LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת ויצא · מאמר 1

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי׳ לי…

״ושבתי בשלום אל בית אבי״

  • 30 פסקאות · 80 קטעים
  • כ־45 דק׳ לימוד
  • 90 מקורות

הרבי על מאמר זה

מאמרי הרבי המבוססים עליו: ד״ה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (ה׳תשכ״ו)ד״ה ושבתי בשלום אל בית אבי (ה׳תשל״ח)ד״ה ושבתי בשלום אל בית אבי (ה׳תשמ״ז) (הסיכומים באנגלית)

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 552 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 80 קטעים

הנקודה

ירידתו של יעקב לחרן היא ירידת האור האלוקי לעולם שנדמה כנפרד מה׳. כשהוא מעלה את ה״אבנים״ שלו — אותיות הבריאה — וממשיך חכמה שלמעלה אל התורה והמצוות, החושך הופך לאור. כך מתגלה בעתיד תענוג גדול כל כך, שאפילו שם הוי׳ יהיה כמו אלקים בלבד ביחס אליו.

המאמר בקצרה

המאמר שואל כיצד קשורה אבן מצבתו של יעקב לשם הוי׳, ומדוע בפסוק מופיע שם עצם בנקבה לצד פועל בזכר. יעקב הוא ״יו״ד עקב״: הוא ממשיך את החכמה שלמעלה, היו״ד, עד לדרגה הנמוכה ביותר, חרן, שבה הקול האלוקי נסתר והבריאה נחווית כנפרדת. האבנים שאסף הן אותיות הדיבור האלוקי המחיות את הבריאה; הוא העלה אותן ונכללו ביו״ד אחת, והעלה אותן לחכמה ואף לסובב כל עלמין. אחר כך הקים את האבן למצבה, בחינת ו׳, והמשיך את החכמה אל התורה והמצוות. הוא גם יצק עליה שמן, כדי שהחכמה שלמעלה תתגלה בדינים הגשמיים של התורה מתוך יראה כעין זו שהייתה במתן תורה. תכלית הירידה היא בירור החושך והפיכתו, ובייחוד באמצעות תשובה, המשמחת את ה׳ כמו ציפור מדברת, משום שהיא דבר בלתי צפוי. אז חרן נעשית רינה — שירה שמחה: תענוגו של יצחק, שפירוש שמו ״צחוק״, שיתגלה בעתיד. באמצעות שני סוגי השלום, העלייה והירידה, יתגלה תענוג זה; ביחס אליו יהיה הוי׳ כמו אלקים, והאבן, בחינת מלכות, תהיה לביתו.

מבנה

  1. השאלותמדוע האבן תלויה בכך שהוי׳ יהיה אלקים, מדוע בפסוק מופיעים מינים דקדוקיים שונים, ומהן האבנים הרבות.¶1–2
  2. יעקב: היו״ד המגיעה לעקביעקב ממשיך חכמה שלמעלה מבאר שבע עד לחרן; הירידה יוצרת עולם של פירוד שאותו הוא מבקש להעלות.¶3–6
  3. האבנים הן אותיותאותיות בונות מילים כשם שאבנים בונות בתים, והן חסרות חיות ביחס לתוכן שהן נושאות. הבריאה חיה מאותיות הדיבור האלוקי, ואפילו צבאות אין־ספור נבראו מאות אחת.¶7–9
  4. מאבנים רבות ליו״ד אחתצירופי האותיות יוצרים נבראים נפרדים; יעקב אוסף אותם אל היו״ד ומעלה אותם לחכמה שלמעלה, שבה הכול אחד.¶10–12
  5. המצבה והשמןהמצבה היא הו׳ — המשכת החכמה אל התורה והמצוות. השמן הוא גילויה שם מתוך יראה כעין זו שהייתה במתן תורה; תחילה יש להעלות את האותיות לסובב כל עלמין.¶13–16
  6. בית אבי: צחוקו של יצחק״אבי״ הוא יצחק, המרמז לצחוק העתידי. התענוג בא מן החידוש, והפיכת החושך באמצעות תשובה הופכת את חרן לרינה.¶17–21
  7. ההתגלות העתידיתכשיסולק הטומאה, תעבור הבריאה מיש לאין, ויתגלה התענוג האין־סופי של היום השביעי.¶22–24
  8. שלום, והוי׳ נעשה אלקיםשלום מחבר הפכים. שני סוגי השלום מגלים את התענוג שלמעלה משרשרת ההשתלשלות, שביחס אליו הוי׳ הוא כמו אלקים, והאבן נעשית לביתו.¶25–29
  9. סיכוםסיכומו של אדמו״ר הזקן בשלוש נקודות, לצד הקבלה ליציאת מצרים ולחמץ ומצה.¶30

מושגים

יו״ד עקביו״ד עקב
הפירוש לשם יעקב כיו״ד של חכמה שלמעלה, הנמשכת עד ה״עקב״ — הדרגות הנמוכות ביותר של הבריאה.
אבנים כאותיותאבנים נקראו אותיות
בספר יצירה האותיות נקראות אבנים: הן בונות מילים כשם שאבנים בונות בתים, וחסרות חיות ביחס למשמעות שהן נושאות. האבנים שאסף יעקב הן אותיות הדיבור האלוקי.
חרן ורינהחרן ורנה
חרן, על דרך ״נחר גרוני״, היא העולם שבו הקול האלוקי נסתר. כשהחושך נהפך, חי״ת מתחלפת בה״א וחרן נעשית רינה, שירה שמחה.
אתכפיא ואתהפכאאתכפיא ואתהפכא
הכנעת המידות הרעות והפיכת החושך לאור. זו תכלית הירידה ומקור התענוג שלמעלה.
תענוג, יצחקתענוג, יצחק
פירוש השם יצחק הוא ״יצחק״: התענוג שלמעלה שעבודת הבירור תגלה בעתיד, בדומה לתענוג שבדבר בלתי צפוי.
שני סוגי שלוםב׳ בחי׳ שלום
שלום ״לרחוק״ — העולם התחתון עולה; ושלום ״לקרוב״ — האלוקות יורדת אל התורה והמצוות. השלום מחבר הפכים.
הוי׳ ואלקיםהוי׳ ואלקים
בדומה לשמש ולמגן: אלקים מסתיר את הוי׳ כדי לאפשר לעולם מוגבל להתקיים. בעתיד, ביחס לתענוג שלמעלה משניהם, הוי׳ עצמו יהיה כמו אלקים.

אל הטקסט

השאלות ¶1–2

1ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי׳ לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו׳.

״ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי׳ לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו׳״.

ביאור

המאמר פותח בנדרו של יעקב כשיצא לחרן: אם ה׳ ישיב אותו בשלום, הוי׳ יהיה לו לאלקים, והאבן שהציב כמצבה תהיה לבית אלקים. הוי׳ הוא שמו של ה׳, המהווה את כל הדברים ומתעלה מהם; אלקים הוא השם הקשור להסתרה ולהגבלה.

וצריך להבין השייכות של האבן עם שם הוי׳ שכשהוי׳ יהיה לאלקים אז דוקא יהיה האבן בית אלקים כו׳.

כעת צריך להבין מה הקשר בין האבן לשם הוי׳: מדוע דווקא כאשר הוי׳ יהיה אלקים, האבן תהיה לבית אלקים, וכו׳.

ביאור

השאלה הראשונה היא: מה הקשר בין האבן לשם הוי׳? הפסוק תולה את הפיכתה של האבן ל״בית אלקים״ בכך שקודם לכן הוי׳ יהיה אלקים, והקשר בין הדברים אינו מובן מאליו.

גם צריך להבין כי לשון האבן הזאת הוא לשון נקיבה ומלת יהי׳ [יהיה] הוא לשון זכר.

צריך גם להבין מדוע הביטוי ״האבן הזאת״ הוא בלשון נקבה, ואילו המילה ״יהיה״ היא בלשון זכר.

ביאור

השאלה השנייה היא דקדוקית. בעברית ״אבן״ היא מילה בנקבה, וגם ״הזאת״ מותאמת אליה, ובכל זאת הפועל הבא אחריה, ״יהיה״, הוא בלשון זכר. המאמר אינו חוזר לדקדוק במפורש; בסיכום שלו (פסקה 30) מזוהה האבן עם מלכות, הבחינה המקבלת מהוי׳, שלעתיד לבוא תהיה כלי לגילוי נעלה יותר.

פסקה 1 בקצרה

המאמר מביא את נדרו של יעקב ומעלה שתי שאלות: מה הקשר בין האבן לשם הוי׳, ומדוע הפסוק מצמיד שם עצם בנקבה לפועל בלשון זכר.

לעומק

בהערות קה״ת מצוין שהנוסח שרשם אדמו״ר האמצעי למאמר הזה פותח במקום זאת במילים ״וידר יעקב נדר״, ושהצמח צדק ציין כי הוא נאמר באותה שבת שבה נאמר המאמר ״ששים המה״ הנדפס בלקוטי תורה על שיר השירים.

מראי מקומות

  1. 1
    ושבתי בשלום · הנחת כ״א אדה״א בסה״מ תקס״ח ח״ב ע׳ תרכו מתחיל וידר יעקב נדר (וכן הוא ההתחלה בתו״ח). עוד הנחה בסה״מ הנחות הר״פ ע׳ סז. באוה״ת ויצא כרך א קצג, ב מציין הצ״צ שד״ה זה וד״ה ששים המה הנדפס בלקו״ת שה״ש נאמרו בשבת א׳. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. קיצורים באוה״ת כרך ה תתנד, ב. נדפסו במ״מ לדף כא, ד. לכללות מאמר זה ראה ד״ה ושבתי בשלום תשל״ח (נדפס בסה״מ מלוקט ח״ב ע׳ קנז). ד״ה זה תשמ״ז.
  2. 2
    ושבתי בשלום · Genesis 28:21
  3. 3
    והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים · Genesis 28:22
  4. 4
    וצריך להבין השייכות של האבן וכו׳ · בסה״מ תקס״ח ובתו״ח נמצאים עוד קושיות: ”אור אבא שהוא אור הראשון דאצי׳ יונק מן בחי׳ מזל השמיני דא״א והוא מזל ונוצר חסד ונק׳ בשם מזל העליון”. — סה״מ תקס״ה כרך ב ע׳ תתקמב. וראה בלקו״ת אמור לט, א. לשון יניקה, ומהו ההגדלה. ובסה״מ תקס״ה שם.

2ולהבין את כל הנ״ל צריך להקדים ולבאר מ״ש לעיל מניה ויפגע במקום ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו׳ וישם אותה מצבה כו׳

כדי להבין את כל האמור לעיל, יש להקדים ולבאר את מה שנאמר קודם לכן: ״ויפגע במקום... ויקח מאבני המקום וישם [אותם] מראשותיו וגו׳״, ״וישם אותה מצבה״ וכו׳.

ביאור

כדי להשיב, המאמר חוזר לפסוקים שמופיעים ממש לפני הנדר: יעקב הגיע אל ״המקום״, לקח מאבני המקום והניח אותן לראשו, ובבוקר הציב את האבן כמצבה.

וצריך להבין ענין האבנים מה הן. וגם מה שהיו תחלה אבנים הרבה כמ״ש ויקח מאבני המקום וגו׳.

וצריך להבין מה עניינן של האבנים; וכן מדוע בתחילה היו אבנים רבות, כפי שנאמר: ״ויקח מאבני המקום וגו׳״.

ביאור

שתי שאלות נוספות: מה האבנים מסמלות, ומדוע הפסוק מדבר בתחילה על אבנים רבות, אף שבהמשך יש רק אחת.

פסקה 2 בקצרה

המאמר חוזר לסיפור האבנים בבית אל, ושואל מה משמעותן ומדוע בתחילה היו רבות ולאחר מכן נותרה אבן אחת.

מראי מקומות

  1. 1
    ויפגע במקום · Genesis 28:11
  2. 2
    וישם אותה מצבה · Genesis 28:18

יעקב: היו״ד המגיעה לעקב ¶3–6

3ויעקב עשה מהן אבן אחת כו׳. אך הנה בריש הפרשה כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

ויעקב הפך אותן לאבן אחת וכו׳. אולם בתחילת הפרשה נאמר: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״.

