והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה…

1והניף ידו על הנהר1 בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים2 (בישעיה סי׳ י״ב) הנה ים סוף הוא בחי׳ מלכות3 דאצילות שהיא בחי׳ דבור העליון שהדבור הוא סופא דכל דרגין שבדבר ה׳ שמים נעשו4 וכל העשרה מאמרות הם המשכות מע״ס דאצילות ומתלבשים באותיות הדבור יהי אור הוא ההמשכה מבחי׳ חכמה כו׳ והדבור הוא מעלים ומכסה על אור ההמשכה. כמו עד״מ באדם5 הנה אותיות הדבור הם כלי להשכל והמדות שהם נמשכים ומתלבשים בו. אך מ״מ האותיות הם מעלימים על השכל שבתוכן ומצפינים אותו בתוכן שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטב עכ״ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות רק מי שהוא עצמו חכם מקודם אזי מבין מתוך האותיות כו׳ אבל מהות האותיות עצמן הוא בחי׳ העלם לגבי מהות השכל והמדות.

2ולכן למעלה שהתהוות החכמה דבי״ע הוא רק מן הדבור עליון ולא כמו במשל שהלומד הוא חכם מקודם.1 הרי א״כ הדבור והאותיות דמל׳ דאצי׳ הם מעלימין ומצפינין על החב״ד והמדות דאצילות המתלבשים בהדבור שלא יתגלה כלל בבריאה כי אם איזו הארה מועטת מאד כמו בחי׳ האור הנמשך ע״י השערות כו׳ (ועמ״ש מזה בד״ה שניך כעדר הרחלים2)3 וזהו ענין ים שנקרא עלמא דאתכסיא. א״נ מה שהדבור נק׳ העלם היינו לפי שמה שנמשך מהשכל ומתלבש בהדבור זהו רק חיצוניות השכל אבל פנימי׳ השכל א״א להתגלות כלל באותיות ודבור כו׳ (וכמ״ש במ״א בביאור ע״פ כי ביום הזה יכפר4).5 וענין קריעת ים סוף היינו שמאתכסיא נעשה אתגליא דהיינו שלא יסתיר הדבור עליון על האורות עליונים המלובשים בו שהם השכל והמדות עד״מ שהם ע״ס דאצילות כ״א שיתגלה ממש לנשמות דבריאה ג״כ כמו שהוא הגילוי באצילות.6

3ולהיות שענין קי״ס הוא התחברות הבריאה עם האצי׳ ממש בלי פרסא ומסך המפסיק כו׳ לכן נקרע הים לי״ב קרעים1 כי הנה השבטים הם בבריאה ושם הם י״ב בחי׳ בכלל. וכן המלאכים דבריאה הן י״ב בקר והים עליהם2 מלמעלה3. עם היותן דרך כלל ארבע מחנות שכינה מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. וכמ״ש ומשם יפרד4 והיה לארבעה ראשים. מ״מ כל א׳ מתחלק לשלש כמו י״ב שבטים שהיו ד׳ דגלים5 וכל דגל יש בו ג׳ שבטים. והוא כמו ביד יש ג׳ פרקין וכן ברגל (וכמ״ש בזהר פ׳ ויחי דרמ״א ע״א).6 והנה הגם שהשבטים עצמן הם בבריאה מ״מ שרשן ומקורן י״ב גבולי אלכסון דז״א דאצי׳ (וכמ״ש במ״א סד״ה והנה אנחנו מאלמים7 אלומים ובביאור ע״פ יהודה אתה). ולכן קי״ס שהוא חיבור ועליית הבריאה באצילות ה״ז התחברות ועליית הי״ב שבטים דבריאה בי״ב גבולי אלכסון דז״א דאצי׳ (ועמ״ש ע״פ וירד הגבול) ולכן נקרע הים לי״ב גזרים שכל שבט ושבט במסילתו יכוין כל חד לפום שיעורא דיליה8 (וכמ״ש בד״ה אלה פקודי המשכן9 בפי׳ ששם עלו שבטים שבטי יה כו׳):

