LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת נח · מאמר 1

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות…

״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״

  • 12 פסקאות · 57 קטעים
  • כ־30 דק׳ לימוד
  • 62 מקורות

הרבי על מאמר זה

מאמרי הרבי המבוססים עליו: ד״ה מים רבים לא יוכלו לכבות (ה׳תשכ״ה)ד״ה מים רבים לא יוכלו לכבות (ה׳תשל״ח)ד״ה אלה תולדות נח נח איש צדיק (ה׳תשמ״ב) (הסיכומים באנגלית)

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 459 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 57 קטעים

הנקודה

הדאגות והלחצים הכרוכים בפרנסה, ״מים רבים״, אינם יכולים לכבות את האהבה הטבעית של הנשמה לה׳; להפך, כאשר אדם שהיה שקוע בהם כל היום פונה בתפילה לה׳, הם מרוממים את נשמתו לאהבה שאין לה גבול, גבוהה מזו שהכיר לפני שירדה לעולם.

המאמר בקצרה

אדמו״ר הזקן מפרש את ״מים רבים״ שבשיר השירים כדאגות וכטרדות הכרוכות בפרנסה. הם אינם יכולים לכבות את האהבה המסותרת של הנפש האלקית, שלהבת העולה בטבעה אל מקורה; הם אף יכולים לרומם אותה למדרגה גבוהה יותר מזו שהייתה בה לפני ירידתה. ישעיהו מכנה אותם ״מי נח״, ונח פירושו מנוחה. המבול בא לא רק כדי להשמיד אלא גם כדי לטהר את הארץ, כמו מקווה; וכך גם השעבוד לפרנסה, שהחל כשפסקה הברכה העל־טבעית של בית המקדש, מטהר את הנשמה כפי שהגיהינום מטהר אותה. כאשר אדם יוצא מיום של ״חושך״ גשמי ומתבונן בתפילה שכל הבריאה אינה אלא הארה של ה׳, מתעוררת בו האהבה ״בכל מאדך״, שאין לה גבול, משום שהיא נובעת מהנפש הבהמית, ששורשה בעולם התוהו גבוה משורש הנפש האלקית. כך התיבה, כלומר מילות התפילה, מתרוממת על ידי המים, ואנשי עסקים יכולים להתפלל בעומק רב יותר מתלמידי חכמים. זוהי שבת תתאה; לעתיד לבוא תגלה שבת עילאה אהבה גדולה עוד יותר, הבאה מלמעלה.

מבנה

  1. האהבה שהמים אינם יכולים לכבות״מים רבים״ הם טרדות הפרנסה; אין בכוחם לכבות את האהבה הטבעית של הנפש האלקית, ובאמצעותם יכולה הנשמה להתרומם למעלה ממדרגתה לפני ירידתה.¶1–2
  2. מי נחנח פירושו מנוחה; המבול טיהר את הארץ כמו מקווה, והשעבוד לפרנסה מטהר את הנשמה כפי שהגיהינום מטהר אותה, ומרומם אותה למדרגה הגבוהה ביותר.¶3
  3. מהו השעבודלא שלטון זר או מיסים, אלא הדאגה לפרנסה — דבר שלא היה מוכר כשהברכה העל־טבעית של בית המקדש זרמה.¶4
  4. אור מתוך החושךהתבוננות בתפילה לאחר יום של עסקים מציתה את האהבה שאין לה גבול, ״בכל מאדך״; אהבה זו אפשרית דווקא באמצעות הנפש הבהמית, ששורשה במלכים שנפלו בעולם התוהו גבוה משורש הנפש האלקית.¶5–7
  5. תיבת התפילהמן המים נבנית התיבה — גם התיבה שבה ניצל נח וגם מילה — היא מילות התפילה, שהמים מרוממים לגובה; אנשי עסקים יכולים להתפלל יותר מתלמידי חכמים.¶8–10
  6. שבת תתאהכשם שהעולמות מתרוממים בשבת לאחר ששת ימי המעשה, כך גם עבודת היום מתרוממת בתפילה — הארה של שבת בתוך ימי השבוע.¶11
  7. שבת עילאהלעתיד לבוא, ב״יום שכולו שבת״, תתגלה אהבה גדולה מלמעלה, חסד עליון, הגבוהה אף מן האהבה שנולדת מן המים.¶12

מושגים

מים רביםמים רבים
הטרדות והדאגות הכרוכות בפרנסה והמחשבות על ענייני העולם, המאיימות להטביע את מודעותו של האדם לה׳.
אהבה מסותרתאהבה מסותרת
האהבה לה׳ המצויה בטבעה בכל נשמה יהודית, גם כשהיא אינה מורגשת; כשלהבת, היא שואפת כלפי מעלה אל מקורה.
נייחא דרוחא (נחת הרוח)נייחא דרוחא
משמעות השם נח: המנוחה והעלייה הבאות לאחר העמל, שהן התוכן הפנימי של שבת.
שעבודשעבוד
במאמר זה, עול הפרנסה ודאגותיה בזמן הגלות, המטהרים את הנשמה כשם שהמבול טיהר את הארץ.
יתרון האור מן החשךיתרון האור מן החשך
האור הגדול יותר שנוצר כאשר החושך נכנע (אתכפיא) והופך (אתהפכא חשוכא), למעלה מאור שמעולם לא פגש חושך.
בכל מאדךבכל מאדך
האהבה הגבוהה ביותר לה׳, שאין לה גבול, ומתעוררת מתוך מאבק עם היפוכה — הנפש הבהמית.
הנפש הבהמיתנפש הבהמית
הנשמה המחיה את הגוף ואת דחפיו; שורשה העליון, במלכי התוהו שנפלו, גבוה משורש הנפש האלקית, ולכן ההתמודדות עמה מולידה אהבה נעלית יותר.
התיבה / המילהתיבה
תיבה היא הן תיבת נח והן מילה; התיבה היא מילות התפילה, שהמים של היום מרוממים.
שבת תתאה ושבת עילאהשבת תתאה ושבת עילאה
שבת תתאה היא המנוחה שלאחר העמל, המצויה בכל שבוע ובכל תפילה; שבת עילאה היא העתיד המשיחי, שבו תתגלה אהבה הבאה מלמעלה.

אל הטקסט

האהבה שהמים אינם יכולים לכבות ¶1–2

1מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.

״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.״

ביאור

המאמר נפתח בפסוק משיר השירים, שחסידות מפרשת כשיר אהבה בין ה׳ לעם ישראל. הפסוק מלמד ששום שטף מים, גדול ככל שיהיה, אינו יכול לכבות אהבה זו; בהמשך המאמר מוסבר מהם ה״מים״ ומדוע אינם יכולים לכבות אותה.

הנה מים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה״ז כו׳ ועכ״ז [ועם כל זה] לא יוכלו לכבות את האהבה

עתה, ״מים רבים״ הם כל הטרדות בענייני הפרנסה והמחשבות בענייני העולם הזה וכו׳; ואף על פי כן, ״לא יוכלו לכבות את האהבה״ —

ביאור

אדמו״ר הזקן מזהה את ה״מים רבים״ עם חיי היום־יום בעבודה: הלחץ המתמיד להתפרנס וזרם המחשבות על ענייני העולם. הם עלולים לדחוק את המודעות לה׳, אך אינם יכולים לכבות ממש את האהבה אליו.

שהוא בחי׳ האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע מבחי׳ נפש האלקי׳ שטבעה לעלות וליכלל תמיד למעלה כשלהבת העולה מאליה

שהיא בחינת האהבה הנסתרת המצויה בטבעה בכל נפש מישראל, מצד בחינת הנפש האלקית, שטבעה לעלות ולהיכלל תמיד למעלה, כשלהבת העולה מאליה,

ביאור

האהבה שנותרת היא האהבה המסותרת (האהבה הנסתרת), שיש לכל יהודי בטבעו, בין שהוא חש בה ובין שאינו חש בה. מקורה בנפש האלקית, השואפת מטבעה לעלות ולשוב אל מקורה, כשם שלהבה עולה מעלה מכוח טבעה, בלי מאמץ.

כמ״ש לעיל מיניה רשפיה רשפי אש שלהבת יה שהוא בחי׳ שלהבת הבאה מלמעלה שהיא הנפש האלקית שקודם התלבשותה בגוף הגשמי היתה נהנית מזיו השכינה והיתה מיוחדת בתכלית היחוד בא״ס ב״ה.

כמו שנאמר ממש לפני כן: ״רשפיה רשפי אש שלהבת יה״. זוהי בחינת שלהבת שבאה מלמעלה: הנפש האלקית, שלפני שהתלבשה בגוף הגשמי נהנתה מזיו השכינה והיתה מיוחדת באחדות מוחלטת עם אין סוף ברוך הוא.

