LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת ויצא · מאמר 4

אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך…

״אם לא תדעי לך היפה בנשים״

  • 9 פסקאות · 46 קטעים
  • כ־30 דק׳ לימוד
  • 71 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 431 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 46 קטעים

הנקודה

ליופייה של הנשמה שתי בחינות: אהבה ויראה המתגבשות לצורה שלמה ויפה (״יפת תאר״), והרצון הפנימי שבלב, המשתקף על הפנים (״יפת מראה״). לנשמות שאינן מצליחות להגיע לכך באמצעות התבוננות נאמר ״צאי לך בעקבי הצאן״: התחילי בתורה ובמצוות, שמקורן בדרגה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, והן מעלות את הנשמה ליופי הזה.

המאמר בקצרה

המאמר קורא את הפסוק משיר השירים ״אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן״ לצד תיאור רחל בתורה כ״יפת תאר ויפת מראה״. רחל היא כנסת ישראל, ונקראת על שם רחל השותקת לפני גוזזיה: באמצעות ביטול נעשית הנשמה דירה לאור אין סוף, ומדותיה מקבלות את ״דמות״ האלוקית, שהיא ״יפת תאר״. עמוק מכך הוא הרצון הפנימי שבלב, ניצוץ מן הפנימיות של אור אין סוף המשתקף בפנים: ״יפת מראה״. נשמות רבות, נשמות העולמות התחתונים, מבינות אך אינן מתעוררות; העצה להן היא ללכת בעקבות הצאן. הצאן — צאן, מלשון ״צאי״ — הם התורה שבעל פה והמצוות, שמקורן בתענוג העליון, למעלה מסדר ההשתלשלות, ויעקב רעה אותן שש שנים. יעקב, שהיה מרכבה לה׳, יכול היה להמשיך את האור למטה באמצעות כל מעשה; אנחנו ממשיכים אותו באמצעות תורה ומצוות המלובשות בדברים גשמיים, ״משכנות הרועים״. בסיום, בסוגריים, מובחן המסלול מלמעלה למטה — אהבה תחילה ואחר כך מעשה — מן המסלול שלנו, מלמטה למעלה.

מבנה

  1. הפסוק ושתי מעלות היופי של רחלפסוק משיר השירים מוצב לצד תיאור רחל כ״יפת תאר ויפת מראה״.¶1
  2. ביטול ויפת תאררחל, הרחל השותקת, היא כנסת ישראל; הביטול עושה את הנשמה דירה לאור אין סוף ומעצב את מדותיה (״יפת תאר״), ואילו הרצון הפנימי שבלב משתקף בפנים (״יפת מראה״).¶2–4
  3. אי־ידיעה ועצת הצאןנשמות שחסרה להן דעת שלמה מבינות אך אינן מתעוררות; נאמר להן ללכת בעקבות הצאן — התורה שבעל פה, שנמשכת מן התענוג העליון שלמעלה מסדר ההשתלשלות.¶5
  4. כוחו של יעקב וכוחנועבודתו של יעקב ״במאד מאד״ המשיכה את האור למטה באמצעות מעשיו שלו; אנחנו עושים זאת באמצעות תורה ומצוות המלובשות בעניינים גשמיים, ומפרנסים את ה״גדיים״ במשכנות הרועים.¶6–7
  5. משכנות הרועיםהמצוות הן כלים למדותיהם של האבות; באמצעותן אפשר לעלות לדרגת הרועים עצמם.¶8
  6. שני מסלולים בעבודת ה׳לאה ורחל, ארבע עשרה שנים ושש שנים: נשמות עליונות הולכות מאהבה למעשה, ואילו הנשמות שלנו עולות מן התורה והמצוות אל האהבה והיראה.¶9

מושגים

יפת תאריפת תאר
אהבה, יראה ושאר מדות הנשמה, עם המחשבה, הדיבור והמעשה, המתעצבות בשלמות וביופי בדמות האלוקית באמצעות ביטול.
יפת מראהיפת מראה
הפנימיות — הרצון שבלב, שלמעלה מן השכל — המשקפת את הפנימיות של אור אין סוף וניכרת ב״פנים״.
רעותא דלבארעותא דלבא
הכמיהה הפנימית ביותר של הלב לה׳, שלמעלה מן הרגשות המיושבים של אהבה ויראה.
צאןצאן
נדרש מלשון ״צאי״: התורה שבעל פה והמצוות, שמקורן בתענוג העליון, למעלה מסדר ההשתלשלות.
זרע אדם וזרע בהמהזרע אדם וזרע בהמה
נשמות דאצילות, שיש להן דעת חזקה, ונשמות העולמות התחתונים, שהבנתן אינה מעוררת אותן.
מרכבהמרכבה
מי שמסור כולו לרצון ה׳, כמו האבות ויעקב, שכל מעשה שלו יכול היה להמשיך את אור אין סוף למטה.
ההילוך מלמטה למעלהההילוך מלמטה למעלה
המסלול שמתחיל בתורה ובמצוות ומתרומם באמצעותן לאהבה וליראה, בניגוד למסלול הצדיקים, מאהבה למעשה.

אל הטקסט

הפסוק ושתי מעלות היופי של רחל ¶1

1אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים.

״אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים״.

ביאור

המאמר פותח בפסוק משיר השירים, שבו האהובה — כנסת ישראל — שואלת היכן למצוא את הרועה, ונאמר לה ללכת בעקבות העדר. כל ביטוי בפסוק יפורש כשלב בעבודת ה׳ של האדם: אי־ידיעה, יציאה בעקבות העדר ורעיית הגדיים ליד משכנות הרועים.

הנה כתיב ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. פי׳ יפת תואר בציור האברים לפי תכונתם במדתם. ויפת מראה בזיו והוד קלסתר הפנים.

והנה כתוב: ״ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה״. כלומר, ״יפת תואר״ מתאר את מבנה האיברים ואת הפרופורציות שלהם, ואילו ״יפת מראה״ מתאר את הזוהר וההדר של פני האדם.

ביאור

התורה משבחת את רחל בשני סוגים של יופי. ״יפת תואר״ עניינו צורה נכונה ופרופורציות מתאימות של האיברים, ואילו ״יפת מראה״ עניינו הזוהר של הפנים. המאמר יקביל בין שני אלה לשתי בחינות בעבודת הנפש.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה מביאה את הפסוק שאותו יש לבאר, ומציגה את שני סוגי היופי — תואר ומראה — שהמאמר יפרש.

לעומק

הזיקה בין הפסוק משיר השירים לבין יופייה של רחל נידונה בכמה מקומות בלקוטי תורה, המפנים למאמר זה כדי לבאר את הביטוי ״יפת תואר״.

מראי מקומות

  1. 1
    אם לא תדעי לך · Song of Songs 7:2
  2. 2
    אם לא תדעי לך · Song of Songs 1:8
  3. 3
    ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה · Genesis 29:17
  4. 4
    פי׳ יפת תואר · ראה בלקו״ת בד״ה כי תצא בפי׳ אשת יפת תואר. וראה במאמרי אדה״ז פרשיות ח״א ע׳ קסט. באוה״ת בראשית כרך ה תתקצה, א ההפרש בין יפה תואר ויפה מראה. ספה״מ תרכ״ח ע׳ קה.

ביטול ויפת תאר ¶2–4

2והנה רחל הוא כנ״י [כנסת ישראל] שנק׳ בשם רחל ע״ש [על שם] הפסוק כרחל לפני גוזזיה נאלמה. והענין כי

והנה, רחל היא כנסת ישראל, הנקראת בשם רחל על שם הפסוק ״כרחל לפני גוזזיה נאלמה״.