4ב וכל זה הוא ענין קריעת ים סוף שהוא בבחי׳ הדבור עליון. דהיינו שלא יעלים הדבור והאותיות כו׳. אמנם לע״ל כתיב והניף ידו1 על הנהר והענין כי הנה קי״ס היה צ״ל כדי שיוכל להיות אח״כ קבלת התורה וכמארז״ל פ׳ בתרא דפסחים דקי״ח ע״א בפי׳ הים ראה וינוס2 ההרים רקדו. ההרים רקדו קאי על מתן תורה כו׳3 כי עיקר ענין קיום המצות הוא שעי״ז ממשיכים שיהיה גילוי אור א״ס למטה בבי״ע כמו שמתגלה בע״ס דאצילות אשר שם איהו וחיוהי חד4 איהו וגרמוהי חד. משא״כ בבי״ע שהם עולמות הנפרדים בבחי׳ יש ודבר נפרד וע״י המצות שהם רמ״ח אברים דמלכא5 ממשיכים גילוי יחוד עליון שבאצילות שיהיה מתגלה עד״ז ממש גם בבי״ע (וכמ״ש בת״א פ׳ בראשית בביאור ע״פ כי כאשר השמים החדשים6 ובד״ה משה ידבר) ולכן היה צ״ל תחלה קי״ס שהוא ענין בקיעת הפרסא המפסקת בין אצי׳ לבריאה עד שבנ״י הלכו ביבשה בתוך הים ועי״ז היה יכול להיות אח״כ קבלת התורה שמאצילות יומשך הגילוי בבי״ע.

5והנה ענין מ״ת הוא היום לעשותם1 בקיום המצות בפועל ממש ותלמוד תורה כנגד כולם.2 ולמחר לקבל שכרם3 היינו לע״ל והוא ענין התגלות פנימית התורה וטעמי מצות וכדפרש״י ע״פ ישקני4 מנשיקות פיהו וזהו ג״כ5 ענין משיח שנאמר בו הנה ישכיל עבדי6 ירום ונשא כו׳ היינו מאברהם ויצחק7 כו׳ עד וגבה מאד אותיות אדם8 שיהיה למעלה מבחי׳ אדם הראשון ומבחי׳ מרבע״ה9 כמ״ש בספר הגלגולים פי״ט10 ושם פי׳ מאדם הראשון אחר שחטא וע׳ לקמן.11121314

6ועיין בהרמ״ז ס״פ בא1 ור״פ ואתחנן בדף ר״ס ע״ב גבי משה הוי שירותא ובפ׳ כי תצא2 דרע״ו סע״ב בד״ה כימי צאתך והוא ילמד דעת לכל העם בהשגת פנימית התורה. כ״א לפי פשוטו שילמוד תורה הנגלות לנו3 ולבנינו. אינו מובן איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות4 אנשים ועוד והלא אז בתח״ה יקומו מרבע״ה גם כל הגדולים שכבר יודעים את כל התורה כו׳. אלא הענין כי אז יהיה הלימוד בפנימית התורה שארוכה מארץ מדה5 ויש בה עליות רבות לאין קץ ותכלית. אך הנה כמו שכדי להיות קבלת התורה בהיום לעשותם הי׳ צ״ל תחלה קי״ס כך כדי להיות התגלות פנימי׳ התורה לע״ל צ״ל והניף ידו על הנהר.

7והוא נהר פרת דכתיב ביה והנהר הרביעי הוא פרת12 וארז״ל פרק בתרא דבכורות דנ״ה ע״ב הוא דמעיקרא דהיינו בחי׳ ונהר היוצא מעדן והוא בחינת בינה שהיא בחי׳ מחשבה שלמעלה מהדבור וע״כ נק׳ נהר3 שהמחשבה אינה נחה ושוקטת ונמשכת תמיד. וע״כ נק׳ נהר שנמשך תמיד מלשון ונהרו אליו כל הגוים4 משא״כ הים נק׳ מקוה המים5 דקוו וקיימו והוא בחי׳ הדבור כו׳ וזהו ונהר יוצא מעדן שיוצא ונמשך תמיד מבחי׳ עדן.

