LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת חיי שרה · מאמר 2

להבין ענין משארז״ל יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט…

להבין את מאמר חז״ל: ״יפה שעה אחת...״

  • 14 פסקאות · 45 קטעים
  • כ־25 דק׳ לימוד
  • 57 מקורות

הרבי על מאמר זה

מאמר הרבי המבוסס עליו: ד״ה ואברהם זקן בא בימים גו׳ (ה׳תשל״ח) (הסיכומים באנגלית)

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 398 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 45 קטעים

הנקודה

התורה והמצוות מושרשות ברצונו ובחכמתו של ה׳ עצמו, למעלה מזיו השכינה שהנשמות נהנות ממנו בעולם הבא. כשהן מלובשות בדברים גשמיים, הן נעשות לבושים שבאמצעותם נשמה נבראת יכולה להשיג את הזיו, כפי שמשה ניזון בתוך הענן. לכן שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה טובה מכל חיי העולם הבא.

המאמר בקצרה

על הפסוק ״ואברהם זקן בא בימים״ שואל המאמר כיצד שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה יכולה להיות טובה מכל חיי העולם הבא, כאשר תכליתם היא להיות לבושים לנשמה כדי שתיהנה שם מזיו השכינה. החיות האלוקית שבתוך העולמות נסתרת וניכרת רק בפעולותיה, כפי שחיות הנשמה ניכרת באיברים; החייאת העולמות היא ענוותנותו של ה׳, ולא גדולתו. העולם הבא הוא השגה גלויה במהות הזיו הזה. נשמה נבראת יכולה להשיג אותו רק באמצעות לבוש, כפי שמשה ניזון בתוך הענן. התורה והמצוות, שמקורן ברצונו ובחכמתו של ה׳, נעלות מהזיו הזה ומלובשות בקלף, בצמר ובצדקה; לכן הן נעלות מהעולם הבא, ואף על פי כן הן לבושיו. לאחר מכן בא עניין האהבה: ההתבוננות בקריאת שמע בכך שהעולמות בטלים במקורם מעוררת כמיהה להישאר דבוקים בה׳; מכיוון שהגוף אינו יכול להחזיק בביטול הזה, האדם מחליט בקריאת שמע ללמוד תורה, המאחדת את הנשמה עם ה׳. ה׳ מפריד באדם את הטוב מן הרע, והכריעה בברכות מבטאת את הביטול הזה, שצריך להגיע עד הלב.

מבנה

  1. השאלהעל ״ואברהם זקן בא בימים״: אם התשובה והמעשים הטובים הם לבושים לנשמה כדי שתיהנה מזיו השכינה, כיצד שעה אחת מהם יכולה להיות טובה מכל חיי העולם הבא?¶1–2
  2. החיות הנסתרת והזיו הגלויהחיות שבעולמות נסתרת, כמו חיות הנשמה שבאיברים, והיא בלתי מוגבלת אף שהיא מתלבשת בכלי שלה. ״מלא כל הארץ כבודו״ ו״את השמים ואת הארץ אני מלא״ נכונים שניהם; החייאת העולמות היא ענוותנותו של ה׳. העולם הבא הוא השגה גלויה במהותו של הזיו הזה.¶3–6
  3. לבושי הנשמה, בדומה לעננו של משההנשמה ירדה, בדומה לזרע הנמשך מן המוח, ונעשתה נבראת; לכן אין בכוחה להשיג אלוקות בעצמה. כשם שהענן אפשר למשה להיזון ממזון רוחני, כך התורה והמצוות, המושרשות ברצון העליון ומלובשות בדברים גשמיים, נעשות לבושים שבאמצעותם הנשמה משיגה את הזיו, ולכן הן נעלות ממנו.¶7–8
  4. אהבה בקריאת שמע ולימוד התורהאהבה ויראה הן כנפיים המעלות את התורה ואת המעשים הטובים. ההתבוננות בכך שהזיו בטל במהות ה׳, כקרני השמש בתוך השמש, מעוררת כמיהה להישאר דבוקים בו; מכיוון שהגוף אינו יכול להחזיק בביטול הזה, האדם מחליט בקריאת שמע ללמוד תורה, שבה הנשמה מתאחדת באמת עם ה׳.¶9–11
  5. ה׳ מפריד את הטוב מן הרעמי שמרגיש שהרע שבו עדיין שלם לא צריך להתייאש: ה׳ מוציא אותו ממצרים ומפריד בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. גם הרשעים ממשיכים אור באמצעות לימוד תורה, אך האור אינו מגיע לפנימיותם.¶12–13
  6. הברכות והדירה בתחתונים״ברוך אתה הוי׳״ ממשיך את הוי׳ בגילוי. עד לעתיד הגוף מסתיר, ולכן הכריעה מבטאת את הביטול כלפי חוץ, והוא צריך להגיע ללב; שכן כוונת ה׳ היא לעשות דירה בתחתונים.¶14

מושגים

זיו השכינהזיו השכינה
מה שהנשמות נהנות ממנו בעולם הבא: השגה גלויה במהות החיות האלוקית הנסתרת בתוך העולמות. זהו זיו בלבד, הנמוך מרצונו ומחכמתו של ה׳.
לבושים (לבושין)לבושין
התורה והמצוות של הנשמה יוצרות לה את הלבושים; בדומה לעננו של משה, הם מאפשרים לנברא להשיג אלוקות, שאינו יכול להשיג בעצמו.
הרצון העליוןרצה״ע
שורש התורה והמצוות, המאוחדות עם ה׳ באמצעות חכמתו. מכיוון שהוא נעלה מזיו השכינה, שעה של מעשים טובים טובה מכל העולם הבא.
ענוותנותוענותנותו
הנמכת עצמו של ה׳ כדי להתלבש בעולמות ולהחיות אותם; החייאת העולמות היא שבח לענוותנותו, ולא לגדולתו.
כנפיים (אהבה ויראה)גדפין
אהבה ויראה אינן העיקר אלא גדפין, כנפיים המעלות את התורה ואת המעשים הטובים.
ביטולביטול
העולמות בטלים במקור חיותם, כשם שהקרניים בטלות בתוך השמש. האדם מתבונן בכך בקריאת שמע ומבטא זאת כלפי חוץ בברכות באמצעות כריעה.
דירה בתחתוניםדירה בתחתונים
כוונתו העליונה של ה׳: לדור בעולם התחתון ביותר. זהו ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, ולכן ״ארץ קדמה לשמים״.

אל הטקסט

השאלה ¶1–2

1טז, אשייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים

על הפסוק ״ואברהם זקן בא בימים״.

ביאור

כותרת למאמר שני ונפרד, המבוסס על הפסוק הפותח את בראשית, פרק כ״ד: אברהם הזדקן, ״בא בימים״. הזוהר מפרש את ״ימים״ כלבושי הנשמה, ופירוש זה הוא המפתח להמשך.

פסקה 1 בקצרה

כותרת זו פותחת מאמר חדש באותה פרשה, המבוסס על הפסוק העוסק בזקנתו של אברהם.

מראי מקומות

  1. 1
    ואברהם זקן בא בימים · Genesis 24:1

2להבין ענין משארז״ל [מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט [ומעשים טובים] בעוה״ז מכל חיי עוה״ב [עולם הבא]. וצריך להבין והלא תכלית תשובה ומע״ט [ומעשים טובים] הוא שמהם נעשו לבושין לנשמה שתוכל ליהנות מזיו השכינה בעוה״ב [בעולם הבא]

כדי להבין את דברי חז״ל ז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב״. ויש להבין: הרי תכלית התשובה והמעשים הטובים היא שמהם נעשים לבושים לנשמה, כדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא,

ביאור

המשנה אומרת ש״יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב״. הדבר מעורר תמיהה: הרי כל מטרת התשובה והמעשים הטובים היא שיהפכו ל״לבושים״ לנשמה, שיאפשרו לה ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא. כיצד ייתכן שהאמצעי גדול מן התכלית?