ביאור

בכך מושלמת הצגת השאלה: יעקב איחד את האבנים הרבות לאבן אחת, כפי שמספרת הגמרא (חולין 91b, כפי שמובא ברש״י על בראשית 28:11). לפני שהוא מסביר זאת, המאמר פונה לפסוק הראשון של הפרשה, המתאר את מסעו של יעקב מבאר שבע לחרן.

פי׳ יעקב הוא בחי׳ יו״ד עקב שהוא בחי׳ המשכת חכמה עילאה שהוא בחי׳ י׳ למטה מטה גם בבחי׳ עקביים.

הפירוש הוא שיעקב הוא בחינת יו״ד-עקב (יו״ד [ו]עקב), כלומר יו״ד ועקב, והיא המשכת חכמה עילאה, שהיא בחינת היו״ד, עד למטה מטה, אפילו לבחינת העקביים.

ביאור

השם יעקב מתפרש כצירוף של יו״ד ו״עקב״. היו״ד, האות הקטנה ביותר, מסמלת את החכמה, הנקודה הראשונה של החכמה האלוקית; תפקידו של יעקב הוא להמשיך את החכמה הזאת עד ל״עקב״, הדרגה הנמוכה ביותר במציאות.

פסקה 3 בקצרה

השם יעקב מתפרש כ״יו״ד-עקב״: המשכת חכמה עילאה אל הדרגות הנמוכות ביותר.

לעומק

הערות קה״ת עוקבות אחר הפירוש יו״ד-עקב עד לעץ חיים (שער סדר האצילות, פרק 2), וכן למילונים הקבליים פרדס רמונים וקהילת יעקב. בתורה אור על פרשת וישב מיושם הפירוש בכל עולם: היו״ד, ראשית המחשבה, נמשכת עד ל״עקב״, שהוא הדיבור.

מראי מקומות

  1. 1
  2. 2
    יעקב הוא בחי׳ יו״ד עקב · ע״ח שער סדר האצי׳ פ״ב. וראה פרדס שער עה״כ ערך יעקב. וערך עקב. קהלת יעקב ערך ישראל. ובכ״מ. ראה לקמן כז, ב. כט, א. לקו״ת בלק סח, ב. ר״ה סא, ד. אוה״ת וישב תתצד, ב. תצא ע׳ תתעו ואילך.

4וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שבחי׳ יעקב הוא הממשיך מבחי׳ באר שבע שהוא למעלה מעלה איהו וחיוהי וגרמוהי חד עד השתלשלות למטה מטה למדרגה היותר תחתונה שהוא בחי׳ חרן וכאשר יבואר לקמן בעז״ה [בעזרת השם].

וזהו [פירוש] ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״: בחינת יעקב היא הממשיכה מבחינת באר שבע, שהיא בדרגה העליונה ביותר, שבה ״איהו וחיוהי וגרמוהי חד״ — הוא, חיותיו וכליו, אחד — דרך השתלשלות העולמות, עד למטה מטה, למדרגה הנמוכה ביותר, שהיא בחינת חרן, כפי שיתבאר בהמשך בעזרת ה׳.

ביאור

באר שבע מסמלת את הדרגה העליונה ביותר, שבה, בלשון תיקוני זהר, ״איהו וחיוהי וגרמוהי חד״ — ה׳, חיותיו וכליו הם אחד ואין כל הפרדה ביניהם. חרן מסמלת את המדרגה הנמוכה ביותר בשרשרת העולמות. מסעו של יעקב ביניהן הוא המשכת האור האלוקי מראש השרשרת ועד לתחתיתה; המאמר מבטיח לבאר בהמשך את עניינה של חרן (פסקה 20).

פסקה 4 בקצרה

מסעו של יעקב מבאר שבע לחרן מתפרש כתהליך של ירידת האור האלוקי מאחדות מוחלטת אל המדרגה הנמוכה ביותר בבריאה.

מראי מקומות

  1. 1

5וכמ״ש צוה ישועות יעקב. ישועות הם ש״ע [ש״ע (370)] נהורין עילאין ובחי׳ יעקב מחבר וממשיך אותן למטה בבחי׳ עקביים ג״כ.

כפי שנאמר, ״צוה ישועות יעקב״. ישועות הן שלוש מאות ושבעים (ש״ע, שין־עין) אורות עליונים, ובחינת יעקב מחברת אותן וממשיכה אותן למטה, גם לבחינת העקביים.

ביאור

בפסוק בתהילים נאמר ״צוה ישועות יעקב״. המילה ישועות נקראת כאילו היא כוללת את האותיות ש״ע, כלומר 370 — מספר האורות העליונים הנזכרים בזהר. תפקידו של יעקב הוא לחבר את האורות האלה ולהמשיך אותם עד למדרגה התחתונה ביותר, ה״עקביים״.

וגם ישועות הוא מלשון שעה כמ״ש וישע ה׳ אל הבל וגו׳ שהוא בחי׳ ירידת והמשכת אורו ית׳ למטה מטה כו׳.

ישועות קשורה גם ללשון ״שעה״ (פנייה), כפי שנאמר, ״וישע ה׳ אל הבל וגו׳״; עניינה ירידת אורו ית׳ והמשכתו למטה מטה, וכו׳.

ביאור

לפי פירוש נוסף, ישועות קשורה למילה ״וישע״ — פנה אל — כמו בפסוק ״וישע ה׳ אל הבל וגו׳״, המתאר את פנייתו של ה׳ אל מנחתו של הבל. כך או כך, המילה מתארת את ירידת אורו של ה׳ אל מה שלמטה.

אך בהשתלשלות אור ה׳ כ״כ [כל כך] בצמצומים רבים עד שבא גם למטה בבחי׳ חרן נעשה עלמא דפרודא לגמרי וכמ״ש ונהר יוצא מעדן שהוא בחי׳ חכמה עילאה להשקות את הגן כו׳.

אולם כשהאור של ה׳ יורד דרך צמצומים רבים כל כך, עד שהוא מגיע למטה, גם לבחינת חרן, נעשה שם עולם של פירוד מוחלט, כפי שנאמר, ״ונהר יוצא מעדן״ — מדרגת החכמה העליונה — ״להשקות את הגן״, וכו׳.

ביאור

הקושי הוא שכאשר האור יורד כל כך, דרך צמצומים רבים, עד שהוא מגיע ל״חרן״, נוצרת מציאות של פירוד, שבה הדברים נחווים כנפרדים מה׳. הפסוק ״ונהר יוצא מעדן״ מובא כדי להמחיש זאת: עדן היא בחינת חכמה עליונה, והנהר יורד ממנה כדי ״להשקות את הגן״.

פסקה 5 בקצרה

הפסוק ״צוה ישועות יעקב״ מלמד שיעקב ממשיך את האורות הגבוהים ביותר למטה; אך ככל שהאור יורד, העולם שהוא יוצר נחווה יותר ויותר כנפרד מה׳.

לעומק

בהערות קה״ת מפנים לזהר (1:4b, 3:133b) ולעץ חיים (שער הזיווגים, פרק 2) כמקורות לעניין 370 האורות, ומציינים שבתורה חיים הגרסה היא ״375 אורות״. באגרת הקודש 3 שבתניא מובא אותו פירוש לישועה, על פי ״וישע״, כירידת 370 האורות. לקוטי תורה על חוקת (67a), שאליו מפנה הערת שוליים בתורה אור, מסביר את המספר: חכמה, בינה ודעת כוללות כל אחת מאה, וביחד הן ש׳ — 300; וכל אחת משבע המדות כוללת עשר, וביחד הן ע׳ — 70.

מראי מקומות

  1. 1
    צוה ישועות יעקב · Psalms 44:5
  2. 2
    ש״ע נהורין עילאין · Zohar I, 4b
  3. 3
    ש״ע נהורין עילאין · Zohar, Idra Rabba 15:134–17:147
  4. 4
    ש״ע נהורין עילאין · Sefer Etz Chaim 15:2:1
  5. 5
    וישע ה׳ אל הבל · Genesis 4:4
  6. 6
    ונהר יוצא מעדן · Genesis 2:10

6ומשם יפרד שכשנמשך משם בהשתלשלות רבות וצמצומים רבים נעשים בחי׳ נפרדים בתכלית. ויעקב אע״ה [אבינו עליו השלום] רצה להעלותם למעלה מעלה שיהי׳ [שיהיה] גם למטה בחי׳ יחוד ובטול ממש כמו שהוא למעלה חיוהי וגרמוהי חד כו׳.

״ומשם יפרד״: כאשר האור נמשך משם דרך שלבים רבים של השתלשלות וצמצומים רבים, נעשים נבראים נפרדים בתכלית. ויעקב אבינו עליו השלום רצה להעלותם למעלה מעלה, כדי שגם למטה תהיה בחינה של יחוד וביטול ממש, כמו שהוא למעלה, [שבו] ״חיוהי וגרמוהי חד״ וכו׳.

ביאור

הפסוק ממשיך: ״ומשם יפרד״. לאחר שלבים רבים של השתלשלות וצמצום, האור מוליד נבראים נפרדים בתכלית. יעקב רצה להעלות אותם בחזרה, כדי שגם למטה תהיה אותה אחדות וביטול שיש למעלה, במקום שבו כוחותיו וכליו של ה׳ הם אחד עמו.

פסקה 6 בקצרה

ירידת האור מסתיימת בנבראים נפרדים, ותפקידו של יעקב הוא להעלותם, כך שגם העולם התחתון יתאחד עם ה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    ומשם יפרד · Genesis 2:10
  2. 2
    שו״ה הגן כו׳ — בהשתלשלות רבות וצמצומים רבים · בבוך 1824: בהשתלשלות וצמצומים רבים.

האבנים הן אותיות ¶7–9

7ולזאת נאמר ויקח מאבני המקום כו׳. כי הנה נודע שאבנים נקראו אותיות וכמ״ש בס״י [בספר יצירה] שני אבנים בונות שתי בתים שלש אבנים בונות ששה בתים כו׳

לכן נאמר: ״ויקח מאבני המקום״ וגו׳. ידוע שהאותיות נקראות ״אבנים״, כמו שנאמר בספר יצירה: ״שני אבנים בונות שתי בתים שלש אבנים בונות ששה בתים״ וגו׳.

ביאור

לכן הפסוק אומר שיעקב לקח ״אבנים״: בקבלה האותיות נקראות אבנים. ספר יצירה מונה את צירופי האותיות כבתים הנבנים מאבנים: שתי אותיות יוצרות שני צירופים, ושלוש אותיות יוצרות שישה.

להיות כמו שמאבנים הרבה נעשה בית אחד שיכולים לדור בתוכו כמו״כ [כמו כן] מאותיות הרבה נעשו תיבות שבהם התלבשו׳ השכל וגם

כשם שמאבנים רבות נעשה בית אחד שאפשר לגור בתוכו, כך גם מאותיות רבות נעשות מילים, שבהן מתלבש השכל.

ביאור

הדימוי הראשון: מאבנים רבות נבנה בית אחד שאפשר לגור בו, ומאותיות רבות נבנות מילים שבהן מתלבש רעיון.

כמו שהאבנים הם בחי׳ דומם שהוא מדרגה היותר תחתונה מכל הד׳ יסודות דצח״מ [דומם צומח חי מדבר] כמו כן האותיות לגבי השכל המלובש בהם הם בחי׳ דומם בתכלי׳ [בתכלית] שאינם מערך השכל כלל.

וכן, כשם שהאבנים הן בבחינת דומם, המדרגה הנמוכה ביותר מבין ארבעת היסודות — דומם, צומח, חי ומדבר — כך גם האותיות, ביחס לשכל שמתלבש בהן, הן בבחינת דומם בתכלית, שכן אין להן כל יחס לשכל.

