ביאור הדברים ע״פ כי ביום הזה יכפר הנ״ל,…

1ביאור הדברים ע״פ כי ביום הזה יכפר12 הנ״ל, הנה נקדים ענין בגדי לבן דכה״ג שעבודת יוהכ״פ3 הוא בבגדי לבן. והנה הן היו מפשתן דייקא וכמ״ש כתנת בד קדש4 ילבש ומכנסי בד כו׳. בגדי קדש הם.

2וע׳ בזהר פ׳ ויחי דרי״ז א׳ ובפ׳ פקודי דף רל״ט א׳ ובגמרא בזבחים דף י״ח ב׳ דאמר קרא בד דבר העולה מן הקרקע בד בבד1. ופרש״י שם קנה יחידי מכל גרעין ואין ב׳ קנים עולים מגזע אחד, משא״כ בשאר כל מיני צמחה כמו חטים ודגן2 שכמה שבלים עולין מחטה אחת. והענין לפי שבחי׳ בד היינו שנמשך מעולם האחדות,3 ועד״ז יובן ענין קרבן קין4 דכתיב ויבא קין מפרי האדמה5 מנחה לה׳ וארז״ל זרע פשתן6 היה. והיינו לפי שהוא בחי׳ בד (ועיין בלק״ת פ׳ קדושים באזהרת שעטנז והנה קין העלה כו׳ ובזח״ב תצוה קפ״א ב׳ ובזח״ג קדושים פ״ז א׳). ולכן היה הכה״ג צ״ל לבוש7 ביוהכ״פ בעבודת היום8 בבגדי בד דייקא כי אז הוא נכנס לפני ולפנים בעולם האחדות לכפר על כל פשעי בנ״י וכמ״ש ונסלח כו׳ והיינו בבגדי פשתן דוקא. וזהו ענין הוי׳ בדד ינחנו.9 פי׳ בדד הוא בחי׳ לבדו כמו קודם שנברא העולם וכמ״ש במ״א (ועמ״ש סד״ה וארא אל אברהם10 בענין בחי׳ יחיד וסד״ה להבין הענין שתפלת הבעל עסק כו׳ יחוד או״א כו׳ משא״כ למעלה מעלה בחי׳ אנכי כו׳ וע׳ בסש״ב ח״ב פ״ט בהג״ה. וע׳ עוד מענין בד בלק״ת פ׳ צו גבי מדו בד11 ובע״ח שער א״א פ״ה ועיין בר״ח שער התשובה פ״ג ובמא״א אות ב׳ ס״ד ועיין מ״ש במ״א גבי עד הגל).12 ולכך הן בגדי לבן, כי בחי׳ הלובן אינו כשאר הגוונים. כי הוא בחי׳ עצמיות של הדבר ואין כאן דבר נוסף רק עצם הדבר לבד. משא״כ שאר הגוונים שהם צבע שצובעים בו אדום ירוק.13 שהצבע אדום הוא דבר נוסף על עצם הדבר שהיה לבן עד״מ ועכשיו ע״י הצבע נעשה אדום, ונמצא זהו הרכבה על עצם הדבר משא״כ גוון לבן שהוא עצמי14 ואינו צבע ומה שמכבסים בגדי פשתן בלשון אשכנז (בלייחט לאייווענט) היינו רק שע״י זה יתוסף ויתגלה עצם הלבנונית15 והנמשל מזה כי הנה ידוע ענין אורות וכלים שקודם שנאצלו הכלים לא שייך לומר על שפע אור א״ס שהוא קרוב לחסד יותר מחכמה. כי לאו מכל מדות אלין16 איהו כלל. רק אחר שהכלי הגביל את האור נעשה התמונה בהאור להיות אור החסד או אור הגבורה שאז נק׳ הספירה בשם זה דוקא משא״כ האורות בעצמן הן בחי׳ בלי מה בלי מהות17 כו׳ שהאור מעין המאור למעלה מעלה ממהות מדות ואפילו ממהות חב״ד כו׳ כנודע.1819