8והנה המחשבה היא ג״כ בחי׳ אותיות והם ג״כ רק בחי׳ לבושי׳ לעצם החכמה כמו הדבור אלא שהוא לבוש פנימי יותר אבל מ״מ הוא ג״כ בחי׳ לבוש והעלם לגבי עצמיות הח״ע ע״ד הנ״ל באותיות הדבור רק שאין ההעלם כמו באותיות הדבור.

9ועמ״ש מענין זה בביאור ע״פ ששים המה מלכות גבי ענין פנימית וחיצונית וענין והניף ידו על הנהר כו׳ היינו שיהיה התגלות עצמיות עדן העליון שלא כמו שנמשך עכשיו בג״ע ע״י הנהר שהוא ע״י האותיות והאותיות מלבישים ומעלימים ואין זה תפיסת והשגת עצמיות בחי׳ עדן.

10ולכן ארז״ל ספ״ה דברכות1 שעל עדן נאמר עין לא ראתה2 ושמא תאמר הוא גן הוא עדן3 תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והיינו משום שאין ההמשכה בג״ע רק באמצעית האותיות דבחי׳ נהר הנ״ל שהאותיות הם מעלימים כו׳ והגילוי הוא רק הארה בעלמא אבל ע״י והניף ידו על הנהר כו׳ יבואו לגילוי בחי׳ עדן ממש וזהו פי׳ אראנו נפלאות אראנו דייקא בבחי׳ ראיה ממש שלמעלה מבחי׳ שמיעה והבנה שהיא ע״י אותיות לכן אינו דומה כלל שמיעה4 לראיה.

11וענין ראיה זו בבחי׳ חכמה עצמה ממש יובן ע״ד מ״ש בפע״ח שער ק״ש שעל המטה פ״א גבי האריז״ל שבשעת השינה ביום השבת שמע בישיבה של מעלה בפ׳ בלק ובלעם דברים נפלאים מה שלא יכול לפרשם בשמונים שנים רצופים. וזה תמוה לכאורה איך יכול לתפוס במחשבתו בשעה א׳ מה שצריך לומר בדבור פ׳ שנה עם היות שהאותיות המחשבה נק׳ אתוון רברבין לפי שבמחשבה משיג במעט זמן מה שצריך ע״ז בדבור זמן רב ועיין בזח״ב תרומה דקל״ב א׳ (שלכך בשבת אומרים א״ב אל אדון כו׳ שכל אות יש בו ד׳ או ה׳ תיבות כו׳ לפי שא״ב זה הוא מבחי׳ אתוון רברבין כו׳ דהיינו מחשבה כו׳) מ״מ היינו שמשיג במחשבה ברבע שעה1 מה שצריך לדבר שעה או שתים. אבל שישיג במחשבה בשעה א׳ מה שצריך לומר ס׳ או פ׳ שנה2 זהו נמנע. אבל הענין הוא שהשגתו היה בבחי׳ ראיה דהיינו ראיית עצמיות החכמה ולא כמו שמתלבשת בבינה והשגה בבחי׳ אותיות והיא למעלה מעלה מבחי׳ השכל כמו שמלובש בהשגה ואותיות עד שיתכן שמה שמשיג בבחי׳ ראיית החכמה בשעה ושתים כשירצה להלבישה באותיות יצטרך ע״ז זמן ס׳ או פ׳ שנה וכענין השתלשלות הזמן מלמעלה מהזמן דאלף שנה בעיניך3 כיום אתמול כו׳ ועד״ז ביקש משה אעברה נא ואראה4 את הארץ כי במשה כתיב וירא ראשית לו5 ורצה משה להמשיך בחינה זו בכנ״י שנקראת ארץ חפץ6 ולא פעל ולכן נאמר ועתה ישראל שמע7 כו׳ כ״א לעתיד יהיה גילוי בחי׳ זו בכנס״י ע״י משיח (וע׳ בזח״ג ואתחנן דר״ס ע״ב ע״פ אתה החלות כו׳ ועמ״ש מזה ג״כ בביאור ע״פ והניף הכהן8 אותם על לחם הביכורים בסופו) ועל דרך גילוי זה הוא שיהיה גילוי טעמי המצות לע״ל ולכן נאמר ע״ז עין לא ראתה כו׳ יעשה למחכה לו וע׳ זהר פ׳ ואתחנן דף רס״ז ע״ב יעשה מאן כו׳ וזה הוא שילמוד משיח.9 וע״ז נאמר הנה ישכיל עבדי כו׳ שיש בבחי׳ זו ג״כ עליות לאין קץ כו׳:1011