כמאמר הזוהר ע״פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין כו׳ ווי ליה לההוא גברא דגרע יומין לעילא דכד בעיין לאלבשא ליה באינון יומין יומא דפגם חסרא ליה מההוא לבושא כנ״ל.

כפי שאומר הזהר על הפסוק ״ואברהם זקן בא בימים״: ״באינון יומין עילאין״ וכו׳; ״ווי ליה לההוא גברא דגרע יומין לעילא דכד בעיין לאלבשא ליה באינון יומין יומא דפגם חסרא ליה מההוא לבושא״, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

הזהר מפרש את ״בא בימים״ כאמירה שאברהם נכנס לעולם הבא כשהוא לבוש בימיו, כאשר כל יום של מעשים טובים נעשה חלק מלבוש הנשמה. אדם שקלקל יום מסוים מגלה שיום זה חסר בלבושו. אם כן, נראה שהמעשים הטובים נועדו לכאורה למען העולם הבא.

פסקה 2 בקצרה

המאמר השני מציג את שאלתו: אם המצוות הן רק לבושים שבאמצעותם נהנים בעולם הבא, כיצד שעה אחת של קיומן יכולה להיות טובה מכל העולם הבא?

לעומק

הזהר מדבר על ״יומין עילאין״: לכל יום בחייו של אדם יש מקבילה למעלה, שנוצרת ממה שעשה באותו יום. מכאן נובעת ההוראה החסידית, הנידונה באגרת הקודש, שהמצוות יוצרות את לבושי הנשמה בגן עדן.

מראי מקומות

  1. 1
    להבין ענין · נאמרה בשנת תקנ״ז, ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תריז הערה 76. בכמה כת״י: שקלאוו וישלח תקנ״ז. בכת״י א׳: מברכין חשון תקנ״ז. ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע. אוה״ת בראשית כרך ד תשפה, ב. תתפה, א. מאמר זה נזכר בלקו״ת ואתחנן ז, ב. שה״ש יח, ג. כב, ב. באוה״ת ויחי שסו, א מציין ”בתו״א פ׳ חיי ענין ג״ע שבו גילוי הזיו בבחי׳ השגת המהות, משא״כ בעולמות בי״ע הרי עולם ל׳ העלם” ע״ש. לכללות מאמר זה ראה בסה״מ תרכ״ח ע׳ נ ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ נט. סה״מ תרמ״ג ע׳ כ ואילך. ד״ה לך לך תרנ״ד ע׳ נ ואילך. ד״ה וטהר לבנו עזר״ת ע׳ כו. ד״ה ואברהם זקן תשל״ח (נדפס בלקו״ש ח״כ ע׳ 315 ובסה״מ מלוקט ח״א ע׳ רפט). פלח הרמון בראשית קטו, ג.
  2. 2
    יפה שעה אחת · אבות ד, יז.
  3. 3
    יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב · Pirkei Avot 4:17
  4. 4
    שמהם נעשו לבושין לנשמה · ראה אגה״ק סי׳ כט. אוה״ת בראשית כרך ד תשפז, א. סה״מ תש״א ד״ה זכרנו לחיים ע׳ 153.
  5. 5
    כמאמר הזהר ע״פ ואברהם זקן · ח״א רכד, א. וראה שם קכט, א הלשון ”יומין עילאין”. וראה לקמן כ, ד. מו, ג. עה, ד. עט, ב. פב, א. לקו״ת שלח לח, ד. נא, ג. יוהכ״פ סט, א. שמע״צ פז, סע״ב. שה״ש טז, ג.
  6. 6
    ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין · Zohar, Vayechi 32:294–303
  7. 7
    באינון יומין עילאין · Zohar, Chayei Sara 15:114–16:121

החיות הנסתרת והזיו הגלוי ¶3–6

3והענין דהנה ענין זיו השכינה בעוה״ב [בעולם הבא] אינו כמו התפשטות חיות אלקות בתוך העולמות. כמ״ש ואתה מחיה את כולם שהחיות אלקות המתלבש תוך עלמין אינו מושג ונראה.

הביאור הוא, שזיו השכינה בעולם הבא אינו דומה להתפשטות החיות האלקית בתוך העולמות, ככתוב: ״ואתה מחיה את כולם״; שכן החיות האלקית המתלבשת בתוך העולמות אינה מושגת ואינה נראית.

ביאור

ההסבר פותח בהבחנה בין שני דברים. זיו השכינה שאדם זוכה ליהנות ממנו בעולם הבא אינו זהה לחיות האלקית המתפשטת בעולמות ומחיה אותם, שעליה נאמר ״ואתה מחיה את כולם״. אותה חיות, המתלבשת בעולמות, אינה מושגת ואינה נראית.

כמשל התפשטות החיות של הנשמה תוך הגוף בהתחלקות האברים ובודאי בהחיות רוחני לא שייך כלל שיהיה בו ג״כ התחלקות החיות לחלקים כי אין ברוחניות שום תמונה וציור.

כמו במשל להתפשטות חיות הנשמה בתוך הגוף, המתחלקת בין האיברים; ובוודאי שבחיות רוחנית לא שייך כלל לומר שהחיות מתחלקת לחלקים, שהרי ברוחניות אין שום תמונה וצורה.

ביאור

משל: חיות הנשמה מתפשטת בגוף ונראית כאילו היא מתחלקת בין האיברים — ראייה בעין ושמיעה באוזן. אך חיות הנשמה עצמה אינה יכולה להתחלק באמת לחלקים, שכן לדבר רוחני אין צורה או תמונה.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מבחינה בין החיות האלקית הנסתרת שבתוך העולמות לבין זיו השכינה בעולם הבא, ופותחת במשל על הנשמה שבגוף.

לעומק

הערות קה״ת מציינות שבמקורות חסידיים אחרים נאמר שגם בעולם הבריאה מושגת רק מציאות האלקות, ולא מהותה, ואילו רק בגן עדן מושגת המהות; הן דנות כיצד הדבר מתיישב עם האופן שבו לקוטי תורה מתאר את התהוות העולמות ממלכות.

מראי מקומות

  1. 1
    דהנה ענין זיו השכינה . . השגת מהות · ראה באוה״ת פ׳ בראשית כרך ג תקל, א. וראה גם באוה״ת דברים כרך ו ד״ה למען תירא ע׳ ב׳רל, שכאן משמע שאפילו בעולם הבריאה אינו מושג המהות רק המציאות כ״א בג״ע מושג המהות, שלכאורה זה סותר למ״ש בלקו״ת פ׳ ואתחנן י, ב אופן התהוות בי״ע מבחי׳ מל׳. נזכר באוה״ת זכור ע׳ א׳תשע.
  2. 2
    ואתה מחי׳ את כולם · Nehemiah 9:6
  3. 3
    התפשטות חיות . . אינו מושג ונראה · ”ע׳ בלקו״ת ד״ה ע״כ יאמרו המושלים אשר הנשמה אינו נראה” — הג״ה בתו״א על הגיליון.

4והנה התפעלות החיות באברים ניכר ונראה. אבל מהות ועצמות החיות אינו נראה וניכר כלל.

כעת השפעת החיות באיברים ניכרת ונראית לעין, אך מהות החיות ועצמותה אינן נראות ואינן ניכרות כלל.