ביאור

רחל מסמלת את כנסת ישראל, הנשמה הכללית של עם ישראל. מקור השם בדימוי שבישעיהו לכבשה, רחל, השותקת בשעה שגוזזים אותה; זהו דימוי לכניעה שקטה. הפסקה מסבירה כעת מדוע תכונה זו חשובה.

הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כו׳. ופי׳ בצלמנו כמ״ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם.

והעניין הוא כך: נאמר ״נעשה אדם בצלמנו כו׳״. פירוש ״בצלמנו״ הוא כפי שכתוב: ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם״.

ביאור

האדם נברא ״בצלמנו״, ויחזקאל ראה על הכסא האלוקי ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם״. מכאן שהצורה האנושית דומה לדבר־מה שלמעלה: לתבנית של מדות ה׳.

והוא בחי׳ לך הוי״ה הגדולה והגבורה כו׳ וכך הוא בנפש האדם ז׳ מדות אהוי״ר [אהבה ויראה] כו׳.

וזו בחינת ״לך הוי׳ הגדולה והגבורה כו׳״; וכך גם בנפש האדם יש שבע מדות, אהבה ויראה וכו׳.

ביאור

״לך הוי׳ הגדולה והגבורה כו׳״ מונה את מדותיו של ה׳ — חסד, גבורה ושאר המדות — שהן ה״צלם״ שלמעלה. בנפש האדם יש שבע מדות מקבילות, שהראשונות שבהן הן אהבה ויראה.

אך אין ערוך מדת הנפש שהיא בעלת גבול לגבי מדותיו ית׳ שהוא א״ס ולמדותיו א״ס

אולם אין שום השוואה בין מדת הנפש, שהיא מוגבלת, לבין מדותיו יתברך, שהרי הוא אין סוף ומדותיו אין סוף.

ביאור

כאן מתעוררת בעיה: מדות הנפש מוגבלות, ואילו ה׳ ומדותיו אין־סופיים. אהבה מוגבלת אינה יכולה כשלעצמה להיות דומה לאהבה אין־סופית או להכיל אותה.

וכדי שיאיר על נפשו אור האהבה מאור א״ס ב״ה צ״ל בבחי׳ בטול הנפש במציאות אליו ית׳ שהוא להיות בחי׳ עפר ודומם לגבי אור א״ס ב״ה.

וכדי שאור האהבה שמאור אין סוף ברוך הוא יאיר על נפשו, צריך [האדם] להיות במצב של ביטול (היותה בטלה לפניו תוך כדי קיום) של עצם מציאות נפשו לה׳ יתברך; כלומר, להיות [כמו] עפר ודומם ביחס לאור אין סוף ברוך הוא.

ביאור

התשובה היא ביטול: על הנפש להניח בצד את תחושת מציאותה העצמית ולהיות כמו עפר או חומר דומם לפני ה׳. רק כך יכול להאיר בה אור של אהבה שמקורו באור אין סוף.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע כנסת ישראל נקראת רחל: הכניעה השקטה והביטול שלה, כמו של כבשה לפני הגוזזים, הם שמאפשרים למדות האלוקיות האין־סופיות להאיר בנפש המוגבלת.

לעומק

ה״דמות כמראה אדם״ שעל הכסא היא תצורת המדות האלוקיות שהדמות האנושית משקפת. המעבר בפסקה מ״אין ערוך״ אל הביטול כגשר הוא דפוס חוזר בתורת אדמו״ר הזקן: המציאות המוגבלת יכולה לקבל את האין־סוף רק כאשר היא חדלה להעמיד את עצמה במרכז.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה רחל · בבוך 1824 נוסף קודם לזה: ולהבין ענין בעבודת ה׳: הנה רחל.
  2. 2
    כרחל לפני גוזזי׳ נאלמה · Isaiah 52:6
  3. 3
    נאלמה · בבוך 1824 ליתא. בבוך 1824 נוסף: והוא יש לה ב׳ בחי׳ הנ״ל שהם יפ״ת ויפ״מ, וביאור הדבר: הנה כתיב.
  4. 4
    נעשה אדם בצלמנו · Genesis 1:26
  5. 5
    ועל דמות הכסא · Ezekiel 1:26
  6. 6
    לך הוי״ה הגדולה והגבורה · I Chronicles 29:11
  7. 7

3וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהיה והוא בחי׳ עפר אשר בקרקע המשכן וע״י זה תהיה נפשו מכון ומשכן לאור באור א״ס ב״ה להיות בבחי׳ בצלמנו בציור האברים אהוי״ר [אהבה ויראה] כו׳

וכמאמר ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, וזו בחינת ״עפר אשר בקרקע המשכן״. ובכך נעשית נפשו מכון ומשכן לאור שבאור אין סוף ברוך הוא, כדי שתהיה בבחינת ״בצלמנו״, בציור האיברים: אהבה ויראה וכו׳, מחשבה, דיבור ומעשה וכו׳.

ביאור

בתפילה שבסיום העמידה מבקשים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, והתורה מדברת על ״עפר אשר בקרקע המשכן״. נשמה שעושה את עצמה כעפר הזה נעשית משכן לאור אין סוף, ו״איבריה״ — האהבה והיראה שלה, ולבושיה: מחשבה, דיבור ומעשה — מקבלים את הדמות האלוקית של ״בצלמנו״.

מחשבה דו״מ [דבור ומעשה] כו׳ וזהו בחינת יפת תאר שיתארו בם כל המדות בשלימותן וביופין כמו שהם למעלה כו׳.

וזו בחינת ״יפת תאר״ (צורה יפה): שכל המדות יתארו בהם (יקבלו צורה) בשלמותן וביופיין, כפי שהן למעלה וכו׳.

ביאור

זוהי בחינת ״יפת תאר״: כל המדות מתארות (מקבלות צורה) בנשמה, בשלמות וביופי, כפי שהן למעלה.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מראה שההתבטלות העצמית הופכת את הנשמה למשכן לה׳, ושהמידות המעוצבות היטב שנוצרות בעקבות זאת הן משמעות הביטוי ״יפת תאר״.

לעומק

העפר מרצפת המשכן הוא העפר המשמש בטקס הסוטה; אדמו״ר הזקן משתמש כאן רק בשפלותו כדימוי לביטול. לקוטי תורה (אמור) מפנה למאמר זה כאשר הוא מתאר הכנעה וביטול במילים ״ונפשי כעפר לכל תהיה״.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמאמר ונפשי כעפר · Berakhot 17a:4
  2. 2
    עפר אשר בקרקע המשכן · Numbers 5:17
  3. 3
    וזהו בחינת יפת תואר שיתארו בם כל המדות בשלימותן · מובא באוה״ת דברים כרך ו ע׳ ב׳רסז.

4וזהו ורחל היתה יפת תאר שבחי׳ יפת תאר זה הוא ע״י בחי׳ רחל שהוא כמ״ש וכרחל לפני גוזזיה כו׳.

וזהו [פירוש] ״ורחל היתה יפת תאר״: הבחינה של ״יפת תאר״ באה באמצעות בחינת רחל, כמו שנאמר: ״וכרחל לפני גוזזיה״ וכו׳.

ביאור

היופי של ״יפת תאר״ אצל רחל נובע מכך שהיא רחל, הכבשה השותקת. הביטול הוא שמוליד מדות מעוצבות היטב בנפש.

אך כ״ז [כל זה] הוא בחי׳ חיצוניות שהם אהוי״ר [אהבה ויראה] כו׳ ומחשבה דבור ומעשה כו׳ אבל בחי׳ פנימית הוא בחי׳ רעותא דלבא כג, גשהוא בחי׳ הארה מפנימית אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה דלית מחשבה תפיסא ביה כו׳

אולם כל זה שייך לבחינת חיצוניות (הממד החיצוני), כלומר אהבה ויראה וכו׳, ומחשבה, דיבור ומעשה וכו׳. אבל בחינת פנימיות (הממד הפנימי) היא בחינת רעותא דלבא (רצון הלב), שהיא הארה מפנימיות אור אין סוף ברוך הוא, שעליו נאמר ״דלית מחשבה תפיסא ביה״ וכו׳.