ביאור

הדימוי השני: האבן היא ״דומם״, הנמוכה מבין ארבע קטגוריות הבריאה (דומם, צומח, חי ומדבר). גם האותיות חסרות חיות בהשוואה לרעיון שהן נושאות; אין בהן מן השכל.

נמצא מובן מכל הנ״ל שאבנים נקראו אותיות וכמו״כ [וכמו כן] הוא למעלה. דהנה כתיב בדבר ה׳ שמים נעשו כו׳.

מכל האמור לעיל מובן אפוא שהאותיות נקראות ״אבנים״. וכך גם למעלה, שהרי נאמר: ״בדבר ה׳ שמים נעשו״ וגו׳.

ביאור

מכאן שהאותיות נקראות בצדק אבנים, וכך גם למעלה: השמים נבראו ״בדבר ה׳ שמים נעשו״, כלומר באמצעות אותיות אלוקיות.

פסקה 7 בקצרה

האבנים שלקח יעקב הן אותיות: כמו אבנים, הן בונות ״בתים״; וכמו אבנים, הן בבחינת דומם ביחס למה שהן מכילות.

לעומק

הערת קה״ת מציינת את ספר יצירה 4:16 לפי נוסח הטקסט של האריז״ל (4:12 בנוסח שבאתר ספריא).

מראי מקומות

  1. 1
    כמ״ש בס״י שני אבנים · פ״ד מט״ז עפ״י נוסח האריז״ל. ראה לקמן כט, א. לקו״ת במדבר ח, ב.
  2. 2
    שני אבנים בונות שתי בתים שלש אבנים בונות ששה בתים · Sefer Yetzirah 4:12
  3. 3
    בדבר ה׳ שמים נעשו · Psalms 33:6

8וכמ״ש מלכותך מלכות כל עולמים. פי׳ שחיות כל העולמות שהם עולמות עד אין קץ וכמ״ש היש מספר לגדודיו.

וכפי שנאמר: ״מלכותך מלכות כל עולמים״. פירוש: [באשר לחיותם של] כל העולמות, שהם עולמות עד אין קץ, וכפי שנאמר ״היש מספר לגדודיו״, ואף על פי כן, מקור ושורש חיותם אינו אלא מבחינת מלכותו, שהיא בחינת דבר ה׳ וכו׳, המחיה ומהווה אותם מאין ליש תמיד.

ביאור

הפסוק ״מלכותך מלכות כל עולמים״ מלמד שכל העולמות הרבים לאין־ספור, כמספר צבאות ה׳ שבדברי איוב, מקבלים את חיותם ממקור אחד בלבד: מלכות, ״מלכותו״ של ה׳, שהיא דברו ומחיה אותם ומביאה אותם לידי קיום מאין ליש בכל רגע.

הנה עכ״ז [עם כל זה] מקור ושרש חיותם אינו אלא מבחי׳ מלכותו שהוא בחי׳ דבר ה׳ כו׳ המחיה ומהוה אותם מאין ליש תמיד. להיות שהם נבראים בע״ג [בעלי גבול / בעל גבול] שיש גבול להשגתן ומהארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה כו׳.

[זאת] משום שהם נבראים בעלי גבול, שהשגתם מוגבלת, וכפי שנאמר: ״ומהארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה כו׳״.

ביאור

הם יכולים לקבל רק מבחינה זו, משום שהם נבראים מוגבלים, שגם השגתם מוגבלת, כפי שממחיש מאמר חז״ל על מהלך של חמש מאות שנה מן הארץ לרקיע.

פסקה 8 בקצרה

כל העולמות, המרובים עד אין קץ, מקבלים את חיותם רק ממלכות, הדיבור האלוקי, משום שהם סופיים ואינם יכולים לקבל ממדרגה גבוהה יותר.

מראי מקומות

  1. 1
    מלכותך מלכות כל עולמים · Psalms 145:13
  2. 2
    היש מספר לגדודיו · Job 25:3

9ואינם כלל בערך לגבי אור ה׳ שהוא בבחי׳ א״ס המתגלה בעולמות עליונים. ולזאת אין יכולים לקבל חיותם

והם אינם משתווים כלל לאורו של ה׳, שהוא בבחינת אין סוף ומתגלה בעולמות העליונים.

ביאור

העולמות הנבראים אינם משתווים כלל לאורו האין־סופי של ה׳ כפי שהוא מאיר בעולמות העליונים.

רק מבחי׳ דבר ה׳ שהם אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כו׳ שהם בחי׳ דומם לגבי אור א״ס ב״ה

לכן אין הם יכולים לקבל חיות אלא מבחינת דבר ה׳, כלומר מן האותיות שבהן נבראו שמים וארץ וכו׳; אותיות אלה הן בבחינת דומם ביחס לאור אין סוף, ברוך הוא.

ביאור

לכן אין הם יכולים לקבל את חיותם ישירות מן האור הזה, אלא רק באמצעות דבר ה׳ — האותיות שבהן נבראו שמים וארץ; אותיות אלה הן כמו אבן דוממת ביחס לאור אין סוף.

וכמ״ש קדוש ה׳ צבאות וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] אות הוא בצבאות שלו ואף שהם אלף אלפין כמ״ש אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן קדמוהי וגו׳ וכמ״ש היש מספר לגדודיו.

כמו שכתוב, ״קדוש ה׳ צבאות״, וכמאמר חז״ל, ״אות הוא בצבאות שלו״.

ביאור

השם ״הוי׳ צבאות״ נקרא כאן על פי המילה ״צבאות״: ״אות הוא בצבאות שלו״. ״אות״ פירושה סימן וגם אות; המאמר מתייחס אליה במשמעות של אות, וכל אחד מן הצבאות מקבל חיות מאות אחת.

עכ״ז [עם כל זה] מאחר שהם בעלי גבול חיותם אינו אלא מבחי׳ אות א׳ בלבד שהוא בחי׳ דומם לגמרי לגבי שם הוי׳ שהוא בבחי׳ א״ס כו׳ כנ״ל.

ואף שהם אלף אלפין, כמו שכתוב ״אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן קדמוהי וגו׳״, וכן ״היש מספר לגדודיו״, בכל זאת, מאחר שהם מוגבלים, חיותם אינה אלא מבחינת אות אחת בלבד, שהיא בבחינת דומם לגמרי ביחס לשם הוי׳, שהוא בבחינת אין סוף וכו׳, כנ״ל.

ביאור

אף שצבאות השמים הם אלפים ורבבות, כפי שראה דניאל, ושמספרם אינו ידוע, כפי שאומר רעו של איוב, מאחר שהם סופיים חיותם באה מאות אחת בלבד, שהיא דוממת ביחס לשם הוי׳ האין־סופי.

פסקה 9 בקצרה

גם צבאות השמים שאין להם מספר מקבלים חיות מאות אחת בלבד, משום שכל דבר מוגבל יכול לקבל רק ממקור שהוא בבחינת ״דומם״ ביחס לאין סוף.

לעומק

הערת קה״ת מציינת שבכתב־היד Buch 1824 מופיעה במקום ״וכמאמר חז״ל״ הגרסה ״כמו שנאמר בזהר״, והיא מפנה לפתיחת תיקוני זהר.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמארז״ל · בבוך 1824: וכמ״ש בזהר. — ת״ז בהקדמה יב, ב.
  2. 2
    אות הוא בצבאות שלו · Chagigah 16a
  3. 3
    אות הוא בצבאות שלו · Tikkunei Zohar 12b
  4. 4
    אלף אלפין ישמשונה · Daniel 7:10
  5. 5
    היש מספר לגדודיו · Job 25:3
  6. 6
    קדוש ה׳ צבאות · Isaiah 6:3

מאבנים רבות ליו״ד אחת ¶10–12

10והנה השתלשלות כל העולמות ברבוי רבבות מדרגות תלוי הכל לפי אופן צירופי האותיות שבבחינת דבר ה׳ להתהוות נבראים פרטיים בעלי גבול ונפרדים כו׳.

השתלשלות כל העולמות, דרך רבבות רבבות מדרגות, תלויה כולה באופן צירופי האותיות שבבחינת דבר ה׳, שבאמצעותם מתהווים נבראים פרטיים, מוגבלים ונפרדים וכו׳.

ביאור

כל נברא בפני עצמו, בכל מדרגה, הוא תוצאה של צירוף מסוים של אותיות אלוקיות; האופן שבו האותיות מצטרפות קובע מה מתהווה.

ויעקב אע״ה [אבינו עליו השלום] רצה להעלותם למעלה. לזאת ויקח מאבני המקום שהם אותיות הרבה ועשה מהן אבן אחת

ויעקב אבינו ע״ה רצה להעלותם למעלה. לכן ״ויקח מאבני המקום״, שהן אותיות רבות, ועשה מהן אבן אחת, שהיא האות יו״ד; זהו [הפירוש של] ״וישם מראשותיו״ [אותה], וכו׳.

ביאור

יעקב רצה להעלות את הנבראים בחזרה למעלה, ולכן ״ויקח מאבני המקום״ — האותיות הרבות — ועשה מהן אבן אחת: האות יו״ד, האות הקטנה ביותר, שמסמלת את חכמה. משום כך היא הונחה ״מראשותיו״, במקום השכל.

שהוא אות היו״ד שזהו וישם מראשותיו כו׳ שכמו שלמטה באדם יש שכל ומדות והאותיות הם המלבישים לבחי׳ שכל ומדות שמתלבשים בהם.

כשם שלמטה, באדם, יש שכל ומדות, והאותיות הן המלבישות את השכל והמדות המתלבשים בהן,

ביאור

המאמר מסביר זאת באמצעות האדם: יש בו שכל ורגשות, והאותיות (המילים) הן שמלבישות אותם.

כמו״כ [כמו כן] למעלה יש בחי׳ חב״ד [חכמה בינה ודעת] וז״ת [וז׳ תחתונות] רק שם הוא חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא ולאו מכל מדות אלין ששם הוא בבחי׳ יחוד ובטול בתכלית.

כך גם למעלה יש בחינות חכמה, בינה ודעת ושבע [הספירות] התחתונות; אלא ששם הוא ״חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא ולאו מכל מדות אלין״, מפני ששם הדברים מצויים באחדות ובביטול מוחלטים.

ביאור

גם למעלה יש שכל — חכמה, בינה ודעת — ושבע ספירות רגשיות, אך שם הן מאוחדות לחלוטין עם ה׳. כפי שנאמר בתפילת אליהו בתיקוני זהר: ״חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא ולאו מכל מדות אלין״ — הוא חכם, אך לא בחכמה שניתן לדעת.

פסקה 10 בקצרה

הבריאה תלויה בצירופי אותיות, ויעקב כינס את האותיות הרבות לאות יו״ד אחת, והעלה אותן למדרגה שבה הכול אחד עם ה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    השתלשלות כל העולמות . . צירופי האותיות שבבחי׳ דבר ה׳ · ראה תניא ח״ב פ׳
  2. 2
    ויקח מאבני המקום · Genesis 28:11
  3. 3
    חכים ולא בחכמה ידיעא · Tikkunei Zohar 17b:3–4

11וכמ״ש לך ה׳ הגדולה כו׳ וחיוהי וגרמוהי חד כו׳. ובחי׳ דבר ה׳ הם האותיות שבהם מתלבשים חב״ד [חכמה בינה ודעת] ומדות שהם ע״ס [עשר ספירות] עליונות.

כמו שכתוב ״לך ה׳ הגדולה כו׳״, וכן ״וחיוהי וגרמוהי חד כו׳״. בחינת דבר ה׳ היא האותיות, שבהן מתלבשות חכמה, בינה ודעת והמדות, שהן עשר הספירות העליונות.

ביאור

הפסוק ״לך ה׳ הגדולה כו׳״ מונה את הספירות, והביטוי מתיקוני זהר ״וחיוהי וגרמוהי חד כו׳״ מוסיף שהן אחד עמו. דבר ה׳ הוא האותיות, ובהן מתלבשות עשר הספירות העליונות.

ובחי׳ אות היו״ד שהיא נקודה קטנה מרמז על היות שבו מתלבש בחי׳ חכמה שהוא בחי׳ אין ובטול בתכלית.