ביאור

מה שנראה באיברים הוא השפעת החיות — התנועה והפעולה שהיא מחוללת; החיות עצמה, מהותה, אינה נראית כלל.

כמו כן חיות אלקות המחיה כל העולמות בע״ג [בעלי גבול / בעל גבול] ותכלית בודאי אין בהחיות הרוחני בחי׳ גבול ותכלית ד״מ [דרך משל] חיות המחיה את עיגול כדור השמים בודאי לא יתכן לומר שגם החיות הרוחני הוא בתמונת עיגול כנ״ל

כך גם בחיות האלוקית המחיה את כל העולמות, שהם בעלי גבול ותכלית: ודאי שאין בחיות הרוחנית בחינת גבול ותכלית. לדוגמה, החיות המחיה את כדור השמים העגול — ודאי אי אפשר לומר שגם החיות הרוחנית היא בצורת עיגול, כנ״ל;

ביאור

כך גם בחיות האלוקית שבעולמות, שהם סופיים. לחיות עצמה אין גבולות. למשל, החיות המחיה את כדור השמים העגול אינה עגולה בעצמה.

רק שהתפשטות החיות הוא לפי תמונת כלי המקבל החיות ואע״פ [ואף על פי] שהחיות מתלבש לתוכו מ״מ החיות עצמו אינו בגדר מקום וגבול:

אלא שהתפשטות החיות היא בהתאם לצורת הכלי המקבל אותה; ואף שהחיות מתלבשת בתוכו, מכל מקום החיות עצמה אינה נתונה בגדרי מקום וגבול.

ביאור

רק התפשטות החיות מקבלת את צורת הכלי המקבל אותה. אף שהיא מתלבשת בכלי, החיות עצמה אינה מוגבלת במקום או בגבול.

פסקה 4 בקצרה

כך נשלמת ההקבלה: הן בגוף והן בעולם, מה שנראה הוא רק השפעת החיות, המעוצבת לפי הכלי שלה, ואילו החיות עצמה נותרת בלתי נראית ובלתי מוגבלת.

מראי מקומות

  1. 1
    והנה התפעלות החיות באברים · ”ע׳ לקו״ת ד״ה ונקדשתי סעי׳ א פי׳ תיבת התפעלות” הג״ה בגיליון תו״א.
  2. 2
    כדור השמים · בבוך תקצ״ה: כדור השמש.
  3. 3
    מ״מ החיות עצמו אינו בגדר מקום וגבול · ”ע׳ בתחלת ביאור שוש אשיש בלקו״ת” הג״ה בגיליון התו״א.

5ובזה יובן דכתיב מכה״כ [מלא כל הארץ כבודו] ותרגומו זיו יקריה שהוא רק זיו והתפשטות הארה בלבד. וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא.

ובכך יובן הכתוב ״מכה״כ״, ובתרגום ״זיו יקריה״ — שהוא זיו והתפשטות של הארה בלבד. ונאמר ״את השמים ואת הארץ אני מלא״.

ביאור

הדבר מיישב את הסתירה לכאורה בין שני פסוקים. השרפים בחזון ישעיהו קוראים ״מכה״כ״, והתרגום מבאר זאת כ״זיו יקריה״: רק זיו מתפשט בעולם. ואילו ירמיהו מביא את דברי ה׳: ״את השמים ואת הארץ אני מלא״ — אמירה המתייחסת לה׳ עצמו.

והענין ששניהם אמת כנ״ל וזשארז״ל [וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה] במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו כו׳.

והעניין הוא ששני הדברים אמת, כפי שהוסבר לעיל. זהו גם מה שאמרו חז״ל: ״במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו כו׳״.

ביאור

שני הדברים אמת, כפי שהוסבר קודם: הזיו הוא שמתלבש בעולם, ואילו עצמותו של הקב״ה ממלאת אותו בלי להיות נתפסת בו. זהו פירוש דברי הגמרא: ״במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו כו׳״.

דהיינו לא כמו שהעולם סוברים שגדולת הבורא נק׳ מה שהוא ית׳ מחיה כל העולמות שאדרבה זו היא ירידה אצלו ית׳ שמשפיל עצמו ומתלבש תוך כ״ע [כל עלמין] להחיותם ולקיימם.

כלומר, לא כפי שבני אדם סבורים שגדולת הבורא היא בכך שהוא מחיה את כל העולמות; אדרבה, הדבר הוא ירידה עבורו: הוא משפיל את עצמו ומתלבש בתוך כל העולמות כדי להחיותם ולקיימם.

ביאור

בני אדם סבורים בדרך כלל שגדולת ה׳ מתבטאת בכך שהוא מחיה את כל העולמות. אך ההפך הוא הנכון: זהו מצב של ירידה עבורו, כשהוא משפיל את עצמו ומתלבש בעולמות כדי להחיותם ולהשאירם במציאות.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מיישבת בין ״מכה״כ״ — זיו בלבד — לבין ״את השמים ואת הארץ אני מלא״ — הקב״ה עצמו. היא מראה שהחייאת העולמות מבטאת את ענוותנותו של הקב״ה, ולא את גדולתו.

לעומק

הערות קה״ת מצטטות מאמר מאוחר יותר, המבאר שהזיו הוא האור הנמשך מאור אין סוף ומתלבש בכל העולמות כדי לברוא אותם יש מאין; ו״אני״ הוא עצמותו של אין סוף, שאינה נתפסת בשום מידה או גבול.

מראי מקומות

  1. 1
    מכה״כ · Isaiah 6:3
  2. 2
    זיו יקריה · Targum Jonathan on Isaiah 6:3
  3. 3
    שהוא רק זיו והתפשטות הארה בלבד · ”הנמשכת מאוא״ס ומתלבשת תוך כל העולמות להוותם ולהחיותם מאין ליש” — ד״ה עטרת תפארת תרמ״ז ע׳ לה. מענין זיו השכינה — בלקו״ת האזינו עח, א מציין לכאן.
  4. 4
    את השמים ואת הארץ אני מלא · Jeremiah 23:24
  5. 5
    שו״ה והענין — כנ״ל · ”כנזכר לקמן” — הג״ה בגיליון התו״א.
  6. 6
    במקום שאתה מוצא גדולתו · Megillah 31a:12–13

6ומ״ש ואתה מחיה את כלם אינו שבח בבחי׳ גדולתו ית׳ שלגדולתו אין חקר ולתבונתו אין מספר אלא השבח הוא בבחי׳ ענוה שלו שיוכל להשפיל עצמו וכו׳.

ומה שנאמר ״ואתה מחיה את כלם״ אינו שבח מצד גדולתו יתברך, שהרי ״לגדולתו אין חקר״ ו״ולתבונתו אין מספר״; אלא השבח הוא מצד ענוותנותו, שהוא יכול להשפיל את עצמו וכו׳.

ביאור

כלומר, הפסוק ״ואתה מחיה את כלם״ אינו משבח את גדולתו של ה׳, שעליה נאמר בתהלים ״לגדולתו אין חקר״ ו״ולתבונתו אין מספר״. הוא משבח את ענוותנותו של ה׳, את נכונותו להשפיל את עצמו.

אבל ענין עוה״ב [עולם הבא] שנהנין מזיו השכינה הוא השגת מהות ועצמות התפשטות החיות אלקות בבחי׳ גילוי:

אבל העולם הבא, שבו נהנים מזיו השכינה, הוא השגה במהות ובעצמות של התפשטות החיות האלוקית, באופן של גילוי.

