ביותר יכולה להתלבש בגוף הנמוך ביותר, וגם זאת רק בשלב מאוחר יותר.

מראי מקומות

  1. 1
    תוצא הארץ נפש חיה · Genesis 1:24
  2. 2
    לפי שכלו יהולל איש · Proverbs 12:8
  3. 3
    בד״ה בכ״ה בכסלו · לקמן כט, א.
  4. 4
    שו״ה החי׳ — עמו · בגוכתי״ק הצ״צ: עמו כו׳.
  5. 5
    עם היותה בחי׳ מדבר שהוא למעלה בערך גם מן החי · ראה אוה״ת דרושים לר״ה ע׳ א׳שלז שכאן נתבאר שנשמת האדם הוא מבחי׳ ח״ע, א״כ בחי׳ אדם הוא חכמה, ומה שנתבאר שאדם הוא רצון ”היינו כי אבא מקבל ממזל ונוצר אותיות רצון” ע״ש.

מלאכים ונשמות; תכלית התיקון ¶6–8

6וביאור כל זה הנה יובן ע״פ ענין ההפרש שבין מלאכים לנשמות. כי הנה המלאכים נק׳ בשם חיות ובהמות כמ״ש פני ארי׳ [אריה] אל הימין ופני שור מהשמאל כו׳.

ביאור כל זה יובן על פי ההבדל שבין מלאכים לנשמות. שהרי המלאכים נקראים בשמות של חיות ובהמות, כמו שנאמר: ״פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל כו׳״.

ביאור

כדי להבהיר את כל זה, המאמר משווה בין מלאכים לנשמות. המלאכים מכונים בשמות של בעלי חיים, חיות ובהמות, כפי שמופיע בחזון המרכבה האלוקית של יחזקאל, שבו נראים פני אריה ופני שור.

והם מורכבים ג״כ מגוף ונפש ונק׳ חומר וצורה כמו בנ״א [בני אדם]. רק שההפרש ביניהם לבנ״א [לבני אדם] הוא שגופם רוחני יותר.

גם הם מורכבים מגוף ונפש, המכונים חומר וצורה, כמו בני אדם; אלא שההבדל בינם לבין בני אדם הוא שגופם רוחני יותר.

ביאור

גם למלאכים יש ״גוף״ ו״נפש״ — חומר וצורה — כמו לבני אדם, אלא שגופם רוחני יותר.

פסקה 6 בקצרה

למלאכים, כמו לבעלי חיים, יש גוף ונפש הקרובים זה לזה; ההשוואה לנשמות האדם תבהיר את השאלה בדבר בריאת האדם.

לעומק

בתניא, פרק ל״ט, מוסבר שהמלאכים נקראים בהמות משום שאהבתם ויראתם טבעיות להם, בלי בחירה חופשית; בפרק מ׳ בתניא מובא בשם רבי חיים ויטאל שכל המלאכים מורכבים מחומר וצורה.

מראי מקומות

  1. 1
    ההפרש שבין מלאכים ונשמות · ראה אגה״ק סי׳ כ (קל, א). ביאוה״ז לכ״ק אדהאמ״צ ב, א. צח, ג. לקו״ת שה״ש לט, ד. אוה״ת בראשית א קלו, ב. ענינים ע׳ קנ. ושם מבאר כי המלאכים נלקחים מחיצוניות הכלים ולכך אין להם תורה, אבל נש״י נלקחים מפנימיות הכלים ולכך יש להם תורה ע״ש.
  2. 2
    המלאכים נק׳ בשם חיות ובהמות · Tanya, Likkutei Amarim 39:1–2
  3. 3
    פני ארי׳ אל הימין · Ezekiel 1:10
  4. 4
    מגוף ונפש ונק׳ חומר וצורה · ראה תניא פרק מ.
  5. 5
    שגופם רוחני יותר · ראה במאמרי אדה״ז ענינים ע׳ קסז ”ומה גם שבריאתם בא כאחד נשמתם וגופם בבת א׳ שגופם לבוש הכח הרוחני שבהם, משא״כ האדם נשמתו מן העליונים וגופו מן התחתונים”

7וכמ״ש הרמב״ן [הרבי משה בן נחמן] ע״פ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט שמרוחניות שני היסודות אלו אש ורוח נעשה גופות המלאכים יש מהן שגויתם מבחי׳ רוח והוא כמו מחנה מיכאל ויש שמבחי׳ אש וכמו מחנה גבריאל כו׳.

כפי שכותב הרמב״ן על הפסוק ״עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט״: גופות המלאכים עשויים מן הרוחניות של שני היסודות האלה, אש ואוויר; יש מהם שגופם מבחינת אוויר, כגון מחנה מיכאל, ויש שמבחינת אש, כגון מחנה גבריאל וכו׳.

ביאור

הרמב״ן מסביר את הפסוק ״עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט״ (תהילים קד, ד) כך: גופות המלאכים עשויים מן המהות הרוחנית של שני יסודות — אש ואוויר (רוח). מחנה מיכאל הוא מבחינת אוויר, ומחנה גבריאל מבחינת אש.

משא״כ גופות בנ״א [בני אדם] הם מגשמיות ד׳ יסודות ארמ״ע [אש רוח מים עפר].

לעומת זאת, גופות בני האדם עשויים מגשמיותם של ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ועפר.

ביאור

גופותיהם של בני האדם, לעומת זאת, עשויים מכל ארבעת היסודות הגשמיים: אש, אוויר, מים ועפר.

אמנם הסבה לזה למה נתנו להם גופות רוחניות מלישראל. כי הנה תכלית הירידה בהשתלשלות העולמות הוא רק כמ״ש ולכבודי בראתיו כו׳ דהיינו להיות ביטול היש

אבל הסיבה לכך — מדוע ניתנו להם גופות רוחניים יותר משל ישראל — היא שתכלית הירידה בהשתלשלות העולמות היא רק כפי שנאמר: ״ולכבודי בראתיו כו׳״, כלומר, שיהיה ביטול היש (yesh [תחושת קיום נפרדת שבבריאה]).

ביאור

מדוע, אם כן, קיבלו המלאכים גופות רוחניים יותר מעם ישראל, אף שישראל נעלים מהם? התשובה מתחילה בתכלית ירידתם של העולמות: ״ולכבודי בראתיו״ (ישעיהו מג, ז) — שה״יש״, תחושת הבריאה שהיא מציאות נפרדת, יתבטל לפני ה׳.

וזהו עיקר ענין עולם התקון יחוד והתכללות אורות וכלים שהן דרך כלל בחי׳ אין ויש

וזהו עיקר עניינו של עולם התיקון: איחוד והתכללות של אורות וכלים, שהם, באופן כללי, בחינות אין (ayin [העדר מציאות עצמאית]) ויש (היש, yesh).

ביאור

זהו עיקר עניינו של עולם התיקון: אורות וכלים מתאחדים ומתכללים זה בזה. האורות הם בחינת ״אין״, ביטול; הכלים הם בחינת ״יש״, בעלת הגדרה ואופי מובחנים.

כי האורות הן בחי׳ הארו׳ והמשכות א״ס ב״ה והן בבחי׳ ביטול והכלים הם בחי׳ יש חו״ב [חכמה ובינה] חו״ג [חסד וגבורה].

האורות הם בחינת הארות והמשכות מאין סוף ברוך הוא, והם בבחינת ביטול; ואילו הכלים הם בחינת יש: חכמה ובינה, חסד וגבורה.

