LikuteiTorah.comהפרשה החסידית

תורה אור · פרשת תולדות · מאמר 4

ויחפרו עבדי יצחק בנחל כו׳

״ויחפרו עבדי יצחק בנחל... באר חפרוה שרים״

  • 6 פסקאות · 26 קטעים
  • כ־15 דק׳ לימוד
  • 32 מקורות

התחלת המאמר הורדת PDFPDF · 242 KB

תורגם באמצעות בינה מלאכותית מן המהדורה האנגלית, ולאחר מכן נבדק ותוקן בכמה סבבים מול האנגלית והעברית. האנגלית עצמה נבדקת בידי קוראים אנושיים. אם אתם שולטים היטב בשפה זו, נשמח לעזרתכם בבדיקת התרגום. התנדבו לבדוק

ההתקדמות שלך 0 מתוך 26 קטעים

הנקודה

האלקות שאדם ממשיך בבוקר באמצעות קריאת שמע, תפילה ולימוד תורה יורדת למחתרת במהלך יום של עיסוקי העולם; המצוות שנעשות בלב נשבר מעלות אותה שוב כבאר של מים חיים, מתוקים עוד יותר לאחר שעברו דרך עפר הגוף.

המאמר בקצרה

הגמרא מלמדת שהפרת הוא הנהר המקורי של עדן, ושכל המעיינות ניזונים ממנו מתחת לפני הקרקע. מדוע, אם כן, מכנים באר ״מים חיים״, אם מימיה באים למעשה מן הנהר? אדמו״ר הזקן משיב באמצעות הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן — התורה. קבלת מלכותו של ה׳ בקריאת שמע ממשיכה אלקות למטה, והיא מוצאת את מקומה בתורה שלומדים מיד לאחר התפילה. אלא שיום של עיסוקי העולם מכסה עליה: דאגות הגוף וההבנה המוגבלת של האדם דוחקות מתודעתו את ההכרה של הבוקר. לשם כך נתן ה׳ את המצוות המעשיות, שקדושות מצד שורשן ופועלות גם בלי כוונות מיוחדות. הכוונה היחידה הנדרשת היא להתבונן עד כמה האדם רחוק מה׳ ולהיות שפל בעיני עצמו, ובכל זאת לרצות להתקרב. אז המצווה מעלה את הנהר הנסתר דרך ״עפר״ הגוף, וכמו שמי הבאר מיטהרים כשהם עוברים דרך הקרקע, הם נעשים מים חיים, מתוקים למי שרעב לה׳. לכן האריז״ל שמח כל כך במצוות, וזהו ״באר חפרוה שרים״.

מבנה

  1. הנהר שמתחת לכל מעייןהפרת הוא הנהר המקורי, וכל המעיינות ניזונים ממנו מתחת לפני הקרקע; לכן חפירה קלה מגלה מים חיים.¶1
  2. הנהר היוצא מעדן: קבלת אחדות ה׳מדוע מכנים באר ״מים חיים״ אם מימיה באים מנהר? הנהר היוצא מעדן הוא קבלת מלכותו של ה׳ בקריאת שמע, וזקוק למקום שבו יוכל לנוח.¶2
  3. התורה, היום והמצוותאחדות ה׳ שורה בתורה; היום מכסה עליה; והמצוות, שקדושות מצד עצמן ונעשות בלב נשבר, מעלות אותה שוב כמו מים העוברים דרך עפר.¶3
  4. הבאר החיה בפועלאדם מסתמך על קבלת המלכות של הבוקר, מקיים מצוות במשך כל היום, והמעשה הקטן שהוא עושה נעשה מתוק בעיניו.¶4–5
  5. שמחת האריז״ל והנפש הרעבהשמחה במצוות שנובעת משפלות; לרעב כל דבר מר נעשה מתוק; זהו ״באר חפרוה שרים״.¶6

מושגים

באר מים חייםבאר מים חיים
מי מעיין הניזונים מנהר נסתר ומיטהרים כשהם עוברים דרך העפר; דימוי למצווה שנעשית באמצע יום של עיסוקי העולם.
נהר יוצא מעדןנהר יוצא מעדן
המשכת אלקות מה׳ עצמו (״עדן״), הנעשית באמצעות קבלת מלכותו בקריאת שמע ובתפילה.
הגןגן
בגימטרייה 53 — חמשים ושלוש פרשיות התורה; המקום שבו שורה אחדות ה׳.
קבלת עול מלכות שמיםקבלת עול מלכות שמים
אמונה וקבלה שלמות של אחדות ה׳ ומלכותו, ובייחוד בקריאת שמע; השלב הראשון בעבודת ה׳.
מצוות אינן צריכות כוונהמצות אין צריכות כוונה
המצוות קדושות מצד שורשן וממשיכות אלקות בכוח עצמן, ולא מכוח מצבו הרוחני של העושה.
ענווהענוה / שפלות
ההרגשה עד כמה האדם רחוק מה׳ וההכרה שאחרים קרובים אליו יותר; המקור לשמחתו של האריז״ל במצוות.

