לקוטי תורה · פרשת בהעלותך · מאמר 1

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

״בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה...״ (Numbers 8:2)

16 פסקאות · 126 קטעים
כ־80 דק׳ לימוד
599 מקורות

ההתקדמות שלך 0 מתוך 126 קטעים

הנקודה

אהבתו של אברהם עולה מלמטה למעלה, כשהנשמה רואה את העולם כבטל לפני ה׳; ואילו אהבתו הגדולה של אהרן פועלת מלמעלה למטה — כמיהה לכך שהאלקות תיראה בעולם הזה כפי שהיא למעלה. היא מתעוררת באמצעות שפלות ומרירות על הסתרת ה׳, השמן הכתוש והזיתים המרים, ובאמצעות דיני התורה היא ממשיכה את ״השמן הטוב״ של חכמתו של ה׳ עצמו, ומפנה את הנשמות אל ה׳ עצמו, ״אל מול פני המנורה״.

המאמר בקצרה

המנורה היא ״דבר הוי׳״, מקורן של נשמות ישראל; כל נשמה היא נר, ושבעת הנרות הם שבע דרכים בעבודת ה׳. אהרן, אחד משבעת הרועים, מדליק אותם באהבה בוערת. אהבתו של אברהם, אהבת עולם, נובעת מההתבוננות בקריאת שמע בכך שהשמים והארץ, המקום והזמן, בטלים לפני ה׳, כך שאין רוצים דבר מלבדו; היא עולה מלמטה למעלה. אהבתו של אהרן, אהבה רבה, נובעת מאותה התבוננות כשהיא נחווית ככאב: האלקות מוסתרת, והנשמה התרחקה ממנה מאוד. מרירות וזעקה מעוררות אתערותא דלעילא, עד שה׳ ״נראה עין בעין״, למטה כפי שהוא למעלה. זו הסיבה לכך ש״סלח לנו״ בא אחרי קריאת שמע, לכך שלתיקון חצות יש זמן קבוע, ולכך ש״היתה לי דמעתי לחם״. שמן המנורה, הנכתש ומופק מזיתים מרים, הוא השפלות והמרירות הללו. על ״שערות״ זקנו של אהרן, דיני התורה, נמשך ״השמן הטוב״ — חכמתו הפנימית של ה׳, הקודש העליון, המגיע למטה רק באמצעות דיני התורה הגשמיים. אך יש לבקש את ה׳ עצמו, ״אל מול פני המנורה״, ואז כל שבעת הנרות מאירים.

מבנה

המנורה ושבעת נרותיהמראה זכריה מציג את המנורה כ״דבר הוי׳״, שורש נשמות ישראל, ואת שבעת נרותיה כשבע דרכים בעבודה, מאהבה כמים ומאהבה כאש ועד שפלות. אהרן, אחד משבעת הרועים, מדליק אותם באהבה עזה ובוערת.¶1–2
אהבתו של אברהם, מלמטה למעלהאברהם טיפס מדרגה אחר מדרגה ״נגבה״, אל אהבת החסד. הציווי ״ואהבת״ הוא ציווי להפנות את הרצון, שהוא פנימיות המדות, אל ה׳; קריאת שמע מובילה לכך כשהיא מראה שהשמים והארץ, המקום והזמן, שמקורם במלכותו בלבד, בטלים לפניו, כך שאין רוצים דבר מלבדו.¶3–7
אהבתו של אהרן, מלמעלה למטהאהרן, ״שושבינא דמטרוניתא״, משתוקק לכך שהאלקות תתגלה למטה כפי שהיא למעלה. המרירות על הסתרת ה׳ והזעקה אליו מעוררות אתערותא דלעילא, עד שהוא ״נראה עין בעין״ ואף הענן נראה כשייך לו: זוהי אהבה רבה. תוספת מסבירה מדוע לדמעות, המעוררות את העיניים העליונות, יש כוח זה.¶8–9
מרירות בתפילה ובחצות הלילההמרידה נובעת מהסתרת ה׳, ולכן לאחר קבלת מלכותו בקריאת שמע האדם כואב ואומר ״סלח לנו״. למרירות צריך להיות גם זמן קבוע — תיקון חצות; באמצעות הדמעות הללו זוכים ל״לחם״ התורה, המגלה את האלקות במשך כל היום.¶10
השמן הכתוש והזיתים המריםהשמן הכתוש הוא שפלות, והזיתים המרים מלמדים שאת האור הפנימי אפשר להמשיך רק באמצעות החיצוניות. ״שערות״ זקנו של אהרן הן דיני התורה, שהם משל ולבוש, ועליהם נמשך ״השמן הטוב״ — חכמתו הפנימית של ה׳, שאליה מגיעים באמצעות המרירות על ההסתר.¶11
שמן המשחה הקדושהשמן הוא הקודש העליון, שלמעלה מהשתלשלות, והוא נמשך רק באמצעות התורה ורק על דיניה; לכן המצוות מקדשות את ישראל, ולעתיד לבוא המלאכים ימשיכו קדושה מן הנשמות. כשם שהטיפה הגשמית נושאת את מהות החכמה יותר מן הדיבור, כך דיני התורה הגשמיים נושאים את הקודש עצמו.¶12–14
אל מול פני המנורהבאמצעות התורה והמצוות מתגלות מדות ה׳ מלמעלה למטה, ובכללן החסד העליון שהוא מקור האהבה רבה. אך יש לבקש ״אותו, ולא את מדותיו״: אהרן מעלה את הנשמות אל הרצון העליון הפנימי, ״אל מול פני המנורה״, ואז שבעת הנרות מאירים.¶15–16

מושגים

אהבת עולםאהבת עולם: אהבתו של אברהם, הנובעת מהתבוננות בעולם, במקום ובזמן, ובכך שהם בטלים לפני ה׳; היא עולה מלמטה למעלה, מן החסד הנקרא חסד עולם.
אהבה רבהאהבה רבה: אהבתו של אהרן — כמיהה לכך שעצמותו של ה׳ עצמו תתגלה למטה כפי שהיא למעלה; היא נובעת מן החסד העליון הנקרא רב חסד ופועלת מלמעלה למטה.
מרירותמרירות: כאב על הסתרת ה׳ ועל ריחוק הנשמה ממנו; היא מעוררת אתערותא דלעילא ונמשלה לזיתים המרים שמהם מפיקים את השמן.
״שושבינא דמטרוניתא״שושבינא דמטרוניתא: כינויו של אהרן בזוהר; הוא משמש את המלכות וממשיך את האלקות מלמעלה למטה.
״השמן הטוב״שמן הטוב: חכמה עליונה, חכמתו הפנימית של ה׳, הנמשכת על ״השערות״ — דיני התורה.
קודש וקדושקדש / קדוש: קודש, הנכתב בלי ו׳, הוא הקדושה העליונה שלמעלה מהעולמות; קדוש, עם ו׳, הוא הקדושה הנמשכת לתוכם. שמן המשחה הוא קודש, ואליו מגיעים רק באמצעות התורה.
״אל מול פני המנורה״אל מול פני המנורה: פני המנורה הם רצון הנשמות; מה שניצב מולם הוא הרצון העליון הפנימי, ה׳ עצמו, שאליו מפנה אהרן את הנשמות.

אל הטקסט

המנורה ושבעת נרותיה ¶1–2

1בהעלותך1 את הנרות2 אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנה ענין המנורה נאמר בזכריה ראיתי

״בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״. ועתה, עניין המנורה נאמר בזכריה: ״ראיתי,

ביאור

המאמר פותח בפסוק שבו נאמר לאהרן להדליק את נרות המנורה (במדבר ח, ב); המילה ״להדליק״ פירושה המילולי הוא ״להעלות״. לפני שהרבי מסביר את הפסוק, הוא פונה לחזון המנורה העשויה זהב שראה הנביא זכריה, המראה מה מסמלת המנורה.

והנה מנרת זהב3 כו׳ ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי4 זה דבר ה׳ אל זרובבל פי׳

והנה מנורת זהב״ וכו׳. והוא אומר: ״מה אלה, אדוני?״ ויאמר אליי: ״זה דבר ה׳ אל זרובבל״. פירושו,

ביאור

זכריה רואה מנורת זהב ושואל את המלאך לפשר הדבר; המלאך עונה: ״זה דבר ה׳ אל זרובבל״, מנהיג היהודים ששבו מבבל. הרבי מבין את התשובה כהגדרה: המנורה היא ״דבר ה׳״, וכעת הוא מסביר את משמעות הדבר.

כי ענין המנורה הוא בחי׳ דבר ה׳ שהוא מקור נש״י [נשמות ישראל] וכמאמר ואתה נפחתה בי5 וכמ״ש ויפח באפיו נשמת6 וגו׳

שעניין המנורה הוא בחינת ״דבר ה׳״, שהוא מקור נשמות ישראל; כמאמר ״ואתה נפחתה בי״, וכמו שכתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״ וכו׳.

ביאור

״דבר ה׳״ כאן הוא מקור נשמות ישראל. כשם שהדיבור יוצא מן הנשימה, כך הנשמה ״נופחה״ באדם על ידי ה׳, כפי שנאמר בברכת הבוקר וכפי שמתארת התורה את בריאת אדם; לכן המנורה מסמלת את שורש נשמות ישראל.

(עמ״ש בד״ה והיה מספר בנ״י [בני ישראל])7 וישראל נקראו בשם זרובבל על שם וזרעתיה לי בארץ8 והם היו אז בגלות בבל גם הנשיא נק׳ זרובבל על שם זה.

(ראו מה שכתוב במאמר המתחיל ״והיה מספר בני ישראל״.) וישראל נקראים בשם זרובבל על שם ״וזרעתיה לי בארץ״, והם היו אז בגלות בבל; גם הנשיא נקרא זרובבל מטעם זה.

ביאור

השם זרובבל נדרש כ״נזרע בבבל״, ומזכיר את הפסוק בהושע ״וזרעתיה לי בארץ״: עם ישראל, שהיה אז בגלות בבל, הוא זרעו של ה׳. גם מנהיגם נשא שם זה מאותה סיבה, ולכן ״אל זרובבל״ פירושו אל נשמות ישראל.

וזהו דבר ה׳ אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר כמ״ש נר ה׳ נשמת אדם9 וכללות נש״י [נשמות ישראל] נקרא מנורה ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדרגות בעבודת10 ה׳ יש עובד מאהבה משוך כמים.

וזהו ״דבר ה׳ אל זרובבל״, וזהו עניין המנורה: הנשמה נקראת נר, כמו שכתוב ״נר ה׳ נשמת אדם״, ונשמות ישראל בכללותן נקראות מנורה. ויש בה בחינת שבעה נרות, שהם שבע דרגות בעבודת ה׳: יש מי שעובד מאהבה הנמשכת כמים,

ביאור

כל נשמה היא נר, כפי שנאמר בספר משלי, וכל הנשמות יחד מרכיבות את המנורה. שבעת נרותיה הם שבע דרכים בעבודת ה׳; הראשונה היא אהבה הזורמת ברכות ובהתמדה, ״כמים״.

ויש מאהבה כרשפי אש (ע׳ [עיין] בד״ה כי תבאו11 כו׳ ושבתה הארץ12 ומענין אהבה משוך כמים בד״ה אז ישיר כו׳ עלי באר)13 14

ויש מי שעובד מאהבה כרשפי אש (ראו במאמר המתחיל ״כי תבואו וגו׳ ושבתה הארץ״; ולעניין אהבה הנמשכת כמים, במאמר המתחיל ״אז ישיר וגו׳ עלי באר״);

ביאור

הדרך השנייה היא אהבה נלהבת הבוערת ״כרשפי אש״. הסוגריים מפנים את הקורא למאמרים אחרים שבהם מוסברים שני סוגי האהבה האלה.

ויש ע״י התורה קו הממוצע (ע׳ [עיין] בד״ה לסוסתי ברכבי15 16 ובד״ה נאוו לחייך17 18 ובד״ה למען תהיה תורת).19 20

ויש [עבודה] על ידי התורה, הקו האמצעי (ראו במאמר המתחיל ״לסוסתי ברכבי״, ובמאמר המתחיל ״נאוו לחייך״, ובמאמר המתחיל ״למען תהיה תורת״);

ביאור

הדרך השלישית היא עבודה באמצעות התורה, הנקראת ״הקו האמצעי״ מפני שהיא נמצאת בין שתי האהבות, כמים וכאש, ומחברת ביניהן. גם כאן מופנים הקוראים למאמרים המסבירים עניין זה.

ויש ע״י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה׳ בסור מרע21 ועשה טוב (עמ״ש בד״ה והנצח זו ירושלים22 ובד״ה למנצח על השמינית23 ובד״ה אלה מסעי)24 25 ויש ע״י הודיה26 (עמ״ש בד״ה אתה הצבת27 כל גבולות ארץ28 ובד״ה יהודה אתה)29 30

ויש [עבודה] על ידי ניצחון, להתגבר ולנצח בעבודת ה׳, בסור מרע ועשה טוב (ראו מה שכתוב במאמר המתחיל ״והנצח זו ירושלים״, ובמאמר המתחיל ״למנצח על השמינית״, ובמאמר המתחיל ״אלה מסעי״); ויש [עבודה] על ידי הודאה (ראו מה שכתוב במאמר המתחיל ״אתה הצבת כל גבולות ארץ״, ובמאמר המתחיל ״יהודה אתה״).

ביאור

הדרך הרביעית היא ניצחון: הנחישות להתגבר על כל מכשול, הן בהימנעות מן הרע הן בעשיית הטוב. החמישית היא הודאה — התבטלות לפני ה׳ והכרה בו. לכל אחת מהן מצורפות הפניות למאמרים המבארים אותה.

וכן יש עבודה ע״י התנשאות כמארז״ל [כמאמר רבותינו זכרונם לברכה] במשנה ס״פ י״ד דשבת כל ישראל בני מלכים הם31 וכמ״ש ויגבה לבו בדרכי32 ה׳ ויש ע״י שפלות כו׳:33 34

וכן יש עבודה באמצעות תחושת רוממות, כפי שאמרו חז״ל במשנה בסוף פרק י״ד בשבת: ״כל ישראל בני מלכים הם״, וכפי שנאמר: ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״. ויש [עבודה] באמצעות שפלות וכו׳.

ביאור

שתי הדרכים האחרונות מנוגדות זו לזו. האחת היא תחושת רוממות קדושה, שכן כל יהודי הוא בן מלוכה, כפי שאומרת המשנה, בדומה למלך יהושפט, שעליו נאמר ש״ויגבה לבו בדרכי ה׳״; והאחרת היא שפלות.

פסקה 1 בקצרה

הפסקה מזהה את המנורה עם שורש נשמות ישראל, ואת שבעת נרותיה עם שבע דרכים בעבודת ה׳. בכך היא מכינה את השאלה מי מדליק את הנרות הללו וכיצד.

לעומק

שבע הדרכים מקבילות לשבע ספירות המדות: אהבה כמים היא חסד, אהבה כאש היא גבורה, התורה כקו האמצעי היא תפארת, ניצחון הוא נצח והודאה היא הוד. כפי שמציינות הערות קה״ת, מידת יסוד אינה מתבארת כאן; ושתי הדרכים האחרונות, העלאה ושפלות, שייכות שתיהן לספירת מלכות.

מראי מקומות

1
בהעלותך · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי נדפס בסה״מ תקס״ב ח״א ע׳ רטו. הנחת הר״מ בן אדה״ז נדפס שם ח״ב ע׳ תנה. המאמר בשינויים ובתוס׳ הגהות נדפס באוה״ת בהעלותך ע׳ שכז. שלב. שלו. שמח. שנ. שנב. אוה״ת שם הוספות ע׳ א׳תעח. שם כרך ה׳ ע׳ א׳תקפב. ביאור נדפס שם כרך ה׳ ע׳ א׳תקפב. הנחה אחרת עם הגהות אחרות באוה״ת במדבר כרך ו ע׳ א׳תשנב. קיצורים שם ע׳ א׳תשסו. המאמר באריכות מכ״ק אדמו״ר האמצעי במאמרי אדה״א במדבר-ג ע׳ תתפא.
2
בהעלותך את הנרות · Numbers 8:2
3
ראיתי והנה מנורת זהב · Zechariah 4:2
4
Zechariah 4:6
5
ואתה נפחתה בי · Berakhot 60b
6
ויפח באפיו נשמת חיים · Genesis 2:7
7
בד״ה והיה מספר בנ״י · לקו״ת במדבר ה, ב.
8
וזרעתי׳ לי בארץ · Hosea 2:25
9
נר ה׳ נשמת אדם · Proverbs 20:27
10
ז׳ מדרגות בעבודת ה׳ · נתבאר בד״ה בהעלותך תשל״ד (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ קפו ואילך).
11
בד״ה כי תבואו · לקו״ת בהר מ, ג.
12
ושבתה הארץ · Leviticus 25:2
13
בד״ה אז ישיר כו׳ עלי באר · לקו״ת חקת סג, א.
14
עלי באר · Numbers 21:17
15
בד״ה לסוסתי ברכבי · לקו״ת שה״ש יא, ד.
16
לסוסתי ברכבי · Song of Songs 1:9
17
ובד״ה נאוו לחייך · לקו״ת שה״ש יב, ד.
18
נאוו לחייך · Song of Songs 1:10
19
ובד״ה למען תהיה תורת · תו״א ס, ד.
20
למען תהיה תורת · Exodus 13:9
21
Psalms 37:27
22
בד״ה והנצח זו ירושלים · כן רגיל לציין בציוני כ״ק אדהצ״צ לד״ה צדקת פרזונו בישראל — נדפס בסה״מ תקס״ה ח״ב ע׳ תתקפט.
23
ובד״ה למנצח על השמינית · לקו״ת תזריע כא, ב.
24
ובד״ה אלה מסעי · לקו״ת מסעי צ, ג.
25
אלה מסעי · Numbers 33:1
26
ויש ע״י הודיה · ”לא ביאר מדת היסוד (וכן לא בהעתקתו שבאוה״ת פרשתנו ע׳ שלז), אבל נמצא הוא בד״ה זה שבאוה״ת ע׳ של. ועוד” — משיחות ש״פ בהעלותך תשמ״ח הערה 56. וראה גם סה״מ תקס״ב ע׳ רטז. סה״מ תשכ״ח הנ״ל.
27
בד״ה אתה הצבת · סידור דש, א ואילך.
28
אתה הצבת כל גבולות ארץ · Psalms 74:17
29
ובד״ה יהודה אתה · תו״א מה, א.
30
יהודה אתה · Genesis 49:8
31
כל ישראל בני מלכים הם · Mishnah Shabbat 14:4
32
ויגבה לבו בדרכי ה׳ · II Chronicles 17:6
33
וכן יש עבודה ע״י התנשאות . . ויש ע״י שפלות כו׳ · ויש להוסיף בזה דב׳ המדריגות האחרונות — התנשאות ושפלות — שניהם שייכים לספי׳ המלכות — ד״ה בהעלותך תשמ״ח (הנחה).
34
ד״ה זה מבואר בד״ה זה בש״פ בהעלותך, שנת · תשכ״ח (תו״מ סה״מ תשכ״ח ע׳ רלד). תשכ״ט (סה״מ מלוקט ח״ה ע׳ רצה). תשל״ד (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ קפה). ובשנת תשמ״ח.

2ב והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים1 הממשיכים חיות ואלהות לכללות נש״י [נשמות ישראל]

2. והנה, אהרן הוא שמדליק את הנרות הללו, מפני שהוא אחד משבעת הרועים הממשיכים חיות ואלקות לכללות נשמות ישראל;

ביאור

אהרן מדליק את הנרות מפני שהוא אחד מ״שבעת הרועים״ — המנהיגים הגדולים המשפיעים חיות ואלקות לכל עם ישראל. הערת קה״ת מפנה למקור הרשימה של שבעת הרועים, שאהרן נמנה עמם, בתיקונים שנדפסו בזוהר חדש.

והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה׳, ולהגדיל מדורת אש האהבה כרשפי אש שלהבת2 מתלהטת בקרב איש ולב3 עמוק.

והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה׳ ולהגדיל את מדורת אש האהבה, כרשפי אש וכשלהבת מתלהטת ״בקרב איש ולב עמוק״.

ביאור

תפקידו המיוחד של אהרן הוא לעורר בנשמות אהבה עזה ובוערת לה׳, ולהפיח בה עד שתהיה למדורה גדולה. הביטוי ״בקרב איש ולב עמוק״ (תהלים סד, ז) מצביע על עומק פנימיותו של האדם, שבו אהבה זו בוערת.

פסקה 2 בקצרה

תפקידו של אהרן מוגדר: כאחד משבעת הרועים, הוא ממשיך אלקות ומצית אהבה בוערת בנשמות ישראל. בהמשך המאמר מוסבר מה טיבה של אהבה זו.

מראי מקומות

1
אהרן . . משבעה רועים · תיקונים שבז״ח (קד, א). ראה בלקו״ש ח״כ ע׳ 643 בארוכה.
2
רשפי אש שלהבת · Song of Songs 8:6
3
Psalms 64:7

אהבתו של אברהם, מלמטה למעלה ¶3–7

3ויובן בהקדים ההפרש1 ויתרון מעלת בחינת אהרן על מעלת ומדרגת אברהם אבינו ע״ה [עליו השלום] שנקרא אברהם אוהבי.2

הדבר יובן לאחר שנקדים [לבאר] את ההבדל ואת מעלתה היתרה של בחינת אהרן לעומת מעלתו ומדרגתו של אברהם אבינו, עליו השלום, שנקרא ״אברהם אוהבי״.

ביאור

כדי להבין את אהבתו של אהרן, אדמו״ר הזקן משווה תחילה בינה לבין אהבתו של אברהם, שעליו אומר הנביא ״אברהם אוהבי״. שניהם קשורים לאהבה, אך מדרגתו של אהרן גבוהה יותר, והמאמר מסביר כעת את ההבדל הזה.

כי באברהם אבינו ע״ה [עליו השלום] הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה3 פי׳ שהלך ממדרגה למדרגה4 ממטה למעלה עד שנתדבק בבחי׳ הנגבה שהוא בחי׳ אהבת5 ה׳ לדבקה בו בדביקה וחשיקה וצמאון כו׳.

שהרי על אברהם אבינו, עליו השלום, נאמר: ״הלוך ונסוע הנגבה״. כלומר, הוא התקדם ממדרגה למדרגה, מלמטה למעלה, עד שנדבק בבחינת ״הנגבה״, שהיא בחינת אהבת ה׳ — להידבק בו בדבקות, בכיסופים ובצימאון וכו׳.

ביאור

הכתוב אומר שאברהם הלך ״הלוך ונסוע הנגבה״, והזוהר מפרש זאת כהתקדמות ממדרגה למדרגה. הדרום מסמל אהבה, ולכן אהבתו של אברהם עולה מלמטה למעלה: צימאון וכיסופים להידבק בה׳.

פסקה 3 בקצרה

הפסקה מציגה את ההבדל בין אברהם לאהרן ומתארת את אהבתו של אברהם כהתקדמות ממדרגה למדרגה, מלמטה למעלה, מתוך צימאון לה׳.