ביאור

האורות הם קרניים הנמשכות מאין סוף, והם נותרים בביטול גמור; הכלים הם הספירות המוגדרות — חכמה ובינה, חסד וגבורה — שלכל אחת מהן אופי מובחן משלה.

פסקה 7 בקצרה

מוצגת ההבחנה בין גופות המלאכים לגופות בני האדם, ומוצגת תכלית הבריאה: ביטול ה״יש״ לפני ה״אין״, ואיחוד האורות והכלים המאפיין את עולם התיקון.

לעומק

פרק לט בתניא מציב את מחנה מיכאל בימין, כנגד האהבה, ואת מחנה גבריאל בשמאל, כנגד היראה. הצמח צדק, המצוטט בהערות קה״ת, מציע שכאשר הרמב״ם מכנה את המלאכים ״צורה ללא חומר״, כוונתו שאין להם חומר של עשיה, אך לא שאין להם חומר רוחני.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמ״ש הרמב״ן · בסוף שער הגמול. מובא גם בהפירוש על הרמב״ם פ״ח מהל׳ תשובה. ראה אוה״ת בראשית כרך ג תקנו, ב. דרך מצותיך סא, ב. סה״מ תרמ״ג ע׳ עא.
  2. 2
    עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט · Psalms 104:4
  3. 3
    שמרוחניות שני היסודות אלו אש ורוח · ראה בלקו״ת ברכה צח, א ”מיסוד הרוח הפשוט ומיסוד האש הפשוט”. וראה גם בהמשך חייב אדם לברך פרק יא נדפס בסה״מ תרל״ח ע׳ קיג.
  4. 4
    מחנה מיכאל . . מחנה גבריאל · Zohar III, 118b
  5. 5
    כי הנה תכלית הירידה · קטע מכאן מובא בסה״מ תרל״ג כרך א ע׳ עדר.
  6. 6
    ולכבודי בראתיו · Isaiah 43:7
  7. 7
    והכלים הם בחי׳ יש חו״ב חו״ג · ראה בסה״מ תרל״ג כרך א ע׳ עדר ביאור בענין מה שמבואר כאן דהכלים דבי״ע הם בחי׳ יש חו״ב חו״ג. ע״ש.
  8. 8
    בד״ה פדה בשלום עזר״ת ע׳ צט כתב וז״ל · ונ׳ דכוונת הרמב״ם מ״ש שהן צורה בלא גולם היינו לא גולם דעשי׳ אלא גולם רוחני, עכ״ל ע״ש. מובא גם בלקו״ת ברכה צח, א ובעוד כמה מקומות. וראה בלקו״ש ח״ט ע׳ 405. ובהנסמן במאמרי אדה״א בראשית ע׳ קיב. סה״מ תר״ם ח״א ע׳ רצב הע׳ 18.

8והנה בעולם התהו לא יכלו הכלים להכיל את האורות דהיינו שלא הי׳ [היה] היש נכלל ובטל אל האין

כעת, בעולם התהו (כאוס), הכלים לא יכלו להכיל את האורות; כלומר, ה״יש״ לא נכלל ולא התבטל אל ה״אין״.

ביאור

בעולם התהו (כאוס), השלב שקדם לעולם המתוקן והמסודר, הכלים לא יכלו להכיל את האורות: ה״יש״ לא התמזג עם ה״אין״.

ועיקר ענין התקון הוא להיות התכללות האורות עם הכלים וכן להיות התכללות חו״ג [חסד וגבורה] שמאלא וימינא כו׳ שהוא בחי׳ ביטול היש לאין.

והנקודה העיקרית בתיקון היא שתהיה התכללות של האורות עם הכלים, וכן התכללות של חסד וגבורה, שמאל וימין וכו׳, שהיא בחינת ביטול ה״יש״ ל״אין״.

ביאור

תיקון פירושו שהאורות והכלים משתלבים זה בזה, וגם המדות המנוגדות, חסד (ימין) וגבורה (שמאל), נכללות זו בזו; התכללות זו היא עצמה הביטול של ה״יש״ ל״אין״.

פסקה 8 בקצרה

בעולם התהו הכלים אינם מצליחים להכיל את האורות; תיקון הוא השתלבותם, והיא מהותו של הביטול.

לעומק

לפי תורת האריז״ל, הכלים של עולם התהו נשברו משום שכל ספירה עמדה בפני עצמה ולא נכללה באחרות; בעולם התיקון הספירות נכללות זו בזו, ואדמו״ר הזקן מזהה זאת עם ביטול.

רק נפש האלקית יכולה להפוך גוף גשמי ¶9–11

9וגם המלאכים יש להם עבודה זו לבטל היש והגוף שלהם ע״י נשמתם שהיא מבחי׳ אין ונלקחה מחיצוניות הכלים.

גם למלאכים יש עבודה זו: לבטל את ה״יש״ (yesh; תחושת מציאות עצמית) שלהם — את גופם — באמצעות נשמתם, שהיא מבחינת ״אין״ (ayin; ביטול תחושת המציאות העצמית), ונלקחה מחיצוניות הכלים.

ביאור

גם המלאכים עובדים לבטל את ה״יש״ שלהם, את גופם, באמצעות נשמתם, שהיא בחינת ״אין״; אך נשמתם באה מחיצוניות הכלים.

וכן גם ישראל צריכין לבטל היש שהוא הגוף הגשמי שלהם ע״י נפשם האלקית שהיא בעצמה א״צ [אין צריך / אינו צריך] תקון לפי שהיא בבחי׳ אין כו׳ ונלקח׳ מפנימי׳ [מפנימיות / מפנימית] הכלי׳ [הכלים] הגבה למעל׳ [למעלה / למעלת] ממקור מחצב נפשות המלאכים.

וכך גם עם ישראל צריכים לבטל את ה״יש״ — את גופם הגשמי — באמצעות נפשם האלקית, שאינה זקוקה בעצמה לתיקון, שכן היא בבחינת ״אין״ וכו׳, ונלקחה מפנימיות הכלים, ממקום גבוה יותר ממקור חציבתן של נשמות המלאכים.

ביאור

גם עם ישראל צריכים לבטל את גופם הגשמי באמצעות הנפש האלקית, שאינה זקוקה בעצמה לתיקון; מקורה בפנימיות הכלים, ומקורה גבוה מזה של נשמות המלאכים.

פסקה 9 בקצרה

המלאכים ונשמות ישראל פועלים כאחד לבטל את גופם; נשמת ישראל, שמקורה בפנימיות הכלים, גבוהה מנשמות המלאכים.

10ולכך יכולה להפוך ולכבש גם גוף גשמי משא״כ המלאכי׳ [המלאכים] אילו היה להם גוף גשמי לא היו יכולים להפכו כלל ולהיות בביטול היש אלא היו נופלים ממדרגתם לגמרי.

לכן היא יכולה להפוך ולכבוש גם גוף גשמי; ואילו המלאכים, לו היה להם גוף גשמי, לא היו יכולים להפוך אותו כלל ולהביאו לידי ביטול היש [תחושת המציאות העצמאית], אלא היו נופלים ממדרגתם לגמרי.

ביאור

מכיוון שנפש האלקית מושרשת במדרגה כה נעלית, היא יכולה להפוך ולכבוש אפילו גוף גשמי וגס. מלאך שהיה נתון בגוף גשמי לא היה יכול לזככו; הגוף היה גורר אותו מטה ממדרגתו.