בחינת האות יו״ד, שהיא נקודה קטנה, רומזת לכך שבה מתלבשת בחינת חכמה, שהיא בחינת אין (אַיִן) וביטול מוחלט.

ביאור

היו״ד אינה אלא נקודה. קטנותה מתאימה לחכמה, המכונה אין (אַיִן): הניצוץ הראשון של החכמה, בטרם קיבל צורה כלשהי, מצב של ביטול מוחלט.

פסקה 11 בקצרה

האותיות משמשות לבוש לעשר הספירות, והיו״ד הזעירה מלבישה את החכמה, שהיא בחינת אין וביטול מוחלט.

מראי מקומות

  1. 1
    לך ה׳ הגדולה · I Chronicles 29:11

12ואות הה״א שהיא בחי׳ התפשטות אורך ורוחב מרמז על שהוא בחי׳ לבוש לבחי׳ בינה וכו׳.

והאות ה״א, שהיא התפשטות לאורך ולרוחב, מרמזת על היותה לבוש לבחינת בינה וכו׳.

ביאור

האות ה״א רחבה ומתפשטת לאורך ולרוחב, ולכן היא מתאימה לבינה, שבה נקודת החכמה מתרחבת ומתפתחת.

וכמו״כ [וכמו כן] שאר האותיות שבהם מתלבשים בחי׳ מדות העליונות. וזהו שיעקב עשה מכל האבנים אבן אחת שהוא אות היו״ד להעלותן לבחי׳ חכמה עילאה.

וכך גם האותיות האחרות, שבהן מתלבשות בחינות המידות העליונות. וזהו שיעקב עשה מכל האבנים אבן אחת, שהיא אות יו״ד, כדי להעלותן לבחינת חכמה עילאה.

ביאור

האותיות האחרות מלבישות את המידות. איסוף כל האבנים לאות יו״ד פירושו העלאת כל האותיות לחכמה עילאה, שבה הן בטלות לפני ה׳.

פסקה 12 בקצרה

צורות האותיות מתאימות למדרגות שהן מלבישות, ואיסופן לאות יו״ד מעלה את כולן לחכמה עילאה.

מראי מקומות

  1. 1
    ואות הה״א · ענין זה ליתא בהנחת הר״פ.

המצבה והשמן ¶13–16

13ואזי אח״כ וישם אותה מצבה הוא בחי׳ אות הוא״ו שעשה והמשיך מבחי׳ י׳ לבחי׳ ו׳ להיות התלבשות בחי׳ חכמה עילאה למטה בבחי׳ תומ״צ [תורה ומצות] וכנודע תמונת אות הוא״ו שעל ראשו נקודת היו״ד

ואחר כך, ״וישם אותה מצבה״ היא בחינת האות וא״ו: הוא עשה והמשיך [אותה] מבחינת יו״ד לבחינת וא״ו, כדי שחכמה עילאה תתלבש למטה בתורה ובמצוות.

ביאור

לאחר העלייה באה הירידה. הצבת האבן כמצבה זקופה היא בחינת האות וא״ו, קו אנכי: יעקב המשיך את היו״ד כלפי מטה אל האות וא״ו, כדי שחכמה עילאה תתלבש בתורה ובמצוות למטה.

ואח״כ הולך ומתמשך למטה כמו כן אורייתא מחכמה עילאה נפקת ונמשך ומתפשט למטה בדברים גשמיים כו׳.

כידוע, בצורת האות וא״ו יש בראשו נקודה של יו״ד, ולאחר מכן הוא נמשך ומתארך כלפי מטה. כך גם ״אורייתא מחכמה עילאה נפקת״, והיא נמשכת ומתפשטת למטה בדברים גשמיים וכו׳.

ביאור

האות וא״ו מצוירת כנקודה דמוית יו״ד בראשה, שממנה נמשך קו כלפי מטה. כך גם התורה, ש״אורייתא מחכמה עילאה נפקת״, יורדת ומתלבשת בעניינים גשמיים.

פסקה 13 בקצרה

המצבה היא האות וא״ו, היו״ד הנמשכת כלפי מטה: חכמה עילאה הנמשכת למטה אל התורה ומצוותיה שבעולם הגשמי.

מראי מקומות

  1. 1
    וישם אותה מצבה · Genesis 28:18
  2. 2
    אות הוא״ו שעל ראשו נקודת היו״ד · ראה לעיל טו, ד. לקו״ת תצא כט, ג.

14וזהו ויצוק שמן על ראשה פי׳ שמן הוא בחי׳ חכמה עילאה וכמ״ש שמן משחת קדש.

וזהו [פירוש] ״ויצוק שמן על ראשה״. פירוש הדבר: שמן הוא בחינת חכמה עילאה, כמו שכתוב ״שמן משחת קדש״.

ביאור

יציקת השמן על המצבה היא השלב הבא. השמן מסמל חכמה עילאה; הפסוק ״שמן משחת קדש״ מובא כדי להראות שהשמן מסמל קדושה הנמשכת מלמעלה.

להיות גלוי בחי׳ חכמה עילאה ממש למטה בבחי׳ מצבה הנ״ל שהוא בחי׳ תורה ומצות שמלובשים למטה בדברים גשמיים המחליף פרה בחמור כו׳ כשר פסול כו׳ עכ״ז [עם כל זה] יהיה בהם גילוי בחי׳ חכמה עילאה ממש כמו שהוא למעלה.

[וזאת] כדי שתהיה למטה התגלות של חכמה עילאה עצמה, בבחינת המצבה הנ״ל, שהיא בחינת תורה ומצוות המלובשים למטה בדברים גשמיים — ״המחליף פרה בחמור״ וכו׳, ״כשר פסול״ וכו׳; ואף על פי כן תהיה בהם התגלות של חכמה עילאה עצמה, כפי שהיא למעלה.

ביאור

המטרה היא שחכמה עילאה עצמה תתגלה במצבה, כלומר בתורה ובמצוות, אף שהן עוסקות בעניינים גשמיים: דינים על החלפת פרה בחמור, ועל מה שכשר ומה שפסול. גם שם אמורה החכמה האלוקית להתגלות כפי שהיא גלויה למעלה.

פסקה 14 בקצרה

השמן הנשפך על המצבה הוא חכמה עילאה, המתגלית גם בתוך ההלכות הארציות ביותר של התורה.

לעומק

הערות קה״ת קושרות בין שמן לחכמה באמצעות דברי הגמרא ששמן זית מצוי בתקוע, ומכאן שהחכמה מצויה שם. אור התורה על ויקהל מוסיף שמטרת העניין אינה העלייה — הצבת המצבה — אלא ההמשכה, יציקת השמן.

מראי מקומות

  1. 1
    ויצק שמן על ראשה · Genesis 28:18
  2. 2
    פי׳ שמן הוא בחי׳ חכמה עילאה · Menachot 85b:13–14
  3. 3
    שמן משחת קודש · Exodus 30:25
  4. 4
    המחליף פרה בחמור · Mishnah Bava Metzia 8:4

15וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה וביראה. פי׳ מה להלן בשעת מתן תורה על הר סיני שהיו באימה וביראה שאז הי׳ [היה] בחי׳ גילוי בתכלית ששמעו מפי עצמות המאציל אנכי ה׳ אלקיך כו׳.

וכפי שאמרו חז״ל: ״מה להלן [היה] באימה וביראה אף כאן [צריך להיות] באימה וביראה״. הכוונה היא: ״מה להלן״ — בזמן מתן תורה על הר סיני, כשבני ישראל היו באימה וביראה, שכן אז היה גילוי בתכלית, והם שמעו מפי עצמות המאציל: ״אנכי ה׳ אלקיך כו׳״.

ביאור

חז״ל לימדו שיש ללמוד תורה באימה וביראה, כמו במעמד הר סיני. הגילוי בסיני היה מוחלט: בני ישראל שמעו ״אנכי ה׳ אלקיך כו׳״ מפי עצמותו ממש של ה׳, ולכן היו מלאים יראה.

אף כאן היינו אף כמו שהתורה מלובשת למטה בדברים גשמיים יהי׳ [יהיה] ע״י גילוי חכמה עילאה ממש כמו שהי׳ [שהיה] אז וכמ״ש ואשים דברי בפיך כו׳.

״אף כאן״ — כלומר, גם כשהתורה מלובשת למטה בדברים גשמיים, הדבר יהיה באמצעות גילוי של חכמה עילאה ממש, כפי שהיה אז, כמו שכתוב: ״ואשים דברי בפיך כו׳״.

ביאור

״אף כאן״ פירושו שגם עכשיו, כשהתורה מלובשת בעניינים גשמיים, צריך להיות בה אותו גילוי של חכמה עילאה שהיה אז. הפסוק ״ואשים דברי בפיך כו׳״ מבטא זאת: דברי ה׳ עצמם נמצאים בפיו של מי שלומד תורה.

פסקה 15 בקצרה

האימה והיראה של מעמד הר סיני צריכות להיות נוכחות בכל לימוד תורה, משום שאותה חכמה עילאה מתגלה בו עכשיו כפי שהתגלה אז.

לעומק

בהערת קה״ת מצוין שכל הקטע הזה חסר בתמליל הנחות הר״פ, ומובאות הפניות למקבילות בבונה ירושלים ובמאמרים הקצרים של אדמו״ר הזקן.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמארז״ל מה להלן באימה וביראה · Berakhot 22a:4
  2. 2
    ואשים דברי בפיך · Isaiah 51:16
  3. 3
    אנכי ה׳ אלקיך · Exodus 20:2

16ולהיות גילוי כזה למטה הוצרך יעקב מתחלה להעלותן למעלה מעלה לבחי׳ סוכ״ע. וכמ״ש וירימה מצבה להיות כי נעוץ סופן בתחלתן ועי״ז נעוץ תחלתן בסופן כו׳ שמדרגה היותר גבוה יותר יכולה לירד ולהתפשט מטה מטה כידוע:

וכדי שגילוי כזה יופיע למטה, היה על יעקב להעלות אותן תחילה למעלה מעלה, עד לבחינת סובב כל עלמין. כמו שנאמר: ״וירימה מצבה״, שכן ״נעוץ סופן בתחלתן״, ועל ידי כך ״נעוץ תחלתן בסופן״ וכו׳; ככל שהדרגה גבוהה יותר, כך היא יכולה לרדת ולהתפשט למטה יותר, כידוע.

ביאור

כדי להמשיך גילוי כזה למטה, יעקב היה צריך תחילה להעלות את האותיות עד לסובב כל עלמין, האור המקיף את כל העולמות, כפי שנאמר בהמשך הפרשה על יעקב: ״וירימה מצבה״. העיקרון, שמקורו בספר יצירה, הוא ש״נעוץ סופן בתחלתן״: הנמוך ביותר מושרש בגבוה ביותר, וככל שהדרגה גבוהה יותר, היא יכולה להגיע רחוק יותר למטה.

פסקה 16 בקצרה

העלייה קודמת לירידה: רק לאחר שהעלה תחילה את האותיות לדרגה הגבוהה ביותר, יעקב יכול היה להמשיך את הגילוי עד למטה.

לעומק

המאמר בתורה אור על בראשית, המובא בהערה, מיישם את אותו עיקרון: באמצעות אור ישר ואור חוזר הרגל נעשית לראש, ולכן ישראל, המכונים רגליים, נקראים ראשונים.

מראי מקומות

  1. 1
    וירימה מצבה · Genesis 31:45
  2. 2
    נעוץ סופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
  3. 3
    נעוץ סופן בתחלתן . . כידוע · ראה אוה״ת ואתחנן ע׳ פט. וראה לעיל א, ב.