אל הטקסט

הנהר שמתחת לכל מעיין ¶1

1ויחפרו עבדי יצחק בנחל כו׳. באר חפרוה שרים וגו׳. דהנה איתא בגמ׳ [בגמרא] ע״פ והנהר הרביעי הוא פרת הוא דמעיקרא שממנו נפרדו לארבעה ראשים דהיינו ג׳ יצאו ממנו והרביעי

״ויחפרו עבדי יצחק בנחל כו׳״. ״באר חפרוה שרים וגו׳״. והנה, נאמר בגמרא על [הפסוק] ״והנהר הרביעי הוא פרת״: ״הוא דמעיקרא״, שממנו נפרדו לארבעה ראשים; כלומר, שלושה יצאו ממנו, והרביעי

ביאור

המאמר פותח בשני פסוקים על בארות: על עבדי יצחק שחפרו בנחל ומצאו מים חיים (בראשית כו, יט), ועל שירת הבאר ששרו בני ישראל במדבר. כדי להסביר אותם הוא פונה לדברי הגמרא על ארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן, שהרביעי בהם הוא פרת: פרת הוא ״הוא דמעיקרא״, הנהר המקורי שממנו הסתעפו האחרים.

הוא בעצמו ואמרו כל הנהרות למטה מפרת וכל מעיינות שבעולם נובעים מסולמא דפרת פי׳ מתחת לקרקע נוקב והולך עד שבחפירה מועטת ימצא באר מים חיים.

הוא [פרת] עצמו. ואמרו: ״כל הנהרות למטה מפרת וכל מעיינות שבעולם נובעים מסולמא דפרת״. כלומר, מתחת לפני הקרקע הוא חותר וממשיך בדרכו, עד שבחפירה מועטה מוצאים באר מים חיים.

ביאור

הגמרא מוסיפה שכל הנהרות נמוכים מפרת ושכל מעיין בעולם נובע ממנו דרך ״סולמא דפרת״. אדמו״ר הזקן קורא את הדברים כתמונה: מי הפרת זורמים מתחת לאדמה, כך שבכל מקום שחופרים מעט מגיעים לבאר מים חיים — מי מעיין טריים.

פסקה 1 בקצרה

המאמר מציב את התמונה המרכזית שלו: כל באר מים חיים ניזונה למעשה מנהר גדול, פרת, הזורם מתחת לפני הקרקע, וחפירה קלה מעלה את מימיו.

מראי מקומות

  1. 1
    באר חפרוה שרים · Numbers 21:18
  2. 2
    והנהר הרביעי הוא פרת · Genesis 2:14
  3. 3
    הוא דמעיקרא · Bekhorot 55b:2–4
  4. 4

הנהר היוצא מעדן: קבלת אחדות ה׳ ¶2

2ולכאורה תמוה מפני מה יקרא באר מים חיים כיון שעיקר נביעתו הוא מנהר פרת. והענין דהנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו׳

במבט ראשון הדבר תמוה: מדוע היא נקראת באר מים חיים, אם עיקר נביעתה הוא מנהר פרת? ההסבר הוא כך. הרי נאמר: ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו׳״.

ביאור

השאלה היא: אם מקורם של מי הבאר הוא למעשה בפרת, מדוע היא נקראת ״מים חיים״, כאילו היא מקור בפני עצמה? לשם תשובה פונה אדמו״ר הזקן לנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, שהוא מקורם של ארבעת הנהרות.

ג״ן סדרי דאורייתא פי׳ כידוע שבתחלה צריך לקבל עומ״ש [עול מלכות שמים] בשלימות דהיינו להאמין באמונה שלימה באחדות ה׳

״גן״ (ג״ן, 53): חמישים ושלוש הפרשיות של התורה. כלומר, כידוע, תחילה צריך לקבל בשלמות את עול מלכות שמים, היינו להאמין באמונה שלמה באחדות ה׳,

ביאור

הזוהר דורש את אותיות המילה גן — שערכה בגימטרייה 53 — כרמז לחמישים ושלוש פרשיות התורה. ההסבר פותח בצעד הראשון בעבודת ה׳: קבלת עול מלכות שמים בשלמות, כלומר אמונה שלמה בכך שה׳ אחד.

שהוא המהווה כל העולמות וכולא קמיה כלא חשיב וכולא חד כו׳ וכאשר יתבונן האדם בק״ש [בקריאת שמע] וישים ללבו היטיב ענין האחדות ויקבל עליו באמת עול מל׳

שהוא מהווה את כל העולמות, ו״וכולא קמיה כלא חשיב וכולא חד״ וכו׳. וכאשר אדם מתבונן בקריאת שמע ומשים היטב אל לבו את עניין האחדות, ומקבל עליו באמת את עול מלכותו —

ביאור

לאמונה הזאת יש תוכן מוגדר: ה׳ מהווה את כל העולמות, כל הבריאה היא כלא חשיב לפניו, והכול אחד. האדם מקבל זאת על עצמו במיוחד בקריאת שמע, כשהוא מתבונן באחדות ה׳ ומקבל אותו בכנות כמלך.