לעומק

בתורה אור, תצוה (שאליה מפנה הערת קה״ת), מוצג אותו הבדל על יסוד שני סוגי החסד שבזוהר: חסדו של אברהם הוא ״חסד עולם״, ואילו חסדו של אהרן הוא ״רב חסד״. המאמר ישוב לשני סוגי החסד הללו בסיומו.

מראי מקומות

1
ויובן בהקדים ההפרש · ראה תו״א פב, א. מובא באוה״ת ויקרא-א ע׳ צה.
2
אברהם אוהבי · Isaiah 41:8
3
הלוך ונסוע הנגבה · Genesis 12:9
4
שהלך ממדרגה למדרגה · Zohar I, 84a
5
הנגבה שהוא בחי׳ אהבת ה׳ · וכ״ה בתו״א סו, ד.

4ועד״ז תקנו לומר ברוך שאמר תחלה ואח״כ פסוקי דזמרה עד שאח״כ מגיע למדרגת ואהבת1 שבק״ש [שבקריאת שמע] וגו׳ כי ואהבת אינו ציווי על מדת האהבה טבעית שבלב

ועל דרך זו תיקנו [חכמים] לומר תחילה ״ברוך שאמר״, ואחר כך את פסוקי דזמרה, עד שמגיעים לאחר מכן למדרגת ״ואהבת״ שבקריאת שמע וכו׳. שכן ״ואהבת״ אינו ציווי על מידת האהבה הטבעית שבלב,

ביאור

תפילת שחרית מסודרת באותה דרך, כהתקדמות: ״ברוך שאמר״ ומזמורי פסוקי דזמרה מובילים אל קריאת שמע ואל הציווי ״ואהבת״. אך ציווי זה אינו יכול להתייחס לאהבה הטבעית שבלב.

כי הרי מדת אהבה זו הטבעית ודאי מוסתרת בלב כל אחד ואחד מישראל אלא ואהבת מלשון אבה שהוא פי׳ הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות

שהרי מידת אהבה טבעית זו ודאי טמונה בלבו של כל אחד ואחד מישראל. אלא ״ואהבת״ הוא מלשון ״אבה״, שפירושו רצון, מפני שהרצון הוא פנימיות המדות,

ביאור

לכל יהודי כבר יש אהבה טבעית לה׳ הטמונה בלבו, ולכן אין צורך לצוות עליו לאהוב. במקום זאת, אדמו״ר הזקן קושר את ״ואהבת״ למילה ״אבה״, שפירושה להיות נכון או לרצות: הציווי עוסק ברצון, משום שהרצון הוא פנימיותן של המדות.

כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפי׳ [שאפילו] אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו.

כפי שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג את מדותיו של האדם: אפילו אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבען של המדות, אם הוא מסלק ממנו את רצונו, בגלל טעם או שיקול מסוים, אין הוא מפיק ממנו נחת ותענוג.

ביאור

הניסיון היומיומי מלמד שהרצון שולט ברגשות: דבר שהיה אמור להסב לאדם הנאה לפי טבעו, אינו מהנה אותו לאחר שמסיבה כלשהי חדל לרצות בו.

וכן להיפך אם יש לפניו ח״ו [חס ושלום] דבר של צער ויסורים והוא עושה רצונו לכך אינו מרגיש היסורים כ״כ [כל כך] והרי המדות תלוים ברצון והיינו שהוא פנימיותם וחיותם

וכן להפך: אם יש לפניו, חס ושלום, דבר שיש בו צער ויסורים, והוא מפנה את רצונו אליו, אין הוא מרגיש את היסורים באותה מידה. הרי שהמדות תלויות ברצון; כלומר, הוא פנימיותן והחיות שלהן.

ביאור

גם ההפך נכון: כאב שאדם בחר לקבל על עצמו מכאיב לו הרבה פחות. מכאן שהרגשות תלויות ברצון, שהוא החיות הפנימית שלהן.

(כי הרצון הוא בחי׳ כתר2 ואית רצון ואית רצון3 עמ״ש מזה בד״ה ויקהל משה.4 עכ״פ [על כל פנים] גם רצון התחתון הנמשך מהשכל הוא למעלה מהמדות הנמשכים מהשכל.

(שהרי הרצון הוא בחינת כתר, ויש רצון ויש רצון; עיין במה שנכתב על כך במאמר המתחיל ״ויקהל משה״. על כל פנים, גם הרצון התחתון, הנמשך מן השכל, הוא למעלה מן המדות הנמשכות מן השכל.

ביאור

ההערה מוסיפה שהרצון מושרש בכתר, המדרגה שלמעלה מן השכל, ושיש רצונות במדרגות שונות. גם הרצון התחתון, הנובע מן השכל, עומד מעל לרגשות, הנובעים אף הם מן השכל.

והוא ענין פני המנורה והוא כלי לבחי׳ רצון העליון שלמעלה מהשכל שזהו ענין העלאת הנרות שע״י אהרן).

וזהו עניין ״פני המנורה״, והיא כלי לבחינת הרצון העליון שלמעלה מן השכל; וזהו עניין העלאת הנרות שנעשית על ידי אהרן.)

ביאור

הרצון התחתון הזה הוא ״פני המנורה״, והוא משמש כלי לרצון העליון, שלמעלה מן השכל. המשכת הרצון העליון לתוכו היא עניין ״העלאת״ הנרות בידי אהרן.

ועל זה מצוה הכתוב להפך רצונו ותשוקתו וחפצו לאהבה את ה׳ שלא יהיה לו חפץ ורצון אחר זולתו וכמ״ש מי לי בשמים5 ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי6 וגו׳.

ועל כך מצווה הכתוב להפנות את רצונו, את געגועיו ואת חפצו לאהבת ה׳, כך שלא יהיה לו חפץ ורצון אחרים מלבדו, וכמו שנאמר: ״מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ; כלה שארי ולבבי״ וגו׳.

ביאור

אם כן, פירוש ״ואהבת״ הוא להפנות את הרצון, הגעגועים והחפץ כולם אל ה׳, עד שלא ירצה דבר אחר. בעל המזמור מבטא זאת באומרו ששום דבר בשמים או בארץ אינו חשוב לו מלבד ה׳, ושארו ולבו כלים מגעגוע.

פסקה 4 בקצרה

הפסקה מסבירה שהציווי לאהוב את ה׳ פירושו להפנות אליו את הרצון, שהוא הליבה הפנימית של כל רגש, כך שלא ירצה האדם דבר מלבדו.

לעומק

שתי מדרגות הרצון מקדימות את תמונת המנורה שבמאמר: הרצון התחתון, שנולד מן השכל, הוא הכלי (״פני המנורה״), והרצון העליון שלמעלה מן השכל, המושרש בכתר, הוא מה שאהרן ממשיך לתוכו. באגרת הקודש כ״ט, שאליה מפנה הערת כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ, הרצון העליון נקרא ״כתר עליון״, מלשון כתר, מפני שהוא עולה מעל השכל ומקיף אותו.

מראי מקומות

1
ואהבת · Deuteronomy 6:5
2
הרצון הוא בחי׳ כתר · ראה אגה״ק סכ״ט (תניא קכט, סע״ב).
3
ואית רצון ואית רצון · נסמן לעיל לבמדבר א, א. וראה (בנוגע לעניננו) המשך תער״ב ח״א ע׳ תצח.
4
בד״ה ויקהל משה · תו״א פז, ד.
5
מי לי בשמים · Psalms 73:25
6
כלה שארי ולבבי · Psalms 73:26

5והאיך יהיה הדרך לאהבה זו ורצון זה הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל1 ה׳ אלקינו וגו׳ להתבונן היטב ולשום על לבו איך שהוא ית׳ אחד בשמים ובארץ

וכיצד מגיעים לאהבה ולרצון האלה? הכתוב הקדים לכך את הפסוק ״שמע ישראל ה׳ אלקינו״ וגו׳, כדי להתבונן היטב ולהפנים שהוא ית׳ אחד בשמים ובארץ;

ביאור

כיצד מגיעים לאהבה ולרצון כאלה? התורה מציבה תחילה את הצהרת הייחוד של קריאת שמע: על האדם להתבונן לעומק בכך שה׳ אחד בשמים ובארץ.

דהיינו אפי׳ [אפילו] בהשתלשלות שמים וארץ רוחניים וגשמיים בחי׳ ו״ק [ו׳ קצוות] עולמות נפרדים הם מתאחדים ביחודו ית׳ מפני שהם בטלים אליו ית׳ דכולא קמיה כלא חשיב2

כלומר, גם בהשתלשלות של שמים וארץ, הרוחניים והגשמיים, בבחינת ששת הקצוות — עולמות נפרדים — הם מתאחדים בייחודו ית׳, מפני שהם בטלים אליו ית׳, שהרי ״כולא קמיה כלא חשיב״.

ביאור

הייחוד של ה׳ בשמים ובארץ פירושו שגם העולמות הנפרדים, הרוחניים והגשמיים, המכונים ״ששת הקצוות״, מתאחדים עמו, משום שהם בטלים לפניו לחלוטין. בלשון הזוהר: ״כולא קמיה כלא חשיב״.

כי למעלה מבחי׳ השתלשלות בחי׳ שמים וארץ לא שייך לומר עליו ית׳ לשון אחד כמ״ש במ״א ע״פ וארא אל אברהם3 4 כו׳,

שהרי למעלה מבחינת השתלשלות, מבחינת שמים וארץ, לא שייך לומר עליו ית׳ את הלשון ״אחד״, כפי שנתבאר במקום אחר על הפסוק ״וארא אל אברהם״ וגו׳;

ביאור

למעלה מהשתלשלות העולמות, המילה ״אחד״ כלל אינה שייכת ביחס לה׳, כפי שנתבאר במקום אחר על הפסוק ״וארא אל אברהם״. כפי שיתבאר בהמשך הפסקה, ״אחד״ מתאים רק כשיש דברים נפרדים שמאחדים אותם.

ואפי׳ [ואפילו] במקור ההשתלשלות בחי׳ המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית נקרא הוי׳ אלקינו בחי׳ תרין ריעין5 דלא מתפרשין

ואפילו במקור ההשתלשלות, בבחינת ״המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״, נקרא ״הוי׳ אלקינו״, בחינת ״תרין ריעין דלא מתפרשין״,

ביאור

גם במקור העולמות, שבו ה׳ מחדש את הבריאה ללא הרף, הביטוי הוא ״הוי׳ אלקינו״ — שני שמות המחוברים כ״תרין ריעין דלא מתפרשין״, ולא ״אחד״.

כי תמיד מחדש כו׳ ואין נופל לשון אחד כ״א בהשתלשלות בחי׳ שמים וארץ וכו׳ שהן בחי׳ ששה קצוות6 רוחניים וגשמיים שהם מעלמא דפרודא כו׳.7

מפני שהוא מחדש תמיד וכו׳, ואין הלשון ״אחד״ שייכת אלא בהשתלשלות, בבחינת שמים וארץ וכו׳, שהם בחינת ששת הקצוות, הרוחניים והגשמיים, השייכים לעלמא דפרודא וכו׳.

ביאור

מקור העולמות מחדש את הבריאה תמיד. רק בתוך השתלשלות העולמות, בששת הקצוות של עלמא דפרודא, שייך לומר שה׳ ״אחד״, שכן שם הדברים הנפרדים מתאחדים בו.

פסקה 5 בקצרה

הפסקה מתחילה להסביר כיצד קריאת שמע מובילה לאהבה: ההתבוננות בכך שה׳ אחד פירושה לראות שעולמות שמים וארץ הנפרדים בטלים לפניו — ורק במצב כזה שייכת הלשון ״אחד״.

לעומק

״שמים וארץ״ כוללים את העולמות הרוחניים והגשמיים, וששת הקצוות הם, במובן הרוחני, שש הספירות הרגשיות, כפי שמראה הפסקה הבאה מן הפסוק ״לך ה׳ הגדולה והגבורה״. מקור העולמות נקרא ״הוי׳ אלקינו״, משום ששני שמות מחוברים בו, ואילו ״אחד״ נאמר על העולמות הרבים שמתאחדים למטה מהם.

מראי מקומות

1
שמע ישראל · Deuteronomy 6:4
2
דכולא קמי׳ כלא חשיב · Zohar I, 11b
3
ע״פ וארא אל אברהם · תו״א נה, ב. וראה גם באוה״ת בראשית-ז דף תתשנט, א ואילך.
4
וארא אל אברהם · Exodus 6:3
5
בחי׳ תרין רעין · Zohar III, 4a
6
ששה קצוות . . שם מקום כלל · נעתק באוה״ת נ״ך-א ע׳ תש ומוסיף ”נשמע דאינו מפרש שהוא ית׳ בכבודו ובעצמו דהיינו סוכ״ע נק׳ מקום . . לפי שבחי׳ מקום זהו מה ששייך לו מעלה ומטה . . וזה אינו שייך בבחי׳ סוכ״ע . . ע״כ פי׳ מקום זהו בחי׳ ממכ״ע שבבחי׳ זו שייך מעלה ומטה ברוחניות” ע״ש בארוכה. וכ״ה בספר החקירה עו, א.
7
המחדש בכי״ת מעשה בראשית · ברכת יוצר.

6והוא ית׳ אחד בהם לפי שהם מתייחדים ביחודו ובטלים אליו דקמיה כולא כלא חשיב.1 ששה קצוות ר וחניים דכתיב לך ה׳ הגדולה והגבורה כו׳

והוא יתברך אחד בתוכם, מפני שהם מתאחדים באחדותו ומתבטלים אליו, שהרי לפניו הכול נחשב כלא כלום. [אלה הם] ששת הקצוות הרוחניים, כפי שנאמר: ״לך ה׳ הגדולה והגבורה״ וכו׳,

ביאור

ה׳ אחד בתוך ששת הקצוות, מפני שהם נכללים באחדותו ומתבטלים לפניו. ששת הקצוות הרוחניים הם שש המדות המוזכרות בפסוק ״לך ה׳ הגדולה והגבורה״ וכו׳.

וגם ששה קצוות גשמיים שהם הכולל דבחי׳ מקום וכדכתיב הנה מקום אתי2 שהמקום בטל אליו לפי שהוא ית׳ סובב כל עלמין ואינו נקרא לפניו ית׳ בשם מקום כלל

וכן גם ששת הקצוות הגשמיים, הכוללים את ממד המקום, כפי שנאמר: ״הנה מקום אתי״. המקום מתבטל אליו, מפני שהוא יתברך סובב כל עלמין, ולפניו יתברך אין הוא נקרא כלל בשם ״מקום״;

ביאור

ששת הקצוות הגשמיים הם ששת הכיוונים המרכיבים יחד את המרחב. את הפסוק ״הנה מקום אתי״ מפרשים כאומר שהמקום מתבטל אליו: מאחר שהוא סובב כל עלמין, לפניו הוא כלל אינו נחשב ״מקום״.

שהרי לפניו ית׳ לא שייך שום מקום וזמן שהם הם נבראים מאין ליש ולכן אומרים אח״כ בשכמל״ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] פי׳

שהרי לפניו יתברך אין שום משמעות למקום או לזמן, שכן הם עצמם נבראים מאין ליש. לכן אומרים אחר כך: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״. פירוש הדבר הוא

ביאור

המקום והזמן עצמם נבראים מאין ליש, ולכן אין להם אחיזה בבורא. משום כך אומרים אחרי הפסוק הראשון של קריאת שמע ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״, שאותו מסביר כעת אדמו״ר הזקן.

כי מבחי׳ מלכותו נמשך בחי׳ מקום וזמן3 כמ״ש מלכותך מלכות4 כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור רק שאינו אלא מבחי׳ שם לבד שאינה

שמבחינת מלכותו נמשכים ממד המקום והזמן, כפי שנאמר: ״מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור״; אלא שהמשכה זו היא מבחינת שם בלבד, שאינה

ביאור

המקום והזמן נמשכים ממלכותו של ה׳. כפי שנאמר בתהילים, ״כל עולמים״ מציין את המקום ו״בכל דור ודור״ מציין את הזמן. ובכל זאת, המשכה זו באה רק משמו.

אלא התפשטות זיו והארה כדי להאיר ממנו לזולתו שיהי׳ [שיהיה] נקרא שמו עליו בלבד וע׳ מזה בסש״ב [בספר של בינונים] ח״ב [חלק ב׳] פ״ז [פרק ז׳], וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ חפץ אחר ורצון זולתו ית׳.5

אלא התפשטות של זיו והארה, כדי להאיר ממנו אל מה שמחוץ לו, כך שרק שמו ייקרא עליו. ועיינו בעניין זה בספר של בינונים (תניא), חלק ב, פרק ז. וכאשר האדם יתבונן היטב בדברים האלה והם ייקבעו באמת בלבו, הוא לא יחפוץ בשום דבר אחר ולא ירצה שום רצון מלבד רצונו יתברך.

ביאור

שם אינו עצמותו של מי שהוא נקרא על שמו; הוא רק קרן אור המתפשטת ממנו, כדי שאחרים יוכלו להתייחס אליו. לכן העולמות מקבלים רק את ״שמו״ של ה׳, ומי שהדברים ייקבעו באמת בלבו לא ירצה דבר מלבד ה׳ עצמו.

פסקה 6 בקצרה

הפסקה מראה שהרוחני והגשמי, המקום והזמן, כולם מתבטלים לפני ה׳, מפני שהם נמשכים רק ממלכותו, מ״שמו״. ההתבוננות בכך מביאה את האדם לרצות רק אותו.

לעומק

תניא, שער היחוד והאמונה, פרק ז, שאליו מפנה כאן המאמר, מסביר שהמקום והזמן והתהוותם מאין נובעים ממידת מלכותו בלבד, ומאחר שמלכות מאוחדת עם עצמותו, המקום והזמן בטלים לפניו כזיו השמש בתוך השמש. גם שם מוסבר שקריאת שמע ו״ברוך שם״ מבטאות את יחודא עילאה ויחודא תתאה.

מראי מקומות

1
דקמיה כולא כלא חשיב · Zohar, Introduction 20:188–22:199
2
הנה מקום אתי · Exodus 33:21
3
כי מבחי׳ מלכותו נמשך בחי׳ מקום וזמן · Tanya, Sha’ar HaYichud 7:8–9
4
מלכותך מלכות כ״ע · Psalms 145:13
5
לך ה׳ הגדולה · I Chronicles 29:11

7וכמ״ש מי לי בשמים1 שהם תענוגים רוחניים ועמך לא חפצתי בארץ שהם תענוגים גשמיים, לפי שהכל הוא בחי׳ מקום וזמן, אפי׳ [אפילו] כל

כפי שכתוב: ״את מי יש לי בשמים״ — כלומר, התענוגים הרוחניים; ״ועמך לא חפצתי בארץ״ — כלומר, התענוגים הגשמיים. זאת משום שכל אלה שייכים לממד המקום והזמן, אפילו כל

ביאור

הפסוק ״את מי יש לי בשמים... בארץ״ מקבל כעת את מלוא משמעותו: השמים מייצגים תענוגים רוחניים והארץ — תענוגים גשמיים, ושניהם שייכים לתחום המקום והזמן. אפילו ההשגות הרוחניות שאדם מגיע אליהן בעולם הזה מוגבלות על ידם.

השגות שמשיגים בעוה״ז הם נופלים תחת מקום וזמן ואי לזאת כלה שארי ולבבי2 להיות צור לבבי וכו׳ להיו׳ [להיות] בטל אליו ית׳ לדבקה בו לבדו ית׳,

ההשגות שאדם משיג בעולם הזה נתונות במסגרת המקום והזמן. לכן ״כלה שארי ולבבי״, כדי ש״צור לבבי״ וגו׳ — להיות בטל אליו ית׳ ולדבוק בו לבדו ית׳.

ביאור

מכיוון שכל מה שאדם יכול להשיג כאן מוגבל על ידי המקום והזמן, הוא משתוקק, כשבשרו ולבו כלים, לה׳ לבדו, שהוא ״צור לבבי״: להיות בטל לפניו ולדבוק בו לבדו.

(ולכן היה הלוך ונסוע הנגבה3 כי החסד הוא תחלת הו״ק [הו׳ קצוות] וע״ז נאמר אתה כהן לעולם4 והוא ג״כ בחי׳ יומם דאזיל עם כולהו יומין5 6 ע״כ ביטול הו״ק [הו׳ קצוות] רוחניים וגשמיים במקורם הוא ע״י בחי׳ החסד בחי׳ כהן דמשמש תחותוי7 בפ׳ יתרו דס״ז ע״ב,8

(ולכן נאמר עליו ״הלוך ונסוע הנגבה״: חסד הוא ראשית שש הקצוות, ועליו נאמר ״אתה כהן לעולם״. הוא גם בחינת ״יומם״, ההולך עם כל הימים. לכן ביטול שש הקצוות, הרוחניות והגשמיות, במקורן נעשה באמצעות בחינת החסד, בחינת כהן ש״משמש תחתיו״, בפרשת יתרו, דף ס״ז ע״ב;

ביאור

כך מוסבר מדוע עלייתו של אברהם הייתה ״הנגבה״: הדרום הוא חסד, הראשונה מבין שש המידות, והוא גם בחינת הכהן וה״יום״ ההולך עם כל הימים. לכן באמצעות החסד — הכהן שעליו נאמר בזוהר שהוא ״משמש תחתיו״ של המלך — מתבטלות שש הקצוות ומתכללות במקורן.

וכמו שהעלאת הקרבנות בהמות ששרשם מפני שור9 הוא ג״כ דוקא ע״י אריה דאכיל קרבנין,10 11 גם הנגבה נק׳ ימין ועיקר הכח בימין12 וצ״ל לאכללא שמאלא בימינא, ועמ״ש בד״ה צאינה וראינה13 14 בענין שאו ידיכם קדש15 כו׳):

כשם שהעלאת הקרבנות, שהם בהמות ששורשן ב״פני שור״, נעשית דווקא באמצעות ״אריה דאכיל קרבנין״. גם הדרום נקרא ימין, ועיקר הכוח הוא בימין, ויש ״לאכללא שמאלא בימינא״. ראו גם מה שנכתב במאמר המתחיל ״צאינה וראינה״ בעניין ״שאו ידיכם קודש״ וגו׳)

ביאור

בדומה לכך, הקרבנות — בהמות ששורשן ב״פני שור״ שבצד שמאל בחזון יחזקאל — מתעלים באמצעות ״אריה דאכיל קרבנין״, שפניו בצד ימין. הדרום הוא צד ימין, שבו מצוי עיקר הכוח, ויש לכלול את השמאל בתוך הימין.

פסקה 7 בקצרה

הפסקה משלימה את ההסבר על אהבתו של אברהם: מתוך ההתבוננות בכך שכל מה ששייך למקום ולזמן בטל לפני ה׳, אדם מגיע להשתוקק לה׳ לבדו. עלייה זו קשורה לחסד, לצד ימין ול״נגבה״.