בית אבי: צחוקו של יצחק ¶17–21

17וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי והי׳ [והיה] הוי׳ לי לאלקים. שכל זה יהיה ע״י העלאות והמשכות שממטה למעלה ומלמעלה למטה שהוא בחי׳ וישם מראשתיו כו׳

וזהו [פירוש] ״ושבתי בשלום אל בית אבי והי׳ הוי׳ לי לאלקים״: כל זה יתרחש באמצעות העלאות והמשכות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. זהו בחינת ״וישם [אותם] מראשתיו״ וכו׳, ולאחר מכן ״ויצק עליה שמן״ וכו׳, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

כעת המאמר חוזר לנדר. כל זה מתרחש באמצעות שתי תנועות: העלייה מלמטה, ״וישם [אותם] מראשתיו״, ולאחר מכן הירידה מלמעלה, ״ויצק עליה שמן״.

ואח״כ ויצק עליה שמן כו׳ כנ״ל כי הנה כא, גאבי קאי על יצחק וכמ״ש כי אתה אבינו שלע״ל [שלעתיד לבוא] יאמרו על יצחק כי אתה אבינו כו׳.

״אבי״ מתייחס ליצחק, כפי שנאמר ״כי אתה אבינו״, שכן לעתיד לבוא יאמרו על יצחק: ״כי אתה אבינו״ וכו׳.

ביאור

״אבי״ פירושו יצחק: הגמרא (Shabbos 89b) מספרת שבעתיד, לאחר שיצחק יתחנן בעד בניו, ישראל יאמרו לו, בלשונו של ישעיהו: ״כי אתה אבינו״.

פסקה 17 בקצרה

הנדר עוסק בעלייה ובירידה גם יחד, ו״בית אבי״ הוא יצחק, שישראל יאמרו לו בעתיד: ״כי אתה אבינו״.

לעומק

הערות קה״ת מפנות לאור התורה על פרשיות תרומה וכי תשא, לדיון במשמעות ״בית אבי״ כיצחק.

מראי מקומות

  1. 1
    כי הנה אבי · ראה אוה״ת תרומה ע׳ א׳תקכו. וראה גם באוה״ת כי תשא ע׳ א׳תתפז.
  2. 2
    כי אתה אבינו · Isaiah 63:16

18והנה יצחק הוא מלשון צחוק ותענוג וכמ״ש צחק עשה לי כו׳ כל השמע יצחק לי

והנה, יצחק הוא מלשון צחוק (tzechok) ותענוג, כפי שנאמר: ״[ה׳] צחק עשה לי״ וכו׳, ״כל השמע יצחק לי״.

ביאור

השם יצחק נגזר מלשון צחוק (tzechok), כפי שאמרה שרה בלידתו: ״[ה׳] צחק עשה לי״ וכו׳; ״כל השמע יצחק לי״. הצחוק מבטא תענוג.

והוא לשון עתיד שיתגלה בחי׳ התענוג העליון שלמעלה והוא ע״י בחי׳ הבירורי׳ [הבירורים / הבירורין] שלמטה בבחי׳ אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא ע״י העלאות והמשכות כנ״ל.

ו[השם ״יצחק״ (yitzchak), שפירושו ״הוא יצחק״,] הוא בלשון עתיד, כלומר התענוג העליון שלמעלה עתיד להתגלות. הדבר נעשה באמצעות הבירורים (beirurim) שלמטה, בדרך של הכנעה (אתכפיא, iskafya) והפיכה (אתהפכא, is’hapcha) של החושך לאור, באמצעות העלאות והמשכות שהוזכרו לעיל.

ביאור

יצחק פירושו צחוק בעתיד: התענוג העליון שעבודת הבירורים תגלה.

פסקה 18 בקצרה

יצחק פירושו צחוק בעתיד: התענוג העליון שעבודת הבירורים תגלה.

לעומק

מאמר מאוחר יותר, המצוטט בהערת קה״ת, מביא את הקטע הזה וקושר אותו למדרש שלפיו ה׳ ״ישמח״ במעשי הצדיקים לעתיד לבוא. אור התורה על כי תשא מעלה כאן שאלה: נאמר שהגאולה השלישית תבוא בזכות יעקב, ואילו כאן היא נקשרת ליצחק.

מראי מקומות

  1. 1
    צחק עשה לי · Genesis 21:6
  2. 2
    לשון עתיד שיתגלה בחי׳ התענוג העליון · ע׳ אוה״ת ויחי שצט, ב. וראה באוה״ת פ׳ כי תשא ע׳ א׳תתפז שצ״ע שהרי גאולה שלישית בזכות יעקב, וכאן כ׳ שבזכות יצחק ע״ש. בד״ה כל שמעשיו מרובין תרנ״ג ע׳ ריז: ”מבואר בת״א פ׳ ויצא דהוא בחי׳ צחוק ותענוג עליון שיתגלו לע״ל, וכמארז״ל במד״ר ר״פ אחרי, שמח אינו אומר אלא ישמח ה׳ במעשיו עתיד הקב״ה לשמוח במעשיהן של צדיקים. שלע״ל דוקא יהי׳ גילוי השמחה מבחי׳ הבירורים דעכשיו בבחי׳ אתכפיא ואתהפכא”. ע״ש.

19וכמו התענוג והצחוק שלמטה שאינו אלא מאיזו שינוי והתחדשות כמו למשל צפור המדברת וכדומה שאין דרכה וטבעה לדבר משא״כ מאדם המדבר אין מקבלים תענוג כלל לפי שדרכו בתמידות לדבר. וכמו״כ [וכמו כן] ממש למעלה.

כשם שהתענוג והצחוק בעולם הזה באים רק בעקבות שינוי וחידוש כלשהו — למשל, ציפור מדברת וכדומה, שאין דרכה וטבעה לדבר — ואילו מאדם שמדבר אין מתענגים כלל, שכן דרכו לדבר תמיד. וכך ממש גם למעלה.

ביאור

התענוג נובע מחידוש. ציפור מדברת מעוררת בנו תענוג, כי הדיבור אינו טבעי לה; אדם שמדבר אינו מעורר בנו תענוג, כי הדיבור רגיל וטבעי לו. כך גם למעלה: מה שמעורר תענוג אצל ה׳ הוא דבר בלתי צפוי.

הנה בחי׳ יעקב הוא י׳ עקב שהוא בחי׳ ירידת והשתלשלות אלקות עד למטה מטה גם בבחי׳ עקביי׳ שהם עולמות הנפרדים לגמרי ובעלי גבול כו׳.

והנה, בחינת יעקב היא י׳ עקב [היו״ד שבעקב], שהיא ירידת והשתלשלות האלוקות עד למטה מטה, גם בבחינת העקביים — שהם העולמות הנפרדים לחלוטין והמוגבלים.

ביאור

יעקב, שבו היו״ד מגיעה עד לעקב, מבטא את ירידת האלוקות עד לעולמות הנמוכים והמוגבלים ביותר, שנראים נפרדים לחלוטין מה׳.

פסקה 19 בקצרה

התענוג נובע מחידוש, וירידתו של יעקב אל העולמות הנמוכים ביותר מכינה את הקרקע לשינוי הבלתי צפוי שיעורר תענוג אצל ה׳.

לעומק

משל הציפור המדברת מופיע ב״אור תורה״ של המגיד ממעזריטש, כפי שמצוין בהערת קה״ת, וחוזר בספרות חב״ד. לדוגמה, הוא מסביר מדוע עבודת הנשמות בגופים מעוררת את ה׳ יותר מתשבחות המלאכים.

מראי מקומות

  1. 1
    צפור המדברת · או״ת להה״מ (הוצאת קה״ת) פג, א. פו, ד. ועוד. ראה לקמן כה, ד. לקו״ת במדבר יט, ד. שלח מח, ד. שה״ש לז, א. תו״ח תולדות קנב, א. ויצא קסו, א. וישלח קצ, ג. שער האמונה עט, א. סה״מ תרכ״ז ע׳ שצ. סה״מ תער״ב ח״ב ע׳ תתקה. סה״מ תרמ״ג ע׳ קלג.

20וכמ״ש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שנמשך ונשתלשל בהשתלשלות וצמצומים כ״כ [כל כך] להתהוות יש מאין בעלי גבול ועלמין דפרודי

כפי שנאמר, ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״: [האלוקות] נמשכה וירדה דרך השתלשלות וצמצומים רבים כל כך, עד שנבראו יש מאין נבראים מוגבלים ועולמות של פירוד,

ביאור

גם כאן מסעו של יעקב לחרן נקרא כירידת האלוקות, דרך צמצומים רבים כל כך, עד שנבראים עולמות מוגבלים ונפרדים יש מאין.

שהם בחי׳ נבראי׳ [נבראים] נפרדים שהם בחי׳ יש ונפרד בפ״ע [בפני עצמו] שנק׳ חר״ן והוא מלשון נחר גרוני כו׳.

שהם נבראים נפרדים, בבחינת יש ונפרדים בפני עצמם; ו[זה] נקרא חרן, מלשון ״נחר גרוני״ [גרוני התייבש] וכו׳.

ביאור

הנבראים הנפרדים האלה, שחשים שהם קיימים בפני עצמם, נקראים חרן. המאמר קושר את השם חרן למילה ״נחר״, שפירושה התייבש, והיא חולקת את האותיות ח׳ ור׳ עם השם חרן; המילה מופיעה במזמור שבו נאמר ״נחר גרוני״.

והיינו שהחיות אלקות הנמשך ומתלבש בהם שנק׳ בחי׳ גרון שהוא קול כנודע מכוסה ומוסתר בהם לגמרי עד

כלומר, החיות האלוקית הנמשכת ומתלבשת בהם, הנקראת בחינת גרון — שהוא קול, כידוע — מכוסה ומוסתרת בהם לגמרי,

ביאור

החיות האלוקית שבנבראים נקראת ״גרון״, משום שהגרון מפיק קול — הדיבור האלוקי שבורא אותם. בעולמות האלה הקול הזה מכוסה ומוסתר לחלוטין.

שהם עלמין דפרודי וחשך לגמרי כאלו הם יש ונפרד בפ״ע [בפני עצמו] ואזי נק׳ חרן לשון נחר גרוני כו׳. וכמ״ש נאלמתי דומיה כו׳.

עד שהם עולמות של פירוד וחושך מוחלט, כאילו הם יש ונפרדים בפני עצמם; ואז נקרא חרן, מלשון ״נחר גרוני״ וכו׳. וכפי שנאמר, ״נאלמתי דומיה״ וכו׳.

ביאור

כך נעשים העולמות נפרדים וחשוכים, כאילו הם קיימים בפני עצמם. זהו הגרון ה״נחר״, וכן השתיקה המתוארת במילים ״נאלמתי דומיה״: הקול האלוקי אינו נשמע.

פסקה 20 בקצרה

חרן היא העולם התחתון ביותר, שבו הקול האלוקי היוצר נסתר כל כך, עד שנדמה שהנבראים מתקיימים בפני עצמם — בבחינת ״גרון נחר״.

לעומק

בהערת קה״ת מובא פירוש רש״י ל״נחר״ כ״התייבש״, והיא מפנה גם ללקוטי תורה של האריז״ל על וישב ולאור התורה על וארא.

מראי מקומות

  1. 1
    ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה · Genesis 28:10
  2. 2
    נחר גרוני · Psalms 69:4
  3. 3
    נחר גרוני · Rashi on Psalms 69:4
  4. 4
    שנק׳ בחי׳ גרון שהוא קול כנודע · ראה ביאוה״ז להצ״צ כרך ב ע׳ תשסז.
  5. 5
    נאלמתי דומי׳ · Psalms 39:3

21והנה תכלית המכוון בירידת והשתלשלות אור ה׳ כ״כ [כל כך] למקום חשך ועלמין דפרודי. היינו בכדי שיהי׳ [שיהיה] אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא כו׳

מטרתה הסופית של ירידת אור ה׳ והשתלשלותו עד למקום של חושך ולעולמות של פירוד היא שתהיה הכנעה והפיכה של החושך לאור וכו׳:

ביאור

מדוע ירד אורו של ה׳ למקום כה רחוק, אל תוך חושך ופירוד? כדי שאפשר יהיה להכניע את החושך ולהפוך אותו לאור (אתכפיא ואתהפכא, הכנעה והפיכה).