ביאור

העולם הבא שונה. שם הנשמה נהנית מזיו השכינה מתוך השגה ממש של מהות החיות האלוקית בהתפשטותה, כשהיא מתגלה בגלוי, ולא רק של השפעותיה.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מסכמת את ההבחנה: החייאת העולמות נעשית מתוך ענוותנותו של ה׳ ונשארת נסתרת, ואילו בעולם הבא יש השגה גלויה של עצם הזיו האלוקי.

מראי מקומות

  1. 1
    שלגדולתו אין חקר · Psalms 145:3
  2. 2
    ולתבונתו אין מספר · Psalms 147:5
  3. 3
    אבל ענין עוה״ב . . בבחי׳ גילוי · ראה באוה״ת פ׳ ויצא כרך ד תשפח, א.

לבושי הנשמה, בדומה לעננו של משה ¶7–8

7ועתה צריך להבין איך תוכל הנשמה שהיא בחינת נברא יש ודבר בפ״ע [בפני עצמו] להשיג מהות ועצמות אלקות שאינו בבחי׳ השגה וגבול

כעת יש להבין: כיצד יכולה הנשמה, שהיא נברא, יש ודבר בפני עצמו, להשיג את מהות ועצמות האלקות, שאינה בגדר השגה וגבול?

ביאור

מתעוררת כאן שאלה חדשה: הנשמה היא נברא, ישות נפרדת. כיצד היא יכולה להשיג את מהות האלקות, שהיא למעלה מכל השגה וגבול?

ואף שהנשמה היא חלק אלוה ממעל הוא ד״מ [דרך משל] כענין טפת הזרע שנמשכה מן המוח שלא יתכן לומר שגם עודנה במוחו היתה טפת זרע גשמית שא״כ הי׳ [היה] נחסר מהמוח כו׳.

ואף שהנשמה היא ״חלק אלוה ממעל״, הרי זה, בדרך משל, כטיפת הזרע הנמשכת מן המוח: אי אפשר לומר שבעודה במוח הייתה כבר טיפת זרע גשמית, שאם כן היה המוח נחסר וכו׳.

ביאור

אכן, הנשמה היא ״חלק אלוה ממעל״. אך הדבר דומה לטיפת הזרע הנמשכת מן המוח: כל עוד היא במוח, אין היא טיפת זרע גשמית, שאם לא כן היה המוח נחסר בעקבות הוצאתה.

אך שבאמת התחלת המשכתה מן המוח הוא כח רוחני לבד אלא שאח״כ בהשתלשלות ירידתה דרך חוט השדרה נשתנית ונעשית טפה גשמית.

אלא שבאמת, תחילת המשכתה מן המוח היא כוח רוחני בלבד; ורק לאחר מכן, בהשתלשלות ירידתה דרך חוט השדרה, היא משתנה ונעשית טיפת זרע גשמית.

ביאור

מקורה במוח הוא כוח רוחני בלבד; רק כשהיא יורדת דרך חוט השדרה היא משתנה ונעשית טיפת זרע גשמית.

כן עד״מ הנשמה עיקר שרשה מבחי׳ אלקות ממש רק שנשתלשלה בירידתה להיות בחי׳ נברא יש ודבר בפ״ע [בפני עצמו] כו׳.

כך גם, בדרך משל, הנשמה: שורשה העיקרי הוא מבחינת אלקות ממש, אלא שהיא ירדה בהדרגה עד שנעשתה נברא, יש ודבר בפני עצמו וכו׳.

ביאור

כך גם הנשמה: שורשה הוא אלקות ממש, אך היא ירדה בשלבים עד שנעשתה נברא, ישות נפרדת. במצבה זה אין בכוחה להשיג את עצמות ה׳.

פסקה 7 בקצרה

אף ששורש הנשמה הוא אלקי, היא ירדה והייתה לנברא; לכן השאלה נותרת בעינה: כיצד יכולה נשמה נבראת להשיג את מהות האלקות בעולם הבא?

לעומק

המשל של טיפת הזרע והמוח מופיע בתניא (Tanya), פרק ב, בהקשר של האופן שבו הנשמה יורדת ממחשבת ה׳ ובכל זאת נשארת קשורה למקורה. הערת שוליים של חסיד, המצוטטת בהערות קה״ת, מוסיפה שמכיוון שהנשמה היא נברא, ישות נפרדת, היא עשויה להיות נתונה לשכר ולעונש ולפעול נגד רצון ה׳.

מראי מקומות

  1. 1
    איך תוכל הנשמה . . להשיג מהות ועצמות אלקות · ראה בסה״מ תרכ״ח ע׳ נד. סה״מ תרל״ד ע׳ נט.
  2. 2
    חלק אלוה ממעל · Job 31:2
  3. 3
    ועתה צ״ל · קטע מכאן בסה״מ תרל״ד ע׳ נט.
  4. 4
    כו׳ וא״כ איך תוכל להשיג מהות ועצמות אלקות · ”בכ״י מצאתי כו׳ לכן תוכל להיות בבחי׳ שכר ועונש שתוכל לעשות היפך הרצון כמ״ש נפש כי תחטא, וע׳ בלקו״ת ביאור שבתותי אות ב׳ וא״כ”. הג״ה בגיליון תו״א מחסיד.

8וא״כ איך תוכל להשיג מהות ועצמות אלקות. והענין דהנה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויהי שם ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל כו׳.

אם כן, כיצד תוכל להשיג את מהות ועצמות האלוקות? העניין הוא, שהרי כתוב: ״ויבא משה בתוך הענן ויהי שם ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל כו׳״.

ביאור

התשובה היא במשה בסיני: הוא נכנס לתוך הענן ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול לחם.

והי׳ [והיה] גופו הגשמי ניזון ממזון רוחני לבד כמ״ש לחם אבירים אכל איש וכו׳ ממש כמו המלאכים ואיך יוכל להיות זה שגשמי יקבל מזון וחיות מרוחני שמובדלים זמ״ז [זה מזה] בתכלית.

גופו הגשמי ניזון ממזון רוחני בלבד, ככתוב: ״לחם אבירים אכל איש וכו׳״, ממש כמו המלאכים. כיצד ייתכן שדבר גשמי יקבל מזון וחיות מדבר רוחני, כאשר הם נבדלים זה מזה לחלוטין?

ביאור

גופו הגשמי חי על מזון רוחני בלבד, כמו ״לחם אבירים״, מזונם של המלאכים. אבל כיצד יכול גוף גשמי להיזון מדבר רוחני, כאשר השניים שונים זה מזה לחלוטין?

אך זהו ענין הענן שהיה משה ע״ה [עליו השלום] מתכסה בו דהיינו שהיה הענן שרשו ממדרגת אלקות מאד נעלה.

אלא זהו עניינו של הענן שמשה ע״ה התכסה בו: שורשו של הענן היה בדרגה נעלית מאוד באלוקות,

ביאור

התשובה טמונה בענן שכיסה את משה. שורשו של הענן היה בדרגה גבוהה מאוד באלוקות.

אך שנשתלשל ונתגשם להיות לבוש למשה ע״ה [עליו השלום] שע״י יוכל להשיג אלקות והיה לו למזון כמשל אדם הרואה ומסתכל באור צח דרך יריעה.

אלא שהוא השתלשל והתגשם, ונעשה לבוש למשה ע״ה, שבאמצעותו יכול היה להשיג אלוקות; והענן היה לו למזון. הדבר דומה לאדם הרואה ומביט באור צח מבעד ליריעה.

ביאור

משם השתלשל הענן בשלבים והתגשם, ונעשה לבוש למשה שבאמצעותו יכול היה להשיג אלוקות; והוא היה מזונו. הדבר דומה להתבוננות באור מסנוור מבעד ליריעה: המסך מאפשר לראות את מה שאי אפשר להביט בו ישירות.

