עם ישראל הוא כלתו של ה׳ בשני אופנים: במסירות נפש המכלה את העצמיות, ובאהבה מלאת כיסופים שבה העצמי נשאר; ואלה ממשיכים שני ״חתנים״: שמו הגדול של ה׳, המתלבש בחכמת התורה העליונה, והתורה והמצוות הנמשכות לעולמות התחתונים. אהבת ה׳ המתגלית באמצעותם מגיעה עד לעצמותו ממש, ולכן היא ״טובה מיין״ — טובה מכל גילוי היוצא מתוך הסתר.
שיר השירים אשר לשלמה ישקנו מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. הנה נודע שהקב״ה נקרא חתן.
״שיר השירים אשר לשלמה, ישקני מנשיקות פיהו, כי טובים דודיך מיין״. והנה ידוע שהקב״ה נקרא חתן.
ביאורהמאמר פותח בשני הפסוקים הראשונים של שיר השירים, שאותם הוא מבאר מילה אחר מילה. הוא מתחיל ברעיון מוכר: שיר השירים הוא שיר אהבה בין ה׳, החתן, ובין עם ישראל, כלתו.