ביאור

הפסוק שקודם לפסוק ״מים רבים״ מתאר את האהבה כ״רשפיה רשפי אש שלהבת יה״ — אש שמקורה אלוקי. זוהי הנפש האלקית, שלפני שירדה להתלבש בגוף נהנתה מזיו השכינה והיתה מאוחדת לחלוטין עם אין סוף; כמיהתה לעלות נובעת מן הזיכרון של אותה אחדות.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה מציגה את הפסוק שעליו מבוסס המאמר ואת פירושו הראשוני: ה״מים רבים״ הם הטרדות הכרוכות בפרנסה, והאהבה שאינם יכולים לכבות היא האהבה הנסתרת והטבעית של הנפש האלקית לה׳ — שלהבה השואפת מטבעה לעלות אל מקורה.

לעומק

האהבה הנסתרת היא נושא הדיון בפרקים י״ח–י״ט בתניא. שם היא מתוארת כירושה מן האבות, הטמונה בכל יהודי, ושורשה בחכמה של הנשמה, המשמשת כלי לאור אין סוף. משל הלהבה המתאמצת לעלות ולהיפרד מן הפתילה מובא שם כדי לתאר את רצונה הטבעי של הנשמה להיפרד מן הגוף ולהידבק בה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    מים רבים · משנת תקס״ח. הנחת הר״פ בסה״מ הנחות הר״פ ע׳ סט בכותרת ”פ׳ נח שקלאב”. והביאור שם ע׳ נח. ראה ברשימת המאמרים דשנת תקס״ח במאמרי אדה״ז תקס״ח כרך ב ע׳ תתקכה הערה 2. הגהות וביאור באוה״ת בראשית כרך ג תרט, א (מלקו״ת לג״פ עם שינויים, ושם נדפס המאמר עם הגהות). ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. לכללות מאמר זה ראה: ד״ה אלה תולדות נח — מאמרי אדה״א בראשית ע׳ ק. ד״ה מים רבים תשל״ח (נדפס בלקו״ש ח״כ ע׳ 276). ד״ה כה אמר ה׳ השמים כסאי תשמ״א. ראה גם ד״ה כי ידעתיו תשל״ו. בד״ה אשריכם ישראל תרל״ט ח״ב ע׳ תקכד נתבארו כמה ענינים מהמאמר. בבוך 1110 נמצא הגה״ה לתו״א שנכתב בגוכתי״ק כ״ק אדמו״ר הריי״צ זצקוללה״ה: ”בס״ד. יום ה׳ כ״ט תשרי תער״ג. תו״א פ׳ נח ד״ה מים רבים. מים רבים דטרדות הפרנסה אינם מכבים האהבה מסותרת, והמבול בא לטהר את הארץ והם טרדת הפרנסה שמשעבדי׳ את האדם, ועי״ז נעשה הנייחא, הוא העלי׳ וכמו טוב מאד הנה״ב ששרשו גבוה מהנה״א, ונעשה יתרון האור דטרדת הפרנסה מתעלי׳ ע״י התפלה, וגבהה עבוד׳ בעלי עסקים, חמש עשרה כו׳ גברו המים, ותרם התבה, דתיבת התפלה מתרוממים ע״י המים, הון ביתו הוא חכמת התו׳ וטעמי המצות בוז יבוזו לו, אבל עצם המצות מעשיות שהם פנימיות רצונו ית׳ דנעוץ תחלתן בסופן דוקא, ועקימת שפתיו הוי מעשה”. ע״כ.
  2. 2
    מים רבים · Song of Songs 8:7
  3. 3
    טרדות הפרנסה · וזהו דיוק הלשון ”טרדות הפרנסה” דהגם שהוא במצב שנמשך לו טרדות הפרנסה [שזה מראה אשר אינו מתבונן כדבעי אליבי׳ דנפשי׳ שברכת הוי׳ היא תעשיר (דרמ״צ ז, א ואילך, קונטרס ומעיין מכ״ה פ״ג, ד״ה וידעת תרנ״ז)] מ״מ, הנה גם הטרדות לא יוכלו לכבות ח״ו את האהבה המוסתרת שבכ״א מישראל — ד״ה מים רבים תשל״ח (נדפס בלקו״ש ח״כ ע׳ 276 ואילך). ראה תו״ח נח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו בתחלתו, ובפרק עה. במאמרי אדה״א בראשית ע׳ ק מאריך בזה שענין הכיבוי הוא כי הנשמה נק׳ אור שהוא בהתפעלות במוח או בלב כו׳, ועכשיו המים רבים מכבים דהיינו טרדת הפרנסה מכבים אור הנשמה שלא תתפעל לא במוח ולא בלב ואפי׳ בהתעוררו׳ תשובה וכמ״ש כי באו מים עד נפש ועד בכלל כו׳ ע״ש. ראה בשיחת ש״פ נח תשי״ג בסעי׳ יד (מהנחה בלתי מוגה) מבאר השייכות בין דאגות הפרנסה למבול ומקוה.
  4. 4
    שבעניני עוה״ז · בהנחת הר״פ מוסיף: ”והם בחי׳ שעבוד מלכיות”.
  5. 5
    האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל · Tanya, Likkutei Amarim 18:2–3
  6. 6
    רשפי׳ רשפי אש · Song of Songs 8:6
  7. 7
    שלהבת י-ה . . הבאה מלמעלה · ראה גם שהש״ר עה״פ (בסופו): שלהבת י-ה .ֿ. כאש של מעלה .ֿ. ולא המים מכבין לאש, וראה בפירוש מהרז״ו שם — לקו״ש ח״כ ע׳ 277 הערה 24. בענין אהבה מסותרת ראה בד״ה ועשית ציץ — תרנ״א ע׳ קמא.

2ולזאת גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים שהן הנקראים מים רבים עכ״ז [עם כל זה] לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחי׳ אהבה ותשוקה נפלאה לעלות וליכלל למעלה ואדרבה

לכן, גם לאחר שהיא מתלבשת בגוף הגשמי כדי לעסוק בעניינים גשמיים — שהם הנקראים ״מים רבים״ — אף על פי כן, ״לא יוכלו לכבותה״ ולמנוע ממנה להיות תמיד במצב של אהבה וכיסופים מופלאים לעלות ולהיכלל למעלה. אדרבה,

ביאור

מכיוון שהאהבה היא טבעה של הנשמה עצמה, היא אינה מתה כשהנשמה נכנסת לגוף ונעשית עסוקה בעניינים חומריים. אדמו״ר הזקן מכנה את העיסוקים החומריים האלה ״מים רבים״, ומדגיש שאין בכוחם לכבות את הכיסופים המתמידים של הנשמה לעלות ולהיכלל בה׳.

ע״י התלבשותה במים רבים הנ״ל יכולה להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה״ז כאשר יתבאר:

באמצעות התלבשותה ב״מים רבים״ הנזכרים לעיל, היא יכולה להגיע למדרגה גבוהה יותר מזו [שבה עמדה] לפני שירדה לעולם הזה, כפי שיתבאר.

ביאור

כאן באה הטענה הנועזת של המאמר: הנשמה אינה רק שורדת את השתלבותה בענייני העולם; באמצעות אותה השתלבות ממש היא יכולה להגיע למדרגה גבוהה יותר מזו שבה הייתה לפני ירידתה, גם כשנהנתה מזיו נוכחותו של ה׳. שאר המאמר מסביר כיצד.

פסקה 2 בקצרה

הפסקה הופכת את הפסוק מהתגוננות להבטחה: ״מים רבים״ של ענייני העולם לא רק שאינם מכבים את אהבת הנשמה, אלא יכולים להעלות אותה למדרגה גבוהה יותר מזו שבה עמדה לפני ירידתה.

לעומק

זוהי התשובה החסידית הקלאסית לשאלה מדוע על הנשמה לרדת אל תוך גוף: ״ירידה צורך עלייה״. המאמר יראה שהרווח נובע מכוחה של הנפש הבהמית ומההתמודדות עם החושך.

מראי מקומות

  1. 1
  2. 2
    להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה״ז · בהנחת הר״פ: להגיע למדריגה היותר גבוה כי מים רבים הנ״ל שהוא בחי׳ שעבוד מלכיות נק׳ מי נח.

מי נח ¶3

3והנה בחי׳ מים רבים הנ״ל נק׳ מי נח וכמ״ש (ישעי׳ [ישעיה] נד) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (עיין בספר עיר גבורים) כי

והנה, מדרגת ״מים רבים״ האמורה לעיל נקראת ״מי נח״, כמו שכתוב (ישעיהו נד): ״אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך״ (עיין בספר עיר גבורים), כי

ביאור

ישעיהו משווה בין הבטחת ה׳ שלא לכעוס עוד על ישראל ובין השבועה שלא להביא שוב את ״מי נח״ על הארץ לאחר המבול. אדמו״ר הזקן לוקח את הביטוי של הנביא, ״מי נח״, כשם ל״מים רבים״ של החיים בעולם, ומפנה את הקורא לספר עיר גבורים, שחיבר בעל הפירוש כלי יקר על התורה.

הנה נח הוא נייחא דרוחא שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו. וכמ״ש וישבת ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה כו׳.

נח הוא נייחא דרוחא (naycha d’rucha) [מנוחת הרוח], כלומר בחינת שביתה, כמו אדם השובת ממלאכתו. וכמו שכתוב ״וישבת ביום השביעי״ (vayishbos), ותרגומו [מתרגם זאת] ״ונח ביומא שביעאה״ (venach) וכו׳.