כמו כן תורה ומצות מעשיות ששרשם מרצה״ע [מרצון העליון] מחכמתו ית׳ שהם מיוחדים בו ית׳ הוא חכים כו׳

כך גם התורה והמצוות המעשיות, ששורשן ברצון העליון, מחכמתו יתברך, שהם מיוחדים בו יתברך: ״הוא חכים כו׳״,

ביאור

התורה והמצוות המעשיות פועלות באותו אופן. שורשן ברצון העליון ובחכמתו של ה׳, שהם מיוחדים בו, כמאמר תפילתו של אליהו בתיקוני זוהר: הוא חכם, אך לא בחכמה שניתנת לידיעה.

שהם למעלה מזיו השכינה שהוא רק התפשטות החיות כו׳ ונשתלשלו ונתפשטו ונתלבשו בעניני זה העולם הגשמי כמו קלף של תפלין וצמר של ציצית וצדקה כו׳

שהן למעלה מזיו השכינה, שאינו אלא התפשטות החיות וכו׳; והן השתלשלו, התפשטו והתלבשו בענייני העולם הגשמי הזה, כגון קלף התפילין, צמר הציצית וצדקה וכו׳.

ביאור

הן גבוהות מזיו השכינה, שאינו אלא התפשטות של חיות אלוקית. ואף על פי כן, הן ירדו והתלבשו בדברים גשמיים: קלף התפילין, צמר הציצית וצדקה.

טז, בכשאדם עוסק בתורה ובמצות נעשה לנשמתו לבושים שנתלבש בהם בגעה״ע [בגן עדן העליון] שע״י תוכל הנשמה שהיא בחי׳ נברא להשיג זיו השכינה עצמות אלקות.

כאשר אדם עוסק בתורה ובמצוות, נעשים לנשמתו לבושים שהיא מתלבשת בהם בגן עדן העליון; באמצעותם יכולה הנשמה, שהיא בחינת נברא, להשיג את זיו השכינה, את עצמות האלוקות.

ביאור

כאשר אדם לומד תורה ומקיים מצוות, הן נעשות לבושים לנשמתו בגן עדן העליון. בדומה לענן של משה, הן מאפשרות לנשמה שנבראה להשיג את זיו השכינה, את עצמות האלוקות.

וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט [ומעשים טובים] שהם שרשם מרצה״ע [מרצון העליון] ב״ה. מכל חיי עוה״ב [עולם הבא] שהוא רק זיו השכינה כידוע מ״מ הם נקראים לבושים שע״י תוכל להשיג זיו השכינה וד״ל [ודי למבין]:

וזהו: ״יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט״, ששורשם ברצון העליון ב״ה, ״מכל חיי עוה״ב״, שהוא רק זיו השכינה, כידוע. ואף על פי כן, הם נקראים לבושים, שבאמצעותם [הנשמה] יכולה להשיג את זיו השכינה, ודי למבין.

ביאור

כך מתיישבת השאלה שפתחה את הקטע. שעה של תשובה ומעשים טובים מגיעה לשורשם ברצון העליון עצמו, שהוא נעלה מכל חיי העולם הבא, שהם זיו השכינה. רק ביחס לנשמה הם נקראים לבושים, מפני שדרכם היא משיגה את הזיו הזה.

פסקה 8 בקצרה

כמו הענן שאפשר למשה לחיות מאלוקות, התורה והמצוות הן רצון ה׳ המתלבש בדברים גשמיים. בתור לבושים הן מאפשרות לנשמה להשיג את זיו השכינה, אך בשורשן הן נעלות ממנו. לכן שעה של מעשים טובים עדיפה מכל חיי העולם הבא.

לעומק

הערות קה״ת דנות בשאלה אם משה ניזון ממזון רוחני או מ״לחם אבירים״ — שתי דעות בגמרא (יומא ע״ה ע״ב) — ומביאות את הצעת הרבי שההבדל תלוי בשאלה אם משה למד מה׳ או חזר על לימודו בכוחות עצמו. מאמר מאוחר יותר מציין הבחנה: ככלל, התורה והמצוות הן שתיהן לבושים; אך בפרט, המצוות לבדן הן הלבושים, בחינת ״ימים״, ואילו התורה היא בחינת ״זקן״.

מראי מקומות

  1. 1
    ויבא משה בתוך הענן · Exodus 24:18
  2. 2
    לחם לא אכל · Exodus 34:28
  3. 3
    לחם לא אכל · Shemot Rabbah 47:5
  4. 4
    לחם אבירים . . כמו המלאכים · Psalms 78:25
  5. 5
    הוא חכים · Tikkunei Zohar 17a
  6. 6
    עוסק בתורה ובמצות נעשה לנשמתו לבושים · ראה בד״ה ואברהם זקן תשל״ז (נדפס בסה״מ מלוקט כרך ד ע׳ נה) הערה 27 שכ״ה גם בתו״א פ׳ משפטים עט, סע״ג. ובכ״מ. שבדרך כלל תורה ומצות הם בחי׳ לבושים אבל בפרטיות רק המצות הם לבושים (”ימים”), משא״כ התורה הו״ע ”זקן” ע״ש. לקמן לג, א. מציין לכאן. וראה לקו״ת שלח לח, ד.
  7. 7
    יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט · Pirkei Avot 4:17

אהבה בקריאת שמע ולימוד התורה ¶9–11

9ועתה צריך להבין ענין אוי״ר [אהבה ויראה] שהם רק גדפין לבד להגביה עיקר הדבר שהם תורה ומע״ט [ומעשים טובים]. ולהבין מהות האהבה מה היא. הנה בק״ש [בקריאת שמע] צריך שימליכוהו למעלה ולמטה ולד׳ רוחות העולם.

עתה יש להבין מהי אהבה ויראה, [כיוון] שהן רק ״כנפיים״ שנועדו להגביה את העיקר, שהוא תורה ומעשים טובים. ויש להבין מהי מהותה של האהבה. בקריאת שמע צריך להמליך אותו למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם.

ביאור

שאלה חדשה: אהבה ויראה לה׳ נקראות ״כנפיים״ המגביהות את העיקר — תורה ומעשים טובים. אם כן, מהי האהבה במהותה? התלמוד אומר שכאשר אומרים את המילה אחד בקריאת שמע, צריך להמליך את ה׳ למעלה, למטה ובכל ארבע רוחות העולם.

פי׳ דכתיב מכה״כ [מלא כל הארץ כבודו] ותרגומו זיו יקריה שהוא רק זיו והתפשטות והארה בלבד המתלבשת תוך כ״ע [כל עלמין] וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא בבחי׳ עצמות אלקות שאינו נתפס תוך מדה וגבול.

הסבר: נאמר ״מכה"כ״, ותרגומו ״זיו יקריה״; זהו זיו בלבד, התפשטות והארה בלבד, המתלבשים בתוך כל העולמות. ונאמר ״את השמים ואת הארץ אני מלא״, במדרגת עצמות האלוקות, שאינה נתפסת בתוך מידה וגבול.

ביאור

המשמעות של המלכה זו נשענת על שני הפסוקים שנידונו קודם: הכבוד הממלא את הארץ הוא זיו בלבד, המתלבש בתוך העולמות, ואילו ״את השמים ואת הארץ אני מלא״ מתייחס לעצמות ה׳, ששום מידה או גבול אינם יכולים להכיל.