12ג ומעתה יובן ג״כ מה שנאמר והכהו לשבעה נחלים כנגד ג׳ אבות וד׳ אמהות. כי הנה הי״ב שבטים הם בבריאה ונק׳ מרכבתא תתאה. אבל האבות הן הן המרכבה היינו מרכבתא עילאה דאצי׳ והיינו שהם חג״ת דאצי׳ (וכמ״ש במ״א בד״ה ענין האבות הן הן המרכבה1 כו׳. ע״ש. וכן האמהות הם באצי׳. ועמ״ש ע״פ וישכם לבן2 בענין האבות והשבטים ובפ׳ במדבר סד״ה וידבר כו׳ שאו3 כו׳ למשפחותם לבית אבותם ע״ש). והנה כמו שהשבטים עם היות שהן עצמן בבריאה עכ״ז יש להן שרש ומקור באצילות שלמעלה מהבריאה. אלא דשם הוא רק שרשן ומקורן לבד. אבל הן עצמן בבריאה וכמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא4 ואח״כ אתה בראתה יש מאין ואין ערוך הבריאה לגבי אצי׳ ולכן כדי שיתחברו הן עצמן עם שרשן ממש שיהיה גילוי האצי׳ ממש בהם זהו דייקא ע״י קי״ס ולכן נקרע לי״ב גזרים כנ״ל. וכך הוא בענין האבות שהן עצמן בז״ת דאצילות אבל שרשן ומקורן כתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם5 כו׳ כי ז״א בעתיקא אחיד ותליא6 (ועמ״ש בביאור ע״פ אם בחקתי תלכו).7 אלא דהיינו ששרשן משם אבל מ״מ הן עצמן בז״ת דאצי׳. ועמ״ש בביאור ע״פ שימני כחותם8 בענין רצועות דתפילין דהלמ״מ שיהיו שחורות9 דייקא ע״ש. אכן לעתיד ע״י והניף ידו על הנהר כו׳ אזי יתעלו האבות והאמהות להיות בהן הגילוי שלמעלה מאצי׳ בחי׳ בעבר הנהר כו׳ והיינו בחי׳ ז״ת דע״י.10 ולכן והכהו לז׳ נחלים שגם כל ישראל יקבלו הגילוי זה ע״י האבות ואמהות כו׳ (ועמ״ש מזה בביאור ע״פ בהעלותך11 את הנרות כו׳ יאירו שבעת הנרות ובד״ה ראיתי והנה מנורת זהב12 כולה. ועמ״ש בפ׳ וישלח ע״פ ויעבר את מעבר יבק13 כו׳ ע״ש) והנה עי״ז יוכל להיות אח״כ התגלות פנימית התורה טעמי תורה שהוא התגלות מוחא סתימאה. משא״כ תורה הנגלית היא מחב״ד דז״א. (ועמ״ש סד״ה אני14 ה׳ אלקיכם דפ׳ ציצית בענין בתורת ה׳ חפצו ובתורתו כו׳ ע״ש). ולכן כדי להיות גילוי זה צ״ל ע״י שיעברו ביבשה את הנהר הנ״ל ואז יתגלה מה שלמעלה מאצי׳ דהיינו מו״ס בבי״ע ממש. ועמ״ש מענין גילוי זה בביאור ע״פ כי כאשר השמים החדשים הנ״ל ובביאור ע״פ כי על כל כבוד חופה.15