ביאור

השם נח פירושו מנוחה: הזוהר מפרש אותו כ״נייחא דרוחא״ — שלוות רוח מיושבת שבאה עם סיום העבודה. הראיה לכך היא שהתורה אומרת שה׳ ״וישבת ביום השביעי״, ואילו תרגום אונקלוס מתרגם את המילה הזאת בלשון השורש של נח: ״ונח״.

ומ״ש נח נח ב״פ [ב׳ פעמים] הם נייחא דעילאי ונייחא דתתאי שהוא בחי׳ שבת תתאה ושבת עילאה שיהיה לעתיד שנק׳ יום שכולו שבת משא״כ שבת תתאה אינו כולו שבת כאשר יתבאר.

ומה שנאמר ״נח נח״ פעמיים, פירושו מנוחת העליונים ומנוחת התחתונים. אלו הן בחינת השבת התחתונה והשבת העליונה שתהיה לעתיד לבוא, הנקראת ״יום שכולו שבת״; ואילו השבת התחתונה אינה כולה שבת, כפי שיתבאר.

ביאור

הפסוק חוזר על השם ״נח נח״, והמדרש מסביר את הכפילות כמנוחה לעליונים ומנוחה לתחתונים. אדמו״ר הזקן מקביל אותן לשני סוגים של שבת: ״השבת התחתונה״ השבועית שאנו מכירים כיום, שאין בה מנוחה שלמה, ו״השבת העליונה״ של העתיד לבוא, ״יום שכולו שבת״. שני הסוגים יתבארו בהמשך המאמר.

כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים למה הוצרך לבחי׳ רעש גדול כזה הלא ברגע א׳ היה ביכול׳ [ביכולת] ה׳ להעבירם אף בלא המבול.

אך לכאורה עניין המבול אינו מובן: אם מטרתו הייתה רק לסלק ולהשמיד את האנשים החוטאים, מדוע היה צורך בטלטלה גדולה כל כך? הרי ה׳ היה יכול לסלק אותם ברגע אחד, גם בלי המבול.

ביאור

כעת שואל אדמו״ר הזקן מדוע ה׳ הביא מבול. אילו המטרה הייתה רק להשמיד את הרשעים, היה יכול לעשות זאת מיד ובשקט; אסון מים שנמשך שנה שלמה ודאי נועד לתכלית נוספת.

אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ שנאמר כי מלאה הארץ חמס ונתקלקלה מאד והיה נצרך לטהרה ולזאת בא המבול דוקא שהוא בחי׳ מים בכדי לטהר את הטמאים

אך האמת היא שהמבול בא לטהר את הארץ, כמו שנאמר ״כי מלאה הארץ חמס״, והיא התקלקלה מאוד ונזקקה לטהרה. לכן בא דווקא המבול, שהוא בחינת מים, כדי לטהר את הטמאים,

ביאור

התשובה, שמקורה בגמרא, היא שהמבול בא לטהר את הארץ עצמה, שהושחתה בגלל החמס שנעשה בה. משום כך בא העונש דווקא בצורת מים, שכן על פי ההלכה המים הם אמצעי לטהרה.

שהוא כדוגמת המקוה מ׳ סאה שהיא מטהרת את הטמא כמו כן היה המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ

בדומה למקווה של ארבעים סאה, המטהר את הטמא; כך גם המבול בא כדי לטהר את הארץ כולה,

ביאור

הדוגמה לכך היא מקווה, בריכת טהרה, שצריכה להכיל לפחות ארבעים סאה מים כדי לטהר אדם או כלי. המבול שימש למעשה מקווה עבור הארץ כולה.

וכמ״ש (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו׳ ולזאת נקראים מי נח שנעשה מזה נייחא דרוחא כו׳.

וכמו שכתוב (יחזקאל לו): ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם״ וכו׳. לכן הם נקראים ״מי נח״, כי מכך באה נייחא דרוחא וכו׳.

ביאור

הבטחת יחזקאל שה׳ ״וזרקתי עליכם מים טהורים״ מראה שהמים הם אמצעי לטיהור רוחני. מכיוון שמי המבול טיהרו את העולם, הם הביאו את ״נייחא דרוחא״ שמבטא השם נח, ולכן הם נקראים ״מי נח״.

והנה שעבוד הפרנסה נק׳ ג״כ מי נח וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] שבחר לו אברהם אבינו שעבוד נגד גיהנם.

והנה, גם שעבוד הפרנסה נקרא ״מי נח״, וכפי שאמרו חז״ל שאברהם אבינו בחר לעצמו שעבוד במקום גיהנם (Gehinnom).

ביאור

כעת מחיל אדמו״ר הזקן את הדברים על חיי העבודה: גם השעבוד הכרוך בפרנסה נקרא ״מי נח״. המדרש מספר שכאשר הראה ה׳ לאברהם את העתיד, הוא בחר לצאצאיו בשעבוד הגלות במקום בגיהנם, שבו הנשמות עוברות זיכוך לאחר המוות. אדמו״ר הזקן מפרש את השעבוד הזה כעול הפרנסה, המטהר את הנשמה בדומה לגיהנם.

שכמו שאי אפשר להנשמה לבא בג״ע [בגן עדן] ליהנות מזיו השכינה עד שתרד קודם לכן בגיהנם וכמו שאמרו גבי אחר מוטב דלידייני׳ וליתי לעלמא דאתי

כשם שהנשמה אינה יכולה להיכנס לגן עדן וליהנות מזיו השכינה עד שתרד תחילה לגיהינום — כפי שאמרו על אחר: ״מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי״ —

ביאור

הוא מסביר מדוע זיכוך כזה הוא שלב הכרחי. הנשמה אינה יכולה להיכנס לגן עדן וליהנות מזיו ה׳ עד שעברה את הזיכוך בגיהינום; לכן אמרו בתלמוד על החכם אלישע בן אבויה, שנקרא אחר (״האחר״) לאחר שסטה מן הדרך: ״מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי״.

וגם לטבול בנהר דינור כמ״ש במ״א. כמו״כ [כמו כן] ע״י שעבוד יכולים לעלו׳ למעלה מעלה למדרגה היותר גבוה.

וגם [עליה] לטבול בנהר דינור (נהר האש), כפי שמבואר במקום אחר; כך גם באמצעות שעבוד אפשר לעלות מעלה מעלה, עד לדרגה הגבוהה ביותר.

ביאור

מלבד הגיהינום, נשמה העולה מגן עדן התחתון לגן עדן העליון צריכה לטבול בנהר דינור, כדי שתשכח את התענוג הפחות שהכירה קודם לכן. באותו אופן, השעבוד הכרוך בפרנסה, קשה ככל שיהיה, מטהר את הנשמה ומאפשר לה לעלות לדרגה הגבוהה ביותר.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מכנה את ״המים הרבים״ בשם ״מי נח״, מסבירה שנח פירושו מנוחה ומראה שתכלית המבול הייתה טהרה. בדומה לכך, השעבוד הכרוך בפרנסה מטהר את הנשמה, כשם שגיהנם מטהר אותה, וכך מעלה אותה למדרגה גבוהה יותר.

לעומק

שתי בחינות המנוחה מקבילות לשבת התחתונה ולשבת העליונה שהוזכרו כאן ויתבארו בפסקאות האחרונות. בהערת קה״ת מובא פירוש הזוהר שלפיו ״וישבת״ פירושו יסוד העולם — חיבור ז״א ונוקבא — שהוא עצמו ״מנוחה ועונג״ של שבת. ההשוואה בין המבול למקווה נשלמת באור התורה, המציין את המדרשים המקשרים בין ארבעים ימי המבול לארבעים מלקות.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה בחי׳ מים רבים · מכאן מובא באוה״ת בראשית כרך ג תרכב, א.
  2. 2
  3. 3
    עיין בספר עיר גיבורים · מבעל המחבר כלי יקר עה״ת.
  4. 4
    נח הוא נייחא דרוחא · Zohar I, 60a
  5. 5
    וישבות ביום השביעי · Genesis 2:2
  6. 6
    וישבת ביום השביעי · Zohar, Bereshit 75:178–77:188
  7. 7
    ותרגומו ונח ביומא שביעאה · Onkelos Genesis 2:2
  8. 8
    נח נח ב״פ · Genesis 6:9
  9. 9
    נייחא דעילאי · Bereshit Rabbah 30:4
  10. 10
    יום שכולו שבת · Mishnah Tamid 7:4
  11. 11
    המבול בא לטהר את הארץ · Zevachim 113a:10–11
  12. 12
    כי מלאה הארץ חמס · Genesis 6:13
  13. 13
    והי׳ נצרך לטהרה ולזאת בא המבול · ראה במאמרי אדה״ז פרשיות ח״א ע׳ ס. אוה״ת במדבר ע׳ רס. ובמאמרי אדה״א בראשית ע׳ קא ”שכל הרע שבני אדם עושין ואפי׳ הרע של חיות ובהמות הכל הוא בארץ . . ובמבול נלקח הרע מן הארץ ע״י רחיצה במים”.
  14. 14
    כדוגמת המקוה מ׳ סאה · ראה אוה״ת בראשית ח״ג תרכד, א שצ״ע לפי המדרשים דהמבול כענין ארבעים יכנו, ומתרץ שאפשר לומר שזהו ע״ד מי יתן טהור מטמא, ע״ש. לקו״ש ח״א ע׳ 4.
  15. 15
  16. 16
    וכמארז״ל שבחר לו א״א שעבוד · Bereshit Rabbah 44:21
  17. 17
    וכמו שאמרו גבי אחר . . כמ״ש במ״א · Chagigah 15b:3–4

מהו השעבוד ¶4

4והנה שעבוד אין הפי׳ מה שיש עלינו עתה מלך ושנוטל מאתנו מס שגם בזמן בהמ״ק [בית המקדש] היה עלינו מלך ישראל והמס היה ביותר כידוע שחלק עשירי הוצרך כ״א [כל אחד / כל אחת] ליתן.