רק נשמות האדם דוקא מצד מעלת נשמתם עלו במחשב׳ [במחשבה / במחשבת] כו׳ יכולים להפוך גם גוף גשמי.

רק נשמות האדם, דווקא מכוח מעלת נשמתן — הן ״עלו במחשבה״ [של ה׳] וכו׳ — יכולות להפוך גם גוף גשמי.

ביאור

רק נשמות האדם, ש״עלו במחשבה״ [של ה׳] לפני הבריאה (בראשית רבה 1:4), ניחנו בכוח להפוך חומר גשמי.

פסקה 10 בקצרה

כך מתבאר מדוע גופיהם של המלאכים רוחניים יותר: רק הנשמות הנעלות ביותר יכולות לשאת גוף גשמי וגס ולהפוך אותו.

מראי מקומות

  1. 1
    שו״ה ולכבש · בהגהת הרה״ח ר׳ אשר: ולכבוש.
  2. 2
    עלו במחשב׳ · Bereshit Rabbah 1:4

11וכמשל מדורת אש גדולה שמאירה ד, גלמרחוק יותר מקטנה כו׳. ונמצא מובן עכ״פ [על כל פנים] שגוף ונפש של המלאכים הן קרובים בערך זל״ז [זה לזה] ונתהוו כאחד ממש ממקורם היא בחי׳ מל׳ דאצי׳ שהיא אם כל חי דבי״ע

בדומה למדורה גדולה, המאירה למרחק רב יותר ממדורה קטנה וכו׳. מכל מקום מובן שגופם ונפשם של המלאכים קרובים זה לזה במדרגתם, ונוצרו ממש כאחד ממקורם, שהוא בחינת מלכות דאצילות, ״אם כל חי״ של [עולמות] בריאה, יצירה ועשיה.

ביאור

כשם שאש גדולה מאירה למרחק רב יותר, כך נשמה גדולה יותר מגיעה עמוק יותר למטה. גופם ונפשם של המלאכים, הקרובים זה לזה במדרגה, נוצרו כאחד ממקורם, מלכות דאצילות, שהיא ״אם כל חי״ של שלושת העולמות התחתונים: בריאה, יצירה ועשיה.

שע״ז נאמר תוצא הארץ נפש חיה פי׳ ארץ העליונה שהיא המל׳ תוצא נפש כל חיה הם המלאכים שנק׳ חיות ויצאו ביחד גופם עם נשמתם

על כך נאמר: ״תוצא הארץ נפש חיה״ — כלומר, הארץ העליונה, שהיא מלכות, תוציא את נפש כל חיה [יצור חי] — אלה הם המלאכים, הנקראים חיות, וגופם יצא יחד עם נשמתם,

ביאור

״תוצא הארץ נפש חיה״ נקרא ברובד זה כך: ״הארץ העליונה״, מלכות, מוציאה את המלאכים, המכונים חיות על שם החיות שבחזון יחזקאל, גוף ונפש יחד.

כי הגוף שהוא בחי׳ צומח הוא אצל וסמוך לבחי׳ החי כנ״ל שהצומח הי׳ [היה] כלול בחי בבחי׳ עבור כו׳:

מפני שהגוף, שהוא בבחינת צומח, נמצא לצד מדרגת החי וסמוך לה, כאמור לעיל, שהצומח היה כלול בחי בבחינת עיבור וכו׳.

ביאור

גופם הוא מדרגת הצומח, הסמוכה למדרגת החי של נשמותיהם, שכן הצומח היה כלול תחילה בחי, כעובר.

פסקה 11 בקצרה

המלאכים, בדומה לבעלי החיים, יצאו ממלכות דאצילות גוף ונפש כאחד, משום שגופם ונפשם שייכים למדרגות סמוכות זו לזו.

לעומק

הצמח צדק, באור התורה המצוטט בהערות קה״ת, מעלה כאן שאלה: גופם של המלאכים עשוי מאש ומאוויר, שגם הם אינם מדרגת הצומח.

מראי מקומות

  1. 1
    אם כל חי · Genesis 3:20
  2. 2
    תוצא הארץ נפש חי׳ · Genesis 1:24
  3. 3
    הם המלאכים שנק׳ חיות . . כי הגוף שהוא בחי׳ צומח · באוה״ת פ׳ בראשית כרך ו בד״ה להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם סעי׳ ה (מלקו״ת לג״פ כה, ב) שלכאורה צ״ל הלא גוף המלאכים הם מבחי׳ אש ורוח שהם ג״כ אינם בחי׳ צומח. ראה גם אוה״ת תבא ע׳ תתש.

מלכות והאותיות עומדות מחוץ לשרשרת ¶12–15

12וכמו״כ [וכמו כן] יובן גם למעלה יותר בחיון עלאין שהם האבות שהן הן המרכבה והיינו בבחי׳ אצי׳ והיו כלולים מתחלה ג״כ בבטן אימא עלאה בחי׳ עבור ואח״כ יצאו לגילוי.

וכך יובן גם במדרגה עליונה יותר, בנוגע לחיון העלאין (החיות העליונות), שהם האבות — ״הן הן המרכבה״ — כלומר, בבחינת אצילות: גם הם היו בתחילה כלולים ברחם אימא עילאה, במצב של עיבור, ולאחר מכן יצאו אל הגילוי.

ביאור

אותו דפוס מתקיים גם למעלה, באצילות: החיון העלאין של המרכבה האלוקית הן המדות האלוקיות שהאבות אברהם, יצחק ויעקב ביטאו. מדות אלה התפתחו תחילה בתוך אימא עילאה (בינה), ולאחר מכן יצאו אל הגילוי.

ואז הם בבחי׳ יניקה כו׳ והיינו ענין צומח וחי הסמוכים זה לזה שנמשכים זמ״ז [זה מזה] בדרך השתלשלות עו״ע [עילה ועלול] כו׳.

ואז הם בבחינת יניקה וכו׳. זהו עניינם של הצומח והחי, הסמוכים זה לזה, הנמשכים זה מזה בדרך של השתלשלות, סיבה ותוצאה וכו׳.

ביאור

לאחר שיצאו אל הגילוי, הם ״יונקים״ מן השכל. זהו היחס שבין הצומח לחי, הסמוכים זה לזה: כל מדרגה נמשכת מן המדרגה שמעליה בדרך של סיבה ותוצאה.

משא״כ בחי׳ הדומם שהיא בחי׳ המל׳ היא מובדלת בערך מהם ואינה נמשכת בבחי׳ השתלשלות עו״ע [עילה ועלול] כדרך המשכת המדות מהשכל.

אבל בחינת הדומם, שהיא בחינת מלכות, נבדלת מהם במדרגתה, ואינה נמשכת בדרך של השתלשלות, סיבה ותוצאה, כפי שהמדות נמשכות מן השכל.

ביאור

מלכות, שהיא בבחינת ״דומם״, שונה: היא אינה תוצאה פשוטה של המדרגה שמעליה, כפי שהמדות הן תוצאה של ההבנה.

כי מן החכמה ולמטה הוא בחי׳ השתלשלות עו״ע [עילה ועלול] חכ׳ [חכמה] ואח״כ בינה ואח״כ דעת עד שאח״כ נמשכים המדות כו׳

שהרי מחכמה ולמטה יש השתלשלות של סיבה ותוצאה: חכמה, ואחר כך בינה, ואחר כך דעת, עד שבהמשך נמשכות המדות וכו׳,

ביאור

מחכמה ולמטה הספירות מסודרות בשרשרת של סיבה ותוצאה: חכמה מביאה לבינה, אחר כך לדעת, ואלה מביאות להיווצרות המדות.