13ויש לומר ג״כ ע״פ מ״ש הרמ״ז פ׳ בראשית1 דף ד׳ סע״ב וז״ל נודע כי פרדס מתקן אבי״ע סוד מתקן אצילות פשט רמז דרוש מתקן בי״ע כו׳ שהם עולם הפירוד כו׳ עכ״ל ופי׳ מתקן בי״ע שלא יהיו בבחי׳ פירוד אלא שיהיו ג״כ בבחינת ביטול כמו באצילות. וגילוי תיקון זה יהיה לע״ל ע״י מעשינו עכשיו שאז כל בי״ע יתכלל בתוך האצי׳ (כמ״ש הרמ״ז פ׳ ואתחנן שם) וזהו ענין ונהר יוצא מעדן להשקות את הג״ן סדרים דאורייתא2 ומשם יפרד. פי׳ יפרד שזהו תיקון לעולם הפירוד. והיינו ע״י פר״ד פשט רמז דרוש3 שהם בי״ע שבאצילות הנמשכים מבחי׳ נהר הנ״ל והו״ע התורה שנאמר בה ולכבודי בראתיו יצרתיו4 אף עשיתיו כמש״ל בביאור ע״פ ולא תשבית מלח5 כו׳ ע״ש. אך ענין תיקון עולם האצי׳ היינו שיאיר בו גילוי אור א״ס ב״ה מפנימיות עתיק זהו ע״י פנימית התורה הנק׳ סוד הוי׳ ליראיו ועל תיקון זה נאמר והניף ידו על הנהר שהרי בבחי׳ ונהר יוצא נאמר ומשם יפרד שהוא מקור דבי״ע ותיקונם, אבל תיקון האצילות הוא ע״י בחי׳ שלמעלה מהנהר הנ״ל וזהו והכהו לשבעה נחלים ע״ד ונחל עדניך תשקם6 גילוי בחי׳ עדן עצמו כו׳ והיינו כי הנהר זהו מחשבה והנה מודומ״ע הם בי״ע וכמ״ש בד״ה שובה ישראל עד7 ויש מודומ״ע באצי׳ והן בי״ע שבאצילות.8

14ויש עוד בחי׳ מאד עמקו מחשבותיך1 כו׳ הי ינו מודומ״ע שלמעלה מהשכל ועד״ז יובן ענין גילוי בחי׳ שלמעלה מהנהר כו׳ ופי׳ בעים רוחו יש לפרש ע״פ משארז״ל ע״פ ורוח אלקים מרחפת על פני המים זהו רוחו של מלך המשיח המד״א ונחה עליו רוח הוי׳ (ברבות בראשית פ׳ ב׳ ור״פ תזריע) והנה במשה נאמר מן המים משיתיהו2 והוא מבחי׳ מים עליונים שמשם המשכות התורה הנגלות לנו כמים שיורדים3 מגבוה לנמוך אך פנימיות התורה זהו בחי׳ ורוח אלקי׳ מרחפת ע״פ המים למעלה מבחי׳ מים כו׳ ועז״נ והניף ידו על הנהר שהוא בחי׳ מים בעים רוחו מה שלמעלה מבחי׳ המים ועי״ז והכהו כו׳ וזהו נמשך ע״י התשובה שהיא ג״כ בחי׳ והרוח תשוב אל האלקים כמ״ש ע״פ האזינו השמים4 כו׳ ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות והניף כו׳ בעים רוחו כו׳:

15ד ולתוספת ביאור שייכות ענין והכהו לשבעה נחלים דייקא לגילוי פנימית התורה שיהיה לעתיד הענין עפמ״ש בד״ה וישכם לבן הנ״ל שמדתו של יעקב אבינו ע״ה היא בחי׳ הרחמים1 העליונים תפארת2 דאצי׳ והיינו שאפי׳ על כל העולמות עליונים שייך ונופל בחי׳ רחמנות כו׳ ומדרגת השבטים יוצאי ירך יעקב הם במדרגה שלמטה ממנו דהיינו לעורר רחמים רבים על ניצוץ אלקות השורה בנפשו איך שירדה פלאים כו׳ כי הרחמנות הוא לפי ערך הדעת כו׳ (ועמ״ש סד״ה את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו׳). ומזה יובן למה קי״ס היה לי״ב גזרים לי״ב שבטים כי עכשיו שייך רחמנות של השבטים על ירידת הנשמה בגוף כו׳ שבעולם העשייה ההעלם וההסתר הרבה מאד משא״כ בעולמות עליונים וכנודע מענין אף עשיתיו כו׳ אבל לעתיד שיזדכך עולם העשייה ונגלה כבוד3 ה׳ שיהיה הגילוי בעשייה כמו למעלה א״כ אז לא שייך הרחמנות זו על הירידה בעשייה יותר מהבריאה כ״א הרחמנות של האבות עצמן שאפילו על עולמות העליונים שייך ונופל בחי׳ רחמנות כו׳ והנה כמו שבאתעדל״ת של רחמנות השבטים ממשיכים אתעדל״ע רחמים שלמעלה יותר דהיינו רחמים של האבות עצמן כמו למשל השבט של אילן שכופפין אותו שאזי נמשך עי״ז גם כל האילן עצמו ועי״ז נמשך גילוי אלקות ע״י התורה ומצות והוא המשכה שע״י התורה שלפנינו המשכת חכמה עילאה כו׳ וכמ״ש במ״א סד״ה מי מנה עפר יעקב4 שלהיות המשכת התורה הוא ע״י בחי׳ רחמים דיעקב וכדלקמן כך לע״ל ע״י גילוי הרחמנות של האבות עצמן בכל נש״י ימשיכו עי״ז אתעדל״ע מבחי׳ רחמים גדולים דא״א שלמעלה גם מחג״ת דאצי׳ וכמ״ש וברחמים גדולים אקבצך5 וכתיב וחסדי מאתך לא ימוש6 וחסדי דייקא כו׳ ועי״ז יומשך התגלות פנימית התורה שהיא בחי׳ מו״ס שלמעלה מחכמה דאצילות כו׳ ועפ״ז י״ל מה שארז״ל עץ הדעת חטה היתה.