כי יעקב חבל נחלתו חפצם לדבקה בו בכל לבבם ומאמינים באחד וחפצים בו אבל אין מקום שישרה בו בחי׳ אחד לאחר שקבל עליו.

כי ״יעקב חבל נחלתו״: רצונם הוא לדבוק בו בכל לבם, והם מאמינים באחד ורוצים בו — ובכל זאת אין מקום שבו יכולה בחינת ״אחד״ לשרות, לאחר שקיבל [אותה] על עצמו.

ביאור

הפסוק ״כי יעקב חבל נחלתו״ מתאר כל יהודי: בעומק לבו כל אחד רוצה לדבוק בה׳ ומאמין בו. אך הפסקה מסתיימת בשאלה: אחרי שקיבל עליו את אחדות ה׳ בקריאת שמע, היכן יכולה בחינת ״אחד״ זו לשרות בפועל?

פסקה 2 בקצרה

הפסקה שואלת מדוע מי הבאר נקראים ״חיים״ אם מקורם בנהר, ופותחת את התשובה בנהר היוצא מעדן: קבלת אחדות ה׳ בקריאת שמע, הזקוקה למקום שבו תוכל לשרות.

לעומק

הביטוי ״כולא קמיה כלא חשיב״ הוא הניסוח של הזוהר לאחדות ה׳, הנושא שאדמו״ר הזקן מפתח בשער היחוד והאמונה שבתניא; כאן הוא התוכן של קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע.

מראי מקומות

  1. 1
    ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · Genesis 2:10
  2. 2
    כי יעקב חבל נחלתו · Deuteronomy 32:9

התורה, היום והמצוות ¶3

3ואין לו מקום אלא בתורה שהיינו שמיד אחר קבלת מ״ש ילמוד בעיון מחשבתו ושכלו ודבורו בתורה שבע״פ [שבעל פה] וקודם למודו יתבונן באחדות ה׳ כו׳

ואין לכך מקום אלא בתורה. כלומר, מיד לאחר קבלת מלכות שמים עליו ללמוד תורה שבעל פה בעיון, במחשבתו, בשכלו ובדיבורו; ולפני לימודו יתבונן באחדות ה׳ וכו׳.

ביאור

התשובה לקושי היא שאחדות ה׳ מוצאת את מקומה רק בתורה. לכן, מיד לאחר קבלת מלכות ה׳ בקריאת שמע ובתפילה, יש ללמוד תורה שבעל פה בעיון, לאחר רגע של התבוננות באחדות ה׳.

ועי״ז יגרום לו העסק בתורה בכל עומק מחשבתו ולבבו וכו׳ וזהו נק׳ ונהר יוצא מעדן פי׳ מעדן מעם הקב״ה שנק׳ עדן ונהר הוא לשון המשכה

ועל ידי כך יעסוק בתורה בכל עומק מחשבתו ולבו וכו׳. לכך קוראים ״ונהר יוצא מעדן״. כלומר, ״מעדן״ — מהקב״ה, הנקרא ״עדן״; ו״נהר״ הוא לשון המשכה.

ביאור

ההתבוננות מביאה לכך שלימוד התורה שלו יהיה מעמיק ושלם. זהו ״נהר יוצא מעדן״: עדן הוא ה׳ עצמו, ו״נהר״ פירושו המשכה, זרימה של אלקות ממקורה.

פי׳ כאשר יומשך אלהות מלמעל׳ [מלמעלה] למטה בקבל׳ מ״ש המשכה זאת משקה את הגן היא התורה שהיא ד׳ אמות של הלכה במקום קדשי קדשים אורייתא היכלא דמלכא שבה שורה אחדות ה׳ כו׳

כלומר, כאשר אלקות נמשכת מלמעלה למטה באמצעות קבלת מלכות שמים, המשכה זו משקה את הגן, שהיא התורה — ״ד' אמות של הלכה״ — במקום קדשי קדשים; ״אורייתא היכלא דמלכא״, ובה שורה אחדות ה׳ וכו׳.

ביאור

האלקות הנמשכת באמצעות קבלת מלכות ה׳ ״משקה את הגן״, כלומר את התורה. הגמרא אומרת שמאז שנחרב בית המקדש אין לה׳ בעולמו אלא ״ד' אמות של הלכה״; לכן ההלכה היא כיום מקומו, בדומה לקודש הקודשים. התורה נקראת ״אורייתא היכלא דמלכא״ — היא המקום שבו שורה אחדות ה׳.

כאשר יתקיים בו בחי׳ נהר יוצא מעדן בתפלתו ושעור למודו מיד אחר התפלה אבל אח״כ צריך לעסוק בכל מחשבתו כו׳

כאשר מתקיימת בו בחינת ״נהר יוצא מעדן״ בתפילתו ובשיעור הלימוד הקבוע שלו מיד לאחר התפילה — אך לאחר מכן עליו לעסוק בכל מחשבתו וכו׳,

ביאור

״נהר יוצא מעדן״ נוכח בזמן התפילה ובשיעור התורה שאחריה. אך היום נמשך, ועל האדם להפנות את כל מחשבתו לעניינים אחרים.

