תורה אור · פרשת וישב · מאמר 1
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״
הרבי על מאמר זה
מאמרי הרבי המבוססים עליו: ד״ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ה׳תשכ״ז)ד״ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ה׳תשל״ב)ד״ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ה׳תשמ״ו) (הסיכומים באנגלית)
התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 567 KB
תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק
הנקודה
הנשמה יורדת לתוך הגוף כמו סוחר שמוציא את כספו וזהבו כדי להרוויח הרבה יותר: היא מוותרת על אהבתה ויראתה הגלויות והטבעיות, וזוכה ל״רעותא דלבא״ (re’usa deliba) — כיסופים לה׳ שלמעלה מכל הבנה, שרק נשמה בעולם הזה יכולה להגיע אליהם.
המאמר בקצרה
המאמר שואל מדוע נאמר בפסוק גם ״בארץ מגורי אביו״ וגם ״בארץ כנען״, ומדוע נקראת הארץ הקדושה על שם כנען, בנו של חם, שנח קילל. כנען שבקדושה הוא סוחר: כשם שסוחר מוציא כסף כדי להרוויח, כך עם ישראל יוצא לגלות כדי להעלות את ניצוצות הקדושה, וכל נשמה עוזבת למעלה את אהבתה ויראתה הגלויות (״כסף וזהב״) ויורדת לתוך גוף. מה שהיא מרוויחה כאן הוא רעותא דלבא: כאשר הנשמה מתבוננת בכך שה׳ הוא למעלה מכל מחשבה, היא משתוקקת להתבטל ולהיכלל בו. זהו קשר עמוק יותר מן האהבה שהייתה לה קודם, שנמדדה לפי הבנתה. בגלות מוצאים זאת ״משם״, מתוך התבוננות בכך שאפילו מה שמתנגד לה׳ חי מכוח רצונו. בהמשך דורש המאמר את יעקב כיו״ד עקב — חכמה הנמשכת עד העקב. ״מגורי אביו״ הם היראה העליונה, המחזיקה את החכמה שלמעלה באמצעות לימוד התורה, בחינת יחודא עילאה. ״ארץ כנען״ היא יחודא תתאה: המשכת חסד לעולם באמצעות המצוות, ובעיקר באמצעות צדקה.
מבנה
- השאלות: הארץ הכפולה והשם כנעןמדוע הפסוק מציין את הארץ פעמיים, ומדוע נקראת הארץ הקדושה על שם כנען; לכל דמות יש מקבילה בקדושה, וכנען שבקדושה הוא סוחר.¶1–2
- הסוחר והגלותכשם שסוחר מוציא כסף כדי להרוויח, כך כנסת ישראל יוצאת לגלות כדי לברר את ניצוצות הקדושה.¶3
- כספה וזהבה של הנשמהלפני ירידתה היו לנשמה אהבה ויראה גלויות; בגוף הן נסתרות, ולשם מה אפוא ירדה? משום שהתורה שבעולם הזה יקרה יותר.¶4–6
- רעותא דלבאבאמצעות תשובה עילאה זוכה הנשמה לרעותא דלבא, הנולדת מהתבוננות בכך שה׳ הוא למעלה מכל מחשבה, ונעלית מן האהבה שהייתה לה קודם.¶7–10
- מציאת ה׳ ״משם״ בגלותבזמן שבית המקדש היה קיים, הגילוי עורר את הרעותא דלבא; בגלות היא באה מתוך התבוננות בכך שגם מה שמתנגד לה׳ חי מכוח רצונו, וכל שכן מי שעושים את רצונו.¶11–12
- המשל מסתיים: חם וכנעןהנשמה היא הסוחר; האש של האהבה היוקדת יוצרת את בחינת כנען שבקדושה, אך הדרך מתחילה ביראה התתאה הנובעת ממלכות ה׳.¶13–14
- קריאה אמיתיתהרגש שנשאר במחשבה דועך; קריאה מעומק הלב נשארת.¶15
- שני הקולות של יעקביעקב הוא יו״ד עקב; קול התורה הנשמע שורה רק על מי שיש בו תחילה קול שאינו נשמע של ביטול, ואז דבר ה׳ מדבר דרכו כמלך.¶16–19
- הפסוק מבואר: שתי ישיבות״מגורי אביו״ הם היראה העליונה, המחזיקה את החכמה שלמעלה, יחודא עילאה; ״ארץ כנען״ היא יחודא תתאה — המשכת חסד לעולם באמצעות המצוות והצדקה.¶20–22
מושגים
- רעותא דלבארעותא דלבא
- כיסופים לה׳ מעומק נקודת הלב, הנולדים מההכרה שהוא למעלה מכל הבנה; הם למעלה מן השכל, ורק נשמה בתוך גוף יכולה להגיע אליהם.
- כנען שבקדושה: הסוחרכנען – סוחר
- הנשמה, כמו סוחר, מוותרת על אהבתה ויראתה הגלויות כדי לזכות ברעותא דלבא הנעלית הרבה יותר.
- כסף וזהבכסף וזהב
- כסף, מלשון כיסופים, הוא אהבה; וזהב, הקשור לצפון ולצד שמאל, הוא יראה. אלה הם אהבתה ויראתה הטבעיות והגלויות של הנשמה לפני ירידתה.
- תשובה עילאהתשובה עילאה
- שיבה לה׳ מעומק הלב, ששורשה למעלה מן העולם, והיא הופכת את הלב מקצה אחד לקצה האחר.
- יו״ד עקב (yud–akev)יו״ד עקב
- השם יעקב נדרש כיו״ד של חכמה עילאה הנמשכת עד העקב, המדרגה הנמוכה ביותר, בכל עולם.
- הקול הנשמע והקול שאינו נשמעקלא דאשתמע וקלא דלא אשתמע
- הקול הנשמע הוא התורה, חכמת ה׳ המתגלה; הקול שאינו נשמע הוא הביטול הפנימי ורעותא דלבא, שצריכים לבוא תחילה.
- יחודא עילאה ויחודא תתאהיחודא עילאה ויחודא תתאה
- ביחודא עילאה האדם בטל לה׳ בלימוד התורה; ביחודא תתאה אחדות ה׳ מתגלה בעולם עצמו באמצעות המצוות והחסד.
השאלות: הארץ הכפולה והשם כנען ¶1–2
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״. [עלינו] להבין עניין זה, וכן את הכפילות בלשון: ״בארץ מגורי אביו״ [ו]״בארץ כנען״.
המאמר פותח בפסוק הראשון של פרשת וישב, שנראה כאילו הוא אומר אותו דבר פעמיים: יעקב התגורר ״בארץ מגורי אביו״ ו״בארץ כנען״. אדמו״ר הזקן שואל מדוע נחוצים שני הביטויים.
כעת, כתוב: ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״: [כלומר,] יש שתי ארצות, שהן שתי בחינות של כלים להשראת חיים עליונים.
הוא מביא פסוק מתהילים המדבר על ״ארצות״ בלשון רבים. הוא מפרש אותו כמתייחס לשתי ״ארצות״, כלומר לשני סוגים של כלים או מקומות קיבול שבהם יכולים החיים העליונים לשרות.
(וכמו חיים לשון רבים6 כך ארצות לשון רבים). וביאור הענין צריך להבין למה נק׳ א״י [ארץ ישראל] בכל התורה ארץ כנען.7
(וכשם ש״חיים״ היא מילה בלשון רבים, כך גם ״ארצות״ היא מילה בלשון רבים.) וכדי לבאר את העניין, עלינו להבין מדוע בכל התורה נקראת ארץ ישראל ״ארץ כנען״.
ההערה שבסוגריים מציינת שהמילה ״חיים״ עצמה היא בלשון רבים, דבר המרמז על סוגים רבים של חיים. לאחר מכן שואל אדמו״ר הזקן שאלה נוספת: מדוע התורה מכנה בעקביות את ארץ ישראל בשם ״ארץ כנען״?
והרי חם הוא אבי כנען8 ומה הוא היחוס שבח9 א״י [ארץ ישראל] בזה (גם להבין מ״ש כנען בידו מאזני מרמה)1011 גם מה שכתוב ולא יהיה כנעני עוד12 בבית ה׳ צבאות ביום ההוא.
והרי חם הוא אביו של כנען; איזה שבח יש לארץ ישראל בייחוס הזה? (גם [עלינו] להבין את הכתוב: ״כנען בידו מאזני מרמה״.) וכן את הכתוב: ״ולא יהיה כנעני עוד בבית ה׳ צבאות ביום ההוא״.
כנען, בנו של חם, הוא זה שנח קילל (בראשית 9:25), ולכן נראה שאין כל שבח בכך שהארץ הקדושה נקראת על שמו. הקושי מתעצם כאשר הנביא מתאר את כנען במילים ״כנען בידו מאזני מרמה״, ואומר שבעתיד לא יהיה עוד ״כנעני״ בבית ה׳.
הנה נודע שכל התורה כולה נדרשת בזה לעומת זה כי כמו שיש לבן ועשו בקליפה
כעת, ידוע שכל התורה כולה נדרשת [בבחינת] ״זה לעומת זה״: כשם שיש לבן ועשו בקליפה,
התשובה נפתחת בעיקרון שכל דבר בתורה יש לו מקבילה בקדושה ובצד שמנגד, בקליפה, כוחות ההסתר. לבן ועשו, המופיעים כדמויות של קליפה, מקבילים לדמויות שבקדושה.
וכך גם שר הטבחים ושר המשקים וכו׳; כך קיימות כל הבחינות הללו בקדושה, שכן ״זה לעומת זה עשה אלקים״.
כך גם לגבי שר הטבחים ושר המשקים בסיפור יוסף. לכן גם לכנען חייבת להיות משמעות בקדושה, ומשמעות זו תסביר מדוע הארץ נקראת על שמו.
פסקת הפתיחה מציגה את שאלות המאמר: הכפילות בפסוק, מדוע הארץ הקדושה נקראת על שם כנען, ומה משמעות דברי הנביא על מאזני המרמה של כנען. התשובה העקרונית היא שלכל דמות בתורה יש מקבילה בקדושה.
בהערת קה״ת מצוין שההערה בסוגריים על המילה ״חיים״ בלשון רבים מופיעה בכתבי היד, חסרה באחד מהם, ובאור התורה מיוחסת למהרי״ל, אחיו של אדמו״ר הזקן. תמליל נוסף מסביר אותה כ״מינים רבים של חיות״.
