LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת וישב · מאמר 3

שיר המעלות בשוב כו׳ היינו כחולמים

שיר המעלות: בשוב [הוי׳] את שיבת ציון — היינו כחולמים

  • 12 פסקאות · 31 קטעים
  • כ־20 דק׳ לימוד
  • 40 מקורות

הרבי על מאמר זה

מאמרי הרבי הפותחים ממנו: ד״ה וכפי שמצינו בהדרושים בתורה אור (ה׳תשכ״ד)ד״ה שיר המעלות בשוב הוי׳ (ה׳תשכ״ז) (הסיכומים באנגלית)

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 294 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 31 קטעים

הנקודה

הגלות היא חלום: כשהמוחין כביכול ״ישנים״, אדם מחזיק יחד הפכים — אהבת ה׳ בתפילה ואהבה לעצמו לאחר מכן. אולם כוחו של החלום לאחד הפכים נובע מהמדרגה הנעלית ביותר, העיגולים, שבה הכול אחד; בגאולה יתגלה המקור הנסתר הזה.

המאמר בקצרה

המאמר מסביר את הפסוק ״בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים״. חלום מחבר הפכים משום שבשינה השכל המבחין מסתלק, ורק כוח המדמה נשאר. כך גם הניצוץ האלקי שבגלות: אדם אוהב את ה׳ בתפילה, ואחר כך מעביר את היום ברדיפה אחר רווח, כאילו שני הדברים מתיישבים יחד. עבודה בעולם יכולה להיות עבודת ה׳, אבל רוב האנשים עובדים רק למען הגוף — היפוכה הגמור של אהבת ה׳ שבתפילה. אין להסיק מכך ייאוש, כאילו התפילה הייתה דמיון חסר ערך, מפני שלמדרגת החלום יש שורש נעלה. בגלות שם ה׳ ״מלובש״, ואינו נקרא כפי שהוא נכתב; ב״שינה״ זו החיים נמשכים ממדרגת העיגולים, שבה אין מעלה ומטה והפכים הם אחד, בניגוד לקווים של חכמה ודעת שמחלקים ביניהם. האור הזה יכול להאיר רק בהסתר, בחשכת הגלות. לעתיד לבוא יוסר הכיסוי, ונכיר שהגלות התקיימה מכוח מדרגת החלום הזאת. זו מעלתו של יוסף: מנהיג ישראל בגלות, הפותר המחבר הפכים.

מבנה

  1. מהותו של חלוםבשינה השכל מסתלק וכוח המדמה מחבר הפכים; בערות השכל מפריד ביניהם.¶1–2
  2. חלום הגלות בעבודת ה׳אדם אוהב את ה׳ בתפילה, ואחר כך רודף אחר רווח במשך כל היום; העבודה יכולה להיות עבודת ה׳, אך רוב האנשים מעמידים את צורכי הגוף במרכז.¶3–5
  3. לא דמיונות חסרי ערךאפשר לחשוב שתפילה דמוית חלום היא חסרת ערך; אך באמת, שורשה של מדרגת החלום הוא בקדושה שלמעלה.¶6
  4. השם בגלות ועולם העיגוליםבגלות שם ה׳ מלובש; ב״שינה״ החיים נמשכים מן העיגולים, שבהם הפכים הם אחד, והאור מאיר בהסתר בתוך החשכה, ולא באמצעות הקווים המפרידים של השכל.¶7–10
  5. הגאולה מתגלהכשהכיסוי יוסר, הכול יכירו שהגלות התקיימה מכוח מדרגת החלום: ״היינו כחולמים״.¶11
  6. יוסף, בעל החלומותיוסף, ששורשו בעיגולים, מנהיג את ישראל בגלות; בן פורת מרמז על פותר ותופר — מי שפותר חלומות ומחבר הפכים.¶12

מושגים

חלוםחלום
מצב שבו כוח המדמה מחבר הפכים משום שהשכל הסתלק; דימוי לגלות, וגם למדרגה שבה הפכים הם באמת אחד.
כוח המדמהכח המדמה
הכוח היוצר דימויים, ומסוגל לחבר דברים שאינם יכולים להתקיים יחד; בזמן ערות השכל מכוון אותו.
הסתלקות המוחיןהסתלקות המוחין
הסתלקות השכל, כמו בשינה; בקבלה זהו מצב הגלות, שבו המדות אינן מוארות מן השכל.
עיגולים וקוויםעגולים וקוין
שני אופנים שבהם האור האלקי מסודר: בעיגולים הכול שווה והפכים מתאחדים; בקווים — ימין, שמאל ואמצע — הדברים נחלקים ומוגדרים כנגד זה.
לא כשאני נכתב אני נקראלא כשאני נכתב אני נקרא
מאמר חז״ל שלפיו שם ה׳ נקרא עכשיו בשונה מאופן כתיבתו; לפי המאמר, זהו סימן לכך שהשם מלובש בגלות.

אל הטקסט

מהותו של חלום ¶1–2

1שיר המעלות בשוב כו׳ היינו כחולמים. הנה החלום הוא מחבר שני הפכים בנושא א׳ ומרכיב שני ענינים הפכיים כאלו היו לאחדים. והיינו מפני כי בשינה נסתלק מוח השכל המבחין ולא נשאר רק כח המדמה.

״שיר המעלות בשוב כו׳״ [ה׳] וכו׳, ״היינו כחולמים״. והנה, החלום מחבר שני הפכים בנושא אחד, ומרכיב שני עניינים מנוגדים כאילו היו לדבר אחד. הסיבה לכך היא שבשינה מסתלק מוח השכל המבחין, ולא נשאר אלא כוח הדמיון.