לעומק

בזוהר, ״יומם״ הוא חסדו של אברהם — יום שכל הימים כלולים בו; והכהן ש״משמש תחתיו״ של המלך הוא בחינת צד ימין. האריה שעל המזבח בזוהר ופני האריה שבימין בחזון יחזקאל קושרים שניהם את העלאת הקרבנות לחסד, לאותו צד ימין שהוא ״הנגבה״.

מראי מקומות

1
מי לי בשמים · Psalms 73:25
2
כלה שארי ולבבי · Psalms 73:26
3
הלוך ונסוע הנגבה · Genesis 12:9
4
אתה כהן לעולם · Psalms 110:4
5
בחי׳ יומם דאזיל עם כולהו יומין · Zohar III, 103a
6
יומם דאזיל עם כולהו יומין · Zohar, Balak 6:122–131
7
כהן דמשמש תחותוי · Zohar, Yitro 1:8–18
8
בפ׳ יתרו דס״ז ע״ב · ראה לקמן לא, א. ובסה״מ הנחת הר״פ ע׳ טז. ועם הגהות בביאוה״ז להצ״צ-ב ע׳ תשפג.
9
פני שור · Ezekiel 1:10
10
ארי׳ דאכיל קורבנין · Zohar I, 6b
11
אריה דאכיל קרבנין · Zohar, Vayikra 40:278–41:285
12
ועיקר הכח בימין · Menachot 37a
13
בד״ה צאינה וראינה · לקו״ת שה״ש כא, ב. לסעי׳ ג — ראה אוה״ת דרושים לסוכות ע׳ א׳תשמב.
14
צאינה וראינה · Song of Songs 3:11
15
שאו ידיכם קדש · Psalms 134:2

אהבתו של אהרן, מלמעלה למטה ¶8–9

8ג והנה כ״ז [כל זה] מעלת ומדרגת בחי׳ אברהם אבינו ע״ה [עליו השלום] שאהבה זו נקרא אהבת עולם1 כי נלקחה מבחי׳ עולם מקום וזמן, איך

ג. והנה כל זה הוא מעלתה ומדרגתה של בחינת אברהם אבינו עליו השלום. אהבה זו נקראת ״אהבת עולם״, מפני שהיא נלקחת מבחינת העולם, המקום והזמן: כיצד

ביאור

כל זה מתאר את מדרגתו של אברהם. אהבתו נקראת אהבת עולם, משום שהיא נובעת מהתבוננות בעולם, במקום ובזמן, ובאופן שבו הם בטלים לה׳.

שהם בטלים אליו ית׳ ונק׳ ממטה למעלה לפי שהוא עבודת האדם פולחנא דרחימותא ממדרגה למדרגה כנ״ל

הם בטלים אליו יתברך. אהבה זו נקראת ״מלמטה למעלה״, מפני שהיא עבודתו של האדם — עבודת האהבה — ההולכת ממדרגה למדרגה, כפי שנתבאר לעיל.

ביאור

היא נקראת אהבה ״מלמטה למעלה״ משום שהיא נובעת ממאמציו של האדם, ״עבודת האהבה״, המטפס שלב אחר שלב, כפי שנתבאר קודם.

אבל בחי׳ אהרן2 הוא בחי׳ אחרת שהוא שושבינא דמטרוניתא3 4 5 בבחי׳ מלמעלה למטה דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד6 ה׳ לעיני בשר שיהיה גילוי אלהותו ית׳ למטה

אבל בחינת אהרן היא בחינה אחרת: הוא ״שושבין המלכה״, בבחינת ״מלמעלה למטה״. כלומר, כל חפצו ותשוקתו הם שכבוד ה׳ יתגלה לעיני בשר, ושאלקותו יתברך תתגלה למטה

ביאור

אהבתו של אהרן היא מסוג אחר. בתור ״שושבין המלכה״, הכינוי שנתן לו הזוהר, הוא פועל מלמעלה למטה: כל תשוקתו היא שכבוד ה׳ יתגלה לעיניים גשמיות, כך שאלקות תהיה גלויה למטה כפי שהיא גלויה למעלה.

כמו למעלה (וזהו כענין ההפרש בין רננה לשמחה7 8 המבואר במ״א בד״ה רני ושמחי9)10 (וע׳ בפ׳ קרח דקע״ז ב׳ ובפ׳ שמיני דף ל״ח ע״ב ודף ל״ט ע״א ובלק״ת [ובלקוטי תורה (להאריז״ל)] בפ׳ בהעלותך סד״ה מצות הדלקת נרות).

כמו למעלה. (וזה דומה להבדל בין רננה לשמחה, המבואר במקום אחר, במאמר המתחיל ״רני ושמחי״.) (וראו בפרשת קורח, דף קע״ז ע״ב, ובפרשת שמיני, דף ל״ח ע״ב ודף ל״ט ע״א, ובלקוטי תורה של האריז״ל, בפרשת בהעלותך, בסוף המאמר המתחיל ״מצות הדלקת נרות״.)

ביאור

ההבדל הזה דומה להבדל בין רננה, שירה שמחה, לבין שמחה, המבואר במאמר אחר. ההפניות הנוספות הן לקטעים בפרשת קורח, שבהם הזוהר מכנה את אהרן שושבין המלכה, ובפרשת שמיני, וכן ללקוטי תורה של האריז״ל.

וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו11 12 עם קן דיליה כו׳ ולא כדי לדבקה בו ית׳ לרוות צמאונו לבד13 כו׳

וזהו [פירוש] ״איזהו חסיד? המתחסד עם קונו״ — עם ״קן דיליה״, וכן הלאה; ולא כדי לדבוק בו יתברך ולרוות את צימאונו בלבד, וכן הלאה,

ביאור

זו משמעות האמירה ״איזהו חסיד? המתחסד עם קונו״, הנקראת גם ״עם קן דיליה״ — עם קנו, השכינה. החסיד עובד כדי להיטיב כביכול עם ה׳, ולא רק כדי להרוות את צימאונו שלו לקרבת ה׳.

כמ״ש בסש״ב [בספר של בינונים] פ׳ עשירי ופ׳ מ״א וע״ש פ״י [פרק י׳ / פרשה י׳] דלכך נקראים בני עלייה מפני שעבודתם הוא לצורך גבוה14 כו׳, ועפ״ז [ועל פי זה] י״ל [יש לומר] פי׳ לשון בהעלותך.15 16

כפי שמוסבר בספר של בינונים (תניא), פרק י׳ ופרק מ״א. ועיינו שם, בפרק י׳, שהם נקראים ״בני עלייה״ משום שעבודתם היא לצורך גבוה, וכן הלאה. ועל פי זה אפשר לבאר את משמעות הביטוי ״בהעלותך״.

ביאור

בתניא מוסבר שאנשים אלה נקראים ״בני עלייה״ משום שעבודתם היא לצורך גבוה. אדמו״ר הזקן מציע שזו משמעות המילה ״בהעלותך״, הקשורה למילה ״עלייה״.

פסקה 8 בקצרה

הפסקה מציגה את הניגוד: אהבת עולם של אברהם עולה מלמטה באמצעות התבוננות בעולם, ואילו אהבתו של אהרן פועלת מלמעלה למטה, מתוך תשוקה שאלקות תתגלה בעולם למען ה׳; לכך רומז הביטוי ״בהעלותך״.

לעומק

בהערת קה״ת מובא בשם הצמח צדק באור התורה, שהגילוי למטה כמו למעלה הוא היחוד העליון של הקדוש ברוך הוא ושכינתו, וכוחו של יחוד זה ניתן לאהרן באמצעות מתן תורה; אברהם, שחי לפני מתן תורה, עדיין לא זכה למדרגה זו. בזוהר, משה הוא ״שושבין המלך״, שהוא תפארת, ואהרן הוא ״שושבין המלכה״, שהיא מלכות.

מראי מקומות

1
שאהבה זו נקרא אהבת עולם · ראה ספר הערכים-חב״ד כרך א טור תקסח. קטע זה מובא גם במים רבים תרל״ו בע׳ שסז.
2
אבל בחי׳ אהרן . . שיהי׳ גילוי אלקותו ית׳ למטה כמו למעלה · ”מובן שעיקר ענין מעלת אה״ר דאהרן על בחי׳ הלוך ונסוע דאברהם הוא מה שע״י אה״ר דאהרן נמשך שיהי׳ הגילוי למטה כמו למעלה, והוא הנק׳ יחוד העליון לשיקבה״ו ונת׳ פי׳ יחוד זה בלק״ת דרושי עשי״ת בד״ה להבין פי׳ הפסוק מי אל כמוך נושא עון ושם פ״ב וכח יחוד זה נמשך לאהרן ע״י מ״ת . . משא״כ באברהם שהי׳ קודם מ״ת לא הי׳ בחי׳ זו עדיין” — אוה״ת תצוה ע׳ א׳תרא.
3
אהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא · Zohar III, 20a
4
שושבינא דמטרוניתא · Zohar, Korach 5:22–7:29
5
שושבינא דמטרוניתא · Zohar, Chukat 3:16–4:25
6
נגלה כבוד ה׳ לעיני בשר · Isaiah 40:5
7
ההפרש בין רננה לשמחה · זח״א (רכט, ב). [כ].
8
ההפרש בין רננה לשמחה · Zohar, Vayechi 38:409–41:419
9
Zechariah 2:14
10
בד״ה רני ושמחי · תו״א לז, א. וראה גם סה״מ תקס״ג ע׳ שצב. יהל אור ע׳ שעג. ביאוה״ז להצ״צ-ב ע׳ תרעא.
11
איזהו חסיד המתחסד עם קונו · Zohar II, 114b
12
איזהו חסיד המתחסד עם קונו · Tikkunei Zohar 1b:7
13
ולא כדי לדבקה בו ית׳ לרוות צמאונו לבד · Tanya, Likkutei Amarim 41:9
14
נקראים בני עלייה מפני שעבודתם הוא לצורך גבוה · Tanya, Likkutei Amarim 10:7
15
ג) — שאהבה זו נקרא אהבת עולם · דאחד הפי׳ באהבת עולם הוא שהאהבה נמשכת מההתבוננות בעניני העולם התחתון, מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך, דהתבוננות זו היא לפי גדרי העולם — ד״ה בהעלותך תשמ״ח (הנחה).
16
Psalms 18:26

9ואהבה זו באה ע״י אותה ההתבוננות עצמה שבק״ש [שבקריאת שמע] באחד כאשר ישים מרירות בנפשו1 על החשך המסתיר אלהותו שלא נראה לעיני בשר כ״א בחי׳ מקום וזמן והם רחוקים מאור פניו ית׳ דלית מחשבה תפיסא בי׳ [ביה]2 3 4 כלל

אהבה זו באה באמצעות אותה התבוננות עצמה שבקריאת שמע, ב״אחד״: האדם מכניס מרירות בנפשו על החושך המסתיר את אלקותו, כך שעיני בשר אינן רואות אלא את בחינת המקום והזמן; והם רחוקים מאור פניו יתברך, שהרי ״לית מחשבה תפיסא ביה כלל״.

ביאור

אהבתו של אהרן נובעת מאותה התבוננות ב״אחד״ שבקריאת שמע, אך היא מורגשת מצד אחר: האדם כואב על כך שהאלקות נסתרת, ושעיני בשר רואות רק מקום וזמן. אלה רחוקים מהקב״ה עצמו, שעליו נאמר ש״לית מחשבה תפיסא ביה כלל״.

ולא שייך בחי׳ מקום וזמן אלא בבחי׳ מלכותו ית׳ שאז5 שייך לומר מֶלֶך מָלַך ימלוך כו׳

ובחינת מקום וזמן שייכת רק לבחינת מלכותו יתברך, שאז מתאים לומר: ״מלך, מלך, ימלוך״ וכו׳;

ביאור

מקום וזמן קשורים רק למלכותו של הקב״ה. רק על מלך אפשר לומר ״מלך, מלך, ימלוך״ — ביטויים שכבר מתייחסים לזמן.

וכדכתיב מלכותך מלכות6 כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור שהעולמי׳ [שהעולמים] שהם בחי׳ מקום דור ודור שהם בחי׳ זמן נמשכו מבחי׳ מלכותו ית׳ וממשלתו ית׳

וכמו שכתוב: ״מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור״: העולמות, שהם בחינת מקום, ו״בכל דור ודור״, שהם בחינת זמן, נמשכים מבחינת מלכותו וממשלתו יתברך.

ביאור

גם הפסוק אומר זאת: ״כל עולמים״ מציין מקום, ו״בכל דור ודור״ מציין זמן; שניהם נמשכים ממלכותו וממשלתו.

אבל ממהותו ועצמותו כבי׳ [כביה] רחוקים הם מאד בתכלית ואי לזאת יתמרמר נפשו7 מאד כאשר ישים אל לבו8 9 ירידה זו וריחוק זה אשר ירדה נפשו

אבל מבחינת מהותו ועצמותו, כביכול, הם רחוקים עד מאוד, בתכלית. ולכן נפשו תתמרמר מאוד כאשר ייתן אל לבו ירידה וריחוק אלה: שנפשו ירדה

ביאור

אבל מבחינת הווייתו ועצמותו של הקב״ה, מקום וזמן רחוקים עד אין קץ. כשהאדם נותן אל לבו עד כמה נפשו ירדה והתרחקה, הוא מתמלא מרירות.

מאד מאד בשפל המדרגות רחוק מה׳ בתכלית ויצעק אל10 ה׳ בצר לו להאיר11 לו אור ה׳ בתוך החשך ומסך המבדיל

מאוד מאוד, עד לשפל המדרגות, ורחוקה מה׳ בתכלית; והוא יצעק אל ה׳ בצרתו, שיאיר לו אור ה׳ בתוך החושך והמסך המבדיל.

ביאור

נפשו ירדה עד לשפל המדרגות והיא רחוקה מה׳ בתכלית. לכן הוא צועק אל ה׳ בצרתו, שאור ה׳ יאיר לו בתוך החושך ומבעד למסך המבדיל בינו לבין ה׳.

(וכמ״ש12 במ״א13 14 15 16 17 בד״ה להבין פי׳ יג״מ [י״ג מדות]18 מי אל כמוך כו׳ בפי׳ וענין תשובה קדמה לעולם)

(כמו שכתוב במקום אחר, בדיבור המתחיל ״להבין פירוש י״ג מידות, מי אל כמוך״ וכו׳, בפירוש ובעניין ״תשובה קדמה לעולם״.)

ביאור

הכוונה למאמר על י״ג מידות הרחמים, ״מי אל כמוך״, שבו מוסבר המאמר שתשובה קדמה לעולם.

וכמ״ש מי לי בשמים19 ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם20 (עמ״ש מזה בד״ה ביום השמיני עצרת) דהיינו שיהיה התגלות אלהותו לעולם כנ״ל.

וכמו שכתוב: ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלקים לעולם״ (ראו מה שנכתב על כך בדיבור המתחיל ״ביום השמיני עצרת״): כלומר, שתהיה התגלות אלקותו לעולם, כנזכר לעיל.

ביאור

הפסוק מתהלים מובא כאן עד סופו: ״וחלקי אלקים לעולם״. את המילה ״לעולם״ מפרשים כאן לא במשמעות ״לנצח״, אלא במשמעות ״אל העולם״. הכמיהה היא שהאלקות תתגלה בעולם.

והנה ע״י אתעדל״ת [אתערותא דלתתא] במרירות וצעקה זו גורם אתעדל״ע [אתערותא דלעילא] עד שיערה רוח ממרום להיות נגלה כבוד21 ה׳ וראו כל בשר22 עין בעין וגו׳23

והנה, באמצעות אתערותא דלתתא זו, של המרירות והצעקה, הוא גורם אתערותא דלעילא, עד ש״יערֶה רוח ממרום״, כדי ש״ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר״ ״עין בעין״ וגו׳.

ביאור

המרירות והצעקה הן אתערותא דלתתא, והן מעוררות אתערותא דלעילא: רוח ממרום, כך שכבוד ה׳ יתגלה וכל בשר יראה ״עין בעין״. הביטויים לקוחים מנבואות ישעיהו על הגאולה.

(וכמ״ש במ״א בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע וע׳ באדרא דקל״ז א׳) כשם שמלמעלה למטה כולא קמיה כלא חשיב כך ממטה למעלה יראה לעיני כל בשר

(כפי שמוסבר במקום אחר, במאמר המתחיל ״בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע״; וראו באידרא, דף קל״ז ע״א.) כשם שמלמעלה למטה הכול נחשב לפניו כלא כלום, כך מלמטה למעלה ייראה לעיני כל בשר

ביאור

מצד ה׳ הכול נחשב לפניו כלא כלום; התקווה היא שגם מלמטה יראו זאת בעיניים גשמיות, כפי שזה נראה מלמעלה. ההערה שבסוגריים מפנה למאמר על הקדמת ״נעשה״ ל״נשמע״ אצל ישראל, וכן לאידרא שבזוהר.

כמו למעלה, וזהו בחי׳ אהרן אותיות נראה24 25 (כמ״ש בזהר פ׳26 אמור27 28 דק״ג תחלת ע״א ובמק״מ [ובמקדש מלך] ובהרמ״ז [ובהרב משה זכות] שם)

כמו למעלה. וזו בחינת אהרן, ששמו מורכב מאותיות ״נראה״ (כפי שנכתב בזוהר, פרשת אמור, דף ק״ג, בתחילת ע״א, וכן במקדש מלך וברמ״ז שם).

ביאור

זו הבחינה של אהרן: אותיות שמו, אהרן, הן אותיות ״נראה״, כפי שמציינים הזוהר ומפרשיו. אהרן הוא שמביא לכך שהאלקות תהיה נראית למטה.

וכמ״ש אשר עין בעין נראה אתה29 ה׳ ועננך עומד עליהם פי׳ עין בעין יראו גילוי אלהותו דכולא קמיה30 כלא חשיב והענן והחשך שמסתיר יראו

וכפי שנכתב: ״אשר עין בעין נראה אתה ה׳ ועננך עומד עליהם״. פירוש הדבר הוא: עין בעין יראו את התגלות אלקותו, ש״הכול נחשב לפניו כלא כלום״; ואת הענן והחושך שמסתירים — גם אותם יראו.

ביאור

הכתוב אומר על ישראל במדבר: ״אשר עין בעין נראה אתה ה׳ ועננך עומד עליהם״. אדמו״ר הזקן מפרש את שני חלקי הפסוק: הם רואים את האלקות בגלוי, וגם את הענן והחושך שמסתירים אותה הם רואים באופן חדש.

שהוא עננך שממך הכל א״כ אין שום הסתר והעלם לפניו ית׳ ח״ו [חס ושלום] שלפניו כחשיכה כאורה31 ואהבה זו שבבחי׳ ראיה זו נקרא אהבה רבה שהיא למעלה מבחי׳32 אהבת עולם בחי׳ מקום וזמן כו׳

שהרי זהו ״עננך״, כי הכול ממך. אם כן, אין לפניו ית׳ שום הסתר והעלם, חס ושלום, שהרי לפניו החושך הוא כאור. ואהבה זו, שהיא בבחינת ראייה זו, נקראת אהבה רבה, והיא למעלה מבחינת אהבת עולם, בחינת מקום וזמן וכו׳.

ביאור

הם רואים את הענן כ״עננך״, כלומר, הוא בא מה׳ עצמו; לכן לפניו אין דבר נסתר, שהרי ״החושך כאור״. האהבה שנולדת מתוך ראייה כזאת נקראת אהבה רבה, והיא נעלית מאהבת עולם, שבאה מהתבוננות במקום ובזמן.

והיא קרבת ה׳ ממש במהותו ועצמותו כביכול ונק׳ מלמעלה למטה וכו׳ והמשכיל יבין (ועמ״ש בפ׳ תצוה ע״פ ועשית בגדי קדש33 לאהרן34 כו׳).

והיא קרבה ממש אל ה׳, אל מהותו ועצמותו כביכול, והיא נקראת ״מלמעלה למטה״ וכו׳; והמשכיל יבין. (וראו מה שנכתב בפרשת תצוה על הפסוק ״ועשית בגדי קודש לאהרן״ וכו׳.)

ביאור

אהבה רבה זו היא קרבה ממש אל עצמותו של ה׳, והיא נמשכת מלמעלה למטה. הקורא מופנה למאמר על בגדי הקודש של אהרן בפרשת תצוה.

וזאת יהיה חפצו ותשוקתו של אדם ואחר זה ימשוך להיות עזה כמות אהבה35 ורשפיה רשפי אש36 37 שלהבת יה רק לזאת שיהיה גילוי אלהותו ית׳ וכאשר החשך מכסה ומסתיר ומעלים קדושתו יתמרמר מאד

וזה יהיה חפצו וכיסופו של האדם. בעקבות זאת תימשך בו אהבה עזה כמות, שרשפיה רשפי אש שלהבת י־ה, ורק למען גילוי אלקותו ית׳. וכאשר החושך מכסה, מסתיר ומעלים את קדושתו, יתמרמר מאוד.

ביאור

זה צריך להיות כל כיסופו של האדם, ומתוך כך נמשכת בו האהבה העזה כמות, הבוערת כאש, והכול למען גילוי האלקות. בכל פעם שהחושך מכסה את קדושת ה׳, הדבר מכאיב לו מאוד.

(ועמ״ש38 סד״ה שימני כחותם39 מענין כי עזה כמות אהבה):([הוספה: והטעם שע״י הדמעה והמרירות זוכה לאתעדל״ע [לאתערותא דלעילא] בבחי׳ עין בעין נראה כנ״ל היינו כמ״ש הרח״ו [הרבי חיים ויטאל] ע״פ מארז״ל [מאמר רבותינו זכרונם לברכה])

(וראו מה שנכתב בסוף המאמר המתחיל ״שימני כחותם״, בעניין ״כי עזה כמות אהבה״.) [הוספה: והטעם שעל ידי הדמעות והמרירות זוכים להתעוררות מלמעלה בבחינת ״עין בעין נראה״, כנזכר לעיל, הוא כפי שכתב הרח״ו על מאמר חז״ל

ביאור

הפניה למאמר על ״שימני כחותם״, בעניין האהבה שעזה כמות. לאחר מכן מתחילה תוספת בסוגריים מרובעים, המסבירה מדוע דמעות ומרירות מביאות להתעוררות מלמעלה, שבזכותה האלקות נראית ״עין בעין״; תחילתה בדברי רבי חיים ויטאל על מאמר חז״ל.

(פ״ה דברכות דל״ב ע״ב ופ״ד40 דב״מ [דבבא מציעא] דנ״ט ע״א) ואע״פ [ואף על פי] ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר41 אל42 דמעתי אל תחרש43 44 (תלים סי׳ ל״ט י״ג).

(פרק ה׳ דברכות, דף ל״ב ע״ב, ופרק ד׳ דבבא מציעא, דף נ״ט ע״א): ״אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: ׳אל דמעתי אל תחרש׳״ (תהלים, פרק ל״ט, פסוק י״ג).

ביאור

התלמוד מלמד שגם כששערי התפילה ננעלים, שערי הדמעות אינם ננעלים לעולם, כפי שאומר בעל התהלים: ״אל דמעתי אל תחרש״.