מראי מקומות
- 1וישב יעקב · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי במאמרי אדה״ז פרשיות ע׳ קפג. באחד מכת״י רשום שהוא משנת תקס״ג. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. המאמר עם הגהות וכו׳ באוה״ת בראשית כרך ב רנא, ב. כרך ה תתפח, א. הערה תתצח, א. תתצט, ב. כרך ז תתתלז, א. תתלז, ב. חלק מהמאמר מובא גם בד״ה וישב יעקב תרל״ט ע׳ נד. בד״ה מי כה׳ אלקינו תרל״ט ע׳ סד. לכללות מאמר זה ראה פלח הרמון בראשית צו, ג. ד״ה זה תשכ״ז. תשמ״א. תשמ״ו.
- 2וישב יעקב · Genesis 37:1
- 3גם כפל לשון · ראה בכלי יקר. ובשיחת ש״פ וישב תשכ״ב. בבוך 633: כפל מלת בארץ תרי זימני: הנה כתיב.
- 4אתהלך לפני ה׳ · Psalms 116:9
- 5שיש שני ארצות · באוה״ת חיי שרה קיח, א. סה״מ תרל״ב ע׳ שצ וע׳ שצח. ד״ה אך בגורל תרמ״ז ע׳ יד מציינים לכאן.
- 6(וכמו חיים לשון רבים · דהיינו רבוי מיני חיות — מאמרי אדה״ז פרשיות ע׳ קפד. ועיין שם. מוסגר זה נמצא גם בכת״י מאמרי אדה״ז. [בבוך 633 ליתא כל המוסגר]. באוה״ת רנא, ב מציין שהגה״ה זו היא ממהרי״ל אחי כ״ק אדה״ז.
- 7בכל התורה ארץ כנען · Genesis 17:8
- 8חם הוא אבי כנען · Genesis 9:18
- 9ומה הוא היחוס שבח א״י בזה · Bereshit Rabbah 36:2
- 10(גם להבין . . מרמה) · מוסגר זה נמצא גם בכת״י מאמרי אדה״ז. בבוך 633 ליתא המוסגר.
- 11כנען בידו מאזני מרמה · Hosea 12:8
- 12גם מה שכתוב ולא יהיה כנעני עוד · ”דאם כפשוטו דכנעני קאי על ארור כנען א״ש, אבל מאחר שנק׳ ארץ ישראל ארץ כנען א״כ מוכרח שזהו כנען דקדושה, א״כ מהו המעלה והשבח ולא יהי׳ עוד כנעני וגו׳” — אוה״ת בראשית כרך ב רנב, א.
- 13כך יש כל בחי׳ אלו בקדושה · באוה״ת בראשית כרך ב רנב, א מציין למקומות שמבואר ענין לבן דקדושה, עשו דקדושה.
- 14זה לעומת זה עשה אלקים · Ecclesiastes 7:14
- 15ולא יהי׳ כנעני עוד בבית ה׳ צבאות · Zechariah 14:21
והנה, שלושת בני נח הם למעלה בקדושה שלוש בחינות: צבעי הקשת — לבן, אדום וירוק.
לשלושת בני נח — שם, חם ויפת — יש שורש בקדושה בשלושת צבעי הקשת. בקבלה, לבן, אדום וירוק מסמלים חסד, גבורה וההרמוניה שביניהם.
אלא שבהשתלשלות העולמות בבחינת נפילה ממדרגה אחר מדרגה נעשה חם גשמי אבי כנען2. ולהבין ענין כנען בקדושה הנה כנען פירושו סוחר345 כמ״ש כנעניה נכבדי ארץ.6
אבל בהשתלשלות העולמות, בנפילה ממדרגה למדרגה, נעשה חם הגשמי, אבי כנען. וכדי להבין את עניינו של כנען בקדושה: ״כנען״ פירושו סוחר, כמו שנאמר: ״כנעניה נכבדי ארץ״.
דרך ירידת האור האלוקי ממדרגה למדרגה, אחד השורשים הקדושים הללו נפל, עד שנעשה חם הגשמי ובנו כנען. כדי למצוא את משמעותו הקדושה של כנען, אדמו״ר הזקן פונה למילה עצמה: ״כנען״ פירושו גם סוחר, כמו בביטוי של ישעיהו על סוחרי צור.
הפסקה מתחקה אחר שורשם הקדוש של חם וכנען, שירד דרך השתלשלות העולמות, ומצביעה על המפתח להבנת משמעותו הקדושה של כנען: פירוש המילה הוא סוחר.
הערת קה״ת מציינת ללקוטי תורה של האריז״ל לפרשת נח (קובץ מתורת האריז״ל על התורה, ולא ספרו של אדמו״ר הזקן הנושא שם זה): נח עצמו הוא יסוד, ושלושת צבעי הקשת הם שלושת בניו הכלולים בו. אור התורה מרחיב בעניין זה.
מראי מקומות
- 1שלשה בני נח . . ג׳ בחי גווני קשת · לקוטי תורה להאריז״ל פ׳ נח. דנח בעצמו הוא היסוד וג׳ גווני הקשת הוא ג׳ בניו כלולים בו כו׳. נתבאר באוה״ת וישב כרך ה תתפח, ב.
- 2
- 3כנען פירושו סוחר · בבא בתרא עה, א. תנחומא מסעי ט. ת״ב שם ז. במדב״ר פכ״ג יו״ד. ע׳ בלקו״ת פ׳ עקב בד״ה להבין שורש טעם וקישור, ובאוה״ת פ׳ בשלח ע׳ תרנ. ובפ׳ ואתחנן ע׳ קכט. ובפ׳ עקב ע׳ תקלג. סה״מ אידיש ע׳ 91 עה״פ ותמת שרה.
- 4כנען פירושו סוחר · Bava Batra 75a:5
- 5כנען פירושו סוחר · Bamidbar Rabbah 23:10
- 6כנעני׳ נכבדי ארץ · Isaiah 23:8
הסוחר והגלות ¶3
3וכתיב כנען בידו מאזני מרמה1. היינו עד״מ כמו הסוחר שיפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד.2
ונאמר: ״כנען בידו מאזני מרמה״. כלומר, על דרך משל, כמו סוחר שמפזר ממון, כסף וזהב ומוציא אותם מרשותו כדי להרוויח ולהשתכר; וכל כוונתו היא להיות ״מפזר ונוסף עוד״.
הסוחר שנראה כאילו הוא משליך את הכסף והזהב שלו, למעשה משקיע אותם: הוא נפרד מכספו רק כדי להרוויח יותר. לכך מתכוון שלמה כשאומר על מי ש״מפזר ונוסף עוד״.
כך הנה מקור נשמת ישראל שהוא בחי׳ כנ״י [כנסת ישראל] נמשלה בגלות לסוחר זה כדכתיב בא אחיך במרמה3 ויקח ברכתך. כי הנה כתיב עת אשר שלט האדם4 באדם לרע לו.
כך מקור נשמות ישראל, שהוא בחינת כנסת ישראל, נמשלה בגלות לסוחר הזה, כמו שנאמר: ״בא אחיך במרמה ויקח ברכתך״. שהרי נאמר: ״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״.
אדמו״ר הזקן מחיל את המשל על כנסת ישראל, השורש הכולל של נשמות ישראל, בהיותה בגלות. ה״מרמה״ של יעקב בלקיחת הברכה, והפסוק על אדם השולט באדם ״לרע לו״, מתארים הפסד שהוא למעשה רווח.
שע״י התלבשות השכינה בבחי׳ גלות בתוכם להשפיע להם ע״י זה מתבררים כל ניצוצות הקדושה כמו שאמרו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] לא גלו ישראל5 אלא להוסיף עליהם6 כו׳ להיות בלע המות7 וכו׳.
שכן על ידי התלבשות השכינה בבחינת גלות בתוכם, כדי להשפיע להם, מתבררים באמצעות כך כל ניצוצות הקדושה; וכמאמר רז״ל: ״לא גלו ישראל אלא להוסיף [גרים] עליהם״ וכו׳, כדי שיתקיים ״בלע המות״ וכו׳.
כשהשכינה, נוכחותו של ה׳, יוצאת לגלות בין האומות כדי להשפיע להן חיות, ניצוצות הקדושה הפזורים שם מתבררים ומועלים. חז״ל אמרו שתכלית הגלות היא שיתווספו גרים לישראל, וסופה מתבטא בפסוק ״בלע המות״ לנצח.
הפסקה מציגה את המשל המרכזי של המאמר: כנען שבקדושה הוא הסוחר שנפרד מעושרו כדי להרוויח יותר, וגלות עם ישראל היא השקעה כזו, שבאמצעותה מעלים את ניצוצות הקדושה.
הערת קה״ת מתעדת את דברי הרבי (במאמר וישב תשכ״ז), שעיקרו של מסחר הוא הרווח; הוא מצטט את דברי חז״ל שמי שקונה ומוכר באותו מחיר בקושי נקרא סוחר. ההערה מפנה גם לשער המצוות של האריז״ל, בעניין מצוות הצדקה, שם מוסבר הביטוי ״מפזר ונוסף עוד״.
מראי מקומות
- 1
- 2מפזר ונוסף עוד · Proverbs 11:24
- 3בא אחיך במרמה · Genesis 27:35
- 4עת אשר שלט האדם · Ecclesiastes 8:9
- 5לא גלו ישראל · נסמן לעיל ו, א.
- 6לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם · Pesachim 87b:3
- 7בלע המות · Isaiah 25:8
כספה וזהבה של הנשמה ¶4–6
4ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ1 ונגלה כבוד2 ה׳ כי עין בעין יראו3 וגו׳. וכמו שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטות בכל נפש מישראל בעבודת ה׳
״ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ״; ״ונגלה כבוד ה׳ כי עין בעין יראו וגו׳״. וכשם שכך הוא בעולם כולו, כך הוא גם בפרט, בכל נפש מישראל בעבודת ה׳.
הנביאים מבטיחים שהטומאה תוסר וכבוד ה׳ ייראה בגלוי — זהו סיומו של בירור הגלות. כעת אומר אדמו״ר הזקן שמה שמתרחש בעולם כולו מתרחש גם בקנה מידה מצומצם בכל נפש יהודית בעבודת ה׳.
כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית הבהמית היתה קשורה ומיוחדת במקורה ושרשה במאצילה ברשפי אש האהבה בטבע כשלהבת העולה מאליה כו׳
שהרי קודם ירידתה לעולם הזה, כדי להתלבש בגוף ובנפש החיונית־הבהמית, הייתה הנשמה קשורה ומיוחדת במקורה ובשורשה, במאציל שלה, באהבה עזה כלהבת אש טבעית, כשלהבת העולה מאליה וכו׳.