ביאור

המאמר פותח במזמור המתאר את השיבה מן הגלות: כאשר ה׳ משיב את שבויי ציון, ״היינו כחולמים״. תחילה אדמו״ר הזקן מגדיר מהו חלום: הוא מציג שני דברים סותרים יחד בתמונה אחת, כאילו הם שייכים זה לזה. הדבר קורה מפני שבשינה השכל, שתפקידו להבחין בין דברים, מסתלק, ורק כוח הדמיון ממשיך לפעול.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה מביאה את הפסוק ומגדירה את החלום כפעולת הדמיון, המאחד הפכים כאשר השכל המבחין ישן. הגדרה זו עומדת ביסוד המאמר כולו.

לעומק

נוסח נוסף של מאמר זה, בספר המאמרים תקס״ה, ממחיש את הרעיון: בחלום אדם יכול לראות את עצמו נהרג ואז חי באותו רגע, או להיות כאן ובספרד בעת ובעונה אחת, בלי לחוש כל סתירה.

מראי מקומות

  1. 1
    שיר המעלות · הנחה אחרת בסה״מ תקס״ה ע׳ קפד. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. באוה״ת בראשית כרך ו תתש, ב המאמר עם הגהות ומתחיל: ”להבין ענין החלומות שהגלות נמשל לבחי׳ חלום”. ד״ה זו נזכר בלקו״ת ויקרא בהוספות נא, ב. שלח לז, ד. שה״ש כ, א. אוה״ת ויחי תתרט, ב בשם אדה״א שאמר בשם כ״ק אדה״ז. לכללות מאמר זה ראה ד״ה שיר המעלות תשכ״ז. שיחת ש״פ פנחס תשד״מ.
  2. 2
    שיר המעלות בשוב כו׳ היינו כחולמים · Psalms 126:1
  3. 3
    שני ענינים הפכים · ראה תו״ח שמות נב, א. ספר המאמרים ת״ש ע׳ 8. בסה״מ תקס״ה ע׳ קפד ”(והיינו שיוכל לראות בחלום אשר הוא נהרג או מת ואח״כ הוא חי ברגע א׳ ממש ולא יקשה לו כלל מה שהם הפכיים שיתכון ויתיישרו בשעת החלום או כמו שיחלום לו שהוא כאן ובאספמי׳ ברגע א׳ כו׳ וכה״ג טובא וכנודע לכל)”.

2וכח המדמה יכול להרכיב ב׳ ענינים הפכיים כמו ספינה רצה באויר כו׳ כמ״ש הרמב״ם [הרבי משה בן מימון] בשמונה פרקים רק שבהקיץ שמתעורר כח השכל הוא השולט על כח המדמה ואינו מניחו להרכיב לפי שרואה בעין שכלו שהם דברים נפרדים ואינן מתאחדים כלל.

כוח הדמיון יכול להרכיב שני עניינים הפוכים, כמו ״ספינה רצה באויר כו'״, כפי שכתב הרמב״ם בשמונה פרקים. אולם בזמן ערות, כאשר כוח השכל מתעורר, הוא השולט על כוח הדמיון ואינו מניח לו להרכיב [אותם], משום שהוא רואה בעיני שכלו שמדובר בדברים נפרדים שאינם מתאחדים כלל.

ביאור

הרמב״ם מביא דוגמה של דמיון ספינה מעופפת באוויר: כוח הדמיון יכול לצרף דברים שאינם יכולים להתקיים יחד. כשהאדם ער, השכל שולט בדמיון ואינו מאפשר צירופים כאלה, משום שהוא רואה בבירור שמדובר בשני דברים נפרדים שאינם יכולים להיות לאחד.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה מעגנת את הגדרת החלום בתיאור כוח הדמיון אצל הרמב״ם, ומעמידה אותו בניגוד לשכל שבזמן ערות, השומר על ההפרדה בין הפכים.

לעומק

הערת קה״ת מציינת שפסקה זו כולה חסרה בתמליל המאמר משנת 5565.

מראי מקומות

  1. 1
    כמ״ש הרמב״ם בשמונה פרקים · פ״א. בתקס״ה ליתא כל זה.

חלום הגלות בעבודת ה׳ ¶3–5

3וכך הענין בגלות ניצוץ אלקות בנפש האדם שהוא בבחינת שינה והסתלקות המוחין. יכול הוא להרכיב ב׳ דברים הפכיים להיות כל היום טרוד במו״מ [במשא ומתן] איש לבצעו מקצהו זה פונה לזיתו כו׳.

כך גם עניין גלות ניצוץ האלוקות שבנפש האדם: הוא שרוי במצב של שינה, והמוחין (כוחות השכל) מסתלקים ממנו. [אדם כזה] יכול לחבר שני דברים הפוכים: להיות טרוד כל היום במשא ומתן, ״איש לבצעו מקצהו״, זה פונה למטע הזיתים שלו וכו׳.

ביאור

החלום נעשה כעת תמונה של גלות הנשמה: ניצוץ האלוקות שבאדם כאילו ישן, והמוחין שלו הסתלקו. במצב זה האדם יכול לחיות בסתירה, כשהוא מקדיש את כל היום לרדיפה אחר הרווח האישי שלו, בדומה לדברי הנביא: ״איש לבצעו מקצהו״, כשכל אחד פונה למטע הזיתים שלו.

הגם שבתפלה מעורר את האהבה עד שתחפץ להתפשט מלבושיה כו׳ לדבקה בו ית׳ מחמת התבוננותו ביחו״ע [ביחודא עילאה] ויחו״ת [ויחודא תתאה] אעפ״כ [אף על פי כן] אחר התפלה חולפת ועוברת האהבה ואינו שם ללבו

אף על פי שבתפילה הוא מעורר אהבה, עד ש[הנפש] מבקשת להתפשט מלבושיה וכו׳, כדי להידבק בו יתברך, בעקבות התבוננותו ביחודא עילאה (האחדות העליונה) וביחודא תתאה (האחדות התחתונה), אף על פי כן, לאחר התפילה האהבה חולפת ועוברת, והוא אינו נותן את דעתו לכך.