בעניני עולם השפל ושוכח כל התבוננותו בקבלת מ״ש מפני גשמיות גופו על מעוט דעת שלו ויתרחק מאד מבחינה שהיה לו דעת בתפלתו ועבודתו בתורה כו׳

בענייני העולם השפל, והוא שוכח את כל התבוננותו בקבלת מלכות שמים, בגלל גשמיות גופו ומיעוט דעתו, ומתרחק מאוד מן המדרגה שבה הייתה לו דעת בתפילתו ובעבודתו בתורה וכו׳ —

ביאור

כשהוא עסוק בענייני העולם השפל, הוא שוכח את ההתבוננות של הבוקר. גשמיות הגוף והדעת המועטה שלו — כלומר, יכולתו המוגבלת להחזיק רעיון בתודעתו — מרחיקות אותו מאוד מן ההכרה שהייתה לו בזמן התפילה והלימוד.

לכך נתן לנו מצות לעשותם כל היום כי ענין המצות מעשיות הם הגבה למעלה מעלה בפנימיותם ושרשם

לכן נתן לנו ה׳ מצוות לעשותן במשך כל היום. עניינן של המצוות המעשיות הוא שהן נעלות עד מאוד בפנימיותן ובשורשן,

ביאור

משום כך נתן לנו ה׳ מצוות מעשיות לקיום במשך היום כולו. בפנימיותן ובשורשן הן נעלות מאוד, למעלה מן המדרגה שהאדם מגיע אליה באמצעות הבנתו שלו.

אך שנתלבשו בכמה לבושים בהשתלשלות כ, בהעולמות כו׳ ומ״מ רומזים על מדרגה הגבוה שבשרש׳ [שבשרשם] כמו מצות ציצי׳ [ציצית] שענינה למעלה בעולמות עליונים ונתלבשה מצותה בשמונה חוטין של צמר וה׳ קשרים כו׳

אלא שהן התלבשו בלבושים רבים בהשתלשלות העולמות וכו׳. ואף על פי כן הן רומזות למדרגה הנעלית שבשורשן. לדוגמה, מצוות ציצית, שעניינה למעלה בעולמות העליונים, ומצוותה התלבשה בשמונה חוטי צמר ובחמישה קשרים וכו׳.

ביאור

המצוות יורדות דרך ״לבושים״ רבים, בהשתלשלות העולמות, עד שהן מקבלות צורה גשמית; ואף על פי כן, הצורה הגשמית מצביעה על שורשן הנעלה. הדוגמה לכך היא ציצית: מצווה שעניינה בעולמות העליונים ביותר, והיא מתלבשת בשמונה חוטי צמר ובחמישה קשרים.

ולכן המצות לא תצטרך להם עבודת האדם לתקנם ולכוון אל אמתתם כי מצות א״צ [אין צריך / אינו צריך] כוונה לפי שהן בעצמם מתוקנים ונשתלשלו ממעלה למטה כו׳ והעושה המצוה המשכת אלהות שגורם אינה מצד עבודתו רק מחמת המצות עצמן כו׳.

ולכן אין המצוות זקוקות לעבודת האדם כדי לתקנן ולכוון אל אמיתתן, שהרי ״מצות א״צ כוונה״, משום שהן מתוקנות מצד עצמן והשתלשלו מלמעלה למטה וכו׳. ו[אצל] מי שמקיים את המצווה, המשכת האלקות שהוא גורם אינה מכוח עבודתו, אלא מחמת המצוות עצמן וכו׳.

ביאור

לכן קיומה של מצווה אינו תלוי במאמץ של האדם לתקן אותה או להשיג את תוכנה הפנימי. כפי שקובע הכלל ההלכתי, ״מצות א״צ כוונה״ כדי שייחשבו מקוימות. המצוות מגיעות מלמעלה כשהן כבר מתוקנות, ולכן האלקות שהן ממשיכות נובעת מן המצווה עצמה ולא מן המצב הרוחני של האדם המקיים אותה.

משא״כ בתורה ותפלה שהיא עבודת הלב תלויה דוקא בכוונת האדם כו׳ ועיקר הכוונה הצריכה בעשיי׳ [בעשייה] המצות הוא שיתבונן בתחילה איך שהוא מאד רחוק מה׳

לא כך בתורה ובתפילה, שהן עבודת הלב: הן תלויות דווקא בכוונתו של האדם וכו׳. והכוונה העיקרית הנדרשת בקיום המצוות היא שיתבונן תחילה עד כמה הוא רחוק מה׳,

ביאור

לימוד תורה ותפילה (״עבודת הלב״) שונים: השפעתם תלויה בכוונתו של האדם. ובכל זאת, יש כוונה חשובה גם בקיום המצוות: להתחיל בהתבוננות עד כמה האדם רחוק מה׳.