לפני בואה לעולם והתלבשותה בגוף, הייתה הנשמה מחוברת למקורה בה׳ באהבה טבעית ולוהטת, כמו שלהבת העולה מאליה. ״הנפש החיונית־הבהמית״ היא כוח החיים המחיה את הגוף ואת דחפיו.
והיה לה בחי׳ אהבה ויראה טבעי׳ [טבעיים] בגילוי רב שהוא בחי׳ כסף וזהב. כסף מלשון נכסף נכספת4 דהיינו בחי׳ אהבה.5
והייתה לה בחינה של אהבה ויראה טבעיות, בהתגלות רבה, שהיא בחינת ״כסף וזהב״. ״כסף״ מלשון ״נכסף נכספת״, כלומר, בחינת אהבה.
לאותה נשמה היו אהבה ויראה לה׳ באופן גלוי וטבעי, והן נקראות ״כסף וזהב״. המילה ״כסף״ קשורה לפועל של כיסופים, כמו בדברי לבן ליעקב: ״נכסף נכספת״; לכן הכסף מסמל אהבה.
הפסקה עוברת מן העולם כולו אל הפרט: קודם ירידתה, היו לנשמה אהבה ויראה טבעיות וגלויות — ״הכסף והזהב״ שהסוחר שבמשל עתיד לוותר עליהם.
גם בפרק נ׳ בתניא נקראת האהבה ״כסף״, על יסוד הביטוי ״נכסף נכספת״; שם נקראת ״זהב״ האהבה הלוהטת הנולדת מהתבוננות בגדולת ה׳. כאן הזהב קשור ליראה, כפי שיוסבר בפסקה הבאה.
מראי מקומות
- 1ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ · Zechariah 13:2
- 2ונגלה כבוד ה׳ · Isaiah 40:5
- 3כי עין בעין יראו · Isaiah 52:8
- 4נכסף נכספת · Genesis 31:30
- 5דהיינו בחי׳ אהבה · ראה לקמן פו, ד. מד, ג. באוה״ת וישב רנג, ב מציין: וכמ״ש נכספה וגם כלתה נפשי.
״וזהב מצפון יאתה״ הוא בחינת שמאל, שהיא בחינת יראה. לאחר מכן, כשהנשמה ירדה לעולם הזה כדי להתלבש בגוף הגשמי,
זהב קשור לצפון, והצפון מסמל את צד שמאל, צד הריסון והדין; לכן זהב מסמל יראה. הפסקה עוברת אחר כך למה שקורה כשהנשמה יורדת אל גוף גשמי.
הנה גם בחי׳ אהבה ויראה שהיה לה הם מסותרות ומכוסות בלב הגשמי ואינה יכולה לראות באהבה ויראה בהתגלות כל כך כבתחלה, ונמצא שנגרעו האהבה ויראה מערכם.
גם האהבה והיראה שהיו בה נסתרות ומכוסות בלב הגשמי, והיא אינה יכולה לחוש אהבה ויראה בגלוי באותה מידה כמו קודם; נמצא שהאהבה והיראה פחתו מערכן.
בגוף, האהבה והיראה של הנשמה נסתרות בלב הגשמי. הנשמה כבר אינה יכולה לחוש אותן בגלוי כפי שחשה קודם, ולכן הן פחתו ממדרגתן המקורית.
הפסקה משלימה את ההקבלה: זהב מייצג יראה, ומציגה את הבעיה — בגוף, האהבה והיראה הטבעיות של הנשמה נסתרות ונחלשות.
הערת קה״ת מצטטת את אור התורה, המקשר בין זהב ליראה באמצעות פירוש הזהר לזהב כראש השנה, יום הדין.
מראי מקומות
- 1וזהב מצפון יאתה · Job 37:22
- 2שהוא בחי׳ שמאל שהוא בחי׳ יראה · באוה״ת וישב שם: וכמ״ש בזח״ב פ׳ תרומה דקל״ה א׳ וזהב דא ר״ה יומא דדינא ור״ה הוא בחי׳ יראה.
6וא״כ למה זה ירדה הנשמה לעוה״ז מאחר שהיא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחילה. אך הנה כתיב טוב לי תורת פיך1 מאלפי זהב וכסף.
אם כן, מדוע ירדה הנשמה לעולם הזה, והרי זו ירידה גדולה והפסד גדול לעומת מצבה קודם לכן? אך כתוב: ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״.
אם הירידה לגוף מסתירה ומצמצמת את אהבתה ויראתה של הנשמה, מדוע היא יורדת בכלל? התשובה מתחילה בפסוק: ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״.
אלפי לשון לימוד2 כלומר שיש לי יתרון ומעלה בתורת פיך בעוה״ז יותר מבחי׳ זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.3
אלפי (alfei) הוא לשון לימוד. כלומר, יש לי יתרון ומעלה ב״תורת פיך״ בעולם הזה, יותר מבחינת ״זהב וכסף״ שהנשמה הייתה למודה (lemudah [מורגלת]) בהם בתחילה.
אדמו״ר הזקן דורש את המילה אלפי, שפירושה בדרך כלל ״אלפים״, מן השורש של ״ואאלפך חכמה״ (a’alefcha; אלמד אותך חכמה; איוב לג, לג), כך שמשמעותה היא ״למוד ב־״ או ״מורגל ב־״. לפי זה, הפסוק אומר שתורת פיך שאני זוכה לה בעולם הזה טובה יותר מ״זהב וכסף״ — האהבה והיראה שהנשמה הייתה למודה בהן לפני שירדה.
הפסקה מציבה את השאלה המרכזית: מדוע הנשמה יורדת? היא מתחילה להשיב באמצעות פסוק: מה שהנשמה זוכה לו כאן יקר יותר מ״זהב וכסף״ שעליהם היא מוותרת.
מראי מקומות
- 1טוב לי תורת פיך · Psalms 119:72
- 2אלפי לשון לימוד · באוה״ת וישב רנג, ב: כמו אאלפך חכמה.
- 3שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה · ראה לקו״ת שה״ש ו, ג.
רעותא דלבא ¶7–10
7והענין כמו שאמרו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] יפה שעה אחת1 בתשובה2 וכו׳ כי ע״י תשובה עילאה מעומקא דלבא תהיה דביקת הנפש באלקים חיים יותר נפלאה ברעותא דלבא
והעניין הוא כפי שאמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה וכו׳״. שכן באמצעות התשובה העילאה, הבאה מעומק הלב, תהיה דבקות הנפש בה׳ החי נפלאה עוד יותר, ברעותא דלבא (רצון הלב),
חז״ל אמרו ששעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה עדיפה מכל חיי העולם הבא. באמצעות התשובה העילאה, שיבה אל ה׳ מעומק הלב, הנפש דבקה בה׳ באופן מופלא יותר, מתוך ״רעותא דלבא״ (רצון הלב) — כמיהה עמוקה יותר מתחושה.
כמ״ש לקמן, ונמצא שאע״פ [שאף על פי] שיש כז, אלה גרעון באהבה ויראה3 טבעי׳ [טבעיים] שבחיצונית הלב הגלוים מ״מ יהיה לה יתרון בבחי׳ רעותא דלבא45 בנקודת פנימית הלב כיתרון האור הבא מן החשך6 דוקא.
כפי שיוסבר בהמשך. נמצא שאף שיש לנפש הפסד באהבה וביראה הטבעיות, הגלויות בחיצוניות הלב, מכל מקום יהיה לה יתרון בבחינת רעותא דלבא, בנקודת פנימיות הלב, כמו ״יתרון האור [הבא] מן החשך״, דווקא.
נמצא שהירידה היא מעין עסקה: הנפש מאבדת את האהבה והיראה הטבעיות והגלויות שבשכבה החיצונית של הלב, אך מרוויחה את רעותא דלבא בנקודה הפנימית שבו. הדבר דומה לאור שמאיר בעוצמה רבה דווקא משום שהוא יוצא מתוך החושך.
הפסקה מסבירה מדוע הנפש יורדת: ההפסד של אהבה ויראה גלויות מתגמד לעומת רעותא דלבא, קשר עמוק יותר שנוצר באמצעות תשובה, בדומה לאור הבא מן החושך.
הערת קה״ת מפנה ל־אור התורה: ההפסד של הנפש הוא שהשגתה מצטמצמת, ואילו הרווח בנקודת פנימיות הלב נוצר באמצעות התבוננות בכך ששום מחשבה אינה יכולה להשיג את ה׳. במקום אחר מסביר אור התורה שרעותא דלבא היא תכלית ירידת הנפש.
מראי מקומות
- 1יפה שעה אחת · אבות ד, יז.
- 2יפה שעה אחת בתשובה · Pirkei Avot 4:17
- 3שיש לה גרעון באהבה ויראה טבעית שבחיצונית הלב · נתבאר בארוכה באוה״ת בראשית כרך ב רנד, ב ד”מ״ש שיש לה גרעון . . הלב היינו מצד שנתמעט השגתה כו׳ ויש לה יתרון בפנימי׳ הלב ע״י אם ישים אליו לבו דלמחתב״כ” ע״ש בארוכה שמבאר מהו טוב לי תורת פיך.
- 4שאע״פ . . בבחי׳ רעותא דליבא · ראה אוה״ת פ׳ וישב רסה, ב.
- 5בבחי׳ רעותא דלבא · בענין רעותא דלבא ראה באוה״ת ואתחנן כרך ו ע׳ ב׳רסט שמציין לכאן ולכמה מקומות בדא״ח: ”בד״ה וישב יעקב בענין רעותא דלבא שהיא תכלית הירידה בעוה״ז כי למתב״כ כ״א ברעו״ד הוא נתפס”.
- 6כיתרון האור הבא מן החשך · Ecclesiastes 2:13
8וביאור הענין כי הנה כתיב אני ראשון1 ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. פי׳ ע״ד מ״ש אני ה׳ לא שניתי2 ואתה הוא קודם שנברא וכו׳
והביאור לעניין הוא כך: נאמר ״אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים״ (אלקים). כלומר, על דרך הכתוב ״אני ה׳ לא שניתי״ (שם הוי׳), וכן ״ואתה הוא קודם שנברא״ וכו׳,
אדמו״ר הזקן פותח ביאור מעמיק יותר מתוך ישעיהו: ה׳ הוא ראשון ואחרון, ואין אלקים מלבדו. הוא מפרש את המילים ״אני ראשון ואני אחרון״ כביטוי לכך שה׳ אינו משתנה, כפי שנאמר ״אני ה׳ לא שניתי״, וכפי שמופיע בתפילה: ״ואתה הוא קודם שנברא״ — ה׳ הוא אותו הדבר לאחר הבריאה כפי שהיה לפניה.