ביאור

בתפילה, מתוך התבוננות בכך שכל הדברים בטלים לפני ה׳ (יחודא עילאה) ובה׳ הנמצא בתוך כל הדברים (יחודא תתאה), האדם עשוי לחוש אהבה עזה כל כך, עד שהנפש רוצה לפשוט את ״מלבושיה״ של הגוף ולהידבק בה׳. אולם כשהתפילה מסתיימת, הרגש דועך, והוא אינו מבחין בסתירה.

כי הוא הפוך ההתבוננות שבתפלה ומדמה בלב להרכיב ולחבר שני עניינים הפכיים יחד כאלו היה לאחדים ובאמת הם נפרדים ורחוקים זמ״ז [זה מזה]. כי הגם דכתיב בתורה שש שנים תזרע שדך.

שהרי הדבר הפוך מההתבוננות שבתפילה; הוא מדמה בלבו שהוא יכול לחבר ולצרף שני עניינים הפוכים, כאילו היו לדבר אחד, אך למעשה הם נפרדים ורחוקים זה מזה. כי אף על פי שכתוב בתורה ״שש שנים תזרע שדך״,

ביאור

החתירה שלו לרווח במהלך היום סותרת את מה שהרגיש בתפילה, ובכל זאת הוא מדמה שיוכל לאחוז בשני הדברים כאחד, כמו בחלום; למעשה הם רחוקים מאוד זה מזה. כאן אדמו״ר הזקן מתחיל להקדים קושיה אפשרית: הרי התורה עצמה מצווה ״שש שנים תזרע שדך״.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מיישמת את דימוי החלום בעבודת ה׳ של האדם בגלות: אהבה בתפילה ודאגה לרווח האישי בעסקיו מתקיימות זו לצד זו — סתירה שמתאפשרת רק במצב של ״חלום״.

לעומק

יחודא עילאה ויחודא תתאה הן שני שלבי ההתבוננות המתוארים בתניא, בשער היחוד והאמונה: העולם כלא לפני ה׳, וה׳ הוא המציאות האמיתית שבתוך העולם.

מראי מקומות

  1. 1
  2. 2
    שש שנים תזרע שדך · Leviticus 25:3

4וכן בק״ש [בקריאת שמע] ולעבדו בכל לבבכם כו׳ ונתתי מטר ארצכם כו׳ ואספת דגנך כו׳.

וכך גם בקריאת שמע: ״ולעבדו בכל לבבכם״ וכו׳, ״ונתתי מטר ארצכם״ וכו׳, ״ואספת דגנך״ וכו׳.

ביאור

גם קריאת שמע קושרת בין עבודת ה׳ ״ולעבדו בכל לבבכם״ לבין ההבטחה ״ונתתי מטר ארצכם״ ולהבטחה ״ואספת דגנך״. כך התורה עצמה מקשרת בין מלאכת היומיום לעבודת ה׳.

הנה הכל הוא ע״ד עבודה כידוע שבכל עניני עוה״ז יש בהם כח, דענין עבודת ה׳ שש שנים תזרע כו׳ ובשנה השביעית כו׳.

כל זה הוא בגדר עבודה, כידוע שבכל ענייני העולם הזה יש עניין של עבודת ה׳: ״שש שנים תזרע״ וכו׳, ״ובשנה השביעית״ וכו׳.

ביאור

התשובה היא שכל זה נועד להיות עבודת ה׳, שכן בכל עניין מענייני העולם הזה יש מרכיב של עבודת ה׳. שש שנות הזריעה ושנת השמיטה הן שתיהן חלק מעבודה זו.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מציגה את הנחת היסוד של הקושיה ואת התשובה לה: מלאכת העולם, כפי שהתורה מצווה עליה, היא עצמה סוג של עבודת ה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    ולעבדו בכל לבבכם · Deuteronomy 11:13
  2. 2
    ונתתי מטר ארצכם כו׳ ואספת דגנך · Deuteronomy 11:14
  3. 3
    ובשנה השביעית · Leviticus 25:4

5והוא ענין הבירורים שבבחי׳ שש שנים. וההעלאה שבבחי׳ השנה השביעית כמ״ש במ״א. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים

זהו עניין הבירורים [בירור הניצוצות הקדושים שבדברים הגשמיים] שבבחינת שש השנים, והעלאת בחינת השנה השביעית, כפי שמוסבר במקום אחר. והדברים עצמם תלויים בכוונת הלב.

ביאור

שש שנות העבודה מסמלות את בירור העולם הגשמי — בירור הניצוצות הקדושים הטמונים בו — והשנה השביעית מסמלת את העלאת מה שנתברר בחזרה למקורו. אולם השאלה אם העבודה היא עבודת ה׳ תלויה כולה בכוונת הלב.

אבל לב ההמון הנוטים אחר בצעם להטריף לחם חוקם כפשוטו לבבם לא כן ידמה

אבל לב ההמון, הנוטים אחר רווחיהם כדי לספק את לחם חוקם כפשוטו, אינו חושב כך: ״לבבם לא כן ידמה״.

ביאור

אולם רוב האנשים עובדים בפשטות כדי להתפרנס; בלבם אין מחשבה שעבודתם מבררת את העולם עבור ה׳. הביטוי ״לבבם לא כן ידמה״ שאול מישעיהו.

ולבם לא נכון ע״פ הכוונה הראויה רק כל ישעם וכל חפצם למלאות די מחסורם אשר יחסר להם בצרכי גופם ועושים מצרכי הגוף עיקר

ולבם אינו מכוון לפי הכוונה הראויה; כל שאיפתם וכל חפצם הם למלא את צורכיהם, להשלים את כל החסר להם בצורכי גופם, והם עושים את צורכי הגוף לעיקר.

ביאור

לבם אינו מכוון לכוונה הראויה: כל רצונם הוא למלא את צורכי הגוף, וצרכים אלה נעשים לעיקר בחייהם, במקום עבודת ה׳ שלשמה נועדה העבודה.