ביאור

אהבה ויראה, וכן מחשבה, דיבור ומעשה, עדיין שייכים לממד החיצוני של הנפש. הממד הפנימי שלה הוא ״רעותא דלבא״ (רצון הלב), כמיהה שמעבר לשכל ולהיגיון, המשקפת את פנימיות אור אין סוף, שאין מחשבה יכולה להשיג.

ובהארה זו שמשם לכנס״י [לכנסת ישראל] נק׳ יפת מראה שהוא זיו הקלסתר פנים שלכן נק׳ בשם פנים שהפנימיות מתגלה בו כמו צהבו פניו כו׳ והוא ענין מ״ש יאר ה׳ פניו כו׳.

ועל ידי הארה זו, [המגיעה] משם לכנסת ישראל, היא נקראת ״יפת מראה״, והיא זיו קלסתר הפנים; משום כך היא נקראת ״פנים״, שכן הפנימיות מתגלה בה, כמו ״צהבו פניו״ וכו׳. וזהו עניינו של הכתוב ״יאר ה׳ פניו״ וכו׳.

ביאור

כשהארה פנימית זו מגיעה לכנסת ישראל, היא נקראת ״יפת מראה״ — זוהר הפנים. בעברית, המילים ״פנים״ ו״פנימיות״ קשורות זו לזו, משום שהפנים מגלות את מה שבתוכו של האדם, כפי שפנים ״צהובות״ משמחה. זהו גם עניינה של ברכת הכוהנים: ״יאר ה׳ פניו״.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מבחינה בין יופיין החיצוני של מדות מעוצבות היטב (״יפת תאר״) לבין יופיו הפנימי של רצון הלב, הניכר בפנים (״יפת מראה״).

לעומק

הערת קה״ת מסבירה, על פי אור התורה והמאמר לחנוכה שבהמשך תורה אור, שהלב הפנימי מתאחד עם השכל כ״תרין ריעין דלא מתפרשין״, והשכל הגלוי מאיר בלב: ״חכמת אדם תאיר פניו״. נוסח אחר של המאמר אומר שהפנים לבדן מגלות את עצמותו הנסתרת של האדם, דבר שאף איבר אחר אינו עושה.

מראי מקומות

  1. 1
    דלית מחשבה תפיסא ביה · Tikkunei Zohar 17a:10–12
  2. 2
    רעותא דלבא . . הקלסתר פנים · והיינו כמ״ש בד״ה בכ״ה בכסליו [לקמן כט, ג] שפנימי׳ הלב מתאחדת עם המוח בבחי׳ תרין ריעין דלא מתפרשין, ומאיר גילוי המוח להתאחד עם פנימית הלב וחכמת אדם תאיר פניו דוקא ע״כ בחי׳ זו יפ״מ (אוה״ת וישלח כרך ה תתעט, ב).
  3. 3
    כמו צהבו פניו · Pesachim 113b:1
  4. 4
    יאר ה׳ פניו · Numbers 6:25

אי־ידיעה ועצת הצאן ¶5

5וכדי שתהא כנ״י [כנסת ישראל] מקבלת בחי׳ והארה זו הוא ג״כ מחמת בחי׳ רחל. והוא בחי׳ ובכל מאדך כו׳

וכדי שכנ״י תקבל בחינה והארה זו, הדבר תלוי גם בבחינת רחל.

ביאור

גם קבלת ההארה הפנימית תלויה במידת הביטול של רחל.

שע״י זה נמשכה ההארה העליונה ההיא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כו׳ וכמ״ש ומתחת זרועות עולם.

זו בחינת ״ובכל מאדך״, כלומר מאדך (me'odecha), שבאמצעותה נמשכת אותה הארה עליונה מן הגבוהה שבכל הדרגות ועד לנמוכה שבהן, וכו׳, כמו שכתוב: ״ומתחת זרועות עולם״.

ביאור

ביטול זה הוא בחינת ״בכל מאדך״ (me'odecha) — לעבוד את ה׳ מעבר לגבולותיו הטבעיים של האדם — ובאמצעותו נמשכת ההארה העליונה עד למדרגות הנמוכות ביותר. הפסוק ״ומתחת זרועות עולם״ מובא כדי להראות שההארה מגיעה עד למטה.

וזהו היפה בנשים. פי׳ בחי׳ יפת תאר ויפ״מ [ויפת מראה] הנ״ל. וז״ש [וזהו שכתוב] אם לא תדעי לך. פי׳ שלא נמשך בחי׳ היפה בנשים הנ״ל בבחי׳ דעת שלימה

וזהו ״היפה בנשים״: הכוונה לבחינות ״יפת תואר״ ו״יפת מראה״ שנזכרו לעיל. וזהו שנאמר ״אם לא תדעי לך״: כלומר, בחינת ״היפה בנשים״ הנזכרת לעיל אינה נמשכת באדם בדעת שלמה.

ביאור

״היפה בנשים״ פירושו שני סוגי היופי שתוארו קודם. ״אם לא תדעי״ פירושו שיופי זה אינו נמשך אל האדם מתוך דעת שלמה — קשר עמוק המאפשר להבנה לפעול על הלב.

(וכעין מ״ש במ״א שיש נשמות שנק׳ זרע אדם שיש בהן בחי׳ דעת חזק והן נשמות דאצי׳ וכמו נשמת רשב״י [רבי שמעון בר יוחאי]. ויש שנק׳ זרע בהמה שאין בו בחינת דעת והיינו

(בדומה למה שמוסבר במקום אחר: יש נשמות הנקראות ״זרע אדם״, שיש בהן בחינה חזקה של דעת, והן נשמות מאצילות, כמו נשמת רבי שמעון בר יוחאי; ויש נשמות הנקראות ״זרע בהמה״, שאין בהן בחינת דעת;

ביאור

אדמו״ר הזקן מוסיף בסוגריים: יש נשמות הנקראות ״זרע אדם״, שיש בהן דעת חזקה; אלה נשמות מאצילות, כמו נשמת רבי שמעון בר יוחאי. אחרות נקראות ״זרע בהמה״, משום שאין בהן דעת. הכינויים לקוחים מפסוק בירמיהו, שבו מופיעים ״זרע אדם״ ו״זרע בהמה״.

כמו נשמות שלנו דבי״ע ואין הפירוש שאינו יודע ומבין רק שלא נמשך מזה התפעלות אמיתית ואינו נזון מן ההתבוננות כו׳ וזהו אם לא תדעי לך ופי׳ לך מובן ממ״ש ע״פ עיני כל).

כמו הנשמות שלנו מבריאה, יצירה ועשיה. אין הכוונה שאדם אינו יודע ומבין, אלא שלא נמשכת מכך התעוררות אמיתית והוא אינו ניזון מן ההתבוננות וכו׳. וזהו ״אם לא תדעי לך״; ומשמעות המילים ״לך״ מובנת ממה שמוסבר על הפסוק ״עיני כל״.)

ביאור

נשמותינו שייכות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה. היעדר דעת אינו פירושו שאדם אינו מבין, אלא שההבנה אינה מעוררת בו רגש אמיתי וההתבוננות אינה מזינה את נשמתו. למשמעות המילים ״לך״ מפנה אדמו״ר הזקן למאמרו על הפסוק ״עיני כל״.