עד בחי׳ המל׳ ולא עד בכלל כי התהוות המל׳ שהיא בחי׳ אותיות דבר ה׳ אינן מסוג וערך הבחינה שלמעלה ממנה עד שיתכן לומר שתהא נמשכת בדרך עו״ע [עילה ועלול]

ועד בחינת מלכות, אך לא כולל אותה. שהרי אותיות דיבורו של ה׳, שהן בחינת מלכות, אינן מאותו סוג ומדרגה כמו הבחינה שמעליהן, ולכן אי אפשר לומר שהן נמשכות ממנה בדרך של סיבה ותוצאה.

ביאור

אולם השרשרת נעצרת לפני מלכות. מלכות היא ה״אותיות״ של דבר ה׳, כלומר דיבורו; האותיות אינן מאותו סוג כמו המדרגה שמעליהן, ולכן אי אפשר לומר שהן נמשכות ממנה כתוצאה.

וכמשל האותיות הגשמיים שאינן מערך המדות והשכל כו׳ אלא שהתהוותן הוא מלמעלה יותר והיינו מעצמיות הנפש שקבועים בה כ״ב אותיות אלו.

הדבר דומה לאותיות הגשמיות, שאינן מאותו סוג כמו המדות והשכל וכו׳; אלא שהתהוותן היא ממקום עליון יותר, כלומר מעצם הנפש, שבה טבועות כ״ב האותיות האלה.

ביאור

בדומה לכך, האותיות שבהן אדם מדבר אינן תוצר של רגשותיו או של רעיונותיו. הן נובעות ממקום גבוה יותר — מעצם הנפש, שבה טבועות באופן פנימי כ״ב האותיות.

כי הגם דאחה״ע מהגרון כו׳ היינו שהם באים ומתלבשים במוצאות אלו אבל שרשם בנפש כידוע ומבואר באגה״ק [באגרת הקודש] ע״פ ויעש דוד שם.

שהרי אף שאחה״ע הן מן הגרון וכו׳, פירוש הדבר הוא שהן יוצאות ומתלבשות במוצאות האלה; אבל שורשן בנפש, כידוע ומבואר באגרת הקודש (Iggeres HaKodesh) על הפסוק ״ויעש דוד שם״.

ביאור

אותיות הגרון, אחה״ע, וקבוצות האותיות האחרות באות לידי ביטוי באמצעות איברי הדיבור בלבד; שורשן הוא בנפש עצמה, כפי שמבואר באגרת הקודש (Iggeres HaKodesh), איגרת ה׳.

פסקה 12 בקצרה

בין הספירות, המדות נמשכות מן השכל בדרך של סיבה ותוצאה; אבל מלכות, ה״אותיות״, נמשכת ממקור עליון יותר — בדומה לכך שאותיות הדיבור של האדם מושרשות בעצם הנפש, ולא במחשבה או ברגש.

לעומק

ספר יצירה (Sefer Yetzirah) מחלק את האותיות לפי חמשת מוצאות הפה, החל באותיות הגרון. התיקונים של הרבי לתניא (Tanya) מציינים שהסדר הנכון הוא אחה״ע, ולא אהח״ע.

מראי מקומות

  1. 1
    האבות שהן הן המרכבה · Bereshit Rabbah 47:6
  2. 2
    דאחה״ע מהגרון · ס״י פ״ב מ״א. ראה הערות ותיקונים לתניא (קז, ב): אחה״ע, לא אהח״ע. וי״ל עפמש״כ בזח״ג קכג, א.
  3. 3
    דאחה״ע מהגרון · Tanya, Iggeres HaKodesh 5:6
  4. 4
    ויעש דוד שם · II Samuel 8:13

13ולכן אותיות שוים יכולים להורות על ב׳ שכליים הפכים רק בשינוי הצרופים בהקדמת ואיחור אות זה מזה

לכן אותן אותיות יכולות לבטא שני מושגים שכליים מנוגדים, רק באמצעות שינוי צירופן — על ידי הקדמת אות אחת לאחרת או איחורה ביחס אליה.

ביאור

הוכחה לכך שהאותיות אינן קשורות לרעיונות: אותן אותיות יכולות לבטא רעיונות מנוגדים רק באמצעות סידורן מחדש.

אע״פ [אף על פי] שהן הן אותן האותיות ממש ויהיה שינוי גדול בההשכלה מהפוך להפוך כמו מאש למים שזהו חסד וזהו גבורה כו׳.

אף שמדובר ממש באותן אותיות עצמן, יכול לחול שינוי גדול במושג, מקצה אחד לקצהו ההפוך, כמו מאש למים — זהו חסד וזהו גבורה וכו׳.

ביאור

אותן אותיות, בסידור שונה, יכולות ליצור מושגים מנוגדים כמו אש ומים: האחד מבטא חסד והאחר גבורה.

פסקה 13 בקצרה

עצמאותן של האותיות מן המשמעות מתבטאת בכך שאותן אותיות יכולות ליצור מושגים מנוגדים.

14והטעם מפני שבאמת גוף ועצם האותיות אין להם שייכות למהות השכל כלל עד שיתכן לומר שאותיות אלו שייכים לשכל זה דוקא ולשכל שכנגדו יצטרכו אותיות אחרים

הטעם הוא שבאמת, לגוף ולעצם של האותיות אין כל קשר למהות השכל, עד שאפשר לומר שאותיות אלה שייכות דווקא לשכל זה, ואילו לשכל המנוגד לו יידרשו אותיות אחרות,

ביאור

הטעם הוא שלא מובנה באותיות עצמן קשר לרעיון מסוים, ולכן שום רעיון אינו ״בעלים״ של אותיות מסוימות.

כדרך שהוא במדות שיש שכל נוטה כלפי חסד ואינו נוטה כלפי גבורה ויש שכל נוטה כלפי גבורה כו׳ לפי שהן נמשכים בבחי׳ השתלשלות עו״ע [עילה ועלול] כו׳.

כפי שהדבר הוא במדות: יש שכל שנוטה לחסד ואינו נוטה לגבורה, ויש שכל שנוטה לגבורה וכו׳, מפני שהמדות נמשכות בדרך של השתלשלות עילה ועלול וכו׳.

ביאור

המדות שונות: קו מחשבה מסוים מוביל בטבעו לחסד או לחומרה, מפני שהמדות נובעות מן הרעיונות בדרך של סיבה ותוצאה.

פסקה 14 בקצרה

המדות קשורות לרעיונות שמולידים אותן; האותיות אינן קשורות אליהם כך.

15וכמו״כ [וכמו כן] למעלה התהוות האותיות אינו בהשתלשלות עו״ע [עילה ועלול]. וכמו שהמדות נמשכים מבינה כי אינם מערך זה כו׳.

כך גם למעלה, התהוות האותיות אינה בדרך של השתלשלות עילה ועלול, כפי שהמדות נמשכות מבינה; שכן אין הן בערך זה וכו׳.

ביאור

גם למעלה, מלכות (״האותיות״) אינה מתהווה כחוליה בשרשרת של סיבה ותוצאה, כפי שהרגשות נמשכים מבינה; היא אינה שייכת לקטגוריה הזאת.