3וזהו ענין ההפרש שבין גוון לבן לשאר הגוונים. שבחי׳ לבן שהוא גוון עצמי ואין כאן דבר זולת עצם המהות זה הוא למעלה בחי׳ האורות כמו שהם בעצמן קודם שנתלבשו בכלים שע״ז מורה המראה לבן שההארה והגילוי הוא אור א״ס ממש פשוט בתכלית הפשיטות, אבל כשהאורות מתלבשים בכלים ונעשה בחי׳ אור בכלי החסד או בכלי הגבורה שהכלי מגבלת האור הפשוט ועושה בו תמונה כמו הגוון והצבע ירוק או אדום הנעשה על דבר הפשוט כו׳ שנצבע אותו הדבר הפשוט. להיות ירוק סומק כו׳ אש ומים חו״ג כו׳ (ועמ״ש במ״א ע״פ אם בחקתי תלכו בענין ההפרש שבין אותיות החקיקה שהם מיניה וביה ובין אותיות הכתב שהדיו הוא דבר נוסף כו׳, דלכאורה זהו קרוב להפרש המבואר כאן בין לבן לשאר הגוונים ממש):1

4והנה התלבשות האורות בכלים הוא כדי שעי״ז יומשך מהאור התהוות העולמות ובעלי גבול וזהו רבות עשית1 כו׳ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו׳ פי׳ שכדי שיומשך מהאורות דע״ס שהם בחינת נפלאותיך ומחשבותיך אלינו דהיינו בבי״ע עצמו מספר רבוא רבבות הצמצומים והיינו בחי׳ הכלים כו׳ וכלים מכלים שונים2 כו׳.

5ודרך כלל הכלים הוא ציור אדם כמ״ש בצלמנו כדמותינו והיינו חב״ד חג״ת נה״י. ונה״י מתלבשים בעשייה עד שעי״ז נמשך מחכמה דאצי׳ להתלבש ג״כ בעשייה וכמארז״ל טפה זו מה תהא עליה1 חכם כו׳ והיינו ע״י רבבות צמצומים כנ״ל וכ״ז אינו אלא לפי שהאור החכמה נתלבש בגוון וכלי. משא״כ האור כמו שהוא פשוט כו׳ וזהו ענין בגדי לבן כנ״ל. ולכן לענין אבל לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד.2 (וע׳ בלק״ת פ׳ ויחי):34

6ב והנה להבין ענין בגדי בד קודש לכה״ג ביום הכפורים דייקא יום הסליחה. יש להקדים ענין הידוע שע״י קיום התורה ומצות ממשיכים אורות פנימים ואורות מקיפים, כי הנה אורייתא מחכמה נפקת1 ושרשה ממו״ס דא״א שהיא נק׳ בחי׳ אור פנימי כמ״ש בע״ח שער א״א פ״ד מו״ס דא״א הנק׳ חכמה והוא סוד אור פנימי והמצות הן נמשכות מגולגלתא דא״א שהוא בחי׳ אור מקיף (כמ״ש בע״ח שם ובפרק ג׳ ועיין בע״ח שכ״ב ספ״ו).2 ואע״ג שעל התורה נאמר לבושיה כתלג חיוור הרי שהתורה היא ג״כ בחי׳ לבוש ומקיף. הענין כי לבושיה כתלג חיוור קאי על י״ג ת״ד שהם נעשים לבושים וחופפים על או״א שלכך נק׳ או״א דאצי׳ הנסתרות לה׳3 וכנודע דהנסתרות היינו י״ה שהם או״א ומה שנק׳ נסתרות היינו לפי שהם מחופים ומכוסים בדיקנא דאריך, ואע״פ שהדיקנא היא נמשכה ממו״ס4 [והרמ״ז בפ׳ בראשית דף ח׳ כ׳ בשם הפע״ח5 שהדיקנא מאירה ומתכוננת מג׳ מוחין חב״ד היושבין לעילא בגולגלתא כו׳ אשר כ״ז הוא למעלה מאו״א דאצילות]. אך עכ״ז השפלתה הוא יותר למטה להיות ג״כ לבוש לאו״א דאצילות.67

7ופי׳ וענין הלבוש היינו כמו עד״מ האותיות המלבישים את השכל שאע״פ שע״י האותיות מתגלה השכל שהרב מסביר לתלמידו השכל ע״י האותיות היינו פשוטו של השכל אבל פנימי׳ ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ״א מוסתר ונעלם בהם בבחי׳ הסתר והעלם.

