Torah Ohr · Parshas Bereishis · Maamar 1
השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית וגו׳
“The heavens are My throne and the earth is My footstool”
Kept on this device only. Sign in to save it on every device
The big idea
G‑d, who has no body and no place, “sits” on the Torah, rests His “feet” on the Jewish people raised by the mitzvos, and is “housed” in prayer; each is drawn down by a person’s own service, from contemplation and love to deeds and self-nullification.
The maamar in brief
The maamar asks how G‑d, who has no body and is not in space, can have a throne and a footstool. The “heavens,” fire and water, are the Torah. A person “makes” the Torah: contemplating the Shema (shem ayin) shows that everything in the worlds is only a “name,” a glimmer, so the soul longs for G‑d Himself; this love, an arousal from below, draws the Infinite Light into the Torah and brings it from its pre-world level into the 613 mitzvos. The Torah is thus a “throne” on which G‑d’s will and wisdom lower themselves into physical mitzvos. The “earth” is the practical mitzvos, above all charity, which raise the “foot,” the Jewish people; since “their end is wedged in their beginning,” the lowest becomes the head, and a person’s deeds raise his emotions into his mind. Heaven and earth are also the Written and Oral Torah. The “house” is prayer: through bowing and self-nullification it draws down the encompassing light that heart and mind cannot contain, a light that does not look upon a person’s faults.
Outline
- The question and the Torah as “heaven”How can the bodiless G‑d have a throne? The Torah is from heaven, and like shamayim it is fire and water.¶1
- A person makes the Torah through contemplation and loveMercy grants understanding; the Shema teaches that the worlds hold only a “name” of G‑d; this awakens love for G‑d Himself, which draws the Infinite Light into the Torah and down into the mitzvos.¶2–4
- The Torah as G‑d’s throneThrough Moshe the Torah comes down; like sitting, it lowers G‑d’s “head,” His will and wisdom, into physical mitzvos.¶5
- The footstool: raising the footIsrael are G‑d’s “foot,” which in the returning light becomes the head; the practical mitzvos, especially charity, raise the emotions into wisdom, above and in the human soul, so that love becomes lasting.¶6–10
- Heaven and earth within the TorahThe Written Torah is heaven, from above; the Oral Torah is earth, grasping G‑d’s will from below; three things are called “earth.”¶11
- The house: prayerPrayer with bowing and self-nullification draws down the encompassing light beyond the worlds, which neither heart nor mind contains, and which is present without regard to a person’s faults.¶12–14
Key concepts
- Memalei and sovevממלא כל עלמין וסובב כל עלמין
- The light that fills the worlds, enlivening each according to its measure, is only a “name,” a glimmer; the light that encompasses them is beyond grasp and can only surround a person.
- Arousal from belowאתערותא דלתתא
- Human love and service that draw down a divine response: “a spirit brings a spirit.”
- Their end is wedged in their beginningנעוץ סופן בתחלתן
- In the light that returns upward, the lowest level is the highest, so the “foot,” the Jewish people and their physical deeds, becomes the “head.”
- Integrating emotions into intellectהתכללות המדות בשכל
- Emotions cut off from understanding are fleeting; raised into the mind, they become stable and elevated.
- Self-nullification in prayerביטול
- Bowing before G‑d as before a king too exalted to approach; it draws down the encompassing light that Torah and mitzvos cannot reach.
For children · ages 9–13
G‑d’s throne, footstool and house
The big idea
G‑d has no body and no place, yet through our Torah learning, our mitzvos and our prayer we give Him a throne, a footstool and a house in this world.
The prophet Yeshayahu says in G‑d’s name, “The heavens are My throne and the earth is My footstool; what house can you build for Me?” But G‑d has no body and is not in any place, so what can this mean? The maamar explains that the “heavens” are the Torah. When a person sits down, they lower themselves; so too, in the Torah, G‑d’s own will and wisdom “sit down” and come into physical mitzvos like tefillin, tzitzis and tzedakah. This happens when we think deeply, especially in the Shema, that the whole world holds only a tiny glimmer of G‑d, until we long for G‑d Himself. The “earth” is the mitzvos we do with our hands, above all giving tzedakah. They lift up the Jewish people, who are called G‑d’s “foot.” The “house” is prayer. When we bow in davening and set ourselves aside before G‑d, a light surrounds us that is too great for our mind or heart to hold. That light is drawn to every Jew, and it does not look at our faults.
The mashal
The foot is the lowest part of the body, yet it walks and carries the head to where the head wants to go. So in a certain way the foot is higher than the head. The Jewish people are called G‑d’s “foot,” and the mitzvos we do, like tzedakah, lift the foot up high.
Questions for the Shabbos table
- How can G‑d, who has no body, have a throne, a footstool and a house?
- In what way does the foot carry the head, and what does that teach about the Jewish people?
- What tzedakah or other mitzvah with your hands can you do this week to help make a place for G‑d in the world?
Explanation © likuteitorah.com, CC BY-NC 4.0: retold for children from our translation and explanation, with AI assistance; not yet reviewed by a human editor.
The question and the Torah as “heaven” ¶1
“The heavens are My throne and the earth is My footstool; what house…,” etc. [We need] to understand how it is fitting to say of Him, blessed be He, “My throne” and “My footstool.”
The maamar opens with Isaiah’s verse and raises its problem: a throne and a footstool belong to someone with a body who sits in a place. How can such words be said of G‑d?
For He has no bodily form and is not within the bounds of place, as it is written, “Behold, there is a place with Me”: for He is the place of the world, and the world is not His place.
G‑d has no bodily form (as the Yigdal hymn, based on Maimonides, puts it) and is not in space. The Midrash reads “Behold, there is a place with Me” as saying that G‑d contains the world, not that the world contains Him; so a “throne” cannot be meant literally.
אך להבין הענין כי הנה התורה היא מן השמי׳ כמ״ש כי מן השמים דברתי10 וגו׳
But to understand the matter: the Torah is from heaven, as it is written, “For from heaven I spoke,” etc.;
The answer begins with the Torah, which G‑d gave “from heaven.” The Alter Rebbe will show that the “heavens” that are G‑d’s throne are the Torah.
that is, it is of the level of “heaven,” for shamayim (heaven) is fire and water. And so it is written concerning the Torah, “From His right hand, a fiery law for them.”
The Sages read shamayim (heaven) as a fusion of esh (fire) and mayim (water). The Torah is likewise a blend of both, for it came “from His right hand” (the right is kindness, like water) as “a fiery law” (fire stands for strictness).
The paragraph poses the maamar’s question — how can the boundless G‑d have a “throne” and a “footstool”? — and begins the answer by identifying “heaven” with the Torah, which, like the heavens, is fire and water.
Or HaTorah (as the Kehot note reports) observes that here “fire and water” are read as Gevurah and Chesed, while elsewhere in Torah Ohr (Miketz, “For with You is the source of life,” and later in this maamar, “shamayim is sham mayim… Torah comes from Chochmah”) the Torah’s “water” is identified with Chochmah. Several manuscripts add: the right is the aspect of water, and from the aspect of fire comes “a law for them.”
Marei mekomos
- 1השמים כסאי · הנחת כ״ק אדמו״ר האמצעי בסה״מ תקס״ה ח״ב ע׳ תשה. וביאור בע׳ תשטו. ראה לעיל ציונים והערות לכ״ק אדמו״ר זי״ע. הגהות באוה״ת בראשית כרך ג תע, א. ובכרך ו תתרכג, ב (מלקו״ת לג׳ פרשיות). תתרל, ב. ובמקבילו ד״ה ואשא אתכם תרל״ח ע׳ ריז (בספר התולדות לכ״ק אדמו״ר מהר״ש, מציין כ״ק אדמו״ר זי״ע ”נתבארו הענינים דד״ה השמים כסאי וביאוריו (שבתו״א ולקו״ת לג״פ) בהרחב הביאור”. וכן נזכר בד״ה ויהיו חיי שרה תרמ״ג ע׳ כב ”שהוא השמים כסאי שבתו״א”). המאמר נאמר בשבת פ׳ מסעי ר״ח אב תקס״ה. ראה גם סה״מ תרס״ו ע׳ תקיט. ד״ה השמים כסאי תשל״ו (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ קלג). ד״ה השמים כסאי תשל״א. לכללות מאמר זה ראה ד״ה זה תשמ״א־ ש״פ תרומה תשד״מ־ ש״פ נח תשמ״ה. ד״ה כי כאשר השמים פ׳ ראה תשמ״ה. ד״ה בראשית ברא תשמ״ו וד״ה השמים כסאי תשמ״ו. ד״ה השמים כסאי ש״פ קרח תשמ״ז ושם ביאר שכאן בתו״א מבואר בארוכה דשמים וארץ כולל כל סדר ההשתלשלות דבשמים יש ג׳ דרגות וגם בארץ יש ג׳ דרגות, ומבואר ג׳ דרגות אלו כאן ובדרושים שלאח״ז כפי שהוא בעולמות ובישראל.