כעת, ״שעבוד״ אינו פירושו שיש עלינו מלך והוא גובה מאיתנו מס, שכן גם בזמן שבית המקדש היה קיים היה עלינו מלך ישראל, והמס היה אף גדול יותר, כידוע, שכל אחד היה צריך לתת חלק עשירי.

ביאור

אדמו״ר הזקן מבהיר למה הכוונה כאן ב״שעבוד״. אין הכוונה לכפיפות מדינית או לתשלום מסים: גם בימי בית המקדש היה לישראל מלך שגבה מהם מס, ואף מס כבד יותר, בשיעור עשירית.

אלא הכוונה היא שבזמן שבהמ״ק [שבית המקדש] היה קיים היה נמשך ברכה והשפע׳ עצומה עד שא״י [שארץ ישראל] היתה ארץ זבת חלב ודבש כו׳

אלא הכוונה היא שכאשר בית המקדש היה קיים, נמשכו ברכה ושפע עצומים, עד שארץ ישראל היתה ״ארץ זבת חלב ודבש״ וכו׳,

ביאור

ההבדל האמיתי הוא שכאשר בית המקדש עמד על תילו, ברכת ה׳ זרמה בשפע כה רב, עד שארץ ישראל היתה ממש ״ארץ זבת חלב ודבש״.

שלא ע״פ הטבע כלל כמ״ש בגמ׳ [בגמרא] סוף מסכת כתובות ולא היה כלל דאגות וטרדת הפרנסה.

לא בדרך הטבע כלל, כפי שנאמר בגמרא בסוף מסכת כתובות; ולא היו כלל דאגות או טרדות בענייני הפרנסה.

ביאור

השפע הזה היה למעלה מדרך הטבע, כפי שמתואר בגמרא בסוף מסכת כתובות, ולכן לאנשים לא היתה דאגה כיצד להתפרנס. אם כן, ״השעבוד״ שבגלות הוא הדאגה והעמל הכרוכים בפרנסה, שהופיעו כשהברכה הגלויה הזאת פסקה.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מגדירה את ״שעבוד״ הגלות לא כשלטון זר או כמסים, אלא כעמל ובדאגה הכרוכים בפרנסה — דברים שלא היו קיימים בזמן שבית המקדש עמד והברכה זרמה בגלוי.

לעומק

הערת קה״ת מביאה את הדיוק של הרבי: השעבוד הוא עצם העיסוק והטרדה. האדם משקיע את השכל שה׳ נתן לו, את בחינת ה״מים״, בענייני פרנסתו עד שהוא נבלע בהם, ולא מדובר בדברים החומריים כשלעצמם.

מראי מקומות

  1. 1
    שעבוד אין הפי׳ . . כ״א ליתן · בד״ה כי ידעתיו תשל״ו מפרש ”אלא הכוונה היא על ענין הטרדה שבזה, מה שהאדם מוטרד בזה וכו׳, ולא על עצם הענינים הגשמיים, והטרדה הוא באופן שמשתמש בהשכל שנתן לו הקב״ה, בחי׳ מים, בעניני פרנסה, ועד שנעשה מוטרד בזה” (מהנחה בלתי מוגה). להעיר מאוה״ת פ׳ שמיני ע׳ תפה ”כי הנה אנו רואים שהשר הגשמי יותר יחפוץ וישתוקק בעול המסים בריבוי אחר ריבוי להכביד על ישראל כו׳ משא״כ בנכרי המתפרנס מקרקעו אינו חפץ כלל להגביר עליו כו׳”. וע״ש הטעם.
  2. 2
  3. 3
    שלא ע״פ הטבע כלל כמ״ש בגמרא סוף מס׳ כתובות · בהנחת הר״פ ליתא.

אור מתוך החושך ¶5–7

5ועתה יש לכאו״א [לכל אחד ואחד] יגיעות וטרדת הפרנסה לעסוק בעניני עוה״ז הגשמי והוא בחי׳ מים רבים הנ״ל שנק׳ מי נח

כעת, לכל אחד ואחת יש יגיעות וטרדת הפרנסה, והוא מתעסק בענייני העולם הגשמי; זוהי בחינת ״מים רבים״ הנזכרת לעיל, הנקראים ״מי נח״,

ביאור

אדמו״ר הזקן חוזר אל המצב בהווה: מאז חורבן בית המקדש כל אדם צריך לעבוד ולדאוג לפרנסתו. זהו, לדבריו, בדיוק מה שהפסוק מכנה ״מים רבים״ ומה שישעיהו מכנה ״מי נח״.

שהוא בחי׳ נייחא דרוחא לפי שע״י בחי׳ מים רבים הנ״ל מתעלית הנשמה למדרגה היותר גבוה מקודם התלבשותה כו׳ שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו׳

שהיא בחינת נייחא דרוחא (מנוחת הרוח), שכן באמצעות בחינת ״מים רבים״ הנזכרת לעיל מתעלה הנשמה למדרגה גבוהה יותר מזו שהייתה בה קודם שהתלבשה וכו׳, כאשר נהנתה רק מזיו השכינה וכו׳.

ביאור

הם נקראים מי ״מנוחה״ משום שהם מביאים את הנשמה לסיפוק נעלה יותר מזה שהכירה לפני שירדה להתלבש בגוף. אז היא נהנתה רק מזיו ה׳; כעת, בזכות ההתמודדות שלה בעולם, היא יכולה להתעלות מעבר לכך.

וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט [ומעשים טובים] בעוה״ז מכל חיי העוה״ב [העולם הבא] לפי שהוא בחי׳ יתרון האור מתוך החושך דוקא שהוא בחינת אתכפייא סט״א [סטרא אחרא] ואתהפכא חשוכא כו׳

וכפי שאמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי העוה״ב״, משום שזוהי בחינת ״יתרון האור מתוך החושך״ דווקא, בחינת אתכפייא (הכנעה) של הסטרא אחרא (הצד האחר) ואתהפכא חשוכא (הפיכת החושך) וכו׳.

ביאור

המאמר במשנה, ששעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה עדיפה על כל חיי העולם הבא, מבטא זאת. היתרון נובע מ״יתרון האור מתוך החושך״: אתכפייא, הכנעת הסטרא אחרא — הכוחות המתנגדים לקדושה — ואתהפכא חשוכא, הפיכת החושך עצמו לאור, מגלות אור גדול יותר מאור שלא בא במגע עם חושך.

שכשעוסק כל היום בענינים גשמיים בטרדת הפרנסה שהם הנק׳ חשך ומתבונן אח״כ בתפלה איך שאין לך ט, אעשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו׳

כאשר אדם עסוק כל היום בעניינים גשמיים, בטרדת הפרנסה — עניינים אלה נקראים ״חשך״ — ולאחר מכן מתבונן בתפילה כיצד ״אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה״ וכו׳ —

ביאור

כעת הוא מתאר כיצד הדבר מתרחש בפועל. אדם מבלה את היום כשהוא שקוע בעסקיו, ב״חושך״; לאחר מכן, בתפילה, הוא מתבונן בדברי חז״ל שלכל עשב יש מזל, כוח רוחני מלמעלה, המורה לו לצמוח.

שהם המזלות שהם המשפיעים חיות כל עוה״ז וכמ״ש (דברים לג) וממגד תבואות שמש וממגד גרש כו׳

אלה הם המזלות, המשפיעים חיות לכל העולם הזה, כפי שנאמר (דברים לג): ״וממגד תבואות שמש וממגד גרש״ [הירחים] וכו׳ —

ביאור

המזלות הם הכוחות השמימיים, הקשורים למערכות הכוכבים, שדרכם נמשכת חיות לכל דבר בעולם הזה. ברכת משה ליוסף, המדברת על התבואה המבשילה בזכות השמש והירחים, מראה שגרמי השמים משפיעים על צמיחת הארץ.