בלי שום שינוי כי אין בריאת עולמות עליונים ותחתונים תופסים מקום כלל וכולא קמיה כלא חשיב ממש.
ללא כל שינוי; שכן בריאת העולמות העליונים והתחתונים אינה תופסת מקום כלל, והרי ״וכולא קמיה כלא חשיב ממש״.
הבריאה אינה גורמת שום שינוי בה׳, משום שהעולמות אינם תופסים לפניו מקום כלל. ביחס אליו הם נחשבים ממש כאין, כפי שנאמר בזהר: ״וכולא קמיה כלא חשיב ממש״.
הפסקה מציגה את בחינת ה׳ שאינה משתנה כלל בעקבות הבריאה, ושכל העולמות הם כאין לפניו.
מראי מקומות
- 1אני ראשון · Isaiah 44:6
- 2אני ה׳ לא שניתי · Malachi 3:6
9ומבלעדי פי׳ מה שהוא זולת בחי׳ זו דהיינו באמצעות הזמן שנראה העולם ליש ודבר בפ״ע [בפני עצמו]1 בחי׳ זמן ומקום אין אלקים זולתי שהוא בחי׳ אלקים חיים ומלך עולם2
״ומבלעדי״ פירושו מה שמחוץ לבחינה זו, כלומר בתוך הזמן, כאשר העולם נראה כמציאות קיימת וכדבר בפני עצמו, בחינת זמן ומקום: [שם] ״אין אלקים זולתי״ — היינו בחינת ״אלקים חיים ומלך עולם״,
״ומבלעדי״ מתייחס לבחינה אחרת: העולם כפי שהוא נראה בתוך הזמן והמקום, כמציאות ממשית בפני עצמה. שם ה׳ נודע כאלקים, ״אלקים חיים ומלך עולם״ — הבחינה באלוקות שמתייחסת לעולם כריבונו.
כמאמר ומבלעדיך אין לנו מלך גואל וכו׳ שכל העולמות עליונים ותחתונים נתהוו מבחי׳ מלכותו ית׳
כמו שנאמר ״ומבלעדיך אין לנו מלך גואל״ וכו׳; שהרי כל העולמות העליונים והתחתונים התהוו מבחינת מלכותו יתברך,
התפילה ״ומבלעדיך אין לנו מלך״ מצביעה על אותו רעיון. כל העולמות, העליונים והתחתונים, התהוו ממלכותו של ה׳ — הבחינה שבאמצעותה הוא בורא את העולם ומנהיג אותו.
וכדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים3 וגו׳ ושם עלו השגת כל הנבראי׳ [הנבראים] העליונים ותחתוני׳ [ותחתונים] אבל בהקב״ה בכבודו ובעצמו לית מחשבה תפיסא ביה45
כפי שנאמר ״מלכותך מלכות כל עולמים״ וכו׳, ועד כאן מגיעה השגתם של כל הנבראים העליונים והתחתונים. אבל על הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נאמר ״לית מחשבה תפיסא ביה״,
השגתו של כל נברא, אפילו של המלאך הנעלה ביותר, מגיעה רק עד לבחינת המלכות הזאת. את הקדוש ברוך הוא עצמו, בכבודו ובעצמו, אין שום מחשבה יכולה להשיג.
כי הוא רם ונשא מגדר ההשגה ואינו נתפס בתוך עלמין לא בבחי׳ ממלא ולא בבחי׳ סובב בשום שכל והשגה בעולם אלא ברעותא דלבא מקרב איש ולב עמוק.6
שכן הוא רם ונישא מעבר לגבולות ההשגה, ואינו נתפס בתוך העולמות — לא בבחינת ממלא כל עלמין [האור הממלא את כל העולמות] ולא בבחינת סובב כל עלמין [האור המקיף את כל העולמות] — בשכל ובהשגה כלשהם בעולם, אלא רק ברצון הלב, ״מקרב איש ולב עמוק״.
אי אפשר להשיג אותו בתוך העולמות, לא כאור הממלא כל עולם ולא כאור המקיף את כולם, באמצעות שום שכל. אפשר להגיע אליו רק דרך רצון הלב, שעליו נאמר ״מקרב איש ולב עמוק״.
הפסקה מציבה זו לצד זו שתי בחינות: ה׳ כמלך, מקור העולמות שהנבראים יכולים להשיג, ועצמותו של ה׳, שלמעלה מכל מחשבה ואפשר להגיע אליה רק באמצעות רצון הלב.
הערת קה״ת מביאה בשם אור התורה שמקור הבריאה של העולם כמציאות נפרדת הוא האלוקות המתלבשת באמצעות הצמצום וה״חלל הפנוי״ בעשר הספירות. אור התורה מוסיף ש״לית מחשבה תפיסא ביה״ נכון גם לגבי החכמה העליונה.
מראי מקומות
- 1דהיינו באמצעות הזמן שנראה העולם ליש ודבר בפ״ע · ”ובחי׳ מקור המהווה בחי׳ זו הוא אלקותו ית׳ על ידי צמצום ומקום פנוי, ונק׳ התלבשות בעשר ספירות” אוה״ת בראשית כרך ב רנה, ב.
- 2אלקים חיים ומלך עולם · Jeremiah 10:10
- 3מלכותך מלכות כל עולמים · Psalms 145:13
- 4לית מחשבה תפיסא ביה · אפילו חכמה עילאה — אוה״ת וירא כרך ד תשמ, א.
- 5לית מחשבה תפיסא ביה · Tikkunei Zohar 17a:10–12
- 6מקרב איש ולב עמוק · Psalms 64:7
10וכמ״ש ממעמקים קראתיך1 ה׳ מפני כי בחי׳ רעותא דלבא נמשך מהתבוננות זו עצמה אם ישים אליו לבו2 דלית מחשבה תפיסא ביה כלל והוא רם ונשא למעל׳ [למעלה / למעלת] מעלה עד אין קץ ותכלית אפילו מבחי׳ חכמה עילאה.
וכמו שנאמר, ״ממעמקים קראתיך ה׳״. בחינת רעותא דלבא (re’uta d’liba; רצון הלב) נמשכת מהתבוננות זו עצמה, ״אם ישים אליו לבו״: שאין מחשבה יכולה לתפוס בו כלל, והוא נעלה ונישא, למעלה מעלה בלי קץ ותכלית, אפילו מבחינת חכמה עילאה.
רצון הלב נובע מהתבוננות זו עצמה: ה׳ הוא למעלה מכל השגה, ואף למעלה מחכמה עילאה. זו הקריאה ״ממעמקים״ שבפסוק בתהילים.
משום כך תכסוף ותשתוקק נפשו להתבטל במציאות אליו יתברך, לצאת ממאסר הגוף, שהוא נרתיקה, ולהישפך אל חיק אביה.
כשהנשמה מבינה שה׳ הוא למעלה מכל השגה, היא משתוקקת להתבטל במציאות אליו, לצאת מן הגוף הכובל אותה כבית כלא, ולהישפך אל חיק אביה.
משא״כ הנשמה טרם ירידתה להתלבש בגוף היתה אהבתה ודבקותה בשרשה לפ״ע [לפי ערך] השגתה וכן לענין היראה:5
לא כך היה אצל הנשמה קודם ירידתה להתלבש בגוף: אהבתה ודבקותה בשורשה היו בהתאם ל[מידת] השגתה, וכך גם בנוגע ליראה.
לפני ירידתה, אהבתה ודבקותה של הנשמה היו בהתאם למה שהשיגה באלוקות, וכך גם יראתה. לכן הכיסופים שנולדים מההכרה שה׳ הוא למעלה מן ההשגה הם דבר חדש, שהנשמה זוכה לו דווקא כאן למטה.
הפסקה מסבירה כיצד רצון הלב נובע מההתבוננות שה׳ הוא למעלה מכל מחשבה, ומדוע הוא עולה על אהבת הנשמה קודם ירידתה, שהייתה מוגבלת לפי מידת השגתה.
פרק 50 בתניא (Tanya) מתאר אהבה כלהבת אש, שנולדת מההתבוננות שהכול כאין לפני ה׳ ומביאה את הנשמה לכלות הנפש (kelos hanefesh; כליון הנפש מתוך כיסופים), כשהיא מבקשת לצאת מפתילתה. הערת קה״ת מצטטת את אור התורה (Or HaTorah): הנשמה מגיעה לרעותא דלבא, לרצון שמעל לשכל, דווקא בעולם הזה, באמצעות המצוות, שהן רצון ה׳.
מראי מקומות
- 1ממעמקים קראתיך · Psalms 130:1
- 2אם ישים אליו לבו · Job 34:14
- 3אל חיק אביה · Tanya, Likkutei Amarim 50:6
- 4לצאת . . ולהשתפך אל חיק אביה · Tanya, Likkutei Amarim 50:6
- 5בחי׳ רעו״ד נמשך מהתבוננות זו עצמה · ”הטעם שדווקא בעוה״ז תגיע לבחי׳ רעו״ד שהו״ע הרצון שלמעלה מהשכל, נתבאר בד״ה מי מנה [לקו״ת בלק סז, ד] שהוא ע״י המצות שהם רצה״ע” — אוה״ת וישב (כרך ה) תתצ, ב ע״ש.
מציאת ה׳ ״משם״ בגלות ¶11–12
11והנה בזמן שהיה בהמ״ק [בית המקדש] קיים1 היה נמשך בחינה זו רעותא דלבא מגילוי2 אא״ס [אור אין סוף] ב״ה בהיכל קדשי קדשים3 כו׳ כמ״ש בתניא4 להיות בטל רצונו לרצונו ית׳ וכמ״ש כי תהיו לי ארץ חפץ.5
והנה, בזמן שבית המקדש היה קיים, נמשכה בחינה זו של רצון הלב מגילוי אור אין סוף, ברוך הוא, בהיכל קודש הקודשים וכו׳, כפי שמוסבר בתניא, כדי שרצונו של האדם יהיה בביטול לרצונו יתברך; וכמו שכתוב: ״כי תהיו לי ארץ חפץ״.