ע״י טרדתו כל היום בהבלי חפצי העוה״ז וגשמיות חומרו ועוונותיו מסך מבדיל לבלתי התקרב אל ה׳ אפי׳ [אפילו] מעט ויתבונן

משום שהוא טרוד כל היום בהבלי ענייני העולם הזה, בגשמיותו ובחטאיו — שהם מסך מבדיל [המונע ממנו] להתקרב אל ה׳ אפילו מעט. ועליו להתבונן

ביאור

מה שמרחיק אותו הוא היותו טרוד כל היום בהבלי העולם, בגשמיותו ובחטאיו, היוצרים ״מסך״ בינו לבין ה׳.

בזה היטב הדק וישבור לבו בהתבוננ׳ [בהתבוננות] זה ויכנע לבבו מפני שמ״מ חפץ הוא להתקרב אל ה׳ בתורתו כו׳ ויכוון במצוה שנזדמנה לידו בעשותו אותה.

בכך היטב ובדקדוק, ולשבור את לבו בהתבוננות זו, וליבו ייכנע — משום שלמרות הכול הוא רוצה להתקרב אל ה׳ באמצעות תורתו וכו׳. ועליו לכוון [כוונה זו] במצווה שנזדמנה לידו, בשעה שהוא מקיים אותה.

ביאור

עליו להעמיק בכך עד שלבו נשבר ונכנע, דווקא משום שהוא עדיין רוצה להתקרב אל ה׳ באמצעות התורה. מתוך תחושה זו הוא מקיים כל מצווה שנקרית בדרכו.

שהוא כמו באר מ״ח שנובע מתחת הקרקע מנהר א׳ שאע״פ [שאף על פי] שהנהר אינו נק׳ מ״ח אבל המים היוצאים ממנו ונוקב והולך עובי עפר הקרקע נק׳ מים חיים מפני שמתברר ומתלבן ע״י דחקם לצאת בעפר החומרי

הדבר דומה לבאר של מים חיים הנובעת מתחת לפני הקרקע מנהר: אף שהנהר אינו נקרא ״מים חיים״, המים היוצאים ממנו ובוקעים דרך עובי שכבת האדמה נקראים ״מים חיים״, משום שהם מזדככים ומתנקים כשהם נדחקים לצאת דרך האדמה החומרית.

ביאור

כעת חוזרים למשל: הנהר עצמו אינו נקרא ״מים חיים״, אך המים שפורצים ועולים דרך האדמה העבה נקראים כך, מפני שהמעבר דרך האדמה מזכך ומנקה אותם. בכך נענית השאלה שבפסקה 2: המעבר דרך האדמה הוא שהופך את הבאר ל״מים חיים״.

וכן ממש עשיית המצוות כשהי׳ [כשהיה] לו בתחלה בתפלתו ועבודתו בחי׳ נהר יוצא מעדן הנ״ל רק שנכסה ונעלם בתוכו ע״י גשמיות תשוקת גופו כל היום.

וכך ממש גם בקיום המצוות: בתחילה, בתפילתו ובעבודתו, הייתה בו בחינת ״נהר יוצא מעדן״ הנזכרת לעיל, אלא שהיא כוסתה ונעלמה בתוכו, בגלל הגשמיות שבתשוקת גופו במשך כל היום.

ביאור

כך גם במצוות: ״הנהר היוצא מעדן״ שהיה באדם בבוקר אינו אובד; הוא ירד מתחת לפני הקרקע, וכוסה בתשוקות הגוף במשך היום. המצווה היא הבאר שדרכה הוא עולה שוב.

פסקה 3 בקצרה

לב המאמר הוא שהאלקות הנמשכת בתפילה ובלימוד התורה — הנהר — יורדת אל מתחת לפני הקרקע במהלך יום של עיסוק בענייני העולם. המצוות, שהן קדושות מצד עצמן ומקוימות מתוך לב נשבר, מעלות אותה שוב כבאר מים חיים.

לעומק

המצוות כאן עומדות למעלה מעבודתו האישית של האדם: קדושתן נובעת משורשן, ולא מכוונתו. הערת קה״ת מפנה למאמר מאוחר יותר בתורה אור, בפרשת בשלח, שבו המצוות מוצבות למעלה מן האתערותא דלתתא. הכוונה היחידה הנדרשת מן האדם אינה הבנת תוכן המצווה, אלא לב נשבר, בהתאם למובא בהערה מאור התורה: המצווה היא באר מים חיים דווקא משום שעברה דרך ״אדמה עבה״ של יום עבודה ועסקים.