והמזלות הם מקבלים מע׳ שרים והשרים מקבלים משמרי אופנים והם מקבלים מהמלאכים וגבוה מעל גבוה עד שכולם מקבלים מבחי׳ מלכותו ית׳

והמזלות מקבלים משבעים שרים, והשרים מקבלים משומרי האופנים (גלגלי המרכבה), והם מקבלים מן המלאכים, גבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים מבחינת מלכותו (ריבונותו) יתברך,

ביאור

ההתבוננות עולה לאורך שרשרת ההשפעה: המזלות מקבלים משבעים ה״שרים״ המלאכיים הממונים על האומות; הם מקבלים ממלאכים נעלים יותר, ״שומרי האופנים״ — האופנים, גלגלי המרכבה שבחזון יחזקאל, שהם סוג של מלאכים — וכך הלאה כלפי מעלה, כשכל אחד מקבל ממי שנעלה ממנו, עד שכולם מקבלים ממלכות ה׳, כוח הריבונות שבאמצעותו הוא בורא את העולמות ומנהיג אותם.

וכמ״ש מלכותך מלכות כל עולמים שמהווה את כל העולמות מאין ליש ממש והוא רק בחי׳ זיו השכינה בלבד שאינו

כפי שנאמר: ״מלכותך מלכות כל עולמים״, המביאה את כל העולמות לידי מציאות מאין ליש ממש; וזו אינה אלא בחינת זיו השכינה בלבד, שהיא

ביאור

מלכות היא הכוח המביא את כל העולמות מאין מוחלט לידי מציאות, כפי שנאמר בפסוק ״מלכותך מלכות כל עולמים״. ואף על פי כן, כל כוח הבריאה הזה אינו אלא ״זיו השכינה״, האור המאיר החוצה מאת ה׳.

אלא בחי׳ זיו והארה בעלמא בלבד לגבי מהותו ועצמותו יתב׳ [יתברך] כביכול שהוא בבחי׳ א״ס ממש היה הוה ויהיה בלי שינוי ממש וכמאמר אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא כו׳.

אלא בחינת זיו והארה בלבד ביחס למהותו ועצמותו יתברך, כביכול, שהוא בבחינת אין סוף ממש — [הוא] היה, הווה ויהיה ללא כל שינוי כלל; וכמאמר: ״אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא״ וכו׳.

ביאור

ביחס לעצמותו של ה׳, אותו זיו אינו אלא הארה בלבד. עצמותו היא אינסופית באמת ואינה משתנה בעקבות הבריאה, כפי שנאמר בתפילה: אתה הוא לפני שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא.

ואחרי התבוננו׳ [התבוננות] כל הנ״ל בעומק הדעת תתעורר נפשו בבחי׳ אה׳ ותשוקה נפלאה כרשפי אש לצאת מתוך החשך והעלם הגשמי הזה ורק לדבקה בו ית׳

לאחר שיתבונן בכל האמור לעיל בעומק הדעת, תתעורר נפשו באהבה ובכמיהה מופלאה, כרשפי אש, לצאת מתוך החושך וההסתר של העולם הגשמי הזה ולדבוק רק בו יתברך,

ביאור

כאשר אדם מתבונן בכך לעומק, ולא באופן שטחי, נפשו מתלהטת באהבה ובכמיהה, ״כרשפי אש״, ומזכירה את הפסוק הפותח את המאמר. הוא רוצה לפרוץ מתוך החושך וההסתר של העולם הגשמי ולדבוק רק בה׳.

וכמ״ש (תהלים עג) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו׳ שלא יחפוץ כלל לא בג״ע [בגן עדן] התחתון ולא בג״ע [בגן עדן] העליון שהם רק בחי׳ זיו והארה בלבד

כפי שנאמר (תהלים עג): ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו׳״ — כלומר, שלא ירצה כלל לא בגן עדן התחתון ולא בגן עדן העליון, שהם רק בחינת זיו והארה בלבד,

ביאור

קריאת המשורר ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו׳״ מבטאת אהבה זו. אדם כזה אינו רוצה אפילו בגן עדן התחתון או בגן עדן העליון — השכר הרוחני של הנשמות — משום שגם הם רק זיו והארה של ה׳, ולא ה׳ עצמו.

וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] צדיקים יושבים וכו׳ ונהנין מזיו השכינה כ״א לדבקה בו ית׳ ליכלל בבחי׳ מהותו ועצמותו ית׳ ונק׳ בזה״ק [בזהר הקדוש] לאשתאבא בגופא דמלכא כו׳

כפי שאמרו חז״ל, ״צדיקים יושבים וכו׳ ונהנין מזיו השכינה״ — אך רצונו הוא רק לדבוק בו יתברך, להיכלל בבחינת מהותו ועצמותו יתברך; ובזהר הקדוש הדבר נקרא ״לאשתאבא בגופא דמלכא כו׳״.

ביאור

הגמרא מתארת את העולם הבא במילים ״צדיקים יושבים וכו׳ ונהנין מזיו השכינה״; אולם אהבה זו מבקשת יותר מזיו והארה. היא מבקשת להיכלל ממש בעצמותו של ה׳, כפי שהזוהר מכנה זאת: ״לאשתאבא בגופא דמלכא כו׳״.

ונק׳ בחי׳ אהבה זו בחי׳ תשובה שהוא בחילא יתיר שבאה דוקא מתוך החשך שהיה עוסק רק בענינים גשמיים והבלי עולם.

אהבה זו נקראת בחינת תשובה [שיבה לה׳], והיא באה ״בחילא יתיר״, בכוח רב יותר, משום שהיא באה דווקא מתוך החושך, כשהוא היה עסוק רק בעניינים גשמיים ובהבלי העולם.

ביאור

אהבה זו היא מעין תשובה, שיבה אל ה׳. הזוהר אומר שבעלי התשובה עובדים את ה׳ ״בחילא יתיר״, בכוח רב יותר מן הצדיקים הגמורים, משום שאהבתם פורצת מתוך החושך שבו היו שקועים בעניינים גשמיים.

לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא. ונק׳ אהבה זו בחי׳ בכל מאדך שהוא בלי גבול ממש שבאה דוקא מן ההפוך שהוא החשך

כי יתרון האור הוא דווקא מתוך החושך. אהבה זו נקראת בחינת ״בכל מאדך״, והיא בלי גבול ממש, משום שהיא באה דווקא מן ההפך — מן החושך.

ביאור

כיוון שהאור שנולד מתוך החושך גדול יותר, אהבה זו נקראת ״בכל מאדך״ — הדרגה השלישית והגבוהה ביותר של אהבה שבקריאת שמע, שפירושה אהבה בלי גבול. היא בלי גבול דווקא משום שהיא נובעת מההפך שלה.

וכמ״ש טוב זה מלאך חיים (טוב) מאד זה מה״מ [מלאך המות] שע״י ההפוך והחשך דוקא שהוא בחי׳ נה״ב [נפש הבהמית] יכולים לבא לבחי׳ אהבת בכל מאדך שהוא בלי גבול ממש.

כפי שנאמר: ״טוב זה מלאך חיים (טוב) מאד זה מה״מ״; דווקא באמצעות ההפך והחושך, שהם בחינת נפש הבהמית, אפשר להגיע לבחינת האהבה של ״בכל מאדך״, שהיא בלי גבול ממש.

ביאור

חז״ל דורשים את דברי ה׳ על הבריאה, ״טוב זה מלאך חיים (טוב) מאד זה מה״מ״, כך שגם מלאך המוות נכלל ב״מאד״. אדמו״ר הזקן מיישם זאת על הנפש הבהמית: דווקא ההתנגדות שהיא מציבה מאפשרת להגיע ל״מאד״ — לאהבה הבלתי מוגבלת של ״בכל מאדך״.

והיינו לפי שבשרשה למעלה מעלה שורש נה״ב [נפש הבהמית] גבוה יותר מבחי׳ נפש האלקית וכמ״ש (בראשי׳ [בראשית] לו) ואלה המל׳ אשר מלכו כו׳

הטעם לכך הוא שבשורשה, במקום גבוה מאוד, שורש הנפש הבהמית גבוה יותר מבחינת הנפש האלקית, כפי שנאמר (בראשית לו): ״ואלה המל׳ אשר מלכו כו׳״,

ביאור

הסיבה מפתיעה: בשורשה העליון ביותר, הנפש הבהמית נובעת מדרגה גבוהה מזו של הנפש האלקית. הראיה היא רשימת מלכי אדום בתורה, שמלכו ״לפני מלך מלך לבנ״י״.

לפני מלך מלך לבנ״י [לבני ישראל] שהוא בחי׳ נפש האלקית רק שע״י שבה״כ [שבירת הכלים] נפלו למטה מטה כמ״ש וימלך וימת כו׳ אבל בשרשם הם למעלה מעלה מבחי׳ נפש האלקית.

״לפני מלך מלך לבנ״י״ — שהיא בחינת הנפש האלקית; אלא שבגלל שבירת הכלים הם נפלו מטה מטה, כפי שנאמר ״וימלך וימת כו׳״. אך בשורשם הם למעלה מעלה מבחינת הנפש האלקית.