ופי׳ הרח״ו [הרבי חיים ויטאל] משום דבדמעה מעורר עינים העליונים שהם נו״ה [נצח והוד] דחכמה כו׳. וביאור הדברים היינו כמבואר לקמן פ׳ ראה סד״ה

ורבי חיים ויטאל פירש: משום שעל ידי דמעה מעוררים את העיניים העליונות, שהן נצח והוד שבחכמה וכו׳. וביאור הדברים הוא כפי שמוסבר להלן, בפרשת ראה, בסוף המאמר המתחיל

ביאור

רבי חיים ויטאל מסביר שהדמעות מעוררות את ״העיניים העליונות״ — ספירות נצח והוד שבתוך חכמה. ההפניה מוסיפה שהביאור לכך מופיע במאמר מאוחר יותר.

כי תשמע בקול45 ענין לעשות הישר בעיני46 ה׳ היינו בחי׳ עיני הוי׳ אל צדיקים47 כשם שמלמעלה למטה כולא קמיה כלא חשיב כך מלמטה למעלה יראה לעיני בשר כמו למעלה.

״כי תשמע בקול״, בעניין ״לעשות הישר בעיני הוי׳״: זוהי בחינת ״עיני הוי׳ אל צדיקים״. כשם שמלמעלה למטה הכול לפניו נחשב כלא, כך גם מלמטה למעלה ייראה הדבר לעיני בשר כפי שהוא למעלה.

ביאור

שם מוסבר שעשיית ״הישר בעיני הוי׳״ היא בחינת ״עיני הוי׳ אל צדיקים״. מה שנכון למעלה — שהכול נחשב כלא לפני ה׳ — צריך להיראות גם בעיניים הגשמיות למטה.

והמשכה זו48 זהו ע״י הדמעות שמוריד מעיניו במרירות על ריחוקו מה׳ כו׳ וע׳ במא״א [במאורי אור] אות דלת (סי״ז) מענין דמעה ובי״נ שם ובאות מם (סצ״ב).

והמשכה זו נעשית באמצעות הדמעות שהוא מוריד מעיניו במרירות על ריחוקו מה׳ וכו׳. ועיינו במאורי אור, אות דל״ת (סעיף י״ז), בעניין דמעה, ובי״נ שם, ובאות מ״ם (סעיף צ״ב).

ביאור

הגילוי נמשך באמצעות הדמעות שאדם מוריד במרירות על ריחוקו מה׳. ההפניות הן למאורי אור, חיבור אלפביתי למונחי קבלה, בערך ״דמעה״ ובאות מ״ם, וכן למקור נוסף המובא שם בקיצור י״נ.

שעי״ז מעורר כביכול בחי׳ עינים העליונים להיות עיני ה׳ אל צדיקים פקח עיניך וראה49 כו׳

שעל ידי כך הוא מעורר, כביכול, את בחינת העיניים העליונות, כדי שיהיו ״עיני הוי׳ אל צדיקים״, ״פקח עיניך וראה״ וכו׳.

ביאור

באמצעות הדמעות מעוררים, כביכול, את העיניים העליונות, כדי שיהיו ״עיני הוי׳ אל צדיקים״ וכדי שה׳ ייענה לבקשה ״פקח עיניך וראה״.

ועיין עוד מענין היתה לי דמעתי50 לחם בספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח״א [חלק א׳] ר״פ כ״ד)

ועיינו עוד בעניין ״היתה לי דמעתי לחם״ בספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין, חלק א, תחילת פרק כ״ד):

ביאור

הקורא מופנה גם לספר עשרה מאמרות, חיבור קבלי, בעניין הפסוק ״היתה לי דמעתי לחם״.

פי׳ שהלחם הוא בשומו ללבו שבחי׳ איה שהוא ג״ר [ג׳ ראשונות] כח״ב [כתר חכמה בינה] הוא אלקיך כו׳ ע״ש ועמ״ש בפ׳ שמות ע״פ איה סופר51 כו׳ ובד״ה

הפירוש הוא שהלחם הוא בכך שהוא שם אל לבו שבחינת ״איה״, שהיא ג״ר — כתר, חכמה ובינה — היא ״אלקיך״ וכו׳; עיינו שם. ועיינו גם במה שכתוב בפרשת שמות על הפסוק ״איה סופר״ וכו׳, ובמאמר המתחיל

ביאור

שם מוסבר שה״לחם״ הוא בכך שאדם שם אל לבו ש״איה״, המדרגה הנעלמת של כתר, חכמה ובינה, היא ״אלקיך״: שאלת הלועגים ״איה אלקיך?״ נקראת כאמירה. לאחר מכן מובאות הפניות נוספות — למאמר על ״איה סופר״ שבפרשת שמות ולמאמר על ״כי על כל כבוד״.

כי52 על כל כבוד53 בענין איה מקום כבודו כו׳ ועיין עוד מזה ברבות ס״פ מצורע פי״ט ובאיכה ר״פ בכה תבכה.]54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161 162 163 164 165 166 167 168 169 170 171 172 173 174 175 176 177 178 179 180 181 182 183 184 185 186 187 188 189 190 191 192 193 194 195 196 197 198 199 200 201 202 203 204 205 206 207 208 209 210 211 212 213 214 215 216 217 218 219 220 221 222 223 224 225 226 227 228 229 230 231 232 233 234 235 236 237 238 239 240 241 242 243 244 245 246 247 248 249 250 251 252 253 254 255 256 257 258 259 260 261 262 263 264 265 266 267 268 269 270 271 272 273 274 275 276 277 278 279 280 281 282 283 284 285 286 287 288 289 290 291 292 293 294 295 296 297 298 299 300 301 302 303 304 305 306 307 308 309 310 311 312 313 314 315 316 317 318 319 320 321 322 323 324 325 326 327 328 329 330 331 332 333 334 335 336 337 338 339 340 341 342 343 344 345 346 347 348 349 350 351 352 353 354 355 356 357 358 359 360 361 362 363 364 365 366 367 368 369 370 371 372 373 374 375 376 377 378 379 380 381 382 383 384 385 386 387 388 389 390 391 392 393 394 395 396 397 398 399 400 401 402 403 404 405 406 407 408 409 410 411 412 413 414 415 416 417 418 419 420 421 422 423 424 425 426 427 428 429 430 431 432 433 434 435 436 437 438 439 440 441 442 443 444 445 446 447 448 449 450 451 452 453 454

״כי על כל כבוד״, בעניין ״איה מקום כבודו״ וכו׳. ועיינו עוד בעניין זה במדרש רבה, בסוף פרשת מצורע, פרק י״ט, ובאיכה [רבה], בתחילת הפרק ״בכה תבכה״.]

ביאור

המאמרים עוסקים ב״איה מקום כבודו״, ומובאים גם מדרש רבה על מצורע ועל איכה כמקורות נוספים בנושא. כאן מסתיימת התוספת שבסוגריים המרובעים.

פסקה 9 בקצרה

הקטע מתאר את הדרך לאהבתו הגדולה של אהרן: המרירות על הסתרת ה׳ והצעקה לגילויו מעוררות מענה מלמעלה, עד שהאלקות נראית למטה ״עין בעין״ כפי שהיא למעלה. התוספת שבסוגריים המרובעים מסבירה מדוע לדמעות יש כוח זה.

לעומק

אותה התבוננות בקריאת שמע מולידה שתי אהבות: ראיית העולם כבטל לפני ה׳ מעוררת את אהבת העולם של אברהם, ואילו תחושת הכאב על הסתרת ה׳ מעוררת את אהבתו הגדולה של אהרן, הכמהה לכך שעצמותו תתגלה למטה. בזוהר (3:103a) הפסוק ״כי עין בעין נראה אתה הוי׳״ נדרש כך ששמו של אהרן כלול בו, שהרי ענני הכבוד באו בזכותו.