מראי מקומות

  1. 1
    ונהר יוצא מעדן · Genesis 2:10
  2. 2
    ד׳ אמות של הלכה · Berakhot 8a:18–19
  3. 3
    למעלה מעלה בפנימיותם · ע׳ לקמן פ׳ בשלח סד, ג. שענין המצות בעצם הוא בחי׳ שלמעלה מאתעדל״ת, וע׳ באוה״ת דרושים לר״ה ע׳ א׳שה שמציין לכאן בענין מצות אין צריכים כוונה.
  4. 4
    לעשותם כי ענין המצות — אך · בבוך 1064 קח, א נוסף: כי ענין המצות מעשיות הוא שהם למעלה מעלה פנימיותם ושרשם למה רומזים: אך שנתלבשו.
  5. 5
    כמו מצות ציצית · לקו״ת פ׳ חקת סד, א מציין לכאן בענין המצות מעשיות ברעותא דליבא.
  6. 6
    ועיקר הכוונה . . איך שהוא מאד רחוק · מובא בהמשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳יג.
  7. 7
    ויכוון במצוה . . שנובעת מנהר הנ״ל · ראה אוה״ת פ׳ ויצא כרך א רג, ב: הרי מובן שמה שהמצוה נק׳ באר מ״ח זהו דוקא לפי שעברו דרך עובי עפר הקרקע דהיינו גשמיות עסקי גופו כל היום במו״מ כשמ״מ אח״כ בכח זה עושה המצוה נעשה בחי׳ באר מ״ח. עכ״ל.
  8. 8
    כשהי׳ לו בתחלה . . בחי׳ נהר יוצא מעדן · בהמשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳יג מציין ע״ז: י״ל שזהו טפת מ״ד המברר כו׳.
  9. 9
    והוא ע״י הכתר שהוא הממוצע · ראה אוה״ת שמות ע׳ פב. ושם ציין הצ״צ ללקו״ת פ׳ צו בד״ה והיה אור הלבנה פ״ג. נסמן לקמן כב, ד.
  10. 10
    ונאם הגבר הוקם ע״ל · II Samuel 23:1
  11. 11
    שהיו מתים ק׳ אנשים בכל יום · במדבר רבה פ׳ יח, כא. תנחומא ס״פ קרח.
  12. 12
    שע״י המאה ברכות פסקו מלמות · ע׳ אוה״ת פ׳ עקב ע׳ תקפח. תקצד.
  13. 13
    ויחפרו עבדי יצחק · ראה לעיל בציונים לכ״ק אדמו״ר זי״ע.
  14. 14
    ויחפרו עבדי יצחק בנחל · Genesis 26:19
  15. 15
    באר חפרוה שרים · Numbers 21:18
  16. 16
    איתא בגמרא ע״פ והנהר הרביעי · Bekhorot 55b:2–4
  17. 17
    מסולמא דפרת · וכ״ה בלקו״ת פ׳ חקת סב, ב. אבל הגי׳ בש״ס ווילנא: סולמי דפרת (וכ״ה באוה״ת פ׳ חקת ע׳ תתס). ורש״י פי׳ ”מקלחין תחת הקרקע ועולין בהרים כמו סולם”. ובשיטה מקובצת שם גורס ברש״י ”דפרת מראש פרת מקלחין”.
  18. 18
    ולכאורה תמוה מפני מה יקרא . . שעיקר נביעתו הוא מנהר פרת · ראה בסה״מ תרס״א ע׳ רטו ב׳ דיעות איך המים באים לנהרות.
  19. 19
    ג״ן סדרי דאורייתא · זח״א (מהנ״ע) קד, ב. וראה נצו״א לזח״ב רו, ב. לקו״ש חי״ט ע׳ 298 ובהערה 3 שם.
  20. 20
    כי יעקב חבל נחלתו · Deuteronomy 32:9
  21. 21
    שו״ה כו׳ — ומ״מ רומזים . . שבשרש׳ · בכת״י 1064 ליתא.

הבאר החיה בפועל ¶4–5

4וכשעושה המצוה שנובעת מנהר הנ״ל פי׳ מפני שזוכר שכבר קבל ע״ע [על עצמו / על עצמך] מ״ש בכל לבבו ולכך עושה מצותיו ליכנס בעול מלכותו אע״פ [אף על פי] שעכשיו אין לו בחי׳ נהר הנ״ל סומך לבו על שכבר גמר בלבו לעבוד ה׳ באמת זהו

וכשהוא מקיים את המצווה הנובעת מן הנהר הנזכר לעיל — כלומר, מפני שהוא זוכר שכבר קיבל על עצמו את מלכות שמים בכל לבו, ולכן הוא מקיים את מצוותיו כדי להיכנס תחת עול מלכותו; אף שכעת אין בו בחינת הנהר הנזכר לעיל, הוא נשען בלבו על כך שכבר גמר בלבו לעבוד את ה׳ באמת — הרי זה

ביאור

כאן מתבטאת הבאר החיה בחיי המעשה. בהמשך היום, הנהר של הבוקר כבר אינו מורגש, אך האדם זוכר שכבר קיבל על עצמו את מלכות ה׳ בכל לבו. הוא נשען על החלטה זו ומקיים את מצוותיו כביטוי להתמסרותו לשלטון ה׳.

כמו באר מ״ח מפני שמאד ערב לו זאת המעט בעבודת ה׳ מפני שהתבונן שמאד מאד רחוק הוא מה׳.