וזהו ממש הפוך ההתעוררות שבתפלה להיות נקבע בלבו האהבה לה׳ לבדה בלי תערובת זר ח״ו [חס ושלום] כו׳:

וזהו ההיפך הגמור מן ההתעוררות שבתפילה, שבה נקבעת בלבו אהבה לה׳ בלבד, בלי שום תערובת זרה, חס ושלום וכו׳.

ביאור

גישה זו היא ההיפך הגמור מן ההתעוררות שבתפילה: אהבה לה׳ בלבד, בלי שום תערובת זרה. לכן החזקת שני הדברים יחד אכן דומה לחלום שמאחד הפכים.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה משיבה על הקושי: העבודה יכולה להיות עבודת ה׳, אך רק כאשר היא נעשית בכוונה הנכונה; אצל רוב האנשים היא משרתת את צורכי הגוף, והדבר סותר את האהבה המתעוררת בתפילה.

מראי מקומות

  1. 1
    לא כן ידמה · Isaiah 10:7
  2. 2
    ולבם לא נכון · Psalms 78:37
  3. 3
    כל ישעם וכל חפצם · II Samuel 23:5
  4. 4
    די מחסורם אשר יחסר להם · Deuteronomy 15:8

לא דמיונות חסרי ערך ¶6

6והנה גם אחרי הדברים והאמת האלה לא יפול לב האדם עליו לומר כי ההתעוררות שבתפלה והתבוננותו הן דמיונות שוא שהרי הוא כמו החלום שהוא כח המדמה שמחבר ב׳ הפכים.

גם לאחר הדברים והאמת האלה, אל ייפול לבו של אדם בקרבו [כדי] לומר שהתעוררותו בתפילה והתבוננותו הן דמיונות שווא, שהרי הדבר דומה לחלום, שהוא כוח המדמה המחבר שני הפכים.

ביאור

אדמו״ר הזקן מבקש כעת למנוע ייאוש. אדם עלול להסיק שאם תפילתו דומה לחלום המחבר הפכים, הרי שהרגשותיו בתפילה וההתבוננות שלו היו רק דמיונות ריקים.

כי הנה מאחר שרואה בנפשו אחר התפלה שחולפת ועוברת האהבה לה׳ ומתהפך לאהוב את גופו דוקא הרי מובן שגם בתפלה לא ביטל אהבת גופו מכל וכל

שהרי, מאחר שהוא רואה בעצמו שלאחר התפילה האהבה לה׳ חולפת ונעלמת, והוא חוזר לאהוב דווקא את גופו, מובן שגם בתפילה לא ביטל את אהבת גופו מכל וכל.

ביאור

זהו ההיגיון שמאחורי החשש: מכיוון שהאהבה לה׳ נעלמת לאחר התפילה והוא חוזר לאהוב את גופו, הוא עלול לחשוב שמעולם לא הניח באמת את אהבתו העצמית בצד, אפילו בעת התפילה.

וההתעוררות שבתפלה את האהבה לה׳ לבדה אינה אמיתית רק כדמיון החלום שמחבר ב׳ הפכים ודומה לו שאוהב את ה׳ ואעפ״כ [ואף על פי כן] אוהב את גופו

והתעוררות האהבה לה׳ לבדה בתפילה אינה אמיתית, אלא היא רק כדמיון שבחלום, המחבר שני הפכים: נדמה לו שהוא אוהב את ה׳, ואף על פי כן אוהב את גופו,

ביאור

לכן, הוא חושב, האהבה לה׳ לבדה שחש בתפילה לא הייתה אמיתית: היא הייתה רק דימוי דמוי־חלום שחיבר שני הפכים — אהבת ה׳ לצד אהבת גופו.

הגם כי לא צדקו יחדו לפי שזה נלקח מכח המדמה אשר יכול לדמות דמיונות שוא. אך באמת הנה בחי׳ חלום זה שרשו למעלה ויסודתו בהררי קדש עליון.

אף על פי ששתי האהבות אינן יכולות להתקיים יחד בצדק, שכן הדבר נובע מכוח המדמה, המסוגל ליצור דמיונות שווא. אבל לאמיתו של דבר, שורשה של בחינת חלום זו למעלה, ו״ויסודתו בהררי קדש עליון״.

ביאור

שתי האהבות אינן יכולות להיות נכונות יחד (הביטוי רומז ללשון הפסוק ״לא צדקו יחדו״), ולכן נדמה שהצירוף הזה נובע מכוח המדמה, היוצר תמונות שווא. אדמו״ר הזקן משיב שההפך הוא הנכון: לבחינת ״חלום״ זו יש שורש נעלה, ויסודה בהררי הקדושה העליונה, כפי שמסבירים הפסקאות הבאות.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מעלה את החשש שתפילה דמוית חלום חסרת ערך, ומתחילה להשיב עליו: גם לחלום עצמו יש שורש בדרגה גבוהה מאוד.

מראי מקומות

  1. 1
    לא יפול לב האדם עליו · I Samuel 17:32
  2. 2
    לא צדקו יחדו · Psalms 19:10
  3. 3
    יסודתו בהררי קדש · Psalms 87:1

השם בגלות ועולם העיגולים ¶7–10

7ויובן בהקדים מ״ש ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו א׳. ופריך בגמ׳ [בגמרא] אטו האידנא לאו שמו א׳ הוא. ומשני לא כשאני נכתב אני נקרא כו׳.

כדי להבין זאת, נקדים את הכתוב: ״ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו א׳״. הגמרא מקשה: ״אטו האידנא לאו שמו א׳ הוא?״ ומשיבה: ״לא כשאני נכתב אני נקרא״ וכו׳.

ביאור

כדי להסביר את שורש החלום, אדמו״ר הזקן מביא את נבואת זכריה: ״ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו א׳״. הגמרא שואלת מדוע הדבר יהיה כך רק לעתיד, ומשיבה שכעת אין קוראים את שם ה׳ כפי שהוא נכתב: שם בן ארבע האותיות נקרא אדנ״י.

והענין כי שמו הוא בבחי׳ גלות ולכן אינו נק׳ כמו שנכתב רק בלבוש ונרתק כו׳.