16וקשה דבמ״א מבואר דחטה היינו כ״ב אותיות התורה.1 ואיך נק׳ עץ הדעת. אך הענין כמבואר במ״א בד״ה בשעה שהקדימו2 ישראל נעשה לנשמע דהתשב״כ היא עץ חיים ותשבע״פ נק׳ בזהר אילנא דטו״ר. ולא שהיא ח״ו עץ הדעת טו״ר. כי תשבע״פ היא מל׳3 דאצילות דאיהו וגרמוהי חד. אלא ר״ל שמתלבשת לברר עה״ד טו״ר שהיא קליפת נוגה וכמשנ״ת באריכות באג״ה בד״ה ברע״מ פ׳ נשא והמשכילים יזהירו כו׳. והנה גם בתשב״כ כתיב בשברי לכם מטה לחם.4 מטה לחם הוא עץ חיים ובשבירת לוחות ראשונות נשתלשלה ונתלבשה בדברים גשמיים כו׳ (כמ״ש במ״א ע״פ זה בפ׳ בחקותי).5 והיינו שהרי כל התשבע״פ מקבל מתשב״כ והיא ביאור ופי׳ התשב״כ. ולכן אדה״ר לפני החטא היה למעלה מבחינה זו דבירור עה״ד טו״ר כמ״ש בספר הגלגולים פי״ט שאדה״ר לפני החטא היה בחינה זו דמשיח ולמעלה ממדרגת משה (ועמ״ש ע״פ הן האדם6 היה כאחד ממנו כו׳) והנה מדור שלו היה בג״ע אשר ונהר יוצא מעדן כו׳ והיינו להמשיך בחי׳ עדן עצמו והוא פנימית התורה שיתגלה לע״ל ע״י משיח אשר זהו למעלה מבחי׳ אותיות כנ״ל בענין והניף ידו על הנהר כו׳. ומכ״ז יובן ג״כ ענין תנופת שתי הלחם ע״ג שני הכבשים בחג השבועות. כי שתי הלחם היינו תשב״כ ותשבע״פ7 והכבשים הם בחי׳ רחמים מדתו של יעקב שע״י המשכת רחמים אלו ממשיכים גילוי התורה שהיא בחי׳ לחם וכמ״ש ואשא אתכם על כנפי נשרים8 שהוא בחי׳ רחמים ועי״ז ואביא אתכם אלי (ועמ״ש ע״פ בהעלותך את הנרות9 בפי׳ וענין היתה לי דמעתי לחם כו׳) ואמנם תנופת הלחם והכבשים היינו להעלות התורה שהיא בחי׳ לחם חטה ולקשרה ולחברה באור א״ס ב״ה בחי׳ עדן העליון ממש וכן להעלות הרחמים של האבות למקורן ושרשן בחי׳ רחמים גדולים כו׳ (ועמ״ש מענין העלאה זו בד״ה זכור ושמור10 בדבור א׳ נאמרו. ושם בד״ה בענין האבות הן הן המרכבה) ולכן יש י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן11 כנגד י״ג מדות הרחמים:

17ה וזהו והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (בישעיה סי׳ י״א) ופי׳ הרד״ק דהיינו נהר מצרים שהוא הנילוס וכ״כ במצודת. והוא מ״ש ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון ופרש״י הוא נילוס1 נהר מצרים כו׳. וכ״כ בזח״א לך לך פ״א ב׳ שלכן נאמר כגן ה׳ כארץ מצרים2 לפי שלשם נמשך אחד מד׳ נהרות היוצאים מג״ע היינו שם האחד פישון כו׳ ובפ׳ חיי שרה דקכ״ה סע״א כ׳ מאי שם האחד פישון המיוחד מכולם כו׳ ולפיכך היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם כו׳ שהרי גבי שבח דשלמה נאמר ותרב חכמת שלמה כו׳ ומכל חכמת מצרים (במ״א סי׳ ה). והיינו לפי ששרש הנהר הנ״ל נמשך מנהר היוצא מעדן שהוא חו״ב כו׳ וזהו שאמרו אית מיא מגדלין חכימין3 כו׳ (ועיין ברבות ס״פ בלק יש מעיינותכו׳ וע׳ בהרמ״ז פ׳ חיי שרה שם) וע׳ במא״א אות ד׳ סכ״ה ד׳ נהרות הם או״א זו״נ פישון באבא לשון פושו וסגו כי רבוי השפע יורד מהחכמה כולם בחכמה עשית כו׳. (ועי׳ מזה בת״ז תיקון נ״ד דצ״א ע״א). אך עכ״ז מאחר שנאמר בהם ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. א״כ הם מקור עולמות הנפרדים וכמ״ש בזח״א ויצא (קנ״ח א׳) ומשם יפרד כו׳ טורי דפרודא כו׳ וזהו שנקרא לשון ים מצרים פי׳ מצרים לשון מיצרים וגבולים. שהן בחי׳ בעלי גבול כמו מן הארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה4 הן בגשמיות והן ברוחניות הוא בחי׳ מיצר וגבול כו׳ וע״כ נק׳ ומשם יפרד להיות נראה ליש ודבר בפ״ע כו׳ דהיינו שהם מקור השפע להתהוות בי״ע כו׳ כי הם מקבלים מבחי׳ הדבור והדבור באדם יוצא לחוץ להיות בבחי׳ דבר נפרד ממנו.