אך זאת העצה היעוצה צאי לך בעקבי הצאן. צאן מלשון צאי כלומר דבר היוצא דהיינו בחי׳ היוצא מלמעלה מסדר ההשתלשלות

אך זו העצה הניתנת: ״צאי לך בעקבי הצאן״. המילה צאן (tzon) קשורה למילה צאי (tze'i), כלומר לדבר היוצא — הבחינה היוצאת ממעל לסדר ההשתלשלות.

ביאור

למי שמצבו כזה נותן הפסוק עצה: ״צאי לך בעקבי הצאן״. המילה צאן (tzon) קשורה למילה צאי (tze'i), כלומר לצאת; כאן מדובר בבחינה היוצאת ממדרגה שמעל לסדר העולמות הרגיל.

והוא בחי׳ צאן לבן לובן העליון וכל העבודה שעבד יעקב ללבן שש שנים בצאנך הם בחי׳ שיתא סדרי משנה כו׳

וזו בחינת צאן לבן, לובן העליון (loven). כל העבודה שעבד יעקב אצל לבן, ״שש שנים בצאנך״, היא בחינת ששת סדרי המשנה וכו׳,

ביאור

שמו של לבן פירושו לבן, והוא רומז ללובן עליון — מדרגה שלמעלה מצבע ומהגדרה. שש שנות עבודתו של יעקב אצל לבן, בטיפול בצאנו, הן כנגד ששת סדרי המשנה.

שהם בחי׳ צאן שיצאו ונמשכו מענג העליון אק״ב [אשר קדשנו במצותיו] אשר הוא בחי׳ ענג כמ״ש במ״א ותורה שבע״פ [שבעל פה] נק׳ פרט מלשון פרט ועוללות שנמשכו שלא כסדר ההשתלשלות מעילה לעילה רק בדרך פרט ועוללות.

שהם בחינת ״צאן״ שיצאו ונמשכו מן התענוג העליון, [כמו בנוסח הברכה,] ״אשר קדשנו במצותיו״: המילה אשר (asher) היא בחינת תענוג, כפי שמוסבר במקום אחר. התורה שבעל פה נקראת פרט (perat), מלשון פרט ועוללות (peret ve-olelos; ענבים שנשרו ואשכולות קטנים), משום שהדברים נמשכו לא לפי סדר ההשתלשלות, מעילה לעילה, אלא בדרך של פרט ועוללות.

ביאור

סדרי המשנה הם בחינת ״צאן״ שיצאו מן התענוג העליון — התענוג של ה׳ במצוות. הדבר ניכר בברכה על המצווה: המילה אשר שבה מתפרשת כאן כבחינת תענוג, כפי שנרמז גם במילה ״באשרי״ שבדברי לאה (״באושרי״). התורה שבעל פה נקראת פרט, מלשון פרט ועוללות: הלכותיה נמשכו אחת לאחת, ולא שלב אחר שלב דרך סדר העולמות.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מפרשת את ״אם לא תדעי״ כתיאור של נשמות שהבנתן אינה מעוררת אותן, ומציגה את העצה ״צאי לך בעקבי הצאן״ כלימוד התורה שבעל פה, שמקורה במדרגה שמעל לסדר ההשתלשלות.

לעומק

הערת קה״ת מפנה לזהר (2:115a), הקושר את שש שנות העבודה לששת סדרי המשנה. דימוי הפרט — ענבים הנושרים אחד־אחד — מתאים לנקודת המאמר, שההלכות נמשכות ישירות ולא בירידה הדרגתית דרך העולמות.

מראי מקומות

  1. 1
    ובכל מאדך · Deuteronomy 6:5
  2. 2
    ומתחת זרועות עולם · דברים לז, כז.
  3. 3
    ומתחת זרועות עולם · Deuteronomy 33:27
  4. 4
    וכעין מ״ש במ״א · ראה לקמן ר״פ משפטים.
  5. 5
    זרע אדם · Jeremiah 31:27
  6. 6
    וכמו נשמת רשב״י · ראה לקו״ת שה״ש יט, ג ”שהי׳ לו נשמה דאצילות מלובשת ממש בהגוף שלו למטה ממש וע״ד מ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי שאף לאחר שירדו הנר״נ דאצילות לעוה״ז לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנו מהותן להיות דבר נפרד מאלקות כו׳”. ובפ׳ מטות פז, ד ”מצד שרש מעלת נשמתו שהי׳ מעלה מ״ן בבחי׳ גבוה מאד”. ובארוכה בד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (נדפס בסה״מ מלוקט ח״ב ע׳ שא).
  7. 7
    ע״פ עיני כל · ראה לקו״ת מטות פה, ב. מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ע׳ נד ואילך. הנחות הר״פ ז״ל ע׳ פה. וראה בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע לדף הנ״ל.
  8. 8
    צאן מלשון צאי · ראה גם תו״ח כאן לח, ב. אוה״ת וישלח רכח, א. אוה״ת שה״ש א׳קכח.
  9. 9
    לובן העליון · ראה לקו״ת יוה״כ סח, ד.
  10. 10
    שש שנים בצאנך · Genesis 31:41
  11. 11
    שש שנים . . שיתא סדרי משנה · Zohar II, 115a
  12. 12
    מלשון פרט ועוללות · באוה״ת וישלח רכח, א מציין ”כי פרט היינו הנושר בשעת הבצירה כמבואר במשנה ג׳ פ״ז דפיאה” וראה שם בארוכה.
  13. 13
    פרט ועוללות · Mishnah Peah 7:3

כוחו של יעקב וכוחנו ¶6–7

6וזהו ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות שהמשיך בחי׳ צאן רבות ע״י בחי׳ מאד מאד.

וזהו [פירוש] ״ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות״: הוא המשיך את בחינת ״צאן רבות״ באמצעות בחינת ״מאד מאד״ (me’od me’od).

ביאור

הפסוק אומר שיעקב ״ויפרוץ האיש מאד מאד״ (כלומר, התעשר מאוד) והיו לו צאן רבות. אדמו״ר הזקן מפרש את ״ויפרוץ״ כפריצה כלפי מעלה, ואת הכפילות ״מאד מאד״ כסיבה לכך שהיו לו צאן רבות.

כי בחי׳ ובכל מאדך כו׳ הוא בחי׳ מאד שלך כל חד לפום שיעורא דיליה משא״כ מאד סתם אבל מאד מאד הוא בחי׳ מאד לגבי כל הבחי׳ מאד.

שכן בחינת ״ובכל מאדך״ (me’odecha) וכו׳ היא בחינת ה״מאד״ שלך, כל אחד לפי מידתו; לא כך ״מאד״ סתם, ואילו ״מאד מאד״ היא בחינת ״מאד״ ביחס לכל בחינות ה״מאד״.

ביאור

״ובכל מאדך״ פירושו ה״מאד״ האישי של כל אדם: מעבר לגבולות הרגילים שלו, אך עדיין לפי מידתו. ״מאד מאד״ הוא ״מאד״ שמעבר לכל מידה כזאת.

ופי׳ הפסוק ויפרץ האיש מאד מאד לפי שפרץ והרבה למעלה ממדרגה למדרגה עד רום המעלות לפיכך הרבה להמשיך בחי׳ צאן מבחי׳ רבה וגבה מאד נעלה מאא״ס [מאור אין סוף] ב״ה ממש.

ופירוש הפסוק ״ויפרוץ האיש מאד מאד״ הוא: מאחר שפרץ והתרבה מדרגה אחר מדרגה, עד רום המעלות, לפיכך הרבה בהמשכת בחינת ״צאן״ מבחינת ״רבה״ (rabbah) ו״גבה מאד נעלה״, מאור אין סוף, ברוך הוא, עצמו.