בזמן שבית המקדש עמד, הגילוי הגלוי של אור אין סוף של ה׳ בקודש הקודשים עורר מעצמו את רצון הלב הזה, כך שרצונו של האדם התבטל לרצון ה׳. תניא משווה את קודש הקודשים למוח, שבו מתגלה חיות הנשמה לפני שהיא מתפשטת בגוף; ״ארץ חפץ״ שבנבואת מלאכי מציינת את עם ישראל כמקום לתענוגו של ה׳.
אך בזמן הגלות הנה כתיב ובקשתם משם את6 ה׳ אלקיך ומצאת וגו׳ משם דייקא דהיינו כשתתבונן על ההיפוך מדרכי ה׳ איך שהוא רחוק מה׳ בתכלית הריחוק כמו עובר רצונו
אבל בזמן הגלות נאמר: ״ובקשתם משם את ה׳ אלקיך ומצאת וגו׳״. דווקא ״משם״: כלומר, כאשר מתבוננים בהיפך מדרכי ה׳, ועד כמה הוא רחוק מה׳ בריחוק הגדול ביותר, למשל מי שעובר על רצונו;
בזמן הגלות הגילוי הגלוי הזה איננו, והפסוק אומר שנמצא את ה׳ ״משם״ — מתוך מקום הגלות עצמו. ״משם״ פירושו להתבונן דווקא בהיפך מדרכי ה׳: בדבר הרחוק ממנו ביותר, כמו מי שעובר על רצונו.
ומאין נשפע להם שפע וחיות להיות בהם חיות וקיום מרצונו ית׳ שרצונו ית׳ הוא המחיה אותם כמ״ש ואתה מחיה את כלם.7
[התבונן] מנין נמשכים אליהם שפע וחיות, כך שיש בהם חיים וקיום מכוח רצונו יתברך; שהרי רצונו יתברך הוא המחיה אותם, כמו שכתוב: ״ואתה מחיה את כלם״.
לאחר מכן מתבוננים מנין דבר כזה מקבל את חיותו: אפילו דבר שעובר על רצון ה׳ מקבל חיים וקיום מאותו רצון עצמו, שכן רצונו הוא המחיה את הכול. ההתבוננות מעמידה במרכז את הפרדוקס הזה: גם מה שמתנגד לה׳ חי רק מכוחו.
אך על זה אמרו כמה ארך אפים לפניו89 שמבחי׳ ארך אפים נמשך ונשתלשל ממדרגות עליונות דרך נפילה להחיות העכו״ם [העובדי כוכבים ומזלות] אף שהם עוברי רצונו.10
אבל על כך אמרו: ״כמה ארך אפים לפניו״; שהרי מבחינת ארך אפים (סבלנות) נמשכת ומשתלשלת חיות ממדרגות עליונות, בדרך של נפילה, כדי להחיות את אומות העולם העובדות עבודה זרה, אף שהן עוברות על רצונו.
המשנה מדברת על ארך אפיו הרב של ה׳, ואדמו״ר הזקן מסביר שחיותן של אומות העולם העובדות עבודה זרה נמשכת ממידת ארך אפים זו, ויורדת בדרך של נפילה דרך המדרגות העליונות. הן מקבלות חיות אף שהן פועלות נגד רצונו.
הפסקה מציגה שתי דרכים להגיע לרצון הלב: בזמן שבית המקדש היה קיים, באמצעות גילוי גלוי; ובזמן הגלות — ״משם״, על ידי התבוננות בכך שאפילו מה שמתנגד לרצון ה׳ מקבל חיות מרצונו.
הערת קה״ת מביאה את דברי הצמח צדק באור התורה: רצון הלב הוא הרצון שלמעלה מן השכל, כפי שמוסבר במאמר ״מי מנה״ שבלקוטי תורה. אור התורה משווה גם את קודש הקודשים לחכמה, בינה ודעת שבעולם הבריאה, ואומר שמאז חורבן בית המקדש ממלאות ארבע אמות של הלכה את אותו תפקיד.
מראי מקומות
- 1והנה בזמן שהיה בהמ״ק קיים · קטע מכאן מובא בלקו״ת נשא כד, ב. ע״ש.
- 2דלבא — מגילוי · באוה״ת יתרו שם: וגילוי.
- 3בהיכל קדשי קדשים · באוה״ת יתרו שם: ”וענין היכל קה״ק מבואר בתניא פרק נ״א ונ״ב שהוא עד״מ התגלות החיות מהנשמה במוחין שבראש ששם גילוי כללות החיות וממנו נמשך לכל הרמ״ח אברים כו׳, ועמ״ש ע״פ שבת שבתון בפי׳ קדש הקדשים שהוא ענין מה שלמעלה גם מסוכ״ע כו׳” ע״ש בארוכה עפ״י כהאריז״ל.
- 4כמ״ש בתניא · פרק נב. בבוך 1118 ובבוך 633: בלק״א. בלקו״ת נשא כד, ב מעתיק הלשון מכאן ”בסש״ב”. ”היינו כמ״ש בתניא בענין גילוי השכינה המשל מהתלבשות כללות חיות הנפש במוחי׳, וכך הוא עתה בחי׳ התלמוד כמארז״ל משחרב בהמ״ק אין להקב״ה בעולמו אלא ד״א של הלכה. והיכל ק״ק הוא כחב״ד דבריאה” — אוה״ת בראשית כרך ב ע׳ רנו סע״א ע״ש בארוכה איך זה שייך לארץ חפץ.
- 5כי תהיו לי ארץ חפץ · Malachi 3:12
- 6ובקשתם משם את ה׳ אלקיך · Deuteronomy 4:29
- 7ואתה מחי׳ את כולם · Nehemiah 9:6
- 8כמה ארך אפים לפניו · אבות ה, ב.
- 9כמה ארך אפים לפניו · Pirkei Avot 5:2
- 10בזמן שהי׳ בהמ״ק . . רעותא דלבא · באוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשצט מוסיף ע״ז כ״ק אדמו״ר הצ״צ: פי׳ רעו״ד בד״ה מי מנה עפר יעקב שהוא הרצון שלמעלה מהשכל” עכ״ל. ראה באוה״ת בראשית כרך ה תתצט, ב. יתרו ע׳ תתקג.
12וזהו אם לעוברי רצונו כך1 לעושי רצונו על אחת כמה וכמה2 שיושפע בחינת רצון עליון שהוא למעלה מעלה מגדר עלמין
וזהו [ההיגיון]: אם [כך] למי שעוברים על רצונו, על אחת כמה וכמה למי שעושים את רצונו, שיושפע הרצון העליון, שהוא למעלה מעלה מגדרי העולמות:
אדמו״ר הזקן מסיק מן הקל אל הכבד, כפי שעושה הגמרא: אם מי שעוברים על רצון ה׳ מקבלים ממנו חיות, קל וחומר שמי שעושים את רצונו יקבלו יותר — את הרצון העליון עצמו, הנמצא למעלה מאוד מכל העולמות.
שלא בבחי׳ ירידת והשתלשלות המדרגות בבחי׳ חכמה ומדות אלא בבחי׳ פנימית נקודת הלב שהיא בחי׳ תשובה עילאה שקדמה לעולם. וזהו כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.3
לא בדרך של ירידה והשתלשלות של המדרגות, בבחינת חכמה ומדות, אלא בבחינת פנימיות נקודת הלב, שהיא בחינת תשובה עילאה שקדמה לעולם. וזהו [הכוונה] ״כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך״:
רצון זה אינו נמשך דרך השתלשלות מסודרת של מדרגות, דרך השכל והרגש, אלא מגיע אל פנימיות נקודת הלב, בחינת תשובה עילאה, שחז״ל מונים בין הדברים שקדמו לעולם. לכן נאמר בפסוק לבקש את ה׳ ״כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך״.
דהיינו שיהפך לבו מן הקצה אל הקצה ואתהפכא חשוכא לנהורא ע״י בחי׳ רעותא דלבא זו למאוס בחיי עוה״ז ותענוגים ולמשוך לבו ונפשו לדבקה בו ית׳.
כלומר, שלבו יתהפך מקצה אל הקצה, ו״ואתהפכא חשוכא לנהורא״, באמצעות בחינה זו של רצון הלב: למאוס בחיי העולם הזה ובתענוגותיו, ולמשוך את לבו ונפשו להידבק בו ית׳.
הבקשה בכל הלב פירושה להפוך את הלב מקצה אחד לקצה השני, ״ואתהפכא חשוכא לנהורא״. באמצעות רצון הלב האדם מגיע למאוס בתענוגות העולם הזה ומושך את לבו ונפשו להידבק בה׳.
הפסקה מסיקה את המסקנה: מי שעושים את רצון ה׳ מקבלים את רצונו העליון, שמעל לכל המדרגות, בפנימיות נקודת הלב, על ידי הפיכת הלב אליו בשלמות.
מראי מקומות
- 1אם לעוברי רצונו כך · סוף מכות.
- 2אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה · Makkot 24b:1–2
- 3כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך · Deuteronomy 4:29
המשל מסתיים: חם וכנען ¶13–14
13והנה כל זה ע״ד משל הסוחר הנ״ל שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד.
כל זה הוא בדרך משל הסוחר שהוזכר לעיל, המוציא כסף וזהב מרשותו כדי שיתקיים בו ״מפזר ונוסף עוד״.
אדמו״ר הזקן חוזר אל משל הסוחר, המוציא את הכסף והזהב מרשותו כדי להרוויח יותר.
כך הנשמה אע״פ [אף על פי] שמוציאה כסף וזהב שהוא בחי׳ אהבה ויראה הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונפש הבהמית הנה עי״ז יש לה יתרון בבחי׳ רעותא דלבא כרשפי אש מן ההפוך.
כך גם הנשמה: אף שהיא מוציאה מרשותה ״כסף וזהב״, שהם בחינת אהבה ויראה גלויות, כדי שיתלבשו ויוסתרו בגוף ובנפש הבהמית, הרי דווקא בכך יש לה יתרון בבחינת רצון הלב, כרשפי אש הנובעים מן ההפך.
גם הנשמה מוותרת על האהבה והיראה הגלויות שלה — ״כסף וזהב״ — כשהן מתכסות בגוף ובנפש הבהמית. בתמורה היא זוכה לרצון הלב, לאהבה בוערת העולה דווקא מתוך ההפך הגמור מאלוקות.