- 2השמים כסאי · Isaiah 66:1
- 3איך שייך עליו ית׳ לומר כסאי · ראה ד״ה השמים כסאי תשל״א.
- 4שהרי אין לו דמות הגוף · Tanya, Sha’ar HaYichud 2:6
- 5אין לו דמות הגוף · Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Yigdal 7
- 6הנה מקום אתי · Exodus 33:21
- 7הנה מקום אתי · Shemot Rabbah 45:6
- 8שהוא . . ואין העולם מקומו · ”כמארז״ל במד״ר ר״פ ויצא תוך פס״ח ע״פ ויפגע במקום, וכ״ה בפ׳ תשא פמ״ה קרוב לס״פ ע״פ הנה מקום אתי” — אוה״ת בראשית כרך ו תתרכג, ב (מלקו״ת לג״פ). בסה״מ תרל״ח בד״ה ואשא אתכם ע׳ ריז. ראה בלקו״ת ויקרא נא, סע״ב.
- 9שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו · Bereshit Rabbah 68:9
- 10כי מן השמים דברתי · Exodus 20:19
- 11התורה היא מן השמים . . שמים אש ומים · ראה אוה״ת כרך ו תתרכג, ב (מלקו״ת לג׳ פרשיות א, א) שצ״ע שלקמן פ׳ מקץ בד״ה כי עמך מקו״ח (לד, ד) מפרש שהכוונה על חכמה, וכן לקמן במאמר זה מפרש כן, וכאן מפרש על חו״ג ע״ש.
- 12שמים אש ומים · Chagigah 12a:19–20
- 13מימינו אש דת למו · Deuteronomy 33:2
A person makes the Torah through contemplation and love ¶2–4
2והנה כתיב ושמרתם את חוקתי1 ועשיתם אתם2 אתם כתיב שהאדם הוא העושה את התורה. וכך אנו מבקשים3 בברכת אהבת עולם אהבתנו כו׳ לשמור ולעשות ולקיים תחלה לעשותה
Now, it is written, “And you shall keep My statutes and do them (osam)”; it is written atem [— “you”]: that man is the one who makes the Torah. And so we ask in the blessing “With an everlasting love You have loved us,” etc.: “to keep, to do and to fulfill” — first to do it,
The verse “and do them” is spelled so that it can be read “and make yourselves,” and in the reading here, man is the one who “makes” the Torah — brings it into being. The morning prayer before the Shema asks G‑d to help us “keep, do and fulfill,” and the order matters: first the Torah must be “done,” made.
ואח״כ לקיימה4 והיינו ע״י אב הרחמן5 רחם עלינו ותן בלבנו בינה67 שמבחינת רחמים עליונים נמשך בינה והתבוננות בלב להיות בה ועל ידה עשיית והתהוות התורה.
and afterwards to fulfill it. And this is through “Merciful Father, have mercy on us and put understanding in our hearts”: for from the level of supernal mercy, understanding and contemplation are drawn into the heart, so that in it and through it there be the making and the coming into being of the Torah.
Only afterwards can it be “fulfilled.” The same prayer asks the “merciful Father” to “put understanding in our hearts”: from G‑d’s supernal mercy comes Binah, the heart’s understanding and contemplation, and through that contemplation the Torah is “made” and comes into being.
The paragraph adds a second idea: a person “makes” the Torah, bringing it into being, and this happens through contemplation in the heart, which is itself a gift of G‑d’s mercy.
The Tzemach Tzedek (Or HaTorah, Shelach) explains “first to do it, then to fulfill it”: first to draw the Torah from its source, the level of the “two thousand years” that preceded the world, down into the level of “world.” The link between mercy and Binah is also discussed in Tanya ch. 45.
Marei mekomos
- 1ושמרתם את חוקותי · Leviticus 18:5
- 2
- 3וכך אנו מבקשים · ”ע׳ אמרי בינה פתח השער ט, ב סי׳ ט״ו” — הג״ה בכת״י על תו״א דפוס ראשון.
- 4תחלה לעשותה ואח״כ לקיימה · ”דהיינו תחלה להמשיכה ממקורה מבחי׳ אלפים שנה שקדמה לעולם להמשיכה בבחי׳ עולם” — אוה״ת שלח ע׳ תקפא.
- 5ע״י אב הרחמן · ראה לקו״ת ראה כה, ב.
- 6ותן בלבינו בינה · ראה ד״ה כל הנקרא בשמי תרצ״ו ע׳ 107.
- 7אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו בינה · Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Blessings of the Shema, Second Blessing before Shema
And how this contemplation is to be is explained in the reading of the Shema: Shema is an expression of understanding, and this understanding is in the word Shema itself;
The contemplation that “makes” the Torah is spelled out in the Shema. Shema means not only “hear” but “understand,” and the word itself holds what is to be understood.
for Shema is shem ayin (“the name of the ayin”). That is: the enlarged ayin is the level of “Yours, O G‑d, are the greatness and the might,” etc.,
Shema splits into shem (name) and ayin, the letter whose value is seventy and which is written large in the Torah’s text of the Shema. The enlarged ayin stands for “Yours, O G‑d, are the greatness, the might…”: G‑d’s seven emotive attributes, each including ten, making seventy.
ז׳ מדות עליונות שהם בחינת לך דהיינו שהם בטלים אליו ונכללים במקורן שעדיין אינן בבחינת המשכה והתפשטות למטה להיות עולים בשם גדולה וגבורה וכו׳
the seven supernal attributes, which are the level of “Yours”: that is, they are nullified to Him and included in their source, not yet in a state of being drawn down and spreading forth below so as to go by the names of greatness, might, etc.
“Yours” means that in their source these attributes are wholly nullified to G‑d, not yet flowing downward to become distinct qualities like greatness and might that act on the world.
ואזי נקרא בשם ע׳ רבתי והמשכה שנמשך ומתפשט למטה הוא רק בחינת שם לבד4 שהוא הארה בעלמא
And then it is called by the name of the enlarged ayin; and the drawing down that is drawn and spreads forth below is only the level of a “name” alone, which is a mere glimmer,
In that hidden state they are the “enlarged ayin.” What spreads down into the world is only a “name”: just as a name is not the person but only how others refer to him, it is a mere glimmer of the source.
וכמאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאין זו אלא מבחינת שם ומדת מלכותו ית׳ כי מלכותך מלכות כל עולמים5 כתיב.
as in the saying, “Blessed be the name of the glory of His kingdom forever and ever”: this is only from the level of a “name” and of His attribute of Malchus (sovereignty), blessed be He, for it is written, “Your kingship is a kingship over all worlds.”
This is why we say “Blessed be the name of the glory of His kingdom”: what reaches the world is only the “name,” the attribute of Malchus (sovereignty), as the verse says, “Your kingship is a kingship over all worlds.”
The paragraph gives the content of the contemplation: Shema is shem ayin — the seventy-fold divine attributes remain hidden in their source, and all that reaches the world is their “name,” a glimmer through Malchus.
Elsewhere (Torah Ohr, Vayechi supplements) the enlarged ayin is linked to the seven lower Sefiros of Imma, the source of the primordial “seven kings” of Tohu. Likkutei Torah, Vaetchanan, which cites this passage, adds that Shema means both “understand” and “gather.”
Marei mekomos
- 1שמע לשון הבנה · I Samuel 3:10
- 2שמע שם ע׳ · ”ע׳ אמרי בינה שער הק״ש ענין שם ע׳ רבתי ומתפרש יפה פי׳ הפסוק לך ה׳ הגדולה בסי׳ ג ובסי׳ ו” — הג״ה בכת״י על תו״א הנ״ל. ראה לקמן קה, ג. לקו״ת ואתחנן יא, ב. ושם מציין לכאן.
- 3
- 4ש״ה רבתי — לבד · בבוך 1824: בלבד.
- 5מלכותך מלכות כל עולמים · Psalms 145:13
4וזהו ענין בינה להבין דבר מתוך דבר1 פי׳ תוך דבר נקרא בחינת ממלא כל עלמין שהיא בחינת שם דהיינו בחינת זיו והארה הנמשך תוך עלמין.
And this is the meaning of Binah (understanding): to understand one thing from within another. That is, “within” a thing is called the level of the light that fills all worlds (memalei kol almin), which is the level of a “name,” that is, the level of a radiance and glimmer drawn within the worlds.