העניין הוא ששמו נמצא במצב של גלות, ולכן אין קוראים אותו כפי שהוא נכתב, אלא כשהוא מכוסה בלבוש ובנרתיק וכו׳.

ביאור

הוא מסביר ששמו של ה׳ עצמו נמצא בגלות, ולכן אין קוראים אותו כפי שהוא נכתב, אלא הוא מכוסה בשם אחר, כמו בלבוש או בנרתיק. אותה הסתרה שחלה על הנשמה חלה גם על שם ה׳.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה מציגה את הרעיון שבגלות שמו של ה׳ ״מלובש״ ונקרא באופן שונה מכפי שהוא נכתב; רעיון זה הוא המפתח להבנת החלום.

מראי מקומות

  1. 1
    ביום ההוא . . ופריך בגמרא · Zechariah 14:9

8והנה בגלות הוא בבחי׳ שינה והסתלקות המוחין תלת כלילן כו׳ ואז נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה כו׳

כעת, בגלות, הוא נתון בבחינת שינה ובהסתלקות המוחין (כוחות השכל), ״תלת כלילן״ [שלושה כלולים בתוך שלושה] וכו׳; ואז נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה וכו׳.

ביאור

בגלות שם הוי׳ כאילו ישן והמוחין שלו הסתלקו: ״שלושה כלולים בתוך שלושה״ — דימוי קבלי לכך שהמוחין מתקפלים ונכללים בתוך המדות. וכשם שהמדרש אומר שכאשר אדם ישן נשמתו עולה ומושכת לו חיים מלמעלה, כך גם בשינה זו נמשכת מלמעלה חיות גבוהה יותר.

ושם הוא בבחי׳ עגולים שאין בהם בחי׳ מעלה ומטה רק הכל בהשוואה אחת ובהתכללות והתאחדות כל הענינים בלי שום פירוד והתחלקות כנודע מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה] אלו ואלו דא״ח [דברי אלקים חיים].

ושם הוא בבחינת עיגולים (המבנה הקבלי המעגלי), שאין בהם בחינה של מעלה ומטה, אלא הכול שווה במידה אחת, וכל העניינים נכללים ומתאחדים בלי שום פירוד או חלוקה, כידוע מאמר חז״ל: ״אלו ואלו דא״ח״.

ביאור

המקור העליון הזה הוא בבחינת ״עיגולים״, שבה אין מדרגה גבוהה ונמוכה יותר, והכול שווה, נכלל ומתאחד בלי חלוקה. מאמר חז״ל על המחלוקות בין בית שמאי ובית הלל — ״אלו ואלו דא״ח״ — מלמד שגם פסיקות מנוגדות יכולות להיות אמת בשורשן.

רק כשנמשך דרך קוים אזי יש התחלקות קו ימין חסד כו׳ משא״כ בבחי׳ עגולים אין שם התחלקות כלל ושם כל הדברים המתפרדים למטה מחוברים וכלולים יחד ולא נראה שום פירוד והתחלקות ביניהם:

רק כאשר האור נמשך בדרך של קווים, כלומר קו אור, יש חלוקה: הקו הימני, חסד וכו׳. אבל בבחינת עיגולים אין חלוקה כלל; שם כל הדברים הנפרדים למטה מחוברים ונכללים יחד, ולא נראית ביניהם שום הפרדה או חלוקה.

ביאור

חלוקה נוצרת רק כאשר האור נמשך במבנה של קווים — ימין, שמאל ואמצע: חסד מימין וכן הלאה. בעיגולים אין חלוקה, והדברים המנוגדים למטה מחוברים שם יחד.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה מזהה את מקור החלום: בשינה ובגלות נמשכים החיים מבחינת העיגולים, מדרגה שבה הפכים מתאחדים, בניגוד לקווים המחולקים שלמטה.

לעומק

הקבלה מבחינה בין שני מבנים של אור אלוקי: עיגולים, שבהם כל מדרגה מקיפה את הבאה אחריה וכולן שוות, ויושר — קו ישר — המסודר בימין, שמאל ואמצע. הצמח צדק, ב־ביאורי הזהר, מסביר שבשינה הנשמה מושכת דווקא מן המהות הנעלמת שלה, מדרגת העיגולים, ואילו כשהיא ערה היא מגיעה אל המוחין, מדרגת הקו.

מראי מקומות

  1. 1
    נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה · Bereshit Rabbah 14:9
  2. 2
    ואז נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה כו׳ ושם הוא בבחי׳ עגולים · בבה״ז לכ״ק אדמו״ר הצמח צדק פ׳ ויגש ע׳ קמט: ”פי׳ בשעת השינה דוקא מושכת לו מבחי׳ עגולים דהיינו מבחי׳ ההעלם דעצמות הנפש שהוא בבחי׳ עגולים שלשם הוא הרצוא בעת השינה, משא״כ בהקיץ הנשמה והרצוא הוא לאור השכל שבמוח שהוא בחי׳ יושר” עכ״ל ע״ש. ראה אוה״ת פ׳ שמיני כרך א ע׳ לו.
  3. 3
    אלו ואלו דא״ח · Eruvin 13b

9אך להיות בחי׳ זו בגילוי למטה אינה כ״א ע״י בחי׳ שינה והסתלקות המוחין בגלות וע״ז נאמר אלביש שמים קדרות. שמים הם בחי׳ עגולים הם מלובשים בבחי׳ קדרות וחשך.

אולם, בחינה זו מתגלה למטה רק באמצעות מצב של שינה והסתלקות המוחין בגלות. על כך נאמר: ״אלביש שמים קדרות״. ״שמים״ הם בחינת העיגולים, והם לבושים בבחינת קדרות וחושך,

ביאור

אחדות העיגולים יכולה להופיע למטה רק באמצעות שינה והסתלקות המוחין, כלומר בגלות. הפסוק ״אלביש שמים קדרות״ מתאר זאת: ה״שמים״, בחינת העיגולים, עטופים בחושך.