אבל מ״מ לזאת הנה יש בהם מעלה יתירה שהתהוות׳ הוא ממקו׳ יותר עליון שמשם דוקא הוא שיכול להיות השפלה זו להיות התהוות מדת המל׳.

אולם דווקא משום כך יש בהן מעלה יתירה: התהוותן היא ממקום עליון יותר, שרק ממנו יכולה להיות ירידה כזאת — התהוות מידת המלכות.

ביאור

אף על פי כן, עצמאות זו היא מעלה: מקורה במקום גבוה יותר, ורק מקור גבוה יותר יכול להביא לירידה כזאת — התהוות מידת המלכות, שדרכה נבראים העולמות.

פסקה 15 בקצרה

מלכות אינה תוצר של השתלשלות הספירות; באופן פרדוקסלי, מקורה במקום גבוה יותר, שרק ממנו אפשר להגיע לירידה כה גדולה.

״בחכמה יסד ארץ״ ¶16–18

16והוא מ״ש בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה שבחי׳ ארץ נמשכת מהחכמה דוקא שהיא למעלה משכל המושג הנק׳ תבונה שבו כונן שמים שהם המדות.

וזהו שנאמר: ״בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״: בחינת ״ארץ״ נמשכת דווקא מחכמה, שלמעלה מן השכל המושג, הנקרא תבונה (בינה כפי שהיא מובנת בשכל), ובתבונה כונן את ״שמים״, שהם המדות.

ביאור

זהו פירוש הפסוק במשלי ג, יט: ״ארץ״ (מלכות) נמשכת מחכמה, שלמעלה מן השכל המושג (תבונה, בינה), ואילו ״שמים״ (המדות) נמשכים מתבונה.

אע״פ [אף על פי] דגם המדות נמשכים מחכ׳ [מחכמה] היינו ששם הוא מקורם אבל עיקר התהוותם להיות בהתחלקות כמו שהן עתה הוא מן התבונה.

אף שגם המדות נמשכות מחכמה, הכוונה היא שמקורן שם; אבל עיקר התהוותן, להיות מובחנות זו מזו כפי שהן עתה, הוא מתבונה.

ביאור

גם שורשן של המדות בחכמה, אך התהוותן בפועל כמדות נבדלות באה מתבונה.

כי החכמה נק׳ יו״ד שהיא למעלה מהתחלקות עדיין כנקודה שהיא בלתי מתחלקת כידוע והשפעת המדות משם הוא ג״כ בבחי׳ כללות

שהרי החכמה נקראת יו״ד, שעדיין היא למעלה מהתחלקות, כנקודה שאינה מתחלקת, כידוע; וגם השפעת המדות משם היא בבחינת כללות.

ביאור

החכמה מסומלת באות יו״ד, שהיא נקודה בלבד ואינה מחולקת; כל מה שהיא משפיעה למדות הוא באופן תמציתי וכללי.

והוא כדמיון חלק הבן שמהאב נמשך טפה א׳ לבד רק שהיא כוללת כל גופו אבל עיקר בנינו בגידול אבריו להיות בציור פרצוף אדם בהתחלקות האברים הוא מהאם ע״י עבור בבטן האם.

והרי זה בדומה לחלקו של הבן: מן האב נמשכת טיפה אחת בלבד, אלא שהיא כוללת את כל גופו; אבל עיקר בניינו, בצמיחת איבריו עד שהם מקבלים צורת אדם ואיבריו מובחנים זה מזה, בא מן האם, באמצעות העיבור בבטן האם.

ביאור

כך הוא אצל ילד: טיפה אחת מן האב כוללת בכוח את הילד העתידי כולו, אך התפתחותו לגוף בעל צורה ואיברים נבדלים נעשית מן האם בזמן העיבור. בדומה לכך, בינה מפתחת את המדות עד שהן נעשות מדות מובחנות.

פסקה 16 בקצרה

החכמה היא המקור הבלתי מובחן, בדומה לזרע האב; הבינה מפתחת את המדות לצורתן הנבדלת, בדומה לרחם האם; ואילו ״ארץ״, מלכות, נמשכת מחכמה.

מראי מקומות

  1. 1
    בחכמה יסד ארץ · Proverbs 3:19

17וכך הוא ית׳ כונן שמים שיהיו המדות מתכוננים היטב כפי שצ״ל בבחי׳ פרצוף הוא בתבונה דוקא

וכך הוא ית׳ ״כונן שמים״ — כדי שהמדות יתבססו היטב כפי שהן צריכות להיות, בתצורה של פרצוף שלם — דווקא באמצעות תבונה.

ביאור

לכן ״כונן שמים״ — עיצוב המדות לכדי פרצוף שלם ומובנה — הוא מלאכתה של תבונה.

והיינו ענין עבור המדות בבינה ואח״כ יש ימי יניקה ומוחין כו׳ והוא ענין צומח וחי שהם סמוכים זל״ז [זה לזה] כנ״ל.

וזהו עניין עיבור המדות בבינה, ולאחר מכן באים ימי היניקה ו[ימי] המוחין וכו׳; זהו עניינם של הצומח והחי, הסמוכים זה לזה, כנזכר לעיל.

ביאור

מדובר בתהליך של עיבור בבינה, ואחריו יניקה והבשלה של המוחין: היחס בין הצומח לחי, הסמוכים זה לזה.

משא״כ המל׳ הנה בחכמה דוקא יסודה ממש וכמ״ש בזוהר אבא יסד ברתא

אבל מלכות מיוסדת דווקא בחכמה עצמה, כמו שנאמר בזהר: ״אבא יסד ברתא״.

ביאור

מלכות, לעומת זאת, מיוסדת ישירות על ידי חכמה, כפי שאומר הזהר: ״אבא יסד ברתא״ — אבא (חכמה) ייסד את הבת (מלכות).

דהיינו שכמו שהחכמה נמשכת מאין ליש שלא בדרך השתלשלות. כך גם המל׳ שהיא בחינת אותיות יש בזה בחי׳ זו במה שנמשכת ג״כ מבחי׳ אין שהרי עפ״י [על פי] השתלשלות לא היה ראוי להיות ד, דהתהוות האותיות מהשכל או מהמדות כו׳

כלומר, כשם שחכמה נמשכת מאין ליש שלא בדרך השתלשלות, כך גם מלכות, שהיא בחינת האותיות, כוללת את הבחינה הזאת: גם היא נמשכת מבחינת ״אין״. שהרי לפי סדר ההשתלשלות לא היה ראוי שהאותיות יתהוו מן השכל או מן המדות וכו׳.

ביאור

חכמה עצמה מתהווה ״מאין ליש״, ואינה תוצאה של דבר שקדם לה; כך גם מלכות, האותיות, נמשכת ״מאין״ ואינה תוצאה של השכל או המדות — לפי סדר ההשתלשלות בלבד, האותיות לא היו יכולות להתהוות מן השכל או מן המדות.

(ומש״ל [ומה שכתוב לעיל] דגם חכמה נקרא חי׳ כמ״ש והחכמה תחיה היינו כי בחכמה יש ב׳ מדרגות בחי׳ אבא עלאה והוא יו״ד של שם הוי״ה ח״ע [חכמה עילאה] אבל בחינה ב׳ הוא נק׳ ישראל סבא ומרומז באות ה׳ כמ״ש במשנת חסידים מסכת או״א [אבא ואימא].