מראי מקומות

1
מרירות בנפשו · ראה אוה״ת שה״ש ע׳ רלה שהמרירות הוא כענין שמאל דוחה, ע״ש.
2
דלית מחשבה תפיסא בי׳ · ת״ז בהקדמה (פתח אלי׳).
3
לית מחשבה תפיסא בי׳ · ת״ז בהקדמה (פתח אלי׳).
4
לית מחשבה תפיסא בי׳ · Tikkunei Zohar 17a:10–12
5
אווזי . . לפי שבה יש הרמז להתפשטות וגילוי · ראה ערכו בספר הערכים-חב״ד כרך ב ע׳ קצז ואילך.
6
מלכותך מלכות כ״ע · Psalms 145:13
7
נפש — בד״ה וידעת היום · לקו״ת ואתחנן ד, ג.
8
אם ישים אליו לבו · Job 34:14
9
ישים אליו לבו ורוחו · איוב (לד, יד) ושם אי׳ ”רוחו”. [כ].
10
ויצעק אל ה׳ בצר לו · Psalms 107:6
11
יאר ה׳ . . ישא ה׳ · Numbers 6:25
12
משה . . שושבינא דמלכא · Zohar III, 20a
13
כמ״ש במ״א · ראה אוה״ת במדבר-ד ע׳ א׳תפד.
14
כמ״ש במ״א · ראה לקו״ת שה״ש ו, ד.
15
וכמ״ש במ״א . . המגביהי לשבת המשפילי לראות · Psalms 113:5
16
וכמ״ש במ״א ע״פ משה ידבר · תו״א סח, ב ואילך.
17
כמ״ש במ״א שבמצות יש ב׳ בחי׳ · ראה לקמן שה״ש טז, ב ואילך.
18
בד״ה להבין פי׳ יג״מ · לקמן ר״ה סא, א ואילך.
19
מי לי בשמים · Psalms 73:25
20
כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם · Psalms 73:26
21
נגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר · Isaiah 40:5
22
יבא כל בשר · Isaiah 66:23
23
עין בעין וגו׳ · Isaiah 52:8
24
אהרן אותיות נראה · ראה סה״ש — תש״א ע׳ 152. ובספר הערכים-חב״ד כרך ב ע׳ ע הערה 681. ובמילואים שם ע׳ תרכט.
25
אהרן אותיות נראה · Zohar, Emor 42:260–269
26
בזהר פ׳ לך לך (דפ״ח ע״א) · ראה לקמן פ׳ עקב יד, א.
27
בזהר פ׳ אמור (ד״ק ע״ב) . . ובבה״ז · לאדה״א פא, ד.
28
אמר — מי שרוצה לצאת · ראה סה״מ קונטרסים-א קסז, א.
29
אשר עין בעין נראה אתה ה׳ · Numbers 14:14
30
דכולא קמי׳ · Zohar I, 11b
31
כחשיכה כאורה · Psalms 139:12
32
מאד — למעלה מבחי׳ פרסא · ראה לקו״ת תזריע כד, ג.
33
ע״פ ועשית בגדי קודש · תו״א פב, א.
34
ועשית בגדי קדש לאהרן · Exodus 28:2
35
עזה כמות אהבה · Song of Songs 8:6
36
רשפי׳ רשפי אש · שם.
37
לשון רשפי אש · שה״ש ח, [ו]. [כ].
38
(ועמ״ש — אהבה) · הוספה לקמן צו, ג.
39
ועמ״ש סד״ה שימני כחותם · לקו״ת שה״ש מה, ג.
40
פ״ד א׳ · ”נגבה סט׳ דימינא שירותא דעלמא עילאה סתימא עמיקא לעילא עד א״ס” — אוה״ת בראשית-ז ע׳ תתתד, א. שם כרך ד דף תרצט, ב. שם תש, ב. יתרו ע׳ תשעה.
41
Berakhot 32b:5
42
ויאמר ה׳ אל משה היד ה׳ · Numbers 11:23
43
Bava Metzia 59a:5
44
אל דמעתי אל תחרש · Psalms 39:13
45
בד״ה כי תשמע בקול · לקמן פ׳ ראה כג, ד.
46
לעשות הישר בעיני ה׳ · Deuteronomy 13:19
47
עיני הוי׳ אל צדיקים · Psalms 34:16
48
ועל המשכה זו שבפנימיות נק׳ עושין רצונו של מקום · ראה הנחת הר״פ ע׳ קנז ובאוה״ת ויקרא-ב ע׳ תרנז.
49
פקח עיניך וראה · Daniel 9:18
50
היתה לי דמעתי · Psalms 42:4
51
איה סופר · Isaiah 33:18
52
ובד״ה כי אתה נרי · תו״א ח, ד. וראה גם לקמן שה״ש טו, ג.
53
כי על כל כבוד · Isaiah 4:5
54
שתקנו בתפילת ש״ע סלח לנו · ראה גם תו״א קיא, ד. לקמן שבת שובה סה, ג.
55
ק״ש שמקבל עול מלכות שמים · Berakhot 13a:21
56
אוילים מדרך פשעם · Psalms 107:17
57
פשעים אלו המרדים · Yoma 36b:6
58
בד״ה כנשר יעיר · לקו״ת האזינו עח, א.
59
והם פשעו בי · Isaiah 1:2
60
ומאריך באחד · Berakhot 13b:14–15
61
פריקת עול מלכות שמים · בסה״מ תקס״ב ע׳ ריח כ׳ שהמרירות בתיקון חצות הוא על פריקת עול. וכ״ה במאמרי אדה״א בהעלותך ע׳ תתפז.
62
בד״ה מה טובו · לקמן בלק עד, א.
63
בזכרנו את ציון · Psalms 137:1
64
בד״ה מנורת זהב · ראה לקמן לה, ב.
65
בחכמה אתברירו · Zohar II, 254b
66
ה׳ בחכמה · Proverbs 3:19
67
הגורם לשכר מצוה היא המצוה בעצמה · Tanya, Likkutei Amarim 37:2
68
ללחם שהיא התו׳ · Bereshit Rabbah 70:5
69
והגית בו יומם ולילה · Joshua 1:8
70
בד״ה ושבתה · לקו״ת אחרי מ, ד. ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 358.
71
י״ג מדות שהתו׳ נדרשת · תו״כ ר״פ ויקרא.
72
י״ג מדות הרחמים · Exodus 34:6
73
מים תחתונים בוכים · ת״ז ת״ה (יט, ב). תוס׳ הרא״ש (הדר זקנים) בראשית בתחלתו. בחיי ויקרא ב, יג.
74
כתית למאור · Exodus 27:20
75
והזיתים הם מרים · Sanhedrin 108b:19
76
להיות שפל רוח · ראה אבות ד, י.
77
ונפשי כעפר לכל תהי׳ · תפלת אלקי נצור.
78
דהנה כתיב · מובא באוה״ת בראשית-ד דף תשעט, ב.
79
כשמן הטוב על הראש · Psalms 133:2
80
הלכות התו׳ שנק׳ קווצותיו תלתלים · Song of Songs 5:11
81
שמן . . שהוא בחי׳ חכמה · מא״א אות ש׳ סמ״ח.
82
נזכר ב״פ זקן · Song of Songs 3:2
83
התורה שהיא בחי׳ שערות · ראה תו״א קי, ב.
84
התו׳ נק׳ משל הקדמוני · I Samuel 24:13
85
כתלג חיוור · Daniel 7:9
86
והחכמה תחי׳ · Ecclesiastes 7:12
87
שמן משחת קדש · Exodus 30:25
88
בד״ה צאינה וראינה · לקמן שה״ש כא, ג ואילך.
89
חכים ולא בחכ׳ · ת״ז בהקדמה (פתח אלי׳).
90
ואנשי קדש תהיון לי · Exodus 22:30
91
עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם · Bava Batra 75b:3–4
92
באג״ה סד״ה להבין מ״ש בפע״ח · דף קנז, א.
93
חסד . . ימינו של הקב״ה · ראה ת״ז בהקדמה (פתח אלי׳).
94
חסד עולם · Isaiah 54:8
95
רב חסד · Exodus 34:6
96
כי חפץ חסד הוא · Micah 7:18
97
חסד דקשוט · Zohar III, 133b
98
חסד של אמת · Genesis 47:29
99
אמת ה׳ לעולם · Psalms 117:2
100
היד הגדולה · Exodus 14:31
101
בד״ה פ׳ נסכים · לקמן פ׳ שלח מא, א. ושם מציין גם לתו״א ד״ה וארא אל אברהם.
102
האומר אין לי אלא תו׳ · Yevamot 109b:4–5
103
מקרב איש ולב עמוק · תהלים (סד, ז) ושם אי׳ ”וקרב”. [כ].
104
אליו ולא למדותיו · הובא בפרדס של״ב רפ״ב בשם הספרי. ע׳ בד״ה להבין מ״ש באוצ״ח בהוספות (נא, ג) ודה״ק שם ”כהובא בפרדס בסופו” עכלה״ט. ובכ״מ אי׳ ”בספרי”, ובאמת לי׳ שם. ושם בפרדס של״ב פ״ב הביאו ”מספרי” אבל אדמו״ר בדיוק השמיט תי׳ ”מספרי” מטעם הנ״ל ע״כ . . וכתב בלשונו הטהור כהובא בפרדס. [כ].
105
באור פני מלך חיים · Proverbs 16:15
106
כמים הפנים לפנים · Proverbs 27:19
107
בד״ה כי תצא · לקו״ת פ׳ תצא לו, ב.
108
ביאור על הנ״ל · בסה״מ — תקס״ב ע׳ רכא — הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי. שם כרך ב ע׳ תנח הנחה אחרת.
109
שמן זית זך כתית · Exodus 27:20
110
כי השמן הוא חכמה סתימאה · ראה המשך בששה״ק תער״ב ח״ב ע׳ תתצא.
111
שמן משחת קדש · Exodus 30:25
112
שהוא מקור ושרש להתהוות החכמה · מובא באוה״ת בהעלותך ע׳ שלב.
113
קדש הוא חכ׳ דאצי׳ · ראה מא״א אות ק׳ ס״ז.
114
כמ״ש באגה״ק סי׳ כח · ראה גם לקמן חוקת ס, ג. בלק סט, ג. שה״ש מח, א. ובליקוט פי׳ באגה״ק.
115
כשמן הטוב כו׳ יורד על הזקן · Psalms 133:2
116
תלי תלים של הלכות · Menachot 29b:6–7
117
בלק״ת שעיקר ענין העלאת הנרות · בטעמי המצות (בד״ה מצות הדלקת הנרות).
118
המנורה הי׳ בדרום · Exodus 26:35
119
ועיין מ״ש לעיל מענין הנגבה · כט, ג.
120
ברבות לך לך פל״ט · בסוף הפ׳. ”מחקה והולך ומכוון כנגד בהמ״ק” — אוה״ת בראשית-ד דף תרצט, ב. יתרו ע׳ תשעו.
121
ובזח״א שם (ד״פ ע״א · נעתק באוה״ת יתרו ע׳ תשעה.
122
בזח״ב ר״פ יתרו (דס״ז ב׳) · ראה לעיל ל, א. אוה״ת בראשית-ד דף תרצט, ב. יתרו ע׳ תשעה.
123
בד״ה שוש אשיש · לקו״ת נצבים מח, א.
124
זח״ג פ׳ במדבר (דקי״ח ע״ב) · ביאור המאמר — ראה ביאוה״ז להצ״צ-א ע׳ תנא. שם ע׳ תנו.
125
ירושלים הבנוי׳ · Psalms 122:3
126
בזהר וישב (דקפ״ג סע״ב) · נתבאר ביהל אור ע׳ תפ.
127
בד״ה אלה פקודי המשכן · לעיל פקודי ד, א.
128
בזהר פקודי (דף ר״ס סע״ב) · ראה גם לקמן דרושים ליוהכ״פ עא, ב. אוה״ת בשלח ע׳ תרלז.
129
בזהר ויחי (דרמ״א ע״א) · ראה ביאוה״ז להצ״צ-א ע׳ תנג. נזכר גם לעיל פ׳ צו יז, א.
130
ובפ׳ פקודי (דרכ״א ב׳ · ”פי׳ שם י״ה הוא עדות לישראל” — יהל אור ע׳ תפג.
131
דרכ״ט ב׳ · ”פי׳ עדות לישראל דא רזא דשמא קדישא דאקרי עדות כד״א ועדותי זו אלמדם” — יהל אור ע׳ תפג.
132
בד״ה להבין מ״ש בהגדה מצה זו · לעיל פ׳ צו יב, ב ואילך.
133
ע״פ מאמר רז״ל · סוף חגיגה. [כ].
134
לכל נשיא קרבן בפ״ע · ראה לקמן ברכה צח, ג. תו״א ח, ב. אוה״ת במדבר ע׳ לג. נשא ע׳ רנד.
135
שנקרע הים לי״ב גזרים · תנחומא בשלח יו״ד. פדר״א מ״ב.
136
והניף ידו על הנהר · Isaiah 11:15
137
ומבואר במ״א ע״פ זה · לעיל פ׳ צו יז, א.
138
שאוא״ס מלובש בחכמה · Proverbs 3:19
139
ולפי שגילוי זה שבחכמה נמשך מבחי׳ ז״ת דעתיק · מובא באוה״ת תרומה ע׳ א׳תפה.
140
בעבר הנהר ישבו · Joshua 24:2
141
בביאור ע״פ יהודה אתה · תו״א מה, ד.
142
בהעלותך את הנרות · בסה״מ תקס״ג כרך ב ע׳ תקנג ב׳ הנחות. הנוסחא שני׳ הוא הנחת כ״ק אדה״א. להתחלת המאמר הפי׳ דרש״י ראה גם סה״מ תקס״ו ע׳ רמב. סה״מ תרל״ה כרך ב ע׳ שכט ואילך. סה״ת תרנ״ד ע׳ שיח ואילך. עוד הנחה נדפסה מגוכתי״ק הצ״צ באוה״ת במדבר-ו ע׳ א׳תשדמ. שם כרך ה עא׳ א׳תקפה. ראה באוה״ת פ׳ בהעלותך ע׳ שנג. מאמר כ״ק אדה״א שמיוסד על מאמר זה בסה״מ אדה״א ע׳ תתצד. ובהרחב הביאור שם ע׳ תתקיד. כמה ענינים מהמאמר נתבארו בד״ה לרוח שמניך — בסה״מ אדה״ז כתובים-ב ע׳ יא.
143
בהעלותך את הנרות · Numbers 8:2
144
חלשה דעתו · נתבאר בשיחת ש״פ בהעלותך תשמ״ח.
145
ועי׳ במדרש · ריש הפרשה (טו, ג) ובאבהש״י.
146
הצאן ובקר ישחט להם · Numbers 11:22
147
שכל נשיא העלה שבטו על ידי קרבנו · ראה אוה״ת נשא ע׳ רנד.
148
ע״ה אסור לאכול בשר · Pesachim 49b:3
149
שאינו יכול להעלות את הבשר · ראה קונטרס אחרון ע׳ קנז. ולקמן פב, ב.
150
רפ״ו דברכות · מ, סע״א.
151
אר״נ עד דלא אכילנא · Bava Kamma 72a
152
החיות נושאות את הכסא · שמו״ר ספכ״ג. ועל״ק פ׳ שלח (מא, סע״ד). וש״נ. וע״ל במדבר (יד, רע״ב). [כ].
153
ועל הכסא . . כמראה אדם · Ezekiel 1:26
154
שנקרא אדם א׳ הוא בחי׳ מחשבה וד׳ דבור מ׳ מעשה · וכ״ה במאמרי אדה״ז על התורה ח״ב ע׳ תתנ. ובביאוה״ז להצ״צ-א ע׳ שכח.
155
והנה הבשר הוא מבחי׳ גבורות · ראה גם לקמן פ׳ פנחס עז, ד שהתהוות הבשר מן הדם. וראה גם בלקו״ש חט״ו ע׳ 358 הערה 63.
156
בוערות כמראה הלפידים · שם א, יג.
157
ע״פ וגלחה את ראשה · לקמן לקו״ת כי תצא לו, ג.
158
אבל התלמיד חכם · ראה לקמן מטות פב, ב.
159
ונחנו מה · Exodus 16:7
160
סד״ה והיה מידי חודש בחדשו · לקו״ת ברכה צז, ד.
161
ויאמר משה שש מאות אלף · Numbers 11:21
162
שהיו ג״כ מבחי׳ יסוד אבא · בענין משה שהוא יסוד אבא, ראה בארוכה בלקו״ש ח״ו ע׳ 244 ואילך.
163
ולכן צריכין שחיטה · ראה מאמרי אדה״א במדבר-ג ע׳ תתקלד.
164
(ועי׳ בלק״ת . . ובפ׳ שמיני) · בטעמי המצות.
165
לבי ובשרי ירננו · Psalms 84:3
166
בד״ה וארשתיך לו · Numbers 8:2
167
ההרים רקדו · Psalms 114:4
168
פסחים (דקי״ח ע״ב) · צ״ל קיח, א (ברש״י ד״ה ההרים).
169
ועמש״ל בד״ה ענין שניתנה תורה על הר סיני · לעיל פ׳ במדבר טו, ג.
170
והי׳ מדי חודש · Isaiah 66:23
171
השומן — שמן הוא בחי׳ חכמה · Menachot 85b:13–14
172
חכים ולא בחכ׳ ידיעא · ת״ז בהקדמה (פתח אלי׳).
173
יסוד אבא ארוך · ראה הנסמן לקמן תצא לו, א.
174
ע״פ כי אתה נרי ה׳ · תו״א
175
ובד״ה ת״ר מצות נר חנוכה · תו״א
176
משחרב ביהמ״ק שולחנו ש״א · Berakhot 55a
177
י״ב בקר שלשה פונים צפונה · Zohar I, 259b
178
ששם עלו שבטים · Psalms 122:4
179
ואימא מקננא בכורסייא · Tanya, Likkutei Amarim 39:4
180
אבא יסד ברתא · Zohar III, 248a
181
שהחכמה היא בחי׳ אין · Tanya, Likkutei Amarim 18:9–10
182
אבא דמקנן באצי׳ · ראה ניצוצי אורות לזח״ג קיז, א. הערה בסה״מ תש״ג ע׳ 133.
183
עיין בלקו״ת · להאריז״ל.
184
ע״פ להקריב לי במועדו · לקמן פ׳ פנחס עו, ב.
185
בבה״ז ר״פ ויצא · לאדה״א טז, ג.
186
אהל בל יצען · Isaiah 33:20
187
ויהי בערב ותעל השליו · Exodus 16:13
188
חכמות בחוץ תרונה · Proverbs 1:20
189
בפ׳ יתרו ע״פ זכור את יום השבת לקדשו · תו״א ע, א. וראה גם אוה״ת בראשית דף כט, א.
190
קול קורא במדבר · Isaiah 40:3
191
הקל קול יעקב · Genesis 27:22
192
בזהר באדרא דנשא · מובא באוה״ת נ״ך-א ע׳ תקמו וכ׳ ”ששם מבואר שהוא המשכה ממו״ס לז״א”.
193
ובפ׳ תולדות (דקמ״א ע״ב) · ”מאי חכמות אלין חכמה עילאה וחכמתא זעירא דאתכלילת בה בעלאה”. ובאוה״ת נ״ך-ג ע׳ תקמו ”פי׳ חוץ זהו ענין קלא דאשתמע”.
194
ועמ״ש במ״א · ד״ה ששים המה מלכות. [כ].
195
ומעין מבית ה׳ יצא · Joel 4:18
196
ע״פ הרע״מ פ׳ תשא אבנא למשקל · ביאוה״ז להצ״צ-א.
197
ויגז שלוים מן הים · Numbers 11:31
198
ומלאה הארץ דעה את ה׳ · Isaiah 11:9
199
או״ת מהמגיד . . ע״פ ומחץ פאתי מואב · ס״פ בלק (בהוצאת קה״ת) מט, ד. וראה גם לקו״א להה״מ סקל״ח (בהוצאת קה״ת). מובא גם באוה״ת ויקרא-ב ע׳ שם ע׳ תקצח. יתרו ע׳ א׳ו. נ״ך-ב ע׳ א׳קיא.
200
ע״פ ויהי קול מעל לרקיע · אוה״ת במדבר א׳תכח.
201
יהי רקיע · Genesis 1:6
202
רצוא ושוב · Ezekiel 1:14
203
וזה מעשה המנורה · משנת תקנ״ה — ראה רשימת המאמרים שבסו״ס מאמרים קצרים ע׳ תריג הערה 33 (וראה לעיל יט, ב בהערות וציונים מכ״ק אדמו״ר ולהלן ברשימת הכתבי-יד). וראה באוה״ת בהעלותך ע׳ שנז.
204
וזה מעשה המנורה מקשה זהב · Numbers 8:4
205
מנורה נקראת כנס״י · ראה ילקוט צפני׳ רמז תקס״ז. תו״א מקץ לב, ב.
206
בדבר ה׳ שמים נעשו · Psalms 33:6
207
ויקרא לו א-ל אלקי ישראל · Genesis 33:20
208
זרע אדם וזרע בהמה · Jeremiah 31:27
209
בטל רצונך מפני רצונו · אבות ב, ד.
210
זהב שהוא יראה כי כסף הוא אהבה · ראה תו״א נח, א ואילך. ובכ״מ.
211
נכספה · Psalms 84:3
212
מצפון זהב יאתה · Job 37:22
213
וע״פ תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה · ראה לקמן ע, ד בענין תפלה.
214
כמו במקדש ראשון · ראה בקו״א בד״ה להבין מ״ש בפע״ח בתחלתו ובליקוט פי׳ לשם.
215
בהיר בשחקים · Job 37:21
216
רפידתו זהב · Song of Songs 3:10
217
שבעה מיני דהבא בדיקנא · Zohar II, 73a
218
דוד הוא רגל רביעי למרכבה · Zohar I, 248b
219
מלכותך מכ״ע · Psalms 145:13
220
שבעים נפש של יעקב · Genesis 46:27
221
בזה״ק · ת״ז (ת״ו). [כ].
222
מקשה אחת זהב טהור · Exodus 35:26
223
סימן לעבירה הדרוקן · Shabbat 33a:10–11
224
חדשים לבקרים · Lamentations 3:23
225
המחדש בטובו בכי״ת · ברכת יוצר.
226
בכל יום אברכך · Psalms 145:2
227
גולל אור מפני חושך · ברכת ק״ש של ערבית.
228
אמת ממצרים גאלתנו · ברכת אמת ויציב.
229
מצרים נק׳ ערות הארץ · Genesis 42:9
230
נשים משלו בנו · Isaiah 3:12
231
בנים למקום · אבות ג, יד.
232
אשר הרעותי · Micah 4:6
233
ואנכי נטעתיך שורק · Jeremiah 2:21
234
סגולה מכל העמים · Exodus 19:5
235
אנכי ארד עמך · Genesis 46:4
236
שהקב״ה עוזרו · Kiddushin 30b
237
בד״ה ויעש משה נחש נחשת · לקמן פ׳ חקת סב, א.
238
פטר כל רחם · Exodus 13:2
239
ראשית חכמה · Psalms 111:10
240
שיפול ממדריגתו . . שנק׳ מיתה · Zohar III, 135b
241
שיש בתפלה מטה כסא מנורה ושולחן · ראה אוה״ת פרשתנו ד״ה וזה מעשה. ס׳ מאמרי אדה״ז — על ענינים ע׳ תמח ובהנסמן בהמ״מ שם. סה״מ תרנ״ד ע׳ קס ואילך. ד״ה נעשה נא תרצ״א (נדפס בסה״מ — קונטרסים).
242
בזח״ב מ״ד א׳ קל״ג א׳ · ראה אוה״ת בהעלותך ע׳ שנז.
243
ולכן תיקנו וידויים בכל יום בתפלה · ראה ד״ה החלצו — תרנ״ט ע׳ 15 ”שכאו״א אומר הוידויים . . גם צדיק גמור כמו משה רבינו ע״ה”. ובסהמ״צ להצ״צ דף כח, א-ב בשם האריז״ל שהי׳ אומר פרטי הוידויים. וראה גם לקו״ש חכ״ה ע׳ 16. חכ״ז ע׳ 105.
244
שלא יביט ברעת חבירו · לקו״ש ח״י ע׳ 24 בשם הבעש״ט ”שכאשר רואה רע בזולתו הרי זה הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו” ע״ש.
245
אם את כל דגי הים · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי נדפס בסה״מ תקס״ז ע׳ קצא. הנחה אחרת בסה״מ הנחות הר״פ ע׳ פב. וראה ג״כ בסה״מ תקס״ג ח״ב ע׳ תרצ. מאה שערים לג, א. ראה אוה״ת במדבר כרך ה ע׳ א׳תקפז.
246
אם את כל דגי הים · Numbers 11:22
247
ע״ה אסור לאכול בשר · Pesachim 49b:3
248
כל מה שיש ביבשה · Chullin 127a:12–14
249
ורדו בדגת הים · Genesis 1:28
250
נשמות . . נוני ימא · ראה מאמרי אדה״ז — פרשיות ע׳ רנו ובהנסמן לשם.
251
המן ירד בזכות משה · Taanit 9a:9
252
מזונא דחכמתא · זח״ב (סב, א). [כ].
253
בד״ה ואהיה אצלו אמון · לעיל פ׳ במדבר יז, ד.
254
כדאיתא בגמרא · Yoma 75b:1
255
ראיתי והנה מנורת זהב · ראה להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד שמאמר זה הוא משנת תקנ״ה ומשנת תקס״ט (וראה בסה״מ תקס״ח ח״ב ע׳ תתמו. ובהנסמן להלן לה, ד בתחילת הביאור). הגהות באוה״ת בהעלותך ע׳ תטז. וראה ג״כ סה״מ תקס״ח ח״ב ע׳ תשי ואילך. נתבאר בד״ה זה — חנוכה תשל״ב.
256
ראיתי והנה מנורת זהב · Zechariah 4:2
257
נר ה׳ נשמת אדם · Proverbs 20:27
258
ועיין מענין שבעה רועים ברבות נשא · ראה גם אוה״ת נ״ך-א ע׳ תעו שמציין למ״מ אלו.
259
ע״פ והניף ידו על הנהר · ראה לעיל פ׳ צו יז, ג.
260
נחל איתן · Deuteronomy 21:4
261
שנת׳ במ״א נחל הנמשך מבחי׳ איתן · ראה לקמן פ׳ ראה יח, ב.
262
בעבר הנהר ישבו · Joshua 24:2
263
ע״פ אם בחקתי תלכו · לקו״ת בחוקתי מה, ג. ראה גם פ׳ צו טו, ד.
264
כולך יפה רעיתי · Song of Songs 4:7
265
ברבות אמור ס״פ ל״ב . . אמר זכריה · מובא באוה״ת נ״ך-א ע׳ תקי ומוסיף ”אמר זכרי׳ אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי הה״ד ראיתי” ע״ש.
266
וכ״ה בשה״ש רבה ע״פ כולך יפה רעיתי · מובא באוה״ת נ״ך-א ע׳ תקיא ומוסיף ”ושם הגירסא אנא חמיתיה אולו כורסין וכ׳ המ״כ שפי׳ הערוך אולו כולו כורסין פי׳ זהב טהור” ע״ש.
267
שירמי׳ אומר כסף נמאס · Jeremiah 6:30
268
ויחזקאל קורא אותם סיגים · Ezekiel 22:18
269
מזה משמע דקאי ג״כ על זמן עכשיו · ראה באוה״ת נ״ך-א ע׳ תקו.
270
מדוע ירמי׳ ויחזקאל אמרו כן · ראה ד״ה ראיתי והנה מנורת זהב — תשמ״א. ובד״ה מנורת זהב תשל״ב (בהנחה בלתי מוגה) מקשה עוד יותר דמה שירמי׳ ויחזקאל דיברו בתכלית המוסר באותו הזמן בא זכרי׳ ואמר מנורת זהב. ועוד יותר דזכרי׳ הי׳ לאחרי ירמי׳ ויחזקאל שהם היו קודם החורבן בית ראשון, וחגי זכרי׳ ומלאכי היו בזמן בית שני שאז חסרו ה׳ דברים, ובכ״ז אמר מנורת זהב כולה ע״ש.
271
שנקראו כנ״י מנורה · נסמן לעיל לב, ד. ראה סה״מ תרכ״ז (הוצאת תשנ״ט) ע׳ סז.
272
שע״י המקשה . . נעשה מה שלמעלה למטה · ראה לעיל לב, ד. וראה אוה״ת תרומה ע׳ א׳תצ. קטע מכאן מובא בסה״מ תרל״ג-א ע׳ צב. וע׳ רלב. סה״מ תרכ״ז (הוצאת תשנ״ט) ע׳ סז.
273
כל ישראל ערבים זב״ז · Sotah 37b:6
274
כלומר מעורבים זה בזה · בסה״מ תרל״ג שם מציין לקורקדניציא ולס׳ בגדי ישע שער ב ועירוב משורש אחד הם ע״ש.
275
אתם קרויים אדם · Yevamot 61a:1–3
276
בד״ה השמים כסאי · תו״א פ׳ בראשית א, ב. וראה בסה״מ תרכ״ז הנ״ל ע׳ סז שמעתיק לשון התו״א.
277
ובד״ה אתם נצבים · לקמן פ׳ נצבים מד, א.
278
יציץ ופרח ישראל · Isaiah 27:6
279
כי שרית עם אלקים · Genesis 32:29
280
חמוקי ירכיך כמו חלאים · Song of Songs 7:2
281
זבולון קודם ליששכר · Deuteronomy 33:18
282
כל חד וחד לפום . . שיעורא דיליה · Zohar I, 103a
283
כי נר מצוה ותו״א · Proverbs 6:23
284
רמ״ח מ״ע שהם רמ״ח אברים דמלכא · ראה ת״ז ת״ל.
285
עם תרין דרועין הם גימ׳ נר · מאו״א אות נו״ן סל״א.
286
בד״ה והי׳ לכם לציצית · נ״ב הב׳ ובביאור פ״ב (מה, ד). והשלמה בפע״ח ש׳ השבת ספ״ד. [כ].
287
נרות המערכה ואת כל כלי׳ · Exodus 39:37
288
בהטיבו את הנרות · Exodus 30:7
289
וארז״ל נח״ר לפני · ספרי במדבר כח, ח. וראה ג״כ שם טו, ז.
290
בד״ה בהעלותך את הנרות · לעיל כט, ד.
291
בד״ה ואהי׳ אצלו אמון · לעיל פ׳ במדבר יח, א.
292
תחת אשר לא עבדת · Deuteronomy 28:47
293
על ר״ע כשהי׳ ק״כ מילין · מכות כד, סע״א.
294
אין לך עשב מלמטה · Bereshit Rabbah 10:6
295
צדיקים יושבים ונהנין · Berakhot 17a:12
296
מוטב דלדייני׳ · Chagigah 15b:3
297
שצריך לטבול . . ובכולם יש בחי׳ נהר דינור · Zohar I, 201a
298
ת״ח אין להם מנוחה · סוף ברכות.
299
וקדושים בכ״י יהללוך סלה · ברכת אתה קדוש.
300
קנה חכמה קנה בינה · Proverbs 4:5
301
ב״פ קנה בגימטריא ש״י · פע״ח ש׳ תפלת ר״ה פ״ג (קטז, ד). ד׳ קארעץ. [כ].
302
עולם חסד יבנה · Psalms 89:3
303
אלפים שנה שקדמה התו׳ · Bereshit Rabbah 8:2
304
מאד עמקו מחשבותיך · Psalms 92:6
305
בזח״א ויצא דקנ״ו סע״ב · ”יש דא עלמא דאתי דכתיב להנחיל אוהבי יש כ״ב נקודה עילאה דאעיל כל כ״ב אתוון רזא דכל אורייתא כו׳”. — אוה״ת כי תצא ע׳ תתקעח. וראה אוה״ת נ״ך-א ע׳ תקפג. אוה״ת בראשית-ג דף תקיא, א.
306
ויחי רמ״ב ב׳ · ”מאי יש דא עלמא דאתי דלא פסיק מימוי” — אוה״ת בראשית-ב דף שיד, ב ואילך.
307
עין לא ראתה אלקים זולתך · Isaiah 64:3
308
(כי הנה · הגה זו מהדורא אחרת באוה״ת בהעלותך ע׳ תטז ואילך.
309
תרי״ג מצות דאורייתא . . מכתר · פרדס ש״ח, פ״ג. ע״ל בחוקותי (מז, ד). וש״נ. [כ].
310
מן הארץ לרקיע מהלך · Chagigah 13a:3
311
ביו״ד נברא עוה״ב · Menachot 29b:13–14
312
נש״ב · Rosh Hashanah 21b
313
כי כל בשמים ובארץ · I Chronicles 29:11
314
יקוו המים אל מקום אחד · Genesis 1:9
315
על המשכת השפע מהע״ס לבחי׳ יסוד · ראה לעיל ה, ג שמציין לזח״א יח, א.
316
וע׳ זח״א י״ח א׳ ב׳ · נעתק באוה״ת ויקרא-ב ע׳ תרנח.
317
בהאבות נאמר בכל מכל כל · Sotah 5a:5–6
318
עצם מעצמי ובשר מבשרי · Genesis 2:23
319
בד״ה ואתה תצוה · תו״א פ׳ תצוה.
320
זח״א קי״ו א׳ · נעתק באוה״ת תבוא ע׳ תתשו.
321
קע״ז א׳ · נעתק באוה״ת תבוא ע׳ תתשז.
322
יפה שעה אחת בתשובה · אבות ד, יז.
323
א-ל דעות · I Samuel 2:3
324
בד״ה את שבתותי תשמרו · לעיל בהר מב, ב ואילך.
325
אין עוד מלבדו · Deuteronomy 4:35
326
בד״ה ואהיה אצלו אמון · Numbers 18:3
327
אשרי יושבי ביתך · Psalms 84:5
328
המלאכים אומרים ג״פ קדוש · Isaiah 6:3
329
לקיחה ע״י ד״א שמה לקיחה · Sukkah 37a:7–8
330
המלאכים שבקשו תנה הודך · Shabbat 88b:7
331
ישראל עלו במחשבה · Bereshit Rabbah 1:5
332
בד״ה הבאים ישרש · תו״א פ׳ שמות.
333
פי׳ קדשנו כמו הרי את מקודשת לי · ראה תניא פרק מו (סה, ב). לעיל פ׳ במדבר ח, ג. לקמן שמע״צ פג, ג. סה״מ תקס״ח ע׳ טז. אוה״ת שלח ע׳ תרמד.
334
ז׳ רועים ואהרן בכללם · ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 643.
335
בהעלותך את הנרות · Numbers 8:2
336
כמ״ש במק״מ פ׳ פנחס · מובא גם בתו״א מ, ב.
337
כשמן הטוב על הראש · Psalms 133:2
338
שאו ידיכם קדש · Psalms 134:2
339
בד״ה צאינה וראינה · לקמן שה״ש כא, ג.
340
שמן משחת קדש · Exodus 30:31
341
בשעה שישראל עונין איש״ר · Berakhot 3a:14
342
זקן שקנה חכמה · Kiddushin 32b:8
343
אורייתא מחכ׳ נפקת · Zohar II, 121a
344
הוי׳ בחכ׳ · Proverbs 3:19
345
פי׳ אור הוא חכמה · Zohar I, 30b
346
צדיק יסוד עולם · Proverbs 10:25
347
גדול תלמוד שמביא · Kiddushin 40b:8–9
348
למה קדמה שמע · ברכות פ״ב, מ״ב.
349
ע״פ אלה פקודי המשכן · לעיל פקודי.
350
בד״ה צאינה וראינה · לקמן שה״ש כב, א.
351
שכינה מדברת מתוך גרונו · על״ק בואתחנן (ג, ד). וש״נ. [כ].
352
תען לשוני אמרתך · Psalms 119:172
353
אדון הנפלאות · ברכת יוצר.
354
גאה גאה · Exodus 15:1
355
בעטרה שעטרה לו אמו · Song of Songs 3:11
356
זו כנס״י · שהש״ר פ״ג ע״פ זה.
357
שמע לשון הבנה · Zohar III, 138b
358
והנה קיום ואהבת · ראה תניא פרק מט.
359
בשמים ממעל ועל הארץ · Deuteronomy 4:39
360
וכל המאריך באחד · Berakhot 13b:14–15
361
ושכנתי בתוכם · Exodus 25:8
362
בתוכו לא נאמר · ראה ר״ח שער האהבה (בתחלתו). של״ה שער האותיות אות ל. מס׳ תענית רד״ה מענין העבודה, פ׳ תרומה חלק תו״א שכה, ב. שכו, ב. ע״ל נשא (כ, סע״ב). [כ].
363
ישראל לי ראש · דרמ״צ מצות ציצית (טו, ב) בשם הזהר. וראה שער הפסוקים — להאריז״ל — וישלח לב, כט. ספר הליקוטים — להאריז״ל — ויחי מז, כח. מח, ב.
364
בזח״ב . . רישא דמנרתא · באריכות באוה״ת בהעלותך ע׳ תיח.
365
מואהבת עד ובשעריך הם מ״ב תיבין · ראה לקמן ואתחנן יד, ד. מאמרי אדה״ז — פרשיות ע׳ תשח ובהנסמן לשם.
366
בשתים יכסה · Isaiah 6:2
367
נהר היוצא מעדן · Genesis 2:10
368
בד״ה אם בחקותי · לעיל פ׳ בחוקתי מה, ב.
369
בד״ה שאו את ראש · Numbers 1:2
370
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש · ברכות רפ״ה.
371
ובפשעכם שולחה אמכם · Isaiah 50:1
372
העולמות נבראו שלא בעמל · Bereshit Rabbah 3:2
373
במאמר א׳ יכול להבראות · אבות רפ״ה.
374
הוגעתם את ה׳ בדבריכם · Malachi 2:17
375
ואציעה שאול הנך · Psalms 139:8
376
גם חושך לא יחשיך ממך כחשיכה כאורה · Psalms 139:12
377
ומתחת זרועות עולם · Deuteronomy 33:27
378
וימינו תחבקני · Song of Songs 2:6
379
רחמים גדולים · Isaiah 54:7
380
סד״ה ועתה יגדל נא · לקמן שלח לט, ג.
381
ונגלו כספר השמים . . השמים החדשים · Isaiah 34:4
382
לחזות בנועם ה׳ · Psalms 27:4
383
בגילוי זיו השכינה · Berakhot 17a
384
בד״ה קול דודי · לקו״ת שה״ש יד, ד.
385
רע ומר עזבו את ה׳ · Jeremiah 2:19
386
כל מי שאין בו דעה · Berakhot 33a:19
387
בד״ה בהעלותך · לעיל ל, א ואילך.
388
ימין ושמאל תפרוצי · Isaiah 54:3
389
ימין מקרבת . . שמאל דוחה · Sotah 47a:6–7
390
ודברי אשר שמתיך בפיך · Isaiah 59:21
391
והנה ברבות ס״פ אמור שם · באוה״ת פ׳ בא ע׳ רעב מעתיק וז״ל ”תרין אמוראין חד אמר גולה וחד אמר גאולה, מ״ד גולה ע״ש שגולה לבבל וגלת שכינה עמהון כדאמר למענכם שולחתי בבלה בישעי׳ סי מ״ג י״ד . . ומ״ד גאולה פרוקא שנאמר גואלינו ד׳ צבאות שמו”. וראה גם באוה״ת נ״ך-א ע׳ תקי.
392
ותוספת האלף שעל ידו נעשה מבחי׳ גולה בחי׳ גאולה · ראה אוה״ת בהעלותך ע׳ תכג ואילך.
393
סמיכת גאולה לתפלה · Berakhot 9b:14–15
394
א״ת מה אלא מאה · Menachot 43b
395
ארוממך אלקי המלך · Psalms 145:1
396
שנגלה עליהם ממה״מ הקב״ה · הגדה של פסח.
397
המריקים מעליהם הזהב · Zechariah 4:12
398
מצפון זהב יאתה · Job 37:22
399
ונתתי מטר ארצכם · Deuteronomy 11:14
400
בגמרא רפ״ו דברכות · לה, ב תוד״ה כאן.
401
מקומו של עולם · Bereshit Rabbah 68:9
402
כי הדם הוא הנפש · Deuteronomy 12:23
403
ברבות פ׳ תרומה · לה, ה.
404
וממצרים קראתי לבני · Hosea 11:1
405
ופרעה הקריב · Exodus 14:10
406
צמאה לך נפשי · Psalms 63:2
407
בד״ה להבין ענין יו״ט שני · לקמן שמע״צ צב, א ואילך.
408
שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו · Shabbat 89b:4–5
409
לבאר הדברים הנ״ל · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי נדפס בסה״מ תקס״ח ח״א ע׳ תק. מאמר זה בתוס׳ הגהות נדפס באוה״ת בהעלותך ע׳ תכ. וראה שם ע׳ תטז.
410
החכמה תחי׳ את בעליה · Ecclesiastes 7:12
411
למה קדמה פ׳ שמע · Berakhot 13a:21
412
תחת אשר לא עבדת · Deuteronomy 28:47
413
בד״ה כי עמך מקור חיים בפ׳ מקץ · תו״א לה, א.
414
ובפ׳ שלח ע״פ ועתה · להלן לט, א.
415
הנסתרות להוי׳ אלקינו · Deuteronomy 29:28
416
הנסתרות הן דחילו ורחימו · זח״ג (קכג, ב). ת״ז (ת״י ות״ע). [כ].
417
בד״ה ואלה פקודי · לעיל פ׳ פקודי ג, ג.
418
בד״ה ושבתי בשלום · תו״א כא, ב ואילך. ובאוה״ת בהעלותך ע׳ תכ מציין ”בענין וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה”.
419
ואם צדקת · Job 35:7
420
ולעבדו · Deuteronomy 11:13
421
סד״ה ואלה המשפטים · תו״א עה, ד.
422
ובד״ה לא תהיה משכלה · תו״א עח, ד.
423
ובד״ה לא הביט און · לקמן פ׳ בלק ע, ג.
424
וצ״ל גילוי . . השמים · ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתפא.
425
הערת רוח קדשו ממרום · Isaiah 32:15
426
ההשתלשלות של הקו נמשך מבחי׳ עשי׳ · ראה המשך בששה״ק תער״ב ח״ב ע׳ תתקכד וע׳ א׳קב.
427
וכענין טורא חשוכא · Zohar III, 208a
428
טורא חשוכא חג״ת · נ״ב על״ק שה״ש ד״ה קול דודי (טו, ג). ולעיל נשא (כג, א). [כ].
429
(עיין בפרדס . . נוגע לעצמותו כו׳) · הגה זו באריכות באוה״ת בהעלותך ע׳ תכא.
430
ובמ״א נתבאר · תו״א קג, ג.
431
ע״ס הגנוזות הנז׳ בפרדס · ע׳ בתו״א נח ד״ה הן עם א׳ (שם בלק״ת [מהאריז״ל] ע״ז סי׳ ה (טז, ג)) [ד״ה מהרח״ו ז״ל]. וע׳ אוה״ת ויחי (שסז, א). ושם (שעג, ב) מציין מש׳ הצחצחות והל׳ ”ע״ס הגנוזות” אות באות ל״מ — וע׳ ביאוה״ז ס״פ פקודי [נט, ב] ענוה שרשה מע״ס הגנוזות. וע׳ דרך מצותיך מאדמ״ו צ״צ נ״ע דרוש הלל בתחלתו [קמח, ב] ציין ע״ז בש׳ הנ״ל בשם הגאונים. והוא בפ״א ובפ״ד שם אבל הל׳ אינו כן. [כ]. וראה לעיל בחקתי מו, ג. ראה פרדס שער מלמטה למעלה. וראה לקו״ת חקת סג, ג. [כ].
432
הם ע״פ קבלת האריז״ל · ראה ד״ה לעולם יהא אדם — עזר״ת ע׳ פה.
433
רצון . . מצחא . . באדרא · [זהר] ח״ג (קכט, א. רפח, ב). [כ].
434
וכנודע שיש ב׳ בחי׳ בכתר · ראה ע״ח שמ״ב, פ״א.
435
ארוכה מארץ מדה · Job 11:9
436
בביאור ע״פ מי מנה · לקמן פ׳ בלק סט, ג.
437
בחכמה אתברירו · Zohar II, 254b
438
וז״ש בזהר · ל״מ. וע׳ כתובות (נז, ב). נדרים (עג, ב) במתני׳ ”הואיל ובעלה חייב במזונותי׳”. וע׳ זח״א (שם) מח, סע״ב. [כ]. ראה אוה״ת בראשית-ג ע׳ תקמג, ב.
439
האדם — מכאן ואילך · וע׳ בע״ח ש׳ מ״ן ומ״ד דרוש א׳ ד״ה [— בהכת״י קרוע — כל ענין זה]. [כ].
440
אבל שרש מציאותה הוא מרצון העליון · נתבאר בד״ה כל הנהנה תרנ״ב ע׳ קכג.
441
אשת חיל עט״ב · Proverbs 12:4
442
כמ״ש בלקו״ת · באוה״ת בהעלותך ע׳ תכג כ׳ ”לכאורה לא נמצא כלל בלקו״ת פ׳ בהעלותך שהמנורה הוא פרצוף פנימי דנוק׳ . . וצ״ל דמש״ש בלקו״ת דהמנורה היא נוק׳ דז״א והוא מע״ח שער תיקון הנוק׳ פ״ז”.
443
בביאור ע״פ אחת היא יונתי · כנראה הכוונה להביאור לד״ה ששים המה מלכות לקמן שה״ש מ, א.
444
וע׳ זח״ב דף י״ד ע״ב · ראה אוה״ת בהעלותך ע׳ תכג.
445
אם הבנים · Psalms 113:9
446
כד אתכפיא סט״א · Zohar II, 128b
447
בארץ לא זרועה · Jeremiah 2:2
448
י״ה עם שמי הוא שס״ה · Zohar III, 110b
449
שבזה לעומת זה · Ecclesiastes 7:14
450
שעבדו בחומר ובלבנים · Exodus 1:14
451
במדרש רבה ר״פ ואתה תצוה · נעתק באוה״ת בהעלותך ע׳ תכה ”מה הזית הזה כו׳ מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן כו׳ ואח״כ נותנין את שומנן כו׳” ראה באוה״ת שם באריכות.
452
שמן וקטרת · Proverbs 27:9
453
בוצינא דקרדוניתא · Zohar I, 15a
454
בלקו״ת פ׳ עקב · להאריז״ל, ”ע״פ ארץ חטה כו׳ ארץ זית שמן כו׳ זית הוא יסוד כו׳ כי בחי׳ יסוד לעולם אינו נפרד” מובא באוה״ת בהעלותך ע׳ תכו.