Binah is traditionally defined as “understanding one thing from within another.” Here “within” refers to memalei kol almin, the light that enters each world and enlivens it — which is only the “name,” a radiance of G‑d.
וצריך להבין מזה שאינו אלא זיו כנ״ל שהוא ית׳ הוא הסובב כל עלמין ולית מחשבה כו׳2 ולאו מכל מדות אלין כלל3
And one must understand from this that it is only a radiance, as mentioned above; that He, blessed be He, is the One who encompasses all worlds (sovev kol almin), and “no thought [can grasp Him],” etc., and He is “not of any of these attributes at all.”
From that inner light one is to infer what lies beyond it: if all this is only a glimmer, G‑d Himself encompasses all worlds (sovev kol almin), beyond any grasp — as the Tikkunei Zohar says, “no thought can grasp You at all,” and He is “not of any of these attributes.”
וע״י זה נמשך להיות ואהבת את הוי״ה אלהיך ממש לדבקה בו ית׳ בא״ס ב״ה ממש כמ״ש מי לי בשמים4 ועמך לא חפצתי וגו׳
And through this there comes to be “And you shall love Havayah your G‑d” — truly: to cleave to Him, blessed be He, to the Infinite One (Ein Sof), blessed be He, truly, as it is written, “Whom do I have in heaven? And besides You I desire nothing,” etc.;
This contemplation leads to “You shall love Havayah your G‑d” in the fullest sense: a longing to cleave to the Infinite One Himself, not to any of His revelations. It is the Psalmist’s cry, “Whom do I have in heaven? Besides You I desire nothing.”
שיהי׳ [שיהיה] רק חפצו ורצונו שהוי״ה אור א״ס ב״ה עצמו יהיה אלהיך שורה בקרבך דהיינו שיהא גילוי אור א״ס ב״ה עצמו על נפשו
that his only desire and will be that Havayah, the Infinite Light (Or Ein Sof), blessed be He, itself, be “your G‑d,” dwelling within you; that is, that there be a revelation of the Infinite Light, blessed be He, itself upon his soul.
The lover wants Havayah — the Infinite Light itself — to become “your G‑d,” your own, resting within you and revealed in your soul.
והיינו ע״י בכל לבבך שהוא כמ״ש אם ישים אליו לבו5 רוחו ונשמתו אליו יאסף כי רוח אייתי רוח6 ואמשיך רוח שע״י רוח האדם העולה למעלה שישים אליו
And this is through “with all your heart,” which is as it is written, “If he sets his heart to Him, His spirit and His breath He will gather to him”; for “a spirit brings a spirit and draws forth a spirit”: through the spirit of man that rises upward, when he “sets [his heart] to Him,”
This happens “with all your heart.” The Alter Rebbe reads Job’s verse this way: when a person sets his heart toward G‑d, G‑d gathers His spirit to him. The Zohar’s rule is that “a spirit brings a spirit”: a human arousal from below draws down a divine response.
דהיינו שלבבו יכסף לדבקה בו ית׳ ולהמשיך בחי׳ גילוי אלהותו ית׳ על נפשו ותוך נפשו.
that is, when his heart yearns to cleave to Him, blessed be He, and to draw a revelation of His G‑dliness, blessed be He, upon his soul and into his soul,
“Setting his heart to Him” means a heartfelt yearning to cleave to G‑d and to have His G‑dliness revealed on and within one’s soul.
אזי רוחו ונשמתו מבחינת סובב כל עלמין אליו יאסף להיות מתאסף השראתו אצלו בקרב איש ולב עמוק7
then “His spirit and His breath,” from the level of the light that encompasses all worlds, “He will gather to him,” so that His indwelling is gathered to him, “within a man and a deep heart.”
Then G‑d’s “spirit and breath” from the encompassing level, beyond the worlds, are gathered to the person and dwell with him, in “the depth of a man’s heart.”
ומזה נמשך להיות והיו הדברים האלה אשר אנכי8 מי שאנכי9 מצוך כו׳ שע״י זה נמשך גילוי אלהותו והתהוות התורה בבחינת שמים אש ומים.
And from this there comes to be “And these words which I (Anochi) — who I am — command you,” etc.; for through this there is drawn down a revelation of His G‑dliness and the coming into being of the Torah at the level of “heaven,” fire and water.
This is followed by the next verse of the Shema, “And these words which I (Anochi) command you”: Anochi means G‑d’s very self, “who I am.” Through love, G‑dliness is revealed and the Torah comes into being as “heaven,” fire and water.
כי הנה התורה קדמה אלפים שנה לעולם10 פי׳ עולם נקרא בחינת אש ומים11 והתורה גבהה מעלתה מאד בבחינת אלפים שנה שהם למעלה מבחינת עולם וכדי שתמשך לבחינת עולם
For the Torah preceded the world by two thousand years. That is: “world” is the name for the level of fire and water, and the Torah is exceedingly lofty in its standing, at the level of “two thousand years,” which are above the level of “world”; and in order that it be drawn down to the level of “world,”
The Midrash says the Torah existed two thousand years before the world. “World” here means fire and water, the attributes (kindness and restraint) that build the worlds, while the Torah’s “two thousand years” stand for a level far above the world. The Torah must still be drawn down into the level of “world.”
דהיינו להיות מימינו אש כו׳ שהוא רמ״ח מצות עשה שמימין ושס״ה מצות לא תעשה משמאל כו׳
that is, that there be “From His right hand, fire,” etc., which is the 248 positive commandments, which are from the right, and the 365 prohibitions, from the left, etc. —
That drawing down is “from His right hand, fire”: the Torah’s 248 positive commandments correspond to the right side (kindness) and its 365 prohibitions to the left (restraint).
הנה המשכה זו היא על ידי אתערותא דלתתא בואהבת בכל לבבך רוח אייתי רוח ואמשיך רוח
this drawing down is through the arousal from below in “And you shall love… with all your heart”: “a spirit brings a spirit and draws forth a spirit.”
What draws the Torah down is the arousal from below — loving G‑d with all one’s heart — for “a spirit brings a spirit.”
And through this, “and you shall speak of them”: vedibarta (“and you shall speak”) is an expression of leading and drawing, that is, that there be a drawing down of the Infinite Light, blessed be He, into the Torah.
Then comes “and you shall speak of them”: the word for “speak” also means “lead,” as in guiding or drawing along. Speaking words of Torah draws the Infinite Light into the Torah.
This central paragraph explains how a person “makes” the Torah: contemplating that everything in the worlds is only a glimmer of G‑d stirs a love that longs for G‑d Himself, and this arousal from below draws the Infinite Light down into the Torah, bringing it from its pre-world level into the world as the 613 mitzvos.
The Rebbe, in a letter printed in Likkutei Sichos vol. 15, explains that the Zohar’s “one path and 613 paths” concerns the mitzvos, rooted in Keser, while the Torah comes from Chochmah; and that “gathered to him within a deep heart” is not a contradiction to the end of the maamar (only encompassing): only a small glimmer is grasped inwardly (compare Tanya ch. 48). Torah Ohr’s own supplement on “If he sets his heart” reads “gather” as lights entering vessels.
Marei mekomos
- 1להבין דבר מתוך דבר . . בחי׳ ממכ״ע · לקמן קיג, ג, לקו״ת בהר כה, ב מציין לכאן.
- 2ולית מחשבה כו׳ · Tikkunei Zohar, Patach Eliyahu · 17a:10–12
- 3ולית מחשבה כו׳ ולאו מכל מדות אלין כלל · Tikkunei Zohar 17b:5–7
- 4מי לי בשמים · Psalms 73:25
- 5אם ישים אליו לבו · Job 34:14
- 6רוח אייתי רוח · Zohar II, 162b
- 7בקרב איש ולב עמוק · Psalms 64:7
- 8והיו הדברים האלה אשר אנכי · Deuteronomy 6:6
- 9אנכי מי שאנכי · Zohar I, 167b
- 10התורה קדמה אלפים שנה לעולם · Midrash Tehillim 90:7
- 11פי׳ עולם נקרא בחינת אש ומים · נזכר בלקו״ת בחוקותי מח, ב.
- 12ודברת בם · Deuteronomy 6:7
- 13עולמים — פי׳ תוך דבר · מובא בלקו״ת ואתחנן ו, ג.
The Torah as G‑d’s throne ¶5
5וזהו ענין וידבר1 ה׳ אל משה שהמשכת הוי״ה להיות התורה צריך להיות המשכה תחלה לבחינת משה שהוא2 מבחינת כי מן המים משיתיהו.3
And this is the meaning of “And G‑d spoke to Moshe”: that the drawing down of Havayah so that there be Torah must first be a drawing down to the level of Moshe, who is of the level of “for I drew him out of the water.”