ביאור

בקבלה, מלכי אדום האלה מייצגים את עולם התהו, עולם של אורות עזים שקדם לעולם התיקון המסודר, שאליו שייכת הנפש האלקית — ״מלכי ישראל״. הכלים של עולם התהו לא יכלו להכיל את האורות ונשברו, ומכאן החזרה על ״וימלך וימת כו׳״. לכן הכוחות שמקורם בו נפלו נמוך מאוד, אף שמקורם גבוה בהרבה מן הנפש האלקית.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מראה כיצד ״המים״ של הפרנסה מעלים את הנשמה: אדם שמבלה את היום בתוך ״חושך״ חומרי, ולאחר מכן מתבונן בתפילה בכך שכל המציאות אינה אלא הארה מה׳, מתעורר לאהבה בלי גבול, אהבה בכל מאודו. אהבה זו עולה על האהבה שהייתה לנשמה לפני ירידתה, משום שהיא נשענת גם על הנפש הבהמית, ששורשה נעלה יותר.

לעומק

עליונות שורשה של הנפש הבהמית נובעת מהתורה הקבלית על תוהו ותיקון: המלכים שמלכו בארץ אדום הם האורות של תוהו, שהיו נעלים מן האורות של תיקון, ונפלו בעקבות שבירת הכלים. מכיוון שההתמודדות עם הנפש הבהמית נוגעת בשורש נעלה זה, אתכפייא ואתהפכא חשוכא מגלות אור שהנפש האלקית לבדה לא הייתה יכולה להגיע אליו.

מראי מקומות

  1. 1
    וכמארז״ל יפה שעה אחת . . מכל חיי העוה״ב · אבות פ״ד, משנה יז.
  2. 2
    יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי העוה״ב · Pirkei Avot 4:17
  3. 3
    שאין לך עשב מלמטה · Bereshit Rabbah 10:6
  4. 4
    שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה · Zohar, Addenda, Volume I 1:1
  5. 5
  6. 6
    מלכותך מלכות כל עולמים · Psalms 145:13
  7. 7
  8. 8
    צדיקים יושבים · Berakhot 17a:12
  9. 9
    לאשתאבא בגופא דמלכא · Zohar I, 217b
  10. 10
    בחילא יתיר · Zohar I, 129b
  11. 11
    (טוב) מאד · Genesis 1:31
  12. 12
    טוב זה מלאך חיים . . מאד זה מה״מ · Zohar I, 14a
  13. 13
  14. 14
    אבל בשרשם הם למעלה מעלה · ראה לקמן בשלח סב, סע״ד ואילך. יתרו עא, א. לקו״ת ר״פ בלק ועוד. ד״ה להבין ענין כתיבת ספר תורה תש״ל הערה 19.

6ולזאת גם כמו שנפלו למטה יש להם תגבורת על נפש האלקית מפני ששרשם הוא מבחי׳ מלוכה שהוא בחי׳ התנשאות כו׳.

לכן, גם לאחר שנפלו למטה, ידם על העליונה מול הנפש האלקית, מפני ששורשם הוא מבחינת מלוכה, שהיא בחינת התנשאות וכו׳.

ביאור

מכיוון ששורש הנפש הבהמית הוא במלכי תהו, גם במצבה לאחר הנפילה יש לה כוח לשלוט בנפש האלקית. שורשה הוא ״מלוכה״, וטבעו של מלך הוא התנשאות; מכאן נובע האגו התקיף של הנפש הבהמית.

וגם האדם מקבל חיות מבחי׳ בהמות ומאכלים ובלעדם אינו יכול לחיות משא״כ המאכלים אינם צריכים אל האדם.

גם האדם מקבל חיות מבחינת הבהמות והמאכלים, ובלעדיהם אינו יכול לחיות, ואילו המאכלים אינם זקוקים לאדם.

ביאור

סימן נוסף לשורש הנעלה יותר הוא שהאדם, הנברא הנעלה ביותר, מקבל את חיותו מן הבהמות ומן המזון ואינו יכול לחיות בלעדיהם, ואילו הם אינם זקוקים לו. התלות של הנעלה בנמוך מלמדת שלנמוך יש מקור נעלה יותר.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מביאה שני סימנים לכך שלכוחות הנפש הבהמית והעולם הגשמי יש שורש נעלה יותר: כוחם לגבור על הנפש האלקית, ותלותו של האדם במזון לשם קבלת חיות.

לעומק

הרעיון שהנמוך מקיים את הנעלה מפני שמקורו נעלה יותר מתבאר בהרחבה בחסידות בהסבר מדוע הנשמה ניזונה ממזון גשמי: ניצוצות התהו שבמזון נובעים מדרגה גבוהה יותר מזו של הנשמה.

7וכל זה מפני שבשרש שרשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחי׳ הנשמות ולזאת ע״י ירידת והתלבשות נפש האלקית בנפש

כל זאת מפני שבשורש שורשם למעלה הם גבוהים הרבה ממדרגת הנשמות. לכן, על ידי ירידתה והתלבשותה של הנפש האלקית בנפש

ביאור

אדמו״ר הזקן חוזר על העיקרון: בשורש שורשם, הכוחות האלה גבוהים בהרבה מן הנשמות. משום כך היה על הנפש האלקית לרדת ולהתלבש דווקא בנפש הבהמית.

הבהמית דוקא לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בענינים גשמיים שהם הנקראים מים רבים הנ״ל יכולה לבא לבחי׳ אהבת בכל מאדך.

הבהמית דווקא, כדי לעסוק בטרדות ובמחשבות בענייני הפרנסה, בעניינים גשמיים — שהם הנקראים ״מים רבים״ הנזכרים לעיל — היא יכולה להגיע לבחינת האהבה ״בכל מאדך״,

ביאור

כאשר הנפש האלקית פועלת באמצעות הנפש הבהמית, העסוקה בטרדות הפרנסה — ״מים רבים״ — היא יכולה להגיע לאהבה ״בכל מאדך״.

שהוא בלי גבול כנ״ל שהיא מדרגה היותר גבוה מהיותה קודם ירידתה בגוף שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו׳.

שהיא בלי גבול, כנזכר לעיל, וזו מדרגה גבוהה יותר מזו ש[הייתה לה] קודם ירידתה לגוף, כאשר נהנתה רק מזיו השכינה וכו׳.

ביאור

האהבה הזאת, שאין לה גבול, גבוהה מן המדרגה שבה הייתה הנשמה לפני שבאה אל הגוף, כאשר נהנתה רק מזיו השכינה.

והיינו ע״י אתכפיי׳ [אתכפייא] ואתהפכא חשוכא דוקא שהוא בחי׳ יתרון האור שמתוך החשך כנ״ל. לפי ששרשם למעלה גבוה ממדרגת נפש האלקית כנ״ל רק שנפלו למטה כמ״ש וימלך וימת כו׳ וע״י אתכפייא נעשה תחה״מ [תחיית המתים]:

כלומר, דווקא על ידי אתכפיי׳ (iskafya; הכנעת הנפש הבהמית) ואתהפכא חשוכא (is’hapcha chashocha; הפיכת החושך), שהיא בחינת יתרון האור הבא מתוך החושך, כנזכר לעיל. שהרי שורשם למעלה גבוה ממדרגת הנפש האלקית, כנזכר לעיל, אלא שהם נפלו למטה, כמו שכתוב ״וימלך וימת״ וכו׳; ועל ידי אתכפייא נעשית תחיית המתים.

ביאור

הדבר מושג דווקא באמצעות אתכפייא ואתהפכא חשוכא — הכנעת החושך והפיכתו. מכיוון ששורש הנפש הבהמית גבוה יותר, הכנעתה מגלה את האור הנעלה הזה; ותהליך האתכפייא הוא שיביא בסופו של דבר לתחיית המתים, כאשר הגוף הגשמי עצמו יתעלה.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה מסכמת את המנגנון: משום ששורשה של הנפש הבהמית גבוה יותר, ירידתה של הנפש האלקית אליה ועבודתה ב״מים רבים״ מאפשרות לה להגיע לאהבה בלי גבול, העולה על מדרגתה קודם הירידה, ולהביא באמצעות אתכפייא לתחיית המתים.

לעומק

הקשר בין אתכפייא לתחיית המתים מבטא את התפיסה החסידית שלפיה השכר של ימות המשיח, ובכלל זה תחיית המתים, הוא גילוי התוצאה של זיכוך הגוף והנפש הבהמית בעולם הזה.

תיבת התפילה ¶8–10

8וזהו מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה] יפה שעה א׳ בתשובה ומע״ט [ומעשים טובים] בעוה״ז מכל חיי העוה״ב [העולם הבא] כנ״ל. ולזאת נקראו מים רבים הנ״ל מי נח לפי שנעשה

וזהו [פירוש] מאמר רבותינו ז״ל: ״יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב״, כפי שהוזכר לעיל. לכן נקראו ״מים רבים״ הנזכרים לעיל ״מי נח״, מפני שנוצרת

ביאור

הדברים מסבירים את המשנה שצוטטה קודם: שעה של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה עולה על העולם הבא, משום שרק כאן יש חושך שאפשר להפוך. הם גם מסבירים מדוע נקראים ״מים רבים״ על שם נח, שמשמעות שמו היא ״מנוחה״.