8ולכן ארז״ל דלא קאים אינש אדעתי׳ דרביה1 עד ארבעין שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב היה עדיין בבחי׳ הסתר והעלם ממנו אלא שאעפ״כ אחר ארבעים שנין קאים לפי שמ״מ היה דעתיה דרבי׳ בבחי׳ מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקבל מרבו בבחי׳ הסתר והעלם.

9ואחר מ׳ שנין נמשך מהעלם אל הגילוי. נמצא מובן מזה שהאותיות שהם לבושים היינו שמסתירים שהפנימי׳ לא יתגלה רק החיצונית נמשך ומתגלה. ויובן זה עוד ג״כ מענין מארז״ל בסנהדרין דל״ה הטעם שאין דנין בע״ש וגומרין באחד בשבת משום דמינשי טעמייהו ואע״ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי1 המחייבין, פרש״י דמ״מ לבא דאינשי לא כתבי כו׳ ונשכח מלבו ישובו לטעמו כו׳, והיינו לפי שפנימית הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ״א מוסתר ונעלם.

10ועד״ז גם המשל מלביש השכל אלא שהוא לבוש המעלים יותר מהאותיות. וזהו ענין לבושיה כתלג כמו השלג שנקפא המים ונעשה שלג ואח״כ חוזר ונמס והיה למים. כך הלבוש מעלים על פנימי׳ החכמה שאינו מתגלה להמקבל כ״א עומד עליו מלמעלה בבחי׳ הסתר ומקיף אלא שזהו בשעת ההשפעה, אמנם אח״כ יו כל להיות נמשך גם הפנימית מההעלם אל הגילוי.

11וכמשל התלמיד דאחר מ׳ שנין קאים אדעתיה דרביה כנ״ל. וזהו ענין שהשלג היה אח״כ למים כו׳ כבראשונה [ועמ״ש בפ׳ שלח לך בד״ה ויאמרו כו׳ טובה הארץ בענין עגולים ויושר]. וזהו ענין שי״ג ת״ד נק׳ לבושיה כתלג חיוור שהם נעשים ג״כ לבושי׳ לאו״א דאצילות. כי הנה אע״פ שהלבוש הוא נשפל להיות נמוך יותר מהשכל אבל באמת שרשו מלמעלה מהשכל המלובש בו, וכמ״ש במ״א מענין שלמה ששבח גודל חכמתו היה מ״ש וידבר שלשת אלפים משל1 [עיין מזה ר״פ לך לך2 בד״ה הנה אברם3 כו׳ ע״ש.

12ובד״ה והבדילה הפרוכת1 ובפ׳ מקץ2 בביאור על מארז״ל מזוזה מימין ונ״ח משמאל]. ולכך הדיקנא דאריך ששרשה ממו״ס שהיא למעלה מאו״א דאצי׳ היא דוקא שנעשית לבוש לאו״א כו׳, וכמו בגשמיות הזקן מתחיל לצמוח אחר עשרים שנה לפי שאז מאירים המוחין דגדלות3 וכמארז״ל ולמכור בנכסי אביו4 עד שיהיה בן עשרים שנה וכמ״ש במ״א. נמצא שערות הדיקנא אף שהן בחי׳ שערות לבד עכ״ז הרי הן באין ונמשכין ממוחין דגדלות שלמעלה מהמוחין שיש לו בתחלה קודם עשרים שנה.5

13ולכן ג״כ הסריס אין לו זקן1 לפי שאין בו כח ההולדה והיינו לפי שלהיות ההולדה וההשפעה הוא נמשך מהתחזקות המוחין והסריס שחסר בו כח זה אין לו זקן. וכן נשים שדעתן קלות2 אין להם זקן כו׳. וזהו ענין שהתורה ששרשה ממו״ס נק׳ ג״כ לבושיה דהיינו בחי׳ הדיקנא שהיא לבוש לאו״א אבל מ״מ בשרש התורה במו״ס היא בחי׳ או״פ.

