כי תקנה עבד עברי וגו׳

המאמר פותח בדין עבד עברי, שמילת המפתח בו היא ״תקנה״. לאחר מכן הוא מציין שה׳ נקרא גם ״קונה״ — ״קונה שמים וארץ״ בתורה ו״קונה הכול״ בברכה הראשונה של תפילת העמידה — וגם ״בורא״ — ״בורא שמים וארץ״ ו״בורא הכול״ בברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית. החלקים הבאים מסבירים את ההבדל בין שני התארים.

יש שתי דרכים שבהן ה׳ פועל. בסדר ההשתלשלות, כל מדרגה נמשכת מזו שלמעלה ממנה, כשם שתוצאה נמשכת מסיבתה; ויש בחינה העומדת למעלה מכל סדר ההשתלשלות. הסוגריים מפנים את הקורא להסבר מפורט יותר במאמר על ״ואתחנן״.

״בורא״ פירושו להביא דבר לידי מציאות יש מאין. פעולה כזאת אינה יכולה להיות עוד חוליה בסדר של סיבה ותוצאה, ולכן היא שייכת לבחינה שלמעלה מן ההשתלשלות.

תוצאה עדיין קשורה במידה מסוימת לסיבתה, ואילו הנברא אינו בערך כלל לבורא. לכן מציאותו היא חידוש אמיתי, יש מאין, וזהו עניינו של התואר ״בורא״.

לאחר שהנבראים כבר קיימים, יש תהליך נוסף: העולמות משתלשלים זה מזה בדרך של סיבה ותוצאה. לכך מתייחס התואר ״קונה״, והחלק הבא מסביר מדוע באמצעות הדוגמה של קנייה.

בקנייה לא נוצר דבר חדש; הסחורה רק עוברת מרשות המוכר לרשות הקונה. הסחורה שהייתה מונחת בקופסה אצל המוכר ונגלית לקונה באמצעות המכירה ממחישה דבר שכבר קיים ועובר מהסתר לגילוי.

במסגרת ההשתלשלות של עילה ועלול, העלול אינו מציאות חדשה. ליצור דבר חדש ממש — זהו כוחו של הבורא לבדו.

עילה ועלול אינם אלא גילוי של מה שהיה בהעלם בעילה, כשם שהדיבור מגלה את מה שהיה בהעלם במחשבה. זהו פירוש ״קונה הכול״: לאחר שהדברים כבר נבראו מאין ליש, מתאים לכנות את המשכתם מן ההעלם אל הגילוי ״קניין״, כמו סחורה שמוציאים לאור עבור הקונה.

ההבחנה בין בריאה לקנייה תבהיר כעת את הפסוק העוסק בקניית עבד עברי. המפתח הוא דברי יהושע: ״בעבר הנהר ישבו אבותיכם״, והנהר שם מזוהה עם הנהר ש״יוצא מעדן״.

על פי הזוהר, הנהר הוא בינה דאצילות, ההבנה האלוקית הנמשכת כלפי מטה ומתלבשת בעולם הבריאה. ״ומשם יפרד״ מתאר את הירידה הזאת: מאצילות נמשך השפע אל הבריאה, העולם הראשון שבו קיימת מציאות נפרדת.

״מעבר לנהר״ הוא מה שלמעלה מבינה, למעלה משכל שניתן להשגה, ושם ישבו האבות והיו מושרשים. כשהנשמות ירדו עוד, עד שנקראו ״זרע בהמה״ — נשמות שהבנתן בה׳ אינה ידיעה מורגשת, כפי שהוסבר במאמר הקודם — הכינוי הזה מתאים רק לניצוץ הנשמה שנמשך למטה.

ובכל זאת, שורש ומקור גם של נשמה כזאת הוא ״מעבר לנהר״, למעלה מהשתלשלות, במקום שבו האדם והבהמה שווים. המילים המסיימות, ״שווה ומשווה קטן וגדול״, לקוחות מן הפיוט לימים הנוראים ״וכל מאמינים״, המשבח את ה׳ כנוהג בשווה בקטן ובגדול; בדרגה זו אין הבדל ביניהם.

המשכת דעת, ידיעה פנימית ומורגשת של ה׳, לנשמות הנקראות ״זרע בהמה״ אינה דורשת ליצור דבר חדש. די ב״קניין״: להוציא מן ההעלם אל הגילוי את מה שכבר נמצא בשורשן שמעבר לנהר.

בשורשן יש לנשמות האלה דעת גדולה מאוד; היא רק נסתרת מן הניצוץ של הנשמה המלובש בעולמות התחתונים בריאה, יצירה ועשיה. העבודה היא להמשיך משם את הידיעה הזאת אל הגילוי.

זהו פירוש ״כי תקנה עבד עברי״: הנשמה ״נקנית״ במובן שהתבאר לעיל, על ידי גילוי מה שמוסתר בשורשה. להמשיך דבר שכבר קיים קל יותר מלהביא לידי הוויה דבר חדש ממש.