The Torah reaches the world through Moshe: “G‑d spoke to Moshe” means that the drawing down of Havayah into Torah passes first through Moshe. His name comes from “I drew him out of the water,” and the Torah’s water is Chochmah, so Moshe is the channel of divine wisdom.
וזהו השמים כסאי שהשמים היא התורה הרי היא כסא ע״ד4 משל שנעשה לשבת וישיבה זו היא השפלה לגבי עמידה שכשהאדם עומד הנה הוא בעל קומה וראשו ומוחו גבוהים מעל הארץ וע״י ישיבה נשפל קומתו.
And this is “The heavens are My throne”: the heavens are the Torah, and it is a throne — by way of analogy — which is made for sitting. And this sitting is a lowering compared with standing: for when a person stands he has full stature, and his head and brain are high above the ground, and through sitting his stature is lowered.
Now the verse is explained: “The heavens,” the Torah, are G‑d’s “throne.” A throne lowers a person: standing, his head is high above the ground, while sitting lowers his stature.
כך התורה נעשה כסא לאור א״ס ב״ה לבחינת ראשו שהיא בחינת רצונו וחכמתו ובינתו דאנת חכים5
So the Torah is made a throne for the Infinite Light, blessed be He, for the level of His “head,” which is the level of His will, His wisdom and His understanding; for “You are wise,
Likewise the Torah is a “throne” on which G‑d’s “head” — His will, wisdom and understanding — “sits,” that is, lowers itself. The Tikkunei Zohar says of G‑d: “You are wise, but not with a knowable wisdom.”
ולא בחכמה ידיעא ומבין ולא בבינה ידיעא6 ובתורה יורדים ומשתלשלים חכמתו ובינתו בדברים גשמיים כתפילין וציצית וצדקה ותרומות ומעשרות וקרבנות7 כו׳:
but not with a knowable wisdom, and understanding, but not with a knowable understanding”; and in the Torah His wisdom and understanding descend and come down, step by step, into physical things, such as tefillin, tzitzis, charity, terumos and tithes, and sacrifices, etc.
Through the Torah this unknowable wisdom descends and becomes clothed in physical mitzvos — tefillin, tzitzis, charity, tithes, sacrifices.
The paragraph answers the first half of the question: the “heavens” that are G‑d’s throne are the Torah, in which G‑d’s own will and wisdom “sit” — lower themselves — into physical mitzvos, through the channel of Moshe.
A handwritten gloss connects “And G‑d spoke to Moshe” to Iggeres HaKodesh 12, where the plain Name Havayah throughout the Torah refers to Tiferes; another gloss links Moshe “drawn from the water” to “the Torah comes from Chochmah,” perhaps why it is called “the Torah of Moshe.”
Marei mekomos
- 1וזהו ענין וידבר ה׳ אל משה · ”לכמוני השפל הדל נראה דזה הוא עפ״י מה דאיתא באגה״ק סי׳ יב וז״ל: ולכן סתם שם הוי׳ ב״ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת כו׳ ע״ש, ואם שגיתי ה׳ יכפר בעדי” — הג״ה בכת״י על תו״א הנ״ל.
- 2לבחינת משה שהוא מבחי׳ כי מן המים משיתיהו · ”נראה דזהו ע״פ מש״כ לקמן בד״ה והנה זהו דרך כלל כו׳ ושם וז״ל שמים שם מים דאורייתא מחכמה נפקת, ואולי אפשר לתת טעם שנק׳ תורת משה — מטעם הזה דאורייתא מחכמה נפקת — ומשה מן המים משיתיהו וד״ל” — הג״ה בכת״י על תו״א הנ״ל.
- 3כי מן המים משיתיהו · Exodus 2:10
- 4שו״ה הרי היא — כסא ע״ד · בכת״י: הרי היא כסאי כמו כסא: עד״מ.
- 5דאנת חכים · Tikkunei Zohar, Patach Eliyahu · 17b:3–4
- 6דאנת חכים ולא בחכמה ידיעא ומבין ולא בבינה ידיעא · Tikkunei Zohar 17b:3–4
- 7ומעשרות וקרבנות · נתבאר באוה״ת בהעלותך ע׳ שסד.
The footstool: raising the foot ¶6–10
6והארץ הדום רגלי. הדום בלשון הפסוק הוא כמו שרפרף בלשון הגמרא שהוא ג״כ כסא קטן.
“And the earth is My footstool.” Hadom (footstool) in the language of the verse is like shrafraf in the language of the Gemara, which is also a small seat.
Now the second half of the verse, “the earth is My footstool.” The biblical word hadom is what the Talmud calls a shrafraf: a small seat.
והוא מה שמעמידין תחת רגלי היושב להגביה הרגל מעל הארץ וע״ז אמרו בגמ׳ [בגמרא] על פסוק כרסון רמיו אחד לכסא ואחד לשרפרף. כסא הוא הגדול שיושבין עליו ושרפרף הוא הקטן שמעמידין תחת הרגלים.1
It is what is set beneath the feet of one who sits, to raise the foot above the ground. And about this they said in the Gemara, on the verse “thrones were set up”: one for a throne and one for a footstool. The throne is the large one on which one sits, and the footstool is the small one set beneath the feet.
A footstool raises the feet of the one sitting. The Talmud reads the plural “thrones” in Daniel’s vision as one throne and one footstool.
The paragraph defines the footstool — a small seat that lifts the feet off the ground — in preparation for explaining what the “earth” is that serves as G‑d’s footstool.
Marei mekomos
- 1אמרו בגמרא על פסוק כרסון רמיו · Daniel 7:9
7והענין כי הנה1 כנסת ישראל נקרא רגל כמ״ש בנים אתם לה׳ אלהיכם וברא כרעא דאבוה2 והנה כמו ע״ד משל שנמצא מעלה יתירה
And the explanation: the Community of Israel is called “foot,” as it is written, “You are children to Havayah your G‑d,” and “a son is his father’s leg.” Now, by way of analogy, there is an added advantage
Why is the earth G‑d’s “footstool”? Because the Jewish people are called G‑d’s “foot”: they are His children, and the Talmud says “a son is his father’s leg,” an extension of the father. Now, in some ways the foot is superior to the head.
ברגל מה שאין בראש שהרגלים הם המהלכים והם נושאים את הראש ומוליכין אותו למחוז חפצו
in the foot that is not in the head: for the feet are what walk, and they carry the head and bring it to its desired destination.
The feet carry the head and bring it where it wants to go; the head cannot get there without them.
ונמצא הראש צריך להרגל וגם גידי הראש וחיותו שהדם הוא הנפש3 הם ברגלים וכשמקיזין דם מהרגל מתרפא הראש ומתקיים
So the head needs the foot. And also the veins of the head and its life-force — for “the blood is the soul” — are in the feet; and when blood is let from the foot, the head is healed and sustained.
Moreover, the veins that supply the head run through the feet, and blood is the life. So bloodletting from the foot (a remedy of the time) could heal the head.
וכן כמה רפואות יש שעושין ברגלים4 ומתרפא הראש ובבחינה זו נקרא הרגל ראש5 והראש רגל שהוא למטה מהרגל במדרגה זו.6
And likewise there are several remedies that are applied to the feet, and the head is healed. And in this respect the foot is called head and the head foot, for in this degree it is below the foot.
Other remedies applied to the feet also heal the head. In this respect the foot is the “head” and the head the “foot,” since the head depends on it.
The paragraph introduces the analogy of the foot: though lowest, it carries and even heals the head, so in a certain respect it stands above it. The Jewish people are G‑d’s “foot” in this sense.
The Rebbe (Kehot note) explains the foot’s advantage “in this respect”: the lowest level serves as a vessel for the highest, as the head is a vessel for intellect. This is also why the lowest world is a dwelling for G‑d’s essence, while the higher worlds hold only revelations (Tanya ch. 36; Iggeres HaKodesh 20).
Marei mekomos
- 1והענין כי הנה כנס״י · ראה סה״מ תרכ״ז [הוצאת תש״ס] עמוד סז.
- 2וברא כרעא דאבוה · Yevamot 3a:2–4
- 3שהדם הוא הנפש · Deuteronomy 12:23
- 4וכן כמה רפואות יש שעושין ברגלים · ראה לקו״ת מסעי צ, ג ”וגם לרפואת הראש הוא ע״י הרגל שמשימין במים חמין וכדומה לפי שיש גידי הראש בהרגל” ע״ש שמציין לכאן. וראה בסה״מ תרל״ב כרך ב ע׳ שעח.