מרירות בתפילה ובחצות הלילה ¶10

10ד ובזה יובן מה שתקנו בתפלת ש״ע [שמונה עשרה] סלח לנו כי חטאנו אחר ק״ש [קריאת שמע] שמקבל עליו עול מלכות שמים1 ומצות ואהבת כי

4. ובכך יובן מדוע תיקנו בתפילת שמונה עשרה לומר ״סלח לנו כי חטאנו״ אחרי קריאת שמע, שבה אדם מקבל עליו עול מלכות שמים ואת המצווה ״ואהבת״. שכן

ביאור

סעיף 4 מיישם את כל האמור על סדר התפילה: מדוע ״סלח לנו כי חטאנו״ נאמרת בתפילת שמונה עשרה מיד אחרי קריאת שמע, שבה אדם מקבל עליו את מלכות ה׳ ואת הציווי לאהוב אותו. התשובה נפתחת בפסוק.

הנה כתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו2 פי׳ על עונותיהם הם מתענים ועושים תשובה ופשעם שגדלה מעונותיהם.

נאמר: ״אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו״. פירושו: על עוונותיהם הם מתייסרים ועושים תשובה; ואילו פשעם, שהוא חמור מעוונותיהם,

ביאור

במזמור נאמר שה״אוילים״ מתייסרים ״מדרך פשעם״ ובעקבות עוונותיהם. אדמו״ר הזקן מפרש זאת כשני עניינים: אנשים עושים תשובה על עוונותיהם, שהם החטאים הרגילים, ואילו פשע, העבירה החמורה יותר, הוא עניין אחר.

כי פשעים אלו המרדים3 (ועמ״ש בד״ה כנשר יעיר מענין כי פשענו וזהו והם פשעו בי.4 פי׳ בי היינו ע״ד מ״ש בפ׳ אחרי דס״ו ע״ב בפי׳ בי נשבעתי5 ובפ׳ נשא דק״ל ע״א ועכ״ז [ועם כל זה] הם אוילים מדרך פשעם)

שכן ״פשעים״ הם המרידות (וראו מה שנכתב במאמר המתחיל ״כנשר יעיר״, בעניין ״כי פשענו״, וזהו ״והם פשעו בי״. פירוש ״בי״ הוא על דרך מה שנכתב בפרשת אחרי, דף ס״ו ע״ב, בפירוש ״בי נשבעתי״, ובפרשת נשא, דף ק״ל ע״א; ואף על פי כן, ״אוילים מדרך פשעם״):

ביאור

כפי שהגמרא מגדירה, פשע הוא מרד. ההערה בסוגריים מפנה למאמר על ״והם פשעו בי״ ולמקומות בזוהר העוסקים במשמעות המילה ״בי״, כמו בפסוק ״בי נשבעתי״.

אעפ״כ [אף על פי כן] הם אוילים מהם כי לא ידעו דרך פשעם ולא מפשעם ממש אלא מדרך פשעם

אף על פי כן הם אוילים ביחס אליהם, מפני שאינם מכירים את הדרך המובילה לפשעם; והפסוק אינו אומר ״מעצם פשעם״, אלא ״מדרך פשעם״,

ביאור

גם מי שעושים תשובה על חטאיהם נשארים ״אוילים״ ביחס למרידתם, משום שאינם מזהים את הדרך שמובילה אליה. הפסוק מדייק ואומר ״דרך פשעם״, ולא הפשע עצמו.

כי הדרך הגורם לפשע ומרד הוא פריקת עול מלכות שמים והיינו לפי שאינו נראה לעיני בשר

שכן הדרך הגורמת לפשע ולמרד היא פריקת עול מלכות שמים; והסיבה לכך היא שה׳ אינו נראה לעיני בשר

ביאור

הדרך הזאת היא פריקת עול מלכות שמים, והגורם לה הוא שה׳, שלא כמו מלך בשר ודם, אינו נראה לעיניים גשמיות.

כמו מלך בשר ודם, ולפיכך בק״ש [בקריאת שמע] שמקבל עול מלכות שמים ומאריך באחד6 ועי״ז מגיע לואהבת להיות חפץ בגילוי אלהותו ית׳ ושלא יחשיך החשך ממנו.

כפי שנראה מלך בשר ודם. לכן, בקריאת שמע, כשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים ומתעכב על המילה ״אחד״, הוא מגיע בעקבות זאת ל״ואהבת״ — לרצון בגילוי אלקותו ית׳, ולכך שהחושך לא יסתיר אותה ממנו,

ביאור

בקריאת שמע אדם מקבל עליו את מלכות ה׳, מתבונן באריכות במילה ״אחד״, וכך מגיע ל״ואהבת״: לרצון שאלקות תתגלה ושלא תוסיף להיות מכוסה בחושך.

ואזי יתמרמר הוא מאד ויבין שיש חטא ופשע שע״י זה החשך מחשיך שהוא רחוק מאור פניו ית׳ בתכלית ואזי אומר בש״ע [בשמונה עשרה] סלח לנו וכו׳ (ועמ״ש בד״ה מה טובו גבי והתשובה השלישית).

ואז הוא מתמרמר מאוד ומבין שיש חטא ופשע שבגללם החושך מחשיך, והוא רחוק בתכלית מאור פניו ית׳; ואז הוא אומר בתפילת שמונה עשרה: ״סלח לנו״ וכו׳ (וראו מה שנכתב במאמר המתחיל ״מה טובו״ בעניין ״והתשובה השלישית״).

ביאור

אז האדם חש מרירות ומבין שהחטא והמרד הם שמביאים את החושך, ומותירים אותו רחוק בתכלית מה׳; לכן הוא מבקש בתפילת שמונה עשרה: ״סלח לנו״. מאמר אחר מובא כאן לעיון נוסף.

אך לא די במרירות זו מהתבוננות שבשעת ק״ש [קריאת שמע] ותפלה לבד רק שצריך לקבוע עתים ולכן תקנו עת קבוע בתיקון חצות לקבוע מרירות זו בנפשו.

אך אין די במרירות הזאת, הנובעת מההתבוננות בזמן קריאת שמע והתפילה בלבד; צריך לקבוע לה זמנים. לכן תיקנו זמן קבוע בתיקון חצות, כדי לקבוע מרירות זו בנפשו.

ביאור

מרירות שמורגשת רק בזמן קריאת שמע והתפילה אינה מספיקה; יש לקבוע לה זמנים. משום כך תיקנו את תיקון חצות, הקינה בחצות הלילה: כדי לייחד זמן קבוע למרירות הזאת.

וזהו בזכרנו את ציון7 שהיא נקודת מלכות שמים כמ״ש במ״א וע״י המרירות זוכה לבחי׳ גילוי אלהותו ית׳ כנ״ל, ועמ״ש הטע׳ [הטעם] בזה בד״ה

וזהו ״כשנזכרנו בציון״, שהיא נקודת מלכות שמים, כפי שמוסבר במקום אחר; ובאמצעות המרירות זוכים לבחינת גילוי אלקותו יתברך, כנזכר לעיל. וראו מה שנכתב על הטעם לכך במאמר המתחיל

ביאור

תיקון חצות מבטא אבל על ציון — ״כשנזכרנו בציון״ — וציון היא נקודת מלכות שמים. באמצעות המרירות זוכים לגילוי אלקות, והטעם לכך מוסבר במאמר ״והנה מנורת זהב״.

והנה מנור׳ [מנורת] זהב כי מרירות זו הוא ע״י בחי׳ בחכמה8 אתברירו9 הפך מבחי׳ אוילים מדרך פשעם כו׳ ובחכמה הוא גילוי אור א״ס הוי׳ בחכמה.

״והנה מנורת זהב״: מרירות זו באה מבחינת ״בחכמה מתבררים״, והיא היפוכה של בחינת ״אוילים מדרך פשעם״ וכו׳; ובחכמה מתגלה אור אין סוף — ״הוי׳ בחכמה״.

ביאור

שם מוסבר שמרירות זו נובעת מחכמה, המבררת ומפרידה בין הטוב לרע; היא הפוכה מן השטות המתוארת במילים ״אוילים מדרך פשעם״. בחכמה מתגלה אור אין סוף, ככתוב: ״הוי׳ בחכמה יסד ארץ״.

(ועמ״ש לקמן עוד טעם בזה שע״י המרירות זוכה לגילוי אלקות. וע׳ עוד מזה בד״ה והנה מנורת זהב).

(וראו מה שנכתב להלן, טעם נוסף לכך שבאמצעות המרירות זוכים לגילוי אלקות. ועיינו עוד בעניין זה במאמר המתחיל ״והנה מנורת זהב״.)

ביאור

ההערה בסוגריים מציינת שטעם נוסף לכוחה של המרירות יובא בהמשך המאמר, ומפנה שוב למאמר ״והנה מנורת זהב״.

והנה הגורם לשכר מצוה היא המצוה בעצמה שהתורה והמצות הן הם המשכת גילוי אלהותו ית׳ למטה.

והנה, הגורם לשכר המצווה הוא המצווה עצמה, שכן התורה והמצוות הן עצמן המשכת גילוי אלקותו יתברך למטה.

ביאור

צעד נוסף: שכר המצווה הוא המצווה עצמה, משום שהתורה והמצוות הן עצמן המשכת אלקות לעולם הזה.

וזהו היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך.10 פי׳ שע״י הדמעה והמרירות הנ״ל זוכה ללחם שהיא התורה שנאמר בה והגית בו יומם ולילה.11

וזהו ״הייתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום: איה אלקיך?״ כלומר, באמצעות הדמעות והמרירות הנזכרות לעיל זוכים ל״לחם״, שהוא התורה, שעליה נאמר: ״והגית בו יומם ולילה״.

ביאור

כעת מוסבר הפסוק ״הייתה לי דמעתי לחם״: באמצעות דמעות ומרירות זוכים ל״לחם״, שהיא התורה, שלומדים ״יומם ולילה״.

לפי שהמרירות שאדם קובע בשעה זו בנפשו גורם להמשכת גילוי אלהותו על כל היום, משא״כ אם ישים אליו לבו12 רק בשעת תפלה לבד

משום שהמרירות שאדם קובע בנפשו בשעה זו גורמת להמשכת גילוי אלקותו לאורך כל היום; לעומת זאת, אם הוא מפנה את לבו אליו רק בשעת התפילה,

ביאור

מרירות שאדם קובע לה זמן מושכת את גילוי האלקות לאורך כל היום. אם אדם מפנה את לבו אל ה׳ רק בזמן התפילה, השפעתה מוגבלת.

הנה אז הוא שעת הכושר למעלה שמתעורר למעלה מוחין דגדלות אבל אחר התפלה כל היום אינו

אזי זו שעת כושר למעלה, שבה מתעוררים למעלה מוחין דגדלות; אבל לאחר התפילה, במשך כל היום, אין הדבר נמשך

ביאור

התפילה היא עת רצון למעלה, שבה מתעוררים למעלה מוחין דגדלות. אך במשך שאר היום, לאחר התפילה, הדבר אינו נמשך מעצמו.

אלא ע״י התורה, וזהו באמרם אלי כל היום איה אלהיך כלומר איה כל היום אלהיך שלא די בשעת תפלה לבד

אלא באמצעות התורה. וזהו ״באמור אלי כל היום: איה אלקיך?״ כלומר, ״היכן אלקיך במשך כל היום?״, שכן זמן התפילה לבדו אינו מספיק,

ביאור

במשך שאר היום הגילוי נמשך רק באמצעות התורה. לכן ״כל היום, איה אלקיך?״ נקרא כשאלה היכן נמצא הקב״ה במשך היום כולו, שכן זמן התפילה לבדו אינו מספיק.

אלא צריך להיות לחם יומם ולילה ע״י התורה שהיא גילוי אלקותו ית׳ ואין גילוי זה

אלא שצריך להיות ״לחם יומם ולילה״ באמצעות התורה, שהיא גילוי אלקותו ית׳. וגילוי זה אינו בא

ביאור

צריך להיות ״לחם יומם ולילה״ — לימוד התורה, המגלה את האלקות. אך גילוי זה עצמו תלוי במה שקודם לו, כפי שנאמר בחלק הבא.

אלא אחר המרירות בנפשו מריחוקה מה׳ כי בלא״ה [בלאו הכי] הרי נשארת למטה כו׳ וע״כ צריך להקדים דמעתי שעה קבוע

אלא לאחר המרירות שבנפשו על ריחוקה מה׳; שהרי בלא זה היא נשארת למטה וכו׳. לכן צריך להקדים תחילה ״דמעתי״ בשעה קבועה.

ביאור

הדבר בא רק לאחר שהנפש חשה מרירות על ריחוקה מה׳; אחרת היא נשארת למטה. לכן יש לקבוע תחילה שעה ל״דמעתי״, ורק לאחר מכן בא ה״לחם״.

(ועמ״ש בד״ה ושבתה הארץ בענין כי נכמרו רחמיו13 כו׳ שימו לחם14 כו׳ ויבך שמה כו׳ ע״ש, וזהו ממש ענין היתה לי דמעתי לחם, גם

(ועיינו במה שנכתב במאמר המתחיל ״והארץ תשבות״ בעניין ״כי נכמרו רחמיו״ וכו׳, ״שימו לחם״ וכו׳, ״ויבך שמה״ וכו׳; עיינו שם. וזהו ממש עניין ״היתה לי דמעתי לחם״. גם,

ביאור

בסוגריים מובא מאמר העוסק ביוסף, שרחמיו נכמרו, הלך ובכה, ורק לאחר מכן אמר ״שימו לחם״. הבכי שקודם ללחם הוא בדיוק עניין ״היתה לי דמעתי לחם״.

כי י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכים מי״ג מדה״ר [מדות הרחמים] וכמ״ש סד״ה אני לדודי גבי הרועה בשושנים15 ששונים בהלכות ולעורר י״ג מדה״ר [מדות הרחמים] זהו ע״י בכיה ומרירות.

שלוש עשרה המדות שהתורה נדרשת בהן נמשכות משלוש עשרה מדות הרחמים, כפי שמבואר בסוף המאמר המתחיל ״אני לדודי״ בעניין ״הרועה בשושנים״ — השונים בהלכות; ולעורר את שלוש עשרה מדות הרחמים אפשר באמצעות בכייה ומרירות.

ביאור

קשר נוסף: שלוש עשרה המדות שהתורה נדרשת בהן נמשכות משלוש עשרה מדות הרחמים של ה׳, ובמאמר דורשים את ״הרועה בשושנים״ כמי ששונים בהלכות. מאחר שבכייה ומרירות מעוררות את מדות הרחמים, הדמעות מובילות לתורה.