(ולעניין מה שנאמר לעיל שגם חכמה נקראת ״חי״, כמו שכתוב ״והחכמה תחיה״: הסיבה היא שבחכמה יש שתי דרגות. הדרגה הראשונה היא אבא עילאה, שהיא היו״ד של שם הוי׳ — חכמה עילאה; ואילו הדרגה השנייה נקראת ישראל סבא, והיא נרמזת באות ה״א, כמו שכתוב במשנת חסידים, מסכת אבא ואמא.)

ביאור

הערת אגב: חכמה נקראה קודם לכן ״חי״ — ״והחכמה תחיה״. הסיבה היא שבחכמה יש שתי דרגות: אבא עילאה, היו״ד של הוי׳, ודרגה שנייה, ישראל סבא, הנרמזת בה״א, כפי שמבואר בספר הקבלה משנת חסידים.

והנה בחי׳ ה׳ הוא בחי׳ מקור לבחי׳ חי כמש״ל [כמה שכתוב לעיל] שארבעה אותיות שם הוי״ה הן מקור בחי׳ דצח״מ [דומם צומח חי מדבר] לכך בחי׳ זו הב׳ דחכמה נקרא ג״כ חי וזהו והחכמה תחיה אבל בחי׳ ראשונה נקרא מדבר)

והנה בחינת ה״א היא מקור לבחינת החי, כפי שהוסבר לעיל שארבע אותיות שם הוי׳ הן מקור לבחינות דומם, צומח, חי ומדבר. לכן גם הדרגה השנייה הזאת שבחכמה נקראת ״חי״, וזהו ״והחכמה תחיה״; אבל הדרגה הראשונה נקראת ״מדבר״.)

ביאור

מכיוון שה״א היא מקור דרגת ״חי״, הדרגה השנייה בחכמה נקראת ״חי״, ואילו הדרגה הראשונה, היו״ד, היא ״מדבר״.

ולכן אדה״ר [אדם הראשון] היה גופו דומם ממש. כי יש ב׳ מיני אדם.

ולכן גופו של אדם הראשון היה דומם ממש, שכן יש שני סוגים של ״אדם״.

ביאור

לכן גופו של אדם הראשון היה דומם ממש. המאמר מבחין בין שני סוגים של ״אדם״.

א׳ הוא בחי׳ שם מ״ה [שם מ״ה] שנק׳ אדם כמ״ש כתפארת אדם לשבת בית שבחי׳ ת״ת [תפארת] שהוא כללות ז״א הנק׳ שם מ״ה [שם מ״ה] נקרא אדם.

האחד הוא בחינת שם מ״ה, הנקרא ״אדם״, כמו שכתוב ״כתפארת אדם לשבת בית״: בחינת תפארת, שהיא כללות ז״א, הנקרא שם מ״ה, נקראת ״אדם״.

ביאור

הסוג הראשון הוא שם מ״ה, איות הוי׳ שמספרו 45, כמספר אדם. ״אדם״ זה הוא תפארת, המבטאת את כללות ז״א, כפי שנאמר ״כתפארת אדם לשבת בית״ (ישעיהו מד, יג). הסוג השני, הגבוה יותר, של ״אדם״ מוסבר בפסקה הבאה.

פסקה 17 בקצרה

מלכות נמשכת ישירות מחכמה, כשם שחכמה נמשכת מ״אין״; לכן לאדם, שנשמתו מושרשת בחכמה, היה גוף דומם. כאן מוצגות שתי דרגות של ״אדם״.

לעומק

על פי הקבלה, הוי׳ במילוי אלפין (מ״ה, 45) שייך לז״א, ואילו הוי׳ במילוי יודין (ע״ב, 72), הנקרא אב, שייך לחכמה; בפסקה הבאה אדם מזוהה עם שם אב.

מראי מקומות

  1. 1
    אבא יסד ברתא · Zohar III, 248a
  2. 2
    והחכמה תחיה · Ecclesiastes 7:12
  3. 3
    כתפארת אדם לשבת בית · Isaiah 44:13

18ואמנם בחי׳ אדה״ר [אדם הראשון] היינו בחי׳ ח״ע [חכמה עילאה] שהיא ראשית האצי׳ ממש והוא בחי׳ שם ע״ב [שם ע״ב]. ולכן הוא דוקא שהיה גופו דומם.

אולם בחינת אדם הראשון היא בחינת חכמה עילאה, שהיא ראשית האצילות ממש, והיא בחינת שם ע״ב. לכן דווקא גופו היה דומם.

ביאור

הבחינה השנייה, הגבוהה יותר, של ״אדם״ — אדם הראשון — מקבילה לחכמה עילאה, לראשית האצילות ולשם ע״ב (שם הוי׳ במילוי יודי״ן, שערכו המספרי 72). משום כך דווקא גופו היה דומם.

כי בחכמה דוקא יסד ארץ שמהחכמה הוא שיכול להיות התהוות הדומם ואדרבה בדומם דוקא מתלבשת החכמה משא״כ בצומח שהרי כונן שמים הוא בתבונה בלבד.

שהרי דווקא ״בחכמה יסד ארץ״: מחכמה באה התהוות הדומם; ואדרבה, דווקא בדומם מתלבשת החכמה. לא כן בצומח, שכן ״כונן שמים״ הוא ״בתבונה בלבד״.

ביאור

מכיוון שדווקא ״בחכמה יסד ארץ״, החכמה מביאה להתהוות הדומם ואף מתלבשת דווקא בו, ואילו הצומח, ״השמים״, בא רק מתבונה.

משא״כ נפש החי לא יכלה להתלבש בגוף שמבחי׳ דומם

לעומת זאת, נפש החי לא יכלה להתלבש בגוף שמדרגתו דומם.

ביאור

נפש החי, שמקורה בבינה, לא יכלה להתלבש בגוף דומם.

שהרי מהבינה לא יכול להיות רק בחי׳ השתלשלות בלבד עו״ע [עילה ועלול] והוא בחי׳ צומח ולא התהוות בחי׳ המל׳ הנקרא דומם שזה אינו אלא מח״ע [מחכמה עילאה] דוקא כו׳.

שהרי מבינה יכולה לבוא רק בחינת השתלשלות של עילה ועלול, והיא בחינת צומח; לא התהוות בחינת מלכות, הנקראת דומם, שאינה באה אלא מחכמה עילאה דווקא וכו׳.

ביאור

מבינה יכולה לבוא רק השתלשלות הדרגתית של עילה ועלול, המביאה לדרגת הצומח, ולא מלכות, שהיא בחינת ״דומם״; מלכות באה רק מחכמה עילאה.

וז״ש [וזהו שכתוב] בבריאת האדם דוקא וייצר ה׳ אלקים בב׳ שמות. שבהן ועל ידן הוא התחברות החכ׳ [החכמה] עם המל׳ כו׳:

וזהו שנאמר דווקא בבריאת האדם: ״וייצר ה׳ אלקים״, בשני שמות. בהם ועל ידם מתחברת חכמה עם מלכות וכו׳.

ביאור

לכן מופיעים שני שמות בפסוק ״וייצר ה׳ אלקים״: באמצעותם מתחברת חכמה עם מלכות — הנשמה העליונה ביותר עם הגוף הנמוך ביותר.

פסקה 18 בקצרה

נשמת אדם מקורה בחכמה עילאה, שהיא הבחינה היחידה שיכולה להוות את הדומם ולהתלבש בו; שני שמות הפסוק מבטאים את החיבור הזה בין חכמה למלכות.