ע״י נייחא דרוחא שנעשה מהם תבת נח שהוא בחי׳ תיבות התפלה וכמ״ש בא אתה וכל ביתך אל התבה כו׳.

נייחא דרוחא (נחת רוח) באמצעות [המים], שכן מהם נעשית תיבת נח, שהיא בחינת תיבות התפילה, כמו שכתוב: ״בא אתה וכל ביתך אל התבה״ וכו׳.

ביאור

מן המים שמהם באה הפרנסה נוצרת התיבה, תיבת נח, שפירושה גם ״מילה״. התיבה היא מילות התפילה; קריאת ה׳ לנח להיכנס לתיבה עם בני ביתו היא קריאה להיכנס כולו אל תוך מילות התפילה, שבהן מתעלים מאבקי היום.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה קושרת את הדימויים זה לזה: ״מים רבים״ הם ״מי נח״ מפני שדרכם באה מנוחת הרוח, והתיבה הצפה עליהם היא תיבות התפילה.

לעומק

משחק המילים בתיבה, שמשמעה גם ארון וגם מילה, מאפשר לקרוא את סיפור המבול כולו כהדרכה לתפילה: האדם נכנס אל תוך המילים בכל כולו, ומי היום מרימים אותן, כפי שמראים הסעיפים הבאים.

מראי מקומות

  1. 1
    בא אתה וכל ביתך אל התבה · Genesis 7:1

9וזהו ויגברו המים מאד כו׳ חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים כו׳ שהוא בחי׳ תגבורת נפש הבהמית על בחי׳ נפש האלקית בעסק הפרנסה ועניינים הגשמיים אך עי״ז נעשה אח״כ יתרון אור כו׳ כנ״ל.

וזהו [פירוש] ״ויגברו המים מאד״ וכו׳, ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים״ וכו׳: זו בחינת התגברות נפש הבהמית על בחינת נפש האלקית בזמן העיסוק בפרנסה ובעניינים גשמיים; אך על ידי כך נוצר לאחר מכן יתרון אור וכו׳, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

הפסוקים מתארים את מי המבול שגאו ועלו חמש עשרה אמות מעל ההרים. אדמו״ר הזקן מפרש זאת כהשתלטות זמנית של נפש הבהמית על נפש האלקית בזמן שהאדם שקוע בעסקיו; אך דווקא השתלטות זו מביאה לאחר מכן לאור גדול יותר בתפילה.

פסקה 9 בקצרה

הפסקה מיישמת את הפסוק ״ויגברו המים מאד״ על שליטת נפש הבהמית בשעות העבודה, שלימים נעשית מקור לאור גדול יותר.

מראי מקומות

  1. 1
    ויגברו המים · Genesis 7:18
  2. 2
    חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים · Genesis 7:20

10וזהו ותלך התבה על פני המים דוקא ותרם התבה כו׳ שע״י המים דוקא מתעלות תיבות התפלה ועולה למעלה מעלה כנ״ל.

וזהו [פירושו של] ״ותלך התבה על פני המים״ — דווקא — ״ותרם התבה״ וכו׳: דווקא באמצעות המים מתעלות תיבות התפילה ועולות למעלה מעלה, כנזכר לעיל.

ביאור

״ותלך התבה על פני המים״, והמים עצמם הם שהגביהו את התיבה, ככתוב ״ותרם התבה״. כך גם תיבות התפילה מתרוממות דווקא בזכות ״המים״ של יום שיש בו התמודדות עם ענייני העולם הגשמיים, והן עולות למדרגות הגבוהות ביותר.

וזהו טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכול׳ [יכולת] להתפלל כ״כ [כל כך] כמו היושבי אוהלים כי אדרבה נהפוך הוא שהם יכולים להתפלל יותר כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא כו׳.

וזו טעותם של אנשי העסקים, הסבורים שאינם יכולים להתפלל כל כך כמו יושבי האוהלים; אדרבה, ההפך הוא הנכון: הם יכולים להתפלל יותר, שהרי יתרון האור הוא מתוך החשך דווקא וכו׳.

ביאור

המסקנה המעשית: אנשי עסקים מניחים לא פעם שאינם יכולים להתפלל כמו תלמידי חכמים השקועים כל היום בלימוד, ״יושבי האוהלים״. אדמו״ר הזקן אומר שההפך הוא הנכון: תפילתם יכולה להגיע למעלה יותר, משום שהאור שלהם יוצא מתוך החושך.

פסקה 10 בקצרה

הפסקה רואה בכך שהמים הרימו את התיבה משל לכך שההתמודדויות של היום מעלות את התפילה, ומסיקה שאנשים העוסקים בעסקים יכולים להתפלל בעומק רב יותר מתלמידי חכמים הלומדים כל היום.

מראי מקומות

  1. 1
    ותלך התבה על פני המים · Genesis 7:18
  2. 2
    ותרם התבה · Genesis 7:17

שבת תתאה ¶11

11וזהו שנק׳ מי נח נייחא דרוחא שהוא בחי׳ השבת כמ״ש כי בו שבת מכל מלאכתו כו׳.

וזו הסיבה שמי נח נקראים נייחא דרוחא (naycha d’rucha) [מנוחת הרוח], שהיא בחינת שבת, כפי שנאמר: ״כי בו שבת מכל מלאכתו״ וכו׳.

ביאור

אדמו״ר הזקן מסביר כעת מדוע מנוחת נח היא שבת. התורה אומרת על היום השביעי: ״כי בו שבת מכל מלאכתו״, והפסקת מלאכת הבריאה היא עניינו של שבת.

שבו׳ ימי המעשה הוא בחי׳ התפשטות והמשכת מלכותו ית׳ למטה כמו ביום הראשון נאמר ויאמר אלקים יהי אור כו׳

ששת ימי המעשה הם בחינת ההתפשטות וההמשכה של מלכותו ית׳ כלפי מטה; ביום הראשון, למשל, נאמר: ״ויאמר אלקים יהי אור״ וכו׳,

ביאור

במהלך ששת ימי הבריאה התפשטה מלכותו של ה׳ והמשיכה כלפי מטה, אל עולמות ויצורים נוספים והולכים; כל יום נפתח בדיבור חדש, החל ב״ויאמר אלקים יהי אור״.

יהי רקיע תדשא הארץ דשא כו׳ שנקראים ימי ט, בהמעשה ובשבת הוא בחי׳ שביתה ממלאכה ונייחא דרוחא שהוא עליית העולמות למעלה כאדם השובת ונח ממלאכתו.

״יהי רקיע״, ״תדשא הארץ דשא״ וכו׳ — אלה נקראים ימי המעשה; ובשבת יש בחינה של שביתה ממלאכה ונייחא דרוחא, שהיא עליית העולמות למעלה, כמו אדם ששובת ונח ממלאכתו.

ביאור

הדיבורים הבאים — ״יהי רקיע״ ו״תדשא הארץ דשא״ — המשיכו את הזרימה החוצה, ולכן הימים האלה נקראים ימי המעשה. בשבת הזרימה מתהפכת: העולמות עולים בחזרה אל מקורם, כשם שאדם שמפסיק לעבוד מתנתק ממשימותיו ונח.

כמו״כ [כמו כן] הוא בחי׳ טרדת ועסק הפרנסה בענינים גשמיים שנק׳ מים רבים כשמתהפכים ועולים אח״כ בבחי׳ אלקות ע״י התפלה כנ״ל נק׳ בחי׳ זו בחי׳ נייחא דרוחא

כך גם בחינת הטרדה והעיסוק בפרנסה בעניינים גשמיים, הנקראים ״מים רבים״: כשהם מתהפכים ואחר כך עולים לבחינת אלקות באמצעות התפילה, כנזכר לעיל, בחינה זו נקראת נייחא דרוחא,

ביאור

אותו דפוס מתרחש גם בשבוע של האדם. היום שבו האדם טרוד בעסקיו הוא ״עבודה״ כלפי חוץ; כאשר העיסוקים האלה מתהפכים ומתרוממים אל האלקות באמצעות התפילה, התוצאה היא נייחא דרוחא, מנוחת הרוח.

שהוא בחי׳ שבת כנ״ל כידוע שכל תפלה מו׳ ימי המעשה היא הארה מבחי׳ שבת כנ״ל. אך כל זה הוא שבת תתאה.

שהיא בחינת שבת, כנזכר לעיל; כידוע, כל תפילה מששת ימי המעשה היא הארה מבחינת שבת, כנזכר לעיל. אך כל זה הוא שבת תתאה.

ביאור

זו הסיבה שתפילת ימות החול היא מעין שבת: כל תפילה בימות החול נושאת הארה של שבת, כלומר עליית העולמות. אך אדמו״ר הזקן מוסיף שכל זה הוא רק השבת התחתונה, המנוחה שבאה לאחר היגיעה, בניגוד לשבת העליונה שהוא עומד להציג כעת.

פסקה 11 בקצרה

הפסקת הפעילות שמחוללים מי הפרנסה היא מעין שבת: כשם שהעולמות עולים בשבת לאחר ההתפשטות של ששת ימי המעשה, כך גם עיסוקי היום הגשמיים עולים באמצעות התפילה, שהיא הארה של שבת בתוך השבוע. עם זאת, זו רק שבת תתאה.