להפוך את כל המדות רעות שהם האהבה ורשפי אש של הבלי עולם או הכעס כו׳

להפוך את כל המדות הרעות, שהן האהבה ורשפי האש כלפי הבלי העולם, או הכעס וכו׳,

ביאור

אצל האדם מדובר ברגשות הרעים: אהבה בוערת להבלי העולם, כעס וכדומה.

להפכם שיהיו רק לה׳ לבדו ולהיות בבחי׳ בטול הרצון לה׳ לבד ולא בבחי׳ יש ונפרד בפ״ע [בפני עצמו] כו׳.

להפוך אותן כך שיהיו מופנות לה׳ לבדו, ולהיות במצב של ביטול הרצון לה׳ בלבד, ולא במצב של ישות נפרדת לעצמה וכו׳.

ביאור

יש להפוך אותן כך שיהיו מכוונות לה׳ לבדו, ושהאדם יבטל את רצונו לפני ה׳ במקום לחוש שהוא ישות נפרדת.

ונק׳ בחי׳ זאת בחי׳ תשובה שהוא בחילא יתיר כו׳ דהיינו המדות רעות שהם ברשפי אש להפכם ולהשיבם לה׳ לבד כנ״ל

רמה זו נקראת תשובה, שהיא ״בחילא יתיר״ וכו׳; כלומר, [לקחת] את המדות הרעות הבוערות בלהבות, להפוך אותן ולהשיבן לה׳ לבדו, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

הפיכה זו נקראת תשובה, הפועלת ״בחילא יתיר״ (בכוח גדול יותר): לוקחים את עצם הלהט של הרגשות הרעים והופכים אותו בחזרה לה׳.

(וזהו במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקי׳ [צדיקים] גמורים אין יכולים לעמוד). ועי״ז נעשה תענוג גדול למעלה והוא מבחי׳ אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא שלמטה.

(וזהו [פירוש] ״במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקי' גמורים אין יכולים לעמוד״.) ובאמצעות זאת נוצר למעלה תענוג גדול, והוא נובע מהכנעת החושך והפיכתו לאור למטה.

ביאור

זו הסיבה ש״במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקי' גמורים אין יכולים לעמוד״. ההפיכה הזאת מביאה תענוג גדול למעלה.

וזהו יפה שעה אחת בתשובה כו׳ להיות שע״י בחי׳ תשובה דוקא נעשה התענוג למעלה כ״כ [כל כך] שהוא ממש כמשל צפור המדברת כנ״ל

וזהו [פירוש] ״יפה שעה אחת בתשובה״ וכו׳: דווקא באמצעות תשובה נוצר למעלה תענוג גדול כל כך, ממש כמו במשל הציפור המדברת שהוזכר לעיל;

ביאור

המשנה מלמדת ששעה אחת של תשובה בעולם הזה יפה מכל חיי העולם הבא. תשובה יוצרת תענוג למעלה ממש כמו במשל הציפור המדברת: דבר בלתי צפוי.

ואזי נעשה מבחי׳ חר״ן רנ״ה וכנודע על ענין חמץ ומצה שמאות החי״ת של חמ״ץ נעשה ה״א כמ״ש בזהר פ׳ פנחס ע״פ גער חי״ת קנה כו׳ ונעשה בחי׳ מצה.

ואז נהפכת בחינת חרן לרנה [שירה של שמחה]. כידוע בענין חמץ ומצה, שהאות חי״ת שבחמץ נעשית ה״א, כמו שנאמר בזהר, פרשת פנחס, על הפסוק ״גער חי״ת קנה״ וכו׳, ואז נעשית בחינת מצה.

ביאור

אז חרן נעשית רנה: החי״ת מתחלפת בה״א. כך גם בחמץ ובמצה, שההבדל ביניהם הוא רק בין חי״ת לה״א; הזהר דורש את ״גער חי״ת קנה״ כגערה בחי״ת.

כמו״כ [כמו כן] מחרן נעשה רנה כמ״ש באבוד רשעים רנה שהוא בחי׳ התענוג שנעשה למעלה מבחי׳ אתכפיא ואתהפכא כנ״ל.

כך גם מחרן נעשית רנה, כפי שנאמר ״באבוד רשעים רנה״; זו בחינת התענוג שנוצר למעלה מכוח ההכנעה וההפיכה, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

הפסוק ״באבוד רשעים רנה״ מלמד שרנה באה כאשר מתגברים על הרע. רנה זו היא התענוג שנוצר למעלה מהכנעת החושך ומהפיכתו.

פסקה 21 בקצרה

מטרת הירידה היא להפוך את החושך לאור, ובייחוד באמצעות תשובה, ההופכת את חרן לרנה ומביאה את התענוג הגדול ביותר למעלה.

לעומק

הערת קה״ת מציינת שהסוגריים על בעלי התשובה מופיעים גם בכתב־היד של מאמרי אדמו״ר הזקן, ומפנה להערת הרבי על המאמר התלמודי. משחק המילים מתאפשר משום שהאות חי״ת (ח) והאות ה״א (ה) נבדלות זו מזו רק ברווח קטן ברגלה השמאלית.

מראי מקומות

  1. 1
    במקום שבעלי תשובה עומדין · Berakhot 34b:22–23
  2. 2
    יפה שעה אחת בתשובה · אבות ד, יז.
  3. 3
    יפה שעה אחת בתשובה · Pirkei Avot 4:17
  4. 4
    כמ״ש בזהר פ׳ פנחס · רנא, ב ואילך. מכאן ואילך בהנחת הר״פ בקיצור.
  5. 5
    כמ״ש בזהר פ׳ פנחס ע״פ גער חי״ת קנה · Zohar, Pinchas 105:727–106:740
  6. 6
    גער חי״ת קנה · Psalms 68:31
  7. 7
    באבוד רשעים רנה · Proverbs 11:10
  8. 8
    (וזהו . . לעמוד) · מוסגר זה נמצא גם בכת״י מאמרי אדה״ז. הענין נמצא בהנחות הר״פ, אבל שם בלי מוסגר.

ההתגלות העתידית ¶22–24

22והנה בחי׳ התענוג הזה יתגלה לעתיד דוקא שאז ואת רוח הטומאה אעביר כו׳ שלא יהיה עוד בחי׳ חשך ובירורי׳ [ובירורים] כמו שהוא עתה בעליות וירידות אלא כמ״ש בחריש ובקציר תשבות כמבואר במ״א.

הנה, תענוג זה יתגלה דווקא לעתיד לבוא, שכן אז ״ואת רוח הטומאה אעביר כו׳״, ולא יהיו עוד חושך ובירורים כפי שישנם כיום, בעליות ובירידות; אלא, ככתוב, ״בחריש ובקציר תשבות״, כפי שנתבאר במקום אחר.

ביאור

תענוג זה יתגלה בשלמות רק לעתיד לבוא, כאשר ה׳ יעביר מן הארץ את רוח הטומאה. אז לא יהיה עוד חושך שיש לבררו ולא יהיו עליות וירידות; עבודת ״בחריש ובקציר״, כלומר עבודת הבירור, תיפסק ותבוא מנוחה.

פסקה 22 בקצרה

התענוג שנוצר באמצעות הבירור יתגלה לעתיד לבוא, כאשר לא יהיה עוד רע שיש לבררו.

לעומק

הקטע בלקוטי תורה שאליו מפנה ההערה מסביר שלעתיד לא יהיה צורך ב״חריש״ — שבירת הרע — משום שרוח הטומאה תיעלם.

מראי מקומות

  1. 1
    ואת רוח הטומאה אעביר · Zechariah 13:2
  2. 2
    בחריש ובקציר תשבות . . כמ״ש במ״א · Exodus 34:21

23ויהיה בחי׳ גילוי אור ה׳ למטה בבחי׳ יחוד וביטול בתכלית כמו שהוא למעלה בעולמות עליונים דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו׳ שעתה הוא מאין ליש כו׳ משא״כ לעתיד יהיה מיש לאין בבחי׳ ביטול ואתהפכא כו׳.

ותהיה למטה התגלות של אור ה׳ במצב של אחדות וביטול מוחלט, כפי שהוא למעלה בעולמות העליונים, שבהם ״איהו וחיוהי וגרמוהי חד״ וכו׳. שכן כעת הדבר הוא מאין ליש וכו׳, ואילו לעתיד לבוא יהיה מיש לאין, בבחינת ביטול ואתהפכא וכו׳.

ביאור

לעתיד לבוא יתגלה למטה אור ה׳ באותה אחדות הקיימת בעולמות העליונים. כעת ההתהוות היא ״מאין ליש״, והברואים מרגישים שהם קיימים בפני עצמם; אז תהיה ההתהוות ״מיש לאין״, כאשר הבריאה תכיר בביטולה לפני ה׳ ותתהפך.

פסקה 23 בקצרה

לעתיד לבוא יתהפך כיוון ההתהוות: במקום שמאין יתהווה יש, היש יתבטל לפני ה׳.

24ואזי יתגלה בחי׳ ענג העליון שהוא בבחי׳ א״ס והוא בחי׳ יום הז׳ יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שהוא בחי׳ גילוי ענג העליון כנודע שנעשה מהבירורים שלמטה בשיתא אלפי שנין כו׳.

ואז יתגלה התענוג העליון, שהוא בבחינת אין סוף; זו בחינת היום השביעי, ״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״, שהוא גילוי התענוג העליון, כידוע, הנוצר מן הבירורים שלמטה במשך ששת אלפי השנים וכו׳.

ביאור

אז יתגלה התענוג העליון, שהוא אין־סופי. זהו ״היום השביעי״, התקופה שכולה ״שבת ומנוחה לחיי העולמים״; הוא פרי עבודת הבירורים במשך ששת אלפי שנות העולם.

וזהו ושבתי כו׳ אל בית אבי שהוא בחי׳ חזרה והשבה של בחי׳ יעקב מבחי׳ חר״ן כנ״ל לבחי׳ רנה שנק׳ בית אבי שהוא בחי׳ יצחק שהוא בחי׳ הצחוק והתענוג העליון שיתגלה לעתיד מבחי׳ אתכפיא ואתהפכא הנ״ל:

וזהו [פירוש] ״ושבתי״ וכו׳, ״אל בית אבי״: החזרה והשיבה של בחינת יעקב מבחינת חר״ן, כנ״ל, לבחינת רנה [שירת עונג], הנקראת ״בית אבי״; זו בחינת יצחק, בחינת הצחוק והתענוג העליון שיתגלו לעתיד לבוא, כתוצאה מאתכפיא ואתהפכא הנ״ל.

ביאור

זהו שובו של יעקב ״אל בית אבי״: חזרתו מחר״ן, הקול האלוקי הנסתר, אל רנה, שירת העונג, שהיא בחינת יצחק — הצחוק שיתגלה לעתיד לבוא.

פסקה 24 בקצרה

התענוג העתידי הוא בחינת ״יום הז׳״, וחזרתו של יעקב ״אל בית אבי״ היא הפיכתה של חר״ן לרנה — צחוקו של יצחק.

מראי מקומות

  1. 1
    יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים · Mishnah Tamid 7:4
  2. 2
    ושבתי כו׳ אל בית אבי · Genesis 28:21

שלום, והוי׳ נעשה אלקים ¶25–29

25וזהו שיאמרו לעתיד על יצחק דוקא כי אתה אבינו להיות כי זהו תכלית המכוון בירידת והשתלשלות העולמות כדי שעי״ז יהיה צחוק ותענוג למעלה כנ״ל.

וזה הטעם שבעתיד יאמרו דווקא על יצחק: ״כי אתה אבינו״, משום שזו תכלית הכוונה בירידתם ובהשתלשלותם של העולמות, כדי שעל ידי כך יהיו למעלה צחוק ותענוג, כפי שנאמר לעיל.

ביאור

מדוע ישראל יקראו בעתיד דווקא ליצחק ״כי אתה אבינו״? משום שכל תכלית ירידתם של העולמות היא הצחוק והתענוג שלמעלה, ויצחק הוא בחינת הצחוק הזאת.