כמו באר מים חיים, מפני שהמעט הזה בעבודת ה׳ ערב לו מאוד, שכן התבונן שהוא רחוק מאוד מאוד מה׳.

ביאור

זוהי ״באר מים חיים״: משום שהתבונן עד כמה הוא רחוק מאוד מה׳, אפילו מעט זה בעבודתו ערב לו.

פסקה 4 בקצרה

מצווה שהאדם מקיים באמצע יום של עיסוקי העולם, מתוך הסתמכות על ההחלטה שקיבל בבוקר ומתוך תחושת ריחוקו מה׳, היא באר מים חיים.

5ועושה המצוה הוא ע״ד הנ״ל שמאד מתוק וערב לו לעשות המצוה כו׳ כמו הבאר כשחופרין בקרקע ומוצאים מים הם מ״ח מפני שעברו עובי העפר כן עשיית המצות עשייתו אותה נובעת מנהר הנ״ל כו׳.

וכאשר הוא מקיים את המצווה באופן המתואר לעיל, [כך] מתוק ונעים לו מאוד לקיים את המצווה וכו׳ — כמו בבאר: כאשר חופרים בקרקע ומוצאים מים, אלה מים חיים, משום שעברו דרך שכבת האדמה; כך גם קיום המצוות: קיום המצווה שלו נובע מן הנהר הנזכר לעיל וכו׳.

ביאור

קיום המצווה בדרך זו הופך אותה למתוקה. כשם שהמים שנמצאו בחפירה נקראים ״מים חיים״ משום שעברו דרך האדמה, כך המצווה שאדם מקיים לאחר יום של התמודדות עם ענייני העולם נושאת עמה את הנהר של הבוקר דרך ״אדמת״ הגוף, וזה מה שהופך אותה לרעננה ומתוקה.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה חוזרת על המשל: מתיקותה של המצווה נובעת מכך שעברה דרך האדמה.

שמחת האריז״ל והנפש הרעבה ¶6

6וזהו שהיה האריז״ל [האר״י זכרונו לברכה] שמח מאד בעשיית המצות ולכך זכה לרה״ק [לרוח הקודש] ולא שמח בעבודתו כו׳ כי המצות בפני עצמם קדושתם כו׳

וזהו [הטעם לכך] שהאריז״ל שמח מאוד בעשיית המצוות, ולכן זכה לרוח הקודש (רוח הקודש), ולא שמח בעבודתו [שלו] וכו׳; שהרי המצוות מצד עצמן, קדושתן [טמונה בהן עצמן] וכו׳.

ביאור

זו הסיבה שהאריז״ל (רבי יצחק לוריא) שמח כל כך בעשיית המצוות וזכה לרוח הקודש. שמחתו לא הייתה בעבודתו הרוחנית שלו, אלא במצוות, שקדושתן טמונה בהן עצמן, כפי שהוסבר לעיל.

כנ״ל ועשיותה בא מהתבוננות שפלות התקרבותו אל ה׳ שזו היא מדת ענוה באמת שנאמר על מרע״ה [משה רבינו עליו השלום] כי עיקר השפלו׳ בפני כל אדם שאמרו א״א להיו׳ [להיות] כ״א עד״ז שרואה בחבירו שהוא יותר קרוב לה׳ כו׳

כפי [שהוסבר] לעיל. עשיית המצוות שלו נבעה מהתבוננות עד כמה מועטה קרבתו לה׳. זו מידת הענווה האמיתית שנאמרה על משה רבנו ע״ה; שהרי עיקר השפלות בפני כל אדם — שלדבריהם אי אפשר להגיע אליה אלא בדרך זו — הוא בכך שהוא רואה בחברו אדם קרוב ממנו לה׳ וכו׳.

ביאור

שמחתו נבעה מתחושתו עד כמה מעט התקרב לה׳. זו ענווה אמיתית, הענווה שהתורה מייחסת למשה: להרגיש שפל בפני כל אדם, דבר שאפשרי רק כשרואים בכל אחד אדם שקרוב לה׳ יותר מאשר אני.

וזהו נפש שבעה תבוס נופת שאפילו הדבש מר לו אבל נפש רעבה כל מר מתוק

וזהו [פירוש] ״נפש שבעה תבוס נופת״ — אפילו הדבש מר לה — ״נפש רעבה כל מר מתוק״.

ביאור

הפסוק במשלי מתאר את שני המצבים: אצל השבע אפילו הדבש מר, ואילו אצל הרעב אפילו המר מתוק.

פי׳ באר מ״ח הנ״ל ע״י חפירותו בעפר גופו כשיוצא מעט מים מתוקים ערבים לו מאד מפני שגופו רעבה בעבודת ה׳ וזהו באר חפרוה שרים:

פירוש: באר המים החיים הנזכרת לעיל — על ידי חפירתו בעפר גופו, כשעולים מעט מים, הם מתוקים וערבים לו מאוד, מפני שגופו רעב בעבודת ה׳. וזהו ״באר חפרוה שרים״.