הפסקה מסיימת את המשל: הנשמה היא הסוחר, והוויתור על אהבה ויראה גלויות מניב לה רווח גדול יותר — רצון הלב.
14וזהו וחם הוא אבי כנען1 בזקף גדול2 שחמימות רשפי אש ושלהבת העולה למעלה מההיפוך הוא העושה בחי׳ כנען לסחור כנ״ל כמ״ש טעמה כי טוב סחרה3 וגו׳.
וזהו [פירוש] ״וחם הוא אבי כנען״, המוטעם בזקף גדול: חמימות רשפי האש והשלהבת העולה למעלה מתוך ההיפוך היא שמחוללת את בחינת כנען — לסחור, כנזכר לעיל; כמו שכתוב: ״טעמה כי טוב סחרה וגו׳״.
בפסוק, המילה ״וחם״ מוטעמת בזקף גדול — סימן טעמים שיוצר הפסק במילה, וכפי שהחסידות דורשת, מעלה אותה כלפי מעלה. אדמו״ר הזקן דורש את ״חם״ במשמעות של חמימות: חמימות השלהבת העולה מתוך ההיפוך היא שהופכת את הנשמה ל״כנען״, לסוחר שסחרו טוב, כמאמר שלמה על אשת החיל: ״טעמה כי טוב סחרה״.
אך מתחלה צריך להקדים בחי׳ יראה תתאה שהיא נמשכת מבחינת מלכותו ית׳ שהיא נק׳ בחי׳ כנען העליונה דקדושה שמזה יעלה ויבא ויגיע להיות בחי׳ כנען בידו מאזני מרמה להגיע לבחי׳ רעותא דלבא בחי׳ פנימית הלב כנ״ל.
אך תחילה יש להקדים [לכך] את בחינת היראה התתאה, הנמשכת מבחינת מלכותו יתברך, הנקראת בחינת כנען העליון שבקדושה; וממנה יעלה, יבוא ויגיע לבחינת ״כנען בידו מאזני מרמה״, כדי להגיע לבחינת רצון הלב, לבחינת פנימיות הלב, כנזכר לעיל.
לפני שמגיעים לכך, יש תחילה לעורר יראה תתאה — יראה פשוטה מה׳, הנובעת ממלכותו, כלומר ממלכות. מלכות זו היא כנען העליון שבקדושה. מתוך היסוד הזה אפשר להתעלות למדרגת הסוחר ש״מאזני מרמה״ בידו — רצון הלב בנקודה הפנימית שלו.
הפסקה דורשת את ״וחם הוא אבי כנען״ על הקדושה: האהבה הלוהטת מולידה את הסוחר הקדוש, אך הדרך מתחילה ביראה התתאה הנובעת ממלכות ה׳, כנען העליון.
לפי קטע בתורה אור על לך לך, שמובא בהערת קה״ת, זקף גדול מסמל את המלכות כשהיא עולה כלפי מעלה ונעשית כתר.
מראי מקומות
- 1וחם הוא אבי כנען · Genesis 9:18
- 2בזקף גדול · ראה לעיל יג, ב בענין זקף גדול, ”דהיינו כשהיא מתעלית למעלה”. קטע מכאן מובא באוה״ת פ׳ ואתחנן ע׳ קכט ע״ש.
- 3טעמה כי טוב סחרה · Proverbs 31:18
קריאה אמיתית ¶15
15וזהו קרוב ה׳ לכל קוראיו1 לכל אשר יקראהו באמת דהיינו באמתות כז, בנקודת לבו שהרי אנו רואים דגנבא אפום מחתרתא2 רחמנא קריא ואעפ״כ [ואף על פי כן] עומד ברשעו ואינו שב מידיעתו
וזהו [פירוש] ״קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת״, כלומר, באמיתות נקודת לבו. הרי אנו רואים ש״גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא״, ואף על פי כן הוא ממשיך ברשעותו ואינו חוזר בו ממה שהוא [מתכוון] לעשות ביודעין.
ה׳ קרוב למי שקורא אליו ״באמת״, כלומר, מתוך נקודת הלב האמיתית. אדמו״ר הזקן מראה מדוע הדבר חשוב: הגמרא מספרת על גנב שעומד לפרוץ ומתפלל לה׳ שיצליח, אך הוא ממשיך במעשה העבירה ואינו חוזר בו ממה שהוא יודע שהוא מתכוון לעשות.
וגם אנו רואים שיש אפילו מי שיוליד אהוי״ר [אהבה ויראה] בלבו וחולפת ועוברת כמו אחר התפלה כנ״ל.
אנו רואים גם שיש מי שמוליד בלבו אהבה ויראה, אך הן חולפות ונעלמות, למשל לאחר התפילה, כפי שנזכר לעיל.
גם מי שמעורר בלבו אהבה ויראה אמיתיות בזמן התפילה עשוי לגלות שהן חולפות ונעלמות זמן קצר לאחר מכן.
והיינו מפני שאינו נתפס אלא במוחו ושכלו בבחי׳ מקיף אבל אינו נכנס לפני ולפנים שיתפעל הלב באמת לאמתו מעומקא דלבא
והסיבה לכך היא שהדבר נתפס רק במוחו ובשכלו, בבחינת [אור] מקיף, אך אינו נכנס לפני ולפנים, כך שהלב יתעורר באמת לאמיתו, מעומק הלב.
הסיבה לכך היא שהרגש נותר במחשבה בלבד, כדבר המקיף מבחוץ, ולא נכנס אל עומק הלב. הלב לא התעורר באמת מעומקיו.
אך כאשר קוראים אליו באמת, כלומר, מעומק הלב, אז ״שפת אמת תכון לעד ובל תמוט עולם ועד״.
כאשר אדם קורא אל ה׳ מעומק הלב, הפסוק מבטיח: ״שפת אמת תכון לעד״. קריאה כזאת נמשכת ואינה מתערערת.
הפסקה מסבירה מדוע הרצון שבלב צריך לנבוע מנקודתו הפנימית: רגש שנשאר במחשבה דועך, ואף עשוי להתקיים לצד חטא; ואילו קריאה מעומק הלב עומדת לעד.
הערת קה״ת מביאה את האמרה על הגנב לפי הנוסח שבעין יעקב.
מראי מקומות
- 1קרוב ה׳ לכל קוראיו · Psalms 145:18
- 2דגנבא אפום מחתרתא · Berakhot 63a
- 3שפת אמת תכון לעד · Proverbs 12:19
- 4ובל תמוט עולם ועד · Psalms 104:5
שני הקולות של יעקב ¶16–19
16והנה כתיב הקל קול יעקב1 קדמאה חסר ו׳ שהוא בחי׳ קלא דלא אשתמע וקול בתראה מלא ו׳ שהוא בחי׳ קלא דאשתמע כמ״ש בזוהר הקדוש.23
כעת, כתוב ״הקל קול יעקב״: ה״קול״ הראשון [קול] כתוב בלי ו׳, והוא בחינת הקול שאינו נשמע; וה״קול״ השני כתוב במילוי ו׳, והוא בחינת הקול הנשמע, כפי שמוסבר בזוהר הקדוש.
בפסוק ״הקל קול יעקב״, הקול הראשון נכתב בלי ו׳, והשני נכתב עם ו׳. על פי הזוהר, אדמו״ר הזקן מכנה את הראשון קול פנימי שאינו נשמע, ואת השני קול שנשמע.
וביאור הדברים הנה בחי׳ יעקב הוא4 יו״ד עקב פי׳ שהיו״ד שהוא תחלת המחשבה ביו״ד נברא עוה״ב [עולם הבא]5 הוא נמשך לבחי׳ עקב ורגל שהוא בחי׳ הדבור.
והביאור הוא: בחינת יעקב היא יו״ד–עקב (״יו״ד״ [ו]״עקב״). כלומר, היו״ד, שהיא ראשית המחשבה — ״ביו״ד נברא עוה״ב״ — נמשכת עד לבחינת עקב ורגל, שהיא בחינת הדיבור.
את השם יעקב קוראים כיו״ד ועקב. היו״ד, האות הקטנה ביותר, היא ראשית המחשבה, וחז״ל אומרים: ״ביו״ד נברא עוה״ב״. היא נמשכת עד לעקב ולרגל, המייצגים את הדיבור.
ויעקב הוא [הבריח ש]״מבריח מן הקצה אל הקצה״, ״מריש כל דרגין״. וגם בכל המדרגות העליונות יש בחינה של ראש ורגל,
הזוהר מכנה את יעקב הבריח המרכזי שבמשכן, העובר מקצה אחד לקצה האחר — ״מבריח מן הקצה אל הקצה״ — מראש המדרגות ועד למדרגה התחתונה ביותר. גם בכל מדרגה עליונה יש ״ראש״ ו״רגל״.
כמ״ש ועמדו רגליו ביום ההוא8 וכתיב והארץ הדום רגלי9 וכתיב ומקום רגלי אכבד10 ויעקב הוא בחי׳ יו״ד עקב בכל עולם ועולם לפי ערכו.1112
כמו שכתוב ״ועמדו רגליו ביום ההוא״, ונאמר ״והארץ הדום רגלי״, ונאמר ״ומקום רגלי אכבד״. ויעקב הוא בחינת יו״ד–עקב בכל עולם ועולם, לפי ערכו.
הנביאים מדברים על ״ועמדו רגליו ביום ההוא״, על ״והארץ הדום רגלי״ ועל ״ומקום רגלי אכבד״, ומראים שגם למעלה יש בחינה תחתונה ביותר. לכן יעקב, היו״ד הנמשכת עד לעקב, נמצא בכל עולם לפי דרגתו.
הפסקה מציגה את שני הקולות של יעקב ומסבירה את שמו כיו״ד–עקב: המשכת ראשית המחשבה עד ל״עקב״, בכל עולם ועולם.
לפי הערת קה״ת, הצמח צדק באור התורה מבין את הביטוי ״בכל עולם ועולם לפי ערכו״ כך שיעקב מגיע גם למעלה מאצילות, וגם לעולמות בריאה, יצירה ועשיה.
מראי מקומות
- 1הקל קול יעקב · Genesis 27:22
- 2כמ״ש בזהר הקדוש · באוה״ת וישב כרך ה תתצד, ב מציין עיין ח״א ד״ן ע״ב ל״ב א׳ ויצא קנ״א סע״א וישלח קע״א ע״א . . ויגש רי, א. תורת שמואל מצה זו תר״מ סעי׳ כ ואילך.
- 3הקדוש · בבוך 633 ליתא תי׳ זה.
- 4יעקב הוא י׳ עקב · נסמן לעיל כא, א.
- 5ביו״ד נברא עוה״ב · Menachot 29b:13–14
- 6ויעקב הוא מבריח מן הקצה אל הקצה · Zohar III, 186a
- 7עקב ורגל . . ראש ורגל · הקטע עד שו״ה בחינת — ראש ורגל ליתא בבוך 633.
- 8ועמדו רגליו ביום ההוא · Zechariah 14:4
- 9והארץ הדום רגלי · Isaiah 66:1
- 10ומקום רגלי אכבד · Isaiah 60:13
- 11הנה בחי׳ יעקב . . בכל עולם ועולם לפי ערכו · באוה״ת פ׳ כי תצא ע׳ תתעו מביא קטע מכאן.
- 12ויעקב . . בכל עולם ועולם לפי ערכו · באוה״ת וישב (כרך ה) תתצה, א: ומש״ר בכל עולם ועולם לפי ערכו י״ל דהיינו שבחי׳ יעקב שייך גם למעלה מאצי׳ . . וגם בפי׳ בכל עולם לפי ערכו היינו גם בבי״ע.
17והנה בחינת קלא דאשתמע הוא בחי׳ התורה שהוא בחי׳ המשכה כמשל הקול המחבר וממשיך מצפוני כוונת הלב לבא לידי גילוי בדבור וכך התורה היא בחי׳ חכמה עילאה בחי׳ חכים ולא בחכמה ידיעא
כעת, בחינת הקול הנשמע היא בחינת התורה, שהיא בחינת המשכה, בדומה לקול המחבר וממשיך את כוונותיו הנסתרות של הלב, כדי שיתגלו בדיבור. כך גם התורה היא בחינת החכמה העליונה, בחינת ״חכים ולא בחכמה ידיעא״.
הקול הנשמע הוא התורה: כשם שהקול מוציא את מחשבותיו הנסתרות של הלב אל הדיבור, כך התורה ממשיכה את חכמתו הנסתרת של ה׳ לידי גילוי. התורה היא החכמה העליונה, שעליה נאמר בתפילתו של אליהו בתיקוני זהר שה׳ הוא ״חכים ולא בחכמה ידיעא״.
שהרי טעמי המצות לא נתגלו להיות בהתגלות רב להבין כל עמקי סודותיה בפרטי פרטות ונמשכה לבחי׳ גילוי ע״י התלבשותה בדברים גשמיים סדר זרעים מועד וכו׳.
שהרי טעמי המצוות לא התגלו בגילוי רב, באופן שיאפשר להבין את כל עומק סודותיהן לפרטי פרטים; והתורה נמשכה לידי גילוי באמצעות התלבשותה בעניינים גשמיים: סדר זרעים, מועד וכו׳.
זו הסיבה שטעמי המצוות אינם מתגלים במלואם. במקום זאת, התורה נמשכת לידי גילוי כשהיא מתלבשת בעניינים גשמיים: דיני החקלאות, המועדים ושאר סדרי המשנה.
הפסקה מזהה את הקול הנשמע עם התורה — חכמתו הנסתרת של ה׳, היוצאת מן ההעלם אל הגילוי כשהיא מתלבשת בנושאים הגשמיים של ההלכה.
18והוא בחי׳ קול והמשכה של יעקב יו״ד עקב דהיינו מבחי׳ יו״ד שהוא חכמה עילאה להיות נמשך עד עקב והוא עשי׳ [עשיה].
וזוהי בחינת הקול וההמשכה של יעקב — יו״ד־עקב: כלומר, ההמשכה היא מבחינת היו״ד, שהיא חכמה עילאה, עד העקב, שהוא עשיה.
הקול הנשמע של יעקב הוא היו״ד של חכמה עילאה, המגיעה עד העקב — עולם העשיה, העולם התחתון ביותר, עולם העשיה.
אך כדי שיהיה האדם כלי ומכון שיהיה חכמה עילאה שורה ומתגלה בו בעסק התורה צריך להיות תחלה בבחי׳ בטול בבחי׳ רעותא דלבא
אך כדי שהאדם יהיה כלי ומקום שבו תשרה ותתגלה חכמה עילאה בעסק התורה, עליו להיות תחילה בבחינת ביטול, בבחינת רצון הלב,
כדי שחכמה עילאה תשרה באדם בשעה שהוא לומד תורה, עליו להיות תחילה במצב של ביטול, של התבטלות בפני ה׳, וברצון הלב. זהו הקול שאינו נשמע, שצריך לבוא תחילה.
והוא בחי׳ קלא דלא אשתמע דרוח אמשיך רוח1 להיות אור ה׳ שורה ומתגלה בו להיות חכמת ה׳ בקרבו בהתגלות וחב״ד [וחכמה בינה ודעת] שבנפשו בטלים וטפלים אליו והוא ענין אתדבקות רוחא ברוחא.
וזוהי בחינת הקול שאינו נשמע, שכן ״דרוח אמשיך רוח״, כדי שאור ה׳ ישרה ויתגלה בו, וחכמת ה׳ תהיה בקרבו בגילוי, וחכמה, בינה ודעת שבנפשו יהיו בביטול וטפלים אליו. וזהו עניין ״אתדבקות רוחא ברוחא״.
הזוהר אומר: ״דרוח אמשיך רוח״ — הכמיהה הפנימית מושכת את אור ה׳ ואת חכמתו, כדי שיתגלו בתוך האדם. השכל שלו עצמו — חכמה, בינה ודעת — מתבטל בפני אור זה, וזוהי ״אתדבקות רוחא ברוחא״.
הפסקה קושרת בין שני הקולות: קול התורה הנשמע יכול לשרות באדם רק לאחר שהקול שאינו נשמע — רצון הלב והביטול — הכשיר אותו להיות כלי.
מראי מקומות
- 1דרוח אמשיך רוח · Zohar II, 162b
19וע״ז נאמר אלוהי בקרבי וכתיב ואשים דברי בפיך.1 דברי ממש כי דבר ה׳ זו הלכה2 היא היא הנגלית בו והיא המדברת מתוך גרונו.
ועל כך נאמר ״אלוהי בקרבי״, ונאמר ״ואשים דברי בפיך״: ״דברי״ ממש, שכן ״דבר ה׳ זו הלכה״; זו היא שמתגלית בו, והיא המדברת מתוך גרונו.
כאשר אדם בטל כך, ה׳ נמצא ״בתוכו״, ודבריו שלו בפיו. הגמרא דורשת את המילים ״דבר ה׳״ שבפסוק בעמוס כהלכה, ולכן דבר ה׳ מתגלה בו ומדבר מתוך גרונו.
לכן נאמר על התורה: ״בי מלכים ימלוכו״; ואנו אומרים: ״מאן מלכי רבנן״, וכן ״ומתניתא מלכתא״.
זו הסיבה שהחכמה, התורה, אומרת ״בי מלכים ימלוכו״; הגמרא אומרת ״מאן מלכי רבנן״ — כלומר, הרבנים הם המלכים, ואת המשנה מכנים ״ומתניתא מלכתא״.
כי להיותו בביטול אל דבר ה׳ ורצונו וחכמתו ואינו תופס מקום מצד עצמו כלל הנה דבר המלך הוא השלטון6 והוא בחי׳ מלך שגוזר ואומר שאם יטעון ראובן כך כו׳ יהיה כך.
מכיוון שהוא בטל לדבר ה׳, לרצונו ולחכמתו, ואינו תופס מקום לעצמו כלל, הרי ״דבר המלך הוא השלטון״; והוא בבחינת מלך הגוזר ואומר: אם ראובן יטען כך וכו׳, כך יהיה,
מכיוון שהתלמיד חכם בטל לדבר ה׳, לרצונו ולחכמתו, ואינו תובע לעצמו שום מעמד, לפסיקתו יש תוקף של דבר ה׳: כמו מלך שדברו הוא החוק, הוא פוסק שאם ראובן יטען טענה מסוימת, הדין יהיה כך.
וכן לעשות כך ושלא לעשות כך וכו׳ ואינו בבחי׳ עבד כ״א בעשיית המצות שהוא כעבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו:7
וכן להורות לעשות כך ולא לעשות כך וכו׳. והוא אינו בבחינת עבד אלא בקיום המצוות, שבו הוא כעבד המקיים את מצוות המלך ועושה את דבריו.
הוא פוסק גם מה מותר ומה אסור. בלימוד התורה הוא מלך, ורק בקיום המצוות הוא עבד, המקיים את ציווי המלך.
הפסקה מתארת את התוצאה של הביטול לחכמת ה׳: דבר ה׳ מדבר מפי החכם, הפוסק כמלך בענייני תורה, ואילו בקיום המצוות הוא עבד.
מראי מקומות
- 1ואשים דברי בפיך · Isaiah 51:16
- 2דבר ה׳ זו הלכה · Shabbat 138b:11–12
- 3בי מלכים ימלוכו · Proverbs 8:15
- 4מאן מלכי רבנן · Gittin 62a:14
- 5ומתניתא מלכתא · ראה לקמן מט, ב.
- 6דבר המלך הוא השלטון · Ecclesiastes 8:4
- 7כעבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו · מובא בלקו״ש חט״ו ע׳ 315 ומציין שם בהערה 38 ”ולהעיר מתניא פכ״ג”. וראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 401. וראה בד״ה שלום רב תשל״ח בסופו.
הפסוק מבואר: שתי ישיבות ¶20–22
20וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו. וישב הוא ענין השפלה וירידה ממקום עמידתו. ופי׳ שבחי׳ יעקב יו״ד עקב נמשך ונשפל להיות בארץ מגורי אביו.
וזו [משמעות] ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״. ״וישב״ מציין השפלה וירידה מהמקום שבו עמד. כלומר, בחינת יעקב, יו״ד–עקב (יו״ד הנמשכת עד העקב), נמשכת למטה ומושפלת להיות ״בארץ מגורי אביו״.
כעת מתפרש הפסוק הפותח. ״וישב״ מציין ירידה ממקומו של האדם: יעקב, יו״ד המגיעה עד העקב, נמשך למטה ומושפל אל ״ארץ מגורי אביו״.
ומגורי יש בו ב׳ פי׳ הא׳ הוא לשון יראה1 והב׳ הוא לשון אוצר2 כמו מגורה מלאה פירות34 שהוא כלי שאוצרין לתוכו ושניהם עולים בקנה אחד כי יראת ה׳ היא אוצרו5 כתיב.
ל״מגורי״ יש שתי משמעויות: הראשונה היא לשון יראה, והשנייה לשון מחסן, כמו ״מגורה מלאה פירות״ — כלי שאוצרים בו [פירות]. שתי המשמעויות עולות בקנה אחד, שכן נאמר: ״יראת ה׳ היא אוצרו״.
למילה ״מגורי״ שתי משמעויות: יראה, כמו ״מגור״ (אימה), ומחסן, שכן מחסן תבואה נקרא ״מגורה״. שתי המשמעויות עולות בקנה אחד, משום שנאמר: ״יראת ה׳ היא אוצרו״.
הפסקה מתחילה לפרש את הפסוק הפותח: ישיבתו של יעקב היא ירידה, ו״מגורי״ פירושו גם יראה וגם מחסן, שכן היראה היא הכלי המחזיק את אוצרו של ה׳.
על פי הערת קה״ת, הרבי הראה במאמר ״שלום רב״ תשל״ח ששתי המשמעויות מקורן ב״אור תורה״ של המגיד ממעזריטש: ״מגורי״ במשמעות של יראה מפני אביו שבשמים, ובמשמעות של איסוף פנימה, כמו ״אוגר בקיץ״.
מראי מקומות
- 1ומגורי . . לשון יראה · Zohar I, 180a
- 2והב׳ הוא לשון אוצר · Proverbs 10:5
- 3מגורה מלאה פירות · פסחים ד, רע״ב. וש״נ.
- 4מגורה מלאה פירות · Pesachim 4b:1–2
- 5יראת ה׳ היא אוצרו · Isaiah 33:6
21וכן בדברי רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] אוצר של יראת שמים1 שהיא בחי׳ יראה עילאה יראה בשת בבחי׳ בטול הוא כלי קבול לחכמה עילאה שיהא שורה ומתגלה בו
וכך גם בדברי חז״ל: ״אוצר של יראת שמים״, שהוא בחינה של יראה עילאה, יראה של בושה, בבחינת ביטול; הוא כלי קיבול לחכמה עילאה, כדי שתשרה ותתגלה בו.
חז״ל מדברים על ״אוצר של יראת שמים״. זוהי יראה עילאה, יראה של בושה מפני גדולת ה׳, שהיא ביטול; והיא הכלי שבו יכולה חכמה עילאה לשרות ולהתגלות.
ונקרא מגורי אביו כי יעקב הוא בחי׳ יו״ד עקב הוא בחי׳ הארה והמשכה מבחי׳ חכמה עילאה להמשיך עד סוף כל דרגין. ובחי׳ חכמה עילאה נק׳ אביו.2
והיא נקראת ״מגורי אביו״ [מקום מגוריו של אביו], משום שיעקב הוא בחינת יו״ד–עקב: הארה והמשכה מבחינת חכמה עילאה, כדי להמשיך [אותה] עד סוף כל המדרגות. וחכמה עילאה נקראת ״אביו״.
יראה זו נקראת ״מגורי אביו״, משום שיעקב הוא בחינת המשכת חכמה עילאה עד למדרגה הנמוכה ביותר, וחכמה עילאה נקראת ״אביו״. לכן הביטוי ״מגורי אביו״ מציין את היראה העילאה שמכילה את חכמת אביו.
הפסקה מסבירה ש״מגורי אביו״ הם היראה העילאה שבבחינת ביטול, האוצר המקבל את חכמה עילאה, הנקראת ״אביו״ של יעקב.
הרבי ציין (ספר המאמרים מלוקט), שבתורה אור נאמר שחכמה עילאה נקראת ״אביו״ ולא בשם אב בלבד, כרמז לכך שחכמה עילאה היא אביו של יעקב עצמו.
מראי מקומות
- 1בדברי רז״ל אוצר של יראת שמים · Berakhot 33b:24
- 2ובחי׳ חכמה עילאה נק׳ אביו · ”י״ל דבלשון התו״א ד”ח״ע נק׳ אביו” (ולא ”נק׳ אב”) — מרומז גם שח״ע נק׳ ”אביו” דיעקב. (סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ רז בהערה 104).
22והנה זה הוא בבחי׳ יחודא עילאה ואתדבקו׳ רוחא ברוחא בעסק התורה להיות בטל אליו ית׳ בבחי׳ חכמה עילאה כנ״ל.
והנה, זהו בבחינת יחודא עילאה [האחדות העליונה] ודבקות רוח ברוח בלימוד התורה, כדי להיות בביטול אליו ית׳ בבחינת חכמה עילאה, כנזכר לעיל.
כל מה שהתבאר עד כה שייך ליחודא עילאה [האחדות העליונה], שבו האדם מתבטל לפני ה׳ בלימוד התורה ורוחו דבקה ברוחו של ה׳. באחדות זו העולם נחשב לאין לפני ה׳.
אך בבחי׳ יחודא תתאה דהיינו להיות כלי ומכון לשבתו ית׳ בבחי׳ קיום העולם בבחי׳ מלכותו שיהיה גם בזה שורה ומתגלה בחי׳ ה׳ אחד.
אך בבחינת יחודא תתאה [האחדות התחתונה], כלומר, להיות כלי ומקום להשראתו ית׳ בבחינת קיום העולם, בבחינת מלכותו, כדי שגם בכך תשרה ותתגלה הבחינה של ״ה׳ אחד״:
יש גם יחודא תתאה [האחדות התחתונה]: להפוך את קיומו המתמשך של העולם, הבא ממלכותו של ה׳, למקום דירה עבורו. המטרה היא שאחדותו של ה׳ תתגלה בעולם עצמו.
הנה זה נמשך ע״י ישיבה והשפל׳ [והשפלה] אחרת ממדתו של יעקב להמשיך כז, גמדת חסד מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין בארץ התחתונה הוא כנען שהוא בחי׳ מלכותו ית׳ ומלך במשפט יעמיד ארץ1 והוכן בחסד כסא.2
הנה, הדבר נמשך באמצעות התיישבות והנמכה נוספת של מידת יעקב, כדי להמשיך את מידת חסד מראש כל הדרגות ועד סוף כל הדרגות, אל הארץ התחתונה, שהיא כנען, בחינת מלכותו ית׳; ״ומלך במשפט יעמיד ארץ״, ו״והוכן בחסד כסא״.
לשם כך נדרשות התיישבות והנמכה נוספות של יעקב: המשכת חסד, מידת הנתינה והטוב, מן הדרגה הגבוהה ביותר ועד לנמוכה ביותר, אל הארץ התחתונה, כנען, שהיא מלכותו של ה׳. הפסוקים אומרים שהמלך מקיים את הארץ במשפט ושכיסאו נכון בחסד.
שקיום העולם הוא בחסד כמ״ש עולם חסד יבנה3 דהיינו בעשיית המצות בכלל ששרשם הוא בחי׳ חסד ובפרטות הוא מצות הצדקה וחסד שלכן היא נקראת בשם מצוה סתם כו׳ שהיא שקולה כנגד כל המצות4 כמ״ש בתניא:5
שכן קיום העולם הוא בחסד, ככתוב: ״עולם חסד יבנה״. כלומר, בעשיית המצוות בכלל, ששורשן הוא בחינת חסד; ובפרט, במצוות הצדקה והחסד, ולכן היא נקראת בשם ״מצוה סתם״ וכו׳, שהרי היא שקולה כנגד כל המצוות, כפי שמוסבר בתניא.
העולם עומד על חסד: בכלל, באמצעות כל המצוות, ששורשן בחסד; ובפרט, באמצעות הצדקה. לכן חז״ל מכנים את הצדקה ״המצוה״ סתם, והיא שקולה כנגד כל המצוות, כפי שמסביר התניא.
הפסקה משיבה על השאלה שהוצגה בתחילת המאמר בנוגע לניסוח הכפול: ״מגורי אביו״ מציין את היחודא עילאה, המושג באמצעות התורה והיראה, ואילו ״ארץ כנען״ מציינת את היחודא תתאה, שבה החסד נמשך אל העולם באמצעות המצוות, ובעיקר באמצעות הצדקה.
הערת קה״ת מציינת ששני כתבי יד מוסיפים סיום: במיוחד הצדקה הניתנת לארץ הקודש עצמה, שהיא שער השמים ומתאימה לארץ כנען העליונה.
מראי מקומות
- 1ומלך במשפט יעמיד ארץ · Proverbs 29:4
- 2והוכן בחסד כסא · Isaiah 16:5
- 3עולם חסד יבנה · Psalms 89:3
- 4שהיא שקולה כנגד כל המצות · Bava Batra 9a:12
- 5מצות הצדקה . . שהיא שקולה כנגד כל המצות כמ״ש בתניא · בלקו״א פרק לז. בבוך 633 (יב, ב) ובבוך 1118 נוסף בסיום המאמר: ”ובפרט בצדקה שעושים עם אה״ק ממש שהוא שער השמים ומכוונת כנגד ארץ כנען העליונה כמו שאה״כ כעיר שחוברה לה יחדיו וד״ל”.
סיימת את המאמר?
סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.
בעבודה
אל תמדוד את הקשר שלך עם ה׳ לפי מידת האהבה והיראה שאתה מרגיש: הנשמה ירדה לעולם דווקא כדי להגיע לכיסופים עמוקים יותר, מעומק הלב, מתוך התבוננות בכך שה׳ הוא למעלה מכל מחשבה — גם כשנתקלים במה שנראה רחוק ממנו. לפני לימוד התורה, בטל את עצמך כדי שחכמת ה׳ תוכל לשרות בך; והמשך את חסדו לעולם באמצעות המצוות, ובעיקר באמצעות צדקה.
שאלות לשיחה
- מדוע סוחר, שנראה כאילו הוא ״מפסיד״ את כספו, הוא המשל המתאים לירידת הנשמה לתוך הגוף?
- במה שונה רעותא דלבא מן האהבה והיראה שהיו לנשמה לפני ירידתה, ומדוע היא נעלית מהן?
- מה פירוש הדבר למצוא את ה׳ ״משם״, בגלות, באמצעות התבוננות במה שמנוגד לו?
- מדוע הקול שאינו נשמע של הביטול צריך לבוא לפני הקול הנשמע של לימוד התורה?
- כיצד ״מגורי אביו״ ו״ארץ כנען״ מקבילים ליחודא עילאה וליחודא תתאה?