וזהו ושבתי בשלום כו׳. כי בחי׳ ענג הנ״ל שיתגלה לעתיד הוא דוקא ע״י בחי׳ העלאות והמשכות שהם בחי׳ הבירורים למטה בבחי׳ אתכפייא ואתהפכא כנ״ל שנקרא בחי׳ שלום.

וזהו [פירוש] ״ושבתי בשלום״ וכו׳. התענוג שהוזכר לעיל, שיתגלה לעתיד, יבוא דווקא באמצעות העלאות והמשכות, שהן הבירורים הנעשים למטה בבחינת אתכפייא ואתהפכא, כפי שנאמר לעיל; [וזה] נקרא בחינת שלום.

ביאור

כעת מתבארת משמעות המילים ״בשלום״. התענוג העתידי בא באמצעות שתי התנועות של עלייה והמשכה: בירור העולם על ידי הכנעת הרע והפיכתו. החיבור בין שתי התנועות נקרא ״שלום״.

להיות כי שלום הוא המחבר שני הפכים וכמ״ש כא, דעושה שלום במרומיו. שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש כו׳.

הטעם לכך הוא שהשלום מחבר בין שני הפכים, כמו שכתוב: ״עושה שלום במרומיו״. מיכאל הוא שר המים וגבריאל שר האש וכו׳.

ביאור

השלום מאחד הפכים. המדרש מפרש את הפסוק ״עושה שלום במרומיו״ כתיאור של ה׳ עושה שלום בין מיכאל, מלאך השלג — המכונה כאן שר המים — לבין גבריאל, מלאך האש, כך שאחד מהם אינו פוגע באחר.

פסקה 25 בקצרה

יצחק הוא ״כי אתה אבינו״ משום שהתענוג הוא תכלית הבריאה, והשלום הוא איחוד ההפכים — העלאה והמשכה — המביא לתענוג הזה.

לעומק

תורה אור על פרשת בשלח, המובא בהערה, מסביר שהפכים כמו מים ואש, חסד וגבורה, יכולים להתאחד רק באמצעות הביטול שבחכמה; זו גם הסיבה שאדם יכול להכיל תכונות מנוגדות.

מראי מקומות

  1. 1
    עושה שלום במרומיו · Job 25:2
  2. 2
    שמיכאל שר של מים · Bamidbar Rabbah 12:8

26והנה כתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב והיינו ב׳ בחי׳ שלום שלום מלמטה למעלה והיינו לרחוק שנעשה קרוב שהוא בחי׳ העלאה ממטה למעלה.

כעת, נאמר ״שלום שלום לרחוק ולקרוב״. כלומר, [יש] שתי בחינות של שלום: שלום מלמטה למעלה, כלומר, ״לרחוק״ — מי שרחוק ונעשה קרוב, וזוהי העלאה מלמטה למעלה;

ביאור

ישעיהו אומר ״שלום שלום״ פעמיים, ולכן יש שני סוגים של שלום. הראשון הוא שלום ״לרחוק״: מי שרחוק — העולם התחתון — מתקרב ועולה מלמטה למעלה.

ושלום מלמעלה למטה היינו בחי׳ ירידת והמשכת אלקות למטה בבחי׳ תורה ומצות כמבואר לעיל במ״ש ויצק שמן כו׳.

והשלום מלמעלה למטה הוא ירידת האלוקות והמשכתה למטה, אל תוך התורה והמצוות, כפי שהוסבר לעיל על הפסוק ״ויצק שמן״ וכו׳.

ביאור

השני הוא שלום ״לקרוב״: האלוקות יורדת מלמעלה לתוך התורה והמצוות, כמו בשמן שיעקב יצק על המצבה.

פסקה 26 בקצרה

הכפילות ״שלום שלום״ בפסוק בישעיהו מציגה את שתי התנועות שבמאמר: העולם התחתון עולה, והאלוקות יורדת ונמשכת אל תוך התורה והמצוות.

מראי מקומות

  1. 1
    שלום שלום לרחוק ולקרוב · Isaiah 57:19
  2. 2
    ב׳ בחי׳ שלום · ראה ד״ה פדה בשלום תשל״ח (סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ יא) הערה 96.

27וע״י ב׳ בחי׳ שלום הנ״ל שהם בחי׳ אתהפכא מחשוכא לנהורא שלא יהיו בבחי׳ עלמין דפרודי רק בבחי׳ יחוד וביטול כמו שהוא למעלה בעולמות עליוני׳ [עליונים] ממש

ועל ידי שתי בחינות השלום שהוזכרו לעיל, שהן הפיכת החושך לאור, כך שהם לא יהיו בבחינת עולמות של פירוד, אלא בבחינת אחדות וביטול, ממש כפי שהדבר למעלה בעולמות העליונים,

ביאור

באמצעות שני סוגי השלום האלה החושך נהפך לאור, והעולמות התחתונים חדלים להיות עולמות של פירוד ונעשים מאוחדים עם ה׳, כפי שהם העולמות העליונים.

ואזי אשוב אל בית אבי שיתגלה ממילא בחי׳ הענג העליון שהוא בבחי׳ א״ס ממש למעלה מעלה מהשתלשלות העולמות במדרגות רבות מעלה ומטה וחשך ואור.

אז ״אשוב אל בית אבי״: התענוג העליון, שהוא ממש בבחינת אין סוף, למעלה מעלה מהשתלשלות העולמות על מדרגותיה הרבות, מעלה ומטה, חושך ואור, יתגלה מאליו.

ביאור

אז ״אשוב אל בית אבי״: התענוג העליון יתגלה מאליו. הוא אין־סופי, ונמצא למעלה מכל השתלשלות העולמות, על ההבחנות שבה של מעלה ומטה, חושך ואור.

משא״כ לגבי עצמותו ומהותו ית׳ קטן וגדול שוים ממש בלי שינוי וכחשכה כאורה ממש.

ואולם ביחס לעצמותו ומהותו יתברך, קטן וגדול שווים ממש, ללא שינוי, ו״כחשכה כאורה״ ממש.

ביאור

מבחינת עצמותו של ה׳, ההבחנות האלה אינן קיימות כלל: קטן וגדול שווים, ו״כחשכה כאורה״, כפי שנאמר בתהילים.

פסקה 27 בקצרה

כאשר שתי בחינות השלום מאחדות את העולמות עם ה׳, התענוג האין־סופי מתגלה — מדרגה שבה מעלה ומטה, חושך ואור, שווים כולם.

מראי מקומות

  1. 1
    שו״ה בעולמות — ואזי אשוב אל · בבוך 1824: ואזי אז יבא אל.
  2. 2
    וכחשכה כאורה · Psalms 139:12

28ואז והיה הוי׳ לי לאלקים כו׳. כי הנה כתיב כי שמש ומגן הוי׳ אלקים שכמו שהמגן הוא נרתק להשמש ומכסה ומסתיר על אור השמש כמו״כ [כמו כן]

ואז, ״והיה הוי׳ לי לאלקים״ וכו׳. שהרי נאמר: ״כי שמש ומגן הוי׳ אלקים״: כשם שהמגן הוא נרתיק לשמש, המכסה ומסתיר את אור השמש,

ביאור

כעת מופיע הביטוי המרכזי בנדר: ״והיה הוי׳ לי לאלקים״. במזמור מצמידים את ״שמש״ להוי׳ ואת ״מגן״ לאלקים: כשם שמגן מכסה את השמש ועוטף את אורה בנרתיק.

שם אלקים הוא בחי׳ נרתק לשם הוי׳ ומכסה ומסתיר עליו להיות נבראים בעלי גבול ונפרדים בפ״ע [בפני עצמו] משא״כ שם הוי׳ הוא בחי׳ המשכת אור ה׳ למטה כו׳.

כך גם שם אלקים הוא בחינת נרתיק לשם הוי׳, המכסה ומסתיר אותו, כדי שיהיו נבראים בעלי גבול ונפרדים בפני עצמם; ואילו שם הוי׳ הוא בחינת המשכת אור ה׳ למטה וכו׳.

ביאור

כך אלקים מסתיר את הוי׳, כדי שיוכלו להתקיים נבראים מוגבלים ונפרדים, בלי שיוצפו באור. לעומת זאת, הוי׳ הוא המשכת אורו של ה׳.

פסקה 28 בקצרה

אלקים הוא הנרתיק המסתיר את אורו של הוי׳, ובכך מאפשר את קיומו של עולם סופי.

מראי מקומות

  1. 1
    כי שמש ומגן הוי׳ אלקים · Psalms 84:12
  2. 2
    בחי׳ נרתק לשם הוי׳ · ראה ד״ה קדושים תהיו תרנ״ז אות ג.
  3. 3
    שו״ה ממש — ואז והיה · בבוך 1824: ואזי אז יהי׳.

29והנה כ״ז [כל זה] הוא בבחי׳ השתלשלות מעלה ומטה וחשך ואור אבל לעתיד שיתגלה בחי׳ ענג העליון שהוא למעלה מעלה מבחי׳ ההשתלשלות והוא למעלה מעלה מבחי׳ שם הוי׳ ושם אלקים

והנה, כל זה שייך להשתלשלות, למעלה ולמטה, לחושך ולאור.

ביאור

כל אלה — השמש והמגן, הגילוי וההסתר — שייכים להשתלשלות העולמות, שיש בה למעלה ולמטה, חושך ואור.

ואזי מה שעתה הוא בחי׳ שם הוי׳ יהיה אז בחי׳ אלקים לגבי בחי׳ ענג העליון הנ״ל

אבל לעתיד לבוא, כאשר יתגלה התענוג העליון, שהוא למעלה לאין ערוך מהשתלשלות ולמעלה לאין ערוך גם משם הוי׳ ומשם אלקים, אז מה שכעת הוא בחינת שם הוי׳ יהיה בחינת אלקים ביחס לתענוג העליון האמור.

ביאור

אך התענוג שיתגלה בעתיד נעלה מכל ההשתלשלות, ואף משמות הוי׳ ואלקים. ביחס אליו, אפילו הוי׳ — שכיום הוא שם הגילוי — יהיה כמו אלקים, כיסוי בלבד. זהו ״והיה ה׳ לי לאלקים״.

ואזי והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כנ״ל יהיה בית אלקים שיהיה בית וכלי לבחי׳ אלקים דלעתיד שהוא בחי׳ הוי׳ עתה.

ואזי ״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה״, כנזכר לעיל, ״יהיה בית אלקים״: היא תהיה בית וכלי לבחינת אלקים שלעתיד, שהיא בחינת הוי׳ של עכשיו.

ביאור

האבן, המדרגה הנמוכה ביותר, תהיה אז ״בית אלקים״: כלי למה שייקרא אז אלקים, והוא הוי׳ כפי שאנו מכירים אותו כיום. בכך מתיישבת השאלה הראשונה: האבן נעשית בית כאשר הוי׳ נעשה ״אלקים״.

וכל אשר תתן לי הוא לשון עתיד היינו כל עליות שיהיו לעתיד הכל עשר אעשרנו לך בבחי׳ מעשר כנודע וד״ל [ודי למבין]:

״וכל אשר תתן לי״ הוא לשון עתיד; כלומר, כל העליות שיהיו לעתיד לבוא, את כולן ״עשר אעשרנו לך״, בבחינת מעשר, כידוע, ודבר זה די למבין.

ביאור

נדרו של יעקב מסתיים במילים ״וכל אשר תתן לי״ — ״עשר אעשרנו לך״. ״תתן״ הוא בלשון עתיד: העליות הבלתי־פוסקות שלעתיד, שאף הן יוחזרו לה׳ כמעשר. המאמר מסתיים בקביעה שזה די למבין.

פסקה 29 בקצרה

לעתיד, התענוג הנעלה משני השמות יהפוך את הוי׳ עצמו לבחינת ״אלקים״ בלבד, והאבן תהיה כלי לכך. בכך נפתרת השאלה שבה נפתח הנדר.

לעומק

מאמר המצוטט בהערת קה״ת מביא את נוסח תורה חיים: שהוי׳ יתגלה בגלוי כמו ששם אלקים גלוי כיום.