מראי מקומות

  1. 1
    אדה״ר היינו בחי׳ ח״ע · ראה לקמן עג, א. ובאוה״ת פ׳ בראשית כרך ג תקסז, א ובלקו״ת לג״פ לח, א. בספר הערכים-חב״ד ערך אדם הראשון הערה 10 מצויין שכאן בתו״א משמע שזהו לפני החטא, אמנם ממ״ש באוה״ת ובלקו״ת לג״פ הנ״ל ובד״ה חייב אדם לברך תרל״ח פל״ו בענין אלף שנה, מוכח שהכוונה לאדה״ר אחרי החטא.
  2. 2
    בחכמה דוקא יסד ארץ · Proverbs 3:19
  3. 3
    וייצר ה׳ אלקים · Genesis 2:7

למעלה ולמטה כאחד ¶19–20

19ונמצא מובן מכ״ז [מכל זה] עכ״פ [על כל פנים] בטוב טעם ודעת מה שנפש החיה יש לה גוף שמבחינת צומח דוקא ונפש המדברת היותר עליונה יש לה גוף מבחינת דומם.

מכל האמור מובן בטוב טעם ודעת, מכל מקום, מדוע לנפש החיה יש דווקא גוף שמדרגתו צומח, ואילו לנפש המדברת, שהיא העליונה יותר, יש גוף שמדרגתו דומם.

ביאור

בקצרה: לנפש החיה יש גוף מדרגת הצומח; לנשמה האנושית הגבוהה יותר יש גוף מדרגת הדומם.

כי אדרבה היא הנותנת כי נשמה גבוה היא שיכולה להתלבש בגוף נמוך דוקא כו׳.

אדרבה, דווקא משום כך: נשמה גבוהה היא שיכולה להתלבש דווקא בגוף נמוך וכו׳.

ביאור

הדבר אינו קורה למרות מעלתה של הנשמה, אלא בגללה: רק נשמה גבוהה יכולה להיכנס לגוף נמוך.

וזהו בין למעלה ובין למטה כלומר בין בעולמות עליונים שיש שם דצח״מ [דומם צומח חי מדבר] והם בחי׳ מלאכים הנק׳ בשם חיות ועופות כנ״ל כמ״ש פני אריה ופני שור ופני נשר כו׳

וכך הוא הן למעלה והן למטה; כלומר, גם בעולמות העליונים יש דומם, צומח, חי ומדבר — אלה הם המלאכים המכונים חיות (chayos) [יצורים חיים] ועופות, כנזכר לעיל, כמו שכתוב: ״פני אריה ופני שור ופני נשר״ וכו׳ —

ביאור

אותו דפוס קיים גם ״למעלה״: גם בעולמות העליונים יש ארבע מדרגות. המלאכים, המכונים חיות ועופות על שם פני אריה, שור ונשר בחזון יחזקאל, מקבילים למדרגת החי.

ויש שם בחינת מדבר. ונשמת אדה״ר [אדם הראשון] כולל כל נש״י [נשמות ישראל] כו׳. וכולם נולדים מהארץ שהיא מל׳ דאצילות.

ויש שם גם בחינת מדבר. נשמת אדם הראשון כוללת את כל נשמות ישראל וכו׳. וכולן נולדות מן ״הארץ״, שהיא מלכות דאצילות.

ביאור

יש שם גם מדרגת ״מדבר״: נשמת אדם הראשון, שכללה את כל נשמות ישראל. כולן נולדות מן ״הארץ״ העליונה, מלכות דאצילות.

פסקה 19 בקצרה

העיקרון שנשמה גבוהה יכולה לשכון בגוף נמוך חל הן בעולמות הרוחניים והן בעולם הגשמי.

לעומק

האריז״ל מלמד שכל הנשמות נכללו בתחילה בנשמת אדם הראשון, ובעקבות חטאו התפזרו והתמעטו (Sha'ar HaGilgulim (שער הגלגולים), הקדמות 7 ו־12).

מראי מקומות

  1. 1
    פני ארי׳ · Ezekiel 1:10
  2. 2
    ונשמת אדה״ר כולל כל נש״י · שער המצות פ׳ תצא, שער הגלגולים הק׳ ו, ז, יב. שער הפסוקים בראשית דרוש ג.
  3. 3
    ונשמת אדה״ר כולל כל נש״י · Sha'ar HaGilgulim 7:11–12
  4. 4
    ונשמת אדה״ר כולל כל נש״י · Sha'ar HaGilgulim 12:2–3

20והנה במאמר תוצא הארץ נפש חיה ועוף יעופף שהוא ענין התהוות נפש החיה אזי הגוף שלה יצא כאחד עם הנפש דהיינו שהיה הגוף בחינת צומח ויצא ביחד עם הנפש.

והנה, במאמר ״תוצא הארץ נפש חיה ועוף יעופף״, שעניינו התהוות נפש החיה, הגוף שלה יצא יחד עם הנפש; כלומר, הגוף היה בדרגת הצומח ויצא יחד עם הנפש.

ביאור

למעלה: כאשר מלכות דאצילות הולידה את המלאכים (״נפש חיה״ ו״עוף״), גופיהם יצאו יחד עם נשמותיהם; גופם הוא בדרגת הצומח.

והיינו מפני שגם הנפש נלקחה מחיצוניות הכלים דמל׳ לכן גופו ג״כ רוחני והוא בחי׳ צומח כו׳.

הדבר הוא מפני שגם הנפש נלקחה מהחיצוניות של כלי המלכות; לכן גם גופה רוחני, והוא בדרגת הצומח וכו׳.

ביאור

הדבר הוא מפני שנשמות המלאכים באות מהחיצוניות של כלי המלכות, ולכן גופיהם רוחניים בהתאם.

אבל נפש המדברת של האדם לא נתהוית ביחד עם הגוף רק שאח״כ מתלבשת בגוף דומם דוקא היותר נמוך.

אבל נפש האדם המדברת לא התהוותה יחד עם הגוף; לאחר מכן היא מתלבשת דווקא בגוף דומם, הנמוך ביותר.

ביאור

לעומת זאת, נשמת האדם לא התהוותה יחד עם גופו; היא נכנסה לאחר מכן לגוף הנמוך ביותר, גוף דומם.

כי להיותה בעצמה עליונה ביותר ע״כ יכלה לסבול גם גוף גשמי כו׳

מכיוון שהיא עצמה נעלית ביותר, היא יכלה אפוא לשאת גם גוף גשמי וכו׳.

ביאור

מכיוון שנשמת האדם נעלית כל כך מצד עצמה, היא יכולה לשאת גם גוף גשמי.

(וכמ״ש ג״כ במ״א שזהו ענין ההפרש בין זיווג נשיקין שממנו התהוות המלאכים שהוא רוחני ביותר. ומ״מ הוא רק השפעה חיצוני׳ ולכן לא יכולים להתלבש בגוף גשמי. אבל זיווג גופני שממנו נשמות עם היותו השפעה גשמית אבל שרשו בפנימי׳ [בפנימיות / בפנימית] דייקא וע״כ מתלבשים בגופות כו׳)

(כמו שנכתב גם במקום אחר, שזהו ההבדל בין ״זיווג נשיקין״, שממנו התהוו המלאכים, שהוא רוחני ביותר ובכל זאת אינו אלא השפעה חיצונית, ולכן המלאכים אינם יכולים להתלבש בגוף גשמי; לבין זיווג גופני, שממנו הנשמות [באות], שאף שהוא השפעה גשמית, שורשו דווקא בפנימיות, ולכן הנשמות מתלבשות בגופים וכו׳)

ביאור

בסוגריים מוסבר הדבר במונחים קבליים: המלאכים נולדים מ״זיווג נשיקין״, זיווג רוחני לחלוטין בין הספירות, שמעביר השפעה חיצונית בלבד, ולכן המלאכים אינם יכולים להתלבש בגופים גשמיים. הנשמות נולדות מ״זיווג גופני״, שאף שהוא ״גשמי״ יותר, שורשו בפנימיות הפנימית ביותר; לכן הנשמות נכנסות לגופים גשמיים.