והענין ששניהם אמת כו׳. כמשל בטול זיו השמש במקור השמש עצמה כידוע שבאמת עצמות אלקות מלא כל הארץ. אך מה שהוא מתפשט תוך כלי וגבול הוא בטל ונכלל במהו״ע [במהותו ועצמותו] אלקות כו׳.

וההסבר הוא ששני הדברים אמת וכו׳, כמו במשל של ביטול זיו השמש בתוך מקור השמש עצמה, כידוע; שהרי באמת עצמות האלוקות ממלאת את כל הארץ. אך מה שמתפשט לתוך כלי וגבול בטל ונכלל במהות ובעצמות האלוקות וכו׳.

ביאור

שני הדברים אמת, כמו קרני השמש שבתוך השמש עצמה אינן נחשבות לדבר בפני עצמו. עצמות ה׳ ממלאת באמת את כל הארץ, וכל מה שמתפשט לתוך כלי וגבול — ובכלל זה העולמות — בטל ונכלל בעצמות זו.

פסקה 9 בקצרה

החלק השלישי שואל מהי אהבת ה׳, ומשיב באמצעות המלכת ה׳ בכל מקום בקריאת שמע: העולמות אינם אלא זיו, הבטל בתוך עצמות ה׳, הממלאת הכול.

לעומק

הדימוי של אהבה ויראה כ״כנפיים״ המגביהות את התורה והמצוות מפותח בהרחבה בתניא, פרקים מ–מא. משל קרני השמש הבטלות בתוך השמש הוא המשל שבו משתמש התניא בשער היחוד והאמונה לתיאור יחודא עילאה.

מראי מקומות

  1. 1
    שימליכוהו למעלה ולמטה ולד׳ רוחות העולם · Berakhot 13b:15–16
  2. 2
    זיו יקריה · Targum Jonathan on Isaiah 6:3
  3. 3
    את השמים ואת הארץ אני מלא · Jeremiah 23:24

10והנה כשיתבונן אדם היטב בזה בפסוד״ז [בפסוקי דזמרה] ובק״ש [ובקריאת שמע] איך שבאמת הוא כן שהעולמות בטלים במקור חיותם רק מפני שהאדם הוא בכלי גשמי הגוף

כאשר אדם מתבונן היטב בכך בפסוקי דזמרה ובקריאת שמע — שאכן העולמות בטלים במקור חיותם — אלא שהאדם נתון בתוך כלי גשמי, הגוף,

ביאור

על האדם להתבונן בכך היטב בפסוקי דזמרה, פסוקי השבח שלפני קריאת שמע, ובקריאת שמע עצמה. הוא רואה שהעולמות אכן בטלים במקורם, ורק משום שהוא חי בתוך גוף גשמי אינו רואה זאת.

שהוא משכא דחויא שמתגדל ומתרבה מגשמיות המסתיר ומעלים שלא יוכל לראות בעיני ראי׳ [ראיה] חושית אזי יתעורר בלב תשוקה שיהי׳ [שיהיה] קשור בהתבוננות זו כל היום ולא יפרד ממש כלל.

שהוא ״עור הנחש״, ההולך ומתגדל ומתרבה מן הגשמיות המסתירה ומעלימה, כך שאינו יכול לראות [זאת] בראייה חושית; אזי תתעורר בלבו תשוקה להיות קשור בהתבוננות זו כל היום, ולא להיפרד [ממנה] כלל.

ביאור

זהו הגוף, המכונה בקבלה ״עור הנחש״, ההולך ומתגדל מן המזון הגשמי ומסתיר את האמת מן החושים. כאשר האדם מתבונן כך, מתעוררת בלבו תשוקה להישאר קשור למחשבה הזאת כל היום, ולא להיפרד ממנה לעולם.

פסקה 10 בקצרה

ההתבוננות בתפילה בביטול העולמות מולידה אהבה: תשוקה להישאר קשור לאמת הזאת במשך כל היום, למרות הגוף המסתיר אותה.

לעומק

״עור הנחש״ הוא הכינוי הקבלי לגוף הגשמי, שבא לעולם בעקבות השפעת הנחש על אדם וחוה ומסתיר את אור הנשמה.

11וזהו קבלת מ״ש בפסוק ראשון ואהבת שיהי׳ [שיהיה] הוי׳ אלקיך שיהא תמיד קשור בהתבוננות זו ביטול העולמות להמחי׳ [להמחיה] ומהווה אותם רק מפני היות

וזו קבלת מה שנאמר בפסוק הראשון: ״ואהבת״ — שהוי׳ יהיה ״אלקיך״, והאדם יהיה קשור תמיד להתבוננות הזאת: ביטול העולמות לפני מי שמחיה אותם ומהווה אותם; אלא מכיוון ש

ביאור

קבלת הפסוק הראשון של קריאת שמע פירושה לאמץ את ההתבוננות הזאת. הציווי ״ואהבת״ פירושו שהוי׳, האלוקות הנעלית שלמעלה מן העולמות, יהיה ״אלקיך״: שהאדם יהיה קשור תמיד להתבוננות בכך שהעולמות בטלים לפני מי שמחיה אותם ומהווה אותם.

כי גופו הגשמי לא יוכל לקבל ביטול אמתי הנ״ל יגמור בדעתו בק״ש [בקריאת שמע] ענין לימוד התורה באמרו ודברת בם.

גופו הגשמי אינו יכול לקבל את הביטול האמיתי האמור לעיל, עליו להחליט בדעתו, בקריאת שמע, לעסוק בלימוד התורה, באומרו: ״ודברת בם״.

ביאור

אולם גופו הגשמי אינו יכול להישאר כל היום במצב של ביטול אמיתי כזה. לכן הוא מחליט בדעתו, בקריאת שמע, לעסוק בלימוד תורה, כפי שהוא אומר: ״ודברת בם״.

דהיינו שנפשו האלקית בעסקו בתורה נעשה יחוד אמתי עם התורה ואורייתא וקוב״ה [וקודשא בריך הוא] כולא חד ממש

כלומר, כשהוא עוסק בתורה, נפשו האלקית נעשית מאוחדת באמת עם התורה, ו״אורייתא וקוב״ה כולא חד ממש״.

ביאור

כאשר הנפש האלקית עוסקת בתורה, היא נעשית מאוחדת באמת עם התורה, והזוהר מלמד שהתורה והקדוש ברוך הוא הם אחד ממש.

כי אורייתא מח״ע [מחכמה עילאה] נפקת ונתלבשה בעניני זה העולם וכשאדם מלביש נפשו האלקית בעניני לימוד התורה שבזה העולם

שהרי התורה יצאה מחכמה עילאה והתלבשה בענייני העולם הזה; וכשאדם מלביש את נפשו האלקית בענייני לימוד התורה שבעולם הזה,

ביאור

התורה יצאה מחכמה עילאה והתלבשה בענייני העולם הזה. כאן למטה, האדם מלביש את נפשו האלקית בלימוד התורה.

אזי גם שרש נפשו למעלה מתלבש ג״כ בתורה שלמעלה עד רום המעלות ונעשה שם יחוד גמור. וזהו הקב״ה יושב ושונה כנגדו כנ״ל. וזהו ה׳ צלך פי׳ כמו צל.

אז גם שורש נפשו שלמעלה מתלבש בתורה כפי שהיא למעלה, עד לרום המעלות, ושם נעשה ייחוד גמור. וזהו ״הקב״ה יושב ושונה כנגדו״, כפי שנתבאר לעיל. וזהו ״ה׳ צלך״, כלומר, כמו צל.