- 5ובבחינה זו נקרא הרגל ראש . . שסופן הוא תחילתן שבחי׳ הרגל נקרא ראש · Tanya, Likkutei Amarim 36:5
- 6בנים אתה לה׳ · Deuteronomy 14:1
8וכך הוא למעלה על ידי התכללות המשכות המדרגות נעוץ תחילתן בסופן1 וסופן בתחילתן2 אור ישר ואור חוזר3 אור ישר נקרא מלמעלה למטה
And so it is above: through the interinclusion of the drawings-down of the levels, “their beginning is wedged in their end and their end in their beginning” — direct light and returning light. Direct light is what goes from above to below,
The foot analogy is now applied to the spiritual levels. Sefer Yetzirah says the Sefiros have “their beginning wedged in their end and their end in their beginning.” Kabbalah speaks of two flows, the first being “direct light,” which descends from the highest level to the lowest.
כל מה שלמעלה הוא העליון ואור חוזר ממטה למעלה כל מה שלמטה הוא העליון וזהו נעוץ תחילתן בסופן שסופן הוא תחילתן שבחינת הרגל נקרא ראש.
[where] whatever is higher is superior; and returning light goes from below to above, [where] whatever is lower is superior. And this is “their beginning is wedged in their end”: that their end is their beginning, for the level of the foot is called head.
In direct light the higher is superior; in “returning light,” rising from below, the lower is superior. So the end is also a beginning: the “foot” becomes the “head.”
וישראל נקראו ראשית456 וכתיב וירא ראשית לו7 וע״י אתערותא דלתתא נעשה למעלה תיקון אורות עליונים וזהו שמצינו במשה שבחטא העגל נטלו ממנו אלף אורות (ובשבת חוזרין8 ונותנין אליו במתנה וזהו ישמח משה במתנת חלקו)9
And Israel are called “first,” and it is written, “And he saw the first for himself.” And through the arousal from below there comes about above a rectification of supernal lights. And this is what we find with Moshe: at the sin of the Golden Calf a thousand lights were taken from him (and on Shabbos they are given back to him as a gift; and this is “Moshe rejoices in the gift of his portion”);
Israel are called “first” (reishis), the head of creation, though they stand at the lowest level. Their service from below repairs and completes the lights above. Moshe illustrates this: when Israel sinned with the Golden Calf, he lost a thousand lights, which are restored to him each Shabbos (the Shabbos prayer “Moshe rejoices in the gift of his portion”).
ועל זה רמזו רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] במ״ש ע״פ לך רד1011 רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל והיינו לפי שהיו ישראל בבחינת הרגל שלו
and our Sages alluded to this in what they said on the verse “Go, descend”: “Descend from your greatness; did I give you greatness except for the sake of Israel?” That is, because Israel were at the level of his “foot,”
The Talmud says G‑d told Moshe after the sin, “Go, descend from your greatness; I gave you greatness only for the sake of Israel.” Moshe’s greatness depended on Israel, because Israel were his “foot.”
וכמ״ש שש מאות אלף רגלי העם12 אשר אנכי בקרבו13 והם היו לו בחינת מקיף ובחינת ראש אף שהם היו לו בבחינת רגל ודאי.
as it is written, “Six hundred thousand on foot are the people in whose midst I am”; and they were for him the level of the encompassing and the level of head, even though they were certainly for him at the level of foot.
Moshe himself called the people “six hundred thousand on foot.” Though they were his foot, they were also his encompassing light and his head: his elevation depended on them.
וכך הוא בכל ישראל ע״י שמתקן מעשיו שהם בכח המעשה בעשי׳ [בעשיה] גשמיות בבחי׳ רגלים נעשה מוחו ולבו זכים14 אלף פעמים ככה.15
And so it is with every Jew: through rectifying his deeds, which are in the power of action, in physical doing, at the level of the feet, his brain and heart become a thousand times as pure.
The same holds for every Jew: his practical deeds, the “feet” of his soul, when rectified, purify his mind and heart a thousand times over.
The paragraph explains why the lowest level can be the highest: in the “returning light” from below, the end becomes the beginning. Israel, the “foot,” is also the “head,” as Moshe’s greatness depended on Israel, and a person’s physical deeds purify his mind and heart.
The Tzemach Tzedek (Or HaTorah, Chanukah) gives the reason for this arrangement: descent is a lowering, so the higher can remain clothed in the lower only because the lower has a quality the higher lacks. The Rebbe (Likkutei Sichos vol. 6) explains that the thousand lights are not merely added light within Moshe’s existing level but a change of level, like the change from Avram to Avraham.
Marei mekomos
- 1נעוץ תחילתן בסופן · ספר יצירה פ״א מ״ז. ראה גם לקמן נב, א. ראה לקו״ת תצא לה, ב. ביאוה״ז לצ״צ ח״ב ע׳ תר ומציין שם לכמה דרושים. וראה בלקו״ש ח״ו ע׳ 19 בהערה 57 ”החידוש שבסוף מעשה במחשבה תחלה על נעוץ תחלתן בסופן”. בארוכה באוה״ת כאן כרך ג תעג, ב מלקו״ת לג״פ. וראה גם בד״ה ועמדו רגליו — תר״ל ע׳ שכ. ובד״ה ועתה יגדל נא תרל״ב כרך ב ע׳ שסז ואילך. באוה״ת חנוכה תתקכט, ב כ׳ הטעם ”שהוסד כן הוא כדי להיות קיום המשכת האור בעולמות שהרי הירידה הוא השפלה . . אך כאשר ימצא בהתחתון בחי׳ ומדריגה מה שאין נמצא בהעליון לכך יתקיים התלבשות העליון בתחתון” ע״ש.
- 2נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן · Sefer Yetzirah 1:7
- 3אור ישר ואור חוזר · באוה״ת בראשית תתרכו, א מציין ע״ז ”אינו דומה לבחי׳ עגולים, שבבחי׳ עגולים לא יש כלל ראש וסוף . . אבל כאן הכוונה שיש ראש וסוף רק שמלמעלה למטה החכמה ראש והמל׳ סוף ומלמטלמ״ע בהיפוך”. וראה באוה״ת פ׳ ואתחנן ע׳ קעד וע׳ רצג ואילך למה דוקא נתב״ס ולא באמצען.
- 4וישראל נקראו ראשית · ”ע׳ תו״ח פ׳ חיי שרה בד״ה והנערה טובת מראה כו׳ בסי׳ כו. בד״ה ומעתה יש להקדים עוד ענין א׳ כו׳ [##]”. הג״ה בכת״י על תו״א הנ״ל.
- 5וישראל נקראו ראשית · Rashi on Genesis 1:1:2
- 6וישראל נקראו ראשית · Jeremiah 2:3
- 7וירא ראשית לו · Deuteronomy 33:21
- 8נטלו ממנו אלף אורות (ובשבת חוזרין · בלקו״ת ברכה צג, ג ”פע״ח שער השבת פ״ח בענין ישמח משה כו׳ אלף חלקים של אור כו׳”. וראה לקו״ת להאריז״ל ס״פ תשא. שם ר״פ ויקרא. עיין בזה בספר הלקוטים בהעלותך עה״פ והאיש משה ענו מאד. ולפענ״ד נראה, שהאלף אורות או המשכה הנ״ל אין זה ענין של תוספות אור בנשמה שתוכל להוסיף כח בעבודתה אבל נשארת במדריגתה . . אלא ב׳ ענינים הנ״ל הם ע״ד השינוי מאברם לאברהם. לקו״ש ח״ו ע׳ 245 ע״ש בארוכה. קטע מכאן מובא בד״ה פסל לך תרל״ב ע׳ פב. בענין אלף אורות — ראה ד״ה ישמח משה תרל״ח. בסה״מ תרמ״ג ע׳ לא כ׳ שאין הגוף מזדכך ע״י מצות מעשיות ומפרש שכאן בתו״א ”אמר רק מוחו ולבו זכים היינו שיזדככו המוח והלב להבין גדולת אוא״ס ב״ה ויהי׳ מקושר לאלקות . . צ״ל דקדוק לשונו הק׳ שע״י מצות מעשיות נע׳ מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה מהו המספר אלף פעמים דוקא, ולמה מוחו ולבו דוקא”. ראה ג״כ לקו״ש חכ״ב ע׳ 349. חכ״ג ע׳ 335.
- 9(ובשבת . . חלקו) · המוסגר נמצא גם בכת״י מאמרי אדה״ז.
- 10לך רד מגדולתך · Berakhot 32a:14
- 11לך רד · Rashi on Exodus 32:7:2
- 12שש מאות אלף רגלי העם · Numbers 11:21
- 13שו״ה שלו — בקרבו · בכת״י נוסף: שהוא הי׳ בקרבם: והם.