שהוא העלם והסתר שאז מאיר ומתנוצץ מלמעלה מעולם העליון שהוא בבחי׳ עגולים בבחי׳ חלום שהוא כח המדמה לחבר שני הפכים בנושא אחד כאלו הם אחדים ממש לפי שבאמת בשרשם בעולם העליון הם מחוברים ומיוחדים

שהוא העלם והסתר; שכן אז מאיר ונוצץ מלמעלה, מהעולם העליון שהוא בבחינת עיגולים, [אל] בחינת החלום, שהוא כוח המדמה, כדי לחבר שני הפכים בנושא אחד, כאילו הם מאוחדים ממש, משום שבאמת, בשורשם בעולם העליון, הם מחוברים ומאוחדים,

ביאור

אותו חושך הוא העלם והסתר, ודווקא אז אור מן העולם העליון של העיגולים מנצנץ בתוך החלום — כוח המדמה שמחבר הפכים. הוא יכול לחבר אותם משום שבשורשם, בעולם העליון, הם אכן מאוחדים.

כי שם הוא בבחי׳ עגולים כנ״ל רק למטה בהתחלקות הקוין ע״פ חכמה ודעת להיות קו זה כך וזה כך אזי נראה ונגלה ההפוך. שזה ההפוך מזה ואזי הם נפרדים ורחוקים זה מזה.

כי שם היא בבחינת עיגולים, כנ״ל. רק למטה, בחלוקה לקווים על פי חכמה ודעת, כך שקו זה הוא כך וקו זה הוא כך, הניגוד נראה ומתגלה: זהו היפוכו של זה, ואז הם נפרדים ורחוקים זה מזה.

ביאור

הניגוד מופיע רק למטה, במקום שבו חכמה ודעת מחלקות את האור לקווים, שלכל אחד מהם אופי משלו. שם כל דבר מוגדר כנגד האחר, ולכן הם נעשים נפרדים ורחוקים זה מזה.

פסקה 9 בקצרה

הפסקה מסבירה שהחלום הוא הארה מכוסה של העיגולים: בחשכת הגלות מאירה דרך כוח המדמה האחדות העליונה של ההפכים, ואילו קווי השכל מגלים את נפרדותם.

לעומק

הנוסח של אור התורה מוסיף שהעיגולים הם המקיפים [אורות מקיפים], הכוללים שני הפכים יחד במידה שווה, ״משווים קטן וגדול״ ו״חושך כאור״. אור התורה על משפטים לומד מכאן הבנה חדשה של דעת: דעת, הקו האמצעי, מחברת בין שני הקווים כך שאינם הפכים.

מראי מקומות

  1. 1
    אלביש שמים קדרות · Isaiah 50:3
  2. 2
    שו״ה עגולים — העלם והסתר · באוה״ת מקץ כרך ו תתשא, א נוסף: (שהוא החלום לבוש המקיף): שאז.
  3. 3
    כי שם הוא בבחי׳ עגולים · באוה״ת שם נוסף: שהוא בחי׳ מקיפים הכוללי׳ ב׳ הפכים ביחד ע״ד השוה ומשוה קטון וגדול כו׳ וכחשיכה כאורה: כנ״ל.
  4. 4
    רק למטה בהתחלקות הקוין . . קו זה כך וזה כך · ראה אוה״ת פ׳ משפטים ע׳ א׳קי ”ועפמש״ש [=הכוונה לכאן] י״ל הבנה חדשה במעלת הדעת כי דעת קו האמצעי מקשר ב׳ הקוין שלא יהיו הפכיים” ע״ש.
  5. 5
    אזי נראה ונגלה ההפוך · ראה אוה״ת פ׳ שמיני ע׳ לו.
  6. 6
    נפרדים ורחוקים זה מזה · באו״ת מקץ שם נוסף: ועמש״ל פ׳ וישב בביאור ע״פ ויוסף הורד [באו״ת] בענין ר״א שהי׳ אומר על טמא טהור ומראה לו פנים כו׳ שהוא לפי ששרשו מבחי׳ המקיפי׳ בחי׳ עיגולים שאין שם התחלקות כ״כ כמ״ש במ״א באריכות): ולכן.

10ולכן א״א להיות גילוי בחי׳ ההתכללות בבחי׳ גילוי החכמה שהיא ראשית התחלקות הקוין אלא בבחי׳ שינה והסתלקות המוחין בגלות

לכן בחינת ההתכללות אינה יכולה להתגלות בגילוי החכמה, שהיא ראשית חלוקת הקווים, אלא במצב של שינה והסתלקות המוחין בגלות.

ביאור

מכיוון שבחכמה מתחילה החלוקה לקווים, בחינת ההתכללות של ההפכים יחד אינה יכולה להתגלות באמצעותה. היא יכולה להופיע רק ב״שינה״ — הסתלקות המוחין, שהיא בחינת הגלות.

אזי מתנוצץ ומאיר האור העליון והוא מסתתר ומתעלם בבחי׳ קדרות וחשך דהיינו בבחי׳ התלבשות ההעלם כו׳ ולא בבחי׳ גילוי כי הגילוי הוא בבחי׳ חכמה ודעת שהוא ע״פ קוין:

אז האור העליון מנצנץ ומאיר, אך הוא מוסתר ונעלם בבחינת קדרות וחושך, כלומר בהתלבשות של העלם, ולא בבחינת גילוי; שהרי הגילוי הוא בבחינת חכמה ודעת, הפועלות לפי קווים.

ביאור

אז האור העליון מאיר, אך באופן מוסתר, כשהוא מלובש בחושך, ולא בגילוי גלוי. גילוי גלוי בא תמיד באמצעות חכמה ודעת, הפועלות לפי קווים ולכן יוצרות חלוקה.

פסקה 10 בקצרה

הפסקה מסכמת שאור העיגולים המאחד יכול להופיע רק באופן נסתר, באמצעות ״שינה״ שבגלות, ולא באמצעות המוחין הגלויים.