ביאור

יעקב פרץ מדרגה אחר מדרגה עד למדרגה הגבוהה ביותר. לכן יכול היה להמשיך את בחינת ה״צאן״ — האור הנמשך למעלה מהשתלשלות העולמות — מבחינת ״רבה וגבה מאד נעלה״, מאור אין סוף עצמו; ״רבה״ מהדהד את ״רבות״ שב״צאן רבות״.

(ועיין מ״ש בפ׳ שלח בפי׳ טובה הארץ מאד מאד) ועי״ז המשיך ג״כ בחי׳ שפחות ועבדים.

(ראו גם את המבואר בפרשת שלח על פירוש ״טובה הארץ מאד מאד״.) ובאמצעות כך הוא המשיך גם את בחינת ״שפחות ועבדים״.

ביאור

ההפניה בסוגריים שולחת את הקורא לעיון בהסבר שבלקוטי תורה על ״טובה הארץ מאד מאד״. באמצעות אותה עבודה המשיך יעקב גם את הבחינה המכונה בפסוק ״שפחות ועבדים״.

והנה יעקב אבינו ע״ה [עליו השלום] לפי שהיה בחי׳ מרכבה המשיך בחי׳ צאן ע״י עבודתו וע״י עובדא דמקלות (וכן עד״ז חפירת הבארות שהם המשכות אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה במקלות ובארות)

והנה, יעקב אבינו ע״ה, מאחר שהיה בחינת מרכבה, המשיך את בחינת ״צאן״ באמצעות עבודתו ובאמצעות מעשה המקלות (וכן על דרך זה חפירת הבארות, שהן המשכות של אור אין סוף, ברוך הוא, באמצעות מקלות ובארות);

ביאור

יעקב היה ״מרכבה״, כלומר נתון כולו לרצון ה׳, כפי שמרכבה נתונה לרוכבה. לכן עבודתו שלו, ואף המקלות המקולפים שהציב לפני הצאן, המשיכו את אור אין סוף, וכך גם חפירת הבארות בידי האבות.

כי לפי שהיה במעלה ומדרגה העליונה מאד מאד היה יכול להמשיך אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה במעשה של עצמו שיהיו כל מעשיו משכן ומכון להשראת אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה

שכן מאחר שהיה במעלה ובדרגה העליונה מאד מאד, יכול היה להמשיך את אור אין סוף, ברוך הוא, באמצעות מעשה שלו עצמו, כך שכל מעשיו יהיו משכן ומכון להשראת אור אין סוף, ברוך הוא.

ביאור

בזכות מדרגתו, כל דבר שיעקב עשה, אפילו מעשה רגיל, נעשה משכן לאור אין סוף.

אבל אנו אין לנו כח זה אלא במה שמוכן כבר להיות שם המשכת אוא״ס [אור אין סוף] ב״ה דהיינו בבחי׳ תומ״צ [תורה ומצות] הניתן לנו ונק׳ בעקבי הצאן בחי׳ עקביים סוף דרגין

אבל לנו אין כוח כזה, אלא באמצעות מה שכבר מוכן להיות מקום להמשכת אור אין סוף, ברוך הוא, כלומר בחינת התורה והמצוות שניתנו לנו. וזה נקרא ״בעקבי הצאן״: בחינת העקביים, סוף הדרגות;

ביאור

איננו יכולים לעשות זאת באמצעות מעשינו שלנו. אנו ממשיכים את אור אין סוף רק באמצעות מה שה׳ כבר הכין לכך: התורה והמצוות, הנקראות ״בעקבי הצאן״ — הנקודה הנמוכה ביותר של האור.

דהיינו תומ״צ [תורה ומצות] המלובשים בענינים גשמיים שעל ידם ורעי את גדיותיך המה המזלות מלשון גד גדי וסינוק לא.

כלומר, התורה והמצוות המלובשות בעניינים גשמיים, שבאמצעותן ״ורעי את גדיותיך״ (gediyosayich); אלה הם המזלות (mazalos), מלשון ״גד גדי וסינוק לא״ (מזל, מזלי, אל תתייגע).

ביאור

התורה והמצוות מלובשות בדברים גשמיים, ובאמצעותן אנו ״ורעי את גדיותיך״. המילה ״גדיות״ נקשרת ל״גד״, שמשמעו מזל או קבוצת כוכבים, כמו בביטוי התלמודי ״גד גדי״; לכן הגדיות מסמלות את המזלות.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מבחינה בין יעקב, שיכול היה להפוך כל מעשה שלו למשכן לה׳, ובין עבודתנו: אנו ממשיכים את האור האלוקי רק באמצעות התורה והמצוות שניתנו לנו, המלובשות בעניינים גשמיים.

לעומק

הזהר אומר שכל אדם מכיר את ה׳ לפי ״כל חד לפום שיעורא דיליה״; הדבר עומד ביסוד ההבחנה בין ״ובכל מאדך״ — ה״מאד״ שלך — ובין ״מאד מאד״, שהיא ה״מאד״ של כל הבחינות. הערת קה״ת מפנה גם לדברי הזהר על מעשה המקלות.

מראי מקומות

  1. 1
    ויפרוץ האיש · Genesis 30:43
  2. 2
    ובכל מאדך · Deuteronomy 6:5
  3. 3
    כל חד לפום שיעורא דיליה · Zohar I, 129b
  4. 4
    כל חד לפום שיעורא דיליה · Zohar, Vayera 9:153–164
  5. 5
    בפ׳ שלח בפי׳ טובה הארץ · לקו״ת שלח לח, ב.
  6. 6
    טובה הארץ מאד מאד · Numbers 14:7
  7. 7
    וע״י עובדא דמקלות · Zohar I, 162a
  8. 8
    המה המזלות מלשון גד גדי וסינוק לא · Shabbat 67b:1–2

7וכמו העורכים לגד שלחן כי כל הדברים שבעוה״ז הם תחת המזלות מזל מחכים מזל מעשיר כו׳.

וכמו [בפסוק] ״העורכים לגד שלחן״ (גד, אל המזל). שכן כל הדברים שבעולם הזה נתונים תחת המזלות (כוחות המזל): ״מזל מחכים מזל מעשיר כו׳״.

ביאור

ישעיהו מדבר על מי ש״העורכים לגד שלחן״ — אלוהות של מזל — ובכך מאשר שגד פירושו מזל. כל דבר בעולם הזה מתנהל באמצעות המזלות, כדברי הגמרא: ״מזל מחכים מזל מעשיר כו׳״.

וכן ממגד תבואות שמש כתיב מזל השמש משפיע תבואות דהיינו תורה ומצות המלובשים בעניינים גשמיים הנתונים תחת המזלות.

וכך גם נאמר: ״וממגד תבואות שמש״ — כלומר, משפע תבואת השמש; מזל השמש משפיע תבואות. היינו, התורה והמצוות המלובשות בעניינים גשמיים, הנתונים תחת המזלות.

ביאור

גם הפסוק ״וממגד תבואות שמש״ כולל את השורש גד, ואומר שמזל השמש מצמיח תבואה. לכן ה״גדיים״ הם התורה והמצוות המלובשות בדברים גשמיים, הנתונים תחת המזלות.

רעי ופרנס אותם מענג העליון על משכנות הרועים פי׳ רועים הם ז׳ רועים אברהם יעקב משה כו׳ ונק׳ רועים ע״ש [על שם] שממשיכין בחי׳ עונג העליון לכנס״י [לכנסת ישראל].

״רעי״ והזינו אותם מן התענוג העליון, ״על משכנות הרועים״. פירוש הדבר: הרועים הם שבעת הרועים — אברהם, יעקב, משה וכו׳; והם נקראים רועים משום שהם ממשיכים את בחינת התענוג העליון לכנסת ישראל.