- 14מוחו ולבו זכים · ”כמו מים זכים והבן”. הג״ה בכת״י על תו״א.
- 15אלף פעמים ככה · ע׳ באוה״ת בראשית ח״ו תתרכו, ב ואילך, ובפ׳ בחוקותי ע׳ רד. ובתורת שמואל תרכ״ז ע׳ עא מוסיף: והיינו לפי שכל ישראל מעורבים זב״ז תחתון בעליון ועליון בתחתון כו׳ עכ״ל. וראה לקמן עח, ב. ובמ״מ ללקו״ת ואתחנן יב, ג.
9והנה להיות הדום לבחינת רגל שהוא בחינת כנסת ישראל דהיינו להגביה׳ [להגביהה]1 ולהעלותה ממטה למעלה הוא ע״י בחי׳ הארץ שהם מצות מעשיות וכללותן היא הצדקה
Now, for there to be a “footstool” for the level of the foot, which is the level of the Community of Israel — that is, to raise it and elevate it from below to above — is through the level of “earth,” which is the practical mitzvos, and their general and collective expression is charity.
Now the “footstool” itself: it raises the “foot,” the Jewish people. What raises them is the “earth,” the practical mitzvos, and the mitzvah that sums them all up is charity.
ועל זה נאמר צדקה תרומם גוי2 תרומם ממטה למעלה והגבהה והעלאה זו היא בבחינת גוי שהם אותיות ג׳3 ו׳ י׳ דהיינו העלאת המדות שנחלקין דרך כלל לג׳ בחינות חסד דין רחמים45
And of this it is said, “Charity exalts a nation (goy)”: exalts from below to above. And this raising and elevation is at the level of goy, which is the letters gimmel, vav, yud: that is, the elevation of the attributes, which divide, in general, into three levels: kindness, judgment and mercy
Proverbs says “Charity exalts a nation (goy).” The word goy is spelled gimmel, vav, yud. Its letters hint at the process: the emotional attributes, which fall into three groups — kindness, judgment and mercy — are raised up.
(כי נה״י [נצח הוד יסוד] אינו אלא התפשטות חג״ת [חסד גבורה תפארת]6 וענפיהן) והתעלותן היא לבחינת יו״ד שהיא בחינת החכמה ע״י הוא״ו שהוא הממשיך ומחבר המחשבה כו׳
(The lower three Sefiros, Netzach, Hod and Yesod, are only extensions of the first three.) The three (gimmel) rise to the yud, which stands for Chochmah, by way of the vav, a straight line that connects and draws the thought down.
ככה ממש נעשה למטה בנפש האדם העלאת המדות בשכלו ובינתו כי כשהמדות נפרדות מהשכל הם נחשבות לדבר בפני עצמו.
Exactly so it takes place below, in the soul of man: the elevation of the attributes into his intellect and understanding. For when the attributes are separated from the intellect they are considered a thing unto itself.
The same happens in a person: his emotions are raised into his mind. When emotions are cut off from understanding they are a separate force, acting on their own.
The paragraph explains what the footstool does: practical mitzvos, above all charity, raise the “foot,” elevating the emotional attributes into wisdom, both above and in the human soul.
The Tzemach Tzedek (Or HaTorah, Chanukah) notes that this maamar reads “the earth is My footstool” as referring to the G‑dly soul, while the maamar “And I will make your windows of kadkod” reads it as referring to the animal soul.
Marei mekomos
- 1הדום . . להגביה · באוה״ת פ׳ בראשית א, א מציין ע״ז וז״ל: ר״ל שלא יהיו רגליה יורדות מות ע׳ זח״א ויחי דף רכא, ב והיינו שמשפילים א״ע בתאוות גשמיות שמזה נמשך שגם למעלה נשפל ההמשכה בהיכלות הקליפות כי יעקב חבל נחלתו כמ״ש ע״פ ואני נתתי לכם שכם אחד וז״ס גלות השכינה” עכ״ל ע״ש. וכ״ה באוה״ת נ״ך ח״א ע׳ שיב.
- 2צדקה תרומם גוי · Proverbs 14:34
- 3אותיות ג׳ ו׳ י׳ · באוה״ת בראשית כרך ג חנוכה תתקלא, ב מציין ”וע׳ בד״ה השמים כסאי בד״ה והארץ הדום רגלי . . דקאי על נה״א, ובד״ה ושמתי כדכד פי׳ דקאי על נה״ב”. [לקו״ת ראה כה, א ”חטאתם של ישראל הוא הגורם חסד לאומים”]. וראה שם תתרלו, ב. אוה״ת נ״ך ע׳ תר מציין לכאן. סה״מ תרל״ח ע׳ ער. ראה לקמן לח, ד שמגביה את בחי׳ היו״ד שבאה למעלה מעלה.
- 4בבחינת גוי שהם אותיות ג׳ ו׳ י׳ . . חסד דין רחמים · ראה באוה״ת בראשית כרך א קלח, ב. כרך ו תתרלו, ב. וראה לקו״ש חל״ג ע׳ 226 הערה 27.
- 5חסד דין רחמים · ראה אוה״ת ואתחנן ע׳ רצז.
- 6נה״י אינו אלא התפשטות חג״ת וענפיה · ראה לקמן נ, ד שענין נה״י הוא עד״מ כליות יועצות איך להשפיע. וראה באוה״ת שבת שובה ע׳ א׳תקכד.
10ולכן יש לך אדם שמתעורר לבו בשעת התפלה וכיוצא בה שאז היא שעת גדלות המוחין
And therefore you find a person whose heart is aroused at the time of prayer and the like, for that is a time of expanded intellect (gadlus hamochin);
This explains a familiar experience: during prayer, when the mind is expanded by contemplation, a person’s heart is stirred with love for G‑d.
ואח״כ חולפת ועוברת האהבה ופונה לדרכו מהיפך להיפך באין מבין כי הם שני הפכים והיינו מפני שהמדות נפרדים מהשכל
and afterwards the love passes and goes away, and he turns to his own way, from one extreme to the other, without understanding that these are two opposites. And this is because the attributes are separated from the intellect;
Afterwards the feeling vanishes, and he goes about his business as if it had never been, not noticing the contradiction. This happens because his emotions were not integrated with his understanding.
משא״כ בהתכללותן כו׳ והרי אז הוא עילוי המדות ביתר שאת שנעשו בחינת מוחין וזהו בכל נפשך1 דהיינו בכל כחות הנפש אפילו בבחינת רגל שגם בחינת הרגל תרום ותגביה:2
whereas when they are interincluded, etc., then there is an elevation of the attributes with surpassing excellence, for they have become the level of intellect (mochin). And this is “with all your soul,” that is, with all the powers of the soul, even the level of the foot — that even the level of the foot be exalted and raised.
When emotions are integrated into the intellect they are raised to a far higher and more lasting level. This is loving G‑d “with all your soul”: with every power of the soul, including the lowest, the “foot,” which must also be lifted up.
The paragraph gives a practical example: love felt only in prayer fades because the emotions are separate from the mind; when they are raised into the mind they become stable, and even the lowest powers are elevated.
Marei mekomos
- 1בכל נפשך · Deuteronomy 6:5
- 2שו״ה בבחינת — תרום ותגביה · בכת״י: תגביה ותרום כנ״ל.
Heaven and earth within the Torah ¶11
11והנה זהו דרך כלל שנק׳ שמים וארץ תורה ומצות ודרך פרט בתורה עצמה שמים זו תורה שבכתב שמים שם מים1 דאורייתא מחכמה נפקת23 וארץ נקרא תורה שבע״פ [שבעל פה]
Now, this is in general: that Torah and mitzvos are called heaven and earth. And in particular, within the Torah itself: “heaven” is the Written Torah — shamayim is sham mayim (“there is water”), for the Torah comes from Chochmah — and “earth” is the name for the Oral Torah,
In general, heaven and earth are Torah and mitzvos. Within the Torah itself, “heaven” is the Written Torah: shamayim is read as sham mayim, “there is water,” and water stands for Chochmah, from which the Torah comes, as the Zohar says. “Earth” is the Oral Torah.
כי ארץ מלשון רצון כמאמר רז״ל [רבותינו זכרונם לברכה] למה נקרא שמה ארץ שרצתה45 כו׳ וארץ אותיות א׳ רץ כו׳6
for eretz (earth) is from the word ratzon (will), as the saying of our Sages: “Why is it called eretz? Because it wished (ratz’sah),” etc.; and eretz is the letters alef, ratz (“runs”), etc.
The Midrash says the earth is called eretz because it “wished” (ratz’sah) to do its Maker’s will; the letters of eretz also form alef-ratz, “running to the Alef,” the One. So “earth” means will and striving.