לעומק

אור התורה מוסיף את הרקע הקבלי: הגלות היא ה״עיבור״ של ז״א ברחמה של אימא, ״תלת גו תלת״, שבו המוחין שלו מסתלקים; אימא היא מקור המקיפים, שמעל לחלוקה לקווים, ולכן בגלות אנו ״כחולמים״ והאור המקיף מלובש בלבוש מסתיר.

מראי מקומות

  1. 1
    חכמה ודעת שהוא ע״פ קווין · באוה״ת מקץ שם נוסף: (וכנודע שהגלות הוא בחי׳ עיבור ז״א בבטן אימא תלת גו תלת שהוא בחי׳ הסתלקות המוחין ואמא היא מקור המקיפי׳ שלמעלה מהתחלקות קוין דז״א לכך בזמן הגלות היינו כחולמים בחי׳ התלבשות המקיף בלבוש המסתיר לא כשאני נכתב אני נקרא כו׳): ולע״ל.

הגאולה מתגלה ¶11

11ולע״ל [ולעתיד לבוא] כתיב ולא יכנף עוד מוריך. בכנף ולבוש כו׳ ולכן ביום ההוא יהיה שמו א׳ שלא יהא מלובש ומכוסה בנרתק

ועל העתיד לבוא נאמר: ״ולא יכנף עוד מוריך״ (יכנף, yikanef), [מוסתר] בכנף (kanaf) ובלבוש וכו׳. לכן ״ביום ההוא יהיה שמו א׳״: הוא לא יהיה לבוש ומכוסה בנרתיק,

ביאור

ישעיהו מבטיח שבעתיד ה׳, המורה, לא יהיה עוד נסתר; המילה ״יכנף״ (yikanef) נגזרת מ״כנף״ (kanaf), כנף או קצה של בגד, ומשמעותה שהוא לא יהיה עוד מכוסה. משום כך נאמר: ״ביום ההוא יהיה שמו א׳״: הוא כבר לא יהיה עטוף בנרתיק.

ויהיה נקרא כמו שנכתב כו׳. כי עין בעין יראו כו׳. ואזי נאמר בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים.

והוא ייקרא כפי שהוא נכתב וכו׳. שהרי ״כי עין בעין יראו״ וכו׳. ואז ייאמר: ״בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים״.

ביאור

אז יבטאו את שם הוי׳ כפי שהוא נכתב, ו״כי עין בעין יראו״, בלי שום כיסוי ביניהם. באותה שעה יאמרו: ״היינו כחולמים״.

פי׳ שיתגלה מדרגה ובחי׳ זו של החלום עד אשר כולם יכירו וידעו וישיגו החיות הנמשך להם בזמן הגלות שהוא מבחי׳ החלום.

הכוונה היא שמדרגה ובחינה זו של החלום תתגלה, עד שכולם יכירו, ידעו וישיגו את החיות שנמשכה אליהם בזמן הגלות, שהיא מבחינת החלום.

ביאור

זהו פירוש הפסוק: בגאולה תתגלה מדרגת החלום, וכולם יכירו ויבינו שהחיות שקיימה אותם לאורך הגלות נמשכה ממדרגה נעלית זו של החלום. מה שנראה בגלות כחלום בלבד יתברר כאור הנסתר של העיגולים.

פסקה 11 בקצרה

הפסקה חוזרת לפסוק הפותח: בגאולה יתגלה המקור הנסתר של ״החלום״ שבזמן הגלות, ואז נאמר שהיינו כחולמים.

מראי מקומות

  1. 1
    ולא יכנף עוד מוריך · Isaiah 30:20
  2. 2
    שלא יהא מלובש ומכוסה בנרתק · באוה״ת שלח ע׳ תקפט מציין לזח״א רסב, ב.
  3. 3
    כי עין בעין יראו · Isaiah 52:8
  4. 4
    בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים · Psalms 126:1
  5. 5
    פי׳ שיתגלה . . הנמשך להם בזמן הגלות . . היינו כחולמים · בסה״מ תרל״ג ח״א ע׳ צח מציין לכאן. ראה בשיחת ש״פ פנחס תשד״מ.

יוסף, בעל החלומות ¶12

12ולכן יאמרו היינו כחולמים. ובזה יובן מעלת ומדרגת יעקב ויוסף ע״י החלומות. ויש בחי׳ שיוסף הוא יותר במעלה כט, אממדרגת משרע״ה [משה רבינו עליו השלום]. ונדב ואביהוא היו נ״ר [נפש רוח] של יוסף.

ולכן יאמרו: ״היינו כחולמים״. ובכך תובן מעלתם ומדרגתם של יעקב ויוסף, כפי שהן מתבטאות בחלומות. יש בחינה שבה יוסף נעלה במדרגתו ממשה רבינו ע״ה. נדב ואביהוא היו הנפש (nefesh [רובד בנשמה]) והרוח (ruach [רובד בנשמה]) של יוסף.

ביאור

משום שמדרגת החלום תתגלה, נאמר ״היינו כחולמים״. הדבר מסביר גם את מעלתם של יעקב ויוסף, שחייהם קשורים בחלומות: מבחינה אחת, שורשו של יוסף בעיגולים, והוא נעלה אף ממשה, שנבואתו הייתה בגילוי ברור. נדב ואביהוא, בני אהרן, מתוארים כמדרגות הנפש והרוח — שתי המדרגות התחתונות בנשמה — של יוסף.

ואנחנו טמאים לנפש אדם זה אביהוא. אבל נדב היה מבחי׳ רוח ולא היו צריכים הזאה בשבילו כלל. ועליו נאמר ורוח נדיבה תסמכני. וז״ש [וזהו שכתוב] נוהג כצאן יוסף.

״ואנחנו טמאים לנפש אדם״ — זהו אביהוא. אבל נדב היה מבחינת רוח, ולא נזקקו כלל להזאה בגללו. ועליו נאמר: ״ורוח נדיבה תסמכני״ (״נדיבה״, nedivah). וזהו שנאמר: ״נוהג כצאן יוסף״.