וענין להקדים המרירות בשעה קבוע י״ל [יש לומר] שיהיה ע״ד מים תחתונים בוכים16 עמ״ש סד״ה במדבר סיני וסד״ה ענין הנסכים):

ואפשר להסביר שהקדמת המרירות בשעה קבועה היא על דרך ״מים תחתונים בוכים״; עיינו במה שנכתב בסוף המאמר המתחיל ״במדבר סיני״ ובסוף המאמר המתחיל ״עניין הנסכים״.)

ביאור

אפשר להמשיל את קביעת הזמן למרירות ל״מים תחתונים בוכים״: המים שהופרדו למטה בשעת הבריאה ובוכים כדי להתקרב אל המלך. מובאים כאן שני מאמרים נוספים.

פסקה 10 בקצרה

הפסקה מסבירה את סדר התפילה והעבודה על יסוד אותו רעיון: המרד נובע מהסתר ה׳, ולכן אחרי קריאת שמע מבקשים סליחה, קובעים זמן קבוע למרירות בתיקון חצות, ובזכות הדמעות זוכים ל״לחם״ של תורה, שמגלה אלקות לאורך כל היום.

לעומק

״בחכמה יתבררו״ הוא העיקרון הקבלי שלפיו הבירור נעשה באמצעות חכמה; לקוטי תורה, ויקרא, שאליו מפנה הערת קה״ת, משווה זאת לרננה, המפרידה את הגבינה מן המי־גבינה בלי שטעמה שלה יישאר באחד מהם. תניא, פרק ל״ז, מציג כאן את עקרון השכר: בקיום מצווה האדם ממשיך את אור אין סוף אל העולם הגשמי, והמשכה זו עצמה היא השכר.

מראי מקומות

1
שמקבל עליו עול מלכות שמים · Berakhot 13a:21
2
אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו · Psalms 107:17
3
פשעים אלו המרדים · Yoma 36b:6
4
והם פשעו בי · Isaiah 1:2
5
בי נשבעתי · Zohar, Achrei Mot 29:182–31:193
6
ומאריך באחד · Berakhot 13b:14–15
7
בזכרנו את ציון · Psalms 137:1
8
הוי׳ בחכמה · Proverbs 3:19
9
בחכמה אתברירו · Zohar, Pekudei 51:663–674
10
היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך · Psalms 42:4
11
והגית בו יומם ולילה · Joshua 1:8
12
אם ישים אליו לבו · Job 34:14
13
כי נכמרו רחמיו · Genesis 43:30
14
שימו לחם · Genesis 43:31
15
הרועה בשושנים · Song of Songs 6:3
16
מים תחתונים בוכים · Rabbeinu Bahya, Vayikra 2:13

השמן הכתוש והזיתים המרים ¶11

11ה והנה עד״ז בענין היתה לי דמעתי לחם כו׳ ובענין איך שע״י המרירות דוקא נמשך בחי׳ אה״ר [אהבה רבה] דאהרן להיות עין בעין נראה כו׳

5. וכעת, בדרך זו, נבאר את עניין ״דמעתי הייתה לי לחם״ וכו׳, ואת העניין כיצד דווקא באמצעות המרירות נמשכת בחינת האהבה רבה של אהרן, כדי ש״עין בעין ייראה״ וכו׳:

ביאור

סעיף 5 חוזר אל המנורה. כל מה שנאמר עד כה, על הדמעות שנעשות לחם ועל כך שהמרירות ממשיכה את האהבה רבה של אהרן, כך שהאלוקות ״נראית עין בעין״, היה הכנה.

הנה כל זה הוא הקדמה לבאר ולהשכיל עד״ז ממש ענין הדלקת הנרות בשמן. כי כמו שהשמן כותתין תחלה כתית למאור1 וגם עשוי מזיתים והזיתים הם מרים.

כל זה הוא הקדמה כדי להסביר ולהבהיר באותה דרך ממש את עניין הדלקת הנרות בשמן. כשם שאת השמן כותשים תחילה, ״כתית למאור״, וכשם שהוא מופק מזיתים, שהם מרים,

ביאור

הדברים מכינים אותנו להבנת משמעותה של הדלקת הנרות בשמן. את השמן למנורה הפיקו בזיתים שנכתשו ״כתית למאור״, והזיתים מרים; שני הדברים הללו יתבארו כעת.

כך הנה הדלקת והמשכת האהבה כרשפי אש שלהבת הבא׳ [הבאה] מבחי׳ ראיה הנ״ל להיות חפץ בגילוי אלהותו ית׳ הוא ע״י בחינת שמן כתית דהיינו ע״י השפלות להיות שפל רוח2

כך גם הדלקת האהבה והמשכתה, כאש בוערת וכשלהבת, הבאה מבחינת הראייה שהוזכרה לעיל, עד שהאדם חפץ בגילוי אלוקותו יתברך, נעשות באמצעות בחינת ״שמן כתית״. כלומר, באמצעות שפלות, להיות שפל רוח,

ביאור

בדומה לכך, האהבה היוקדת, המשתוקקת לגילוי האלוקות, נדלקת באמצעות ״שמן כתית״, כלומר באמצעות שפלות וענווה.

וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהיה3 והיינו ע״י התבוננות השפלות של הנפש איך ירדה ממקום כבודה ואיך המקום והזמן הם רחוקים מאור פניו ית׳ וגם שעי״ז יתמרמר על ההפך כנ״ל,

כמאמר ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. הדבר נעשה באמצעות התבוננות בשפלות הנפש, בכך שירדה ממקום כבודה, ובכך שהמקום והזמן רחוקים מאור פניו יתברך; וכן באמצעות כך שהאדם מתמרמר על ההפך, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

זוהי השפלות של ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, מתוך התפילה הנאמרת בסוף תפילת העמידה. מגיעים אליה בהתבוננות בכך שהנפש ירדה ממקום גבוה, ובכך שהמרחב והזמן רחוקים מה׳; מכך מתעוררת המרירות שתוארה לעיל.

והענין דהנה כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע״פ מדותיו.4

והעניין הוא, שכתוב: ״כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן, שיורד על פי מידותיו״.

ביאור

ההסבר מבוסס על הפסוק בתהילים, המשווה את השמן הטוב היורד על זקנו של אהרן לשמן היורד על בגדיו. המילה ״מידותיו״ יכולה להתפרש גם כ״מידות״ או ״תכונות״, ומשמעות זו תשמש את המאמר בהמשך.

פי׳ זקן אהרן הוא דיקנא דכהנא רבא (והן דרך פרט י״ג ת״ד [תיקוני דיקנא] בחי׳ י״ג מדה״ר [מדות הרחמים] י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן כנ״ל)

פירוש ״זקן אהרן״ הוא ״דיקנא דכהנא רבא״ — זקנו של הכהן הגדול. בפרט, מדובר בשלושה עשר תיקוני דיקנא, בחינת שלוש עשרה מידות הרחמים [ו]שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, כפי שהוזכר לעיל.

ביאור

זקנו של אהרן הוא ״דיקנא דכהנא רבא״, בארמית: זקנו של הכהן הגדול. שלושה עשר תיקוני הדיקנא שבו מקבילים לשלוש עשרה מידות הרחמים ולשלוש עשרה המידות שבהן דורשים את התורה.

בחי׳ שערות שהן הן הלכות התורה שנקרא קווצותיו תלתלים שהן הן המשכת גילוי אלהותו מלמעלה למטה בריבוי התחלקות לאין קץ ויש על זה בחי׳ שמן הטוב שהוא בחי׳ חכמה עילאה שנמשך עליהם.

בחינת השערות, שהן הן הלכות התורה, המכונות ״קווצותיו תלתלים״. הן המשכת גילוי אלוקותו מלמעלה למטה, בריבוי פרטים עד אין קץ. ועליהן יש בחינת ״שמן הטוב״, שהיא בחינת חכמה עילאה, הנמשכת עליהן.

ביאור

שערות הזקן מסמלות את הלכות התורה, ״קווצותיו תלתלים״, הממשיכות את האלוקות מלמעלה למטה, לאינספור פרטים. עליהן יורד ״השמן הטוב״ — חכמה עילאה.

(והענין י״ל [יש לומר] דהשערות הם דז״א קווצותיו תלתלים שחורות כעורב5 והשמן שעליהם זהו חכמה עילאה דאצילות. אך עוד י״ל [יש לומר] דהכוונה ג״כ על שערות די״ג ת״ד [תיקוני דיקנא] דא״א וכמ״ש הזקן זקן אהרן נזכר ב״פ [ב׳ פעמים] זקן

(ואפשר לומר שהשערות הן של ז״א: ״קווצותיו תלתלים שחורות כעורב״, והשמן שעליהן הוא חכמה עילאה דאצילות. אולם אפשר לומר עוד שהכוונה היא גם לשערות של שלושה עשר תיקוני הדיקנא של אריך אנפין. וכמו שכתוב ״הזקן, זקן אהרן״ — המילה ״זקן״ נזכרת פעמיים.)

ביאור

בסוגריים מובאות שתי אפשרויות. השערות עשויות להיות של ז״א — התלתלים השחורים שבשיר השירים — והשמן הוא החכמה דאצילות; או שהן שערות הדיקנא העליונה של אריך אנפין, משום שבפסוק נזכרת המילה ״זקן״ פעמיים.

והענין דהשערה יש בה חלל מבפנים שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחין. והנה השערות עצמן הם ממותרי מוחין ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה נוגע להמוח כלל.

והעניין הוא שלשערה יש חלל פנימי, שבתוכו נמשכת ומתלבשת חיות מסוימת מן המוחין. השערות עצמן הן ממותרי המוחין, ולכן אפשר לגזור אותן בלי שהדבר ישפיע כלל על המוח.

ביאור

לשערה יש חלל פנימי, שדרכו עוברת חיות מן המוח; ובכל זאת, השערה עצמה אינה אלא מותרות של המוח, ולכן גזירתה אינה פוגעת במוח.

והנמשל יובן ברוחניות דבחי׳ שערות נקרא לבושים כענין המשל שבו וע״י משיגים הנמשל אשר המשל זהו בחי׳ השערה עצמה ובחי׳ הנמשל המלובש בו זהו ענין החיות המלובש בתוך חלל השערה וכמ״ש כ״ז [כל זה] במ״א בפי׳ האל אב הרחמן המהולל בפה עמו.

וכך יובן גם ברוחניות: בחינת השערות נקראת לבושים, בדומה למשל, שבתוכו ובאמצעותו תופסים את מה שהוא ממחיש. המשל הוא בחינת השערה עצמה, ומה שהוא ממחיש, המלובש בו, הוא החיות המלובשת בתוך חלל השערה; וכל זה מוסבר במקום אחר בביאור ״האל אב הרחמן המהולל בפי עמו״.

ביאור

ברוחניות, השערות הן ״לבושים״, בדומה למשל: השערה היא המשל, והחיות שבתוך חללה היא התוכן הטמון בו. הדבר מוסבר במקום אחר, בביאור ביטוי מתוך התפילה ״ברוך שאמר״.

ועד״ז יובן בענין התורה שהיא בחי׳ שערות כי התורה נק׳ משל הקדמוני6 7 פי׳ שהיא בחי׳ משל ולבוש לבחי׳ קדמונו של עולם שכמו שע״י המשל יושג הנמשל כך ע״י התורה יהיה השגה באור א״ס ב״ה שהוא קדמונו של עולם וכמ״ש במ״א.

ובאופן דומה יובן עניינה של התורה, שהיא בחינת שערות. התורה נקראת ״משל הקדמוני״, כלומר, היא משל ולבוש לבחינת קדמונו של עולם. כשם שבאמצעות משל תופסים את מה שהוא ממחיש, כך באמצעות התורה ניתן להשיג את אור אין סוף ברוך הוא, שהוא קדמונו של עולם, כפי שמוסבר במקום אחר.

ביאור

התורה היא מעין ״שערה״: היא נקראת ״משל הקדמוני״, משל שבאמצעותו אפשר לתפוס את ה׳, קדמונו של עולם, כשם שמשל מעביר את משמעותו.

וזהו שהלכות התורה הן בחי׳ השערות עצמן ר״ל [רוצה לומר] שהם הנק׳ משל הקדמוני ויש עליהם בחי׳ כשמן הטוב שהוא בחי׳ חכמה דאור א״ס ב״ה ממש מבחי׳ קדמונו של עולם היינו חכמה דא״ק [דאדם קדמון] או חכמה דעתיק יומין הנמשך ומלובש בהם

וזהו שהלכות התורה הן בחינת השערות עצמן, כלומר, הן הנקראות ״משל הקדמוני״; ועליהן יש בחינה של ״כשמן הטוב״, שהיא חכמת אור אין סוף ברוך הוא ממש, מבחינת קדמונו של עולם — כלומר, חכמת אדם קדמון או חכמת עתיק יומין, הנמשכת ומתלבשת בהן.

ביאור

הלכות התורה הן השערות, כלומר המשל עצמו; ועליהן יש ״שמן טוב״ — חכמת אור אין סוף ממש, מאדם קדמון או מעתיק יומין, המתלבשת בהן.

וזהו ענין השערות עצמן ובחי׳ כשמן הטוב היורד ונמשך עליהם והנה השערות עצמן הנק׳ י״ג ת״ד [תיקוני דיקנא] דא״א הם בחי׳ חיצוניות לגבי פנימיותן שהוא בחי׳ כשמן הטוב שהפנימיות נמשך מבחי׳ פנימית הכתר שהוא עתיק יומין.

זהו עניינן של השערות עצמן ושל בחינת ״כשמן הטוב״ היורד ונמשך עליהן. השערות עצמן, הנקראות י״ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין, הן בחינת חיצוניות ביחס לפנימיות שבהן, שהיא בחינת ״כשמן הטוב״; שכן הפנימיות נמשכת מבחינת פנימיות הכתר, שהוא עתיק יומין.

ביאור

השערות, י״ג תיקוני הדיקנא של אריך אנפין, הן החיצוניות; השמן הוא הפנימיות שלהן, הנמשכת מפנימיות הכתר, הנקראת עתיק יומין.

אך אי אפשר להמשיך הפנימי ת כ״א ע״י החיצוניות וזהו ג״כ ענין הנ״ל שהשמן נמשך מן הזיתים והזיתים הם מרים. כי הזיתים הוא בחי׳ צומח והוא ענין השערות עצמן די״ג ת״ד [תיקוני דיקנא] שהם בחי׳ צומח.

אולם אי אפשר להמשיך את הפנימיות אלא באמצעות החיצוניות. וזהו גם עניין הדברים שנזכרו לעיל: השמן נמשך מן הזיתים, והזיתים מרים. הזיתים הם בחינת הצומח, וזהו עניין השערות עצמן של י״ג תיקוני הדיקנא, שהן בחינת הצומח.

ביאור

את הפנימיות אפשר להמשיך רק באמצעות החיצוניות. לכן השמן מופק מזיתים: הזיתים שייכים לעולם הצומח, כמו השערות הצומחות.

ולכן הזיתים הם ג״כ מרים כי כן השערות עצמן נק׳ דינים לגבי הפנימיות המלובש בהן וכמו שערות הדיקנא שהם תקיפין וקשים, וכן בהלכות התורה יש בחי׳ דינים וגבורות וכמ״ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כמ״ש במ״א,

לכן גם הזיתים מרים, שכן גם השערות עצמן נקראות דינים ביחס לפנימיות המלובשת בהן, כמו שערות הדיקנא שהן קשות ונוקשות. וכך גם בהלכות התורה יש בחינת דינים וגבורות, כמו שנאמר: ״קווצותיו תלתלים שחורות כעורב״, כפי שמוסבר במקום אחר.

ביאור

הזיתים מרים מפני שהשערות נחשבות ״דינים״ ביחס לאור הפנימי שבהן, כשם ששערות הזקן גסות וקשות. גם בהלכות התורה יש דינים וגבורות, בדומה לתלתלים השחורים המתוארים בשיר השירים.

ואף דבא״א השערות הם כתלג חיוור8 עכ״ז [עם כל זה] קשישין אינון כו׳. וכדי להמשיך בחי׳ זו זהו דוקא ע״י שהאדם טועם מרירות בנפשו מן החשך המסתיר ושורש דשרש ההעלמים נמשך מן הלבושים המסתירים שהן בחי׳ שערות כנ״ל

ואף שבאריך אנפין השערות הן ״כשלג לבן״, בכל זאת ״קשות הן״ וכו׳. כדי להמשיך בחינה זו, הדבר נעשה דווקא באמצעות טעימת מרירות בנפש על החושך המסתיר. שורש שורשם של ההעלמים נמשך מן הלבושים המסתירים, שהם בחינת השערות, כאמור לעיל;

ביאור

גם השערות הלבנות של אריך אנפין הן ״קשות״. כדי להמשיך את השמן הפנימי, האדם צריך לחוש מרירות בנפשו לנוכח ההסתר; שורשו העמוק של ההסתר נעוץ בלבושים המסתירים האלה, השערות.

ואזי עי״ז אח״כ זוכה לגילוי בחינת הפנימית בחי׳ כשמן הטוב חכמה עילאה והחכמה תחיה9 שלמעלה מבחי׳ צומח. וכמ״ש במ״א ומכ״ז [ומכל זה] יובן ענין מ״ש ע״פ כי תשמע בקול. בבחי׳ הפנימית המלובש בתוך הקול התורה כו׳:)

ואז, באמצעות זאת, הוא זוכה לאחר מכן לגילוי הבחינה הפנימית — הבחינה של ״כשמן הטוב״, חכמה עילאה ו״החכמה תחיה״, שהיא למעלה מבחינת הצומח. כפי שמבואר במקום אחר; ומכל זאת יובן עניינם של הדברים שנאמרו על [הפסוק] ״כי תשמע בקול״: הבחינה הפנימית המלובשת בתוך קול התורה וכו׳.)

ביאור

לאחר מכן זוכים למדרגה הפנימית — השמן הטוב של חכמה עילאה, ״החכמה תחיה״, שהיא למעלה מחיי הצומח. כך מתבאר גם המאמר על ״כי תשמע בקול״, העוסק במדרגה הפנימית שבתוך קול התורה.

פסקה 11 בקצרה

הפסקה מסבירה את שמן המנורה: ״שמן כתית״ מסמל את השפלות שמדליקה את האהבה, והזיתים המרים מלמדים שהחכמה הפנימית של ה׳, ״השמן הטוב״, מושגת באמצעות ״השערות״ החיצוניות — הלכות התורה — ומתוך המרירות על הסתר פניו.

לעומק

לקוטי תורה, שיר השירים, שאליו מפנה הערת קה״ת, מצטט את המאמר ומסביר את הכפילות ״זקן״: הלכות מצוות עשה, הבאות מחסד, נמשכות מהדיקנא העליונה, הלבנה ״כשלג״; ואילו הלכות האיסורים נמשכות מהתלתלים השחורים.

מראי מקומות

1
כתית למאור · Exodus 27:20
2
שפל רוח · Pirkei Avot 4:10
3
ונפשי כעפר לכל תהיה · Berakhot 17a:4
4
כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע״פ מדותיו · Psalms 133:2
5
קווצותיו תלתלים שחורות כעורב · Song of Songs 5:11
6
משל הקדמוני · I Samuel 24:14
7
התורה נק׳ משל הקדמוני · Rashi on Exodus 21:16
8
כתלג חיוור · Daniel 7:9
9
והחכמה תחיה · Ecclesiastes 7:12

שמן המשחה הקדוש ¶12–14

12קיצור. (ענין שמן כתית ומרירות הזיתים. כשמן הטוב יורד):ו והנה בחי׳ שמן זה נק׳ שמן משחת קדש1 2 משיחותא דקדש עילאה דאית קדש בלא וי״ו ואית קדוש בוי״ו ועמ״ש מזה בד״ה צאינה וראינה גבי שאו ידיכם קודש.3

תקציר. (עניין השמן הכתוש ומרירות הזיתים. ״כשמן הטוב היורד״.) 6. והנה בחינה זו של שמן נקראת ״שמן משחת קודש״ — משיחתו של הקודש העליון; שכן יש ״קודש״ בלי ו׳, ויש ״קדוש״ עם ו׳. וראו מה שנכתב על כך במאמר המתחיל ״צאינה וראינה״, בעניין ״שאו ידיכם קודש״.

ביאור

תקציר קצר חותם את החלק הקודם, וכאן מתחיל סעיף 6: שמן זה הוא ״שמן משחת קודש״, משיחה מן הקודש העליון. יש ״קודש״ שנכתב בלי ו׳, ויש ״קדוש״ שנכתב עם ו׳; כפי שמוסבר במאמר המצוטט, הו׳ מסמלת המשכה.

והנה בסדר ההשתלשלות א״א כלל שיומשך מבחי׳ זו דקדש ממש ע״י השתלשלות שאפי׳ [שאפילו] כל המשכות בעולמות עליונים הוא מבחי׳ קדוש בוי״ו וגם קדוש הוא מובדל כו׳.

והנה, בסדר ההשתלשלות אין אפשרות כלל להמשיך מבחינת הקודש עצמו באמצעות השתלשלות; שכן גם כל ההמשכות בעולמות העליונים הן מבחינת ״קדוש״ עם ו׳, וגם ״קדוש״ הוא מובדל וכו׳.

ביאור

אין דבר מן הקודש האמיתי יכול לרדת דרך שרשרת העולמות הרגילה. כל מה שמגיע אפילו לעולמות העליונים ביותר בא מבחינת ״קדוש״ עם ו׳, שגם היא נותרת ״מובדלת״.

אך אמנם ע״י התורה היא בחי׳ שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה ממש כי התורה היא ממש המשכת חכים ולא בחכמה ידיעא4 שהוא בחי׳ קדש ממש.

אך על ידי התורה יש בחינה של ״שמן משחת קודש״, משיחתו של הקודש העליון עצמו; שכן התורה היא ממש המשכת ״חכים ולא בחכמה ידיעא״ — חכם, אך לא בחכמה ידועה — וזוהי בחינת הקודש עצמו.

ביאור

רק התורה נושאת את משיחתו של הקודש העליון עצמו, משום שהתורה ממשיכה את חכמתו של ה׳, ״חכם, אך לא בחכמה ידועה״, וזוהי בחינת הקודש.

פסקה 12 בקצרה

הפסקה מזהה את השמן עם הקודש העליון, שהוא למעלה מסדר העולמות, והמשכתו למטה נעשית רק באמצעות התורה.

לעומק

במאמר ״צאינה וראינה״, שאליו מפנה הטקסט, ״קדוש״ עם ו׳ הוא הקדושה הנמשכת ונעשית אור ממלא ואור סובב כל עלמין, ואילו ״קודש״ בלי ו׳ הוא למעלה מכל העולמות, ולכן החטאים אינם פוגמים בו, וממנו נמשכת ברכה גם מעבר למה שראוי למעשיהם של בני אדם.