והענין כי תורה שבע״פ [שבעל פה] היא השגת תכלית הרצון לידע איך ומה כגון סוכה שהיא גבוה כו׳
And the matter is: the Oral Torah is the grasp of the ultimate intent of the will — to know how and what, such as [the law of] a sukkah that is high, etc.,
The Oral Torah grasps what G‑d’s will actually requires: exactly how and what. For example, a sukkah may not be higher than twenty cubits.
שאין זה מבואר בתורה שבכתב ותושב״כ [ותורה שבכתב] היא רק בחי׳ אותיות להיות כדמותן בצלמן שהן שמותיו של הקב״ה7
which is not explained in the Written Torah. And the Written Torah is only the level of letters, [to be read] in their likeness and in their image, which are the Names of the Holy One, blessed be He.
Such details are not stated in the Written Torah. The Written Torah is letters, to be read exactly as written; its words are all Names of G‑d, as Nachmanides writes.
ולכן נקרא קורא בתורה כמו שקורא בשם והיינו מלמעלה למטה אבל תורה שבע״פ [שבעל פה] עיקרה ממטה למעלה ע״י השגת הרצון בנפש8 תכלל הנפש במקורה למעלה.
Therefore one is said to “read” (kore) in the Torah, as one calls (kore) a name; and this is from above to below. But the Oral Torah is essentially from below to above: through grasping the will in the soul, the soul becomes included in its source above.
That is why one “reads” (kore) the Torah, as one calls (kore) a name: it comes from above. The Oral Torah works from below: by grasping G‑d’s will with his own mind, a person’s soul is absorbed into its source.
ושלשה נקראו ארץ9 כנסת ישראל ותורה שבע״פ [שבעל פה] ומצות וכולן נרמזין במקרא אחד. ארץ ארץ ארץ שמעי דבר1011 ה׳:
And three are called “earth”: the Community of Israel, the Oral Torah and the mitzvos; and all of them are alluded to in one verse: “Land, land, land, hear the word of G‑d.”
Three things are called “earth”: the Jewish people, the Oral Torah and the mitzvos. Jeremiah’s triple “land, land, land” alludes to all three.
The paragraph refines the pairing of heaven and earth: in general they are Torah and mitzvos; within the Torah, heaven is the Written Torah, flowing from above, and earth is the Oral Torah, in which a person grasps G‑d’s will and rises to its source.
The Tzemach Tzedek (Or HaTorah, Shir HaShirim) notes that here heaven is linked with ratzo (running up) and earth with shov (returning), while elsewhere earth is ratzo and heaven shov; both are correct, since there is love that rises from below (ratzo) and love that flows from above (shov).
Marei mekomos
- 1שמים שם מים · ע׳ באוה״ת פ׳ עקב ע׳ תרה בארוכה.
- 2דאורייתא מחכמה נפקת · Zohar II, 121a
- 3דאורייתא מחכמה נפקת · Zohar, Yitro 21:378–22:389
- 4למה נקרא שמה ארץ שרצתה · Bereshit Rabbah 5:7
- 5למה נקרא שמה ארץ שרצתה · Bereshit Rabbah 5:8
- 6שו״ה א׳ רץ כו׳ · בכת״י אין תי׳ ”כו׳”. — ולכאורה הוא מיותר.
- 7ותושב״כ . . שהן שמותיו של הקב״ה · רמב״ן עה״ת בהקדמה, יונת אלם פכ״ט.
- 8שו״ה אבל תורה — בנפש · בכת״י ליתא תי׳ זו.
- 9ושלשה נקראו ארץ · ראה ד״ה השמים כסאי תשמ״א. בהג״ה בכת״י מחסיד על תו״א מעיר כאן ”ע׳ בד״ה כי כאשר השמים, עיין ותבין זאת, כי לכאורה עד כה דבריו שכנס״י נק׳ רגל רק מצות ותושבע״פ נק׳ ארץ”. ראה גם אוה״ת בראשית כרך ו תתרלז, א.
- 10ושלשה נקראו . . דבר ה׳ · בבוך 1092, 2044 כ״ז נמצא במוסגר.
- 11ארץ ארץ שמעי דבר ה׳ · Jeremiah 22:29
The house: prayer ¶12–14
12אך אי זה בית1 כו׳ כי הכסא והשרפרף אין דרכן להעמידן בחוץ אלא בתוך הבית ובחי׳ בית היינו בכל מאדך23 שהוא בבחי׳ מקיף4
But “what house,” etc.: for a throne and a footstool are not usually set up outside, but inside the house. And the level of “house” is “with all your might,” which is at the level of the encompassing,
Now the verse’s last question, “what house?” A throne and footstool stand inside a house. The “house” is “with all your might” (me’odecha, literally “your very much”), love beyond all measure, which surrounds rather than enters.
כמו ע״ד משל בית שהוא מקיף את האדם בגגו ובקירותיו5 ובית זה הוא בית תפלה שע״י התפלה ח״י פעמים ברוך אתה כו׳
just as, by way of analogy, a house surrounds a person with its roof and its walls. And this house is the house of prayer; for through prayer — eighteen times “Blessed are You,” etc. —
A house surrounds a person with roof and walls. This house is prayer: the Amidah, with its eighteen blessings, each saying “Blessed are You.”
היא המשכת מקיפין מבחי׳ סוכ״ע (והיא בחי׳ רוחו ונשמתו אליו יאסף6 כנ״ל) שהם נמשכין ע״י כריעות והשתחויות באבות ובהודאה תחלה וסוף7 שהם בחינת ביטול.
there is a drawing down of encompassing lights from the level of the light that encompasses all worlds (and this is the level of “His spirit and His breath He will gather to him,” as mentioned above), which are drawn through the bowings and prostrations in [the blessing of] the Patriarchs and in [the blessing of] Thanksgiving, at the beginning and the end, which are the level of self-nullification (bittul).
Prayer draws down encompassing light from sovev kol almin, the light beyond the worlds — the “spirit and breath” gathered to a person, as in paragraph 4. It is drawn through the bows at the beginning and end of the first blessing and of the blessing of thanksgiving, which express self-nullification.
And the matter is: it is impossible for there to be a revelation of the Infinite Light, blessed be He — which “no thought can grasp at all,” and “not of any of the attributes,” etc. —
Why must this light be encompassing? Because the Infinite Light is beyond all thought and all attributes.
בבחינת פנימיות הלב רק מעט מזעיר הארה בעלמא ואפילו גילוי במוח והשגה לית מחשבה כו׳ רק בבחי׳ מקיף וסובב לבד וע״ז נאמר ואל זה אביט1011 שרומז על בחינת תפלה.12
in the inner dimension of the heart, except for a very small amount, a mere glimmer; and even a revelation in the mind, and grasp — “no thought [can grasp],” etc. — [is possible] only as encompassing and surrounding. And of this it is said, “And to this one I will look,” which alludes to the level of prayer.
The inner heart can absorb only a tiny glimmer of it, and even the mind cannot grasp it; it can be present only as a surrounding light. Of this G‑d says in the next verse, “And to this one I will look,” alluding to prayer.
The paragraph explains the “house”: prayer, with its bowing and self-nullification, draws down the encompassing light beyond the worlds, which neither heart nor mind can contain and which can only surround a person like a house.
The Kehot note reports that several manuscripts lack the words from “and surrounding” to “And to this one I will look,” and suggests they may be an addition by the Tzemach Tzedek.
Marei mekomos
- 1אי זה בית · Isaiah 66:1
- 2ובחי׳ בית היינו בכל מאדך · מובא באוה״ת במדבר כרך ו ע׳ א׳תתקו ע״ש בפי׳ בכל מאדך.
- 3בכל מאדך · Deuteronomy 6:5
- 4אך אי זה בית . . בכל מאדך שהוא בבחי מקיף · באוה״ת במדבר כרך ג פ׳ בלק (בהוצאה חדשה) בהוספות ע׳ 74 מציין לכאן.
- 5בגגו ובקירותיו · בסה״מ תרל״ח ע׳ רמ נוסף: [ועמ״ש בד״ה מזמור שיר חנוכת הבית]. =ֿלקו״ת ברכה צח, ד ואילך.
- 6רוחו ונשמתו אליו יאסף · Job 34:14
- 7כריעות והשתחויות באבות ובהודאה תחלה וסוף · Berakhot 34a:14
- 8דלית מחשבה תפיסא ביה כלל · Tikkunei Zohar 17a:10–12
- 9ולאו מכל מדות · Tikkunei Zohar 17b:5–7
- 10שו״ה וסובב — זה אביט . . אל זה אביט · בכמה כת״י ליתא, ואולי זה הוספה מכ״ק אדמו״ר הצ״צ.