מראי מקומות

  1. 1
    אבל לעתיד . . בחי׳ שם הוי״ה יהי׳ אז בחי׳ אלקים · ראה ד״ה ושבתי בשלום תשל״ח (סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ קעז) הערה 205 שמציין לתו״ח כו, ד ושם: ”שהוי׳ יהי׳ בגילוי כמו שם אלקים”.
  2. 2
    והאבן הזאת אשר שמתי מצבה · Genesis 28:22

סיכום ¶30

30קיצור (א) הנה יעקב המשיך היו״ד ח״ע [חכמה עילאה] לבחי׳ עקביי׳ וזהו ענין יציאת יעקב מבאר שבע יסוד אי׳ [אימא] לבחי׳ חרן כדי להעלות בירורי נוגה

תקציר. (א) יעקב המשיך את היו״ד, חכמה עילאה, עד לבחינת העקביים. וזהו עניין יציאתו של יעקב מבאר שבע, יסוד אימא, אל בחינת חרן, כדי להעלות את בירורי נוגה;

ביאור

סיכום בשלוש נקודות. (א) יעקב המשיך את היו״ד, חכמה עילאה, עד לעקביים. באר שבע מזוהה עם יסוד אימא, הערוץ של בינה, ויעקב ירד לחרן כדי להעלות את הניצוצות הכלואים בנוגה, התחום המעורב של טוב ורע שאפשר לבררו.

והיינו מה שלקח מאבני המקום שהם בחי׳ אותיות דבר ה׳ המלובשים בדצ״ח [בדומם צומח חי] ועשה מהם אבן אחת הוא בחי׳ יו״ד שזהו וישם מראשותיו (ע׳ [עיין] זהר ח״א [חלק א׳] דע״ב ופ׳ ויצא קנ״א ופ׳ ויחי רל״א ובמ״ש ע״פ אבן ישראל)

כלומר, הוא לקח מאבני המקום, שהן בחינת אותיות דבר ה׳ המלובשות בדומם, בצומח ובחי, ועשה מהן אבן אחת, שהיא בחינת היו״ד; וזהו ״וישם [אותו] מראשותיו״ (ראו זהר חלק א, דף ע״ב, פרשת ויצא, [דף] 151, ופרשת ויחי, [דף] 231, וכן מה שנתבאר על הפסוק ״אבן ישראל״).

ביאור

האבנים הן אותיות דבר ה׳ המלובשות בדומם, בצומח ובחי. יעקב אסף אותן לאחת, לבחינת יו״ד, ושם אותה ״מראשותיו״. ההפניה שבסוגריים מציינת מקומות בזהר ודיון על ״אבן ישראל״.

ואח״כ וישם אותה מצבה המשכת בחי׳ ו׳ שנמשך מהיו״ד והוא ענין אורייתא מח״נ [מחכמה נפקת] ויצק עליה שמן להיות מה להלן באימה ויראה אף כאן באימה ויראה:

ואחר כך, ״וישם אותה מצבה״: המשכת בחינת הווי״ו, שנמשכת מן היו״ד; וזהו עניין ״אורייתא מח״נ״. ״ויצק עליה שמן״, כדי שיתקיים ״מה להלן באימה ויראה אף כאן באימה ויראה״.

ביאור

המצבה היא הווי״ו הנמשכת מן היו״ד, והתורה יוצאת מחכמה עילאה. השמן הוא גילוי החכמה שבתורה, כדי שילמדו אותה באימה וביראה, כפי שהיה במעמד הר סיני.

(ב) ועי״ז ושבתי בשלום אל בית אבי בחי׳ יצחק כי אתה אבינו והוא הצחוק והתענוג שיהיה לע״ל [לעתיד לבוא] מבירורים אלו והיינו ע״י אתכפיא ואתהפכא נתברר מבחי׳ חר״ן ונהפך החי״ת לה״א להיות רנ״ה בחי׳ תענוג

(ב) ועל ידי כך: ״ושבתי בשלום אל בית אבי״, בחינת יצחק, שעליו נאמר ״כי אתה אבינו״; וזהו הצחוק והתענוג שיהיו לעתיד לבוא כתוצאה מבירורים אלו. כלומר, על ידי אתכפיא ואתהפכא מתבררת בחינת חרן, והחי״ת נהפכת לה״א, ונעשית רנה, בחינת תענוג.

ביאור

(ב) התוצאה היא השיבה אל ״בית אבי״, בחינת יצחק, והצחוק והתענוג שלעתיד לבוא, שייוולדו מבירורים אלה: חרן מתבררת, החי״ת שבה נהפכת לה״א, והיא נעשית רנה, תענוג.

(ועד״ז בענין יצ״מ [יציאת מצרים] מיצר הגרון ע״ד בחי׳ חרן נחר גרוני כו׳ וימררו חיי אבותינו וכשנעשה יצ״מ [יציאת מצרים] הוא בחי׳ מצה משא״כ חמץ כענין ההפרש בין חרן לרנה):

(ובדומה לכך בעניין יציאת מצרים: מיצר הגרון, בדומה לבחינת חרן — ״נחר גרוני״ וכו׳, ״וימררו חיי אבותינו״; וכאשר מתרחשת יציאת מצרים, זוהי בחינת מצה, להבדיל מחמץ, בדומה להבדל שבין חרן לרנה.)

ביאור

כך גם בעניין יציאת מצרים. מצרים נדרשת כ״מיצר הגרון״, המֵצַר הצר שבגרון, בדומה לגרון הניחר של חרן, כאשר המצרים מיררו את חיי אבותינו. היציאה ממצרים היא בחינת מצה, בניגוד לחמץ, כשם שרנה נבדלת מחרן.

(ג) וגילוי ענג זה ע״י ב׳ בחי׳ שלום לרחוק ולקרוב ואז שם הוי׳ יהיה רק בבחי׳ אלקי׳ לגבי גילוי ההוא ולפיכך האבן הזאת שהיא בחי׳ המל׳ המקבלת משם הוי׳ יהיה בחי׳ בית אלקים

(ג) גילוי תענוג זה הוא באמצעות שתי בחינות של שלום, ״לרחוק ולקרוב״; ואז שם הוי׳ יהיה רק בבחינת אלקים ביחס לגילוי ההוא. לכן האבן הזאת, שהיא בחינת מלכות המקבלת משם הוי׳, תהיה בבחינת ״בית אלקים״.

ביאור

(ג) תענוג זה מתגלה באמצעות שני סוגי השלום, לרחוק ולקרוב. אז הוי׳ תהיה בבחינת אלקים ביחס לגילוי הזה, והאבן, מלכות המקבלת מהוי׳, תהיה ״בית אלקים״.

(וגם י״ל [יש לומר] כיון דלע״ל [דלעתיד לבוא] יאמרו ליצחק כי אתה אבינו ע״כ שייך בחי׳ זו בשם אלקים וז״ש [וזהו שכתוב] צחוק עשה לי אלקים):

(אפשר גם לומר: מאחר שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק ״כי אתה אבינו״, בחינה זו קשורה אפוא בשם אלקים; וזהו ״צחוק עשה לי אלקים״.)

ביאור

אפשר להציע הסבר נוסף: מכיוון שישראל יאמרו ליצחק ״כי אתה אבינו״, הבחינה העתידית קשורה לשם אלקים, כפי שאמרה שרה: ״צחוק עשה לי אלקים״.

פסקה 30 בקצרה

התקציר חוזר על מהלך המאמר: היו״ד נמשכת למטה והאבנים מועלות, אחר כך באות המצבה והשמן, חרן נעשית רנה, ושני סוגי השלום הופכים את האבן לבית אלקים.

לעומק

הסיכומים של הצמח צדק עצמו למאמר זה, המצוטטים בהערת קה״ת מתוך אור התורה, מוסיפים שההעלאה מגיעה עד סובב כל עלמין באמצעות היו״ד, ״כלי הביטול״, ושעליות העתיד נמשכות זו אחר זו עד שהן מגיעות לה׳ עצמו.

מראי מקומות

  1. 1
    קיצור · בבוך 1824 ליתא. באוה״ת כרך ה תתנד, ב קיצורים אחרים: קיצור. (א) פי׳ צוה ישועות יעקב המשכ׳ ש״ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות ע״י ויקח מאבני המקום והעלה אותן לבחי׳ סוכ״ע ע״י היו״ד הנ״ל כלי הביטול, ואח״כ ושוי יתי׳ קמא שהוא כמ״ש קמה אלומתי וגם נצבה עלי׳ אחר עלי׳ לבחי׳ י״ג ת״ד שהן בחי׳ יודי״ן ווי״ן וכו׳ וכ״ז העלא׳. (ב) ואח״כ בחי׳ המשכה ויצוק שמן להיות מה להלן כו׳, וכ״ז ביציאה מבאר שבע לבחי׳ חרן בחי׳ נפרדים ניחר גרוני, נאלמתי דומי׳ וכשמברר שם נעשה רנה בחי׳ יצחק. (ג) ועלי׳ והמשכה זו ע״י בחי׳ שלום ואז יהי׳ הוי׳ נחשב בבחי׳ אלקים והאבן והאותיות יהיו כלים שיהי׳ בהן גילוי שם הוי׳ שנק׳ אז אלקים, ועוד יהי׳ עילוי אחר עילוי בחי׳ עשר אעשרנו עד שיגיע לבחי׳ לך ממש.
  2. 2
    מאבני המקום · Zohar, Vayetzei 12:78–13:86
  3. 3
    וישם מראשותיו · Genesis 28:11
  4. 4
    ובמ״ש ע״פ אבן ישראל · ראה אוה״ת בראשית.
  5. 5
    אבן ישראל · Genesis 49:24
  6. 6
    אבן ישראל · Zohar, Vayechi 43:450–462
  7. 7
    וישם אותה מצבה · Zohar, Noach 35:283–36:297
  8. 8
    מה להלן באימה ויראה אף כאן באימה ויראה · Berakhot 22a:4
  9. 9
    כי אתה אבינו · Isaiah 63:16
  10. 10
    נחר גרוני · Psalms 69:4
  11. 11
    לרחוק ולקרוב · Isaiah 57:19
  12. 12
    צחוק עשה לי אלקים · Genesis 21:6

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 552 KB

בעבודה

אין להסתפק בדיכוי המידות הרעות של האדם — האהבה הבוערת לענייני העולם והכעס — אלא יש להפוך אותן ולכוון אותן לה׳ בלבד. תשובה זו, שנעשית בחשכת העולם הזה, גורמת לה׳ תענוג שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לגרום. יש ללמוד את התורה, גם את דיניה הגשמיים ביותר, מתוך יראה כעין זו שהייתה במתן תורה, כהתגלות חכמתו של ה׳ עצמו.

שאלות לשיחה

  1. מדוע יעקב צריך תחילה להעלות את האבנים לדרגה הגבוהה ביותר, ורק אחר כך הוא יכול להמשיך לתוכן חכמה שלמעלה?
  2. כיצד משל הציפור המדברת מסביר מדוע עבודת התשובה גורמת למעלה תענוג גדול יותר מעבודת הצדיקים?
  3. באיזה מובן האותיות ״דוממות״ ביחס לרעיונות שהן נושאות, ומה הדבר מלמד על יחסו של העולם לדיבור האלוקי?
  4. מה פירוש הדבר שבעתיד הבריאה תעבור ״מיש לאין״, וכיצד הדבר קשור לכך שהוי׳ יהיה ״אלקים״?
  5. כיצד שני סוגי השלום, ״לרחוק ולקרוב״, מקבילים למצבה ולשמן?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 552 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 183 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת ויצאויצא

  1. 1ושבתי בשלום אל בית אבי והיה…״ושבתי בשלום אל בית אבי״
  2. 2ביאור על הנ״לביאור האמור לעיל
  3. 3וללבן שתי בנות וגו׳״וללבן שתי בנות״
  4. 4אם לא תדעי לך היפה בנשים…״אם לא תדעי לך היפה בנשים״
  5. 5וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו…״וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו״
שאלו את פרעג על כל פסקה