14והנה זה לעומת זה התאוה והכבוד הם פנימיים ומקיפים דנוגה כי התאוה להיות בסובאי יין וזוללי בשר זהו מזון ואו״פ דנוגה. והכבוד וגסות הרוח בלבישת בגדי כבוד זהו מקיפים דנוגה והוא זלעו״ז נגד הפנימיים ומקיפים דקדושה [ועמ״ש בד״ה זאת חנוכת המזבח כו׳ בענין הבו לה׳ כבוד] הנמשכים ע״י תורה ומצות שיסוד הקדושה הוא בחי׳ ביטול לאור א״ס ב״ה והמצות הם בחי׳ המשכה מלמעלה למטה שלכך נק׳ כל המצות ע״ש צדקה. צדקת פרזונו בישראל. משמיא מיהב יהבי1 כו׳ בחי׳ או״י וגם בחי׳ או״ח הוא ביטול עצמותו שמואס בחיי עוה״ז. משא״כ בחי׳ נוגה שהוא בחי׳ יש הפך הביטול וזהו התאוה והכבוד, ואצ״ל דבר איסור גמור ח״ו שהם פנימים ומקיפים דג״ק הטמאות שלמטה מטה מנוגה כו׳:2

15ג והנה ענין יום הכפורים יום התשובה להיות מחילת עוונות הוא ע״י התגלות והמשכת הארה גדולה ועצומה מאור א״ס ב״ה מה שלמעלה מעלה אפילו ממקיפים ופנימיים הנמשכים ע״י תורה ומצות שעי״ז מתמלאים הפגמים שבתורה ומצות.

16וענין הארה עצומה זו היינו כי הנה מבואר למעלה דהמקיפים ופנימיים נמשכים מגלגלתא ומוחא דא״א וזהו ענין ההמשכה שע״י התורה ומצות אך ביוהכ״פ יום התשובה הוא התגלות עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין שלמעלה מבחי׳ גלגלתא וכתר דא״א. ונק׳ מקור התענוגים וכמ״ש בזהר פ׳ אמור דק״א1 א׳ כתיב כי עמך הסליחה2 וכתיב כי עמך מקור חיים.3 פי׳ מקור חיים הוא מקור התענוגים שלמעלה מבחי׳ גלגלתא ומו״ס שהוא בחי׳ הרצון עליון והחכמה עילאה. כי רק הארה מבחי׳ התענוג נמשך ומתלבש בהרצון והוא פנימית הרצון כו׳ (ועמ״ש ע״פ ואהיה אצלו אמון). ולכן בהגלות בחי׳ עצמות התענוג עליון ע״ק הוא ממלא כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו״ס, וע״ז ארז״ל במקום שבעלי תשובה4 עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ועיין בזהר ויקרא די״ו ע״א מאן ישוב, ישוב ע״ק לאתגלייא כו׳.5

17וזהו ענין יוהכ״פ ולכן הכהן גדול שעל ידו נמשך המשכה עליונה זו נאמר בו בד קדש ילבש. והם בגדי לבן שהוא גוון עצמי1 היינו גילוי עצמיות התענוג שהוא פשוט דהיינו שהוא למעלה מבחי׳ התענוג שמתצמצם להיות מלובש בחכמה, וכמ״ש במ״א כי מקור התענוג הוא בחי׳ עצמותו ית׳ ואינו עד״מ התענוג שלמטה באדם שהתענוג הוא מאיזו דבר שחוץ ממנו כמו מלמידת חכמה או איזה מאכל משא״כ בו ית׳ שאין לך דבר שחוץ ממנו ובחי׳ התענוג שבו היינו שהוא עצמו בחי׳ תענוג. אלא שנמשך ע״י צמצום ומתלבש אח״כ בחכמה ולכן בחי׳ בגדי בד קדש זהו גילוי עצמיות התענוג שאז הוא פשוט שאינו מורכב ומלובש עדיין בשום דבר כו׳ עד״מ.

18ועוד זאת כמ״ש הלק״ת בד נמשך מת׳ עלמין דכסופין שהם בחי׳ אורות שפע הענג העליון הנמשכים מע״ק כו׳. ונק׳ עובר1 לסוחר2 שהוא מבחינה שלמעלה מהכתר וגלגלתא שהוא בחי׳ מקיף לשון סחור והמשכה זו הוא מלמעלה יותר מהמקיפים הנ״ל. (וכמ״ש במ״א בד״ה וישלח יעקב הנ״ל). והכה״ג שלובש בגדי בד קדש אשר הבגדים הם המקיפים היינו שמבחי׳ בד קדש שלמעלה מהמקיפים יומשך להיות בחי׳ מקיף דהיינו מה שמשם ממש נמשך למלאות כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דקדושה כנ״ל וזהו כענין עובר לסוחר שעוברים ונמשכים בבחי׳ סוחר שהוא בחי׳ מקיף כנ״ל. וזהו ענין ויעבור דיג״מ הרחמים.