ביאור

״רעי״ פירושו להזין את המצוות האלה בתענוג העליון — בהנאתו של ה׳ מהן. הדבר נעשה ״על משכנות הרועים״, שבעת הרועים — אברהם, יעקב, משה והאחרים — הממשיכים את התענוג הזה לכנסת ישראל.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה משלימה את פירוש הפסוק: באמצעות התורה והמצוות שבחיים הגשמיים אנו מזינים את ה״גדיים״ בתענוג העליון, באמצעות הרועים — המנהיגים הדגולים הממשיכים אותו לישראל.

לעומק

שבעת הרועים הם הרשימה שבגמרא: אדם, שת ומתושלח בצד ימין, אברהם, יעקב ומשה בצד שמאל, ודוד באמצע. משחק המילים הקושר בין גדיים, גד ומגד הופך את המזלות, שנדמה שהם שולטים בטבע, לצינורות שדרכם מקבלות המצוות שבעניינים גשמיים את תענוגו של ה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    העורכים לגד שלחן · Isaiah 65:11
  2. 2
    מזל מחכים מזל מעשיר · Shabbat 156a:12–13
  3. 3
    ממגד תבואות שמש · Deuteronomy 33:14
  4. 4
    פי׳ רועים הם ז׳ רועים · ראה לקמן לג, ג.
  5. 5
    ז׳ רועים · Micah 5:4
  6. 6
    אברהם יעקב משה · Sukkah 52b:13

משכנות הרועים ¶8

8והנה האבות הן הן המרכבה. אבל אנו אין לנו כח זה אלא במשכנות הרועים בחי׳ כלים מכלים שונים ויין מלכות רב בחי׳ חסד דרועא ימינא הוא כלי לבחי׳ אברהם אוהבי דהיינו מצות צדקה וחסד.

והנה, האבות עצמם הם המרכבה. אבל אין לנו כוח כזה אלא באמצעות ״משכנות הרועים״: בחינת כלים, ״כלים מכלים שונים ויין מלכות רב״. בחינת חסד, ״דרועא ימינא״, היא כלי לבחינת ״אברהם אוהבי״, כלומר, למצוות הצדקה והחסד.

ביאור

האבות היו מרכבה לה׳, והתמסרו לחלוטין לרצונו, ולכן יכלו להמשיך את אורו למטה בכל דבר שעשו. אנחנו ממשיכים אותו למטה רק באמצעות ״משכנות הרועים״: המצוות, שהן כלים המותאמים למידתו של כל רועה, כגון הצדקה והחסד, שהם כלים למידת החסד של אברהם, ״דרועא ימינא״.

וכן שיתא סדרי משנה זרעים בחסד ונק׳ משכנות הרועים שם תרעה את גדיותיך ועי״ז תזכה להגיע ולבא למדרגה גדולה מזו להיות על משכנות הרועים ולמעלה מבחי׳ משכנות דהיינו למקום הרועים עצמן:

וכך גם מבין ששת סדרי המשנה, זרעים הוא בחסד. אלה נקראים ״משכנות הרועים״: ״שם תרעה את גדיותיך״. ובאמצעות זאת תזכה להגיע למדרגה גדולה מזו — להיות ״על משכנות הרועים״, למעלה מבחינת ״משכנות״, כלומר, למקומם של הרועים עצמם.

ביאור

בדומה לכך, הסדר הראשון במשנה, זרעים — העוסק בברכות ובמתנות העניים והכוהנים מן השדה — מקביל לחסד; המצוות וסדרי המשנה הם ה״משכנות״ שבהם ״שם תרעה את גדיותיך״. באמצעותם אפשר לעלות ״על״ המשכנות: המילה ״על״ בפסוק פירושה בפשטות ״ליד״, אך כאן דורשים אותה במשמעות של ״מעל״ — למקומם של הרועים עצמם.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה מזהה את ״משכנות הרועים״ עם המצוות ועם לימוד התורה, המשמשים כלים למידותיהם של האבות, ומבטיחה שהעבודה באמצעותם תוביל למדרגתם של הרועים עצמם.

לעומק

המדרש ״האבות הן הן המרכבה״ מתבאר קודם לכן בתורה אור (בראשית), בכך שהאבות הם המידות של עולם האצילות, הנמשכות שלב אחר שלב מן המוחין. ״כלים מכלים שונים״ שבמגילה מרמזים על המצוות הרבות והשונות, שכל אחת מהן מותאמת למידה עליונה אחרת.

מראי מקומות

  1. 1
    האבות הן הן המרכבה · נסמן לעיל ד, ג.
  2. 2
    האבות הן הן המרכבה · Bereshit Rabbah 47:6
  3. 3
    כלים מכלים שונים ויין מלכות רב · Esther 1:7
  4. 4
    אברהם אוהבי · Isaiah 41:8

שני מסלולים בעבודת ה׳ ¶9

9כג, ד(ובכ״ז [ובכל זה] יובן הפסוק עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך. כי הנה כתיב וללבן שתי בנות שם ה׳ גדולה לאה ששרשה מבחי׳ ה׳ עלאה דשם הוי״ה.

(ובכך יובן הפסוק: ״עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך״. הרי נאמר: ״וללבן שתי בנות שם ה׳ גדולה לאה״ — ״גדולה״ [יש לקרוא: הה״א הגדולה] — ששורשה מבחינת הה״א העליונה שבשם הוי׳; ״ושם ה׳ קטנה רחל״ [יש לקרוא: הה״א הקטנה] וכו׳.

ביאור

הסוגריים הארוכים מסבירים את דברי יעקב ללבן: ארבע עשרה שנה עבד בעבור שתי בנותיו, ושש שנים בעבור הצאן. הפסוק מכנה את לאה ״גדולה״, וניתן לקרוא זאת גם כ״הה״א הגדולה״: שורשה של לאה בה״א העליונה שבשם הוי׳, המסמלת את בינה. רחל, ״קטנה״, היא ״הה״א הקטנה״, הה״א התחתונה, המסמלת את מלכות.

ושם ה׳ קטנה רחל כו׳. ונק׳ שכינתא עלאה ושכינתא תתאה. והם בחי׳ מקור נשמות דאצי׳. כי בנשמות דאצילות יש ג״כ ב׳ מדרגות. הא׳ הנק׳ אחים למקום. ויש שנק׳ בנים.

והן נקראות שכינתא עלאה [השכינה העליונה] ושכינתא תתאה [השכינה התחתונה]. הן בחינת המקור לנשמות דאצילות. גם בנשמות דאצילות יש שתי דרגות: הראשונה נקראת ״אחים למקום״, ויש נשמות הנקראות ״בנים״.

ביאור

לאה ורחל נקראות השכינה העליונה והשכינה התחתונה, והן המקור לנשמות דאצילות. גם בנשמות אלו יש שתי דרגות: ״אחים למקום״ ו״בנים״.

אך הנה ברחל כתיב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה שהם נשמות דבי״ע שנק׳ זרע בהמה. וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשים דקאי על נשמות דבי״ע שנק׳ בהמה וצאן שלא יוכלו להמשיך בנפשם בחי׳ היפה כו׳

אבל על רחל נאמר: ״ורחל באה עם הצאן אשר לאביה״ — הצאן הן נשמות עולמות בריאה, יצירה ועשיה, הנקראות ״זרע בהמה״. וזהו ״אם לא תדעי לך היפה בנשים״, המתייחס לנשמות עולמות בריאה, יצירה ועשיה, הנקראות ״בהמה״ ו״צאן״, שאינן יכולות להמשיך בנפשן את בחינת ״היפה״ וכו׳, ולהיות יפות תואר ויפות מראה, בגלל שפלות הנשמה שלהן והסתר הגוף והנפש הבהמית.

ביאור

רחל ״באה עם הצאן אשר לאביה״: הצאן הם נשמות העולמות התחתונים, הנקראות ״זרע בהמה״. הפסוק בשיר השירים ״אם לא תדעי לך היפה בנשים״ מתייחס לנשמות אלו, שאינן יכולות להמשיך בנפשן יופי של תואר ומראה, מפני שמדרגת נשמתן נמוכה יותר והגוף והנפש הבהמית מסתירים אותה.

להיות יפת תאר ויפת מראה מחמת פחיתות נשמתם והסתר הגוף ונה״ב [ונפש הבהמית] וכמ״ש במ״א ע״פ וראית בשביה אשת יפת תאר כו׳ שבחי׳ זו דיפ״ת [דיפת תאר] הוא בגלות ושביה בנה״ב [בנפש הבהמית].

כפי שמוסבר במקום אחר על הפסוק ״וראית בשביה אשת יפת תאר״ וכו׳: בחינת ״יפת תאר״ נמצאת בגלות ובשבי בתוך הנפש הבהמית.

ביאור

במקום אחר הדבר נקשר לפסוק בתורה על ״אשת יפת תאר״ שבקרב השבויים: יופייה של הנשמה נתון בשבי בידי הנפש הבהמית.

אזי זאת העצה בחי׳ שש שנים בצאנך שהם שיתא סדרי משנה שהתורה נק׳ עוז ותושיה שנותנת כח בנה״א [בנפש האלקית] ומתשת כח הנה״ב [הנפש הבהמית] ועי״ז יוכלו ג״כ לבא לבחי׳ ורחל היתה יפ״ת [יפת תאר] כו׳

העצה לכך היא בחינת ״שש שנים בצאנך״ — ששת סדרי המשנה. התורה נקראת ״עוז ותושיה״: היא נותנת כוח לנפש האלקית ומתישה את כוחה של הנפש הבהמית. וכך גם הן יכולות להגיע לבחינת ״ורחל היתה יפ״ת״ וכו׳.

ביאור

העצה היא ״שש שנים בצאנך״ של יעקב, כנגד ששת סדרי המשנה. התורה נקראת ״תושיה״, וחז״ל קושרים זאת ללשון התשה: היא מחזקת את הנפש האלקית ומחלישה את הנפש הבהמית, וכך גם נשמות אלו יכולות להגיע לבחינת ״ורחל היתה יפ״ת״.

וכמ״ש לך אמר לבי בקשו פני לבקש גילוי פנימית הלב וכיצד יבקש ויחפש אחריה את פניך ה׳ אבקש

וכפי שנאמר: ״לך אמר לבי בקשו פני״ — לבקש את גילוי פנימיות הלב. וכיצד יבקש ויחפש אחריה? ״את פניך ה׳ אבקש״:

ביאור

הפסוק בתהילים מתאר את הלב המבקש את פני ה׳, כלומר את גילוי פנימיות הלב. על השאלה כיצד מבקשים את הגילוי הזה בא המענה: ״את פניך ה׳ אבקש״.

דהיינו ע״י עסק התומ״צ [התורה ומצות] דאורייתא מחכמה נפקת שהיא בחי׳ הארת פנימית הוי׳ חכמת אדם תאיר פניו ועי״ז יאר הוי׳ פניו אתנו סלה. וכמ״ש במ״א ע״פ בחדש השלישי לצאת בנ״י [בני ישראל] מארץ מצרים כו׳ וזהו ההילוך מלמטה למעלה.

כלומר, על ידי העיסוק בתורה ובמצוות. הרי התורה יוצאת מחכמה, שהיא בחינת הארת פנימיות הוי׳: ״חכמת אדם תאיר פניו״. ועל ידי כך ״יאר הוי׳ פניו אתנו סלה״. וכפי שמוסבר במקום אחר על הפסוק ״בחדש השלישי לצאת בנ״י מארץ מצרים״ וכו׳. זוהי ההליכה מלמטה למעלה.

ביאור

מבקשים את פני ה׳ באמצעות התורה והמצוות, מפני שהתורה יוצאת מחכמה, שהיא האור הפנימי של הוי׳, ו״חכמת אדם תאיר פניו״. זו הדרך מלמטה למעלה: תחילה מעשה ולימוד, ומתוכם באים לגילוי האהבה והיראה.

משא״כ בנשמות עליונות ההילוך מלמעלה למטה תחלה ואהבת כו׳ ואח״כ והיו הדברים כו׳ וזהו ענין ארבע עשרה שנה שהם שבעה מדות עליונות שהן בחי׳ שבעה ושבעה מוצקות כו׳ כמ״ש לקמן ע״פ כי עמך מקור חיים.

לעומת זאת, אצל הנשמות העליונות ההליכה היא תחילה מלמעלה למטה: תחילה ״ואהבת״ וכו׳, ואחר כך ״והיו הדברים״ וכו׳. וזהו עניינן של ״ארבע עשרה שנה״: הן שבע המדות העליונות, בחינת ״שבעה ושבעה מוצקות״ וכו׳, כפי שמוסבר להלן על הפסוק ״כי עמך מקור חיים״.

ביאור

הנשמות העליונות הולכות בסדר הפוך: תחילה אהבה, ואחר כך תורה ומצוות. ״ארבע עשרה שנה״ בעבור שתי הבנות הן שבע המדות העליונות כפולות, בדומה ל״שבעה ושבעה מוצקות״ שבחזון זכריה, המזינות את המנורה.

וזהו אם לא תדעי כו׳ ע״ד ההילוך מלמעלה למטה אזי צאי כו׳ וכמ״ש ע״פ והתהלכתי בתוככם כו׳ שיש שני בחי׳ הילוך בעבודת ה׳.

וזהו [הפירוש של] ״אם לא תדעי״ וכו׳, בנוגע להליכה מלמעלה למטה: אזי ״צאי״ וכו׳. וכפי שמוסבר על הפסוק ״והתהלכתי בתוככם״ וכו׳, יש שני אופני הליכה בעבודת ה׳.

ביאור

״אם לא תדעי״ וכו׳ ו״צאי״ וכו׳ מבטאים אפוא ניגוד להליכה מלמעלה למטה. במקום אחר מסביר אדמו״ר הזקן שיש שתי דרכים בעבודת ה׳.

הא׳ לנשמות הצדיקים הגדולים שהילוכם ודרכם בקדש הוא כפי סדר ההמשכה מלמעלה למטה וכמ״ש בפרשת שמע ישראל מתחלה ואהבת את הוי׳ שהוא בחי׳ אהוי״ר [אהבה ויראה] ונמשך ע״י ההתבוננות שמע ישראל כו׳

הדרך הראשונה מיועדת לנשמות הצדיקים (tzaddikim) הגדולים, שהליכתן ודרכן בקודש מתנהלות לפי סדר ההמשכה מלמעלה למטה; כפי שנאמר בפרשת ״שמע ישראל״, תחילה ״ואהבת את הוי׳״, שהיא בחינת אהבה ויראה, והיא נמשכת באמצעות ההתבוננות ב״שמע ישראל״ וכו׳; לאחר מכן ״והיו הדברים״ וכו׳, ״ודברת בם״ וכו׳, וזו המצווה (mitzvah) של לימוד תורה; ולאחר מכן ״וקשרתם לאות״, שהוא קיום המצוות (mitzvos).

ביאור

הצדיקים הגדולים הולכים לפי הסדר מלמעלה למטה, כפי שמופיע בפרשת שמע: ההתבוננות ב״שמע ישראל״ מביאה לאהבה — ״ואהבת את הוי׳״ — אחר כך בא לימוד התורה — ״ודברת בם״ — ולבסוף קיום מעשי של המצוות — ״וקשרתם לאות״.

ואח״כ והיו הדברים כו׳ ודברת בם כו׳ שהוא מצות ת״ת ואח״כ וקשרתם לאות שהוא מעשה המצות. וזהו כסדר ההמשכה של שם הוי׳ ב״ה. י״ה הן בחי׳ דחילו ורחימו. ו׳ הוא בחי׳ תורה. ה׳ בחי׳ מצות.

סדר זה תואם את סדר ההמשכה של שם הוי׳, יתברך: האותיות י״ה (yud-hei) הן בחינת יראה ואהבה; האות ו׳ (vav) היא בחינת תורה; והאות ה׳ (hei) היא בחינת מצוות.

ביאור

הסדר הזה תואם את אותיות שם הוי׳: י״ה מייצגות יראה ואהבה, ו׳ מייצגת תורה, והאות ה׳ האחרונה מייצגת את המצוות.

אמנם יש ג״כ בחי׳ ב׳ והוא ההילוך מלמטה למעלה דהיינו לנשמות שאין כחן יפה להוליד אהוי״ר [אהבה ויראה] מרוח בינתם כ״א ע״י הקדמת עסק התורה והמצות תחלה שמזה דוקא יקבלו הכח לבא לאהוי״ר [לאהבה ויראה] כו׳.

אולם יש גם בחינה שנייה, והיא ההליכה מלמטה למעלה: דרך זו מיועדת לנשמות שכוחן אינו מספיק כדי להוליד אהבה ויראה מתוך רוח בינתן, אלא אם כן יקדימו לעסוק בתורה ובמצוות; דווקא מכך הן מקבלות את הכוח להגיע לאהבה ויראה וכו׳.

ביאור

הדרך השנייה, מלמטה למעלה, מיועדת לנשמות שאינן יכולות לעורר אהבה ויראה מתוך הבנתן בלבד. הן מתחילות בלימוד תורה ובקיום מצוות, ומהם הן מקבלות את הכוח להגיע לאהבה ויראה.

ועז״נ [ועל זה נאמר] אם לא תדעי לך. שלא תוכל להמשיך ולהאיר בנפשך גילוי אהוי״ר [אהבה ויראה] מבחי׳ היפה בנשים הוא בחי׳ יפ״ת [יפת תאר] ויפ״מ [ויפת מראה] המבואר למעלה אזי צאי לך בעקבי הצאן תחלה והוא כסדר ההילוך מלמטה למעלה):

ועל כך נאמר ״אם לא תדעי לך״: אם אינך יכולה להמשיך ולהאיר בנפשך את גילוי האהבה והיראה מבחינת ״היפה בנשים״, שהיא בחינת ״יפ״ת״ ו״יפ״מ״ — צורה יפה ומראה יפה, כפי שהתבאר למעלה — אזי תחילה ״צאי לך בעקבי הצאן״; וזהו סדר ההליכה מלמטה למעלה.)

ביאור

כך מתפרש הפסוק: אם אינך יכולה להביא את האהבה והיראה לידי גילוי ולהאיר אותן בנפשך באמצעות התבוננות, תחילה עלייך ״צאי לך בעקבי הצאן״, באמצעות לימוד תורה וקיום מצוות. זו הדרך מלמטה למעלה.

פסקה 9 בקצרה

הסיום שבסוגריים קושר את עבודתו של יעקב בעבור לאה, רחל והצאן לשתי דרכים בעבודת ה׳: הנשמות העליונות הולכות מאהבה למעשה, ואילו נשמותינו מתחילות בתורה ובמצוות, ובאמצעותן מתעלות לאהבה וליראה.

לעומק

שתי ההי״ן של שם הוי׳ מכוונות לבינה ולמלכות, לשכינה העליונה ולשכינה התחתונה, ובהתאמה ללאה ולרחל. סדר קריאת שמע — אהבה, לימוד תורה וקיום מצוות מעשיות — מקביל לארבע אותיות השם, ואילו דרכנו הולכת בסדר הפוך ומתחילה בה״א האחרונה.

מראי מקומות

  1. 1
    עבדתיך ארבע עשרה שנה · Genesis 31:41
  2. 2
    וללבן שתי בנות · Genesis 29:16
  3. 3
    ורחל באה עם הצאן · Genesis 29:9
  4. 4
    וכמ״ש במ״א ע״פ וראית בשביה · ראה לקו״ת כי תצא לו, א ושם מציין לכאן.
  5. 5
    וראית בשביה אשת יפת תאר · Deuteronomy 21:11
  6. 6
    שהתורה נק׳ עוז ותושי׳ · Zohar I, 58a
  7. 7
    ומתשת כח · Sanhedrin 26b:8
  8. 8
    לך אמר לבי בקשו פני · Psalms 27:8
  9. 9
    דאורייתא מחכמה נפקת · Zohar II, 121a
  10. 10
    חכמת אדם תאיר פניו · Ecclesiastes 8:1
  11. 11
    יאר הוי׳ פניו אתנו סלה · Psalms 67:2
  12. 12
    בחדש השלישי לצאת בנ״י מארץ מצרים · Exodus 19:1
  13. 13
    והיו הדברים · Deuteronomy 6:6
  14. 14
    שבעה ושבעה מוצקות · Zechariah 4:2
  15. 15
    כמ״ש לקמן ע״פ כי עמך מקור חיים · לד, ד.
  16. 16
    כי עמך מקור חיים · Psalms 36:10
  17. 17
    ע״פ והתהלכתי בתוככם · סה״מ תקס״ט ע׳ קלא. הנחות הר״פ ע׳ קנו. אוה״ת ויקרא כרך ב ע׳ תרמ.
  18. 18
    והתהלכתי בתוככם · Leviticus 26:12
  19. 19
    שמע ישראל · Deuteronomy 6:4
  20. 20
    ואהבת את הוי׳ · Deuteronomy 6:5
  21. 21
    ודברת בם · Deuteronomy 6:7
  22. 22
    וקשרתם לאות · Deuteronomy 6:8

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 431 KB

בעבודה

אם ההתבוננות בה׳ אינה מעוררת את לבך, אל תחכה להתעוררות. התחל בתורה ובמצוות שכבר ניתנו, בלימוד המשנה ובמעשי חסד; הם מחלישים את הנפש הבהמית, מחזקים את נפש האלקית, ובסופו של דבר מביאים אותך לאהבה ויראה שלא הצלחת להגיע אליהן בכוחות עצמך.

שאלות לשיחה

  1. מדוע דווקא הרחל השותקת, ולא דימוי של כוח או חכמה, נעשית לשמה של כנסת ישראל?
  2. מה ההבדל בין ״יפת תאר״ ל״יפת מראה״, ומדוע הפנים הן המקום שבו הפנימיות ניכרת?
  3. המאמר אומר שהיעדר דעת אינו פירושו חוסר הבנה. למה הכוונה, וכיצד אפשר לזהות זאת אצל עצמנו?
  4. כיצד יכולות התורה והמצוות, כשהן מלובשות בדברים גשמיים, לנבוע מדרגה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות?
  5. מה מרוויחים ומה עלולים להפסיד כשמתחילים בעבודת ה׳ ״מלמטה למעלה״ ולא מן האהבה?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 431 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 136 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת ויצאויצא

  1. 1ושבתי בשלום אל בית אבי והיה…״ושבתי בשלום אל בית אבי״
  2. 2ביאור על הנ״לביאור האמור לעיל
  3. 3וללבן שתי בנות וגו׳״וללבן שתי בנות״
  4. 4אם לא תדעי לך היפה בנשים…״אם לא תדעי לך היפה בנשים״
  5. 5וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו…״וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו״
שאלו את פרעג על כל פסקה