18והגם כי למעלה אין שייך דבר שחוץ ממנו ית׳ היינו קמי׳ ית׳ אבל לגבי הברואים יש צמצומים רבים עד כאלו הן בבחי׳ דבר נפרד כו׳ ועמ״ש בד״ה וספרתם לכם1 בענין פי׳ וכנפיהם פרודות כו׳ דחיות המרכבה כו׳ לפי שנמשכים מארבעה מוצאות הדבור כו׳. אבל לע״ל שנא׳ ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו כי פי ה׳ דבר (בישעיה סי׳ מ) (ועיין מזה ברבות פ׳ ויקרא פ״א2 זח״ב ס״פ משפטים קכ״ו א׳ ובת״א פ׳ לך לך בד״ה ולא יקרא עוד שמך אברם) דהיינו שיהי׳ גילוי בחי׳ הדבור עליון כמו שהוא אצלו ית׳ שאין הדבור היוצא ממנו בבחי׳ דבר נפרד כמו דבור האדם אלא מיוחד בתכלית היחוד במהותו ועצמותו ית׳ גם אחר שיצא דבורו ית׳ אל הפועל בבריאת העולמות כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות כו׳ (כמ״ש בס׳ ש״ב פכ״א). וזהו פי׳ וראו כו׳ כי פי ה׳ דבר כלו׳ שיהי׳ התגלות הדבור עליון כמו שהוא בבחי׳ פי הוי׳ ממש ששם הדבור מיוחד במהותו ועצמותו ית׳ כך יהי׳ גילוי זה למטה וראו כל בשר יחדו גילוי זה. ועי״ז יהיה גלוי אחדותו ית׳ שבעולם האצי׳ גם למטה בעשייה כמ״ש ביום ההוא3 יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד (ועמ״ש בזה סד״ה למנצח על השמינית). לכן אז א״צ לבחי׳ ד׳ נהרות הנ״ל שהשפע בא מהם בבחי׳ ומשם יפרד. אלא יהי׳ גילוי והמשכת הנהר היוצא מעדן ממש מה שלמעלה מבחי׳ ומשם יפרד. וזהו והחרים ה׳ את לשון ים מצרים ות״י ויבש כו׳.4

19ולא עוד אלא והניף ידו על הנהר היינו הנהר היוצא מעדן ממש קודם בחי׳ ומשם יפרד כו׳ והכהו לשבעה נחלים וכמש״ל. אך עוד י״ל המכוון כי ז׳ נחלים הם ז״ת היינו המדות והדבור שבהם ועל ידם נמשך השפע והנהר הוא בינה שלמעלה מהמדות, והוא ענין שער החמשים דבינה שאינו מושג כלל.

20והמדות והדבור מקבלים משם רק הארה בעלמא כנודע מענין מי ברא אלה1 כו׳ ועמ״ש מזה ע״פ אלה פקודי המשכן משכן העדות. ולע״ל נאמר והכהו לשבעה נחלים היינו שאותו האור המאיר בבחי׳ הנהר עצמו יומשך ויתגלה בבחי׳ ז״ת שהם המדות והדבור המאירים ומתגלים בבי״ע כו׳ (ועי׳ מזה בזח״א בראשית דנ״ב ע״א).2 וזהו ענין ומלאה הארץ דעה את3 ה׳ כמים לים מכסים4 כו׳. (ועיין עוד מענין והחרים ה׳ את לשון ים מצרים ברבות ריש קהלת5 ע״פ הבל הבלים אמר קהלת):