לעומק

הרעיון שבכל יום מימות החול יש הארה משבת, ובפרט בתפילה, מתבאר בקטעים ב־לקוטי תורה (לקוטי תורה) וב־תורה אור (תורה אור) שהערת קה״ת מפנה אליהם: לימוד התורה וקיום המצוות של כל יום נאספים אל תפילתו ועולים, ואחר כך נאספות כל תפילות ימות החול אל השבת עצמה.

מראי מקומות

  1. 1
    כי בו שבת מכל מלאכתו · Genesis 2:3
  2. 2
    ויאמר אלקים יהי אור · Genesis 1:3
  3. 3
    יהי רקיע · Genesis 1:6
  4. 4
    תדשא הארץ דשא · Genesis 1:11
  5. 5
    שו״ה למעלה — כמו״כ הוא בחי׳ טרדת · בבוך 1824: שעבוד מלכיות שהוא טרדת.
  6. 6
    כידוע שכל תפלה מו׳ ימי המעשה היא הארה מבחי׳ שבת · ראה כוזרי מאמר ג אות ה. וראה גם לקמן פח, א. לקו״ת בהר מא, א. האזינו עב, ג.
  7. 7
    כידוע שכל תפלה מו׳ ימי המעשה היא הארה מבחי׳ שבת · Kuzari 3:5

שבת עילאה ¶12

12ויש עוד בחי׳ שבת עילאה שהוא מה שיהיה לעתיד שנקרא יום שכולו שבת. וזהו אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ.

יש גם בחינה של שבת עליונה, שהיא מה שיהיה לעתיד לבוא, והיא נקראת ״יום שכולו שבת״. וזוהי [המשמעות של] ״אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״.

ביאור

מלבד השבת השבועית יש ״שבת עליונה״: תקופת ימות המשיח, הנקראת במשנה ״יום שכולו שבת״. אדמו״ר הזקן חוזר כעת לפסוק בישעיהו על שבועת ה׳ שלא להביא שוב את ״מי נח״.

כי הנה אף שהם באו לטהר אך לא בכל זמן צריך טהרה כ״כ [כל כך]. כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך.

אף שהם באו לטהר, הטהרה אינה נצרכת כל כך בכל עת. ״כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך״.

ביאור

המים נועדו לטהר, אך אין צורך בטהרה לעד. לעתיד, כשהעולם יתברר, לא יהיה עוד צורך ב״מים״ של עמל ועיסוק בענייני העולם; לכן ה׳ נשבע שלא יקצוף עוד על ישראל ולא יגער בהם.

כי הנה אף שמבואר למעלה שע״י בחי׳ מים רבים הנ״ל נעשה יתרון אור כו׳. שהוא בחי׳ אהבת בכל מאדך כנ״ל.

אף שלמעלה הוסבר שעל ידי בחינת ״מים רבים״ הנזכרת לעיל נעשה יתרון אור כו׳, שהיא בחינת האהבה ״בכל מאדך״, כפי שהוזכר לעיל,

ביאור

אדמו״ר הזקן מזכיר את מה שהראה: ״מים רבים״ יוצרים יתרון אור מן החושך — את האהבה הבלתי מוגבלת של ״בכל מאדך״.

עכ״ז [עם כל זה] יש עוד בחי׳ אהבה רבה הבאה מלמעלה שהיא למעלה מעלה אף מבחי׳ האהבה שבאה ע״י מים רבים הנ״ל.

אף על פי כן, יש בחינה נוספת של אהבה רבה שבאה מלמעלה, והיא נעלית הרבה יותר אפילו מבחינת האהבה שנוצרת על ידי ״מים רבים״ הנזכרים לעיל.

ביאור

ובכל זאת, יש אהבה נעלית עוד יותר — אהבה רבה שאינה נוצרת מעבודת האדם מלמטה, אלא ניתנת מלמעלה. היא נעלית אף מן האהבה שנולדת מתוך ההתמודדות עם ״מים רבים״.

והוא מ״ש וימינו תחבקני כו׳. ובחי׳ האהבה זו יתגלה לעתיד. וכמ״ש (ישעי׳ [ישעיה] נד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט כו׳.

וזהו מה שכתוב: ״וימינו תחבקני״ כו׳. בחינת אהבה זו תתגלה לעתיד לבוא, כמו שכתוב (ישעיהו 54): ״כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט״ כו׳.

ביאור

שיר השירים מתאר זאת במילים ״וימינו תחבקני״: יד ימין היא חסד, חסדו של ה׳, המחבק את הנשמה ביוזמתו שלו. אהבה זו תתגלה לעתיד, כפי שמבטיח ישעיהו: גם אם ההרים יזוזו, חסדו של ה׳ לא יסור.

שהוא בחי׳ חסד עליון ואה״ר [ואהבה רבה] הבאה מלמעלה להיות וימינו תחבקני (וזהו )(שם נב) וגבה מאד שבחי׳ בכל מאדך יהיה מבחי׳ גבוה יותר כו׳:

זוהי בחינת חסד עליון והאהבה רבה שבאה מלמעלה, כדי ש״וימינו תחבקני״. (וזוהי [המשמעות של]) (שם 52) ״וגבה מאד״: בחינת ״בכל מאדך״ תהיה ממדרגה גבוהה עוד יותר כו׳.

ביאור

זוהי בחינת חסד עליון, האהבה רבה שבאה מלמעלה. התוספת שבסוגריים המרובעים מפרשת את דברי ישעיהו על העבד ש״וגבה מאד״, כלומר שלעתיד גם האהבה של ״בכל מאדך״ עצמה תבוא ממדרגה נעלית עוד יותר, וכך יתרון ״המים״ יתרומם בזכות המתנה מלמעלה.

פסקה 12 בקצרה

הפסקה חותמת את המאמר בניגוד שבין השבת התחתונה — המנוחה שנרכשת באמצעות ״מים״ של פרנסה — לבין השבת העליונה של העתיד. אז תתגלה אהבה רבה הניתנת מלמעלה, חסד עליון, והיא תעלה גם את האהבה הבלתי מוגבלת של ״בכל מאדך״.

לעומק

שתי השבתות מתאימות לשני כיוונים של אהבה: האהבה של ״בכל מאדך״ עולה מלמטה באמצעות אתכפיא ואתהפכא חשוכא [כפיית הרע והפיכת החושך], ואילו אהבה רבה יורדת מלמעלה כמתנה. לפי הערת קה״ת, הקטע האחרון שבסוגריים על ״וגבה מאד״ נראה כתוספת של הצמח צדק, ואינו מופיע בכתב־יד 1824.

מראי מקומות

  1. 1
    יום שכולו שבת · Mishnah Tamid 7:4
  2. 2
    אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ · Isaiah 54:9
  3. 3
    שו״ה למעלה — למעלה שע״י · בבוך 1824 נוסף: בחי׳ שעבוד מלכיות שהוא: בחי׳
  4. 4
    וימינו תחבקני · Song of Songs 2:6
  5. 5
  6. 6
  7. 7
    שו״ה להיות — (וזהו . . יותר כו׳) · כנראה הוספת כ״ק הצ״צ. בבוך 1824 ליתא.

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 459 KB

בעבודה

אדם שעוסק בעסקיו במשך היום לא צריך לחשוב שתפילתו מוכרחה להיות חלשה מתפילתו של תלמיד חכם. אחרי יום בתוך ״מים רבים״, יתבונן בתפילה בכך שכל מה שלמטה מקבל מלמעלה, עד שהכול תלוי במלכות של ה׳, שאף היא אינה אלא הארה מעצמותו; אז דווקא החושך של היום יהיה מקור לאהבה חזקה יותר, שאין לה גבול, ותפילתו תתרומם למעלה.

שאלות לשיחה

  1. מדוע אומר אדמו״ר הזקן שדאגות הפרנסה אינן יכולות לכבות את אהבת הנשמה, וכיצד הן יכולות דווקא לרומם אותה למעלה ממדרגתה לפני ירידתה?
  2. כיצד ההבנה שהמבול נועד לטהר ולא רק להעניש משנה את האופן שבו אפשר לראות את הלחצים הכרוכים בפרנסה?
  3. מה הקשר בין השם נח, המנוחה, שבת והתפילה במאמר זה?
  4. מדוע האהבה שנולדת ״מתוך החושך״ גדולה מן האהבה שמעולם לא פגשה חושך, ומה הקשר לכך ששורש הנפש הבהמית גבוה?
  5. במה שונה אהבת ״בכל מאדך״ מן ה״אהבה הגדולה מלמעלה״ שתתגלה לעתיד לבוא?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 459 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 146 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת נחנח

  1. 1מים רבים לא יוכלו לכבות את…״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״
  2. 2אם יתן איש את כל הון…אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה
  3. 3ביאור על הנ״להסבר לנאמר לעיל
  4. 4ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה…״ויאמר ה׳: הן עם אחד ושפה אחת לכלם״
שאלו את פרעג על כל פסקה