ביאור

כאשר הוא עושה זאת, גם שורש נפשו שלמעלה מתלבש בתורה כפי שהיא למעלה, עד למדרגות הגבוהות ביותר, ושם נוצר ייחוד גמור. משום כך אומר המדרש שכאשר אדם לומד, הקב״ה יושב ולומד כנגדו; ומשום כך נאמר בתהילים ״ה׳ צלך״: ה׳ עושה את מה שאנו עושים, כשם שהצל עוקב אחר תנועות האדם.

פסקה 11 בקצרה

מאחר שהגוף אינו יכול להתמיד בהתבוננות, האהבה של קריאת שמע מתבטאת בלימוד התורה, המאחד את הנפש עם התורה ובכך עם ה׳, עד לשורש הגבוה ביותר של הנשמה.

לעומק

בחסידות מפרשים את ״ה׳ צלך״ כך שתגובתו של ה׳ משקפת את התנהגותו של האדם עצמו, כשם שהצל עוקב אחר הגוף. כאן הכוונה היא שכאשר אדם לומד תורה למטה, ה׳, כביכול, יושב ולומד כנגדו למעלה.

מראי מקומות

  1. 1
    ואהבת · Deuteronomy 6:5
  2. 2
    ודברת בם · Deuteronomy 6:7
  3. 3
    ואורייתא וקוב״ה כולא חד · נסמן לקמן נז, ג.
  4. 4
    אורייתא מח״ע נפקת · Zohar II, 85a
  5. 5
    אורייתא מח״ע נפקת · Zohar, Mishpatim 20:502–511
  6. 6
    הקב״ה יושב ושונה כנגדו · ראה תדב״א רבה רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלה.
  7. 7
    הקב״ה יושב ושונה כנגדו · Tanna DeBei Eliyahu Rabbah 18:1–2
  8. 8
    ה׳ צלך · Psalms 121:5

ה׳ מפריד את הטוב מן הרע ¶12–13

12והנה כתיב אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. פי׳ שלא יאמר האדם בדרך שפלות האיך יגיע למדרגת היחוד בתורה ותפלה מאחר

והנה נאמר: ״אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים״. כלומר, שלא יאמר אדם מתוך שפלות: ״איך אוכל להגיע לדרגת הייחוד בתורה ובתפילה, מאחר ש־

ביאור

הפסוק שבסיום קריאת שמע אומר: ״אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים״. המסר הוא שאדם לא יאמר בענווה: ״איך אוכל להגיע לייחוד עם ה׳ בתורה ובתפילה?״

שהוא עדיין אינו סור מרע גמור כו׳ והוא עדיין בשלימות אצלו. זאת ישיב אל לבו שהשם הוא המוציא אותו מארץ מצרים.

עדיין לא סרתי לגמרי מן הרע וכו׳, ו[הרע] עדיין שלם בתוכי?״ עליו לקחת זאת ללב: ה׳ הוא שמוציא אותו מארץ מצרים.

ביאור

אל לו להימנע מכך משום שעדיין לא סר לגמרי מן הרע, והוא עדיין שלם בתוכו. עליו להפנים שה׳ הוא שמוציא אותו מ״מצרים״, ממגבלותיו שלו.

פי׳ שהוא מבדיל ומפריש בנפשו הטוב מן הרע הנפש אלקית מנה״ב [מנפש הבהמית] כשהוא עדיין לא עשה רע בפו״מ [בפועל ממש].

כלומר, שהוא מבדיל ומפריד בנפשו בין הטוב לרע, בין הנפש האלקית לנפש הבהמית, כאשר עדיין לא עשה רע בפועל ממש.

ביאור

כלומר, ה׳ עצמו מפריד בתוכו בין הטוב לרע, בין הנפש האלקית לנפש הבהמית, כל עוד הוא לא עשה רע בפועל ממש. הייחוד שלו עם ה׳ אינו צריך להמתין עד שיסיים לזכך את עצמו.

פסקה 12 בקצרה

הפסוק על יציאת מצרים משיב לאדם שנחלש: ה׳ הוא שמפריד בתוכו בין הנפש האלקית לנפש הבהמית, כדי שיוכל להגיע לייחוד בתורה ובתפילה עוד לפני שנפטר מן הרע.

לעומק

״מצרים״ נקראת בחסידות מלשון ״מיצרים״ — הצרים והגבולות של הנפש. הרעיון מהדהד את דברי התניא על הבינוני, שהרע שבו עדיין לא נעקר, ובכל זאת הוא יכול לעבוד את ה׳ בשלמות במחשבה, בדיבור ובמעשה.

מראי מקומות

  1. 1
    אני ה׳ אלקיכם · Numbers 15:41

13ואפי׳ [ואפילו] רשע גמור הוא ממשיך בנפשו האלקית בעסקו בתורה רק שעליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי.

ואפילו אדם רשע גמור ממשיך [אור] בנפשו האלקית כשהוא עוסק בתורה; אלא שעליו נאמר: ״ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי״.

ביאור

אפילו אדם רשע גמור ממשיך אור אל נפשו האלקית כשהוא לומד תורה. אבל על אדם כזה נאמר בתהילים: ״ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי״.

פי׳ שאין תועלת לנפשו האלקי׳ מפני שעליו נאמר ותשלך דברי אחריך שלא יוכל להמשיך בתוך פנימיותו וד״ל [ודי למבין]:

כלומר, אין תועלת לנפשו האלקית, משום שעליו נאמר: ״ותשלך דברי אחריך״, ולכן אינו יכול להמשיך [אותו] אל תוך פנימיותו. ודבר זה יספיק למי שמבין.

ביאור

לימודו אינו מועיל לנפשו האלקית, משום שכפי שנאמר בפסוק הבא, ״ותשלך דברי אחריך״: האור אינו יכול להיכנס אל תוך פנימיותו. הביטוי ״וד״ל״ רומז לעומק נוסף שהדברים אינם מפרשים.

פסקה 13 בקצרה

הפסקה מציבה גבול: לימוד התורה ממשיך אור אפילו אצל הרשעים, אך מי שמשליך את דברי ה׳ אחריו — ״ותשלך דברי אחריך״ — אינו יכול להפנים את האור.

לעומק

הערת שוליים לתורה אור, המובאת בהערות קה״ת, מפנה כאן לפרדס רימונים (פרדס רמונים), שער הנשמות, סוף פרק י״א.

מראי מקומות

  1. 1
    ואפי׳ רשע גמור הוא ממשיך בנפשו האלקית · ”ראה פרדס שער הנשמות סוף פרק יא” הג״ה בגיליון תו״א.
  2. 2
    ולרשע אמר אלקים · Psalms 50:16
  3. 3
    ותשלך דברי אחריך · Psalms 50:17

הברכות והדירה בתחתונים ¶14

14והנה בענין ברכות. ברוך אתה הוי׳ פי׳ ברוך הוא המשכה ורבוי שיהי׳ [שיהיה] הוי׳ שהוא בחי׳ צמצום והתפשטות כו׳ יהי׳ [יהיה] בחי׳ אתה לנוכח התגלות כו׳.

כעת, בעניין הברכות: ״ברוך אתה הוי׳״. פירוש הדבר: ״ברוך״ הוא המשכה וריבוי, כך שהוי׳, שהיא בחינת צמצום והתפשטות וכו׳, תהיה בבחינת ״אתה״, בפנייה ישירה, בגילוי וכו׳.

ביאור

כעת נעסוק בברכות. ״ברוך אתה הוי׳״: ״ברוך״ פירושו המשכה וריבוי. שם הוי׳, הכולל צמצום והתפשטות, נמשך כך שיהיה בבחינת ״אתה״, בפנייה ישירה ובגילוי גלוי.