מראי מקומות

1
שמן משחת קדש · Exodus 30:25
2
שמן משחת קדש · Exodus 30:31
3
שאו ידיכם קודש · Psalms 134:2
4
חכים ולא בחכמה ידיעא · Tikkunei Zohar 17b:3–4

13והוא היורד ונמשך על בחי׳ השערות דוקא שהן הן הלכות התורה ולכן מברכין אשר קדשנו במצותיו קדשנו ממש למדרגת קדש העליון ואנשי קדש תהיון לי.1

וזהו שיורד ונמשך דווקא על בחינת השערות, שהן הן הלכות התורה. לכן אנו מברכים: ״אשר קדשנו במצוותיו״ — הוא קידש אותנו ממש למדרגת הקודש העליון, ועל כך נאמר: ״ואנשי קודש תהיון לי״.

ביאור

המשיחה העליונה הזאת נמשכת דווקא על ה״שערות״ — הלכות התורה. משום כך אנו מברכים על מצווה ״אשר קדשנו במצוותיו״: באמצעות המצוות אנו מתקדשים בקודש העליון ונעשים ״אנשי קודש״ לה׳.

ולכן עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש2 שהקדוש הוא מה שממשיכים מבחי׳ קודש כו׳. כך ימשיכו המלאכים בחי׳ קדוש בוי״ו מהנשמות שנק׳ אנשי קדש ממש.

לכן, לעתיד לבוא, יאמרו לפני הצדיקים ״קדוש״, שהרי ״קדוש״ הוא מה שנמשך מבחינת ״קודש״ וכו׳. כך ימשיכו המלאכים מן הנשמות, הנקראות ממש ״אנשי קודש״, את בחינת ״קדוש״ עם ו׳.

ביאור

לכן נאמר בגמרא שלעתיד לבוא יאמרו לפני הצדיקים ״קדוש״: ״קדוש״ הוא מה שנמשך מ״קודש״. אז ימשיכו המלאכים את קדושתם — ״קדוש״ עם ו׳ — מן הנשמות, שהן ״אנשי קודש״.

פסקה 13 בקצרה

הפסקה מראה שהמצוות מקדשות את ישראל בקודש העליון עצמו, ולכן לעתיד לבוא גם המלאכים יקבלו את קדושתם מן הנשמות.

מראי מקומות

1
ואנשי קדש תהיון לי · Exodus 22:30
2
עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש · Bava Batra 75b:3–4

14והנה ההמשכה זו דבחי׳ קדש ממש נמשך דוקא ע״י הלכות התורה המלובשות בגשמיות ממש משא״כ בעולמות עליונים וכמ״ש במ״א משל לזה ממה שהשכל המאיר ע״י הדבור

והנה, המשכה זו של בחינת הקודש ממש נעשית דווקא באמצעות הלכות התורה, המלובשות בדברים גשמיים ממש, שלא כמו בעולמות העליונים. וכפי שמוסבר במקום אחר, אפשר להמחיש זאת באמצעות השכל שמאיר באמצעות הדיבור,

ביאור

המשכת הקודש ממש נעשית דווקא באמצעות הלכות התורה, כשהן מלובשות בדברים גשמיים; לא כך הדבר בעולמות העליונים. משל ממחיש כיצד הדרגה הנמוכה ביותר יכולה לשאת את הדרגה הגבוהה ביותר.

שהוא רוחני אין זה רק הארת השכל אכן בהטפה הגשמיות מלובש עצמיות החכמה ממש, ועמ״ש מזה באג״ה [באגרת הקודש] סד״ה להבין מ״ש בפע״ח [בפרי עץ חיים] גבי ועוד זאת שהרי הדבור1 כו׳ ע״ש.

שהוא רוחני, אינו אלא הארה של השכל; ואילו בטיפה הגשמית מלובשת עצם החכמה ממש. ועיינו במה שנכתב על כך באיגרת הקודש, בסוף המאמר הפותח במילים ״להבין מה שכתוב בפרי עץ חיים״, בעניין ״ועוד זאת שהרי הדיבור״ וכו׳; עיינו שם.

ביאור

הדיבור, אף שהוא רוחני, נושא רק הארה משכלו של האדם, ואילו בטיפה הגשמית המביאה חיים חדשים מלובשת עצם החכמה שלו. הטקסט מציין שהמאמר שבו מוסבר הדבר הוא חלק מאיגרת הקודש; בהערת קה״ת מצוין מיקומו: תניא, 157a, בתוך קונטרס אחרון.

ועד״ז יובן איך שע״י הלכות התורה שבגשמיות נמשך משיחותא דקדש העליון ממש מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות כנ״ל.

ובאותו אופן יובן כיצד באמצעות הלכות התורה שבגשמיות נמשכת משיחת הקודש העליון עצמו, שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, כנזכר לעיל.

ביאור

באותו אופן, הלכות התורה כשהן מלובשות בגשמיות ממשיכות את משיחת הקודש העליון, שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות.

פסקה 14 בקצרה

הפסקה מסבירה מדוע הקודש העליון מגיע אלינו דווקא באמצעות הלכות התורה הגשמיות: בדומה ליחס שבין הטיפה לדיבור, הביטוי הנמוך והגשמי ביותר נושא את עצם המהות.

לעומק

קונטרס אחרון, סימן ד, מציג את הרעיון כך: דברי החכמה העליונה אינם מולידים, ואילו הטיפה הנמשכת מכלי החכמה העליונה יכולה להוליד ולהביא דבר לידי מציאות יש מאין. הדיבור נושא רק הארה המתלבשת בשכל, אך הטיפה נמשכת מעצם הנפש.

מראי מקומות

1
ועוד זאת שהרי הדבור · Tanya, Part V; Kuntres Acharon 4:30

אל מול פני המנורה ¶15–16

15והנה סיפיה דקרא שיורד ע״פ מדותיו1 ר״ל [רוצה לומר] שיתגלו מדותיו של הקב״ה ואהבתו כו׳ מלמעלה למטה ולא כמדת בשר ודם ממטה למעלה בצמאון כו׳

והנה, סוף הפסוק — ״הנוזל על פי מדותיו״ — פירושו שמדותיו של הקב״ה ואהבתו וכו׳ יתגלו מלמעלה למטה, ולא כמידתו של בשר ודם, מלמטה למעלה, בצימאון וכו׳, כפי שהוסבר לעיל.

ביאור

סוף הפסוק, ״הנוזל על פי מדותיו״, נקרא כאן כשה״מדות״ הן מדותיו של ה׳. מדותיו ואהבתו מתגלות מלמעלה למטה, שלא כמו אהבה אנושית, הצמאה כלפי מעלה מלמטה.

כנ״ל רק שיהיה גילוי אלקות למטה כמו למעלה ממש ע״י התורה ומצות שהן הן המשכת מדותיו של הקב״ה י״ג מדות הרחמים כו׳,

כפי שהוסבר לעיל; אלא שהגילוי למטה יהיה ממש כמו למעלה, באמצעות התורה והמצוות, שהן עצמן המשכת מדותיו של הקב״ה — שלוש עשרה מדות הרחמים וכו׳.

ביאור

המטרה היא שהאלקות תתגלה למטה ממש כפי שהיא למעלה. הדבר נעשה באמצעות התורה והמצוות, הממשיכות את מדותיו של ה׳, את שלוש עשרה מדות הרחמים.

וכמ״ש ושמן ימינו יקרא2 (במשלי סי׳ כ״ז י״ו) פי׳ שע״י בחי׳ שמן נמשך ונקרא בחי׳ ימין זו הוא בחי׳ אהבה רבה וימינו זו הוא אהבתו של הקב״ה ורצונו

וכמו שכתוב: ״ושמן ימינו יקרא״ (משלי, פרק כ״ז, פסוק ט״ז). פירוש הדבר הוא שעל ידי בחינת השמן נמשכת ומתגלית בחינת הימין. זו בחינת אהבה רבה, ו״ימינו״ היא אהבתו ורצונו של הקב״ה.

ביאור

במשלי נאמר: ״ושמן ימינו יקרא״. השמן מגלה את ה״ימין״, שהיא בחינת אהבה רבה; ״ימינו״ היא אהבתו ורצונו של ה׳.

(והיינו כי אבא שהוא חכמה עילאה בחי׳ שמן מלביש חסד דא״א שהוא ימינו3 של הקב״ה דהיינו בחי׳ סוכ״ע כמ״ש במ״א ע״פ וימיני טפחה שמים4

(כלומר, אבא, שהיא חכמה עילאה ובחינת השמן, מלבישה את חסד דאריך אנפין, שהוא ימינו של הקב״ה, כלומר בחינת סובב כל עלמין, כפי שמוסבר במקום אחר על הפסוק ״וימיני טפחה שמים״;

ביאור

במונחי הקבלה, אבא — חכמה עילאה, שהיא ה״שמן״ — מלבישה את חסד דאריך אנפין, ״ימינו״ של ה׳, כלומר סובב כל עלמין, כפי שנאמר: ״וימיני טפחה שמים״.

ולכן שמן ימינו יקרא, והגם כי לפי מה שנת׳ [שנתבאר] השמן הוא חכמה דא״ס שלמעלה מחסד דא״א מ״מ גם חכמה עילאה דאצי׳ נק׳ שמן לפי ששרש מוחין דאבא נמשכים מלמעלה מעלה כו׳, ועמ״ש מזה בד״ה מצה זו.

ולכן ״שמן ימינו יקרא״. ואף שלפי מה שהוסבר השמן הוא חכמה דאין סוף, שלמעלה מחסד דאריך אנפין, בכל זאת גם חכמה עילאה דאצילות נקראת שמן, מפני ששורש המוחין דאבא נמשך מלמעלה מעלה וכו׳. ועיין במה שנכתב על כך בדרוש המתחיל ״מצה זו״.

ביאור

לכן נאמר ״שמן ימינו״. אף שהשמן זוהה קודם לכן עם חכמה שלמעלה מחסד זה, גם חכמה דאצילות נקראת שמן, משום ששורשה מגיע למעלה מעלה.

והנה חסד דז״א נק׳ חסד עולם5 וממנו שרש בחי׳ אהבת עולם אבל חסד דא״א נק׳ רב חסד6 7 כי חפץ חסד הוא8 ומשם נמשך בחי׳ אהבה רבה כו׳

והנה, חסד דז״א נקרא ״חסד עולם״, וממנו שורש בחינת אהבת עולם; ואילו חסד דאריך אנפין נקרא ״רב חסד״, ״כי חפץ חסד הוא״, ומשם נמשכת בחינת אהבה רבה וכו׳.

ביאור

שני סוגי החסד מתאימים לשתי האהבות. חסד דז״א, ״חסד עולם״, הוא שורש אהבת עולם של אברהם; חסד דאריך אנפין, ״רב חסד״, ״כי חפץ חסד הוא״, הוא מקור האהבה רבה.

ונק׳ חסד דקשוט9 פי׳ חסד של אמת10 היינו להיות אמת הוי׳ לעולם והיינו שיהי׳ [שיהיה] הגילוי למטה כמו למעלה ממש. וזהו ענין היד הגדולה אשר עשה11 ה׳ במצרים עמ״ש מזה בד״ה פ׳ נסכים).

והוא נקרא ״חסד דקשוט״, כלומר חסד של אמת, דהיינו ״אמת הוי׳ לעולם״ — שהגילוי למטה יהיה ממש כמו למעלה. וזהו עניין ״היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים״. עיין במה שנכתב על כך בדרוש המתחיל ״פרשת נסכים״.)

ביאור

חסד עליון זה נקרא ״חסד של אמת״, כלומר ״אמת הוי׳ לעולם״: גילוי המגיע לעולם שלמטה ממש כפי שהוא למעלה. זהו ״היד הגדולה״ שהראה ה׳ במצרים, ועל כך מופנה הלומד לדרוש אחר.

דהיינו ע״י התורה והמצות שהן רצונ ו וחכמתו ית׳. אך גם בבחי׳ זו לא יחפוץ מדותיו של הקב״ה לבד בבחי׳ חיצוניותיו כמארז״ל [כמאמר רבותינו זכרונם לברכה] האומר אין לי

כלומר, באמצעות התורה והמצוות, שהן רצונו וחכמתו יתברך. אך גם בבחינה זו אין לחפוץ במדותיו של הקב״ה לבדן, בבחינת החיצוניות שלהן, כפי שאמרו חז״ל: ״האומר: אין לי...

ביאור

הגילוי הזה נעשה באמצעות התורה והמצוות, שהן רצונו וחכמתו של ה׳. ובכל זאת, אין לחפוץ במדותיו של ה׳ בלבד, בצד החיצוני שלהן, כפי שמזהירה הגמרא: מי שאומר שאין לו אלא תורה, אין לו אפילו תורה.

אלא תורה אפי׳ [אפילו] תורה אין לו12 אלא ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף13 מקרב איש ולב עמוק14 לבקש את פניו פנימיות רצונו ית׳ מקור וחיות המדות.

אלא תורה — אפילו תורה אין לו. אלא ״ישים אליו לבו״, ו״רוחו ונשמתו אליו יאסוף״, מתוך ״מקרב איש ולב עמוק״, כדי לבקש את פניו: את פנימיות רצונו ית׳, מקורן וחיותן של המדות.

ביאור

יש להפנות את כל הלב, הרוח והנשמה אל ה׳ עצמו, מעומק הלב, ולבקש את ״פניו״: את פנימיות רצונו, שהיא המקור והחיות של כל המדות.

(וכמארז״ל [וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה] אליו ולא למדותיו הוא אור א״ס ב״ה המלובש בהמדות ולא המדות עצמן. ואף גם בי״ג מדה״ר [מדות הרחמים] כבר נת׳ [נתבאר] שיש בהן חיצוניות ופנימיות כנ״ל).

(וכמאמר חז״ל: ״אליו ולא למדותיו״ — כלומר, אל אור אין סוף, ברוך הוא, המלובש במדות, ולא אל המדות עצמן. ואף בי״ג מדות הרחמים כבר נתבאר שיש בהן חיצוניות ופנימיות, כנזכר לעיל.)

ביאור

כמאמר חז״ל, ״אליו ולא למדותיו״: המטרה היא אור אין סוף המלובש במדות, ולא המדות עצמן. גם בי״ג מדות הרחמים יש צד חיצוני וצד פנימי.

וזהו אל מול פני המנורה15 דהיינו פנימית רצון העליון שהוא בחי׳ מול פני המנורה היינו כי פני המנורה הוא הרצון דכנס״י [דכנסת ישראל] כנזכר לעיל אות א׳,

וזהו ״אל מול פני המנורה״, כלומר פנימיות הרצון העליון, שהיא בחינת ״מול פני המנורה״. והיינו ש״פני המנורה״ הם רצון כנסת ישראל, כנזכר לעיל בסעיף א׳;

ביאור

זהו פירוש ״אל מול פני המנורה״. פני המנורה הם רצון כנסת ישראל, כפי שנאמר לעיל, ומה שנמצא ״מול״ פני המנורה הוא פנימיות הרצון העליון.

אך מול פני המנורה היינו בחי׳ הפנים עליונים המאירים בבחי׳ זו באור פני16 מלך חיים17 כמ״ש במדרש רבה כאן,

אך ״מול פני המנורה״ היא בחינת הפנים העליונים המאירים בבחינה זו, ״באור פני מלך חיים״, כפי שנאמר במדרש רבה כאן.

ביאור

״מול פני המנורה״ הם הפנים העליונים המאירים אל רצון הנשמות: ״באור פני מלך חיים״, כפי שאומר המדרש על פסוק זה.

והיינו ע״ד כמים הפנים לפנים18 והוא ענין יאר ה׳ פניו אליך19 ישא ה׳ פניו אליך התגלות פנימית רצון העליון הנמשך ומאיר מול פני

והיינו על דרך ״כמים הפנים לפנים״, וזהו עניין ״יאר ה׳ פניו אליך״, ״ישא ה׳ פניו אליך״: גילוי פנימיות הרצון העליון, הנמשכת ומאירה מול פני

ביאור

כשם שפנים משתקפים במים, כך הפנים העליונים משיבים לפנים שלמטה. זהו עניין ברכת הכוהנים: ״יאר ה׳ פניו אליך… ישא ה׳ פניו אליך״ — פנימיות הרצון העליון מאירה אל מול המנורה.

המנורה וכמ״ש במ״א בד״ה כי תצא בענין לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי״ה אבקש.20

המנורה. וכפי שמתבאר במקום אחר, במאמר המתחיל ״כי תצא״, בעניין ״לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש״.

ביאור

עניין זה מתבאר גם במאמר אחר, על הפסוק ״לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש״.

ואהרן כה״ג [כהן גדול] היה מעלה הנרות נש״י [נשמות ישראל] שיהיה לבם מכוון לא״ס ב״ה ממש שהוא בחי׳ מול פני המנורה

ואהרן הכהן הגדול היה מעלה את הנרות — נשמות ישראל — כדי שלבן יהיה מכוון אל אין סוף, ברוך הוא, ממש, שהיא בחינת ״מול פני המנורה״

ביאור

אהרן הכהן הגדול העלה את הנרות, נשמות ישראל, כדי שלבן יהיה מכוון אל אין סוף עצמו, הבחינה של ״מול פני המנורה״.

(וע׳ בחולין די״ט סע״ב [סוף עמוד ב] בענין מול ערפו כו׳) יאירו בחי׳ שבעת הנרות שהן ז׳ מדרגות שבנשמות עובדי ה׳ כנ״ל:21 22

(ועיין בחולין י״ט ע״ב, בעניין ״מול ערפו״ וכו׳.) ״יאירו״ — בחינת ״שבעת הנרות״, שהן שבע המדרגות שבנשמות עובדי ה׳, כנזכר לעיל.

ביאור

הדיון בגמרא על ״מול ערפו״ מראה ש״מול״ פירושו כנגד. ואז ״יאירו שבעת הנרות״: כל שבע דרכי העבודה שבנשמות מאירות.

פסקה 15 בקצרה

הפסקה משלימה את הפסוק: באמצעות התורה והמצוות מתגלות מדותיו של ה׳ מלמעלה למטה, אך יש לבקש את ה׳ עצמו, את הרצון הפנימי ש״נוכח פני המנורה״. אהרן מעלה את הנשמות לכך, ואז כל שבעת הנרות מאירים.

לעומק

האידרא שבזוהר מכנה את חסד דעתיקא דעתיקין ״חסד דקשוט״, שהוא לצורך חיי הנשמה ולא חיי הגוף, וקושרת אותו ל״כי חפץ חסד״, כאחד מתיקוני הדיקנא העליונה. בהערת קה״ת מוסיפים שהמאמר ״לו ולא למדותיו״ מובא בפרדס רימונים בשם הספרי, אף שאינו נמצא שם; והמילים ״מהספרי״ הושמטו במכוון במקום שבו הדברים מצוטטים בלקוטי תורה.

מראי מקומות

1
שיורד ע״פ מדותיו · Psalms 133:2
2
ושמן ימינו יקרא · Proverbs 27:16
3
חסד דא״א שהוא ימינו · Tikkunei Zohar 17a:16–17
4
וימיני טפחה שמים · Isaiah 48:13
5
חסד עולם · Isaiah 54:8
6
רב חסד · Exodus 34:6
7
רב חסד · Numbers 14:18
8
כי חפץ חסד הוא · Micah 7:18
9
חסד דקשוט · Zohar, Idra Rabba 15:134–17:147
10
חסד של אמת · Genesis 47:29
11
היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים · Exodus 14:31
12
האומר אין לי אלא תורה אפי׳ תורה אין לו · Yevamot 109b:4–5
13
ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף · Job 34:14
14
קרב איש ולב עמוק · Psalms 64:7
15
אל מול פני המנורה · Numbers 8:2
16
יאר ה׳ פניו אליך · Numbers 6:25
17
באור פני מלך חיים · Proverbs 16:15
18
כמים הפנים לפנים · Proverbs 27:19
19
ישא ה׳ פניו אליך · Numbers 6:26
20
לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי״ה אבקש · Psalms 27:8
21
Chullin 19b:14
22
אמת הוי׳ לעולם · Psalms 117:2

16קיצור. (השמן נק׳ משחת קדש שלמעלה מבחי׳ קדוש בוי״ו ולכן אינו נמשך רק על הזקן שהן הלכות התורה. יורד ע״פ מדותיו. ומכל מקום צ״ל אם ישים אליו לבו מול פני המנורה):

סיכום. (השמן נקרא ״משחת קודש״, והוא למעלה מבחינת ״קדוש״ עם ו׳; ולכן הוא נמשך רק על הזקן, שהוא הלכות התורה. ״יורד על פי מדותיו״. ואף על פי כן, צריך להיות ״אם ישים אליו לבו״, ״מול פני המנורה״.)

ביאור

סיכום החלק השני של המאמר: השמן הוא ״משחת קודש״, למעלה מבחינת ״קדוש״ עם ו׳, והוא נמשך רק על ה״זקן״, כלומר על הלכות התורה; הוא יורד על פי מדותיו של הקב״ה, ובכל זאת האדם צריך לשים את לבו אליו עצמו, ״מול פני המנורה״.

פסקה 16 בקצרה

הסיכום חוזר בקצרה על החלק השני של המאמר.

סיימת את המאמר?

סמן אותו כנלמד. הוא נספר לשבוע ולסיום של השנה.

הבא: מאמר 1בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

הורדת PDFPDF · 1.7 MB

בעבודה

ההתבוננות באחדות ה׳ שבקריאת שמע אינה צריכה להסתיים באהבה אליו מלמטה בלבד: על האדם לחוש גם את הכאב על הסתרת ה׳ ועל ריחוקו שלו, ולתת לו להפוך לכמיהה לכך שהאלקות תתגלה למטה כפי שהיא למעלה. למרירות זו צריך להיות זמן קבוע, כמו בתיקון חצות, והיא מובילה ללימוד התורה במשך היום כולו; ובתורה ובמצוות יש לבקש את ה׳ עצמו, ולא רק את מדותיו.

שאלות לשיחה

כיצד אותה התבוננות ב״אחד״ שבקריאת שמע מולידה שתי אהבות שונות, את אהבתו של אברהם ואת אהבתו של אהרן?
מדוע מפרש המאמר את ״ואהבת״ כציווי הנוגע לרצון, ולא לאהבה הטבעית שבלב?
מדוע צריכה להיות למרירות שעה קבועה, וכיצד הדמעות מובילות ל״לחם״ התורה?
מה מלמדים השמן הכתוש והזיתים המרים, כל אחד בפני עצמו, על האופן שבו האור הפנימי נמשך למטה?
מדוע הקודש העליון יכול להגיע למטה רק באמצעות דיני התורה הגשמיים, ומה פירוש הדבר לבקש ״אותו, ולא את מדותיו״?

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

הנקודה

המאמר בקצרה

מבנה

מושגים

המנורה ושבעת נרותיה ¶1–2

אהבתו של אברהם, מלמטה למעלה ¶3–7

אהבתו של אהרן, מלמעלה למטה ¶8–9

מרירות בתפילה ובחצות הלילה ¶10

השמן הכתוש והזיתים המרים ¶11

שמן המשחה הקדוש ¶12–14

אל מול פני המנורה ¶15–16

סיימת את המאמר?

בעבודה

שאלות לשיחה

שפה

גודל האות

ערכת צבע

איך אני לומד

לוח

הצג

ראשי תיבות

הדפסה

PDF

שפה

שלחו לנו הצעה

תוכן