ביאור

כך גם בבאר המים החיים: כאשר אדם ״חופר״ בעפר גופו ועולים מעט מים, הם מתוקים לו מאוד, מפני שהוא רעב לעבודת ה׳. וזהו הפסוק שבו פתח המאמר: ״באר חפרוה שרים״.

פסקה 6 בקצרה

המאמר מסיים בדמותו של האריז״ל: שמחה במצוות הנובעת מענווה, ו״נפש רעבה״ שעבורה אפילו מעט עבודה מתוק — וזהו עניינה של ״באר חפרוה שרים״.

לעומק

הערות קה״ת מפנות לתניא, פרקים 26 ו־31, שבהם מוסבר ששמחה אמיתית בה׳ באה לאחר לב נשבר על המרחק ממנו; הן גם קושרות בין רוח הקודש של האריז״ל לשמחה, באמצעות הירושלמי על שמחת בית השואבה.

מראי מקומות

  1. 1
    ולכך זכה לרוה״ק · השייכות לרוה״ק — ראה ירושלמי סוכה רפ״ה וע׳ בלקו״א להה״מ ד״ה וסוכה תהי׳. לקו״ש ח״ט ע׳ 252. לקו״ש חכ״ד ע׳ 639. ועוד. נסמן בארוכה במאמרי אדה״א במדבר ח״ג ע׳ א׳רפ.
  2. 2
    שנאמר על מרע״ה · Numbers 12:3
  3. 3
    נפש שבעה · Proverbs 27:7
  4. 4
    באר חפרוה שרים · Numbers 21:18
  5. 5
    וזהו שהי׳ האריז״ל · Tanya, Likkutei Amarim 26

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הורדת PDFPDF · 242 KB

בעבודה

פתחו את היום בקבלת מלכותו של ה׳ בקריאת שמע ובלימוד תורה מיד לאחר התפילה. במהלך היום העמוס, קיימו כל מצווה שמזדמנת לכם מתוך הסתמכות על קבלת המלכות של הבוקר, ולאחר שתתבוננו תחילה עד כמה עיסוקי העולם והחטאים הרחיקו אתכם מה׳. כך אפילו מעשה קטן של עבודת ה׳ יהיה מתוק, והשמחה במצוות תצמח מתוך שפלות.

שאלות לשיחה

  1. כיצד המעבר דרך העפר הופך את מי הבאר ל״מים חיים״ במקום לגרוע מהם, ומהו ה״עפר״ ביום של האדם?
  2. מדוע אחדות ה׳, שמתקבלת בקריאת שמע, מוצאת את מקומה דווקא בתורה?
  3. אם ״מצות אין צריכות כוונה״, איזו כוונה המאמר עדיין דורש, ומדוע דווקא אותה?
  4. כיצד תחושת המרחק מה׳ יכולה להביא לשמחה ולא לעצבות?
  5. מה פירוש לראות בכל אדם אחר מישהו שקרוב לה׳ יותר מאשר אני?

שפה

גודל: לשון הקודש

100%

גודל: עברית

100%

צורת האותיות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

כפתור פרעג

הצג

ראשי תיבות

הקישו על ראשי תיבות, או הפעילו ״בכתיב מלא״. בקינדל אי אפשר לעמוד על מילה, וכך קוראים אותם שם.

ניקודגרסת בטא

ניקוד על לשון המאמר. הפסוקים מנוקדים לפי כתב יד לנינגרד; כל שאר המילים נוקדו אוטומטית ב״נקדן״ של דיקטה ולא הוגהו, ולכן ייתכנו טעויות. האותיות הן של קה״ת, ללא שינוי.

Review mode

Off hides the review bar and your notes on this device, to read without them.

PDF

מלאלשון המאמר, תרגום, ביאורים והערות · PDF · 242 KBהטקסט בלבדלשון המאמר והתרגום · PDF · 102 KB
הספרים השלמים, מוכנים להדפסה

שפה

EnglishالعربيةDeutschEspañolفارسیFrançaisעבריתItalianoPortuguêsРусскийУкраїнська中文(简体)中文(繁體)

שלחו לנו הצעה

תיקונים, רעיונות, שאלות. השאירו דוא״ל כדי שנוכל לענות.

ההודעה נשלחת בדוא״ל לעורך, עם הדף שבו אתם נמצאים. שום דבר לא מתפרסם.

תוכן

תורה אורתורה אור

פרשת תולדותתולדות

  1. 1אלה תולדות יצחק וגו׳״אלה תולדות יצחק״
  2. 2מים רבים לא יוכלו לכבות את…
  3. 3ביאור על הנ״לביאור הדברים שלעיל
  4. 4ויחפרו עבדי יצחק בנחל כו׳״ויחפרו עבדי יצחק בנחל... באר חפרוה שרים״
  5. 5ראה ריח בני כריח שדה אשר…״ראה ריח בני כריח שדה״
שאלו את פרעג על כל פסקה