- 11ואל זה אביט · Isaiah 66:2
- 12שמצינו במשה שבחטא העגל · ראה לקו״ת להאריז״ל ס״פ תשא. שם ר״פ ויקרא. פע״ח שער השבת פ״ח.
13ופי׳ הפסוק ואת כל אלה ידי עשתה1 בחינת עשיה היינו מעשה המצות. ויהיו כל אלה נאם ה׳ היא בחינת תורה שבע״פ [שבעל פה] שהיא נאם ודבר ה׳ בחינת דבור
And the explanation of the verse: “And all these My hand has made” is the level of action, that is, the performance of the mitzvos. “And all these came to be, says G‑d” is the level of the Oral Torah, which is the saying and the word of G‑d, the level of speech;
The next verse is read as three levels. “All these My hand has made”: action, the performance of the mitzvos. “And all these came to be, says G‑d”: speech, the Oral Torah, which is G‑d’s word.
משא״כ אל זה אביט הוא בחינת תפלה אביט הוא בחינת הבטה היא הסתכלות בבחי׳ עיניך יונים2 שהיא בחי׳ המחשבה לבד והיא היא בחי׳ מקיף וסובב
whereas “And to this one I will look” is the level of prayer. “I will look” is the level of gazing, which is looking, at the level of “your eyes are doves,” which is the level of thought alone; and this is precisely the level of the encompassing and surrounding,
“And to this one I will look” is prayer. Looking is like thought (“your eyes are doves”), and thought is encompassing.
כמו עד״מ מחשב׳ שמקפת מחשבתו את הדבר שחושב עליו וכן הראיה והסתכלות כו׳ משא״כ דבור ומעשה הם פנימיים כו׳
as, by way of analogy, with thought: one’s thought encompasses the thing one is thinking about; and so too sight and looking, etc. Whereas speech and action are inner, etc.
Thought surrounds its subject, as sight takes in what it sees from outside, while speech and action are inner: they enter into and shape their object.
והבטה זו היא אל עני ונכה רוח בחינת ביטול דלית ליה מגרמיה כלום אפילו תורה ומצות לפי שהמשכה זו אי אפשר להשיג ע״י התורה ומצות שהם פנימיי׳ רק
And this gaze is “to the poor and broken of spirit”: the level of self-nullification, which has nothing of its own at all, not even Torah and mitzvos; because this drawing down cannot be attained through the Torah and mitzvos, which are inner, but only
G‑d’s “look” goes “to the poor and broken of spirit”: someone who feels he has nothing of his own, not even his Torah and mitzvos. For this encompassing light cannot be drawn by Torah and mitzvos, which are inward.
ע״י בטול בתפלה וכריעות והשתחואות כמשל המלך שכורעים ומשתחוים לו מפני שאי אפשר להתקרב אליו מגודל מעלתו אזי ממילא נמשך אליו בחינה זו. וזהו ברוך אתה כלומר ברוך מעצמך ומאליך.3
through self-nullification in prayer, and bowings and prostrations — like the analogy of a king, to whom one bows and prostrates because one cannot draw near to him, owing to his great exaltedness; then this level is drawn down to him of itself. And this is “Blessed are You,” that is to say, blessed of Yourself and on Your own.
It is drawn only by self-nullification in prayer and bowing, as one bows before a king who is too exalted to approach; then the king’s favor comes of itself. This is the meaning of “Blessed are You”: may You be drawn down of Your own accord.
The paragraph interprets Isaiah 66:2 as three levels: mitzvos (action), Oral Torah (speech) and prayer (G‑d’s “look,” thought), and explains that the highest, encompassing light comes only through the self-nullification of prayer.
Reading “Blessed are You” as “be blessed (drawn down) of Yourself” makes the blessing a request for revelation that no human effort can compel, only invite through bittul.
Marei mekomos
- 1ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה׳ · Isaiah 66:2
- 2עיניך יונים · Song of Songs 1:15
- 3וכריעות והשתחויות · ראה לקמן מה, ג. ובלקו״ת שה״ש מה, ג.
Now, concerning this level, the drawing down of the encompassing light, it is written, “He has not looked upon iniquity in Jacob”; for concerning the inner level it is written, “He tests hearts and kidneys,”
The maamar closes with a comforting consequence. The encompassing light drawn through prayer is not measured by a person’s spiritual state: of it Bilaam said, “He has not looked upon iniquity in Jacob.” The inner light, by contrast, is subject to G‑d who “tests hearts and kidneys.”
דהיינו להבחין התשוקה המורגשת אם הוא מקרב איש ולב עמוק באמת לאמתו משא״כ בבחינת מקיף לא הביט און וגו׳ רק ה׳ אלהיו עמו שנמשך מאליו תמיד:
that is, to examine the felt yearning, whether it is truly from “within a man and a deep heart,” in absolute truth; whereas at the level of the encompassing, “He has not looked upon iniquity,” etc., but only “Havayah his G‑d is with him,” which is drawn of itself, always.
Inner revelation depends on whether one’s yearning is genuine, from the depths of the heart. The encompassing light does not examine flaws: “Havayah his G‑d is with him,” it comes of itself and remains always.
The concluding paragraph contrasts the two lights: the inner light, received in the heart, depends on the sincerity of a person’s feelings, while the encompassing light drawn through the self-nullification of prayer is present regardless of faults, always.
In the Mitteler Rebbe’s transcript of this maamar (Sefer HaMaamarim 5565) the verse cited is “G‑d tests hearts” (Proverbs 17:3).
Marei mekomos
- 1לא הביט און ביעקב · Numbers 23:21
- 2בוחן לבות וכליות · Psalms 7:10
Finished the maamar?
Mark it as learned; it counts toward the week and the year’s siyum.
In one’s avodah
Contemplate in prayer that all that fills the worlds is only a glimmer of G‑d, until the heart longs for G‑d Himself; bring that love into daily life by integrating the emotions with understanding, so that it does not fade after prayer; give charity and do the practical mitzvos, which raise even the lowest powers; and pray with self-nullification, for the encompassing light it draws does not depend on one’s level.
Questions for discussion
- Why does the maamar say that the Torah must be “made” by a person, if it was already given at Sinai?
- How does the reading of Shema as shem ayin lead to love of G‑d Himself rather than of His revelations?
- In what sense is the “foot” higher than the “head,” and how does this apply to Moshe and Israel and to every Jew’s deeds?
- Why does love aroused in prayer often fade, and how does the maamar suggest making it last?
- Why can the encompassing light be drawn down only through self-nullification in prayer and not through Torah and mitzvos?
Key terms in this maamar
- Binah (understanding)בינה
- Developing and grasping an insight in detail. ×4
- The emotive attributes (middos)מדות
- Love, awe, compassion and the rest. ×7
- Malchus (sovereignty)מלכות
- Kingship: the level through which G‑d's word creates and rules the worlds. ×1
- The light that fills all worlds (memalei kol almin)ממלא כל עלמין
- Divine light that enters each world and gives it life according to its measure. ×1
- The light that encompasses all worlds (sovev kol almin)סובב כל עלמין
- Divine light too great to enter the worlds; it 'surrounds' them and affects them from beyond. ×2
- The Name Havayahהוי׳
- The Tetragrammaton: G‑d as transcending time and bringing all into being.
- The Infinite One (Ein Sof)אין סוף
- G‑d's own boundless essence.
- The Infinite Light (Or Ein Sof)אור אין סוף
- G‑d's light as it is, beyond all limits, before any contraction.
- Chochmah (wisdom)חכמה
- The first flash of insight. ×3
- Willרצון
- Desire; in G‑d, the level above intellect. ×3
- Life-forceחיות
- The divine vitality that sustains every creation.
- Chesed (kindness)חסד
- Expansive giving. ×1
- Gevurah (restraint)גבורה
- Measure, limitation and judgment. ×2
- Tiferes (beauty)תפארת
- Harmony of kindness and restraint; associated with compassion.
- Netzach (victory)נצח
- Perseverance, the drive to overcome.
- Hod (splendor)הוד
- Acknowledgment and yielding.
- Yesod (foundation)יסוד
- The channel that connects and transmits.
- The intellect (mochin)מוחין
- Chochmah, Binah and Daas as a whole. ×2
- The Holy One, blessed be Heקב״ה
- ×1
- Self-nullification (bittul)ביטול
- Setting aside one's own sense of self before G‑d. ×2
- The inner dimension (pnimiyus)פנימיות
- The innermost core of a level. ×2
- An arousal from belowאתערותא דלתתא
- Human initiative that draws down a divine response. ×2
- The World of Asiyah (Action)עשיה
- The lowest world, including our physical one. ×1