ביאור הדברים בענין בחי׳ בע״ת דמשכין ליה בחילא יתיר

המאמר מבקש לבאר את דברי הזוהר שבעלי התשובה, השבים אל ה׳ לאחר שסרו מן הדרך, ״מושכים אותו בכוח גדול יותר״. תחילה הוא עוסק במה שהמצוות ממשיכות: רמ״ח מצוות עשה, המכונות ״רמ״ח איברי המלך״, שייכות לז״א, המדות של אצילות. מדרגה זו ואילך האור האלוקי נתון בכלים, כלומר מתגלה בצורות מוגדרות ומדודות.

מאחר שהמצוות שייכות לז״א, הצדיקים המקיימים אותן ממשיכים אור אלוקי אל הכלים של ז״א, אל ערוצים סדורים ומדודים. הערוצים הללו ערוכים בשלושה קווים; הקו הימני הוא חכמה, חסד ונצח, ולצדו הקו השמאלי והקו האמצעי. שלושת הקווים מקבילים לשלושת העמודים: תורה, עבודת ה׳ וגמילות חסדים. הפסוק ״פותח את ידך ומשביע לכל חי״ מתאר את זרימת הברכה המסודרת הזאת, כפי שמבואר בחלק הבא.

יסוד נקרא ״חי״ משום שהוא הערוץ הקושר מדרגה אחת לבאה אחריה ומעביר את השפע האלוקי כלפי מטה, מז״א אל מקור נשמות ישראל. לכן ״לכל חי״ פירושו לכל היסודות יחד: חמש עשרה ״מעלות טובות״ שעליהן מודים לה׳ בהגדה של פסח מכוונות, כפי שכתוב במשנת חסידים, לחמישה עשר יסודות שבחמשת הפרצופים של אצילות.

באמצעות הערוצים הללו מתגלה לנו רצון ה׳, אך באופן מסודר: הוא יורד מדרגה אחר מדרגה, מעולם לעולם, דרך כל אחד מחמשה עשר היסודות. המילה ״רצון״ מרמזת לסוף הפסוק, שבו נאמר שה׳ משביע לכל חי ״רצון״.

בעלי התשובה מגיעים למדרגה גבוהה יותר: התשובה שלהם מעוררת ״רחמים גדולים״, הנמשכים מי״ג תיקוני דיקנא של אריך אנפין, מדרגה שבכתר, שבה האורות עומדים למעלה מן הכלים. אור משם אינו יורד שלב אחר שלב בסדר העולמות, משום שבמדרגה זו ״מעלה״ ו״מטה״ שווים, ולכן הוא יכול להגיע אל המקום הנמוך ביותר באותה שלמות שבה הוא מאיר במקום הגבוה ביותר.

אדמו״ר הזקן קורא את הפסוק בישעיהו כמפה של המדרגות הללו. ״ההרים״ ו״הגבעות״, היכולים לזוז ממקומם, הם שש המדות של אצילות — הערוצים המדודים שתוארו קודם; ״חסדי״ ו״ברית שלומי״, שאינם זזים, הם החסד והיסוד של עתיק, המדרגה הפנימית ביותר שבכתר. יסוד דעתיק מחבר את אין סוף ישירות לנאצלים, ולכן גם אם הערוצים הסדורים ״ימושו״ ו״תמוטינה״, החסד הנמשך משם עומד בתוקפו.

מאחר שהגילוי הזה בא מאין סוף, מעבר לסדר העולמות, הוא אינו נחלש כשהוא יורד: הוא מגיע עד לעשיה, העולם התחתון ביותר. כך הפמליה של מטה, הנמצאים בעולם הזה, נעשית שווה לפמליה של מעלה, הישויות השמימיות. להוכחה מפנה אדמו״ר הזקן להרמ״ז, רבי משה זכות, בפירושו לזוהר, פרשת בחוקותי.

בפסוק ״ועשיתם אותם״ (ויקרא כ״ו, ג׳), המילה ״אותם״ כתובה באופן המאפשר גם לקרוא אותה ״אתם״. מן המילה הזאת לומד הרמ״ז שאף שאתם למטה, בעולם הזה, תוכלו לזכות למדרגות אצילות, עד יחידה, הנקודה הפנימית ביותר של הנשמה — השוויון בין מטה למעלה שתואר בחלק הקודם.

הסוגריים מחדדים את הניגוד: אור שנמשך בסדר, דרך הצינורות של ״כל חי״, אינו מעלה את המדרגה הנמוכה ביותר ומשווה אותה לעליונה ביותר. הפסוק מסיים ״אמר הוי׳, המרחם עליך״, ואדמו״ר הזקן קושר את הרחמים הללו לקריאתו של ישעיהו אל החוטא: ״ישוב אל הוי׳, וירחמהו״. התשובה היא שממשיכה את הרחמים הנעלים הללו.