אך להיות כי הגוף הוא המסתיר ומחשיך רק לע״ל [לעתיד לבוא] יהיה התגלות אלקות וראו כל בשר ויהי׳ [ויהיה] בבחי׳ ביטול אבל עכשיו צריך להראות עכ״פ [על כל פנים] ענין הביטול בחיצוניות בכריעה והשתחוא׳ [והשתחואה] בראש הכורע כורע בברוך.

אבל מכיוון שהגוף הוא המסתיר ומחשיך, ורק לעתיד לבוא תהיה התגלות אלקות, ״וראו כל בשר״, ויהיה בבחינת ביטול, עכשיו [לכן] צריך לכל הפחות להראות את הביטול בחיצוניות, בכריעה ובהשתחוואת הראש: ״הכורע כורע בברוך״.

ביאור

אלא שהגוף מסתיר ומחשיך את האלקות, ורק לעתיד לבוא היא תתגלה, כך ש״וראו כל בשר״ ויהיה בביטול. לכן, לעת עתה, צריך לכל הפחות להראות את הביטול כלפי חוץ, בכריעת הראש, כפי שאומרת הגמרא: ״הכורע כורע בברוך״.

וענין רופא חולים וגואל ישראל ומברך השנים הם כלים לבחי׳ המשכה והתגלות אלקות כו׳ והכורע צריך שיראה איסר כנגד לבו.

ו[הברכות] ״רופא חולים״, ״גואל ישראל״ ו״מברך השנים״ הן כלים לבחינת המשכת האלקות וגילויה וכו׳. ומי שכורע צריך [להתכופף עד ש]ייראה איסר [מטבע קטן] כנגד לבו.

ביאור

הברכות המסוימות בתפילת העמידה — ״רופא חולים״, ״גואל ישראל״ ו״מברך השנים״ — הן כלים להמשכה ולגילוי של האלקות. הגמרא אומרת שצריך לכרוע עד שאיסר, מטבע קטן, נראה כנגד הלב.

פי׳ עיקר המשכה יהי׳ [יהיה] במוח עד שיתפשט ג״כ בלבו אפי׳ [אפילו] מעט היינו בחי׳ איסר (ועמ״ש לקמן בפי׳ אוסרי לגפן)

כלומר, עיקר ההמשכה תהיה במוח, עד שתתפשט גם אל לבו, ולוּ במעט; זוהי בחינת איסר. (ועיינו במה שנאמר להלן בפירוש ״אוסרי לגפן״).

ביאור

כלומר, עיקר ההמשכה צריכה להיות במוח, אך להתפשט גם אל הלב, ולו במעט. המילה ״איסר״ קשורה ל״אוסרי״, שפירושו קושר, כפי שמבואר בהמשך תורה אור בפירוש הפסוק ״אוסרי לגפן״.

שהוא בחי׳ חפץ כדכתי׳ [כדכתיב] הודו על ארץ ושמים אפי׳ [אפילו] בבחי׳ זיו והתפשטות החיות המלובש תוך כ״ע [כל עלמין] ותכלית הכוונה להיות לו דירה בתחתונים וסוף מעשה במחשבה תחלה נעוץ סופן בתחלתן ולכן ארז״ל [אמרו רבותינו זכרונם לברכה] ארץ נבראת תחלה כו׳:

שהיא בחינת חפץ, כמו שכתוב ״הודו על ארץ ושמים״, אפילו בבחינת הזיו והתפשטות החיות המלובשת בתוך כל העולמות. והכוונה הסופית היא שתהיה לו דירה בתחתונים; ״סוף מעשה במחשבה תחלה״, ״נעוץ סופן בתחלתן״. ולכן אמרו חכמינו ז״ל: ״ארץ נבראת תחלה״ וכו׳.

ביאור

הקשירה הזאת מבטאת חפץ: רצון ה׳, ״הודו על ארץ ושמים״, מגיע אפילו לזיו המלובש בכל העולמות. הכוונה הסופית היא שתהיה לו דירה בתחתונים. מה שבא אחרון במעשה היה ראשון במחשבה, והסוף נעוץ בתחילה; לכן אמרו חכמינו ז״ל שהארץ נבראה תחילה.

פסקה 14 בקצרה

הברכות ממשיכות את הוי׳ אל תוך גילוי גלוי. עד לעתיד לבוא אנו מבטאים את הביטול באמצעות כריעה, וההמשכה צריכה להגיע אל הלב לצד המוח, משום שרצונו העמוק ביותר של ה׳ הוא שתהיה לו דירה במדרגה הנמוכה ביותר, שהייתה ראשונה במחשבתו.

לעומק

את ״נעוץ סופן בתחלתן״ שבספר יצירה מפרשת החסידות כך שהמדרגה הנמוכה ביותר מושרשת בגבוהה ביותר: הארץ הגשמית, האחרונה בסדר הבריאה, הייתה ראשונה בכוונתו של ה׳. הערות קה״ת מפנות למאמר הפותח של תורה אור, שמבאר את העיקרון באמצעות אור ישר ואור חוזר.

מראי מקומות

  1. 1
    וראו כל בשר · Isaiah 40:5
  2. 2
    הכורע כורע בברוך · Berakhot 12a:24–26
  3. 3
    שיראה איסר כנגד לבו · Berakhot 28b:19–20
  4. 4
    אוסרי לגפן · Genesis 49:11
  5. 5
    הודו על ארץ ושמים · Psalms 148:13
  6. 6
    נעוץ סופן בתחלתן · ס״י פ״א מ״ז. וראה לעיל א, ב ובמ״מ לשם.
  7. 7
    נעוץ סופן בתחלתן · Sefer Yetzirah 1:7
  8. 8
    ארץ נבראת תחלה · Chagigah 12a:16–17

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 398 KB

בעבודה

להעריך שעה אחת של תשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא. בפסוקי דזמרה ובקריאת שמע להתבונן בכך שהעולמות בטלים במקורם, עד שמתעוררת כמיהה להישאר דבוקים בה׳ כל היום; מכיוון שהגוף אינו יכול להחזיק בביטול הזה, להחליט בקריאת שמע ללמוד תורה, ״ודברת בם״, המאחדת את הנשמה עם ה׳. אין לומר מתוך שפלות שאדם שעדיין לא יצא מן הרע אינו יכול להגיע לאיחוד הזה: ה׳ עצמו מפריד בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. בברכות יש לבטא את הביטול לפחות כלפי חוץ באמצעות כריעה במילים ״ברוך״, ולתת למה שנמשך אל המוח להגיע אל הלב, ולו במעט.

שאלות לשיחה

  1. אם התורה והמצוות הן לבושים שנועדו להנאה בעולם הבא, כיצד שעה אחת מהן יכולה להיות טובה מכולו?
  2. מדוע החייאת העולמות בידי ה׳ היא שבח לענוותנותו ולא לגדולתו?
  3. מה מלמד משה בתוך הענן על יכולתה של נשמה נבראת להשיג אלוקות?
  4. מדוע האהבה המתעוררת בקריאת שמע צריכה להביא להחלטה ללמוד תורה, ״ודברת בם״?
  5. כיצד ״אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ משיב למי שמרגיש שאינו יכול להגיע לאיחוד עם ה׳ כל עוד הרע שבו עדיין שלם?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 398 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 131 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת חיי שרהחיי שרה

  1. 1יגלה לן טעמיה כו׳עניין שדה המכפלה
  2. 2להבין ענין משארז״ל יפה שעה אחת…להבין את מאמר חז״ל: ״יפה שעה אחת...״
  3. 3לשון אדמו״ר נ״ע בעצמודבריו ממש של רבנו עצמו
  4. 4ויצא יצחק לשוח בשדה כו׳״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״
שאלו את פרעג על כל פסקה