ביאור

בפסוק, ״נפש אדם״ פירושו גופת אדם; אדמו״ר הזקן דורש את המילה ״נפש״ גם כרמז למדרגת הנפש. לפי דעה אחת בגמרא, מי שאמרו ״ואנחנו טמאים לנפש אדם״ נטמאו בגלל נדב ואביהוא; אדמו״ר הזקן מסביר שהכוונה כאן לאביהוא, ואילו נדב, שמדרגתו הייתה רוח — מדרגה גבוהה יותר — לא גרם לטומאה שחייבה הזאה. הפסוק ״ורוח נדיבה תסמכני״ רומז לשמו של נדב, והפסוק ״נוהג כצאן יוסף״ מלמד שהעם כולו מונהג באמצעות יוסף.

כי בזמן הגלות הנהגת ישראל הוא בבחי׳ יוסף שהוא מבחי׳ חלום מעולם העגולים כו׳. ולכן נק׳ בן פור״ת אותיות פות״ר ותופ״ר שמחבר כו׳. ולכן היה פותר חלומות:

כי בזמן הגלות הנהגת ישראל היא בבחינת יוסף, שמדרגתו היא בחינת החלום, מעולם העיגולים וכו׳. לכן הוא נקרא בן פורת (ben poras), שאותיותיו הן גם פותר (poser, מפרש חלומות) ותופר (tofer, תופר ומחבר), המחבר וכו׳. ולכן היה פותר חלומות.

ביאור

בגלות עם ישראל מונהג באמצעות מדרגת יוסף, בחינת החלום שמקורה בעולם העיגולים. יוסף נקרא בן פורת, שאותיותיו יוצרות גם פותר — מי שמפרש — וגם תופר — מי שתופר שני דברים ומחבר ביניהם. לכן היה יכול לפתור חלומות, ולחבר את הניגודים שבהם למשמעות אחת.

פסקה 12 בקצרה

הפסקה המסיימת קושרת בין מדרגת החלום ליוסף: בזמן הגלות עם ישראל מונהג באמצעות בחינתו של יוסף, שמקורה בעיגולים ומחברת בין ניגודים.

לעומק

בגמרא נאמר שלפי דעה אחת, הטמאים בפסח שני היו נושאי ארונו של יוסף, ולפי דעה אחרת — מי שטיפלו בנדב ואביהוא. זיהוי נדב ואביהוא עם מדרגות הנשמה של יוסף בדברי אדמו״ר הזקן קושר בין שתי הדעות. מאמר של הרבי, ״פדה בשלום״ משנת תשל״ה, מוסיף שגם בפשטם חלומות יוסף עוסקים בכל ישראל: השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים, ואלומות התבואה של שנים עשר השבטים.

מראי מקומות

  1. 1
    ואנחנו טמאים לנפש אדם זה אביהוא · Numbers 9:7
  2. 2
    ורוח נדיבה תסמכני · Psalms 51:14
  3. 3
    נוהג כצאן יוסף · Psalms 80:2
  4. 4
    כי בזמן הגלות הנהגת ישראל הוא בבחי׳ יוסף שהוא מבחי׳ חלום · ראה ד״ה פדה בשלום תשל״ה (מהנחה בלתי מוגהה) ”ויש להוסיף בזה דגם חלומות יוסף לפי פשוטם מדברים אודות כל ישראל, דהחלום השני לפי פתרונו קאי על כללות עם ישראל, השמש והירח ואחד עשר כוכבים, ועד״ז החלום הראשון הנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה דקאי על עבודת י״ב שבטי ישורון, שזה כולל כל פרטי הסוגים בבני ישראל” ע״ש.
  5. 5
    בן פור״ת · Genesis 49:22
  6. 6
    בן פורת אותיות פותר · ראה בעה״ט כאן. אוה״ת בראשית כרך ב תט, ב. וביהל אור ע׳ תצב.
  7. 7
    פורת אותיות . . ותופר · ראה ג״כ אוה״ת בראשית כרך ו תתשמח, ב.
  8. 8
    ולכן הי׳ פותר חלומות · ראה תו״ח ויחי ד״ה בן פורת יוסף פ״ג ואילך. אוה״ת וישב תתשב, א. לקו״ש חט״ו ע׳ 346.

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 294 KB

בעבודה

אדם אינו צריך להתייאש כשהאהבה שהרגיש בתפילה דועכת לאחריה ונראה שהייתה רק חלום, שכן מקורה בקדושה שלמעלה; ובה בעת עליו להבין שהעבודה בעולם נועדה להיות עבודת ה׳, מתוך כוונת הלב הראויה, ולא להפוך את צורכי הגוף לעיקר.

שאלות לשיחה

  1. מדוע השכל מונע חיבור של הפכים, ואילו כוח המדמה מאפשר אותו?
  2. כיצד יכולה העבודה בשדה להיות עבודת ה׳, ומה הופך אותה להיפך מן התפילה?
  3. אם האהבה שבתפילה דועכת לאחר התפילה, מדוע אין זו דמיון חסר ערך?
  4. מדוע אחדות העיגולים יכולה להאיר רק בהסתר, דרך ״שינת״ הגלות, ולא באמצעות החכמה?
  5. כיצד מבטאות האותיות של פורת — פותר ותופר — את תפקידו של יוסף כמנהיג ישראל בגלות?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 294 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 110 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת וישבוישב

  1. 1וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ…״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״
  2. 2והנה אנחנו מאלמים אלמים כו׳״והנה אנחנו מאלמים אלומים״
  3. 3שיר המעלות בשוב כו׳ היינו כחולמיםשיר המעלות: בשוב [הוי׳] את שיבת ציון — היינו כחולמים
  4. 4בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה כו׳ שכשנכנסו…על כ״ה בכסלו
  5. 5כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי…״כה אמר ה׳ צבאות: אם בדרכי תלך״
שאלו את פרעג על כל פסקה