ובין למטה דהיינו בהתהוות דצח״מ [דומם צומח חי מדבר] גשמיים מהארץ הלזו שנפש החיה יצאה מהארץ ממש

וכך גם למטה, כלומר בהתהוות הדומם, הצומח, החי והמדבר הגשמיים מן הארץ הזאת: נפש החיה יצאה מן הארץ עצמה.

ביאור

למטה, בעולם הגשמי, הדבר דומה: נפש החיה יצאה מן הארץ עצמה.

דהיינו שחומר וצורה של החי שהוא ענין נפשו החיונית וגופו יצאו שניהם מן הארץ כמו שיצא הצומח בחומר וצורה שלו ויצאו שניהם כא׳ [כאחד] להיות סמוכים וקרובים בערך כנ״ל.

כלומר, החומר והצורה של החי, שהם נפשו החיונית וגופו, יצאו שניהם מן הארץ, כשם שהצומח יצא בחומר ובצורה שלו; ושניהם יצאו יחד, בהיותם סמוכים וקרובים זה לזה מבחינת הערך, כפי שנאמר לעיל.

ביאור

החומר והצורה של החי, נפשו החיונית וגופו, יצאו מן הארץ יחד, כשם שהצמח יוצא בחומר ובצורה שלו, מפני שהם סמוכים זה לזה בדרגתם.

אבל במדבר אינו כן כנ״ל שהגוף נתהווה מן הארץ בבחי׳ דומם ואח״כ נתלבשה בו נפש מלמעלה והיא הנפש המדברת שלא יכלה לשכון בבחי׳ צומח רק בדומם גשמי כו׳.

אבל במדבר אין הדבר כך, כפי שנאמר לעיל: הגוף התהווה מן הארץ בדרגת הדומם, ולאחר מכן התלבשה בו נפש מלמעלה — היא הנפש המדברת, שלא יכלה לשכון בדרגת הצומח אלא רק בדומם גשמי וכו׳.

ביאור

אצל האדם הדבר שונה: גופו התהווה מן הארץ כחומר דומם, ולאחר מכן נכנסה בו נפש מלמעלה; הנפש המדברת אינה יכולה לשכון בצומח, אלא רק בחומר דומם.

והיינו כי גם למעלה מעלה בבחי׳ אצי׳ הוא כמו״כ [כמו כן] שהחי מתלבש בצומח והם סמוכים כאחד והוא מ״ש כונן שמים בתבונה וארץ יסודתה בהררי קדש ח״ע [חכמה עילאה] כו׳:

והטעם לכך הוא שגם למעלה מעלה, בבחינת אצילות, כך הוא: החי מלובש בצומח, והם סמוכים זה לזה כאחד. וזהו שכתוב: ״כונן שמים בתבונה וארץ יסודתה בהררי קדש״ — [כלומר,] חכמה עילאה וכו׳.

ביאור

שורשו של כל זה הוא באצילות: החי (בינה) מלובש בצומח (המדות), והם סמוכים זה לזה, כפי שנאמר ״כונן שמים בתבונה״; ואילו ״וארץ״ מיוסדת ״בהררי קדש״ (תהילים 87:1), שאדמו״ר הזקן מזהה עם חכמה עילאה.

פסקה 20 בקצרה

המאמר מסיים בהתחקות אחר התבנית בשלושת התחומים — המלאכים, הנבראים הגשמיים והספירות דאצילות: דרגות סמוכות מתהוות יחד, ואילו הנשמה הנעלית ביותר נכנסת לאחר מכן לגוף הנמוך ביותר, משום שה״ארץ״ מיוסדת בחכמה העליונה.

מראי מקומות

  1. 1
    תוצא הארץ נפש חיה · Genesis 1:24
  2. 2
    ועוף יעופף · Genesis 1:20
  3. 3
    שזהו ענין ההפרש בין זיווג נשיקין · בארוכה נתבאר בביאה״ז לכ״ק אדמו״ר האמצעי א, ד. ובביאה״ז לצ״צ כרך ב ע׳ תריב. וראה גם בד״ה וביום שמחתכם תרנ״ו ע׳ רמז.
  4. 4
    כונן שמים בתבונה · Proverbs 3:19
  5. 5
    יסודתה בהררי קדש · Psalms 87:1

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 420 KB

בעבודה

תכליתם של כל העולמות היא ביטול היש, ועל ישראל לבטל את גופם הגשמי באמצעות נפש האלקית. המלאכים אינם יכולים לעשות זאת: אילו היה להם גוף גשמי, היו נופלים ממדרגתם לגמרי. נפש האלקית, שנמשכת מפנימיות הכלים ואינה זקוקה בעצמה לתיקון, גבוהה כל כך עד שהיא יכולה להתלבש בגוף הנמוך ביותר, להכניע אותו ולהפוך אותו.

שאלות לשיחה

  1. באיזה מובן האותיות הן ״דומם״, המדות הן ״צומח״ והשכל הוא ״חי״, ומדוע המדות סמוכות לשכל ואילו האותיות אינן סמוכות אליו?
  2. כיצד העיבור והיניקה מתארים את הקשר בין המדות לשכל?
  3. מדוע המלאכים לא יכלו להפוך גוף גשמי, ואילו נפש האלקית יכולה? מה מוסיף המשל של המדורה הגדולה?
  4. מדוע אותן אותיות יכולות לבטא רעיונות מנוגדים, ומה הדבר מלמד על מקור האותיות?
  5. מה מבדיל בין שני סוגי ה״אדם״, ומדוע דווקא גופו של אדם הראשון התחיל כעפר דומם?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 420 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 174 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת בראשיתבראשית

  1. 1השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי…״השמים כסאי והארץ הדום רגלי״
  2. 2כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה…״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה״
  3. 3ביאור על הנ״להסבר על האמור לעיל
  4. 4להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם…להבין את הטעם לכך שיצירת גוף האדם שונה...
  5. 5ולהבין בתוס׳ ביאור ענין וייצר ה׳…להבין ביתר ביאור את עניין ״וייצר ה׳ אלקים...״
  6. 6לא טוב היות האדם לבדו אעשה…״לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו״
  7. 7ויאמר ה׳ אלקים הן האדם היה…״ויאמר ה׳ אלקים הן האדם היה כאחד ממנו״
  8. 8להבין ענין הברכות כי הנה אנשי…״להבין עניין הברכות״
  9. 9יבל הוא היה אבי יושב אהל…״יבל — הוא היה אבי ישב אהל ומקנה״
  10. 10צאינה וראינה וגו׳צאינה וראינה
  11. 11בעטרה שעטרה לו אמו כי מצות…״בעטרה שעטרה לו אמו״
שאלו את פרעג על כל פסקה