19והנה פי׳ יכפר עליכם לטהר אתכם היינו מהמקיפים דנוגה כמו מהכבוד וגסות שמהם ליכא בירור והעלאה כ״א להיות מחיתי כעב פשעיך1 וכענן חטאתיך כו׳, משא״כ מבחי׳ הפנימיים דקליפה כמו התאוה בסובאי יין וזוללי בשר מאחר שנעשה מזה חיות פנימי בגוף הנה יוכל להתעלות אח״כ כשמתפלל בעומקא דליבא כו׳, וע״ז נאמר מכל חטאתיכם תטהרו אתם לא כן מהמקיפים.

20ועד״ז היה ג״כ בקרבנות ב׳ דברים זריקת הדם והקטרת אימורים. הקטרת אימורים החלב עם היותו אסור להדיוט עולה ונכלל באלקות ע״י אש שלמעלה שהיה יורד בדמות אריה אור י״ה מבחי׳ שם מ״ה כו׳ וזהו ענין בירורי הפנימיים ע״י התשובה. וזריקת הדם הוא בחי׳ התעוררות גבורות עליונות ממקור הגבורות דתהו להיות עי״ז כלייה להמקיפים דנוגה כו׳. וזהו כי ביום הזה יכפר. מאן דלית ליה שם ידיע והוא למעלה מבחי׳ סוכ״ע וממכ״ע. והיינו ע״י ממעמקים קראתיך כו׳:

21ולתוספות ביאור. בענין הארה עצומה זו שלמעלה ממקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו״ס. הענין הוא כי הנה למעלה מהתהוות הכלים אין שייך בחי׳ א״פ וא״מ כלל. ששייכות ענין א״פ וגם אור מקיף הוא רק כשנתהוו בחי׳ הכלים אז שייך ענין א״פ המלובש בהכלי.

22ואור מקיף שהוא מקיף על הא״פ והכלי. משא״כ בלמעלה מהתהוות הכלים כו׳ אין שייך שם כלל בחי׳ א״פ וא״מ. וכמ״ש במ״א בפי׳ כי גאה גאה.1 פי׳ גאה הוא מלשון התנשאות מה שלמעלה מן הכלים שאינו יכול להתלבש בשום כלי כלל כ״א מאיר בבחי׳ מקיף מלמעלה והוא בחי׳ סוכ״ע. אבל אעפ״כ מאחר שנק׳ סוכ״ע הרי יש לו שייכות לבחי׳ עלמין דהיינו בחי׳ אור מקיף שיש לו שייכות עם הכלים אבל א״ס ב״ה הוא גאה על גאה שהוא רם ומתנשא על המקיף והפנימי סוכ״ע וממכ״ע כו׳ ואינו בגדר עלמין כלל.

23וזהו בחינת אתה הוא1 ה׳ לבדך. לבדך דייקא שאין שייך לומר סובב לבחי׳ עלמין כו׳. וע״ז נאמר ה׳ בדד ינחנו בבחי׳ הוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם כו׳. מה שאין לו שייכות לבחי׳ עלמין וכלים לא בבחי׳ א״פ ולא בבחי׳ א״מ. לכן הכה״ג צ״ל ג״כ לבוש בגדי בד קדש להמשיך מבחי׳ בד קדש בחי׳ בגדי כהן מקיפים עליונים, וזהו ג״כ הענין שביוהכ״פ נכנס הכה״ג לפני ולפנים לבית קדש הקדשים. אשר סוכ״ע נק׳ קדש ומובדל שאינו מתלבש כו׳ אכן קדש הקדשים הוא מה שלמעלה מבחי׳ סוכ״ע כו׳ וע״י גילוי מבחי׳ זו מתמלאים כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דקדושה כו׳: